בוני התלמוד

    מסכת בכורות דף ג׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מאי לאו אבהמהקאי האי דקתני קונסין אותו דקנסינן ליה לפדות הבהמה אלמא מכר את הבהמה לעובריה דקבלה אינה אלא לעוברין קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן דרבנן לא פליגי עליה דר' יהודה אלא לענין בכורה:

    לא אעוברקנסינן ליה שכבר היה במעיה ומכרו לגמרי אבל עוברין שעתידה להתעבר לא איכפת לן:

    דיקא נמידאעובר קאי מדקתני נותן כל דמיו לכהן ואי אבהמה כהן מאי עבידתיה:

    מסייע ליההאי דקתני קונסין:

    או לאו דוקאדלא קנסינן ליה כולי האי. אי נמי טפי מהכי קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים מתרצה בכך:

    ת"שמדגבי עבד תני מאה והכא עשרה שמע מינה דוקא קאמר דאי לאו דוקא ליתני תרוייהו מאה או תרוייהו עשרה: לעולם בהמה לאו דוקא דלא קנסינן ליה כולי האי אבל גבי עבד משום דכל יומא ויומא כו':

    דוקאמאה או לא דוקא. בלישנא בתרא גרסי' בעבד עד עשרה בדמיו אלמא מאה דבהמה לאו דוקא דהא עבד דמפקע ליה ממצותיו ולא קנסינן אלא עשרה:

    שאני עבדלהכי לא קנסינן ליה טפי משום דכי פריק ליה לא הדר ליה למריה דקיי"ל במסכת גיטין (דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות:

    וקפריך בהמה מ"טקנסינן ליה טפי משום דהדרא ליה:

    ה"ג אי הכי א"כ ליקנסיה טפי חדכדי שיעור דמיה ליקנסיה יותר מעשרה דהא במאי דהדרא ליה אינו נשכר אלא כדי דמיה וקנסא לא הוי אלא י' הלכך ליתני י"א בדמיה ותו לא:

    כל בכורבישראל. רבנן סברי אי הוה כתיב בכור בישראל הוה משמע אפילו מקצת בכור דישראל הוי חייב בבכורה:

    למלויי אתאעד דליהוי כוליה דישראל:

    לגרועידכל משמע כל דהו כמו לשפחתך אין כל בבית (מלכים ב ד):

    אפי' אזנואפי' אין שותפות לעובד כוכבים אלא באוזן הבכור אינו קדוש:

    ולימא ליהכהן לעובד כוכבים:

    שקיל אזנך וזילדאי נמי הוי בכור בעל מום ניתן לכהן:

    נבילהכגון שיש חלק לעובד כוכבים בוושט או בגרגרת שלו הואיל וחיותא בידיה דעובד כוכבים חשיב כמאן דהוי כוליה דעובד כוכבים:

    טריפהכגון מן הארכובה ולמעלה:

    במאי קמיפלגירב חסדא ורבא:

    רבא סבר טריפה אינה חיההלכך כמאן דהוי כולה דעובד כוכבים דמי:

    ורב חסדא סבר טריפה חיההלכך לא חשיב אלא דבר שעושה אותה נבילה:

    לא פליגירב חסדא ורבא עליה דרב הונא אבל רב חסדא ורבא פליגי:

    [הא בו] אם יש חלק לעובד כוכבים בבכור עצמו אפי' באזנו אינו קדוש:

    באמואו נבלות או טריפות:

    כל מקנך תזכראם כל המקנה שלך תזכר אם יהא שלך זכר תקדישנו כדמתרגמינן דיכרין תקדיש:

    מתקיף להאכולהו:

    שגר בהמה שגר בבהמהשגר במעי בהמה שעדיין לא הגיע זמנו לצאת. ל"א שגר בהמה מה שבהמה משגרת ומשכלת. אלמא אע"ג דלאו בני חיותא נינהו קדשי הכא נמי אי נמי הוה ליה לעובד כוכבים ביה דבר שעושה אותו נבילה ליקדוש חלק הישראל אע"ג דלאו בר חיותא הוא:

    בכורות ג עמוד א

    1מאי לאו אבהמה? לא, אעובר.

    2דיקא נמי דקתני: קונסין אותו עד עשרה בדמיו, שמע מינה.

    3מסייעא (ליה) לריש לקיש, דאמר ריש לקיש: המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיה.

    4דוקא או לאו דוקא? תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי: המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיו! שאני עבד, דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות.

    5ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש: המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיה. תנן: והנותן לו בקבלה, אף על פי שאינו רשאי קונסין אותו עד עשרה בדמיה!

    6מכירה פסקה מיניה, קבלנות לא פסקה מיניה.

    7דוקא או לאו דוקא? תא שמע, דאמר ר' יהושע בן לוי: המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו! שאני עבד, דלא הדר ליה.

    8בהמה מאי טעמא? משום דקא הדרא ליה, ניקנסיה טפי חד! אלא, עבד מילתא דלא שכיחא היא, וכל מילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן.

    9וחכמים אומרים: כל זמן שיד העובד כוכבים כו'. אמר רבי יהושע: ושניהם מקרא אחד דרשו, (שמות יג, ב) ״כל בכור״.

    10רבנן סברי: ״בכור״ מקצת בכור משמע, כתב רחמנא ״כל״ עד דאיכא כוליה. ורבי יהודה סבר: ״בכור״ כוליה בכור משמע, כתב רחמנא ״כל״ דאפילו כל דהוא.

    11איבעית אימא, דכולי עלמא ״בכור״ רובא משמע, מר סבר: ״כל״ משמע למלויי אתא, ומר סבר: לגרועי אתא.

    12וכמה תהא שותפות של עובד כוכבים ותהא פטורה מן הבכורה? אמר רב הונא: אפילו אזנו. מתקיף לה רב נחמן: ולימא ליה: ״שקיל אזנך וזיל״!

    13איתמר, רב חסדא אמר: דבר שעושה אותו נבלה, ורבא אמר: דבר שעושה אותו טריפה.

    14במאי קמיפלגי? בטריפה חיה. למאן דאמר דבר שעושה אותו טריפה קסבר טריפה אינה חיה, ולמאן דאמר דבר שעושה אותו נבלה אבל טריפה חיה.

    15אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: הא דרב הונא, ורב חסדא ורבא לא פליגי, הא בו, הא באמו.

    16אמר להו רב פפא: מאי שנא בו, דבעינן ״כל בכור״ וליכא? אמו נמי בעינן (שמות לד, יט) ״כל מקנך תזכר״ וליכא! אלא, לא שנא.

    17מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא מנפלים, דאף על גב דלאו בני חיותא נינהו קדשי, דאמר מר: (שמות יג, יב) ״פטר שגר בהמה״ שגר בבהמה!

    18התם, כיון דלא עריבו בהו חולין קרינא בהו בבהמה ״כל בכור״, הכא, כיון דעריבו בהו חולין לא קרינא בהו ״כל בכור״.

    19ר' אלעזר לא על לבי מדרשא, אשכחיה לרבי אסי, א"ל מאי אמור רבנן בי מדרשא? א"ל׃

    תוספות

    ורבי יהודה סבר כוליה בכור משמעתימה פ' כסוי הדם (חולין דף פח. ושם) אמר איפכא רבי יהודה אומר דמו מקצת דמו ורבנן סברי כל דמו ופר"ת ההיא משום דדם כולו דם משמע כתב רחמנא דמו מקצת דמו כדאמר הכא כתב כל דאפי' כל דהו וקשה דהתם דריש ר"י דמו לחלק ועוד לפי מה שפסק ר"ת כר' יהודה כדפרישית פ"ק דגיטין (דף ז: ושם ד"ה אמר) קשה הלכתא אהלכתא דאין הלכה כר' יהודה דהכא כדאמר בסמוך לית דחש להא דר' יהודה דאמר שותפות עובד כוכבים חייבת על כן יתכן לפרש דאין לדמות אלא מה שהש"ס מדמה כההיא דבתולה אפי מקצת בתולים דפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) ובפרק אלמנה ניזונת (כתובות דף צז:) מדמה להו לפלוגתא דמקצת כסף ככל כסף דהנהו דמו אהדדי זהו ענין אחר כשנתמעטו בתולים ונשתיירו מקצתם כאילו נשתיירו כולן וכן כסף כתובה נשאר מקצת יש לה מזונות כאילו נשאר כולו ויש הרבה דרשות שאין להשוותן שה אפי' מקצת שה דפליגי ר' אלעזר ורבנן פ' אותו ואת בנו (חולין דף עט:) ופ' הזרוע (חולין דף קלב.) וגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן אכל נפש ואפי' נשוה ההיא דדמו להך דהכא לא תקשה הא דפסיק הכא דלא כר' יהודה והתם קאמר לית דחש להא דר' שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף דאדרבה סייעתא דהלכתא כרבנן דבכור מקצת בכור משמע אי לאו כל והתם נמי בתולה מקצת בתולים במשמע עוד י"ל דלא תקשה דר' יהודה אדרבי יהודה משום דסתמא דקרא איירי בסתם בהמה שהן שלהן ואין לעובד כוכבים שותפות בהן הלכך אי לאו כל מוקמי ליה לקרא בכוליה בכור אי נמי משום דכתיב (במדבר ג׳:י״ג) כל בכור בישראל ובישראל משמע כוליה כדאמר פרק מצות חליצה (יבמות דף קב.) ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל אבל בעלמא משמע שפיר מקצת:

    רב חסדא אמר דבר שעושה אותה נבלה רבא אמר דבר שעושה אותה טריפה - פ"ק דתמורה (דף יא:) גריס איפכא גבי אומר רגלה של זו עולה ומהגרסות הפוכות היא זו וההיא דהתם עיקר דאמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טריפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה רב ששת אמר בדבר שמתה בו כו מר מוסיף אדחבריה ובענין זה יתכן דאמר הכא רב הונא אזנו רב חסדא מוסיף טרפה רבא מוסיף נבילה וכה"ג פ' המפלת (נדה כג:) גבי גוף אטום עד לארכובה וחד מוסיף עד טבורו והא דאמר רבא התם ושטו נקוב אמו טמאה לידה אפי' גרס רבא בשמעתא לפי שהוא בתר רב חסדא לא קשה דרבא אדרבא התם דאע"ג דושטו נקוב טריפה (וחיה) לא מדמו לחסרון עד לארכובה:

    הא דרב הונא ורב חסדא ורבא לא פליגיהא פשיטא דרב חסדא ורבא פליגי אלא ה"ק הא דרב הונא לא פליגא אדרב חסדא ורבא:

    מ"ש מנפליםאע"ג דהתם כתב קרא הוה לן למילף מהתם או נפלים נילף משותפות דכתיב כל בכור ונשוה כל הדרשות בענין אחד:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה דיקא נמי כו' ואי אבהמת כהן עכ"ל ולא ניחא ליה לפרש דיקא נמי דדמיו קתני דהא מסיק לעיל תני דמיה אבל כהן מאי עבידתיה ודאי קאי בקושיא בבהמה לעוברה ולא אמרינן לעיל מגו דקנסינן ליה כו' אלא בדיהיב ליה מעוברת לפטומה ועי"ל דדמיו קתני לא קשיא לן לעיל אלא בבהמה לפטומה אבל הכא בבהמה לעוברה שפיר קאי דמיו אעובר כמ"ש התוס' לעיל לחד פירושם אך מ"ש התוס' לעיל בד"ה וכ"ת דמשמע ליה דקאי אבהמה א"כ לקמן נמי לידוק הכי כו' קשה דאימא דקושטא דהכי הוא דאימא מדמיו קתני קמדייק דליכא למימר דא"כ ה"ל למימר בלישנא דלעיל והא דמיו קתני דהא השתא נמי הל"ל בלישנא דלעיל לאתויי הסיפא דמיו לכהן כהן מאי עבידתיה ונראה לדברי התוס' דלעיל דמפרשי דיקא נמי דהכא בע"א די' בדמיו לא שייך למקנס גבי בהמה לעובר ודו"ק:

    בד"ה או לאו כו' קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים כו' עכ"ל ובד"ה ולימא ליה כהן כו' בעל מום ניתן לכהן עד כאן לשונו ובדברי המתחיל שגר כו' חיותא הוא עכ"ל הס"ד ואחר כך מ"ה אפילו מום קל כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ור' יהודה כו' לית דחש להא דר"י כו' דאין לדמות אלא מה שהתלמוד כו' ואפי' נשוה ההיא דדמיו להך דהכא לא תקשה דהא כו' ואמו מישראל אבל כו' עכ"ל כצ"ל ופירוש אפי' נשוה ההיא דמקצת כסף ומקצת בתולים למקצת בכור דהכא:

    בד"ה רב חסדא כו' גבי גוף אטום כו' והא דאמר רבא התם כו' דושטו נקוב טרפה וחיה לא מדמו לחסרון כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דמכח קושיא זו דסבר רבא התם בושטו נקוב דטמאה לידה וטרפה חיה הסכימו התוס' בנדה ובתמורה דהגירסא דשמעתין משובשת והך דתמורה היא עיקר אבל התוס' דהכא כתבו דאין מכאן הוכחה דאין לדמות ואין כל הטרפות שוות דושטו נקוב הוה טרפה חיה אבל חסרון עד לארכובה דהכא כדפרש"י הוי טרפה ואינה חיה וכר' זכאי דס"ל התם הכי ודו"ק:

    בד"ה מ"ש מנפלים כו' קרא הוי לן למילף מהתם או נפלים נילף כו' עכ"ל כצ"ל:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת בכורות דף ג׳ עמוד א׳

    מסכת בכורות דף ג׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־373 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    מאי לאו אבהמה קאי האי דקתני קונסין אותו דקנסינן ליה לפדות הבהמה אלמא מכר את הבהמה לעובריה דקבלה אינה אלא לעוברין קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן דרבנן לא פליגי עליה דר' יהודה אלא לענין בכורה:

    לא אעובר קנסינן ליה שכבר היה במעיה ומכרו לגמרי אבל עוברין שעתידה להתעבר לא איכפת לן:

    דיקא נמי דאעובר קאי מדקתני נותן כל דמיו לכהן ואי אבהמה כהן מאי עבידתיה:

    מסייע ליה האי דקתני קונסין:

    או לאו דוקא דלא קנסינן ליה כולי האי. אי נמי טפי מהכי קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים מתרצה בכך:

    ת"ש מדגבי עבד תני מאה והכא עשרה שמע מינה דוקא קאמר דאי לאו דוקא ליתני תרוייהו מאה או תרוייהו עשרה: לעולם בהמה לאו דוקא דלא קנסינן ליה כולי האי אבל גבי עבד משום דכל יומא ויומא כו':

    דוקא מאה או לא דוקא. בלישנא בתרא גרסי' בעבד עד עשרה בדמיו אלמא מאה דבהמה לאו דוקא דהא עבד דמפקע ליה ממצותיו ולא קנסינן אלא עשרה:

    שאני עבד להכי לא קנסינן ליה טפי משום דכי פריק ליה לא הדר ליה למריה דקיי"ל במסכת גיטין (דף מג:) המוכר עבדו לעובד כוכבים יצא לחירות:

    ועוד 19 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Bekhorot 3a · Sefaria

    תוספות

    ורבי יהודה סבר כוליה בכור משמע תימה פ' כסוי הדם (חולין דף פח. ושם) אמר איפכא רבי יהודה אומר דמו מקצת דמו ורבנן סברי כל דמו ופר"ת ההיא משום דדם כולו דם משמע כתב רחמנא דמו מקצת דמו כדאמר הכא כתב כל דאפי' כל דהו וקשה דהתם דריש ר"י דמו לחלק ועוד לפי מה שפסק ר"ת כר' יהודה כדפרישית פ"ק דגיטין (דף ז: ושם ד"ה אמר) קשה הלכתא אהלכתא דאין הלכה כר' יהודה דהכא כדאמר בסמוך לית דחש להא דר' יהודה דאמר שותפות עובד כוכבים חייבת על כן יתכן לפרש דאין לדמות אלא מה שהש"ס מדמה כההיא דבתולה אפי מקצת בתולים דפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) ובפרק אלמנה ניזונת (כתובות דף צז:) מדמה להו לפלוגתא דמקצת כסף ככל כסף דהנהו דמו אהדדי זהו ענין אחר כשנתמעטו בתולים ונשתיירו מקצתם כאילו נשתיירו כולן וכן כסף כתובה נשאר מקצת יש לה מזונות כאילו נשאר כולו ויש הרבה דרשות שאין להשוותן שה אפי' מקצת שה דפליגי ר' אלעזר ורבנן פ' אותו ואת בנו (חולין דף עט:) ופ' הזרוע (חולין דף קלב.) וגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן אכל נפש ואפי' נשוה ההיא דדמו להך דהכא לא תקשה הא דפסיק הכא דלא כר' יהודה והתם קאמר לית דחש להא דר' שמעון דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף דאדרבה סייעתא דהלכתא כרבנן דבכור מקצת בכור משמע אי לאו כל והתם נמי בתולה מקצת בתולים במשמע עוד י"ל דלא תקשה דר' יהודה אדרבי יהודה משום דסתמא דקרא איירי בסתם בהמה שהן שלהן ואין לעובד כוכבים שותפות בהן הלכך אי לאו כל מוקמי ליה לקרא בכוליה בכור אי נמי משום דכתיב (במדבר ג׳:י״ג) כל בכור בישראל ובישראל משמע כוליה כדאמר פרק מצות חליצה (יבמות דף קב.) ולענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל אבל בעלמא משמע שפיר מקצת:

    רב חסדא אמר דבר שעושה אותה נבלה רבא אמר דבר שעושה אותה טריפה - פ"ק דתמורה (דף יא:) גריס איפכא גבי אומר רגלה של זו עולה ומהגרסות הפוכות היא זו וההיא דהתם עיקר דאמר רב חסדא מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותה טריפה רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה רב ששת אמר בדבר שמתה בו כו מר מוסיף אדחבריה ובענין זה יתכן דאמר הכא רב הונא אזנו רב חסדא מוסיף טרפה רבא מוסיף נבילה וכה"ג פ' המפלת (נדה כג:) גבי גוף אטום עד לארכובה וחד מוסיף עד טבורו והא דאמר רבא התם ושטו נקוב אמו טמאה לידה אפי' גרס רבא בשמעתא לפי שהוא בתר רב חסדא לא קשה דרבא אדרבא התם דאע"ג דושטו נקוב טריפה (וחיה) לא מדמו לחסרון עד לארכובה:

    הא דרב הונא ורב חסדא ורבא לא פליגי הא פשיטא דרב חסדא ורבא פליגי אלא ה"ק הא דרב הונא לא פליגא אדרב חסדא ורבא:

    מ"ש מנפלים אע"ג דהתם כתב קרא הוה לן למילף מהתם או נפלים נילף משותפות דכתיב כל בכור ונשוה כל הדרשות בענין אחד:

    Tosafot on Bekhorot 3a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    גמרא אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה דיקא נמי כו' ואי אבהמת כהן עכ"ל ולא ניחא ליה לפרש דיקא נמי דדמיו קתני דהא מסיק לעיל תני דמיה אבל כהן מאי עבידתיה ודאי קאי בקושיא בבהמה לעוברה ולא אמרינן לעיל מגו דקנסינן ליה כו' אלא בדיהיב ליה מעוברת לפטומה ועי"ל דדמיו קתני לא קשיא לן לעיל אלא בבהמה לפטומה אבל הכא בבהמה לעוברה שפיר קאי דמיו אעובר כמ"ש התוס' לעיל לחד פירושם אך מ"ש התוס' לעיל בד"ה וכ"ת דמשמע ליה דקאי אבהמה א"כ לקמן נמי לידוק הכי כו' קשה דאימא דקושטא דהכי הוא דאימא מדמיו קתני קמדייק דליכא למימר דא"כ ה"ל למימר בלישנא דלעיל והא דמיו קתני דהא השתא נמי הל"ל בלישנא דלעיל לאתויי הסיפא דמיו לכהן כהן מאי עבידתיה ונראה לדברי התוס' דלעיל דמפרשי דיקא נמי דהכא בע"א די' בדמיו לא שייך למקנס גבי בהמה לעובר ודו"ק:

    בד"ה או לאו כו' קנסינן ליה אם אין העובד כוכבים כו' עכ"ל ובד"ה ולימא ליה כהן כו' בעל מום ניתן לכהן עד כאן לשונו ובדברי המתחיל שגר כו' חיותא הוא עכ"ל הס"ד ואחר כך מ"ה אפילו מום קל כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ור' יהודה כו' לית דחש להא דר"י כו' דאין לדמות אלא מה שהתלמוד כו' ואפי' נשוה ההיא דדמיו להך דהכא לא תקשה דהא כו' ואמו מישראל אבל כו' עכ"ל כצ"ל ופירוש אפי' נשוה ההיא דמקצת כסף ומקצת בתולים למקצת בכור דהכא:

    בד"ה רב חסדא כו' גבי גוף אטום כו' והא דאמר רבא התם כו' דושטו נקוב טרפה וחיה לא מדמו לחסרון כו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דמכח קושיא זו דסבר רבא התם בושטו נקוב דטמאה לידה וטרפה חיה הסכימו התוס' בנדה ובתמורה דהגירסא דשמעתין משובשת והך דתמורה היא עיקר אבל התוס' דהכא כתבו דאין מכאן הוכחה דאין לדמות ואין כל הטרפות שוות דושטו נקוב הוה טרפה חיה אבל חסרון עד לארכובה דהכא כדפרש"י הוי טרפה ואינה חיה וכר' זכאי דס"ל התם הכי ודו"ק:

    בד"ה מ"ש מנפלים כו' קרא הוי לן למילף מהתם או נפלים נילף כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Bekhorot 3a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת בכורות, דף ג׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־373 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 15 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו אבהמה? לא, אעובר.…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״דיקא נמי דקתני: קונסין אותו עד עשרה…״

    3. קטע 317 מילים

      נפתחת ב״מסייעא (ליה) לריש לקיש, דאמר ריש לקיש:…״

    4. קטע 428 מילים

      נפתחת ב״דוקא או לאו דוקא? תא שמע, דאמר…״

      חכמים: רבי יהושע.

    5. קטע 529 מילים

      נפתחת ב״ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש: המוכר בהמה…״

    6. קטע 67 מילים

      נפתחת ב״מכירה פסקה מיניה, קבלנות לא פסקה מיניה.…״

    7. קטע 725 מילים

      נפתחת ב״דוקא או לאו דוקא? תא שמע, דאמר…״

    8. קטע 824 מילים

      נפתחת ב״בהמה מאי טעמא? משום דקא הדרא ליה,…״

    9. קטע 920 מילים

      נפתחת ב״וחכמים אומרים: כל זמן שיד העובד כוכבים…״

      חכמים: רבי יהושע.

    10. קטע 1025 מילים

      נפתחת ב״רבנן סברי: ״בכור״ מקצת בכור משמע, כתב…״

      חכמים: רבי יהודה.

    11. קטע 1117 מילים

      נפתחת ב״איבעית אימא, דכולי עלמא ״בכור״ רובא משמע,…״

    12. קטע 1224 מילים

      נפתחת ב״וכמה תהא שותפות של עובד כוכבים ותהא…״

      חכמים: רב הונא, רב נחמן.

    13. קטע 1314 מילים

      נפתחת ב״איתמר, רב חסדא אמר: דבר שעושה אותו…״

      חכמים: רב חסדא, רבא.

    14. קטע 1423 מילים

      נפתחת ב״במאי קמיפלגי? בטריפה חיה. למאן דאמר דבר…״

    15. קטע 1517 מילים

      נפתחת ב״אמרוה רבנן קמיה דרב פפא: הא דרב…״

      חכמים: רב פפא, רב הונא, רב חסדא, רבא.

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״אמר להו רב פפא: מאי שנא בו,…״

      חכמים: רב פפא.

    17. קטע 1727 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי…״

      חכמים: רב אשי.

    18. קטע 1821 מילים

      נפתחת ב״התם, כיון דלא עריבו בהו חולין קרינא…״

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״ר' אלעזר לא על לבי מדרשא, אשכחיה…״

      חכמים: רבי אסי.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: בכורות דף ג׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026