הני מילי בכור תם — איתקש לחזה ושוק דהא קרא בתם קמשתעי דכתיב לעיל מיניה את דמם תזרוק אבל בעל מום כתיב בפרשת כל הבכור (דברים ט״ו:כ״ב) הטמא והטהור יחדו:
זר שאוכל בקדשים קלים — שלמים ומעשר ופסח:
בעבודת צבור — דאם אין כהן טהור באותו בית אב עושה טמא עבודת צבור דכתיב במועדו ואפילו בשבת ואפי' בטומאה:
באכילת זר — קמיירי ובאכילה זר עדיף מטמא כדאמרן בקדשים קלים דלא משכחת אכילה דכהן טמא מותר בה וזר אסור בה:
ואידך — תנא קמא אליבא דבית הלל אמר לך תלתא צבי ואיל כתיבי בראה אנכי חד לכדרבי יצחק ורבי אושעיא ולא נתפרש לנו היכן:
לכדר' אלעזר הקפר — בשחיטת חולין בפ' שני (דף כח.):
מה התם — חזה ושוק נדות לא דטמא שאכל את הקדש חייב בכרת:
הפסח שבא בטומאה — שנטמאו רוב צבור במת ועשו פסח בטומאה לא יאכלו ממנו זבים וזבות אע"ג דאכלי ליה טמאי מתים. אלמא שני לן בין טומאה היוצאה מגופו לטומאה שאינה יוצאה מגופו:
התם הוא — דזבין לא יאכלו משום דבהדיא גלי רחמנא טמא נפש מותרין ותו לא דכתיב (במדבר ט׳:י׳) איש כי יהיה טמא לנפש וגו' ומינה דייקינן איש נדחה לפסח שני ולא צבור ובטמא נפש הוא דגלי רחמנא איש ולא צבור אבל טומאת זבות כדקיימי קיימי אבל הכא בבכור סתמא כתב רחמנא הטמא והטהור:
אין מרגילין בבכור — ואפי' בעל מום להפשיטו דרך הרגלים כל העור שלם לעשות ממנו מפוח לנפחים או למוכרי דבש ושמן שנותנין אותו בעורות כבשים המפשיטין שלימים:
ולא בפסולי המוקדשין — אע"פ שנפדו ושחטן לאכילה:
דלא חזי ליה — ביום טוב:
ב"ש היא — דסברי בכור בעל מום בקדושתו קאי אפי' לאחר שחיטה כתם וכי היכי דתם אין מרגילין משום בזיון דקדשים דפוגם הבשר דמתיירא לחתוך העור וחותך הבשר בבעל מום נמי אין מרגילין:
רבי אלעזר בר"ש — דמחמיר בפסולי המוקדשין דאמר אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי:
שתי חטאות — שהפרישן לאחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחבירתה ונפל מום באחת:
תמימה תקרב — לחטאתו:
בעלת מום תפדה — ודמיה לנדבת שופרות:
נשחטה בעלת מום — אחר פדיונה:
אם עד שלא נזרק דמה של תמימה — נשחטה:
מותרת — באכילה ואע"ג שנזרק דם התמימה קודם שתיאכל בשר בעלת מום דסבירא לן דמאחר שבאת לכלל היתר זביחה שוב אין בה קדושה בבעלת מום:
אם משנזרק דמה של תמימה — נשחטה אסורה אפילו בהנאה דהויא לה חטאת שכיפרו בעליה ולמיתה אזלא דזו היא אחת מחמש חטאות מתות:
אפילו בשר בקדירה כו' אסורה — בשר בעלת מום דסבירא ליה אפילו לאחר שחיטה בקדושתייהו קיימי וחטאת שכיפרו בעליה מיקריא:
לוקמה כולה כב"ש — דקס"ד דכי היכי דמחמרי ב"ש בבכור מחמרי נמי בשאר פסולי המוקדשין:
