בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף כ״ח עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ואידךדמפיק מובשרם יהיה לך וגו' ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך דמשמע הויה אחרת לבר מזו:

    שלא מצינו בכל התורה כולהשיתננו לכהן אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא:

    ואידךדמפיק מיהיה לך שני ימים ולילה אחת בכור בעל מום שניתן לכהן מובשרם יהיה לך נפקא לשון רבים משמע אחד תם ואחד בעל מום:

    ואידך ובשרםלא משמע אלא תמימים והא דנקט לשון רבים דאבכורות דכולהו ישראל קאי:

    ולאחר שנתו נמי שלשים יוםאף על גב דמום בתוך שנתו נולד טובא:

    כל י"ב חדשעד שיהו לו שנים עשר חדש משנולד:

    היכא דנולד בו מום לאחר שנתורשאי לקיימו שלשים יום משנולד המום דלאחר שנתו דמתני' ה"ק ואם לאחר שנתו נולד המום יקיימנו שלשים יום:

    בזמן הזהשאין תם ראוי לכלום:

    עד שלא נראה להראותו לחכםשלא נפל בו מום אחר שנתו:

    אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחדוקס"ד אנולד בו מום בתוך שנתו קאי וקתני אבל מפני השבת אבידה לבעלים דהיינו כהן דשמא אם ביד ישראל הוי האי בכור לא משכח כהן למיתבי ליה ואי שחיט ליה יסריח הבשר אמרו רשאי לקיימו ל' יום ואי לא משכח כהן שוחטו ומולחו עד שימצא כהן. אלמא ל' יום דקאמר אנולד מום בתוך שנתו קאי:

    עדיין תיבעידברייתא גופה איכא לספוקא דאיכא למימר הא דקתני לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו' הכי קאמר נולד בו לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו' ועלה קאי אבל מפני השבת אבידה כו':

    או דלמא קודם שנתוכלומר אם נולד מום קודם שנתו נמי קאמר דלאחר שנתו שלשים יום:

    משלימין לו ט"ו אחר שנתואלמא ל' יום דקתני מתני' אנולד בו מום לאחר שנתו קאי דאי נולד המום בתוך שנתו אפילו יום אחד ליכא למימר דניתב ליה אחר שנתו שלשים יום דלית ליה אלא השלמה כדקתני בברייתא ושמעינן מינה דאי בתוך שנתו נולד המום חדש או חדשים רשאי לקיימו עד שנתו דהא כתיב שנה ואי לאחר שנה נולד מום או קרוב לסיום שנתו יהבינן ליה שלשים יום משנולד המום:

    נותנין לו שלשים יוםאם נולד מום אחר שנתו:

    שנה בשנהשתי שנים משמע. שלשים יום בשנה חשובין שנה לדברי הכל בפירקא קמא דראש השנה (דף י:):

    השלמה אין מיהבא לאמיהבא שלשים יום שלימים לא יהבינן:

    מתני' והראה מומולאחר שחיטה ונמצא קבוע:

    גמ' דוקיןטייל"א כמו הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ):

    משתניןמפני צער מיתה משתנה העין ואף על גב דהשתא מיתחזי קבוע אי הוה חזי ליה מחיים הוה מיתחזי עובר:

    שבגוףכגון נסדקה אזנו:

    מפני המשתניןכלומר מפני דוקין שבעין שמשתנין גזירה למומין שבגוף אף על פי שאין משתנין:

    בכורות 28 עמוד א

    1ואידך, אי מהתם איכא למימר חזה ושוק של תודה.

    2ואידך, אמר קרא: ״לך יהיה״ הוסיף לך הכתוב הויה אחרת בבכור.

    3ואידך, הא מהתם איכא למימר: האי ״יהיה לך״ לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן, שלא מצינו לו בכל התורה כולה.

    4ואידך, אמר ״ובשרם״ אחד תם ואחד בעל מום, ואידך ״ובשרם״ דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר.

    5נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל י"ב חדש. איבעיא להו: היכי קאמר? נולד לו בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל י"ב חדש, ולאחר שנתו נמי שלשים? או דלמא: היכא דנולד בו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש ותו לא, והיכא דנולד לו אחר שנתו, אינו רשאי לקיימו אלא שלשים?

    6ת"ש דתניא: בכור בזמן הזה, עד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו שתים ושלש שנים, ומשנראה להראותו לחכם, נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש.

    7אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת. אבל מפני השבת אבידה לבעלים, אמרו: רשאי לקיימו שלשים יום.

    8ועדיין תיבעי לי: שלשים יום אחר שנתו, או דלמא קודם שנתו?

    9ת"ש נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו, משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו. ש"מ מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום.

    10איכא דאמרי, א"ר אלעזר: מנין לבכור שנולד בו מום בתוך שנתו שנותנין לו שלשים יום אחר שנתו? שנאמר: ״(דברים טו״, כ) ״לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה״, איזו הן ימים החשובין שנה הוי אומר אלו שלשים יום.

    11מיתיבי: נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך שנתו משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו. השלמה אין, מיהבא לא! תיובתא דרבי אלעזר, תיובתא.

    מתני׳ · משנה

    12השוחט את הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר, רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור. מי שאינו מומחה ורואה את הבכור, ונשחט על פיו הרי זה יקבר, וישלם מביתו.

    גמ׳ · גמרא

    13אמר רבה בר בר חנה: בדוקין שבעין דכולי עלמא לא פליגי דאסור, מפני שהן משתנין. לא נחלקו אלא במומין שבגוף, דרבי מאיר סבר: גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין, ורבי יהודה סבר: לא גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין.

    ברייתא

    14תניא נמי הכי: השוחט את הבכור ומראה את מומיו ר' יהודה אומר: בדוקין שבעין אסור, מפני שהן משתנין, במומין שבגוף מותר, מפני שאין משתנין. רבי מאיר אומר: אחד זה ואחד זה אסור, מפני שהן משתנין. מפני שהן משתנין סלקא דעתך? מומין שבגוף מי משתנין?! אלא מפני המשתנין.

    15אמר רב נחמן בר יצחק:

    תוספות

    הוה אמינא בחזה ושוק של תודהלר' עקיבא לית ליה כי הך סברא בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) ומפרש דהתם פליגי בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש או לא:

    שלא מצינו לו בכל התורה כולהפי' בקונטרס שיתננו לכהן אלא מריבויא לפירושו כן יכול לומר בכל דרשות ומפרש ר"י דהכי קאמר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיתננו כולה כיוצא בזה דחטאת ואשם שהם לכהן כשקריבין למזבח אם הוממו שהמזבח מפסיד חלקו מפסיד גם לכהן אבל בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן ההיא דפרק שתי מדות (מנחות דף צא:) גבי נסכים לכבש האחד זה אחד עשר של מעשר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר דהוה מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח כדמשני אמותר מפסח וכן בשבת בפ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פג:) זה היסטו של זב שלא מצינו בכל התורה כולה דטומאה המסטת תטמא:

    ואידך ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמרבסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך [בכורות] קאמר משמע רוצה לומר דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא וא"ת והא תנא לא דריש מידי מובשרם לשון רבים ובסוגיא דהתם לעיל (שם דף נו:) דריש ר' יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר שטעונין מתן דמים ואמורין למזבח וי"ל דפלוגתא היא בר"פ בית שמאי בזבחים (דף לז.) ורבי ישמעאל נפקא ליה מדם זבחיך ישפך:

    עד שלא נראה להראותו לחכםפי' בקונטרס שלא נפל בו מום וקשה מאי רשאי לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב כי ההיא דערכין (דף כח:) דמקדישין אותו הקדש עילוי כמה אדם רוצה ליתן בקרבן זה לעשותו עולה אע"פ שאינו רשאי דפירושו כמו אע"פ שאינו חייב והוה מצינן לפרש דנקט רשאי לקיימו כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה אע"ג דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן הזה אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יג.) בהמה תעקר דנועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אבל היה משמע דאם היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים בכל יום ששומרים אותם עד שיפול בהם מום ונראה לפרש עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו במקום רחוק למקום שהחכם שם:

    מפני השבת אבידה לבעליםפי' בקונטרס דהיינו כהן דזימנין דלא משכח כהן למיתבא ליה ואם ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן ל' יום אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן:

    רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף כו'ואומר רבי דאע"ג דאמרינן בריש אף על פי (כתובות דף נז.) דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו הך דהכא קרי ליה בסמוך קנסא דקא קניס ר' מאיר ובשאלתות דרב אחאי פירש דהלכה כמותו דוקא בגזירותיו ולא בקנסא ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת חברו ומינקת חברו דקאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא דשמעתין בריש החולץ (יבמות דף לז.) דלא כר' מאיר וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלרבי מאיר קנסינן בכולהו מפני המשתנין ובסמוך דקאמר לימא תנן סתמא כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא אמת ומתוך כך פוסק רבי דלא כרבי מאיר דקניס בשטר שיש בו רבית דאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית (ב"מ דף עב.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה שלא מצינו כו' לפירושו כן יכול כו' כצ"ל:

    בא"ד דהמ"ל י"א כו' לא ידעתי להולמו עד וכן בשבת כו' ודו"ק:

    בפיסקא נולד לו מום כו' כל י"ב חדש כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה אינו רשאי כו' דשמא אם ביד ישראל כו' ובד"ה או דלמא כו' שלשים יום הס"ד ואח"כ מ"ה משלימין לו כו' ליכא למימר דניתוב כו' ובד"ה מפני המשתנין כלומר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואידך ובשרם כו' משמע שר"ל דקאי אבכור שור כו' דפלוגתא היא בר"פ ב"ש בזבחים ורבי ישמעאל נפקא ליה כו' ובד"ה עד שלא כו' בפ"ק דע"ז בהמה כו' לכונסו לכיפה כונסו ומעשים כו' ובד"ה ר"מ כו' עולמית דסוגיא דשמעתין בריש כו' וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלר"מ כו' כצ"ל ומה שחסר כאן עיין ברא"ש:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף כ״ח עמוד א׳

    מסכת בכורות דף כ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 15 קטעים ממוספרים, כ־387 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ואידך דמפיק מובשרם יהיה לך וגו' ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה מישתעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך דמשמע הויה אחרת לבר מזו:

    שלא מצינו בכל התורה כולה שיתננו לכהן אלא מרבויא דהאי יהיה לך נפקא:

    ואידך דמפיק מיהיה לך שני ימים ולילה אחת בכור בעל מום שניתן לכהן מובשרם יהיה לך נפקא לשון רבים משמע אחד תם ואחד בעל מום:

    ואידך ובשרם לא משמע אלא תמימים והא דנקט לשון רבים דאבכורות דכולהו ישראל קאי:

    ולאחר שנתו נמי שלשים יום אף על גב דמום בתוך שנתו נולד טובא:

    כל י"ב חדש עד שיהו לו שנים עשר חדש משנולד:

    היכא דנולד בו מום לאחר שנתו רשאי לקיימו שלשים יום משנולד המום דלאחר שנתו דמתני' ה"ק ואם לאחר שנתו נולד המום יקיימנו שלשים יום:

    בזמן הזה שאין תם ראוי לכלום:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 28a · Sefaria

    תוספות

    הוה אמינא בחזה ושוק של תודה לר' עקיבא לית ליה כי הך סברא בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) ומפרש דהתם פליגי בהימנו ודבר אחר אי הוי היקש או לא:

    שלא מצינו לו בכל התורה כולה פי' בקונטרס שיתננו לכהן אלא מריבויא לפירושו כן יכול לומר בכל דרשות ומפרש ר"י דהכי קאמר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיתננו כולה כיוצא בזה דחטאת ואשם שהם לכהן כשקריבין למזבח אם הוממו שהמזבח מפסיד חלקו מפסיד גם לכהן אבל בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן ההיא דפרק שתי מדות (מנחות דף צא:) גבי נסכים לכבש האחד זה אחד עשר של מעשר שלא מצינו לו בכל התורה כולה שיהא טפל חמור מן העיקר דהוה מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח כדמשני אמותר מפסח וכן בשבת בפ' אמר ר' עקיבא (שבת דף פג:) זה היסטו של זב שלא מצינו בכל התורה כולה דטומאה המסטת תטמא:

    ואידך ובשרם דהני בכורות דכולהו ישראל קאמר בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך [בכורות] קאמר משמע רוצה לומר דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא וא"ת והא תנא לא דריש מידי מובשרם לשון רבים ובסוגיא דהתם לעיל (שם דף נו:) דריש ר' יוסי הגלילי דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר שטעונין מתן דמים ואמורין למזבח וי"ל דפלוגתא היא בר"פ בית שמאי בזבחים (דף לז.) ורבי ישמעאל נפקא ליה מדם זבחיך ישפך:

    עד שלא נראה להראותו לחכם פי' בקונטרס שלא נפל בו מום וקשה מאי רשאי לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב כי ההיא דערכין (דף כח:) דמקדישין אותו הקדש עילוי כמה אדם רוצה ליתן בקרבן זה לעשותו עולה אע"פ שאינו רשאי דפירושו כמו אע"פ שאינו חייב והוה מצינן לפרש דנקט רשאי לקיימו כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה אע"ג דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן הזה אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יג.) בהמה תעקר דנועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אבל היה משמע דאם היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים בכל יום ששומרים אותם עד שיפול בהם מום ונראה לפרש עד שלא נראה להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו במקום רחוק למקום שהחכם שם:

    מפני השבת אבידה לבעלים פי' בקונטרס דהיינו כהן דזימנין דלא משכח כהן למיתבא ליה ואם ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר ונתנו לו חכמים זמן ל' יום אבל ישראל לעולם ממתין עד שימצא כהן:

    רבי מאיר סבר גזרינן מומין שבגוף כו' ואומר רבי דאע"ג דאמרינן בריש אף על פי (כתובות דף נז.) דהלכה כרבי מאיר בגזירותיו הך דהכא קרי ליה בסמוך קנסא דקא קניס ר' מאיר ובשאלתות דרב אחאי פירש דהלכה כמותו דוקא בגזירותיו ולא בקנסא ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת חברו ומינקת חברו דקאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא דשמעתין בריש החולץ (יבמות דף לז.) דלא כר' מאיר וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלרבי מאיר קנסינן בכולהו מפני המשתנין ובסמוך דקאמר לימא תנן סתמא כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא אמת ומתוך כך פוסק רבי דלא כרבי מאיר דקניס בשטר שיש בו רבית דאין גובה לא את הקרן ולא את הרבית (ב"מ דף עב.):

    Tosafot on Bekhorot 28a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    בד"ה שלא מצינו כו' לפירושו כן יכול כו' כצ"ל:

    בא"ד דהמ"ל י"א כו' לא ידעתי להולמו עד וכן בשבת כו' ודו"ק:

    בפיסקא נולד לו מום כו' כל י"ב חדש כצ"ל:

    בפירש"י בד"ה אינו רשאי כו' דשמא אם ביד ישראל כו' ובד"ה או דלמא כו' שלשים יום הס"ד ואח"כ מ"ה משלימין לו כו' ליכא למימר דניתוב כו' ובד"ה מפני המשתנין כלומר כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה ואידך ובשרם כו' משמע שר"ל דקאי אבכור שור כו' דפלוגתא היא בר"פ ב"ש בזבחים ורבי ישמעאל נפקא ליה כו' ובד"ה עד שלא כו' בפ"ק דע"ז בהמה כו' לכונסו לכיפה כונסו ומעשים כו' ובד"ה ר"מ כו' עולמית דסוגיא דשמעתין בריש כו' וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה דלר"מ כו' כצ"ל ומה שחסר כאן עיין ברא"ש:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 28a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף כ״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־387 מילים ב־15 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 15 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 19 מילים

      נפתחת ב״ואידך, אי מהתם איכא למימר חזה ושוק…״

    2. קטע 211 מילים

      נפתחת ב״ואידך, אמר קרא: ״לך יהיה״ הוסיף לך…״

    3. קטע 321 מילים

      נפתחת ב״ואידך, הא מהתם איכא למימר: האי ״יהיה…״

    4. קטע 415 מילים

      נפתחת ב״ואידך, אמר ״ובשרם״ אחד תם ואחד בעל…״

    5. קטע 553 מילים

      נפתחת ב״נולד לו מום בתוך שנתו, רשאי לקיימו…״

    6. קטע 629 מילים

      נפתחת ב״ת"ש דתניא: בכור בזמן הזה, עד שלא…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפילו יום…״

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״ועדיין תיבעי לי: שלשים יום אחר שנתו,…״

    9. קטע 931 מילים

      נפתחת ב״ת"ש נולד לו מום בחמשה עשר יום…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    10. קטע 1037 מילים

      נפתחת ב״איכא דאמרי, א"ר אלעזר: מנין לבכור שנולד…״

    11. קטע 1124 מילים

      נפתחת ב״מיתיבי: נולד לו מום בחמשה עשר יום…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    12. קטע 1233 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ השוחט את הבכור ומראה את מומו…״

      חכמים: רבי מאיר.

    13. קטע 1340 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ אמר רבה בר בר חנה: בדוקין…״

      חכמים: רבי מאיר, רבי יהודה, רבה.

    14. קטע 1447 מילים

      נפתחת ב״תניא נמי הכי: השוחט את הבכור ומראה…״

      חכמים: רבי מאיר.

    15. קטע 155 מילים

      נפתחת ב״אמר רב נחמן בר יצחק:…״

      חכמים: רב נחמן בר יצחק.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף כ״ח ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026