בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לאחזוקינהובחשודים מי אמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר א':

    לעדות בכורלהעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה:

    לעדות אשהשמת בעלה במדינת הים:

    תני אלא לעדות שאשה כשרהובעדות בכור נמי אשה כשרה דאמרינן הלכתא כרבן שמעון ואפי' בתו:

    יימר שרי בוכראיימר המתיר בכורות לשון גנאי:

    לא היו מוחזקיןבטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחוויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא:

    נאמןדהפה שאסר ואמר בכור הוא התיר ואמר מומו עמו:

    אשת איש הייתיולא היינו מוחזקין בה שהיא אשת איש מעולם:

    נאמנתומותרת להנשא:

    דאי בעיא לא אמרהכלומר אי הוה חשידא להינשא בחיי בעלה בלא גירושין הוה שתקה ולא אמרה אשת איש הייתי דהא בפנויה מחזקינן לה:

    אבל הכאבבכור דלא סגיא דלא אמר בכור הוא דלימא ליה חכם מום קבוע הוא או עובר דקדשים תמימים אין הכהן נחשד לאכול בחוץ דבר כרת הוא אבל נחשד להטיל בו מום דלאו בעלמא הוא ולא יהא נאמן קמ"ל דנאמן:

    דאם כןדהוא הטיל בו מום הוה שדי ביה מום הניכר אפי' לעם הארץ שהוא מום ותו לא הוה בעי למיתי קמן ולמימר בכור הוא דהא אין אדם אחר יודע שהוא בכור ובקדשים בחוץ נמי ליכא לספוקיה דהא מום ניכר שדא ביה והיכא דאנן יודעין שהוא בכור ליכא למימר הכי דבעל כרחך אתי לקמן דאי הוה שחיט ליה בלא מומחה כיון דכולי עלמא ידעי שהוא בכור הוו חשדי ליה:

    במקום עדיםדאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא וה"נ כיון דאנן סהדי דכהנים חשודים על המומין לא נימא מה לי לשקר:

    הכא ודאי שדא ביה מומאבתמיה:

    להא שמעתאדר' אילעאי:

    בלא גבריבסתמא אמר ליה לא היו מוחזקין בו שהוא בכור כו':

    כלום חילקנו בין כהן חבר לכהן עם הארץומי חשדינן אנא למישדי ביה מומא בכוונה ככהן עם הארץ:

    הןחלקנו ולא חשידת:

    בעלי תריסיןמגינים. תלמידי חכמים הנלחמים במלחמה של תורה:

    היאך אעשהיכול להכחישו:

    אילמלי אני חי והוא מתהייתי יכול להכחיש ולומר לא אמרתי:

    היאך יכול החי להכחיש את החיודאי כך אמרתי וחוזרני בי:

    עמוד ועמדשתוק ושתק:

    מתני' הראיתי בכור זהלחכם ואמר לי שמום קבוע הוא ושוחטו ובלבד שיהו לו עדים שלא הטילו בו:

    גמ' נאמן הכהן לומרלחכם בכור זה נתן [לי] ישראל במום זה שבו:

    דעבידא לאיגלויידאתי חכם ואמר לא התרתיו לך:

    לא לעולם אימא לך מילתא דעבידא לאיגלויי משקרי אינשי והכא היינו טעמא דמהימן דלא חשידי כהני לאכול קדשים תמימים בחוץ הלכך אי לאו דשרי ליה חכם לא הוה אמר שרא ליה ושחיט ליה בלא התרת מומחה:

    אבל הכאדקא מחוי ליה לחכם ואמר במום [זה] נתן לי ישראל כדי שלא יצטרך להביא עדים שמאליו נפל בו כיון דחשידי כהני להטיל מום ולמימר נפל מאליו חשידי נמי להטיל מום ולמימר ישראל נתנו לי במומו:

    קח לי ממי שהוא נאמןשאינו לוקח פירות מעם הארץ או ממי שלוקח מעם הארץ ומעשר דמאי קודם שימכרם:

    איןשליח זה נאמן לומר שמנאמן לקחתיו:

    בכורות 36 עמוד א

    1אימר דא"ר מאיר לחששא, לאחזוקינהו מי אמר?

    2איבעיא להו: עד מפי עד, מהו לעדות בכור? רב אסי אסר, ורב אשי שרי. א"ל רב אסי לרב אשי: והא תנא דבי מנשה: אין עד מפי עד כשר אלא לעדות האשה!

    3תני: אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד.

    4רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור, קרי עליה מרימר: ״יימר שרי בוכרא״. והלכתא: עד מפי עד כשר לעדות בכור.

    5א"ר אילעא: לא היו מוחזקין בו שהוא בכור, ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן.

    6מאי קמ"ל שהפה שאסר הוא הפה שהתיר? תנינא: האשה שאמרה ״אשת איש הייתי וגרושה אני״ נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר!

    7מהו דתימא: התם הוא דאי בעיא לא אמרה. אבל הכא, דלא סגיא דלא אמרה, דקדשים בחוץ לא אכיל,׃

    8אימא: לא הפה שאסר הוא, קמ"ל דאי משום הכי הוה שדי ביה מומא דניכר ואכיל ליה.

    9מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא מההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה, וא"ל לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא, זיל באורחא דנרש דליכא מיא. אזל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא, ואתא וא"ל באורחא דנהר פקוד אזלי, ומיהו מיא לא הוו.

    10ואמר רבא: מה לו לשקר, אי בעי אמר: באורחא דנרש אזלי. ואמר אביי: ״מה לו לשקר״ במקום עדים לא אמרינן.

    11הכי השתא?! התם ודאי איכא מיא, התם ודאי שדי ביה מומא חששא הוא ובמקום חששא אמרינן מה לו לשקר יתיב רבינא וקאמר להאי שמעתא בלא גברא א"ל רבא זוטי לרבינא אנן משמיה דר' אילעא מתנינן לה׃

    12רבי צדוק הוה ליה בוכרא רמא ליה שערי בסלי בהדי דקאכיל איבזע שיפתיה אתא לקמיה דרבי יהושע אמר ליה כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר לו רבי יהושע הן׃

    13אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר ליה חילקנו בין חבר לעם הארץ אמר ליה רבן גמליאל לא אמר ליה והא רבי יהושע אמר לי הן אמר לו המתן עד שיעלו בעלי תריסין לבית המדרש׃

    14כיון שנכנסו לבית המדרש עמד השואל ושאל כלום חילקנו בין חבר לעם הארץ א"ל רבי יהושע לאו א"ל רבן גמליאל והלא משמך אמרו לי הן׃

    15יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד רבי יהושע על רגליו ואמר היאך אעשה אילמלי אני חי והוא מת יכול החי להכחיש את המת עכשיו שאני חי והוא חי היאך חי יכול להכחיש את החי׃

    16והיה ר"ג עומד ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שריננו כל העם ואמרו לחוצפית המתורגמן עמוד ועמד:

    מתני׳ · משנה

    17נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא:

    גמ׳ · גמרא

    18אמר רב יהודה אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מאי טעמא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי אמר רב אשי אף אנן נמי תנינא נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא מאי טעמא לאו משום דאמרינן מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי׃

    19התם, הוא דקדשים בחוץ לא אכיל אבל הכא כיון דחשידי חשידי׃

    20מתיב רב שיזבי האומר למי שאין נאמן על המעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר אינו נאמן אמאי נימא כל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי׃

    21שאני התם׃

    תוספות

    אימר דא"ר מאיר לחששא כו'מתוך הלשון משמע דאליבא דר' מאיר קאמר ולא סבירא לן כוותיה אלא אפילו במוחזק עובר על דבר א' לא הוי חשוד על כל התורה כולה ואע"ג דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כז.) אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ומוקים לה כרבי מאיר וקיימא לן כוותיה דהוא מיע"ל קג"ם היינו דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשיד ומיהו ר' מאיר דקאמר התם עד זומם פסול לכל התורה כולה ה"נ הוה מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר' יוסי דאפילו עד זומם נמי מכשר לדיני נפשות כשהוזם בדיני ממונות:

    ואמר רבא מה לו לשקררבה גרסינן שהיה רבו של אביי ולא רבא דרבא אית ליה בהדיא בחזקת הבתים (ב"ב דף לג:) דמה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן דאמר דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא כו':

    בא לפני רבן גמליאל אמר ליה לאווהלכה כן הוא דאין חילוק בין חבר לעם הארץ דבפרק בתרא דיומא (דף עח.) גבי ר' יוסי בן זימרא דכהן הוה ומיבעיא ליה אי הלכה כר' מאיר דאמר חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אי כרשב"ג דאמר נאמן על של חבירו ש"מ דלרבי מאיר לא היה מתיר אע"פ שהיה חבר:

    עמד השואל ושאלבפ' נערה בנדרים בירושלמי דריש מדכתיב ועמדו שני האנשים בוי"ו דשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד:

    עמוד על רגליך ויעידו בךלא גרסי' ויעידו בך לא כאן ולא בפרק תפלת השחר ברישיה (ברכות כז:) דמה עדות שייך כאן אלא בסנהדרין בריש פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט.) גרסינן ליה גבי עובדא דינאי ואגב פשטא דהתם נכתב כאן:

    היאך החי יכול להכחיש החיכלומר סבור הייתי להעלים ואיני יכול ובקונט' פירש דודאי כך אמרתי וחזרתי בי וא"א כן דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) פסק שם הלכה כמותו:

    רבי חוצפית המתורגמןמעשרה הרוגי מלכות:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא שערי בסלי נסרוה כייל ערובה ערבה קלופה בהדי כו' כ"ה ברא"ש:

    בפירש"י בד"ה דא"כ דהוה כו' והיכא דאנן יודעין שהוא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אימר דאר"מ כו' עובר על דבר אחד לא הוי חשוד כו' ומוקים לה כר"מ וקמ"ל כו' ובד"ה ואמר רבא כו' ולא רבא דרבא כו' ובד"ה רבי חוצפית כו' מלכות הס"ד ואח"כ מ"ה והלכתא כו' לאגלויי לא משקר מ"מ לא הימניה לע"א אלא משום דדייקא ומנסבא א"נ דלמא כיון כו' לא דייקא כו' כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳

    מסכת בכורות דף ל״ו עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־482 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לאחזוקינהו בחשודים מי אמר ר"מ חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה היכא דמוחזק לן דעובר על דבר א':

    לעדות בכור להעיד שלא הטיל בו מום זה בכוונה:

    לעדות אשה שמת בעלה במדינת הים:

    תני אלא לעדות שאשה כשרה ובעדות בכור נמי אשה כשרה דאמרינן הלכתא כרבן שמעון ואפי' בתו:

    יימר שרי בוכרא יימר המתיר בכורות לשון גנאי:

    לא היו מוחזקין בטלה שהוא בכור ובא כהן בעליו ואמר בכור הוא זה ומומו עמו שלא הוטל מום זה בכוונה ואתי לאחוויי לחכם אי קבוע הוא אי עובר הוא:

    נאמן דהפה שאסר ואמר בכור הוא התיר ואמר מומו עמו:

    אשת איש הייתי ולא היינו מוחזקין בה שהיא אשת איש מעולם:

    ועוד 22 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 36a · Sefaria

    תוספות

    אימר דא"ר מאיר לחששא כו' מתוך הלשון משמע דאליבא דר' מאיר קאמר ולא סבירא לן כוותיה אלא אפילו במוחזק עובר על דבר א' לא הוי חשוד על כל התורה כולה ואע"ג דבפרק זה בורר (סנהדרין דף כז.) אמר אביי עבריין אוכל נבילות להכעיס פסול לעדות ומוקים לה כרבי מאיר וקיימא לן כוותיה דהוא מיע"ל קג"ם היינו דוקא לענין עדות דרחמנא אמר אל תשת רשע עד אבל בשאר מילי לא חשיד ומיהו ר' מאיר דקאמר התם עד זומם פסול לכל התורה כולה ה"נ הוה מצי למינקט אחד משאר דברים ולא נקט עד זומם אלא לאפוקי מדר' יוסי דאפילו עד זומם נמי מכשר לדיני נפשות כשהוזם בדיני ממונות:

    ואמר רבא מה לו לשקר רבה גרסינן שהיה רבו של אביי ולא רבא דרבא אית ליה בהדיא בחזקת הבתים (ב"ב דף לג:) דמה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן דאמר דאביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא כו':

    בא לפני רבן גמליאל אמר ליה לאו והלכה כן הוא דאין חילוק בין חבר לעם הארץ דבפרק בתרא דיומא (דף עח.) גבי ר' יוסי בן זימרא דכהן הוה ומיבעיא ליה אי הלכה כר' מאיר דאמר חשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו אי כרשב"ג דאמר נאמן על של חבירו ש"מ דלרבי מאיר לא היה מתיר אע"פ שהיה חבר:

    עמד השואל ושאל בפ' נערה בנדרים בירושלמי דריש מדכתיב ועמדו שני האנשים בוי"ו דשואל הלכות ואגדות צריך לעמוד:

    עמוד על רגליך ויעידו בך לא גרסי' ויעידו בך לא כאן ולא בפרק תפלת השחר ברישיה (ברכות כז:) דמה עדות שייך כאן אלא בסנהדרין בריש פרק כהן גדול (סנהדרין דף יט.) גרסינן ליה גבי עובדא דינאי ואגב פשטא דהתם נכתב כאן:

    היאך החי יכול להכחיש החי כלומר סבור הייתי להעלים ואיני יכול ובקונט' פירש דודאי כך אמרתי וחזרתי בי וא"א כן דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) פסק שם הלכה כמותו:

    רבי חוצפית המתורגמן מעשרה הרוגי מלכות:

    Tosafot on Bekhorot 36a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא שערי בסלי נסרוה כייל ערובה ערבה קלופה בהדי כו' כ"ה ברא"ש:

    בפירש"י בד"ה דא"כ דהוה כו' והיכא דאנן יודעין שהוא כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אימר דאר"מ כו' עובר על דבר אחד לא הוי חשוד כו' ומוקים לה כר"מ וקמ"ל כו' ובד"ה ואמר רבא כו' ולא רבא דרבא כו' ובד"ה רבי חוצפית כו' מלכות הס"ד ואח"כ מ"ה והלכתא כו' לאגלויי לא משקר מ"מ לא הימניה לע"א אלא משום דדייקא ומנסבא א"נ דלמא כיון כו' לא דייקא כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 36a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' עד מפי עד כשר עי' סנהדרין דף ל ע"ב ברש"י ד"ה בעדות בכור ובתוס' שם:

    Gilyon HaShas on Bekhorot 36a · Sefaria

    בן יהוידע

    אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָאו. קשא איך הכחיש רבי יהושע, ומי הכריחו להכחיש חס ושלום? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתב הרב פתח עינים בברכות (ברכות כז:) בהך עובדא דשאל (רשב"י) על תפלת ערבית דקאמר התם 'עמד השואל ושאל' דדרכם היה שאין בעל השאלה שואל מן החכמים בית המדרש אלא יש אחד ממונה על דבר זה שהוא ישאל כל השאלות אשר יגידו לו השואלין. ולכן כאן רבי יהושע לא ראה את רבי צדוק שואל בית המדרש ולא ידע ששאלה זו היא של רבי צדוק, אך קודם זה כששאל רבי צדוק מן רבי יהושע ואמר לו דיש לחלק בין חבר לעם הארץ לאו על כל חבר הורה כן אלא רק הורה על רבי צדוק שהיה מוחזק ומפורסם בצדקות וחסידות ואין לו חמוד ממון והוא אשר התענה ארבעים שנה על ירושלים ובודאי דיש לחלק בין דידיה לבין שאר חבירים בסתם, וכיון דשאל השואל על חבר בסתם אמר לו רבי יהושע לאו דודאי כך הוא הדין אבל רבי צדוק שאני ושאני, והנה רבן גמליאל היה מכיר בדבר זה שלא המתין עד שישיב לו רבי יהושע תשובה על שאלתו למה אמר 'הֵן' אלא תכף ומיד אמר לו 'עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ' שעשה לו בזיון אז אמר רבי יהושע אם אומר לו אני לא אמרתי 'הֵן' אלא לרבי צדוק דיש לחלק בין חבר מוחזק ומפורסם לבין חבר בסתם אז היה בוש רבן גמליאל מן הבזיון שעשה לו לרבי יהושע, על כן אמר מוטב שאשתוק ואעשה עצמי כאלו הכחשתי ובדין עשה לי רבן גמליאל כזאת כדי שלא יבוש רבן גמליאל ראה כמה היה חסיד רבי יהושע זי"ע.

    Ben Yehoyada on Bekhorot 36a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ל״ו, עמוד א׳, בהיקף של כ־482 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 17 מילים

      נפתחת ב״אימר דא"ר מאיר לחששא, לאחזוקינהו מי אמר?…״

    2. קטע 231 מילים

      נפתחת ב״איבעיא להו: עד מפי עד, מהו לעדות…״

      חכמים: רב אסי, רב אשי.

    3. קטע 37 מילים

      נפתחת ב״תני: אלא לעדות שהאשה כשרה לה בלבד.…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״רב יימר אכשר עד מפי עד בבכור,…״

      חכמים: רב יימר.

    5. קטע 516 מילים

      נפתחת ב״א"ר אילעא: לא היו מוחזקין בו שהוא…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״מאי קמ"ל שהפה שאסר הוא הפה שהתיר?…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״מהו דתימא: התם הוא דאי בעיא לא…״

    8. קטע 816 מילים

      נפתחת ב״אימא: לא הפה שאסר הוא, קמ"ל דאי…״

    9. קטע 943 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי…״

      חכמים: רב אשי.

    10. קטע 1020 מילים

      נפתחת ב״ואמר רבא: מה לו לשקר, אי בעי…״

      חכמים: רבא, אביי.

    11. קטע 1136 מילים

      נפתחת ב״הכי השתא?! התם ודאי איכא מיא, התם…״

      חכמים: רבא.

    12. קטע 1230 מילים

      נפתחת ב״רבי צדוק הוה ליה בוכרא רמא ליה…״

      חכמים: רבי צדוק, רבי יהושע.

    13. קטע 1333 מילים

      נפתחת ב״אתא לקמיה דרבן גמליאל אמר ליה חילקנו…״

      חכמים: רבי יהושע, רבן גמליאל.

    14. קטע 1425 מילים

      נפתחת ב״כיון שנכנסו לבית המדרש עמד השואל ושאל…״

      חכמים: רבי יהושע, רבן גמליאל.

    15. קטע 1535 מילים

      נפתחת ב״יהושע עמוד על רגליך ויעידו בך עמד…״

      חכמים: רבי יהושע.

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״והיה ר"ג עומד ודורש ור' יהושע עומד…״

    17. קטע 1710 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה…״

    18. קטע 1853 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב נאמן…״

      חכמים: רב יהודה, רב נאמן, רב אשי.

    19. קטע 1911 מילים

      נפתחת ב״התם, הוא דקדשים בחוץ לא אכיל אבל…״

    20. קטע 2030 מילים

      נפתחת ב״מתיב רב שיזבי האומר למי שאין נאמן…״

      חכמים: רב שיזבי.

    21. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״שאני התם…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ל״ו ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026