מסכת בכורות דף מ״ד עמוד ב׳

מתני' דדין שוכבין גדולים:

נכפה נופל מחמת חולי:

אחת לימים שאינו נופל אלא פעם אחת לימים שתבא לזמן קבוע:

רוח קצרה רוח שד:

מאושבן ביציו גדולים:

בעל גבר גידו גדול:

גמ' ואין שותין מים דדרך תלמיד חכם להיות צנוע באכילה ובשתיה אבל להטיל מים לא ליהוי צנוע שמא ימתין ויסתכן:

איצטריכא ליה להטיל מים:

ואין שותין מים בפני רבים פירש בקונטרס דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה והא דאמר בסוף כיצד צולין (פסחים דף פו:) דרב הונא בריה דרב נתן אשתי כסא בתרי זמני ולא מהדר אפיה וקאמר התם כלה תנן משמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא חזרת פניו היינו בשעת סעודה דומיא דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרינן דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה מים נראה דנקט מים לפי שאין רגילין לשתות כולן מים אלא הצמא בלבד אבל שאר דברים רגילין לשתות יחד ור"ת אומר דה"ק דאפילו לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים לא ליהוי צנוע להטיל מים שמא ימתין ויסתכן:

אימתי לא יהיה בך עקר ועקרה בזמן שבבהמתך תימה היאך יכולין להשים עצמן כבהמה בהטלת מים שהיו צריכין לצאת חוץ מן המחנה ולהרחיק ג' פרסאות כדאמרי' בפ' בתרא דיומא (דף עה:) דאין נפנים לא בצדיהם ולא לפניהם אלא לאחריהם והיינו אפילו בקטנים דבפרק מי שמתו (ברכות דף כה.) מוקמא ויתד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת וגו' בקטנים:

שלא תהא תפלתך עקורה לפני המקום בזמן שאתה משים עצמך כבהמה פירש בקונטרס שלא תהא עקורה כשאתה מתפלל על בנים ונראה דלכל תפלה קאמר כדאמר שאין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כבהמה כדכתיב אדם ובהמה תושיע ה' ובמי שמשים עצמו כמי שאינו כדכתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה (חולין דף פט.):

לא ישתין אדם מים לא על (גבי) [כלי] חרס ולא על גבי מקום קשה - הנך חומרות דוקא בבבל כדאמר טעמא משום דהני מודרי דבבל מהדרי מיא לעיטם שעל נהר פרת דדרך המים ללכת דרך הילוכם לעין עיטם דפרת מתערב בכל מימות שבעולם כדאמר לקמן בפ"ט (בכורות דף נה.) הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם ואפילו עינאתא דמדלייא אמרינן לקמן דהנהו סולמי דפרת נינהו ובסוכה (דף נג.) נמי אמרינן דכרינן פורתא ונבעי מיא הנהו סולמי דפרת הוו ואע"ג דסולמי דפרת מתערבין בכל מימות שבעולם אין לאסור אלא שבבבל כדפרישית שדרך הילוכו של פרת מתערב בעין עיטם והוה משמע מכאן דפרת הולך מבבל לא"י אבל שאלתי לאחד מא"י ואמר לי שיורד מא"י לבבל וכן מוכח לקמן בפ"ט (בכורות דף נה:) דאמרינן מטרא במערבא סהדא רבא פרת וכן פירש שם בקונט' וזהו דוחק לומר דאפילו הולך מבבל לא"י ניכר כשגדל הנהר מחמת רוב גשמים ומתרבה הנהר לאחוריו מתוך רבוי המים:

האי איתתא לא תיקום להדיא באפי ינוקא אע"ג שאינה מגלה עצמה איכא חוצפא כשהיא מטילה מים והתינוק עומד בפניה דהא אין דרך אשה לגלות עצמה לפניה לא לקטנים ולא לגדולים כדמוכח בפ' מי שמתו (ברכות דף כג:):

לידי הדרוקן כו' לידי ירקון משמע דהדרוקן וירקון תרי מילי נינהו ומיהו נראה שהם ענין אחד דאמרי' ביבמות (דף ס:) העבירום לפני ציץ כל שראויה לביאה פניה מוריקות דאמר סימן לעבירה הדרוקן:

בד"ה ואין שותין כו' ויסתכן הס"ד ואח"כ מ"ה אצטריכא כו' ובד"ה הקיין היינו משועבן כצ"ל ובד"ה בביצים שביציו גדולים הס"ד ובד"ה מרוח אשך מבעי ליה דהא מ"ם דמרוח כו' עכ"ל כצ"ל וצ"ע דאם משמע להו דבעי הכא מ"ם משמשת ולכל מ"ם שנקודה בשו"א א"כ מאי פריך ר"ח בן אנטיגנוס לר"ע האי רוח אשך מבעי ליה הא איכא למימר דהמ"ם היא משמשת ויש לפרש דר"ח לאו ממ"ם פריך אלא האי רוח במלאפו"ם מבעי ליה ולא מרוח בחול"ם ודו"ק ועי"ל בפשיטות דאי הוה מלשון מרוח בעי ליה מ"ם משמשת כמו ממולח טהור קודש ממושך ממורט אבל אי הוה מלשון רוח לא בעי כלל מ"ם משמשת ודו"ק:

בד"ה גורעין כו' במקום אחד על אשך ואחד במקום ח' על מרוח כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואין שותין כו' אבל שאר דברים רגילים לשתות יחד ור"ת אומר דה"ק דאפי' לאותן הצנועים שלא לשתות מים בפני רבים לא ליהוי צנוע להטיל מים שהוא כו' ישתין דהני עכ"ל מתוס' ישנים:

בד"ה אימתי כו' מי שמתו מוקמא ויתד כו' ובד"ה לא ישתין ויסתכן מודרי דבבל מהדרי מיא כו' כדאמר לקמן בפ"ב הנודר כו' נמי אמרינן דכרינן פורתא ונבעי כו' כצ"ל:

אָמַר לוֹ אִיתִיב לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי, וְזִיל הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ. נראה לי בס"ד בדרך בדיחות דבר עמו כי שיעור הבושה לאדם המבייש לאחרים הוא ת' זוזי כדאיתא בבבא קמא (דף צ.) סטרו לאחר ידו נותן לו ת' זוז וכן תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו והעביר טליתו ממנו וכן פרע ראש האשה בשוק בכולן נותן ת' זוז עיין שם. וכאן אמר לו אביו זִיל הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ רצונו לומר תדרוש בציבור לומר טעות היה בידו מה שעשה בפריסת גלימא ובשביל בושה שאתה בוש בדבריך אלו שאתה אומר 'טעיתי בדין' אתן לך ת' זוז שהוא שיעור תשלומין להמתבייש. אי נמי הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ שתעשה מעשה להפך בפנים אחרת כאשר יזדמן לך דבר ותשתין בלי פריסת גלימא ובעבור בושה שאתה בוש מדבר זה אתן לך ת' זוזי ובדרך בדיחות דבר עמו במנין ת' זוז.

לֹא יִהְיֶה בְּךָ עָקָר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּיתְךָ עָקוּר מִן הַתַּלְמִידִים נראה לי בס"ד אם יראו התלמידים שרבם נוהג בצניעות שלא ישתין בפני רבים לא יבואו ללמוד אצלו דחוששים שמא יזדמן להם כך ולא יהיו יכולים להשתין בדרך צנוע ונעקרים אבל אם רואין את רבם אינו מדקדק בכך ומשתין בפני רבים אין חוששין ובאים אצלו ללמוד בישיבה שלו דאם אחד מהם נזדמן לו כך ישתין ולא קפיד. ומה שאמר ' שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תְּפִלָּתְךָ עֲקָרָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם ' פירש רש"י ז"ל כשתתפלל על בניך וקשא למה מפרש בתפלה של בנים, לימא כל תפלה בסתם? ונראה לי בס"ד משום דבהכי הוה ליה מדה כנגד מדה דאם הוא אינו מקפיד על עצמו שלא יהיה עקר נמצא מתנת הבנים אינה חשובה אצלו ולכן אם יתפלל שיתן לו הקדוש ברוך הוא בנים לא תשמע תפלתו, וכן אם יש לו בנים ומתפלל עליהם גם כן לא תשמע תפילתו כיון דאין הבנים חשובים בעיניו דהראיה אינו חושש לעקרות שבה יעדרון הבנים מה שאין כן אם קפיד שלא יהיה עקר דחשיבה מתנת הבנים בעיניו אז תקובל תפלתו בעד הבנים.