אלא מעתה - כל דכתיב בנחלת השבטים ותאר הגבול ה"נ דכל שבט ושבט גבול בפני עצמו ואם יש לו בנחלת שבט זה ובנחלת שבט זה (ובנחלת שבט זה) אין מצטרפין ואפילו בתוך ששה עשר מיל א"כ אמאי נקט חוצה לארץ וארץ:

זאת תהיה לכם וגו' - לאחר שמנאן כולן עשאוה ארץ אחת:

ארץ - כתיב בקרא זאת תהיה לכם הארץ גבולותיה דארץ חשיב חד ולא גבולות דירדן:

לר' אמי - דאמר משום דמירחקו ליתני כל הנהרות מפסיקין:

(לימא) כתנאי - אי ירדן חשוב ארץ כנען ולא יפסיק אי לא:

מבית יריחו ולמטה - אבל כל מה דמשיך למעלה מיריחו לא ירדן הוא דבטל חשיבותו שמתערב בימים גדולים:

לנודר - דהנודר מן הירדן יהא מותר לשתות מיריחו ולמעלה:

מדן - שם מקום:

אתון - מדוקיא דשמא ירדן מתניתו לה:

ממערת פמייס - אלמא מדן אתי:

זכרותיה דירדנא - עיקרו של ירדן:

זכרותא דדמא - עיקר הדם הוי כבד:

מטמא - באהל:

ברביעית - בתורת דם המת:

לא שתינא ממימי פרת - מים הנקראים פרת קאמר והלך אחר לשון בנ"א דאדם הנודר אין דעתו אלא אחר שם שהוא רגיל לקרות לאותו מקום:

כל הנהרות - שבעולם למטה חוץ מג' נהרות חדקל ופישון וגיחון שכל הנהרות שבעולם באים משם:

בכורות 55 עמוד א

1מיתיבי: היה לו חמש בכפר חנניה וחמש בכפר עותני אין מצטרפות עד שיהא לו אחת בציפורי. תיובתא דרב!

2תרגמה שמואל אליבא דרב: כגון שהיו תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע, דההיא חזיא להכא וחזיא להכא.

3אמר רב פפא: ולשמואל, אפילו רועה מצרפן, ואפילו כליו של רועה מצרפן.

4בעי רב אשי: כלבא דרועה מאי? כיון דקרי ליה ואתי לא מצטרפי, או דלמא זימנין דלא אתי, ומצטרך איהו למיזל ואתייה? תיקו.

5ר"מ אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה. א"ר אמי: לא שנו אלא שאין שם גשר, אבל יש שם גשר גשר מצרפן.

6אלמא, משום דלא מיקרבן הוא. מיתיבי: היו לו בשני עברי הירדן אילך ואילך, או בשני אבטילאות כגון של נמר ונמורי אין מצטרפין, ואין צריך לומר חוצה לארץ וארץ.

7והא חוצה לארץ וארץ כמקום שיש גשר דמי, וקתני: לא מצטרפין!

8אלא א"ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: היינו טעמיה דר"מ דאמר קרא: ״(יהושע יח״, כ) ״והירדן יגבול אותו לפאת קדמה״, הכתוב עשאו גבול בפני עצמו.

9אלא מעתה, (יהושע יח, יד) ״ותאר הגבול״ ״ועלה הגבול״, הכי נמי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו!

10שאני התם, דאמר קרא: ״(במדבר לד״, יב) ״זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב״, כולה ארץ ישראל גבול אחד היא.

11אי הכי, ירדן נמי! ״ארץ״ ולא ירדן.

12בשלמא לר' חייא בר אבא היינו דקתני ״ירדן״, אלא לרבי אמי ליתנינהו לכולהו נהרות! קשיא.

13לימא כתנאי: (במדבר לג, נא) ״כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען״, ״ארצה״ ארץ כנען, ולא הירדן ארץ כנען, דברי ר' יהודה בן בתירה.

14ר' שמעון בן יוחי אומר: הרי הוא אומר (במדבר לד, טו) ״מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה״, מה ירחו ארץ כנען, אף ירדן ארץ כנען.

15אמר רבב"ח א"ר יוחנן: אין ״ירדן״ אלא מבית ירחו ולמטה. למאי הלכתא? אילימא לנודר הלך אחר לשון בני אדם, וכל היכא דקרו ליה ״ירדן״ איתסר ליה! אלא למעשר בהמה.

ברייתא

16תניא נמי הכי: ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי, ובימה של טבריא, ובימה של סדום, והולך ונופל לים הגדול, ואין ״ירדן״ אלא מבית יריחו ולמטה.

17א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: למה נקרא שמו ״ירדן״? שיורד מדן. א"ל ר' אבא לרב אשי: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה, (שופטים יח, כג) ״ויקראו לו ללשם דן בשם דן אביהם״. וא"ר יצחק: לשם זו פמייס, ותניא: יוצא ירדן ממערת פמייס.

18אמר רב כהנא: זכרותיה דירדנא ממערת פמייס, היכא דאמר: ״לא שתינא מים ממערת פמייס״ איתסר ליה בכוליה ירדנא.

19זכרותא דדמא כבדא, כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: כבד שנימוח מטמא ברביעית.

20זכרותא דמיא פרת, דאמר רב יהודה אמר רב: הנודר ממימי פרת אסור בכל מימות שבעולם.

21היכי דמי? אילימא דאמר ״לא שתינא ממימי דפרת״ מי פרת הוא דלא שתינא, הא מנהרא אחרינא שתינא.

22אלא, דאמר: ״לא שתינא ממים דאתו מפרת״, דאמר רב יהודה אמר רב: כל הנהרות למטה משלש נהרות, וג' נהרות למטה מפרת. והאיכא׃

תוספות

אמר קרא יגבול אותו לפאת קדמה - בגבול בנימין כתיב בס' יהושע ולא כמו שכתוב בספרים:

שאני התם דאמר קרא זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב - בפ' ואלה מסעי כתיב האי קרא וקראי של מעלה ותאר הגבול ועלה הגבול כתיב בספר יהושע (שם) כל חילוק כל שבט ושבט ואשמועינן האי קרא דאלה מסעי דכל גבול ארץ ישראל אחד ולא כמו שפי' הקונטרס דלאחר שמנאן עשאה ארץ אחת דמשמע דשניהם כתובים במקום אחד ואינו כן דהאי כתיב באורייתא והאי כתיב בנביאים:

מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה כתיב מה יריחו ארץ כו' - וא"ת אי מירדן יריחו קדריש דאיתקוש זה כתיב בכמה מקומות וי"ל דדוקא מייתי האי קרא דכתיב באלה מסעי לאחר שמנה תחומי ארץ ישראל וכתיב (שם) ויצו משה וגו' עד שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה דמשמע דירדן הוה מעיקר ארץ ישראל ולא בכלל גבול שני המטות כמו שיריחו לאו בכלל גבולם:

אין ירדן אלא מבית ירחו ולמטה - פירש בקונטרס אבל מה דמשיך למעלה מיריחו לאו ירדן הוא דבטל חשיבותיה שמתערב בימים גדולים וקשה לפירושו דאם למעלה בטל חשיבותו לפי שמתערב א"כ למטה נמי שהרי כבר נתערב בימים למעלה וי"ל אע"פ שנתערב למעלה בימים יכול להיות שלמטה יוצא מן המים והולך בלא תערובת כדקאמר בסמוך שמהלך בימה של סבכי ובימה של טבריא ובימה של סדום והולך ונופל לים הגדול משמע דניכר כשיוצא מכל אותם הימים והולך ונופל בים הגדול וכדאמרינן נמי בב"ר בפ' בראשית דהדין ירדנא מהלך גו ימא דמלחא ולא מתערב ומיהו קשה לפירוש הקונט' דהמ"ל בטל חשיבותו למטה מיריחו יותר מלמעלה דאמת הוא שלמטה מיריחו מתרחב יותר והולך לים המלח דגבול למטה מטה בנימין הוה בין בני יהודה ובין בני יוסף כדכתיב ביהושע (יח) ויהודה היה עומד מנגב של ארץ ישראל ובני יוסף מצפון ובנימין באמצע וגבול יהודה היה מחזיק כל אורך א"י ממזרח למערב וים המלח היה עומד ליהודה בכל מזרחו ובמקום שהיה כלה הירדן נופל לתוכו שם כלה מזרחו של יהודה לצד צפון כדכתיב ביהושע (טו) גבי תחום בני יהודה וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן והירדן היה גבול מזרחו של בנימין כדכתיב בסוף והירדן יגבול אותו לפאת קדמה וכשמנה גבול צפוני של בנימין ממזרח למערב כתיב להם גבול צפון מן הירדן ועלה הגבול אל כתף ירחו ועלה בהר ימה פי' מצד גבול הצפוני שלהם מן הירדן שבמזרח מתחיל המיצר ועלה אל עבר כתף יריחו מצפון ועלה משם אל המערב אל עבר ירדן ומושך החוט בצפונו של יריחו נמצאת יריחו לפנים מן החוט בחלק בנימין וחוזר ומונה גבול מערב מצפון לדרום ואח"כ גבול דרומית ממערב למזרח ובסוף גבול דרומית לצד מזרח כתיב והיו תוצאות הגבול אל לשון ים המלח צפונה אל קצה הירדן נגבה זה גבול נגב פירוש צפונה של לשון שכל הים בגבול יהודה הרי כל המקראות מוכיחות שהירדן היה הולך מצפון לדרום ונופל בים המלח בסוף גבול בנימין לצד דרום ויריחו היה לבנימין מצד הצפון ולמה לא היה חשיבות הירדן מיריחו ולמעלה והלא לא היה שם ימים עד סוף גבול בנימין שנופל בים המלח ונראה לפרש דמקרא קא דריש דאין קרוי לירדן אלא מבית יריחו ולמטה דקרא והירדן יגבול אותו משתעי מבית יריחו ולמטה:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא ומצטריך איהו למיזל כו' והירדן יגבול אותו כו' בשלמא לרבי חייא בר אבא כו' אף ירדן ארץ כנען כו' אמר רבה בב"ח אר"י אין כו' כצ"ל ואין כאן תירוץ לקושיא לימא כתנאי כו' וכן נראה מן הילקוט דמלתא דרבה בב"ח הוא מלתיה באנפי נפשיה ולפי זה נראה דל"ג לימא כתנאי אלא דגרסינן כתנאי כו' והוא מסקנא דמלתא ודו"ק:

מפרש"י בד"ה תרגמה כו' דהא דקתני כו' ובד"ה דקרי ליה כו' ביה ממונה הס"ד ובד"ה והירדן יגבול כו' ובזה לנודר כו' ולמעלה הס"ד ובד"ה זכרותא דדם עיקר כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה שאני כו' ותאר הגבול ועלה הגבול כתיב ובד"ה מעבר כו' כתיב מה ירחו ארץ כו' דכתיב באלה מסעי כו' וכתיב ויצו משה כו' כמו שיריחו לאו בכלל ובד"ה ואין ירדן אלא כו' דבטל חשיבות כו' כדקאמר בסמוך כו' כל אורך ארץ ישראל ממזרח כו' שהיה כלה הירדן נופל כו' ועלה בהר ימה פירוש כו' מערב מצפון לדרום כו' גבול דרומית ממערב למזרח כו' ים המלח צפונה אל קצה כו' יריחו ולמטה דקרא והירדן יגבול אותו כו' כצ"ל:

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת בכורות דף נ״ה עמוד א׳

מסכת בכורות דף נ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־444 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–61)עמוד

היעד שנמצא: בכורות דף נ״ה ע״א

פתיחה בקורא