דף ביאור
מסכת נדה דף ע״ב עמוד ב׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת נדה דף ע״ב עמוד ב׳
מסכת נדה דף ע״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־337 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
ותניא בזב בראייה ראשונה:
המסיט את הראייה טהור שהסיט את הטפה ראשונה:
ב"ש אומרים תולין אם יחזור הזב ויראה היום שנים נמצא זב גמור למפרע וזוב מטמא במשא:
וב"ה מטהרין כמסיט את הקרי דלא מטמא במשא:
משכבות ומושבות כו' אלמא מדמקשי ב"ש ראייה ראשונה לשומרת יום וקתני משכב ומושב של בין ראייה ראשונה לשניה תולין אלמא משכב ומושב דשומרת יום בשני שלה תולין ואם לא תראה טהורה ודוקא בשני אבל בראשון לא סלקא לה טבילה עד שתשמור קצת שני וכל זמן שלא טבלה זבה היא:
אלא אימא כבועל שומרת יום דמודה רב הונא בבעילה בשני לאחר טבילתה שהיא תולה כל זמן שלא ראתה ואין טומאתה עליו אפילו מדרבנן:
מאי שנא איהו בועל:
דלא מטמא משכב ומושב דיליה ומאי שנא איהי דמטמאה:
ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Niddah 72b · Sefaria
תוספות
אלא אימא כבועל שומרת יום כנגד יום וקשה דא"כ מסקינן דשומרת יום כנגד יום בשני שלה אין בועלה מטמא משכב ומושב והא תניא טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה מטמאין משכב ומושב ומטמאין משמע לשון רבים דקאי אתרווייהו היא ובועלה וליכא למימר ראתה שאני דהא מתרצא מילתא דרב יוסף ואידחי רב כהנא וי"ל דהך מסקנא דהכא ליישובי מילתא דרב הונא אתא דלא תקשי ליה מברייתא ומיהו מילתא דרב יוסף אדחי וניחא נמי טפי לרב הונא דלא תקשי מאי קמ"ל דודאי ראתה שאני כדמתרץ אביי מילתיה דרב כהנא וסבר רב הונא דלענין בועלה דלא שכיח אית לן למימר ראתה שאני אבל איהי דשכיחי בה דמים אפי' לא ראתה גזרינן אטו ראתה כי היכי דגזרינן ראתה ביום י"ב אטו ראתה תוך י"א ואע"ג דראיית י"ב אינה סותרת ועוד אור"י דאפילו קיימא מילתא דרב יוסף ניחא דלא קשה ממתני' דודאי ביום שלאחריו דהיינו ביום י"ב דשכיח בועל גבה דליכא איסור דאורייתא מטמא בועל משכב ומושב אע"ג דלא ראתה אבל תוך י"א יום בשני שלה אע"ג דגבי דידה לא מפלגינן בין ראתה ללא ראתה מ"מ בועל אינו מטמא משכב ומושב אלא בראתה:
מאי שנא איהו פי' בקונטרס מאי שנא בועל דלא מטמא משכב ומושב ותימה דהיינו האי דפריך בתר הכי מאי שנא בועל דלא מטמא משכב ומושב וי"ל דמעיקרא פריך משום לתאי דידיה וכי משני דלא שכיח ביה דמים פריך ולטמא משום לתאי דידה ור"י מפרש מ"ש דאיהו רואה ראייה אחת של זוב דתולין משכבות ומושבות שבין ראשונה לשניה ואין מטמא אלא ע"י תלייה אם יראה ואם לא יראה טהורין ומאי שנא איהי דכי רואה תוך י"א יום דמטמאה משכב ומושב ואע"ג דלא ראתה לרב הונא מיהו לא דמי דהתם משום דכי ראתה סתרה ולכך החמירו בלא ראתה אבל זב אפילו יראה לא יסתור לכך נראה מאי שנא איהי דכי טבלה יום שלאחר י"א יום ושמשה וראתה דמטמא משכב ומושב בלא תלייה אע"ג דהתם נמי אין סתירה ולהאי פירוש דפרשינן דראתה לאו דוקא פריך אבל לאידך פירושא דאמרינן ראתה שאני אבל לא ראתה תולין שוין איהו ואיהי:
אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר נראה דהכי שמע מרביה וגרסינהו א"נ ר"ע חלק עליו מכל שלשה אלה כדאמר לקמן גבי אחד עשר יום הלכתא לר' אלעזר בן עזריה קראי לרבי עקיבא והוא הדין נמי דבשלישי פליג אע"ג דלא אשכחן:
רבי יוחנן אמר הלכה אחד עשר תימה במאי פליגי ר' יוחנן ור"ל הא רבי אלעזר בן עזריה לא איירי אלא בחשבון הימים שבתוך אחד עשר דשייכא בהו זיבה אבל בשימור אחד עשר לא איירי כלל וכן משמע מדפריך לקמן הני קראי נינהו ואי איהו איירי בהלכתא אחד עשר לישני קרא למנין הימים שהיא זבה והלכתא לשימור אחד עשר ויש לומר דודאי הלכה דקאמר רבי אלעזר בן עזריה לא איירי אלא במנין הימים דשייכי בהו זיבה ורבי יוחנן ור"ל בסברא בעלמא פליגי דרבי יוחנן קאמר כיון דיום שאחר י"א הוא נדות אין י"א צריך ספירה ור"ל סבר דאפילו שימור אינו נעשה לעשירי כיון דאינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה דליכא אלא ב' ימים והשתא ניחא דהש"ס פריך שפיר קראי נינהו:
Tosafot on Niddah 72b · Sefaria
מאירי
כבר ידעת בלחם הבא עם התודה שהוא עשרים עשרון העשרה חמץ לעשר חלות והעשרה האחרים עושה אותם מצה ועושה מהם שלשים חלות עשר חלות מאפה תנור ועשר רקיקין ר"ל דקות הרבה ואף הן מאפה תנור ועשר רביכין והרביכין הוא שחולטן ברותחין ואחר כך מטגנן בשמן על האלפס ושיעור השמן בין כל השלשים חצי לוג רביעית לוג לרביכין שהיו בדרך טיגון והרביעית חציו לחלות וחציו לרקיקין שאינן אלא דרך משיחה ודבר זה לא נתפרש במקרא ואע"פ שר' עקיבא היה דורשו ממה שנאמר שם בשמן הרבה פעמים ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט וללמד שאע"פ ששאר מנחות כלו בלוג שלם לכל עשרון בזו אינו אלא חצי לוג בין כלו כבר השיבוהו אפילו אתה מרבה כל היום איני שומע לך להוציאה מן המקרא אלא חצי לוג שמן לתודה ורביעית יין לנזיר להלקותו כל ששתה רביעית או שלא להלקותו בפחות מרביעית ואחד עשר יום שבין נדה לנדה ר"ל שבין סוף נדה לתחלת נדה לומר שכשעברו שבעת ימי נדותה אינה חוזרת לפתח נדה לישב שבעה לראיה אחת עד שיכלו אחד עשר יום כלן אינן מן המקרא אלא הלכה למשה מסיני:
Meiri on Niddah 72b · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בד"ה אלא אימא כבועל כו' דהיינו ביום י"ב דשכיח בועל גבה כו' מטמא בועל משכב ומושב אע"ג דלא ראתה כו' עכ"ל לדבריהם אלו נראה לפרש בשמעתין לרב הונא דמטמא משכב ומושב בלא ראתה היינו אפי' ביום י"ב ומטעם דקאמר רב יוסף וכי ראתה מאי הוי וכיון דמטמאה בראתה מטמאה נמי בלא ראתה והוצרכו לזה לפר"י לקמן שפי' מ"ש איהו רואה ראייה של זוב דתולה ומ"ש איהי בלאחר י"א דמטמאה ובשלמא אם נימא דאף בלא ראתה לאחר י"א דמטמאה ניחא דשפיר מדמי לה דכמו דבראיית הזוב לא גזרינן לא ראה משום ראה דאף אם יראה לא יסתור ה"נ בלא ראתה לאחר י"א לא נגזור משום ראתה דהא אף אם תראה לאחר י"א לא תסתור אבל אם לא מטמאה לאחר י"א אלא בראתה אכתי תקשי הא לא דמי דבראתה לאחר י"א שפיר גזרינן משום ראתה תוך י"א דסתרה אבל בראית הזוב למה נגזור לא רואה כיון דאפי' אם יראה לא יסתור כך נראה שיטת ר"י למאי דקיימא מלתא דרב יוסף אבל בפרש"י אין נראה כן אלא דלא מטמא רב הונא לב"ש אלא בלא ראתה תוך י"א גם מפירושו נראה דבראייה שניה של זוב הוה זב גמור למפרע ודו"ק:
בד"ה רבי יוחנן אמר כו' דקאמר ראב"ע לא איירי אלא במנין הימים כו' עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Niddah 72b · Sefaria
מהר"ם
ד"ה מ"ש איהו וכו' תימה דהיינו האי דפריך בתר הכי וכו' צ"ל דבספרים של התוס' לא היתה הגירסא בקושיא דפריך בתר הכי בגמ' כמו בספרים שלנו דגרסינן בתר הכי מ"ש משכב ומושב דמטמאים ליה וכו' דלפי גירסא זו לא הוי מקשו התוספות מידי:
ד"ה רבי יוחנן אומר הלכתא י"א וכו' וי"ל דודאי הלכתא דקאמר רבי אלעזר בן עזריה לא איירי אלא במנין הימים וכו'. כן נ"ל להגיה:
Maharam on Niddah 72b · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ע״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־337 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 112 מילים
נפתחת ב״וְתַנְיָא: הַמֵּסִיט אֶת הָרְאִיָּיה — בֵּית שַׁמַּאי…״
- קטע 213 מילים
נפתחת ב״מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת שֶׁבֵּין רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה לִרְאִיָּיה שְׁנִיָּיה,…״
- קטע 322 מילים
נפתחת ב״וְקָתָנֵי רֵישָׁא: הָרוֹאָה רְאִיָּיה אַחַת שֶׁל זוֹב,…״
- קטע 413 מילים
נפתחת ב״לָא תֵּימָא ״שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם״, אֶלָּא…״
- קטע 512 מילים
נפתחת ב״מַאי שְׁנָא אִיהוּ דְּלָא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב,…״
- קטע 618 מילים
נפתחת ב״אִיהוּ דְּלָא שְׁכִיחִי בֵּיהּ דָּמִים — לָא…״
- קטע 714 מילים
נפתחת ב״וּמַאי שְׁנָא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב — דִּמְטַמְּיָא לֵיהּ,…״
- קטע 812 מילים
נפתחת ב״מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב דִּשְׁכִיחַ — מְטַמְּיָא לֵיהּ, בּוֹעֵל…״
- קטע 910 מילים
נפתחת ב״תְּנַן: טָבְלָה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְשִׁמְּשָׁה — הֲרֵי…״
- קטע 108 מילים
נפתחת ב״מַגָּעָן וּבְעִילָתָן תְּלוּיִין. מַאי לַָאו דִּבְרֵי הַכֹּל…״
- קטע 1128 מילים
נפתחת ב״לָא, בֵּית הִלֵּל הִיא, דְּתַנְיָא: אָמַר לָהֶם…״
- קטע 1215 מילים
נפתחת ב״אֶלָּא אֵימָא: ״לִבְעוֹל אֶת הַזָּבָה״. זָבָה סָלְקָא…״
- קטע 1316 מילים
נפתחת ב״אִיתְּמַר: עֲשִׂירִי, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עֲשִׂירִי כִּתְשִׁיעִי,…״
- קטע 1418 מילים
נפתחת ב״רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עֲשִׂירִי כְּאַחַד עָשָׂר, מָה…״
- קטע 1541 מילים
נפתחת ב״אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַהָא, אָמַר לוֹ רַבִּי…״
- קטע 1614 מילים
נפתחת ב״מַאי הֲלָכָה? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הִלְכַת אַחַד…״
- קטע 1733 מילים
נפתחת ב״רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הִלְכַת אַחַד עָשָׂר —…״
- קטע 1816 מילים
נפתחת ב״הָנֵי הֲלָכוֹת נִינְהוּ? הָנֵי קְרָאֵי נִינְהוּ! דְּתַנְיָא:…״
- קטע 1922 מילים
נפתחת ב״וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה…״
לשון המקור
וְתַנְיָא: הַמֵּסִיט אֶת הָרְאִיָּיה — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תּוֹלִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.
מִשְׁכָּבוֹת וּמוֹשָׁבוֹת שֶׁבֵּין רְאִיָּיה רִאשׁוֹנָה לִרְאִיָּיה שְׁנִיָּיה, בֵּית שַׁמַּאי תּוֹלִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין.
וְקָתָנֵי רֵישָׁא: הָרוֹאָה רְאִיָּיה אַחַת שֶׁל זוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם. אַלְמָא שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם לְבֵית שַׁמַּאי תּוֹלִין.
לָא תֵּימָא ״שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם״, אֶלָּא אֵימָא ״כְּבוֹעֵל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם״.
מַאי שְׁנָא אִיהוּ דְּלָא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב, וּמַאי שְׁנָא אִיהִי דִּמְטַמְּיָא לֵיהּ?
אִיהוּ דְּלָא שְׁכִיחִי בֵּיהּ דָּמִים — לָא גְּזוּר בֵּיהּ רַבָּנַן, אִיהִי דִּשְׁכִיחִי בַּהּ דָּמִים — גְּזוּר בַּהּ רַבָּנַן.
וּמַאי שְׁנָא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב — דִּמְטַמְּיָא לֵיהּ, וּמַאי שְׁנָא בּוֹעֵל — דְּלָא מְטַמְּיָא לֵיהּ?
מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב דִּשְׁכִיחַ — מְטַמְּיָא לֵיהּ, בּוֹעֵל דְּלָא שְׁכִיחַ — לָא מְטַמְּיָא.
תְּנַן: טָבְלָה יוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, וְשִׁמְּשָׁה — הֲרֵי זוֹ תַּרְבּוּת רָעָה.
מַגָּעָן וּבְעִילָתָן תְּלוּיִין. מַאי לַָאו דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא?
לָא, בֵּית הִלֵּל הִיא, דְּתַנְיָא: אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה לְבֵית הִלֵּל: וְכִי לָזוֹ אַתֶּם קוֹרִין תַּרְבּוּת רָעָה? וַהֲלֹא לֹא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לִבְעוֹל אֶת הַנִּדָּה! נִדָּה סָלְקָא דַּעְתָּךְ?
אֶלָּא אֵימָא: ״לִבְעוֹל אֶת הַזָּבָה״. זָבָה סָלְקָא דַעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: ״לִבְעוֹל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם״.
אִיתְּמַר: עֲשִׂירִי, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עֲשִׂירִי כִּתְשִׁיעִי, מָה תְּשִׁיעִי בָּעֵי שִׁימּוּר — אַף עֲשִׂירִי בָּעֵי שִׁימּוּר.
רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: עֲשִׂירִי כְּאַחַד עָשָׂר, מָה אַחַד עָשָׂר לָא בָּעֵי שִׁימּוּר — אַף עֲשִׂירִי לָא בָּעֵי שִׁימּוּר.
אִיכָּא דְמַתְנֵי לַהּ אַהָא, אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה לְרַבִּי עֲקִיבָא: אֲפִילּוּ אַתָּה מְרַבֶּה ״בַּשֶּׁמֶן״ [״בַּשֶּׁמֶן״] כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ, אֵינִי שׁוֹמֵעַ לְךָ! אֶלָּא חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן לַתּוֹדָה, וּרְבִיעִית יַיִן לַנָּזִיר, וְאַחַד עָשָׂר יוֹם שֶׁבֵּין נִדָּה לְנִדָּה — הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
מַאי הֲלָכָה? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הִלְכַת אַחַד עָשָׂר, רֵישׁ לָקִישׁ אוֹמֵר: הִלְכוֹת אַחַד עָשָׂר.
רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: הִלְכַת אַחַד עָשָׂר — אַחַד עָשָׂר הוּא דְּלָא בָּעֵי שִׁימּוּר, הָא לְאַחֲרִינֵי עָבֵיד שִׁימּוּר. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: הִלְכוֹת אַחַד עָשָׂר — לָא אַחַד עָשָׂר בָּעֵי שִׁימּוּר, וְלָא שִׁימּוּר לַעֲשִׂירִי הָוֵי.
הָנֵי הֲלָכוֹת נִינְהוּ? הָנֵי קְרָאֵי נִינְהוּ! דְּתַנְיָא: יָכוֹל הָרוֹאָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בִּתְחִילַּת נִדָּה רְצוּפִים תְּהֵא זָבָה.
וּמָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זוֹבָהּ״? בְּרוֹאָה יוֹם אֶחָד, (אֲבָל הָרוֹאָה שְׁלֹשָׁה יָמִים בַּתְּחִילָּה תִּהְיֶה זָבָה), תַּלְמוּד לוֹמַר: