הכי אמר רבי יוחנן — בי מדרשא דהאי חייב דקתני חייב ליתנו לכהן קאמר אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לשחוט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו:
אפי' מום קל — ואפי' אין לעובד כוכבים שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבלה ולא טרפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה:
כדרב הונא — דאמר אפי' אזנו:
תנינא — לקמן בפ' על אלו מומין שוחטין את הבכור (דף מ.):
הכא נשתנה כו' — ולהכי איצטריך לר' יוחנן לאשמועינן דמום הוא:
או אחת גדולה — כשל עגל או אחת קטנה כשל אווז:
יש במינו קדוש בבכורה — ואפי' הכי הוי מומא ואמאי איצטריך לרבי יוחנן למימר:
לא משום דהוה ליה שרוע — דשרוע האמור בתורה זו היא שאברו אחד גדול מחבירו אבל שינוי אחר כגון שבצמרו דומה לעז לא שמעינן דמום הוא הלכך איצטריך לרבי יוחנן לאשמועינן:
מומין אלו — שפירשו חכמים בבכור:
בין עוברין בין קבועין פוסלין — באדם בכהן כל זמן שמום בו לא יעבוד:
שוה בזרעו — שדומה לבני אדם:
לעולם אימא לך כו' — ומהכא לא תסתבר משום שרוע:
תרוייהו בעו — והא ודאי משונה הוא. ואי קשיא אמאי איצטריך לר' יוחנן למימר הא אוקימנא דשינוי הוי מומא תריץ כיון דאיכא למימר נמי דלאו משום שינוי הוא אלא משום שרוע איצטריך לר' יוחנן למימר:
אחי — עובדי כוכבים הוו:
אתאי לקמיה דרבא — למיבעי אי מיחייבא בבכורה:
מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים — לאפקועינהו מבכורה:
ואסר להו — לבכורות בגיזה ועבודה כבכורים גמורים ויהיב להו לכהנים:
וכלאי חיותא — מתה מקנהו:
לידי תקלה — שלא יגוז ויעבוד בהן:
אי הכי — דלטובה נתכוון אמאי כלאי חיותיה:
קודם שיצא — ועדיין לא נתקדש דבכור ברחם תליא קדושתיה דכתיב כל הבכור אשר יולד ולא הוי כמטיל מום בקדשים:
מקדושת כהן לא מפקע ליה — דהוי כבכור בעל מום הניתן לכהן וחייב כהן לנהוג בו קדושה שלא יגוז ויעבוד בו וכשהוא שוחטו אינו שוחטו באיטליז ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא כדלקמן (בכורות דף לא.):
הכא — מכי מקני לה לעובד כוכבים דלא חיילא עליה שם קדושה ואע"ג שהוא נוהג בו קדושה הוי כנוהג קדושה בחולין גמורין:
קנין גמור — ליטול מעות מן העובד כוכבים דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף כדאמרי' לקמן בפרק שני (בכורות דף יג.):
מילתא הוא דעבד — מילתא בעלמא בדיבור ואינו נוטל דמיו:
מתני' כהנים ולוים פטורין — קא סלקא דעתך אפטר חמור קאי:
אם פטרו — לוים בכורי ישראל במדבר:
דין הוא כו' — ומשמע דגוף הלוים פטרי חמורי ישראל:
