דף ביאור

מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳

מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־334 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

ותמני לזיבה בשבת גופה אתאי מטבילין לה שמא שלשה ימים ראתה בימות זוב והיום כלין ספורין וכן למחר וכן ביום שבת הבאה יש לומר ביום שבאתה לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבה והיום כלו ספורין שלה:

בלילותא אם באת לפנינו בלילה תמני לנדה באת בלילי שבת טובלת מיד שמא הלילה כלו ימי נדה וכן כל לילות שבוע זה ולילי יום שבת הבא משום דשמא בליל שבאת לפנינו ראתה הרי ח':

ושב לזיבה לאו מילתא היא דהא פרכינן זבה תמני הויין דהא למחר בשבת טבלה ויום שבת הבא נמי טבלה שמא בלילי שבת כשבאת לפנינו ראתה והוא שלישי לזיבתה והיום כלין ימי הספירה:

אידי ואידי בין באת לפנינו ביום בין באת לפנינו בלילה. וקא פריך נדה בלילותא כו' כלומר כשבאת לפנינו בלילה איכא טבילה יתירתא שטובלת מיד משום נדה. ומהדר ומשום זיבה דפסיקא ליה טבילה ספק זיבה דפסיקא ליה דתמני נינהו לעולם חשיב להו כתמני:

למה לי כל הני טבילות. אטבילות דיממי דזיבה קא פריך לספור שבעה קמן ולטבלה בשביעי ומקמי הכי לא דאפילו שלמי נקיים דילה לאו בת טבילה היא הואיל ולא בדקה:

אלא לאו ש"מ רבנן היא דפליגי עליה דרבי עקיבא ורבי דאמר לא בעינן ספורין לפנינו כרבנן סבירא ליה:

ספרתי בדקתי קצת נקיים או כולן ואיני יודעת כמה או שמא נקיים שראיתי לאו אחר ימי הזוב היו אלא לאחר ימי נדות מטבילין אותה ט"ו טבילות שמא עכשיו כלין וכדפרישית:

חד יומא מיהא אי אפשר דלא ספרה וליכא לספוקה ברואה יום שבאת לפנינו ובצרי להו טבילות דשביעי:

ועוד 15 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Niddah 69b · Sefaria

תוספות

מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת תאמר במחזיר גרושתו שאינה מתחללת. פי' מן התרומה לפירוש רש"י דכי תהיה לאיש זר דמיניה ילפינן (יבמות דף סח.) כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה איירי באלמנה לכ"ג דלא מיירי במחזיר גרושתו דלאו זר מעיקרא הוא אצלה מיהו קשה דנהי דלא מצינן למילף מהאי קרא מ"מ תתחלל מהאי קל וחומר גופיה וכן בפ' החולץ (יבמות דף מד.) דיליף לר' יהושע דחייבי כריתות בנה פגום מהאי קל וחומר דאלמנה לכ"ג ופריך כי הכא לימא היא עצמה מתחללת מק"ו ותאסר אף מתרומה וי"ל כיון דאין חלל אלא מאיסור כהונה ליכא למילף בעלמא לפסול האשה עצמה מאיסור כהונה דלהכי אייתר התם חללה למימר דאין חללה אלא מאיסור כהונה דהיינו פסול האשה שהיתה כשרה ונתחללה ואף ע"ג דגר עמוני ומואבי פוסלין אע"ג דלא הוו איסור כהונה התם מקרא דרשינן ליה אבל מק"ו ליכא למילף ומיהו קשה נילף מאלמנה לכה"ג ומעובד כוכבים ועבד אי נמי מחלל ועובד כוכבים ועבד או גר עמוני ומצרי ואדומי במה הצד דהיא עצמה מתחללת דכי פרכינן מה לאלמנה לכ"ג או לחלל שכן איסור כהונה איכא למימר עובד כוכבים ועבד יוכיחו דלאו איסור כהונה ופוסלין בביאתם מה לעובד כוכבים ועבד שכן אסורין לבא בקהל או דלא תפסי בהו קדושין אלמנה לכ"ג או חלל יוכיחו הצד השוה שבהן שאינם ברוב הקהל ופוסלין בביאתן אף מחזיר גרושתו יפסלנה בביאתו והכי מייתי ר' יהודה דגר פוסל בביאתו בפ' בתרא דקדושין (דף עח.) במה הצד דאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה דהיינו מחלל ומצרי ראשון וכן נמי תקשה אמאי מצריך בפ' אלמנה לכה"ג (יבמות דף סח.) קרא דוכי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי דפוסלין בביאתם נילף במה הצד מחלל ועובד כוכבים ועבד כדפירשתי ויש לומר כיון דבעובד כוכבים ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מינייהו פסול ביאה כיון דחמירי כולי האי דוולדן ממזר דדוקא רבי יהודה יליף בקדושין (שם) דגר פוסל בביאתו ממצרי ראשון אף על גב דבתו פסולה לבא בקהל אבל רבנן פליגי עליה דלית להו הך סברא ומתוך האי שינויא מתרצא נמי קושיא אחריתי בפרק הערל (יבמות דף עז.) דקאמר עמוני שנשא בת ישראל בתו כשרה לכהונה ופריך ונימא דפסול במה הצד דאלמנה לכה"ג וחלל ומשני דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה ואמאי לא קאמר מצרי ראשון יוכיח דהכי יליף בקדושין (דף עח.) לר' יהודה אלא כיון דבתו פסולה לא ילפינן מיניה פסול ביאה אלא דוקא לר' יהודה וא"ת למאן דאמר (יבמות דף מה.) עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אם כן נילף דהיא עצמה מתחללת כדפי' ויש לומר דלא ילפינן מאיסור כהונה ומילתא אחריתי בהדה אלא לר' יהודה דוקא כדאשכחן בקדושין אבל לרבנן לית להו הך סברא:

Tosafot on Niddah 69b · Sefaria

מאירי

המשנה השלישית והיא מענין החלק השני במה שנתגלגל בה בדינין שבשאר טמאות והוא שאמר הזב והזבה פירוש והוא הדין לנדה ויולדת והמצורע והמצורעת שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר ושאלו בגמרא אטו כל מת מי לא מטמא במשא ופירשוה באבן מוסמא והוא שכל אלו מטמאין משכב ומושב ר"ל כל מצעות שתחתיהם אף אותם התחתונים שאין נוגעין בהם ואפילו באבן מוסמא והוא אבן המונחת על גבי יתדות וכלים תחתיה שאם אחד מאלו יושב עליה ניטמאו הכלים שתחתיה אע"פ שאינם נדרסים במשכבו וכן לדעת קצת אפילו לא היו הכלים נוגעים באבן כמו שביארנו במסכת שבת פרק ר' עקיבא ובמסכתא זו ובהרבה מקומות והדבר ידוע שהמת אינו מטמא משכב ומושב ואמר על אלו שאם מתו הואיל ובעודם חיים היו מטמאין משכב ומושב אף במיתתם כן שאם לא כן יבאו להקל בהם בחייהם בזמן שהיא מתעלפה ודומה להם למת ואפילו נבקע מ"מ גוזרין בכך ולא כדברי האומר בגמרא עד שיבקע אלא עד שימוק הבשר כמו שכתבנו הא משנימוק הבשר אין מטמאין משכב ומושב ואין כאן כדי לטעות ואע"פ שמצינו בכמה מקומות שהמצורע אינו עושה משכב ומושב כבר ביארנו בפרק דם הנדה שזו שבכאן לטמא אוכלין ומשקין אבל לטמא אדם אינו עושה משכב ומושב נכרי שמת טהור מלטמא במשא ואף זו פירושה באבן מוסמא שאלו משא ממש טמא שהנכרי לא נפקע במיתתו אלא מטומאת אהל אבל מטומאת משא לא אלא מטומאת אבן מוסמא קאמר שבחייו דינו כזב לכל דבר ומטמא באבן מוסמא וכשמת נפקע ממנה כשאר המתים שאין כאן גזרה דנכרי בישראל לא מחלף בית שמאי אומרים כל הנשים מתות נדות ר"ל ומטמאות באבן מושמא ובית הלל אומרים אינה נדה אלא שמתה נדה ומ"מ בגמרא שאלו בית שמאי מאי טעמיהו ואי משום דאגב ביעתותא חזיא וכדכתיב ותתחלחל המלכה מלמד שפרסה נדה ואע"פ שאמרנו בפרק ראשון מסלקת את הדמים כך הוא הענין פחדא צמית אבל ביעתותא ר"ל הבהלה הפתאומית מרפיא כמו שביארנו שם הרי במקום אחר אמרו שהאנשים מתים זבים ולטמאם באבן מוסמא ואי משום זיבה הרי מחמת אונס הוא ואקרי כאן מבשרו ולא מחמת אונסו ופירשו שאין דברי בית שמאי אמורים אלא לענין מה שאמרו בבריתא בראשונה היו מטבילין את הכלים על גב הנשים המתות נדות ר"ל אע"פ שלא נגעו בהן משמתו ומצד הנדות והיו נדות חיות מתייבשות לומר אף לאחר מיתה אנו חלוקות משאר חברותינו התקינו שיהו מטבילין אף על אותן שאינן נדות שלא לבייש את הנדות חיות וכן בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי אנשים מתים זבים והיו זבים חיים מתביישין והתקינו שיהו מטבילין על הכל ואף בית הלל מודים בתקנה זו אלא שבית שמאי סוברים כשם שהתקינו להחזיק את כולן כנדות לענין הטבילה כך לענין אבן מושמא ולבית הלל לענין טבילה התקינו לענין אבן מוסמא לא התקינו וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

מחזיר גרושתו משנשאת והוליד ממנה בת והיא הנקרא בת משולחת ר"ל בתה של משולחת כשרה לכהונה שאין חללה אלא מאיסור המיוחד לכהונה ומה שהוצרכנו למעטה מקרא דהיא תועבה ואין בניה תועבין כבר ביארנוה בראשון של יבמות:

אלמנה שנשאת לכהן גדול נעשית חללה בביאתו ונפסלה מן הכהונה ומלאכול מן התרומה אם היא כהנת וזהו שאמרו כאן היא עצמה מתחללת אבל כהן שהחזיר גרושתו משנשאת אע"פ שביאה פסולה היא לא נפסלה מן התרומה שאין פסול תרומה אלא בזר מעיקרו וזו כבר היה לה אצלו שעת הכושר משנתגרשה והוא קודם שנשאת ואם מפני שנפסלה לכהנה בביאה זו הרי משנתגרשה נאסרה לכהנה ואין ביאה זו מחדשת בה כלום וכבר ביארנוה בפרק החולץ בסוגיית המשנה העשירית:

Meiri on Niddah 69b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה אימא איני יודע כו' דלמא כל ז' שלא לפנינו ספרה כו' עכ"ל כך מצאתי מוגה:

תוס' בד"ה מה לאלמנה לכ"ג כו' דחייבי כריתות בנה פגום כו' לימא היא עצמה תתחלל מק"ו כו' עכ"ל ומכי תהיה לאיש זר ליכא למילף דאיכא חייבי כריתות הלאו זר מעיקרא הוא אצלה וק"ל:

בא"ד וי"ל כיון דבנכרי ועבד הולד ממזר ליכא למילף תו מנייהו פסול ביאה כו' עכ"ל ומגר עמוני ומואבי נמי כיון דבנו פסול לבא בקהל והוי כמו ממזר ליכא למילף מנייהו נמי פסול ביאה ולר"י דיליף בכה"ג לא חשו לתרץ הכא הך קושיא אליבי' דל"ל כי תהיה לאיש זר לגר עמוני ומואבי הא איכא למילף במה הצד מחלל ונכרי ועבד ואיכא למימר דההיא סוגיא אתיא כרבנן אבל בתוס' פ"ק דיבמות תירצו זה דלר"י נמי יליף גר עמוני ומואבי מנכרי ומעבד וחלל כיון דולד נכרי ועבד הוא ממזר גרע טפי מולד גר עמוני ומואבי והיינו משום דיש הכשר לבתו וק"ל:

בא"ד בפרק הערל דקאמר גר עמוני בתו כשרה לכהונה ופריך כו' אלא כיון דבתו פסולה לקהל לא ילפינן מיניה פסול כהונה אלא דוקא לר"י וא"ת כו' עכ"ל כצ"ל מתוך סוגיא שם וכ"מ מוגה וע"ש:

Chidushei Halachot on Niddah 69b · Sefaria

מהר"ם

בתוס' ד"ה מה לאלמנה וכו' וי"ל כיון דאין חללה אלא מאיסור כהונה. כן נ"ל להגיה וע"כ ר"ל דאין לאו דאשה זונה וחללה כ"א מאיסור כהונה אכל איסורא יכולה להיות דאיכא למימר דלהכי אייתר חללה גבי כהן גדול למעוטי מלאו כל שאינו מאיסור כהונה דאי ר"ל דמאיסורא נמי אמעוט א"כ מאי מקשי התוס' בתר הכי ומיהו קשה נילף מאלמנה לכ"ג ומעובד כוכבים וכו' והא כבר תירץ דמייתורא דחללה אימעוט דאין חללה אלא מאיסור כהונה אלא ע"כ ר"ל דלא אימעוט אלא מלאו ומק"ו נילף איסורא ולעיל ר"ל כיון דאין חללה כ"א מאיסור כהונה לענין לאו ועכ"פ ליכא למילף מק"ו דאלמנה שתהא ממש מחוללת כמו אלמנה עצמה דהא באלמנה איכא לאו והכא ע"כ ליכא לאו דחללות סברא הוא דלא ילפינן מהאי קל וחומר שתתחלל כלל וק"ל:

בא"ד ומתוך האי שנויא מיתרצא קושיא אחרת בפ' הערל דאמר עמוני שנשא עמונית וכו' כן נ"ל להגיה וע"ש:

Maharam on Niddah 69b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

וְתַמְנֵי לְזִיבָה, אֲתַאי קַמַּן בְּלֵילָוָתָא — יָהֲבִינַן לַהּ תַּמְנֵי לְנִדָּה וְשַׁב לְזִיבָה.

קטע 2

זִיבָה, תַּמְנֵי בָּעֲיָא! אֶלָּא: אִידֵּי וְאִידֵּי — שַׁב לְנִדָּה, וְתַמְנֵי לְזִיבָה.

קטע 3

בְּלֵילָוָתָא, תַּמְנֵי לְנִדָּה בָּעֵי!

קטע 4

זִיבָה דִּפְסִיקָא לֵיהּ, דְּלָא שְׁנָא כִּי אָתְיָא קַמַּן בִּימָמָא, לָא שְׁנָא כִּי אָתְיָא קַמַּן בְּלֵילְיָא — חֲשִׁיב לַהּ. נִדָּה דְּלָא פְּסִיקָא לֵיהּ, דְּכִי אָתְיָא קַמַּן בְּלֵילָוָתָא — בָּעֵי תַּמְנֵי, בִּימָמָא — לָא קָבָעֵי תַּמְנֵי, לָא קָחָשֵׁיב לַהּ.

קטע 5

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ סְפוּרִין לְפָנֵינוּ בָּעֵינַן — כֹּל הָנֵי טְבִילוֹת לְמָה לִי? תִּסְפּוֹר שַׁב וַהֲדַר תִּטְבּוֹל! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ רַבָּנַן הִיא, דְּאָמְרִי: לָא בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ.

קטע 6

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי: לָאו תָּרוֹצֵי קָמְתָרְצִינַן לַהּ? תָּרֵיץ וְאֵימָא הָכִי: ״סָפַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה סָפַרְתִּי, אִם בִּימֵי נִדָּה סָפַרְתִּי וְאִם בִּימֵי זִיבָה סָפַרְתִּי״ — מַטְבִּילִין אוֹתָהּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת.

קטע 7

״סָפַרְתִּי וְאֵינִי יוֹדַעַת כַּמָּה סָפַרְתִּי״ — חַד יוֹמָא מִיהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא סָפְרָה, חָסְרָה לָהּ טְבִילָה!

קטע 8

אֶלָּא אֵימָא: ״אֵינִי יוֹדַעַת אִם סָפַרְתִּי אִם לֹא סָפַרְתִּי״.

קטע 9

מַתְנִי' הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְהַנִּדָּה, וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְּצוֹרָע שֶׁמֵּתוּ — מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא, עַד שֶׁיִּמּוֹק הַבָּשָׂר. נׇכְרִי שֶׁמֵּת — טָהוֹר מִלְּטַמֵּא.

קטע 10

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כׇּל הַנָּשִׁים מֵתוֹת נִדּוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵין נִדָּה אֶלָּא שֶׁמֵּתָה נִדָּה.

קטע 11

גְּמָ' מַאי בְּמַשָּׂא? אִילֵּימָא בְּמַשָּׂא מַמָּשׁ — אַטּוּ כֹּל מֵת מִי לָא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא!

קטע 12

אֶלָּא מַאי בְּמַשָּׂא? בְּאֶבֶן מְסָמָא,

קטע 13

דִּכְתִיב: ״וְהֵיתָיִת אֶבֶן חֲדָא וְשׂוּמַת עַל פּוּם גּוּבָּא״.

קטע 14

מַאי טַעְמָא? אָמַר רַב: גְּזֵרָה, שֶׁמָּא יִתְעַלְּפֶה.

קטע 15

תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמְרוּ: עַד שֶׁיִּבָּקַע כְּרֵיסוֹ.

קטע 16

נׇכְרִי שֶׁמֵּת [כּוּ׳]. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי: מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ נׇכְרִי שֶׁמֵּת טָהוֹר מִלְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא? לְפִי שֶׁאֵין טוּמְאָתוֹ מֵחַיִּים מִדִּבְרֵי תוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

קטע 17

תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁנֵים עָשָׂר דְּבָרִים שָׁאֲלוּ אַנְשֵׁי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חִינָּנָא, שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמָה, שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי הַגָּדָה, שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי בוּרוּת, שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי דֶּרֶךְ אֶרֶץ.

קטע 18

שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי חָכְמָה: הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְּצוֹרָע שֶׁמֵּתוּ, עַד מָתַי מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא? אָמַר לָהֶן: עַד שֶׁיִּמּוֹק הַבָּשָׂר.

קטע 19

בַּת מְשׁוּלַּחַת, מָה הִיא לְכֹהֵן?

קטע 20

מִי אָמְרִינַן קַל וָחוֹמֶר, וּמָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — בְּנָהּ פָּגוּם, זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם? אוֹ דִילְמָא: מָה לְאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל — שֶׁהִיא עַצְמָהּ מִתְחַלֶּלֶת.

קטע 21

אָמַר לָהֶן:

מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳

מסכת נדה דף ס״ט עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור