דף ביאור

מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳

מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־438 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

לרבי אליעזר דמכשר בבדיקת שביעי עם הראשון:

מהו דלרבי יהושע ודאי אין להם אלא שמיני בלבד דאף ע"ג דתליא מילתיה בבדיקה ומונה ימים הבדוקין אפילו בסירוגין הני מילי בראשון ושביעי דחזו לאיצטרופי לחד מנינא אבל שמיני לאו מסדר ספירת הראשון הוא ולא מצטרף ולר' עקיבא נמי אין לו אלא שמיני בלבד שמא ראה בינתים ומכאן ואילך צריך לספור ששה אלא לרבי אליעזר מי מחזקינן כל ז' בטהרה משום בדיקת ראשון דהוו תחלתן בטהרה או לא:

היא היא טהורין:

לאו רבי אליעזר ורבי יהושע דאע"ג דפליגי עליה דרבי עקיבא בראשון ושביעי הכא מודו:

לא רבי יהושע ורבי עקיבא כדפרישית אבל לרבי אליעזר הואיל ותחלתן בטהרה מחזקינן לכולהו בטהרה:

ככותאי אמרה לשמעתיה בפרק בנות כותים (לעיל נדה דף לג.):

דלא בדקה עד שביעי דלא הוי תחילת ימי ספירה בטהרה דלא בדקה בראשון משהפרישה בבין השמשות של שלישי לזיבה שראתה בו ביום עד ז' לספירה ותרי קולי אשמועי' רב בספירה:

התם דאמר רב לעיל דמטהר רבי אליעזר בבודק ראשון ושמיני אשמועינן תחלתן אע"פ שאין סופן:

ועוד 12 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Niddah 69a · Sefaria

תוספות

והכא קמ"ל סופן אע"פ שאין תחלתן ואם תאמר (א"כ) לרב כל זבה צריכה הפרשה ביום שפוסקת בו כמו נדה ואמאי קתני במתני' שבדקה עצמה יום ראשון הא כבר בדקה עצמה מאתמול והפרישה בטהרה ואי הוה אומר ד' לא בעינן הפרשה ביום ג' הוה ניחא וי"ל דליכא למידק הכי דאפי' אי סגי בהפרשת שלישי לרבי אליעזר לא סגי דלא תני שבדקה ביום ראשון משום פלוגתא דרבי יהושע ורבי עקיבא כמו ראשון ושמיני דקאמר רב לרבי אליעזר היא היא ולא תני במתני' אע"ג דלר' אליעזר הוי רבותא טפי משום דלא מיתני ליה תו פלוגתא דר' יהושע ור' עקיבא:

שבעה לנדה ושנים לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורים בפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה נמי בתחלת ספורים דאע"ג דלא בעינן ספורים בפנינו בזבה קטנה בזבה גדולה בעינן ועוד דסוף סוף סגי לה במה שבדקה ביום הספירה ומצאה טהורה דאי אין בדיקת סוף היום עולה לספירה לא היה תקנה לבנות ישראל אלא אם כן יבדקו בעליית עמוד השחר דספירת לילה אינה ספירה:

Tosafot on Niddah 69a · Sefaria

רשב"א

טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות וא"ת והא לכולי עלמא בעינן הפסק טהרה, יש לומר דמעיקרא סבר מדקאמרה יום אחר טמא ראיתי ופסקתי קאמרה דאי לא היכי ידעה אי יום אחד או יותר. ובין השמשות ראיתי קתני למאי דאוקימנא שבאת לפנינו בין השמשותלאו ראיתי בין השמשות קאמרה, אלא שבאה לפנינו בין השמשותואמרה יום אחד טמא ראיתי והפסקתי בטהרה.

Rashba on Niddah 69a · Sefaria

מאירי

מה שהקשו כאן משמועת הטועה האמורה בפרק שלישי וממה ואמרו שם שבוע קמא דאתא לקמן בלילותא מטבילין לה ביממי לא מטבלינן לה דאוקמה אחזקה והקשו שם נטבלה נמי ביממי דלמא כל יומא שלימו ספורין דידה ואוקימנא אליבא דר' עקיבא דלא בעי ספורין כבר ביארנו שם הענין:

ולענין ביאור זה שלא הזכיר הבריתא עצמה הזכירוה בלשון מותיב ר' חנינא טועה הוא מפני שאותה בריתא לא נודעה להם אלא מפיו של ר' יוסי וכבר ביארנו שם שאין הלכה כר' עקיבא אלא כרבנן ר"ל ר' אליעזר דלא בעינן ספורין והוא שהביאו עליה שמועת טועה הנזכרת בסוגיא זו וביאור השמועה טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי ואיני יודעת אם בימי נדה אם בימי זיבה ור"ל ראיתי ופסקתי שהרי לכלי עלמא הפסק טהרה בעי מטבילין אותה לדעת האומר טבילה בזמנה מצוה תשע טבילות שבע לנדה שבכל יום אתה מספקה בסוף נדה ר"ל שמא עכשו שלמו ימי נדה וטובלת ואלו באה בלילה אתה מטבילה שמונה לנדה שהרי אתה מטבילה בלילה שבאה לפנינו וטובלת עד מוצאי שמונה שמא בלילה שבאה לפנינו ראתה אלא שאינה מונה אלא שבע טבילות דפסיקן ליה בין בבאת בין בראת ושתים לזיבה מדין שומרת יום כנגד יום שמא התחלת זיבה היא ואתמל ראתה והיום יום טבילה או שמא ביום שבע ראתה ולמחר יום טבילה מדין שומרת יום כנגד יום ואין טבילה שמשום נדה מפקיעתה שהרי זו זמנה בלילה וזו זמנה ביום אמרה בין השמשות טמא ראיתי מטבילין אותה י"א טבילות שהרי ביארנו שאם באה בלילה יש כאן שמונה טבילות לנדה ובין השמשות ספק לילה הוא ומ"מ שאל בה עשרה הוא דהווין שמנה לנדות ושתים לזיבות ששנים של זבה אין להם מקום להוסיף משום ספק לילה ופירשוה כגון שאמרה בין השמשות ראיתי ואיני יודעת אם בין השמשות אם זה של אתמול דאיכא טבילה יתירתא תמני לנדה ותלת לזיבה כיצד הרי שבאת לפנינו בין השמשות של ערב שבת וטובלת מיד בליל שבת שמא עכשו זמן טבילתה וכן כל שבעה ואף לילי שבת הבאה טובלת שמא באותה בין השמשות שבאה לפנינו ראתה והיה יום שבת תחלת נדותה ומשכו שבעת ימי נדה עד עכשו והרי שמנה טבילות לנדה ושלשה לזיבה שמא בין השמשות של אתמל ראתה והוא מיום חמשי ונמצא יום ששי יום שמור וטבילה וטובלת עכשו שמא יום הוא וראוי לטבילת חוב ואינה ראויה להמתין עד שיהא לילה ודאי ותעלה לה טבילת הנדה שטבילה בזמנה מצוה או שמא בין השמשות זה ראתה ויום הוא ונמצא מיום ששי וטובלת בשבת שהוא יום שמור וטבילה וכן טובלת באחד בשבת שמא בין השמשות ראתה ולילה הוה ונמצא אחד בשבת יום שימור וטבילה ואמר אחר כך שאם אמרה לא ראיתי כל עיקר מטבילין אותה ט"ו טבילות ואמרו עליה בלשון זה דינא דלאו דינא הוא זה והרי הוא כעין מה שדנין במקום פלני הנקרא דלקי מאן דאית ליה תורא לירעי כל בהמות העיר חד יומא ויחזרו חלילה ומאן דלית ליה תורא לירעינהו תרי יומי ויחזרו חלילה ואזל יתמא דלא הוי ליה תורא והזקיקוהו לשמור שני ימים ואזל ונכסינהו לכולהו תורא ואמר דאית ליה תורא לשקיל חדא משכא דלית ליה תורא לשקול תרי סוף דינא כתחלת דינא ואף כאן יש לתמוה במקום שאומרת ראיתי אתה פוטרה בתשע או בעשרה או באחת עשרה ובמקום שאומרת לא ראיתי כלל אתה מצריכה ט"ו ותירץ הכי קאמר ראיתי ואינה יודעת כמה ר"ל אם אחד אם שלשה וכן אם בימי נדה אם בימי זיבה ונמצאת ספק נדה ספק שומרת יום כנגד יום ספק זבה גדולה וכל דאתיא לקמן ביממא יהבי לה שבע משום נדה ותמני משום זיבה ואע"ג דכי אתיא לקמן בלילואתא יהבינן לה תמני אף משום נדה שהרי תכף שבאת מטבילין אותה משום נדה ומטעמא דכתיבנא לעיל זבה דבין בליליא בין ביממי יהבינן לה תמני חשיב לה בתמני נדה דכי אתיא ביממי מיהא לא יהבינן לה אלא שבע לא חשיב להו אלא בשבע והדברים פשוטים וכמו שנתבררו בפירושי גדולי הרבנים ומ"מ למדת דלא בעינן ספורין דאי הכי טבילות דביממי מיהא היאך מטבלינן לה משום זבה והרי אין כאן ספורין ורב אחא אקשי דמכל מקום איכא לאוקמה באומרת ספרתי ר"ל בדקתי ואיני יודעת כמה ספרתי ואם בימי נדה אם בימי זיבה והשיבוהו דמדקאמר ספרתי אי אפשר דלא ספרה מיהא חד יומא ובצרי לה מיהא טבילות שאם תבא באחד בשבת ותאמר יום אחד ספרתי ודאי דנין שמערב שבת מיהא פסקה ויום שבת הוא שספרה ובצרי להו טבילות שנים של נדה ושנים של זבה ואף אם תספק שמא יום הספירה הוא הוא יום שבאת מכל מקום דנין שמאתמל פסקה ובצרי להו חדא דנדה וחדא דזבה ואע"ג דאיהו דחיק לאוקומה באיני יודעת כמה שספרתי ואם ספרתי דברים דחוקים הם אלא שהדברים ברורים דלא בעינן ספורים וכמו שכתבנו:

Meiri on Niddah 69a · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

פרש"י בד"ה והכא אשמועינן סופן כו' כדאמרי' במתני' דהפרשה בטהרה בעינן עכ"ל לגבי נדה תני ליה לעיל במתני' ומשמע דה"ה בזבה דבעיא הפרשה בטהרה דמאי שנא וכן מ"ש התוס' וא"ת לרב כל זבה צריכה הפרשה כו' עכ"ל מדברי רב ודאי דליכא הוכחה דכל זבה צריכה הפרשה דרב לא קאמר אלא שאם הפרישה בטהרה דלא בעי' ספירה בתחלתן אלא דאמתני' סמכו ושיעור דבריהם כ"ה וא"ת לרב תקשי כיון דכל זבה צריכה הפרשה כדמשמע במתני' לגבי נדה אמאי קתני במתני' הכא בזבה שבדקה עצמה יום ראשון כו' וק"ל:

גמ' ואי ס"ד דלא בעי ספורין לפנינו ביממא נמי נטבלינהו כו' ואע"ג דרב נמי לא קאמר דלא בעי ספורין לפנינו מתחלתן אלא היכא שהפרישה בטהרה והך טועה איכא לאוקמא דלא הפרישה בטהרה בודאי י"ל דרב נמי לא קאמר דבעי הפרשה בטהרה בודאי אלא להחמיר שלא לטהרה לבעלה בסופן אע"פ שאין תחלתן אלא בהפרישה בטהרה בודאי אבל לגבי טבילת מצוה בזמנה אף בלא הפרישה בטהרה בודאי ע"י בדיקה משום ספיקא דשמא הפרישה בטהרה צריכה טבילה בזמנה וכן נראה מדברי התוס' שכתבו אהא דז' לנדה וב' לזיבה מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורין לפנינו מדטובלת אע"פ שלא הפסיקה כו' עכ"ל הרי לך בהדיא לרב דבלא הפסיקה בטהרה כלל נמי לא בעינן ספורין לפנינו וטובלת משום טבילה בזמנה דשמא הפרישה בטהרה באותו יום:

פרש"י בד"ה תמני' לנדה כגון באת לפנינו כו' דלמא בין השמשות דאתמול חזאי ומיום חמישי כו' עכ"ל לא הוה צריך לפרש ספיקא דראיית יום חמישי ויום ששי שהיה בין השמשות אלא משום ראיית יום שבת דליכא לספוקי אלא בראתה ב"ה נקט נמי הכא כן:

Chidushei Halachot on Niddah 69a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַהוּ? תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בָּעֵינַן, וְהָכָא תְּחִלָּתָן אִיכָּא סוֹפָן לֵיכָּא, אוֹ דִילְמָא תְּחִלָּתָן אַף עַל גַּב שֶׁאֵין סוֹפָן?

קטע 2

אָמַר רַב: הִיא הִיא תְּחִלָּתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָן, וְרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: תְּחִלָּתָן וְסוֹפָן בָּעֵינַן, הָכָא תְּחִלָּתָן אִיכָּא, סוֹפָן לֵיכָּא.

קטע 3

מֵיתִיבִי: וְשָׁוִין בְּזָב וּבְזָבָה שֶׁבָּדְקוּ עַצְמָן יוֹם רִאשׁוֹן וְיוֹם שְׁמִינִי וּמָצְאוּ טָהוֹר, שֶׁאֵין לָהֶם אֶלָּא שְׁמִינִי בִּלְבַד. מַאן שָׁוִין? לָאו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ?

קטע 4

לָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא.

קטע 5

אָמַר רַב שֵׁשֶׁת, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אָמַר רַב: נִדָּה שֶׁהִפְרִישָׁה בְּטׇהֳרָה בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁלָּהּ — סוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן שִׁבְעָה נְקִיִּים.

קטע 6

נִדָּה, סְפִירָה לְמָה לַהּ? אֶלָּא אֵימָא: זָבָה שֶׁהִפְרִישָׁה בְּטׇהֳרָה בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁלָּהּ — סוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן שִׁבְעָה נְקִיִּים.

קטע 7

אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁשֶׁת לְרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: רַב כְּכוּתָאֵי אַמְרַהּ לִשְׁמַעְתֵּיהּ? דְּאָמְרִי: יוֹם שֶׁפּוֹסֶקֶת בּוֹ סוֹפַרְתּוֹ לְמִנְיַן שִׁבְעָה!

קטע 8

כִּי קָאָמַר רַב, לְבַר מִשְּׁלִישִׁי. בַּר מִשְּׁלִישִׁי? פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, כְּגוֹן דְּלֹא בָּדְקָה עַד שְׁבִיעִי.

קטע 9

וְאַשְׁמְעִינַן הָתָם — תְּחִלָּתָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָן, וְהָכָא קָא מַשְׁמַע לַן — סוֹפָן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתָן.

קטע 10

דְּמַהוּ דְּתֵימָא: תְּחִלָּתָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹפָן הוּא דְּאָמְרִינַן, דְּאוֹקְמִינְהוּ אַחֶזְקַיְיהוּ, אֲבָל סוֹפָן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תְּחִלָּתָן — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 11

אִינִי? וְהָא כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר: מֵתִיב רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא ״טוֹעָה״.

קטע 12

וְלָא יָדַעְנָא מַאי תְּיוּבְתֵּיהּ, דְּקַיְימָא לַן: שָׁבוּעַ קַמָּא דְּאָתְיָא לְקַמַּן — בְּלֵילָוָתָא מַטְבְּלִינַן לַהּ, בִּימָמָא לָא מַטְבְּלִינַן לַהּ.

קטע 13

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ לָא בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ, בִּימָמָא נָמֵי נַטְבְּלִינַהּ, דִּילְמָא יוֹלֶדֶת זָכָר בְּזוֹב הִיא, וְעָבְדָה לַהּ סְפוּרִין! אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵינַן סְפוּרִין בְּפָנֵינוּ!

קטע 14

וְלָאו מִי אוֹקֵימְנָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא, דְּאָמַר: בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ?!

קטע 15

וּמְנָא תֵּימְרָא דִּלְרַבָּנַן לָא בָּעֵינַן סְפוּרִין לְפָנֵינוּ? דִּתְנַן: טוֹעָה שֶׁאָמְרָה ״יוֹם אֶחָד טָמֵא רָאִיתִי״, מַטְבִּילִין אוֹתָהּ תֵּשַׁע טְבִילוֹת.

קטע 16

שְׁבַע לְנִדָּה, וּתְרֵי לְזִיבָה. ״בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת טָמֵא רָאִיתִי״ — מַטְבִּילִין אוֹתָהּ אַחַת עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת.

קטע 17

אַחַת עֶשְׂרֵה מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? אָמַר רַב יִרְמְיָה מִדִּפְתִּי: כְּגוֹן שֶׁבָּאת לְפָנֵינוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

קטע 18

וְהָוְיָין תַּמְנֵי לְנִדָּה וּתְלָת לְזִיבָה.

קטע 19

״לֹא רָאִיתִי כׇּל עִיקָּר״ — מַטְבִּילִין אוֹתָהּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת. אָמַר רָבָא: הַאי דִּינָא דְּלָא דִּינָא, דָּיְינִי בְּגַלָּחֵי, דְּאִית לֵיהּ תּוֹרָא — לִירְעֵי חַד יוֹמָא, דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרָא — לִירְעֵי תְּרֵי יוֹמֵי.

קטע 20

אִתְרְמִי לְהוּ יַתְמָא בַּר אַרְמַלְתָּא, יָהֲבִי לֵיהּ תּוֹרֵי, אֲזַל נַכְסִינְהוּ. אֲמַר לְהוּ: דְּאִית לֵיהּ תּוֹרָא — לִשְׁקוֹל חַד מַשְׁכָּא, דְּלֵית לֵיהּ תּוֹרָא — לִשְׁקוֹל תְּרֵי מַשְׁכֵי. אָמְרִי לֵיהּ: מַאי הַאי דְּקָאָמְרַתְּ? אֲמַר לְהוּ: סוֹף דִּינָא כִּתְחִלַּת דִּינָא, תְּחִלַּת דִּינָא — לָאו מַאן דְּלֵית לֵיהּ עֲדִיף? סוֹף דִּינָא נָמֵי — מַאן דְּלֵית לֵיהּ עָדִיף.

קטע 21

הָכָא נָמֵי, וּמָה הֵיכָא דְּאָמְרָה ״רָאִיתִי״ — סַגִּי לָהּ אִי בְּתֵשַׁע טְבִילוֹת אִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת, הֵיכָא דְּקָאָמְרָה אִיהִי ״לָא רָאִיתִי״ — בָּעֲיָא חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת?

קטע 22

אֶלָּא אֵימָא הָכִי: ״רָאִיתִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ כַּמָּה רָאִיתִי, אִי בִּימֵי נִדָּה רָאִיתִי אוֹ בִּימֵי זִיבָה רָאִיתִי״ — מַטְבִּילִין אוֹתָהּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה טְבִילוֹת. אֲתַאי קַמַּן בִּימָמָא — יָהֲבִינַן לַהּ שַׁב לְנִדָּה

מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳

מסכת נדה דף ס״ט עמוד א׳

רש"י

תוספות

רשב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור