בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ל״ג עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הני מילי בכור תםאיתקש לחזה ושוק דהא קרא בתם קמשתעי דכתיב לעיל מיניה את דמם תזרוק אבל בעל מום כתיב בפרשת כל הבכור (דברים ט״ו:כ״ב) הטמא והטהור יחדו:

    זר שאוכל בקדשים קליםשלמים ומעשר ופסח:

    בעבודת צבורדאם אין כהן טהור באותו בית אב עושה טמא עבודת צבור דכתיב במועדו ואפילו בשבת ואפי' בטומאה:

    באכילת זרקמיירי ובאכילה זר עדיף מטמא כדאמרן בקדשים קלים דלא משכחת אכילה דכהן טמא מותר בה וזר אסור בה:

    ואידךתנא קמא אליבא דבית הלל אמר לך תלתא צבי ואיל כתיבי בראה אנכי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ולא נתפרש לנו היכן:

    לכדר' אלעזר הקפרבשחיטת חולין בפ' שני (דף כח.):

    מה התםחזה ושוק נדות לא דטמא שאכל את הקדש חייב בכרת:

    הפסח שבא בטומאהשנטמאו רוב צבור במת ועשו פסח בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות אע"ג דאכלי ליה טמאי מתים. אלמא שני לן בין טומאה היוצאה מגופו לטומאה שאינה יוצאה מגופו:

    התם הואדזבין לא יאכלו משום דבהדיא גלי רחמנא טמא נפש מותרין ותו לא דכתיב (במדבר ט׳:י׳) איש כי יהיה טמא לנפש וגו' ומינה דייקינן איש נדחה לפסח שני ולא צבור ובטמא נפש הוא דגלי רחמנא איש ולא צבור אבל טומאת זבות כדקיימי קיימי אבל הכא בבכור סתמא כתב רחמנא הטמא והטהור:

    אין מרגילין בבכורואפי' בעל מום להפשיטו דרך הרגלים כל העור שלם לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותו בעורות כבשים המפשיטין שלימים:

    ולא בפסולי המוקדשיןאע"פ שנפדו ושחטן לאכילה:

    דלא חזי ליהביום טוב:

    ב"ש היאדסברי בכור בעל מום בקדושתו קאי אפי' לאחר שחיטה כתם וכי היכי דתם אין מרגילין משום בזיון דקדשים דפוגם הבשר דמתיירא לחתוך העור וחותך הבשר בבעל מום נמי אין מרגילין:

    רבי אלעזר בר"שדמחמיר בפסולי המוקדשין דאמר אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי:

    שתי חטאותשהפרישן לאחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחבירתה ונפל מום באחת:

    תמימה תקרבלחטאתו:

    בעלת מום תפדהודמיה לנדבת שופרות:

    נשחטה בעלת מוםאחר פדיונה:

    אם עד שלא נזרק דמה של תמימהנשחטה:

    מותרתבאכילה ואע"ג שנזרק דם התמימה קודם שתיאכל בשר בעלת מום דסבירא לן דמאחר שבאת לכלל היתר זביחה שוב אין בה קדושה בבעלת מום:

    אם משנזרק דמה של תמימהנשחטה אסורה אפילו בהנאה דהויא לה חטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אזלא דזו היא אחת מחמש חטאות מתות:

    אפילו בשר בקדירה כו' אסורהבשר בעלת מום דסבירא ליה אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי וחטאת שכיפרו בעליה מיקריא:

    לוקמה כולה כב"שדקס"ד דכי היכי דמחמרי ב"ש בבכור מחמרי נמי בשאר פסולי המוקדשין:

    בכורות 33 עמוד א

    1ובית הלל: הני מילי תם, אבל בעל מום כתיב ״(דברים טו״, כב) ״הטמא והטהור יחדיו יאכלנו״, ומה טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור, זר שאוכל בקדשים קלים אינו דין שיאכל בבכור.

    2איכא למיפרך: מה לטמא, שכן הותר מכללו בעבודת צבור!

    3וב"ה אטו בעבודה קאמר? באכילה קאמרינן, אכילת זר עדיף.

    4ורבי עקיבא מתיר, ואפי' עובדי כוכבים מ"ט דרבי עקיבא? (דברים טו, כב) ״כצבי וכאיל״ מה צבי ואיל מותר לעובדי כוכבים אף פסולין מותר לעובדי כוכבים׃

    5ואידך? תלתא ״צבי ואיל״ כתיבי, חד לכדרבי יצחק, וחד לכדר' אושעיא, וחד לכדרבי אלעזר הקפר.

    6ואידך? מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה, אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה.

    ברייתא

    7ת"ר בכור אין מאכילין אותו לנדות, דברי בית שמאי. וב"ה אומרים: מאכילין אותו לנדות. מ"ט דב"ש דכתיב: ״(במדבר יח״, יח) ״ובשרם יהיה לך״, מה התם נדות לא, אף הכא נדות לא.

    8וב"ה הני מילי תם, אבל בעל מום הטמא והטהור אכלה׃

    9וב"ש ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו מגופו, אבל היכא דטומאה יוצאה עליו מגופו לא.

    10דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו מגופו, לבין שאין טומאה יוצאה עליו מגופו, דתנן: הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים ומצורעין וזבות ונדות ויולדות.

    11וב"ה התם הוא דגלי רחמנא (במדבר ט י) ״טמא נפש״, אבל הכא ״טמא״ סתמא כתיב״, לא שנא.״

    ברייתא

    12ת"ר אין מרגילין ביום טוב, כיוצא בו אין מרגילין בבכור, ולא בפסולי המוקדשין.

    13בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא חזי ליה. אלא בכור מאן תנא? אמר רב חסדא: בית שמאי היא, דאמר אין מאכילין אותו לנדות.

    14ולא בפסולי המוקדשין. מאן תנא? אמר רב חסדא: רבי אלעזר בר' שמעון היא, דתנן: היו לפניו שתי חטאות, אחת תמימה ואחת בעלת מום תמימה תקרב, בעלת מום תיפדה.

    15נשחטה בעלת מום, אם עד שלא נזרק דמה של תמימה מותרת, אם משנזרק דמה של תמימה אסורה.

    16ר"א ברבי שמעון אומר: אפילו בשר בקדירה, ונזרק דמה של תמימה אסורה.

    17ורב חסדא, לוקמה כולה כב"ש דלמא עד כאן לא קאמרי ב"ש אלא בבכור, דקדושתו מרחם, אבל פסולי המוקדשין דאין קדושתו מרחם לא.

    תוספות

    ובית הלל ה"מ תם כו'אף על גב דהאי קרא מיירי נמי בבעל מום בין לרב בין לדבי רב דלעיל בריש עד כמה (בכורות דף כח.) ובין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא דפ' איזהו מקומן בסופו (זבחים דף נז.) ובין לרבי ישמעאל ובין לרבי יוסי הגלילי דבריש ב"ש (זבחים דף לז.) אבשרם דמשמע אחד תם ואחד בעל מום או מיהיה (לו) דדריש לימד על הבכור בעל מום שנותנו לכהן מ"מ אתי קל וחומר ומפיק מהיקשא ונאכל לזרים מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם ובכי האי גונא אשכחן בפ"ק דזבחים (דף י:) גבי אשם שנכנס דמו פסול לא מצית אמרת קל וחומר מעולה אף על גב דרבנן אית להו היקישא דחטאת כאשם למלתא אחריתי כדמוכח סוגיא התם ובפ"ק דקדושין (דף יד.) אתי קל וחומר ומפקא מגזירה שוה בגמרא ובמיתת היבם גבי וכל היכא דכתיב (חוקה) [עיכובא] לא דרשינן ק"ו ובשמעתין דמצות עשה שהזמן גרמא גבי טפלים חייבין נשים לא כל שכן והא דלקמן דריש פ' ט' (דף נג:) דדרשינן מהיקשא דעשר תעשר מקיש בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן מן החדש על הישן לא ומפקא מק"ו דכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה חדש וישן כו' התם לא מיתוקמא היקשא אי אתית למידן ק"ו ואע"ג דלרבי יוסי בר' יהודה צריכי היקשא לכדאמר בההוא פירקא דמה מעשר ניטל באומד ובמחשבה וכו' וצריכא נמי לכדדרשי' בזבחים בסוף פ' בית שמאי (זבחים דף מה.) קדשי עובדי כוכבים אין חייבין מ"מ עיקר אתיא היקש לשנה שנה והא דבכל הבשר (חולין דף קטז.) איכא מ"ד דבשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה מגזירה שוה דקדש קדש ואיכא למאן דאסר אף בהנאה מק"ו לא קשיא מידי אההיא דקדושין (דף נו) כדפרשינן בקדושין:

    חד לכדרבי יצחק ור' אושעיאפי' בקונטרס דלא אתפרש ורבינו חננאל מפרש דהיינו ההיא דפ"ב דמכות (דף כב.) המרביע שור פסולי המוקדשין והמנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הן ועשאן הכתוב שני גופין פירוש שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל דהיינו שני מינין ולא כמו שרגילין לפרש שם שקצת הוא כקדשים וקצת הוא כחולין אלא מצבי ואיל נפקא כדקאמר הכא:

    אין מאכילין אותו לנדותה"ה לבעל קרי דלא שרו רק לטומאה שהותרה בפסח כדמוכח בסמוך:

    דתניא היו לפניו שתי חטאות כו'ברייתא בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) ומיירי כשהפריש שתי חטאות לאחריות והרי עתה אחת תמימה ואחת בעלת מום שבמשנה [קרבה שניה עד] שלא נשחטה ראשונה תמות שכבר כפרו בעליה ויש לתמוה דבברייתא אסרי רבנן בעלת מום כשנשחטה לאחר זריקת דם של תמימה ובמשנה שרי ורבי אלעזר בר' שמעון אסר בברייתא בכל ענין ובמשנה שרי כשנשחטה קודם לכן ואומר ר' דבמשנה מיירי שהפריש פרה בעלת מום וחיללה על התמימה שכל קדושה של בעלת מום נכנסה בתמימה ותפסה קדושתה ולכך מותרת הבעלת מום לרבנן בכל ענין דלא דמיא לחטאת שכיפרו בעליה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחלק בין נשחטה קודם זריקה לנשחטה לאחר זריקה אבל הכא מיירי שהתמימה באה ע"י קדושת עצמה ולא חילל הבעלת מום עליה כי אם על דמים ואין נראה כאילו פקע קדושה שלה כיון דאין התמימה באה מכחה הלכך לרבנן נזרק דמה לפני שחיטה הבעלת מום אסורה דדמיא לחטאת שכפרו בעליה ולרבי אלעזר ברבי שמעון אסורה בכל ענין דדמיא לחטאת שכפרו בעליה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ואידך מה צבי ואיל פטורים כו' צ"ע מאי קאמר ואידך דהיינו לכאורה רבי עקיבא דהא אדרבה לרבי עקיבא ניחא טפי דאצטריך שלשה קראי חד דמותר לעובד כוכבים וחד לכדרבי יצחק וחד לכדרבי אושעיא ולית ליה כדרבי אלעזר הקפר כמו שכתבו התוס' לעיל ומדברי רש"י ותוספות נראה דלא גרסינן וחד לכדרבי אושעיא אלא דגרסינן וחד לכדרבי יצחק וכדרבי אושעיא דהשתא ואידך אקרא שלישי קאמר אבל בילקוט גרסי' כספרי גמרות שלנו חד לכדרבי אושעיא גם לישנא דואידך לא משמ' הכי ועי' בתוס' לעיל בפ"ב ויש ליישב מדבריהם שם קצת ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה [הנ"מ וכו'] הטמא והטהור יחדיו הס"ד ואח"כ מ"ה זר כו' ופסח הס"ד ובד"ה [מה] התם כו' בכרת הס"ד ובד"ה ב"ש היא כו' משום בזיון דקדשים כו' ובד"ה מותרות כו' בבעלת מום הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה וב"ה ה"מ כו' בסופו ובין לרבי ישמעאל כו' דדריש לימד על כו' התנופה בתם ובכה"ג כו' אתי ק"ו ומפקא בג"ש בגמ' ובמיתת היבם גבי כו' לא כ"ש והא דלקמן כו' הד"א דכבשים ועזים שהם כו' אי אתית למידן ק"ו כו' אתי היקשא לשנה שנה כו' ל"ק מידי אההיא כו' ובד"ה חד לכדרבי כו' בפני עצמה נחשב כו' ובד"ה אין מאכילין כו' דלא שרו רק לטומאה כו' ובד"ה דתניא כו' (שמא) [שלא] נשחטה הראשונה תמות שכבר כו' דבמשנה מיירי שהפריש בעלת כו' באה ע"י קדושת עצמה ולא חילל כו' הבעלת מום אסורה דדמיא כו' ולר"א ב"ש כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ל״ג עמוד א׳

    מסכת בכורות דף ל״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־318 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הני מילי בכור תם איתקש לחזה ושוק דהא קרא בתם קמשתעי דכתיב לעיל מיניה את דמם תזרוק אבל בעל מום כתיב בפרשת כל הבכור (דברים ט״ו:כ״ב) הטמא והטהור יחדו:

    זר שאוכל בקדשים קלים שלמים ומעשר ופסח:

    בעבודת צבור דאם אין כהן טהור באותו בית אב עושה טמא עבודת צבור דכתיב במועדו ואפילו בשבת ואפי' בטומאה:

    באכילת זר קמיירי ובאכילה זר עדיף מטמא כדאמרן בקדשים קלים דלא משכחת אכילה דכהן טמא מותר בה וזר אסור בה:

    ואידך תנא קמא אליבא דבית הלל אמר לך תלתא צבי ואיל כתיבי בראה אנכי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ולא נתפרש לנו היכן:

    לכדר' אלעזר הקפר בשחיטת חולין בפ' שני (דף כח.):

    מה התם חזה ושוק נדות לא דטמא שאכל את הקדש חייב בכרת:

    הפסח שבא בטומאה שנטמאו רוב צבור במת ועשו פסח בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות אע"ג דאכלי ליה טמאי מתים. אלמא שני לן בין טומאה היוצאה מגופו לטומאה שאינה יוצאה מגופו:

    ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 33a · Sefaria

    תוספות

    ובית הלל ה"מ תם כו' אף על גב דהאי קרא מיירי נמי בבעל מום בין לרב בין לדבי רב דלעיל בריש עד כמה (בכורות דף כח.) ובין לרבי ישמעאל בין לרבי עקיבא דפ' איזהו מקומן בסופו (זבחים דף נז.) ובין לרבי ישמעאל ובין לרבי יוסי הגלילי דבריש ב"ש (זבחים דף לז.) אבשרם דמשמע אחד תם ואחד בעל מום או מיהיה (לו) דדריש לימד על הבכור בעל מום שנותנו לכהן מ"מ אתי קל וחומר ומפיק מהיקשא ונאכל לזרים מאחר דמתוקמא היקשא דכחזה התנופה בתם ובכי האי גונא אשכחן בפ"ק דזבחים (דף י:) גבי אשם שנכנס דמו פסול לא מצית אמרת קל וחומר מעולה אף על גב דרבנן אית להו היקישא דחטאת כאשם למלתא אחריתי כדמוכח סוגיא התם ובפ"ק דקדושין (דף יד.) אתי קל וחומר ומפקא מגזירה שוה בגמרא ובמיתת היבם גבי וכל היכא דכתיב (חוקה) [עיכובא] לא דרשינן ק"ו ובשמעתין דמצות עשה שהזמן גרמא גבי טפלים חייבין נשים לא כל שכן והא דלקמן דריש פ' ט' (דף נג:) דדרשינן מהיקשא דעשר תעשר מקיש בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן מן החדש על הישן לא ומפקא מק"ו דכבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרים מזה על זה חדש וישן כו' התם לא מיתוקמא היקשא אי אתית למידן ק"ו ואע"ג דלרבי יוסי בר' יהודה צריכי היקשא לכדאמר בההוא פירקא דמה מעשר ניטל באומד ובמחשבה וכו' וצריכא נמי לכדדרשי' בזבחים בסוף פ' בית שמאי (זבחים דף מה.) קדשי עובדי כוכבים אין חייבין מ"מ עיקר אתיא היקש לשנה שנה והא דבכל הבשר (חולין דף קטז.) איכא מ"ד דבשר בחלב אסור באכילה ומותר בהנאה מגזירה שוה דקדש קדש ואיכא למאן דאסר אף בהנאה מק"ו לא קשיא מידי אההיא דקדושין (דף נו) כדפרשינן בקדושין:

    חד לכדרבי יצחק ור' אושעיא פי' בקונטרס דלא אתפרש ורבינו חננאל מפרש דהיינו ההיא דפ"ב דמכות (דף כב.) המרביע שור פסולי המוקדשין והמנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה גוף אחד הן ועשאן הכתוב שני גופין פירוש שהשור בפני עצמו נחשב כצבי וכאיל דהיינו שני מינין ולא כמו שרגילין לפרש שם שקצת הוא כקדשים וקצת הוא כחולין אלא מצבי ואיל נפקא כדקאמר הכא:

    אין מאכילין אותו לנדות ה"ה לבעל קרי דלא שרו רק לטומאה שהותרה בפסח כדמוכח בסמוך:

    דתניא היו לפניו שתי חטאות כו' ברייתא בתמורה בפ' ולד חטאת (דף כד.) ומיירי כשהפריש שתי חטאות לאחריות והרי עתה אחת תמימה ואחת בעלת מום שבמשנה [קרבה שניה עד] שלא נשחטה ראשונה תמות שכבר כפרו בעליה ויש לתמוה דבברייתא אסרי רבנן בעלת מום כשנשחטה לאחר זריקת דם של תמימה ובמשנה שרי ורבי אלעזר בר' שמעון אסר בברייתא בכל ענין ובמשנה שרי כשנשחטה קודם לכן ואומר ר' דבמשנה מיירי שהפריש פרה בעלת מום וחיללה על התמימה שכל קדושה של בעלת מום נכנסה בתמימה ותפסה קדושתה ולכך מותרת הבעלת מום לרבנן בכל ענין דלא דמיא לחטאת שכיפרו בעליה ורבי אלעזר ברבי שמעון מחלק בין נשחטה קודם זריקה לנשחטה לאחר זריקה אבל הכא מיירי שהתמימה באה ע"י קדושת עצמה ולא חילל הבעלת מום עליה כי אם על דמים ואין נראה כאילו פקע קדושה שלה כיון דאין התמימה באה מכחה הלכך לרבנן נזרק דמה לפני שחיטה הבעלת מום אסורה דדמיא לחטאת שכפרו בעליה ולרבי אלעזר ברבי שמעון אסורה בכל ענין דדמיא לחטאת שכפרו בעליה:

    Tosafot on Bekhorot 33a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא ואידך מה צבי ואיל פטורים כו' צ"ע מאי קאמר ואידך דהיינו לכאורה רבי עקיבא דהא אדרבה לרבי עקיבא ניחא טפי דאצטריך שלשה קראי חד דמותר לעובד כוכבים וחד לכדרבי יצחק וחד לכדרבי אושעיא ולית ליה כדרבי אלעזר הקפר כמו שכתבו התוס' לעיל ומדברי רש"י ותוספות נראה דלא גרסינן וחד לכדרבי אושעיא אלא דגרסינן וחד לכדרבי יצחק וכדרבי אושעיא דהשתא ואידך אקרא שלישי קאמר אבל בילקוט גרסי' כספרי גמרות שלנו חד לכדרבי אושעיא גם לישנא דואידך לא משמ' הכי ועי' בתוס' לעיל בפ"ב ויש ליישב מדבריהם שם קצת ודו"ק:

    בפירש"י בד"ה [הנ"מ וכו'] הטמא והטהור יחדיו הס"ד ואח"כ מ"ה זר כו' ופסח הס"ד ובד"ה [מה] התם כו' בכרת הס"ד ובד"ה ב"ש היא כו' משום בזיון דקדשים כו' ובד"ה מותרות כו' בבעלת מום הס"ד כצ"ל:

    תוס' בד"ה וב"ה ה"מ כו' בסופו ובין לרבי ישמעאל כו' דדריש לימד על כו' התנופה בתם ובכה"ג כו' אתי ק"ו ומפקא בג"ש בגמ' ובמיתת היבם גבי כו' לא כ"ש והא דלקמן כו' הד"א דכבשים ועזים שהם כו' אי אתית למידן ק"ו כו' אתי היקשא לשנה שנה כו' ל"ק מידי אההיא כו' ובד"ה חד לכדרבי כו' בפני עצמה נחשב כו' ובד"ה אין מאכילין כו' דלא שרו רק לטומאה כו' ובד"ה דתניא כו' (שמא) [שלא] נשחטה הראשונה תמות שכבר כו' דבמשנה מיירי שהפריש בעלת כו' באה ע"י קדושת עצמה ולא חילל כו' הבעלת מום אסורה דדמיא כו' ולר"א ב"ש כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 33a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' תלתא צבי ואיל עי' לעיל יב ע"א תד"ה מה:

    תד"ה וב"ה כו' אתי ק"ו ומפקא מג"ש עי' בב"מ קיד ע"א תד"ה ואידך:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 33a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ג, עמוד א׳, בהיקף של כ־318 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 132 מילים

      נפתחת ב״ובית הלל: הני מילי תם, אבל בעל…״

    2. קטע 29 מילים

      נפתחת ב״איכא למיפרך: מה לטמא, שכן הותר מכללו…״

    3. קטע 39 מילים

      נפתחת ב״וב"ה אטו בעבודה קאמר? באכילה קאמרינן, אכילת…״

    4. קטע 425 מילים

      נפתחת ב״ורבי עקיבא מתיר, ואפי' עובדי כוכבים מ"ט…״

      חכמים: רבי עקיבא.

    5. קטע 515 מילים

      נפתחת ב״ואידך? תלתא ״צבי ואיל״ כתיבי, חד לכדרבי…״

      חכמים: רבי יצחק, רבי אלעזר.

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״ואידך? מה צבי ואיל פטורים מן הבכורה,…״

    7. קטע 731 מילים

      נפתחת ב״ת"ר בכור אין מאכילין אותו לנדות, דברי…״

    8. קטע 810 מילים

      נפתחת ב״וב"ה הני מילי תם, אבל בעל מום…״

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״וב"ש ה"מ היכא דאין טומאה יוצאה עליו…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״דאשכחן דפליג רחמנא בין טומאה יוצאה עליו…״

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״וב"ה התם הוא דגלי רחמנא (במדבר ט…״

    12. קטע 1213 מילים

      נפתחת ב״ת"ר אין מרגילין ביום טוב, כיוצא בו…״

    13. קטע 1324 מילים

      נפתחת ב״בשלמא יום טוב דקא טרח טירחא דלא…״

      חכמים: רב חסדא.

    14. קטע 1428 מילים

      נפתחת ב״ולא בפסולי המוקדשין. מאן תנא? אמר רב…״

      חכמים: רב חסדא, רבי אלעזר.

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״נשחטה בעלת מום, אם עד שלא נזרק…״

    16. קטע 1612 מילים

      נפתחת ב״ר"א ברבי שמעון אומר: אפילו בשר בקדירה,…״

      חכמים: רבי שמעון.

    17. קטע 1722 מילים

      נפתחת ב״ורב חסדא, לוקמה כולה כב"ש דלמא עד…״

      חכמים: רב חסדא.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ל״ג ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026