בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת נדה דף ס׳ עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף ס׳ עמוד א׳

    מסכת נדה דף ס׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 23 קטעים ממוספרים, כ־355 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    הרואה שגדולה היא וידעינן בה דכבר ראתה:

    ראויה לראות שהגיעו ימי הנעורים:

    ותסברא רבי מאיר לחומרא הוא דתימא דלתנא קמא אפילו אינה ראויה ותשמע מינה דלתרוייהו לא בעינן שראתה כבר והא תניא דרבי מאיר לקולא מכלל דלת"ק לא סגי בראויה לראות עד שתהא רואה ממש:

    ופרכינן אלא קשיא הך קמייתא דמשמע דר' מאיר לחומרא:

    תריץ הכי כו' וברייתא דקתני אינה תולה בנכרית לת"ק הכי קאמר אינה תולה בנכרית הראויה לראות אלא אם כן רואה ר' מאיר אומר תולה ותרוייהו מתניתא חדא מילתא אמרי ורב דאמר כתנא קמא דתרוייהו:

    בשני שלה אם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה ואף על גב דלא הוחזקה רואה היום כיון דמעיינה פתוח תולה בה ואע"ג דמקלקלה לה פורתא דצריכה לשמור יום המחרת כיון דטמאה השתא:

    ובסופרת ז' נקיים אחר זיבה ואף ע"פ שמקלקלה הרבה שסתרה כל ימי ספירתה וצריכה לספור ז' נקיים הואיל ועכשיו טמאה תולה בה:

    וחברתה מקולקלת שומרת יום צריכה עוד לשמור שלישי בשביל כתם זה ואם סופרת היא סותרת כל שלפניה:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 60a · Sefaria

    תוספות

    תולה בשומרת יום כנגד יום מספקא ליה להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל בין בנדה בין בטמא מת ושבילי דשמעתין לא איירי אלא בטהור וטמא:

    טמא וטהור שהלכו בשני שבילין הך טמא לא מיירי בטמא שספר והזה אלא שלא טבל מדקאמר רב אדא התם כי הדדי נינהו הכא מאי נפקא ליה מינה משמע דלאו דומיא דפלוגתא לעיל הוא ובטמא שלא ספר כלל נמי לא איירי דאפילו רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' ואמאי קאמר רב חסדא באנו למחלוקת אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפי' בספרה קצת אינה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא ליה מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה דאפ"ה תולה:

    באנו למחלוקת דרבי ורשב"ג וא"ת ורב חסדא אמאי לא נקט מילתיה בזבה גופה ולימא זבה שספרה מקצתה באנו למחלוקת כו' וי"ל דניחא ליה לאשמועינן דאפי' בב' שבילין מטמא דאע"ג דהוי ספק טומאה ברה"ר וא"ת אם כן מה ענין כתמים לשבילין דאע"ג דבתרוייהו אתרע חזקת טהרה דידהו קצת מ"מ יש לטהר יותר בשבילין משום ספק טומאה ברה"ר וי"ל דגבי כתם נמי איכא למימר דלא אתרע חזקתה כלל דאיכא למתלי בחברתה כמו בשוק של טבחים ואפ"ה לרבי אינה תולה משום דמ"ש זו מזו כיון ששניהם טהורין שספרה כבר ז' ימים הכי נמי מאי חזית דתלינן בטמא שספר מקצת טפי מבטהור גמור ואע"ג דאית ליה חזקה דטהרה מיחזי כי חוכא ואטלולא דמהאי טעמא מטמינן ב' טהורין שהלכו בשני שבילין ובאו לשאול בבת אחת דטהורין מדינא ומטמינא להו כי היכי דלא ליהוי כי חוכא ואע"ג דלא דמי דהתם אי מטהרין לתרוייהו הוי חוכא דאי אפשר להיות ששניהם טהורין אבל הכא אפשר דטהור הלך בטהור מ"מ הוי חוכא דאמאי תלינן טפי בטמא מבטהור כדאמר לעיל גבי נשים וא"ת מ"ש משני קופות דאמרינן חולין לתוך חולין נפלו וי"ל דהתם אינו מפסיד לחברתה בתלייתו כלום והכא נמי אפילו רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל:

    מהו לתלות כתם בכתם אומר הר"י דליכא למימר דבעי לתלות בסופרת שבעה שלא טבלה אבל בראשון פשיטא ליה דתולה דאם כן מאי קאמר לקמן מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לרשב"ג בראשון שלה איירי ברייתא ועוד דאליבא דרבי נמי ה"ל למבעי בראשון שלה כיון דלא חזיא מגופה אלא אפי' בראשון שלה מבעי ליה ופשיט ליה דאין תולין אפי' לרשב"ג אלא לחזיא מגופה והשתא לכולהו שינויי קשה לר' יהודה בר ליואי והא דקמשני הא והא רבי הא בראשון שלה והא בשני שלה הש"ס הוא דקמהדר לשנויי בכל ענין שיכול לתרץ ולא בשיטתיה דר"י דהא קאמר אליבא דרבי לא תבעי לך ואוקימנא בעיא שלו אפילו בראשון שלה וקאמר כיון דהיכא דמגופה חזיא לא תלינן בשני שלה לרבי בכתם לא תלינן אפילו בראשון שלה:

    Tosafot on Niddah 60a · Sefaria

    רשב"א

    תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה כלומר דתולין את הקלקלה במקולקל דכיון דכתמים דרבנן אמרינן שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן. ואע"ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה וטמאה היא. ור' אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו כמחוסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפיכך אין חברתה תולה בה דכהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.

    אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילים אחד טמא ואחד טהור באנו למחלוקת ר' ורשב"ג. י"מ דעל כרחיך בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו קאמר הא אמרינן ושוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה, ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת היא גופא היא, וא"ת א"כ מאי קאמר מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא מאי קא נפקא ליה מיניה, טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר, מסתברא לי דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר טעמא דר' בשומרת יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומה. ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לה מינה מידי, והילכך בטמא נמי בשני שלו אע"פ שאין בידו לטבול מ"מ הא נפקא מינה למסתר ימים שספר והילכך לר' אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלה טעמא דר' דכטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו, אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בו והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא ואי איפשר לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו, והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה, מאי נפקא ליה השתא קאמר כלומר דאפילו בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה, הא דאמרינן סוף סוף טבילה בעיא פרש"י ז"ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא, כלומר לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה היא, הא אינו אלא שסותרת יומה. והא דאמרינן איתמר נמי לאו אהאי סוף סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי, ור"ח ז"ל לא פי' כן.

    Rashba on Niddah 60a · Sefaria

    ריטב"א

    והא דאמרינן דומיא דנדה קאמר מה נדה דקא חזיא אף נכרית דקא חזיא. לאו דומיא דנדה ממש קאמר וכדאמרן אלא מדמינן להו כל היכא דאיכא לדמויינהו והיינו נכרית שכבר ראתה כנדה שרואה עכשו תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלו כלו׳ דתולין את הקלקלה במקלקל דכיון דכתמים כרבנן אמרי׳ שאני אומר דומיא דקופות שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה ובתרומה דרבנן ואע״ג דבידה של זו לטבול השתא וליטהר השתא מיהא מחוסרת טבילה היא וטמאה היא ור׳ אמר אינה תולה דכיון דבידה לטבול לאו במחסר מעשה דמי והרי זו כטהורה לפי׳ אין חברתה תולה בה דבהדדי נינהו אבל בראשון שלה לכולי עלמא תולה.

    אמר רב חסדא טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא וא׳ טהור באנו למחלוקת ר׳ ורשב״ג יש מפרשין דע״כ בטמא ביום שני ושלישי שלו קאמר דאי בראשון שלו הא אמרינן דשוין שתולה בשומרת יום בראשון שלה ואי בשביעי שלו קאמר מאי קאמר באנו למחלוקת והיא גופא היא וא״ת אם כן מאי קא מתקיף ליה רב אדא בר אבא הכא במאי קא נפקא ליה מינה טובא ודאי נפקא ליה דהא סתר ימים שספר מסתברא לן דבהא פליגי רב חסדא ורב אדא דרב חסדא סבר דטעמא דר׳ בשומרות יום בשני שלה לאו דוקא משום דבידה לטבול השתא וכטהורה היא חשבינן לה אלא משום דסותרת יומא ובראשון שלה היינו משום דלא נפקא לן מינה מידי והילכך בטמא נמי בשני שלו אעפ״י שאין בידו לטבול מ״מ קא נפקא לן מינה למסתר ימים שספר והילכך לר׳ אין טהור תולה בו ורב אדא סבר דשומרת יום בשני שלו טעמא דר׳ דבטהורה גמורה היא הואיל ובידה לטבול וכהדדי נינהו אבל בראשון דטמאה ואין בידה לטבול תולה בה והילכך בטמא בשני שלו כיון דטמא הוא וא״א לו לטבול ומקולקל הוא תולין בו והא דקאמר מאי נפקא ליה מינה מ״נ ליה השתא קאמרי׳ כלומר דאפי׳ בלאו הכי לא הוה מצי לטהורי נפשיה.

    והא דאמרי׳ סוף סוף טבילה בעי פרש״י ז״ל דפירוקא הוא דפריק רב חסדא כלו׳ לא תימא כי הדדי נינהו דהשתא מיהא טמאה היא דהא מחוסרת טבילה הא אינו אלא שסותרת יומה והא דאמ׳ איתמר נמי לאו האי סוף דסליק מיניה קאי אלא אאתקפתיה דרב אדא קאי ור״ח לא פי׳ כן.

    Ritva on Niddah 60a · Sefaria

    מאירי

    השאילה חלוקה הבדוק לה לשומרת יום כנגד יום ואחר כך לבשתו זו ונמצא עליו כתם תולה בה ולא סוף דבר ביום ראשון שלה שראתה בו שהוא כהשאילתו לנדה וכן שאין קלקול בזה אצל השומרת שהרי אף כשלא נתלה בה כתם זה צריכה היא לשימור למחר אלא אף בשני שלה שהוא יום השמור ושאינה רואה בו תולין בה הואיל ועדין טמאה היא שתולין הקלקלה במקולקל ואע"פ שיש בזה קלקול אצל השומרת שהרי אתה צריך להזקיקה לשימור יום שלישי מצד שאתה תולה בה כתם זה ובזמן הזה שאין בו דין שומרת יום כנגד יום אתה מגלגל דין זה למי שהשאילתו לסופרת שבעה נקיים אפילו ביום שביעי שלה הואיל ומ"מ מחוסרת טבילה תולה בה אע"פ שאתה מקלקלה וסותרת מנינה מצד מה שאתה תולהו בה כך פסקוה רוב פוסקים ומשום דכתמים דרבנן והלכה כדברי המיקל אלא שגדולי הדורות חוככים לומר לפסוק הלכה בזבה קטנה ביום השימור ובסופרת שבעה נקיים שאינה תולה הואיל ובתלייה זו מתקנת עצמה ומקלקלת את חברתה ומשום דהלכה כר' מחברו וכל שכן דטעמיה מסתבר ואין בידי להכריע ולדברי הכל אם השאילתו ליושבת על דם טוהר תולה בה שהרי אין בזה קלקול אצל היושבת על דם טוהר ואפילו בזמן הזה שהחמירו ברוב מקומות שלא לישב על דם טוהר ונמצאת מקלקלה במנינה כשאר הנשים מ"מ הואיל ומן הדין אין כאן קלקול לא החמירו אלא לעצמן אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו ויש חולקין שלא לתלות בזמן הזה ואין נראה כן:

    השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו אחר שנבעלה קודם שתחיה המכה שהוא דם טוהר או לנערה שלא ראת מעולם ולבשתהו אחר שנבעלה כל ארבעה לילות שהוא דם טוהר הרי בעלת החלוק תולה בהן וזו מיהא לדברי הכל אף בזמן הזה שאין נותנין לאשה אלא בעילת מצוה בלבד מפני שדמים מצויים בהן וראוי לתלות בהן:

    השאילתו לבעלת הכתם ואח"כ לבשתו היא הן שהיתה זו יושבת על כתם למפרע ר"ל קודם שאלה הן להבא ר"ל שמצאה כתם בחלוק אחר ששאלה את זו אין זו תולה בה שאין תולין כתם בכתם שאף בעלת הכתם אינה יודעת בבירור שמגופה יצא והרי שתיהן מקולקלות מצד כתם זה וכל שכן אם השאילתו לחברתה הטהורה ששתיהן מקולקלות:

    טמא וטהור או ספק טמא וטהור שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור אפילו באו לישאל שניהם כאחד הרי הטהור תולה את הטומאה בטמא או בספק טמא ר"ל שאומרים טמא או ספק טמא הלך בטמא וטהור הלך בטהור וכן אין מטמאין את הטמא בהליכתו מצד השביל ר"ל שאם היה הוא טמא שרץ והשביל טמא מת אין נותנין לו דין טומאת מת וכן שאם הוא ספק טמא ספק טהור אין מטמאין אותו ודאי:

    Meiri on Niddah 60a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תוס' בד"ה טמא וטהור שהלכו כו' ובטמא שלא סיפר כלל נמי לא איירי דאפי' רבי מודה דתולה כדאמר ושוין כו' עכ"ל אבל מפרש"י נראה לפרש דרב חסדא בטמא שלא סיפר כלל נמי איירי והא דקתני דמודה רבי בשומרת יום בראשון היינו טעמא לרב חסדא משום דהוחזקה רואה דמים היום ומעיינה פתוח בראשון שלה דמהאי טעמא תולה עוברה בשאינה עוברה לפי שבשעה שאינה עוברה הוחזקה יותר בדמים וטעמא דרבי לאו משום קלקול והשתא שפיר מדמה רב חסדא טמא שלא סיפר כלל בב' שבילין לשומרת יום בשני שלה דאינו תולה לרבי כיון דלא הוחזקה רואה היום ורב אדא שפיר קאמר הכא מאי נ"מ דבקלקול תליא מלתא ובשומרת יום בשני שלה איכא קלקול משא"כ בטמא שלא סיפר כלל והסוגיא מתפרשת כפשוטה לפ"ז אבל התוס' מאנו בזה שסמכו עצמן אהא שהקשו לקמן מהך דב' קופות דאמר חולין לתוך חולין נפלו דע"כ טעמא דרבי משום קלקול ובהכי יתיישב אהך דב' קופות דנקטו בתירוצם מלתא אחריתא שכתבו וה"נ אפי' רבי מודה שתולה בנדה גמורה שלא טבלה כלל עכ"ל ולמה שבק מלתא דקתני בברייתא ושוין שתולה כו' אלא דר"ל דלאו בהך מלתא דושוין שתולה כו' דמתניא בברייתא לחוד מודה רבי ומשום חזקת דמים אלא אף בנדה גמורה שאין מעיינה פתוח אלא שלא טבלה נמי מודה רבי וע"כ משום דלא מקלקלה מידי ודו"ק:

    בד"ה באנו למחלוקת כו' דאע"ג דבתרוייהו איתרע חזקה כו' עכ"ל דספק טומאה ברה"ר לא מטהרינן נמי אלא בדאיכא חזקת טהרה כמ"ש התוס' בריש מכילתין גבי והלל כי אמרינן אוקי כו':

    בד"ה מהו לתלות כתם כו' אבל בראשון פשיטא ליה דתולה כו' ועוד אליביה דרבי נמי ה"ל כו' עכ"ל פי' דאם נימא בראשון פשיטא ליה דתולין לכ"ע אהא קשיא להו דאליבא דר' נמי ה"ל למבעי כו' דנהי דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה דתולין משום דכיון דהיכא דחזיא מגופה תולין אף בשני שלה מסתבר לכל הפחות בכתם בראשון שלה תולין אבל לר' דבמגופה לא תולין נמי אלא בראשון אמאי פשיטא ליה דבכתם נמי בראשון תולין דהוה ליה למבעי ביה נמי אם לנחותי חדא דרגא כדמבעי ליה לרשב"ג לשני שלה אם נחתינן בכתם חדא דרגא משום דלא חזיא מגופה ולא ניחא להו למימר דלרבן שמעון בן גמליאל פשיטא ליה בראשון דתולין בכתם ולרבי פשיטא ליה דאין תולין בראשון דודאי למאי דמסקי התוס' לרשב"ג אף בראשון מבעי ליה נשמע שפיר מבעייתו של ר' יוחנן דלרבי אין תולין בראשון דהא אף בראשון קמבעיא ליה ועלה קאמר לרבי לא תבעי לך כמ"ש התוס' והיינו משום כיון דרבי מחמיר אף במגופה דאין תולין אלא בראשון פשיטא ליה בכתם לנחותי הך חדא דרגא אבל לרשב"ג דמיקל בגופה קמבעיא ליה שפיר בכתם אפי' לנחותי ביה חדא דרגא אם לאו אבל הא ודאי לא משתמע מבעייתו של ר' יוחנן למימר דלרשב"ג פשיטא ליה דתולין בכתם בראשון שלה ולרבי פשיטא ליה דאין תולין דלא אשכחן בשום דוכתא מפורש דפליגי בראשון ומהיכא פשיטא לן הך פלוגתא בכתם ודו"ק:

    בא"ד מ"מ קשיא הא איכא לשנויי בין לרבי בין לר"ש בן גמליאל בראשון כו' עכ"ל אבל אי בראשון שלה קמבעיא ליה נמי לר"ש בן גמליאל כיון דמ"מ תקשה לרבי יהודה בר ליואי ניחא ליה לשנויי רישא וסיפא לרבי הא בראשון והא בשני ולא בעי למימר הכי לרשב"ג דא"כ תפשוט מיהא חדא לרשב"ג דמשני שלה אין תולין כדקאמר רבי יהודה בר ליואי וק"ל:

    Chidushei Halachot on Niddah 60a · Sefaria

    מהר"ם

    תד"ה טמא וטהור שהלכו וכו' אלא מיירי בטמא שספר קצת וס"ל לרב חסדא דלרבי אפילו בספרה קצת אינה תולה והא דנקט סופרת ז' שלא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטי' דאפ"ה תולה ורב אדא דקאמר מאי נפקא מינה לא קרי הפסד כיון דלא סתר הכל כן נראה לי להגיה והספרים שלפנינו מסורסים וכלל הענין דרב חסדא ס"ל דבספרה קצת נמי ס"ל לרבי אינה תולה והא דנקט בברייתא סופרת ז' אלא שעדיין לא טבלה לרבותא דרשב"ג נקטיה ורב אדא ס"ל דדוקא נקט בברייתא סופרת ז' דבהא דוקא ס"ל לרבי דאינה תולה דמפסידה שסותרת כל הז' שספרה אבל בסופרת במקצת מודה רבי דתולה דלא קרי הפסד כיון דלא סתרא הכל שהרי עדיין לא ספרה כ"א מקצת וסתירה במקצת לא מקרי הפסק ולכך קאמר הכא מאי נפקא מינה:

    Maharam on Niddah 60a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' לפיכך דרשב"ג כעין זה לעיל ט ע"א ובב"מ כט ע"א:

    שם באנו למחלוקת רבי ורשב"ג עי' פ"ז מ"ה דתרומות בר"ש:

    שם אין תולין מה טעם לפי שאין תולין כעין זה שבת כא ע"א גיטין ס ע"א:

    Gilyon HaShas on Niddah 60a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף ס׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־355 מילים ב־23 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 23 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 11 מילים

      נפתחת ב״הָרוֹאָה.…״

    2. קטע 210 מילים

      נפתחת ב״מִמַּאי? דּוּמְיָא דְּנִדָּה: מָה נִדָּה דְּקָחָזְיָא, אַף…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב…״

    4. קטע 49 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרַאּ רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא? רַבִּי…״

    5. קטע 525 מילים

      נפתחת ב״דְּתַנְיָא: אֵינָהּ תּוֹלָה בְּנׇכְרִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:…״

    6. קטע 69 מילים

      נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם,…״

    7. קטע 721 מילים

      נפתחת ב״וּבְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא טָבְלָה, לְפִיכָךְ הִיא מְתוּקֶּנֶת…״

    8. קטע 88 מילים

      נפתחת ב״וְשָׁוִין, שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בָּרִאשׁוֹן…״

    9. קטע 97 מילים

      נפתחת ב״וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.…״

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״״לְפִיכָךְ״ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — לְמָה…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי — לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא:…״

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב חִסְדָּא: טָמֵא וְטָהוֹר שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי…״

    13. קטע 1320 מילים

      נפתחת ב״מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא: עַד כָּאן לָא…״

    14. קטע 147 מילים

      נפתחת ב״וְרַב חִסְדָּא, סוֹף סוֹף אִיהִי טְבִילָה בָּעֲיָא.…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָמֵא…״

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יְהוּדָה בַּר…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ, אָמְרַתְּ…״

    18. קטע 1825 מילים

      נפתחת ב״כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן…״

    19. קטע 199 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: אֵין תּוֹלִין. מָה טַעַם? לְפִי…״

    20. קטע 2017 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ: אֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם, הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ…״

    21. קטע 2121 מילים

      נפתחת ב״הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: רֵישָׁא אָמְרַתְּ אֵין תּוֹלִין,…״

    22. קטע 2212 מילים

      נפתחת ב״אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא וְהָא רַבִּי — הָא…״

    23. קטע 2312 מילים

      נפתחת ב״רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן…״

    חכמים הנזכרים בדף

    לשון המקור

    הָרוֹאָה.

    מִמַּאי? דּוּמְיָא דְּנִדָּה: מָה נִדָּה דְּקָחָזְיָא, אַף נׇכְרִית דְּקָא חָזְיָא.

    אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כִּי נָיֵים וְשָׁכֵיב רַב אַמְרַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. דְּתַנְיָא: תּוֹלָה בְּנׇכְרִית. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בְּנׇכְרִית הָרְאוּיָה לִרְאוֹת. וַאֲפִילּוּ רַבִּי מֵאִיר לָא קָאָמַר אֶלָּא בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת, אֲבָל רוֹאָה — לָא אִיצְטְרִיךְ.

    אָמַר רָבָא: וְתִסְבְּרַאּ רַבִּי מֵאִיר לְחוּמְרָא? רַבִּי מֵאִיר לְקוּלָּא!

    דְּתַנְיָא: אֵינָהּ תּוֹלָה בְּנׇכְרִית, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: תּוֹלָה. וְאֶלָּא קַשְׁיָא הָךְ! תָּרֵיץ הָכִי: וְהִיא שֶׁרוֹאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בִּרְאוּיָה לִרְאוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה.

    תָּנוּ רַבָּנַן: תּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

    וּבְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה שֶׁלֹּא טָבְלָה, לְפִיכָךְ הִיא מְתוּקֶּנֶת וַחֲבֶרְתָּהּ מְקוּלְקֶלֶת, דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רַבִּי אוֹמֵר: אֵינָהּ תּוֹלָה, לְפִיכָךְ שְׁתֵּיהֶן מְקוּלְקָלוֹת.

    וְשָׁוִין, שֶׁתּוֹלָה בְּשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם, בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ.

    וּבְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טוֹהַר, וּבִבְתוּלָה שֶׁדָּמֶיהָ טְהוֹרִין.

    ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — לְמָה לִי? מִשּׁוּם דְּרַבִּי.

    ״לְפִיכָךְ״ דְּרַבִּי — לְמָה לִי? מַהוּ דְּתֵימָא: הָהִיא דְּאִשְׁתְּכַח כֶּתֶם גַּבַּהּ — תִּתְקַלְקַל, אִידַּךְ — לֹא תִּתְקַלְקַל; קָמַשְׁמַע לַן.

    אָמַר רַב חִסְדָּא: טָמֵא וְטָהוֹר שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

    מַתְקֵיף לַהּ רַב אַדָּא: עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם, אֶלָּא דְּתַרְוַיְיהוּ כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ, הָכָא מַאי נָפְקָא לַן מִינַּהּ?

    וְרַב חִסְדָּא, סוֹף סוֹף אִיהִי טְבִילָה בָּעֲיָא.

    אִיתְּמַר, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: טָמֵא וְטָהוֹר, וַאֲפִילּוּ טָהוֹר וְתָלוּי, שֶׁהָלְכוּ בִּשְׁנֵי שְׁבִילִין, אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר — תּוֹלֶה טָמֵא בְּתָלוּי וְטָהוֹר בְּטָהוֹר, לְדִבְרֵי הַכֹּל.

    בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן מֵרַבִּי יְהוּדָה בַּר לֵיוַאי: מַהוּ לִתְלוֹת כֶּתֶם בְּכֶתֶם? אַלִּיבָּא דְּרַבִּי — לָא תִּבְּעֵי לָךְ.

    הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ, אָמְרַתְּ אֵינָהּ תּוֹלָה, הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָא אָתֵי — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

    כִּי תִּבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָתָם הוּא דְּקָא חָזְיָא מִגּוּפַהּ — תָּלְיָא, הָכָא דְּמֵעָלְמָא קָאָתֵי — לָא תָּלְיָא, אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא.

    אֲמַר לֵיהּ: אֵין תּוֹלִין. מָה טַעַם? לְפִי שֶׁאֵין תּוֹלִין.

    אֵיתִיבֵיהּ: אֵין תּוֹלִין כֶּתֶם בְּכֶתֶם, הִשְׁאִילָה חֲלוּקָהּ לְנׇכְרִית אוֹ לְיוֹשֶׁבֶת עַל הַכֶּתֶם — הֲרֵי זוֹ תּוֹלָה בָּהּ.

    הָא גּוּפַהּ קַשְׁיָא: רֵישָׁא אָמְרַתְּ אֵין תּוֹלִין, סֵיפָא אָמְרַתְּ תּוֹלִין! הָא לָא קַשְׁיָא — הָא רַבִּי, וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

    אִיכָּא דְאָמְרִי: הָא וְהָא רַבִּי — הָא בָּרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ, הָא בַּשֵּׁנִי שֶׁלָּהּ.

    רַב אָשֵׁי אָמַר: הָא וְהָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — וְלָא קַשְׁיָא,