בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳

    מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 27 קטעים ממוספרים, כ־500 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    פרשתבינא שם האיש:

    כסומכוס בריש פירקין דם שבתוך החתיכה מטמא משום נדה ויחידאה היא:

    כר' יהושע אמרה דמשום עור שפיר לחודיה מטמא [משום לידה ויחידאה היא דדילמא אפילו במלא בשר פליגי כיון דאינו מרוקם מעולם לא היה ולד ואע"ג דפליג רבי יהושע בשפיר לחודיה במלא דם מודה דלאו ולד הוא דדם מוכיח עליו]:

    בעכור מה שבתוכו עכור דאיכא למימר ולד היה ונימוח:

    בצלול שהוא מלא מים צלולין:

    היינו דאיצטריך קרא לרבי יהושע דמשום עור לחודיה הוי ולד:

    אלא אי אמרת טעמא דרבי יהושע משום דעכור הוא ואיכא למימר נימוח ולאו משום עור קרא ל"ל:

    אלא לאו בצלול מחלוקת ותיובתא דר"ל:

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Niddah 25a · Sefaria

    תוספות

    פרשתבינא פ"ה שם איש וכן בערוך ואינו כן דאם כן ה"ל למימר מפומבדיתא אלא פרשב"ם לשון פרנסות וממשלה:

    מלא בשר מהו ממתני' דקתני מלא דם ומלא מים ליכא למפשט דדילמא הא מלא בשר חוששת אבל ודאי ולד לא הוי א"נ הא דלא חשיב משום דבפלוגתא לא מיירי:

    שמא כר' יהושע אע"ג דבעי למימר בסמוך מחלוקת בצלול אבל בעכור דברי הכל ולד רבי נמי מסופק היה בהא דהא קאמר שמא:

    (לעיל) כסומכוס וא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה שבתוכה דם שפיר מלא בשר נמי להוי כחתיכה של בשר דאמר בפירקין דאינה טמאה לידה כשאין בה עצם ויש לומר דשפיר דמיא לולד טפי מחתיכה וטמא אפילו אין בה עצם אע"ג דבמלא דם שניהם שוים:

    מחלוקת בצלול פ"ה מלא מים וכן משמע וקשה וכי עדיף ממלאה דם דאמר לעיל דטמאה נדה ולא לידה אפי' לרבי יהושע לכך נראה לפרש דצלול ועכור היינו בשר עכור ובשר צלול:

    שאין הקב"ה עושה עור כו' דכתנות עור בעור אדם מיירי כדמתרגמינן על משך בשריהון:

    סימן ולד בבהמה דקה טינוף האי טינוף הוא ולד עצמו ולא דמי לטינוף דלקמן דרוב בהמות מטנפות דהתם טינוף של אחר יצירת הולד:

    גבי בהמה לחומרא ואע"ג דקולא הוא שמוציאין ממון מרשות ישראל היינו משום דאי לא יהיב לכהן אתי למשרי בגיזה ועבודה:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Niddah 25a · Sefaria

    רשב"א

    שמא כר' יהושע אסרה ואין הלכה כר' יהושע דתניא המפלת שפיר שאינו מרוקם וכו'. וא"ת היכי א"ר לא שמעתי דהא ברייתא שמיעא ליה. י"ל דר' ברייתא ודאי שמיע ליה אלא דלא שמע פלוגתייהו במאי אי בשאינו מלא בשר או דילמא אפילו במלא בשר ודחה הא דר' ישמעאל דדילמא כיחידאה אמרה משום דאמר אידך נמי כסומכוס ומלא בשר דנקט ר' יוסי ה"ה לעכור ולא פירש בשר אלא לאפוקי צלול.

    ר' יהושע בן לוי אומר בצלול מחלוקת וא"ת כיון דר' לא שמיעא ליה אפילו במלא בשר מנין ליה לריב"ל דבעכור מודו רבנן דטמאה י"ל אע"ג דר' לא שמיע ליה, לר' יהושע בן לוי דר' יוסי שמיע ליה ואליבא דרבנן אמרה, וכסברה דר' ישמעאל נמי, דהוה סבר דאבוה אליבא דרבנן אמרה דלא שביק רבנן ואמר כיחידאה, ויש אומרים שאין אומרים באלו זו דומה לזו דדילמא טפי עדיף עכור ממלא בשר ואיכא למימר איפכא ולפיכך נחלקו בכולן.

    הא דאקשינן ליה רבא לרב נחמן אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקא. לא ממתניתין דהלוקח בהמה מן הנכרי קא פריך דקתני בה א"ל ר' עקיבא לר' ישמעאל אלא אמרו וכו' וכמו שפרש"י ז"ל בפירושיו דההיא ר' עקיבא אמרה ומאי פריך מינה לר' יהושע אלא ברייתא היא בריש ההוא פירקא ור' יהושע היא דאמרה וכדקתני התם (כ, א) ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו' וכשנאמרו דברים אלו אצל ר' יהושע אמר להוציאו אמרו לו ישמעאל טעית אלו בולד בלבד הבהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה וכו'.

    Rashba on Niddah 25a · Sefaria

    ריטב"א

    לא שמעתי וא״ת והא שמיע ליה בריתא דבסמוך כר׳ יהושע וי״ל דלא ידע פי׳ שפיר אי בצלול פליגי או אפי׳ בעכור או אפי׳ במלא בשר.

    שמא כר׳ יהושע אמרה ק״ל ואמאי נימא דס״ל דלאו כהלכתא י״ל דמשום דמאי דקאמר מלאה דם טמאה נדה והוי נמי כסומכוס דהוי יחידאה ומי׳ ריב״ל משמע דקבלה לסהודתיה דר׳ ישמעאל בר יוסי ומשמע ליה דרבנן אמרה וכהלכתא ומש״ה קאמר דבצלול פליגי או אפשר דעכור עדיף טפי ממלא בשר או איפכא ולפי׳ נחלקו בכולן שאין או׳ כדברים אלו זו דומה לזו תיובתא ולית ליה השתא מאי דאמ׳ לקמן דקרא אסמכתא בעלמא והא דאקשי ליה רבא לרב נחמן ממה שאמר סימן ולד וכו׳ פרש״י ז״ל דמשנה היא בפ׳ הלוקח בהמה מן הנכרי דמ׳ בכורות ואשטמתי׳ למר״ן ז״ל דר׳ יהושע לא איירי במשנה ודר׳ יהושע כמתני׳ היא וכמו שכתבו התוס'.

    Ritva on Niddah 25a · Sefaria

    מאירי

    הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה אם לאו וילדה אצלו אפילו קטנה אין זה בכור ודאי שאע"פ שאינה גדולה בכדי עבור אם דקה היא שמא הפילה טרוף כלומר שמתוך קטנותה נוצר הולד תחלת יצירה בלא היכר צורה ונמוח ונקרא טרוף על שם שהוא זב ממנה ומטנפה ואם בגסה שמא הפילה שיליא וסימן ולד בדקה טנוף וסימן ולד בגסה שליא:

    ולענין ביאור זה שאמרו ובאשה שפיר ושליא פירושו שפיר או שיליא ומה שאמר אי אמרת בשלמא בצלול מחלוקת פירושו ומקרא איתרבי כדכתוב כתנות עור מלמד שאין עושין לאדם עור אא"כ נוצר ובעור תליא מילתא אשה דרבי בה קרא פטר בה שפיר וכו' אלא אי אמרת בעכור מחלקת ולא מקרא איתרבי אלא מסברא מאי שנא וכו':

    ולענין פסק מיהא שפיר או שליא שאמרו שהוא סימן לאשה ליפטר הבא אחריו מדין בכור פירושו בשפיר או שיליא שאמו טמאה לידה בהם כמו שהתבאר:

    אע"פ שביארנו בשפיר שאפילו צלול חוששין לו אם היה צלול כל כך עד שאם ימתחו לו שער מצד זה יראה מצד האחר אין חוששין לו כלל:

    בכור אדם אין בו קדושה אלא שיש בו ממון לכהן והוא שאמר כאן בספק ממונא לקולא אבל בכור בהמה קדוש ואסור בגזה ועבודה כמו שביארנו בכמה מקומות:

    שפיר מרוקם שכתבנו התחלת ענינו שהרקום ניכר כך הוא תחלת ברייתו כראשון והוא מין ארבה הקרוי סלעם ויש גורסין מראשו ואינו כן שהרי באחרון של סוטה מ"ה ב' אמרו מטבורו ואף הוא לא בא ללמד מהיכן תחלת ברייתו אלא לשיעורו שיהא הקרום נכר מעט ואמר שבשעה זו הוא כראשון וגויתו ר"ל האמה אם הוא זכר בליטה מועדת כעדשה פיו מתוח כחוט השערה שתי עיניו כשני טפין של זבוב ר"ל כשני עיני זבוב ומקורבות זו לזו ואם היתה נקבה מדת מקומה כשעורה באורך וכסדק השעורה ואין לו עדיין חתוך ידים ורגלים אלא ששתי זרועותיו כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכותיו כשני חוטין של זהורית של ערב שהוא גס מעט יותר מן השתי וכשבאין לבדקו שצריכין תחלה לצחצחו אין עושין כן במים מפני שמתוך שהן עזות טורדין אותו ר"ל ממחין בצורתו אלא בשמן שהוא רך ומצחצחו בנחת ומעיינין בו בחמה וכשבודקין בו לידע אם זכר אם נקבה מתוך שאין שם בליטה או סדק נכרין לעין מביא קיסם שראשו חלק ומנענעו באותו מקום ממטה למעלה או מלמעלה למטה באורך ואם הוא מתעכב כלל בידוע שהוא זכר ומתעכב בבליטה שנוגעת בה ואם לאו בידוע שהוא נקבה הא מן הצדדין ודרך רוחב אין העכוב ראיה לזכר שאף זו כותלי בית הרחם מעמידין אותו ובזכר שמא חוט של ביצים הוא שמעמידו ואע"פ שכשנכר לעין אמרו ביצים כותיהו לא ידיעי וכו' לענין משמוש מיהא אפשר שהוא כן:

    Meiri on Niddah 25a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה שמא כר' יהושע אע"ג דבעי למימר כו' ר' נמי מסופק היה כו' עכ"ל דליכא למימר דהך דמלא בשר טמא לידה בצלול איירי ומש"ה מוקי לה כר' יהושע דמאי דוחקיה לאוקמיה כר"י דוקא ובצלול נוקמיה בעכור וככ"ע מיהו מצינו למימר דלהכי קאמר שמא דהוה מסופק כיון דקמייתא כיחידאה הך נמי כיחידאה ובצלול או ככ"ע ובעכור:

    בד"ה לעיל כסומכוס וא"ת ואם שפיר מלא דם הוי כחתיכה כו' דאמר בפרקין דאינה טמאה לידה כו' עכ"ל אע"ג דמצינן למימר דהך כשאין בה עצם אינה טמאה לידה אתי כרבנן ולר"י קושטא הוא דשפיר וחתיכה שוין וטמאין לידה ניחא להו לאוקמא אפי' כר"י:

    בד"ה מחלוקת בצלול פ"ה מלא מים כו' וכי עדיף ממלאה דם כו' אפילו לר"י כו' עכ"ל ולא בעי למימר דר"י אפילו במלאה דם מטמא לידה אלא דר' יוסי לא סבר כוותיה בצלול אלא בעכור דאם כן לא הוה קאמר רבי שמא כר"י אמרה דהא במלאה דם סבר נמי כרבנן וק"ל:

    גמ' מיתיבי את זו דרש ר"י כו' ש"מ בצלול מחלוקת ש"מ כו' יראה דלא קאמר תיובתא למ"ד בצלול ד"ה אינו ולד משום למאי דמסיק דכן א"ר נחמן דבצלול ד"ה אינו ולד ומותביה רבא עד דמסיק ומי מספקא ליה והא קרא קאמר ומשני אסמכתא בעלמא הוא דהשתא איכא למימר נמי דבעכור דוקא מחלוקת מסברא וקרא אסמכתא בעלמא וק"ל:

    תוס' בד"ה גבי בהמה לחומרא ואע"ג דקולא הוא שמוציאין כו' עכ"ל דהא קאמרינן בשמעתין ספק ממון לקולא היינו למחזיק שהוא חומרא למוציא והכא גבי בהמה הרי קולא הוא למוציא שמוציאין כו' אך קשה לדבריהם דאמאי נימא דהא דקאמר גבי בהמה לחומרא דיהיב ליה לכהן דאימא יאכל במומו לבעלים כדקתני בהך מתני' דפרק הלוקח ואם ספק יאכל במומו לבעלים דהשתא ספק ממונא שפיר לקולא ולגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא וכה"ג איתא לקמן בפרקין גבי בהמה שיצאת מלאה ובאה ריקנית כפרש"י שם:

    בד"ה עור ובשר תלבישני כו' במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון עכ"ל וכצ"ל ממדרש ילקוט ובפרש"י שם בנוסח אחר ע"ש והכל על דרך אחד הוא עולה:

    Chidushei Halachot on Niddah 25a · Sefaria

    מהר"ם

    בגמ' אמר להם לא שמעתי וכו' י"ל מפני מה אמר רבי לא שמעתי הלא שמע דבסמוך קאמר הא נמי שמא כרבי יהושע אמרה וכו' וא"כ ידע ושמע שמחלוקת רבי יהושע ורבנן היא וי"ל ע"ד התוס' שר"ל שהיה מסופק אם פליגי רבנן דוקא בצלול אבל במלא בשר דהיינו עכור מודים אז או פליגי אפי' בעכור ובשביל כך אמר לא שמעתי אבל מ"מ צריך לישב לפי זה הא דפליגי בסמוך ר"ל ורבי יהושע בן לוי ר"ל אמר מחלוקת בעכור וכו' וריב"ל אומר בצלול מחלוקת וכו' והלא רבי היה מסופק בזה והיאך ידעי אינהו טפי מיניה וק"ל:

    בתוס' ד"ה שאין הקב"ה עושה עוד וכו' כדמתרגמינן על משך בשריהון כצ"ל ואע"ג שתרגום לבושין דיקר על משך בשריהון מ"מ משמע דהתרגום מפרש כתנות ר"ל לבושין וייקר ועל תיבות עור מפרש הוא דר"ל על עור בשרם:

    ד"ה עור ובשר וכו' מפרש במדרש מלבוש שאדם פושט ראשון לובש אחרון כצ"ל ור"ל דלעולם בשעת יצירה העור ובשר נבראים תחלה וגבי מתי דיחזקאל הוא ענין אחר דלאחר מיתה הבשר והעור הוא פשוט וכלה תחלה ולכך בשעת התחייה הוא לובשם באחרונה כי כן הוא דרך המלבושים וק"ל ועיין בילקוט יחזקאל ותמצא שהגירסא כן:

    Maharam on Niddah 25a · Sefaria

    בן יהוידע

    אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא (בראשית ג, כא) יש להקשות וכי דרשה זו בלבד דרש רבי יהושע בן חנניא ולמה נקיט הכי לומר 'אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא'? ונראה לי בס"ד דאמרינן לקמן עור האדם נעשה מחלק האם וידוע דרבן יוחנן בן זכאי אמר על רבי יהושע בן חנניא 'אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ' כנזכר במשנה דאבות (משנה אבות ב, ח) ופירש רבינו עובדיה הטעם ללמדינו דאמו גרמה לו שיהיה חכם עיין שם. ולכן כיון שידע רבי יהושע בן חנניא דאמו גרמה לו להיות חכם ודרשן נתעורר לכבוד אמו לדרוש על העור שהוא חלק האם וזהו שאמר את זו הדרשה דקאי על העור שהוא חלק האם דרש רבי יהושע בן חנניא הידוע שנעשה חכם בכח אמו ובזכותה. וצריך להבין מהיכא מפיק לה דאין עושה עור לולד אלא אם כן נוצר דהא האדם ואשתו כבר נוצרו והיו ערומים ועשה להם כתונת ומה שייך זה ביצירת הולד במעי אמו? ונראה לי בס"ד דקשה ליה למה אמר הכתוב גבי אדם הראשון עור די לומר כתונת לבד (בראשית ג, כא)? אלא קא משמע לן לפי דרכו האי מילתא דהעור של האדם במעי אמו דומה לכתונת מה כתונת עושים אותה לגוף אחר שנגמר הגוף כן העור נעשה לגוף אחר שנגמר הגוף.

    תְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל וָלָד כְּרָשׁוֹן כן הגרסה במדרש רבא פרשת תזריע וכן גרסי בתוספות והאמת אתם כאשר הכריחו דהכא בשיעור האברים איירי ובא לומר תחלת ברייתו הוא כמו רשון שהוא מין חגב דהיינו שיעורו קטן. ונראה לי בס"ד רמז הכתוב אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן (שיר השירים ב, א) שָּׁרוֹן בהפוך אתוון רָשׁוֹן שזה הוא שיעור תחלת ברייתו של אדם.

    וּשְׁתֵּי עֵינָיו כִּשְׁתֵּי טִפִּין שֶׁל זְבוּב נראה לי בס"ד הטעם דאמרו בברכות (ברכות סא.) אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב על שני מפתחי הלב שנאמר זְבוּבֵי מָוֶת וכו' (קהלת י, א) עיין שם. וידוע דיצר הרע פועל פעולתו בעינים תחלה וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות א, ה) עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה אינון דתחלה עין רואה ואחר כך לב חומד ואחר כך אברים גומרים ולכן שְׁתֵּי עֵינָיו דומין בתחלתם לִשְׁתֵּי טִפִּין שֶׁל זְבוּב שהוא כינוי ליצר הרע כדכתיב זְבוּבֵי מָוֶת וכו'. וכן בחוטם גם כן אמר דמיון של טיפי זבוב להורות שיצר הרע יוכל לשלוט ולטמא גם בנשמה שהיא בחוטם האדם כדכתיב וַאֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו (בראשית ז, כב). ומה שאמר ' פִּיו מָתוּחַ כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה ' עשה דמיון לפה בחוט השערה כי באותיות 'שַּׂעֲרָה' יש רמז ליצר הרע והיינו ש' גימטריא יצר [300] ונשאר אותיות הרע הרי יצר הרע ולכן הפה מתוח כחוט השערה לרמוז שהיצר הרע שולט בפה יותר מכל האברים הן בדברים אסורים הן של לשון הרע ושקר ושבועה וכיוצא והן במאכלות אסורות.

    וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (איוב י, י) וְכוּ' דימה יצירתו לחלב כי נשלמה יצירתו בארבעים יום כמנין חלב [400] וזכר ד' מינים עור ובשר וגידין ועצמות שהם כנגד ד' עולמות אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשייה] והם כנגד ד' אותיות השם ברוך הוא וכמפורש בעץ חיים ובבריאת אדם נאמר טוב דכתיב וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד (בראשית א, לא) ודרשו רבותינו ז"ל 'מְאֹד – אָדָם' ונמצא ארבע מינין אלו הם ד' פעמים טוב שהם גימטריא חיים [17 ×4 = 68] והם כגגד ד' אותיות השם אשר במלוי יודין עולה חסד [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] לכן סיים הכתוב 'חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי'.

    Ben Yehoyada on Niddah 25a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נדה, דף כ״ה, עמוד א׳, בהיקף של כ־500 מילים ב־27 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 27 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״פְּרַשְׁתְּבִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא קָאֵי לֵיהּ לְאַדָּא דַּיָּילָא עַד…״

    2. קטע 212 מילים

      נפתחת ב״שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רַבִּי: הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא בָּשָׂר…״

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כָּךְ…״

    4. קטע 412 מילים

      נפתחת ב״אָמַר לֹיה: אִילְמָלֵי דְּבַר חָדָשׁ אָמַרְתָּ לָנוּ…״

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״מִדְּהָא קַמַּיְיתָא כִּיחִידָאָה קָאָמַר — כְּסוֹמְכוֹס שֶׁאָמַר…״

    6. קטע 613 מילים

      נפתחת ב״דְּתַנְיָא: הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר שֶׁאֵינוֹ מְרוּקָּם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ…״

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי…״

    8. קטע 817 מילים

      נפתחת ב״אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּעָכוּר דִּבְרֵי…״

    9. קטע 929 מילים

      נפתחת ב״מֵיתִיבִי: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…״

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״אַלְמָא: בְּעוֹר תַּלְיָא מִילְּתָא, לָא שְׁנָא עָכוּר…״

    11. קטע 1128 מילים

      נפתחת ב״אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת — הַיְינוּ…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר…״

    13. קטע 1319 מילים

      נפתחת ב״אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אֶלָּא אָמְרוּ, סִימָן…״

    14. קטע 1413 מילים

      נפתחת ב״וְאִילּוּ שָׁפִיר בִּבְהֵמָה לָא פָּטַר, אִי אָמְרַתְּ…״

    15. קטע 1515 מילים

      נפתחת ב״אִשָּׁה דְּרַבִּי בַּהּ קְרָא, פְּטַר בַּהּ שָׁפִיר;…״

    16. קטע 1614 מילים

      נפתחת ב״אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָכוּר מַחְלוֹקֶת, מִכְּדֵי סְבָרָא…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״מִי סָבְרַתְּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִפְשָׁט פְּשִׁיט לֵיהּ?…״

    18. קטע 188 מילים

      נפתחת ב״גַּבֵּי אִשָּׁה, דְּמָמוֹנָא הוּא — סְפֵק מָמוֹנָא…״

    19. קטע 1920 מילים

      נפתחת ב״גַּבֵּי בְּהֵמָה, דְּאִיסּוּרָא הוּא דְּאִיכָּא לְגַבֵּי גִּיזָּה…״

    20. קטע 2011 מילים

      נפתחת ב״וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהָא קְרָא קָאָמַר! מִדְּרַבָּנַן,…״

    21. קטע 2127 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא לְרַב:…״

    22. קטע 2210 מילים

      נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד…״

    23. קטע 2346 מילים

      נפתחת ב״וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה חוֹשֶׁשֶׁת.…״

    24. קטע 2433 מילים

      נפתחת ב״וְאִם הָיָה מְרוּקָּם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ…״

    25. קטע 2519 מילים

      נפתחת ב״תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: וּמְקוֹרָבִין זֶה לָזֶה, וּפִיו…״

    26. קטע 2626 מילים

      נפתחת ב״וְחִתּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין לוֹ, וְעָלָיו מְפוֹרָשׁ…״

    27. קטע 277 מילים

      נפתחת ב״וְאֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּמַיִם — שֶׁהַמַּיִם עַזִּין…״

    חכמים הנזכרים בדף

    • רבי ישמעאל · דור שני לתנאים

      סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.

      מקור: מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 3 — “אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כָּךְ אָמַר אַבָּא…

    • שמואל · דור ראשון לאמוראים

      שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.

      מקור: מסכת נדה דף כ״ה עמוד א׳ · קטע 23 — “…זֶה חוֹשֶׁשֶׁת. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי…

    לשון המקור

    פְּרַשְׁתְּבִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא קָאֵי לֵיהּ לְאַדָּא דַּיָּילָא עַד פַּלְגֵיהּ, וְכוּלֵּי עָלְמָא קָאֵי לִפְרַשְׁתְּבִינָא דְּפוּמְבְּדִיתָא עַד חַרְצֵיהּ.

    שָׁאֲלוּ לִפְנֵי רַבִּי: הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא בָּשָׂר מַהוּ? אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי.

    אָמַר לְפָנָיו רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כָּךְ אָמַר אַבָּא — מָלֵא דָּם טְמֵאָה נִדָּה, מָלֵא בָּשָׂר טְמֵאָה לֵידָה.

    אָמַר לֹיה: אִילְמָלֵי דְּבַר חָדָשׁ אָמַרְתָּ לָנוּ מִשּׁוּם אָבִיךָ — שְׁמַעְנוּךָ. עַכְשָׁיו,

    מִדְּהָא קַמַּיְיתָא כִּיחִידָאָה קָאָמַר — כְּסוֹמְכוֹס שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, הָא נָמֵי — שֶׁמָּא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֲמָרָהּ, וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

    דְּתַנְיָא: הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר שֶׁאֵינוֹ מְרוּקָּם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: וָלָד, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ וָלָד.

    אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: מַחְלוֹקֶת בְּעָכוּר, אֲבָל בְּצָלוּל דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ וָלָד. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת.

    אִיבַּעְיָא לְהוּ: בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת, אֲבָל בְּעָכוּר דִּבְרֵי הַכֹּל וָלָד, אוֹ דִּלְמָא בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה מַחְלוֹקֶת? תֵּיקוּ.

    מֵיתִיבִי: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא — ״וַיַּעַשׂ ה׳ אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כׇּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם״, מְלַמֵּד שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה עוֹר לָאָדָם אֶלָּא אִם כֵּן נוֹצַר.

    אַלְמָא: בְּעוֹר תַּלְיָא מִילְּתָא, לָא שְׁנָא עָכוּר וְלָא שְׁנָא צָלוּל.

    אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת — הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָכוּר מַחְלוֹקֶת — לְמָה לִי קְרָא? סְבָרָא בְּעָלְמָא הוּא! אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת, שְׁמַע מִינַּהּ.

    וְכֵן אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַחְלוֹקֶת בְּעָכוּר, אֲבָל בְּצָלוּל — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ וָלָד.

    אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: אֶלָּא אָמְרוּ, סִימָן וָלָד בִּבְהֵמָה דַּקָּה — טִינּוּף, בְּגַסָּה — שִׁלְיָא, בְּאִשָּׁה — שָׁפִיר וְשִׁלְיָא.

    וְאִילּוּ שָׁפִיר בִּבְהֵמָה לָא פָּטַר, אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בְּצָלוּל מַחְלוֹקֶת — מִשּׁוּם הָכִי.

    אִשָּׁה דְּרַבִּי בַּהּ קְרָא, פְּטַר בַּהּ שָׁפִיר; בִּבְהֵמָה דְּלָא רַבִּי קְרָא, לָא פְּטַר בַּהּ שָׁפִיר.

    אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּעָכוּר מַחְלוֹקֶת, מִכְּדֵי סְבָרָא הוּא, מַאי שְׁנָא אִשָּׁה, וּמַאי שְׁנָא בְּהֵמָה?

    מִי סָבְרַתְּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִפְשָׁט פְּשִׁיט לֵיהּ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ, וְאָזֵיל הָכָא לְחוּמְרָא וְהָכָא לְחוּמְרָא.

    גַּבֵּי אִשָּׁה, דְּמָמוֹנָא הוּא — סְפֵק מָמוֹנָא לְקוּלָּא.

    גַּבֵּי בְּהֵמָה, דְּאִיסּוּרָא הוּא דְּאִיכָּא לְגַבֵּי גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה — סְפֵק אִיסּוּרָא לְחוּמְרָא; הָכִי נָמֵי גַּבֵּי אִשָּׁה — סְפֵק טוּמְאָה לְחוּמְרָא.

    וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ? וְהָא קְרָא קָאָמַר! מִדְּרַבָּנַן, וּקְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא הוּא.

    אֲמַר לֵיהּ רַב חֲנִינָא בַּר שֶׁלֶמְיָא לְרַב: הָא רַבִּי, הָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי, וְהָא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא, וְהָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי — מָר כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ?

    אֲמַר לֵיהּ: אֲנִי אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

    וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה חוֹשֶׁשֶׁת. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר: מֵעוֹלָם לָא דָּכוּ שָׁפִיר בִּנְהַרְדְּעָא, לְבַר מֵהָהוּא שְׁפִירָא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, דְּמַנַּח עֲלֵיהּ חוּט הַשַּׂעֲרָה מֵהַאי גִּיסָא וְחַזְיֵהּ מֵהַאי גִּיסָא. אֲמַר: אִם אִיתָא דְּוָלָד הוּאי — לָא הֲוָה זִיג כּוּלֵּי הַאי.

    וְאִם הָיָה מְרוּקָּם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ שָׁפִיר מְרוּקָּם? אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: תְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ מֵרֹאשׁוֹ, וּשְׁתֵּי עֵינָיו כִּשְׁתֵּי טִיפִּין שֶׁל זְבוּב. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: מְרוּחָקִין זֶה מִזֶּה. שְׁנֵי חֳוטָמִין כִּשְׁתֵּי טִיפִּים שֶׁל זְבוּב.

    תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: וּמְקוֹרָבִין זֶה לָזֶה, וּפִיו מָתוּחַ כְּ״חוּט הַשַּׂעֲרָה״, וּגְוִיָּתוֹ כַּ״עֲדָשָׁה״, וְאִם הָיְתָה נְקֵבָה — נִדּוֹנָה כִּ״שְׂעוֹרָה״ לְאׇרְכָּהּ.

    וְחִתּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם אֵין לוֹ, וְעָלָיו מְפוֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה: ״הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָּה תַּקְפִּיאֵנִי עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּסוֹכְכֵנִי חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי״.

    וְאֵין בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּמַיִם — שֶׁהַמַּיִם עַזִּין