מסכת נדה דף נ״ח עמוד ב׳

שתיהן טמאות ולא תלינן אחד מן הכתמים בצפור ואע"ג דאיכא למתלי. וה"נ אע"ג דבדקה לימא שתיהן טמאות דאימור לאו יפה בדקה:

סלע יתירה ומאי חזית דתלית ליה לסלע יתירה דטמאה בהך תלייה בהך הלכך שתיהן טמאות אבל הכא טומאה תלויה בהך דלא בדקה:

שלשה חלוקות זה על גב זה:

יכולה לתלות כדמפרש עברה בשוק של טבחים:

מתני' עד כמה היא תולה בדם מאכולת:

כגריס אבל טפי מהכי אין דם מאכולת כל כך גדול ובהכי מיהא תלייה:

ואע"פ שלא הרגה ורבי חנינא פליג אדרבנן דקאמרי הרגה אין לא הרגה לא:

ותולה בבנה ובבעלה אם יש בהם מכה:

מאי שנא מהא דתניא ב' נשים כו' תימה מה דומה להך דלעיל דהכא אין לתלות בזו יותר מבזו אבל לעיל אין לתלות בראשונה הואיל ובדקה ואומר ר"ת דברייתא איירי שנתעסקה בצפור זו אחר זו ואם היתה נשאלת הראשונה היינו מטהרין אותה הואיל ונתעסקה ובשביל חברתה אנו מטמאין הראשונה שהיא טהורה גמורה גם למעלה אע"פ שהראשונה בדוקה נטמאנה הואיל ושניה תולה בה לענין דינא:

אין לך כל מטה ומטה הכא לא נקט סדין וסדין כדבסמוך משום דהכא בעי למימר מטה אפילו של איש שאין בה כמה טיפין של דם מאכולת אם כן ה"נ של אשה יש לנו לתלות במאכולת אבל בסמוך לא איירי אלא בשל אשה להכי נקט סדין:

וכדבריו אנו מודים ומיהו היכא דהרגה הרבה מאכולת או פשפש תולה כפי מה שהרגה מידי דהוה אשוק של טבחים:

עיר שיש בה חזירים אין חוששין בכתמים אומר רשב"ם דאפי' יותר מכגריס ואפי' מן החגור ולמטה ואפילו לא נתעסקה ואין לה מכה שיש לה להגלע ולהוציא דם מיהו אור"י דאין לסמוך על זה עכשיו להקל כשמוצאה כתמים במקום שאין רגילות ליגע בהן חזירים וכן מנהג דלא תלינן ומיהו במקום שיש רגלים לדבר שיש לתלות בחזירים וכיוצא בהן תלינן כדקאמר הש"ס:

מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע וכו'. הקשו בתוס' מאי פירכא מהא דשני הכא דלא אישפטא לאפוקי חדא מינייהו דהי מינייהו מפקת. אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא היא שתטהרנה. ותירץ ר"ת ז"ל דהכא נמי בנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה אם כן היה לנו לטהר אותה לעולם ואפילו כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן, ומשני אפ"ה לא דאמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא ואי איפשר לתלות בזו יותר מבזו, אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה, א"נ י"ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימ' לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא, אף לענין טומאה תסתור תלייתה, כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תליא לגבי שניה לא תלי' לגבי ראשונה. ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימ' משניה, אבל טהרת משאלת אלימ' מטהרת שניה מפני שהיתת לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.

אמר רב נחמן בר יצחק תולה בפשפיש ועד כתורמוס כלומר בכל מקום אע"פ שאין הפשפש מצוי תולה בה עד כתורמוס ואע"פ שהוא שיעור גדול מכגריס.

הא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים. פירש בתוס' לומר שאין תולין בפשפש לא א"כ ארכו של כתם כרחבו ואז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלינן ביותר מכגריס. ועל ידי כן פי' הם ז"ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר' חנינא דלדידהו תלינן בפשפש עד כתרומוס אע"פ שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר ר' חנינא ולדברי חברי אין סוף, דהא לא תלינן רק היכא דארכו כרחבו, אלא ודאי אדר' חנינא קאי דאפילו לדידיה היכא דארכו כרחבו תלינן בפשפש ואפילו ליותר מכגריס. ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תלינן בו עד כתורמוס, ואע"פ שאין ארכו כרחבו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תורמוס, דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר' חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום, ואלו לר' חנינא אין תולין בו אלא במקום שהוא מצוי אנן דקי"ל כר' חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום המצוי תולין בו בכל ענין עד כתורמוס שר"ח ז"ל פירש הא דאמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה מפני שהרחש הזה מצוי בחזירים, ואע"פ שאין פירושו מחוור שם מ"מ למדנו מדבריו דאפילו לר' חנינא דקי"ל כותיה אין חוששין לכתמים באי זו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי, דהא מסתמא רב אסי כר' חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב"ג נראין דברי רבי חנינא מדברי ומדבריהם. והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימר שיהא ערוך כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לומר דבמקום שהרחש הפלוני שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתורמוס.

אמר רב אסי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמיה כבר כתבנו שר"ח ז"ל פירוש משום שהרחש ההוא מצוי בחזירים ואינו מחוור דאם כן לא הוה ליה למיסתם ולמימר אין חוששין לכתמיה דמשמע דאין חוששין להם כלל באי זה שיעור שיהיה ואפילו גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס, אלא נראה כפי' שני שכתב הוא ז"ל דאין חוששין לכתמיה כלל מפני שהחזירים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכול הנבלות ומתלכלכים מדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכן כתב נמי הראב"ד ז"ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דארוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא פי' משום דשכיחי בה טבחי טובא וכן פי' רבינו שמואל ז"ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפילו לא עברה בשוק של טבחים ואפילו אין לה מכה עליה ואפילו מחגור ולמטה. ואמרו בתוספות דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצאה כתם בחלוקה דאין נראה לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.

לימא בעד ועד בכלל קמיפלגי כלומר בכל עד ועד בין דהכא בין בעלמא קא מיפלגי. ואמרינן דבעד ועד דעלמא לא מיפלגי אלא בעד דהכא קא מיפלגי וכהא דר' אבהו א"ר יוחנן רב הונא כר' אבהו ורב חסדא דלא כר' אבהו, אלא עד דהכא בעד דעלמא ובכולהו עד ולא עד בכלל לחומרא, וללישנא בתרא נמי בהא קא מיפלגי וכדאמרינן וקא מיפלגי בעד ועד דהכא כלומר ובדר' אבהו קא מיפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פרשב"ם ז"ל. ומורי הרב ז"ל פי' דללישנא בתרא דגריס כיתר מכגריס דאמר רב הונא לענין כתמים, היינו בין לקולא בין לחומרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיותר מכגריס דהיכא דאשכחת כגריס וליכא מידי למיתלי חיישינן ותלינן בדם נדה, כיותר מכגריס להקל כגון שנמצא כגריס למעלה מן החגור דזה ודאי לאו דם נדה הוא תלינן ביה אפילו כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור, כענין הא דאמרי בסמוך, אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר הכין משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.

מאי שנא מהא דתניא שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע. הקשו בתוס׳ מאי פירכא מיהא דשאני הכא דלא אפשר לאפוקי חדא מנייהו דהא מנייהו מפקת אבל ראשונה שבדקה עצמה דינא הוא שתטהרנה ותירץ ר״ת ז״ל דהכא נמי בשנתעסקו זו אחר זו ואלו לא נתעסקה אלא הראשונה טהרתה טהורה א״כ היה לנו לטהר אותה לעולם ואעפ״י כן שתיהן טמאות הכא נמי לא שנא כיון שאין הדבר ברור ממש דינא הוא שתטמא שתיהן והשני אפ״ה לא דמי דשאני התם דאיכא סלע יתירא וא״א לתלות בזו יותר מבזו אבל הכא שבדקה עצמה ראשונה למה תטמאנה א״נ י״ל דמשום דלענין דינא תולה שניה בראשונה דאימר לא בדקה יפה ואתה סותר תליית הראשונה לגבי ממונא אף לענין טומאה תסתור תלייתה כי היכי דסתרת תליית מתעסקת זו ראשונה משום דכיון דלא תלינן לגבי שניה לא תלי לגבי ראשונה ומשני שאני התם דדין גמור הוא לסתור טהרת הראשונה דלא אלימא משניה אבל טהרת משאלת ראשונה אלימא מטהרת שניה מפני שהיתא לה בדיקה באחרונה כשפשטתו.

אמר רב נחמן ב״י תולה בפשפש עד כתרומס ואעפ״י שהיא שיעור גדול מגריס.

הא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים פירשו בתוס׳ לומר שאין תולין בפשפש אלא א״כ ארכו של כתם כרחבו דאז ניכר ונודע שהוא של פשפש אבל אי לאו ארכו כרחבו לא תלי ביותר מכגריס. ועל יריכן פירשו הם ז״ל דהכא לא קאי אדרבנן דפליגי עליה דר׳ חנינא דלדידהו תלינן בפשפש אעפ״י שאין ארכו כרחבו דאי לאו הכי מאי קאמר רשב״ג ולדברי חברי אין סוף דהא לא תלי אלא היכא דארכו כרחבו אלא ודאי אדר׳ חנינא קאי דאפי׳ לדידיה היכא דארכו כרחבו תלי בפשפש ואפי׳ ליתר מכגריס. ואין נראה כן מדברי שאר המפרשים אלא כל שהרחש הזה מצוי תולין בו עד כתורמוס אעפ״י שאין רחבו כארכו אלא לעולם תולין עד שיעורו של תרמוס דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דר׳ חנינא אלא בסתם המקומות דאלו לרבנן תולין לעולם בפשפש בכל מקום ואלו לר׳ חנינא אין אין תולין בה אלא במקום שהוא מצוי ואנן דק״ל כר׳ חנינא לא תלינן בפשפש אלא במקום שהוא מצוי ובמקום דמצוי תולין בו בכל ענין עד שר״א ז״ל פי׳ הא דאמר רב אשי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים מפני שהרחש הזה מצוי בחזרים ואעפ״י שאין פירושו מחוור שם מ״מ למדנו מדבריו דאפי׳ לר׳ חנינא דקי״ל כותיה אין חוששין לכתמים באיזו צורה שיהיה הכתם במקום שהרחש ההוא מצוי דהא מסתמא דרב אשי כר׳ חנינא אמרה לשמעתיה מדקאמר רשב״ג נראין דברי ר׳ חנינא מדברי ומדבריהם והא דאמרינן ארכו כרחבו לענין כתמים לאו למימרא שיהא עבוד כצורתו אלא לצייר הרחש הוא בא לו דבמקום הרחש הפלו׳ שרחבו כארכו מצוי שם תולין בו עד כתרמוס.

אמר רב אשי עיר שיש בה חזרים אין חוששין לכתמים כבר כתבנו שר״ח ז״ל פירשו משום שהרחש ההוא מצוי בחזרים ואינו מחוור דא״כ לא הוה ליה למסתם ולמימר אין חוששין לכתמים דמשמע דאין חוששין להם כלל באיזה שיעור שיהיה ואפי׳ גדול ככף איש ואלו מחמת פשפש אין תולין בו אלא עד כתורמוס אלא נראה כפי׳ שני שכתב הוא ז״ל דאין חוששין לכתמים כלל מפני שהחזרים מתריזין דם או מפני שמצויין באשפות לאכל הנבלות ומתלכלכין בדם ועד שתאמר בריא לי שלא נגע בי חזיר אינה חוששת לכתמיה וכ״כ הראב״ד ז״ל ודמיא נמי לאידך דאמר רב נחמן בר יצחק דדוקרת כעיר שיש בה חזרים דמיא וכן פי׳ רבי שמואל ז״ל עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים ואפי׳ לא עברה בשוק של טבחים ואפי׳ אין לה מכה עליה מחגור ולמטה ואמ׳ בתוס׳ דהאידנא אין לתלות בחזירים אם מצא׳ כתם בחלוקה דאין נר׳ לומר שבא שם מן החזירים ואיני יודע טעם לדבריהם.

לימא דעד ועד בכלל קא מפליגי כלו׳ ככל עד ועד בין דהכא בין דעלמא קא מפלגי ואמרי דבעד ועד בעלמא לא מפלגי אלא בעד דהכא קמפלגי וכהא דר׳ אמ״ר יוחנן רב הונא בר׳ אבוהו ורב חסדא דלא כר׳ אבהו אלא עד הכא כעד דעלמא וככלהו עד ולא עד בכלל לחומרא וללישנא בתרא נמי דהא קמפליגי וכדאמרינן וקמפליגי בעד ועד דהכא כלו׳ ובדר׳ אבהו קמפלגי וליכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא שמחייב אדם לומר בלשון רבו וכן פי׳ רשב״ם ז״ל ומורי הרב ז״ל פי׳ דללישנא בתרא דגרסי כיתר מדגריס דקאמר רב הונא לענין כתמים היינו בין לקולא בין לחמרא לומר דבכל ענין כתמים כגריס כיתר מכגריס דהיכא דאשתכח כגריס וליכא מידי למתלי חיישינן ותלי בדם נדה ביתר מדגריס להקל כגון שנמצא למעלה מן החגור דזה ודאי לא דם נדה הוא תלינן ביה אפי׳ כתם גדול מכגריס שנמצא למטה מן החגור כענין הא דאמרינן בסמוך אבל ללישנא קמא דאמר רב הונא כגריס אינה תולה לא שמעינן מינה הא דדילמא לחומרא בלחוד הוא דאמר׳ הכי משום דשיעורא מסופק בידן ומספיקא חיישינן להחמיר.

מיתבי היה עליה טפי דמים למטה וטפי דמים למעלה תולה העליון עד כגריס מאי לאו גריס כך כלמטה לא גריס דלמעלה ה״ג רש״י ז״ל ופי׳ טיפי דמים למטה קטנים ולמעלה טיפין גדולים תולה העליון כגריס כלו׳ תולה הכתם הגדול עד כגריס אבל יתר מכאן אינה תולה ופריך מאי לאו גריס דלמטה והקשו עליו בתוס׳ חדא דאין לשון משמעות למטה ולמעלה קטון וגדול ותו מאי פירכא מי אלימא ממתני׳ דפליגי בה בעד ועד בכלל ומ״ה גריס ר״י בעל התוס׳ ז״ל מאי לאו גריס כלמטה לא גריס דלמעלה ומקצת ספרים יש דגורסין הכין ופי׳ הוא ז״ל טפי דמים למטה למטה מן החגור וטפי דמים למעלה למעלה מן החגור תולה כעליון עד כגריס כלו׳ את שלמעלה מן החגור אינו דם נדה דמהיכא אתא אלא נתעסקה במין או שעברה בשוק של טבחים ולאו אדעתא דכיון דכתם שלמעלה לאו מגופא אתא אף שלמטה מן התנור תולה באותו כתם שלמעלה להקל דאמרינן ממקום שבא העליון בא התחתון.

כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה בה אף מן הסתם במאכולת אבל יתר מכגריס אינה תולה אא"כ נתעסקה באיזה דבר הראוי לתלות בו או עברה במקום הראוי לתלות בו ומ"מ אף באלו דוקא כשראוי לתלות בו בכתם כזה אבל אם אין ראוי לתלות בו כתם גדול כזה אינה תולה כיצד היה הדם שנתעסקה בו מועט עד שאין לתלות אלא בכגריס ונמצא בכתם זה שני גריסין תולה כגריס במה שנתעסקה בו וכגריס במאכולת ואם הוא ביתר משני גריסין אינה תולה נתעסקו שתים בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות ודבר זה פירשוהו אחרוני הרבנים אפילו נתעסקו בו זו אחר זו שנמצא שאילו לא נתעסקה השניה טהרנו את הראשונה שאם לא כן לענין סוגיא מיהא מהו שהקשו לבדקה עצמה וחלוקה שהיא טהורה משתי נשים שנתעסקו בצפור וכו' ששתיהן טמאות ומה ענין לזו אצל זו בזו דין הוא לטמא את שתיהן שאין לנו באחת יותר מחברתה ואי זו תצא לטהרה יותר מחברתה אבל חברתה שהראשונה בדקה עצמה וחלוקה דין הוא שנטהרנה ומתוך כך פירשוה בנתעסקו זו אחר זו ותירץ בה דאפילו הכי לא דמי דהכא איכא סלע יתירא ואין לתלות באחת יותר מבחברתה:

כל שיש במה לתלות תולה אף בבגד שלא היה הדבר מצוי לתלות בו וכל שאין במה לתלות אינו תולה אף בבגד שהיה מצוי לתלות בו כיצד לבשה שלשה חלוקים הבדוקים לה זה על גב זה ונמצא כתם על אחד מהן אם יש לה במה לתלות כגון שעברה בשוק של טבחים תולה אף בתחתון ואין אומרין אלו כן היה ראוי להמצא בעליון אלא אומרין נקפל העליון ונזדמן לה התחתון ואם אינה יכולה לתלות כגון שלא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בדמים אינה תולה אף בעליון אלא אומרין שמגופה יצא ואין אומרין אין כן היה ראוי לימצא בתחתון יותר מבעליון אלא אומרין נקפל התחתון ונזדמן לו העליון:

כל שביארנו שתולה במה שנתעסקה בו לא סוף דבר בדמים אלא אף במיני הצבעים האדומים או שהם מצבע הדמים הטמאים מעשה היה ותלה ר' מאיר בקילור ורבינו הקדוש בשרף של שקמה וכן כל כיוצא בזה לפי צבע הכתם ודמיונו למה שנתעסקה בו:

כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה במאכולת אף מן הסתם אבל שאר דברים אין תולין בהם מן הסתם כיצד ישבה לו בצד העסוקים בדמים או עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז תולה אבל אם עקר הדבר בספק כגון ספק ישבה ספק לא ישבה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה אבל כל שהוא כגריס או למטה הימנו תולה במאכולת מן הסתם אפילו לא הרגה מאכולת כמו שביארנו במשנה ולמדת שכגריס לענין זה כפחות מכגריס כרב חסדא אבל יתר מכגריס אינה תולה במאכולת אפילו הרגה מאכולת בודאי ואע"פ שיש חולקים לומר שאם הרגה תולה אף ביתר מגריס אינו כלום שאם כן מה הוצרך לומר הרגה אין לא הרגה לא מתניתין מני ר' שמעון היא דלמא ר' חנינא בן אטיגנוס היא והרגה תולה אף ביתר מכגריס לא הרגה אינה תולה אלא בכגריס אלא שהדבר ברור שאפילו הרגה דוקא בכגריס תולה ביתר ממנו אינה תולה וגריס זה הוא כגריס של פול הקילקי ושיעורו שלש עדשות על שלש שהן תשע ואם נזדמן לה גריס גדול מזה תולה בו וכל שהוא כשיעור זה אע"פ שאינו כצורה זו אלא ארוך וקצר או כצורה אחרת כל שאם אתה בא לצרפו אין בו אלא כשיעור זה טהורה יתר מכן טמאה:

ממה שאמרו בסוגיא זו לדעת האומר לא הרגה אינה תולה אין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך סדין שאין בו כמה טיפי דמים אתה למד שהכתמים לענין איסור ביאה נאמרו ולהוציא מדעת האומרים שלא נאמרו אלא לענין טהרות ומפני שהם מדמים ואומרים מעת לעת דרבנן וכתמים דרבנן מה מעת לעת דוקא לענין טהרות אף כתמים דוקא לענין טהרות אלא אף לענין איסור ביאה שהרי אמרו כאן רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף כלומר לדברי שאמרתי שאם לא הרגה אינה תולה כלל אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין סדין שאין עליו כמה טיפי דמים של מאכולת ולדברי חברי שאמרו שאף בלא הרגה תולה אף בשיעור גדול כתורמוס ואף במקום שאין הפשפש מצוי אין סוף שאין לך אשה טמאה לבעלה משום כתם שאין לך סדין שאין בו טיפי דמים פחותים מתורמוס אבל נראין דברי ר' חנינא שאמר עד כגריס תולה אף בלא הרגה יתר מכגריס אינה תולה ר"ל אע"פ שהרגה ומדקאמר טהורה לבעלה וטמאה לבעלה אלמא כתמים לענין איסורי ביאה נאמרו ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא מפני שמצאנוה לקצת מחברים ודברים משובשים הם ואין להעלותם על לב כלל וכל המיקל בדבר זה הרי זה בועל נדה דרבנן ופורץ גדר ישכנו נחש:

לפי דרכך למדת שהתורמוס שיעורו גדול מן הגריס וצריך שתדע בזה שפסקנו כר' חנינא בן אנטיגנוס שלא לתלות אלא בכגריס ולא כחכמים דוקא במקום שאין מין הפשפש מצוי אבל במקום שהפשפש מצוי תולין בו עד כתורמוס ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בו כתורמוס ועוד וחזר התורמוס כדין הגריס לכל עניני כתמים ואם מצאה יתר מכדי פשפש ופשפש רצוצה באותו יתר תולה בו כדין הגריס במאכולת וגדולי המפרשים כתבו שאף במקום שאין הפשפש מצוי אם מצאה כתורמוס ופשפש רצוצה בו תולה בו ואם מצאה שני פשפשין תולה עד שני תורמוסין וכן בהרבה תולה לכמות שהן ויש שגורסין להדיא כן ר"ל תולה בפשפש עד כתורמוס וכן לשנים וכן לשלשה אבל במאכולת אפילו הרגה אינה תולה כפי מה שהרגה שלא נתנו דבריהם לשיעורין בדבר המצוי בכל יום אבל פשפש שאינו מצוי תולה כפי מה שהרגה אבל כל מקום שאין הפשפש מצוי אין תולין בו אפילו היה ארכו של כתם כרחבו אע"פ שזו היא צורת כתם הבא מצד הפשפש ומה שאמרו פשפש זה ארכו כרחבו לענין כתמים ולטהר כתם הבא בצורה זו אף במקום שאין הפשפש מצוי אין הלכה כן:

התבאר בשמיני של תרומות שכל שהיה אוכל תרומה וכשהתרומה בפיו נודע לו שהוא טמא או שהיא טמאה אע"פ שהיה בתוך פיו הרי זה יפלוט וכן אם היה פשפש מעורב בה וטעם בה טעם פשפש הרי זה יפלוט מצד איסור השרץ ואינו חושש להפסד תרומה ואין צריך לומר שכן בחולין ושמא תאמר היאך יודע שהוא טעם פשפש מתוך ריחו הוא מכיר טעמו שטעמו כריחו וריחו נודע לכל מצד מלילתו שכל המוללו מריח בו:

זה שביארנו שאינה תולה בדם בהמות אא"כ עברה בשוק של טבחים פירושו כשהטבחים עומדים במקום ידוע מן העיר אבל אם דרכם לעמוד במקום שאינו ידוע לכל אלא פעמים כאן ופעמים כאן הרי הן רגילין בכל מקום וכל שהלכה בדרך תולה מן הסתם וכן עיר שיש בה חזירים תולה בהם מפני שהם רגילים באשפות ואוכלים נבלות תמיד ודרך עברתם נוגעים כאן וכאן וכן כל כיוצא בזה והיא נאמנת לעצמה:

בד"ה אין לך כל מטה ומטה הכא לא נקט סדין כו' עכ"ל והא דשינה נמי הלשון דקאמר לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי המפרש דיש קץ מלשון תחלה ניחא דקאמר לדברי אין קץ שאין שיעור בתחלת הכתם דאפי' כחרדל אינו תולה ולדברי חברי אין סוף שאין שיעור בסוף ואע"ג דלרבנן אינו תולה אלא עד כתורמוס כדמסיק מ"מ קרי ליה אין סוף כיון דאפי' דביותר מבכגריס תולה אפילו בלא הרגה ודו"ק: