מאי איכא — בין כהן הנפסל במום גמור לכהן הנפסל משום שאין שוה בזרעו של אהרן דהיינו כילון וליפתן וכל הנך:
משום מראית העין — כגון הנך דקחשיב במתני' משום מראית העין שמאוסין לראות כגון שנשרו ריסי עיניו ושנטלו שיניו:
עשה — מי שאינו שוה בזרעו של אהרן עובר בעשה אם עבד דהכי משמע השוה בזרע אהרן הוי כהן ויעבוד שאינו שוה לא יעבוד ולאו הבא מכלל עשה עשה:
לאכלא — לכסוי של חבית (מלמעלה) שחד מלמעלה ורחב מלמטה וחבירו בסנהדרין בפ' זה בורר לו אחד (דף כח:) כי אכלא לדנא:
לגדגלידא דליפתא — לראש הלפת שראשה רחב והולכת וכלה למטה:
באמצע הראש — שראשו בולט לאחוריו כלפניו:
למקבא — לקרדום שערפו עגול וקצר ברוחב:
שקוט מלפניו — שראשו משופע מלפניו באלכסון כעין כלי של נגר שקורין בשגו"ג:
מאחוריו — שגובה ראשו חסר מאחוריו:
שקיל פיסא — שנראה כמי שניטל ממנו חתיכה:
דחביא מיחבא — שראשו מוטל בין כתפיו ודומה כמי שראשו שמוט אשלויישו"ד:
קרקורא — חתיכה:
לא שנו אלא שאין לו — שיטה של שער מקפת מאזן לאזן לאחריו ויש לו לפניו:
אבל יש לו לאחריו ולפניו כשר וכל שכן שיש לו לאחריו ואין לו לפניו - דטפי הוי נוי בשיש לו לאחריו ולא לפניו יותר מכשיש לו סביב כל הראש ובאמצע הוי קרח:
ואיכא דמתני לה אסיפא — דמתני' לא שנו דיש לו כשר אלא שיש לו לאחריו שיטה מקפת מאזן לאזן ולא לפניו אבל יש לו נמי לפניו פסול וכ"ש שאין לו כלל:
זבלגנין — שעיניהם זבות וזולגות מים:
ננסין תנינא — במתני' הקפח והננסין והחרש:
זבלגנים איצטריכא ליה — דלא תנן:
ומהו דתימא כו' — כלומר והנך נמי איצטריכו דמהו דתימא הא דפסיל להו במתניתין משום מראית העין פסיל להו ולא עברו בעשה אי פלחי להכי אשמעינן רבי יוחנן דמשום שאינו שוה בזרעו של אהרן:
ריסי עיניו — שערו שבבבת העין:
והוא הדין לכולהו — מבעלי חטרות ואילך דסד"א הא דאפיקנא ממי שאינו שוה בזרעו של אהרן לעיל לא קאי אלא אכילון וליפתן ומקבן והנך דבבא קמייתא:
והא כל היכא דאיכא אחריתי משום מראית העין הדר תני ליה דקתני סיפא ושניטלו שיניו כו' - ומההיא ידענא דרישא דתנא מראית העין לא קאי אלא אנשרו ריסי עיניו דאי אכולהו קאי למה ליה למיהדר ומיתנא. אלא הא דאתא ר' יוחנן:
לאפוקי מהאי תנא אתא — דלא פסיל להו אלא משום מראית העין וקמ"ל רבי יוחנן דהלכתא כמתניתין דפסלא להו משום דאין שוין בזרעו של אהרן:
הכהנים — וערכו בני אהרן הכהנים (ויקרא א׳:ח׳):
לרבות את הקרחנים — שכשרים לעבודה. על פסוק זה מצאתיה בתורת כהנים:
מתני' גבינים — שורציל"ש:
שגבינין שוכבין — ששערות גביניו גדולים ומוטלין על פניו:
גמ' גבינים הרבה — ששני גבות עיניו מצטרפות ואין הפרש חלק בין זו לזו:
זהו מדרש או גבן — והכי קאמר זהו או גבן האמור בתורה (ויקרא כא). ור' דוסא פליג עליה ולא דריש או:
למימרא דחיי — מי שיש לו ב' גבין ושתי שדראות דפסיל ר' חנינא בן אנטיגנוס:
אינו וולד — ואינה טמאה לידה:
אסור באכילה — כנבילה דנפל הוא וכמת דמי ולא מהניא ליה שחיטה:
כבר רמא ניהליה — במסכת נדה:
שימי את — חכם גדול כמותך אינו יודע לתרץ מתני' דמשמע חיי לאו בשני גבנין ממש קאמר אלא ששדרתו עקומה ומיחזי כגבין ושדראות הרבה וכי קאמינא אנא בשני גבין ממש:
מתני' הכוחל שתי עיניו כאחת — שאין לו כלל חוטם בין שתי עיניו וכשהוא כוחל עיניו במכחול יכול למשוך המכחול מעין לעין ואין החוטם מעכבו:
שתי עיניו למעלה — כדמפרש בגמרא:
סכי שמש — שאינו יכול להסתכל כנגד החמה:
זגדן וציירן — מפרש בגמ':
ריסי עיניו — שערות שבבבת עיניו:
מפני מראית העין — אנשרו ריסי עיניו קאי:
גמ' שקוע — למעלה בין עיניו:
סולד — רטיי"ה שקצר באורכו:
בולם — נסתמו נקביו:
נוטף — ארוך ותלוי מלמטה משפתו:
הפלגתה — יותר מדאי אמרת אע"פ שאינו משוקע כל כך הוי חרום:
