בעון - על ידי דם נדה שהוא סימן להריון כדקיימא לן (כתובות דף י:) כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והוא מביאו לידי עון וקדייק ר' יצחק בעון שסמוך לעון נדות שהוא מוזהר לפרוש הימנה:

ובחטא - לשון טבילה וטהרה כדמפרש. וה"ק על ידי דם נדות שהוא מביא לידי עון חוללתי שהוא גרם לי שנבראתי וכשנתחטאת אמי ממנו יחמתני:

כר - מנחה דהיינו סימן שלום:

נקיה - חסרה כמו (ב"ק דף מא.) יצא פלוני נקי מנכסיו:

עד דאמרה מזוני - שיודעת להתפלל:

נקבה - כשתנקוב ותפרש שכרך ואתנה. ונקבה נמי הכי דרשינן:

לפיכך תביא קרבן - שבועת ביטוי חטאת:

מזידה היא - ואין כאן קרבן דהא ונעלם כתיב בשבועת ביטוי:

ובחרטה תליא - לפתוח לה בחרטה ויתיר לה חכם שבועתה אבל קרבן אינו עוקר ומתיר שבועתה:

ועוד קרבן שבועה בעי אתויי - כשבה או שעירה והאי עוף הוא:

מתחרטת לשבעה - ומתאוה לתשמיש בעלה כדי שתחזור ותתעבר זכר:

מפני מה מילה לשמונה - ולא לשבעה:

שלא יהיו הכל שמחין - שאוכלין ושותין בסעודה ואביו ואמו עצבים שאסורין בתשמיש:

נדה שבעה - לאו ביולדת קאי:

מפני שאדם רגיל באשתו - כל שעה שירצה:

קץ בה - מאוסה עליו. אמרה תורה כל שעה שתראה תהא טמאה שבעה כדי שלא יהא רגיל בה ותתחבב עליו:

מחזר על האשה - אדם פנוי מבקש ומחזר עד שנושא:

פניו למטה - בשעת תשמיש:

זהו ממקום שנברא - מסתכל באדמה שנוצר ממנה והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו:

מקבל פיוס - נוח לרצות:

זה ממקום שנברא - אדמה. עפר תיחוח נוח ליבטל אבל בשר ועצמות קשין:

עצם - כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע:

מתני' בנות כותים נדות מעריסתן - מקטנותן. ובגמרא מפרש טעמא:

תחתון כעליון - מפרש בגמ':

והן יושבות על כל דם ודם - כלומר להכי הוו בועלי נדות משום דכל דם שרואות בין אדום בין ירוק יושבות עליו ימי נדות וזו תקלה היא להם שאם רואה דם ירוק היום מתחלת למנות ששה והוא אם תראה באותם ימי נדות דם אדום אינה מונה אלא מיום ראייה ראשונה ואותו דם ירוק טהור היה ומראייה שניה היא צריכה למנות:

אין חייבין עליה - הלובש או מתכסה באותן בגדים ונכנס למקדש פטור מקרבן או אם נגעו אותן בגדים של משכב בתרומה תולין דלא ידעינן אי נדה היא אי לא והא דאמר דמסתמא טמאות גזירה דרבנן היא:

גמ' אפילו דידן נמי - אי חזיא בעריסתן טמאה דתניא לקמן (נדה דף לב.) בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה:

דאיכא מיעוטא דחזיין - בקטנותן:

חיישינן למיעוטא - ומטמאינן לכולהו מעריסתן משום דדילמא חזיא:

נדה 31 עמוד ב

1שמשהין עצמן בבטן כדי שיזריעו נשותיהן תחלה, שיהו בניהם זכרים מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים. והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים. אמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה.

2ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה, שנאמר ״(תהלים נא״, ז) ״הן בעון חוללתי״.

3ורבי יוחנן אמר: סמוך לטבילה שנאמר: ״(תהלים נא״, ז) ״ובחטא יחמתני אמי״.

4מאי משמע דהאי ״חטא״ לישנא דדכויי הוא? דכתיב ״(ויקרא יד״, מט) ״וחטא את הבית״, ומתרגמינן ״וידכי ית ביתא״. ואי בעית אימא מהכא: (תהלים נא, ט) ״תחטאני באזוב ואטהר״.

5ואמר רבי יצחק, אמר רבי אמי: כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם, שנאמר ״(ישעיהו טז״, א) ״שלחו כר מושל ארץ״. ״זכר״ זה כר.

6ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי: בא זכר בעולם בא ככרו בידו, ״זכר״ זה כר, דכתיב: ״(מלכים ב ו״, כג) ״ויכרה להם כירה גדולה״.

7נקבה אין עמה כלום, נקבה נקייה באה, עד דאמרה: ״מזוני״ לא יהבי לה, דכתיב: ״(בראשית ל״, כח) ״נקבה שכרך עלי ואתנה״.

8שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי: מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד, קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.

9מתקיף לה רב יוסף: והא מזידה היא, ובחרטה תליא מילתא! ועוד קרבן שבועה בעי איתויי!

10ומפני מה אמרה תורה זכר לשבעה ונקבה לארבעה עשר? זכר, שהכל שמחים בו מתחרטת לשבעה. נקבה, שהכל עצבים בה מתחרטת לארבעה עשר.

11ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה? שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים.

ברייתא

12תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה? מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: ״תהא טמאה שבעה ימים״, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.

13שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי: מפני מה איש מחזר על אשה, ואין אשה מחזרת על איש? משל לאדם שאבד לו אבידה מי מחזר על מי? בעל אבידה מחזיר על אבידתו.

14ומפני מה איש פניו למטה, ואשה פניה למעלה כלפי האיש? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת.

15ומפני מה האיש מקבל פיוס, ואין אשה מקבלת פיוס? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת.

16מפני מה אשה קולה ערב, ואין איש קולו ערב? זה ממקום שנברא, וזו ממקום שנבראת, שנאמר: ״(שיר השירים ב )״כי קולך ערב ומראך נאוה״.

17הדרן עלך המפלת חתיכה.

מתני׳ · משנה

18בנות כותים נדות מעריסתן, והכותים מטמאים משכב תחתון כעליון, מפני שהן בועלי נדות,׃

19והן יושבות על כל דם ודם.

20ואין חייבין עליהן על ביאת מקדש, ואין שורפין עליהם את התרומה, מפני שטומאתן ספק.

גמ׳ · גמרא

21ה"ד אי דקא חזיין אפילו דידן נמי, ואי דלא קחזיין דידהו נמי לא.

22אמר רבא בריה דרב אחא בר רב הונא אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן? בסתמא, דכיון דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן. ומאן תנא דחייש למיעוטא?

תוספות

כי קולך ערב - אבל היא אינה מקלסתו בקול ערב אלא בצח ואדום:

מתני' בנות כותים - והן יושבות על כל דם ודם. ואם תאמר ותיפוק ליה שהן נדות מעריסתן ויש לומר דהיינו דוקא בקטנותן דלא דרשי ואשה כדאמר בגמרא אבל גדולות דמפרשי להו וטבלי לא מטמו אלא משום דיושבות על כל דם ודם:

תחתון כעליון - מפרש בגמרא תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב דלא מטמא אלא אוכלין ומשקין ועליונו של זב מפרש רשב"ם שהכריע הזב בכף מאזנים את האוכלין ומשקין שבכף שניה ולא נהירא דבפ' ר"ע (שבת דף פג.) קרי ליה היסט מה שהכריע הזב בכף מאזנים והיסט נפקא לן מאשר יגע בהם הזב ועליונו של זב נפקא לן בשמעתין מקרא אחרינא ונראה דעליונו של זב היינו בגד שמקצתו על הזב ומקצתו נגרר על הארץ ולאו היינו היסט אלא כשמסיטו כולו כדאמר איזהו מגעו שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

בנות הכותיים נדות מעריסתן - פי' מתניתין כמאן דאמר כותיים גרי אמת הן ומשום הכי מטמי' להו מספק מעריסתן כיון דאילו חזיאן ודאי טמאות מדאורייתא, אבל למאן דאמר גרי אריות הן ואפילו ודאן אין טמאות דאורייתא אף ספיקן לא מטמאים עד שיהו בנות שלש שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה כבנות שאר הגוים כדאמרינן בע"ז פרק אין מעמידין תינוקת גויה בת ג' שנים ויום א' הואיל וראויה לביאה מטמאה בזיבה, ועוד ראיה דמתניתין כמ"ד גרי אמת הן מדקתני שטומאתן בספק, אבל הקשו בתוספות דר' יוסי סבירא ליה דגרי אריות הן כדאיתא במנחות פרק ר' ישמעאל (מנחות סו, ב) דקאמר דתורמים משל כותיים על של גויים ואפילו הכי אית ליה דטמאות מעריסתן כדאמר איהו בפרק קמא דשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, ואמאי מאי שנא מתינוקת גויה דלא גזרו בה בפחותה מבן שלש שנים ויום א', ותירץ ר"ת ז"ל דהחמירו בהן יותר משום דשיכ' טפי אצל ישראל.

מפני שהן יושבות על כל דם - וא"ת תיפוק ליה משום דנדות הן מעריסתן, יש לומר דהני מילי בקטנות דלא מפרישין להו אבל גדולות דאף הן מפרישין אותן אימא לה משום הכי איצטריך למימר טעמא אחרינא בגדולות.

גמ' הכא במאי עסקינן בסתמא - מדקא משני הכי משמע דמעיקרא בדחזיאן דוקא קתני שהן נדות מעריסתן, ומשום הכי קשיא ליה אמאי, ואיכא למידק ומאי קשיא ליה דדילמא גזרו בהו כדגזרו בגויים דכותיים גרי אריות הן, וי"ל משום דמתניתין על כרחיך גרי אמת סבירא ליה כדכתבינן לעיל ומשום הכי ק"ל, א"נ דאפילו למאן דאמר גרי אריות לא ניחא דמ"ש מבנות שאר הגוים דלא גזרו עליהן פחותות מבת ג' שנים ויום א' שהיא ראויה לביאה.

הא דאמרינן - מאן תנא ואוקימנא כר' מאיר דחייש למיעוטא. קשיא לן אמאי דחקו ומוקמי לה כמאן דחייש למיעוטא בלחוד לוקמה כר' יוסי דאיהו נמי אית ליה מתניתין וכדאמרינן בשבת דאף בנות הכותיים נדות מעריסתן בו ביום גזרו, וי"ל דמתניתין דחקיה דאלו לר' יוסי ס"ל כותיים גרי אריות הן כדאיתא במנחות וכדכתבינן לעיל ומתניתין על כרחיך כמאן דאמר גרי אמת כדאמרן, ועוד דסתם מתני' ר"מ והילכך ניחא ליה לאוקומה כותיה ולא למשקל תנא מעלמא.

קטנה שמא תמצא אילונית - כתבתיה ביבמות פרק קמא בסייעתא דשמייא.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נדה דף ל״א עמוד ב׳

מסכת נדה דף ל״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 22 קטעים ממוספרים, כ־437 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–73)עמוד

היעד שנמצא: נדה דף ל״א ע״ב

פתיחה בקורא