מסכת נדה דף כ״א עמוד א׳

השרוני מזוג:

נידון ככרמלי חי דהכי נמי בדקי בכרמלי חי. ואית דגרסי כשרוני נידון הכרמלי:

בכוס טבריא של זכוכית פשוט טנב"ש ואיידי דקליש נראה בו אדמומית היין:

מתני' המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה משום נדה:

ואם לאו טהורה דלאו לידה היא דאי לידה הויא בלא דם נמי טמאה דכתיב (ויקרא י״ב:ב׳) כימי נדת דותה תטמא:

ר' יהודה אומר כו' מפרש בגמרא:

כמין שערה שער:

יבחושין יתושין:

אלא בחתיכה של ד' מיני דמים דקסבר ר' יהודה דם נדות הוא ונקרש ונעשה חתיכה כדאמר לקמן גבי מפלת מין דגים ורבנן סברי מקור מגדל חתיכה ולא דם נדות הוא:

ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות תימה ונימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברה"י אע"ג דאיכא חזקת טהרה וי"ל דאמרי' לעיל (נדה דף יח:) דאפילו לרבי יהודה לא הוי רוב גמור ואין שורפין עליו את התרומה ולרבנן אפילו פלגא לא הוי ואדרבה רוב החתיכות לאו של ד' מיני דמים הם:

לרבי יוחנן אדומה ושחורה למאן קתני לה אי לרבי יהודה וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר' יהודה בסיפא השתא ירוקה כו' ומתוך פי' ר"ח משמע דל"ג וכ"ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וכן נראה דהא בהדיא קתני במילתייהו שחורה ואדומה ואין זו סוגיית הש"ס:

לא טמא ר' יהודה אל בחתיכה של ד' מיני דמים פירוש דדם הוא דקרש פיואפילו הכי מטהרי רבנן, דקסברי דלא עביד דם דקריש ונעשה חתיכה.

ורבנן סברי לא אמרינן רוב חתיכות מד' מיני דמים הן וא"ת להוי כמחצה על מחצה ואמאי טהורה לגמרי. י"ל משום דמסייע ליה חזקה, דאשה זו בחזקת טהרה עומדת העמידנה על חזקתה. ואינו מחוור, דהא ודאי הפילה חתיכה, וכיון דרוב חתיכות מד' מיני דמים הן, נפקא איתתא מחזקתה, וכענין שאמרנו למעלה גבי שיליא בבית (יח, א) ורש"י ז"ל פירש, דלאו טהורה גמורה קאמר, אלא שאינה טמאה כר' יהודה, ומשום דר' יהודה קתני טמאה דעשאה ודאי, תנא נמי תנא קמא טהורה, ומכל מקום ספק הוא ותולין בה. וכדבריו ודאי לכאורה הכין משמע משמעתין, מדאוקי' פלוגתייהו באיפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ותנא קמא דידן כתנא קמא דר' יהושע, ות"ק דר' יהושע לאו טהורי מטהר לה לגמרי, אלא עשאה מיהא ספק, וכדקתני מביאה קרבן ואינו נאכל ולעיל נמי בפרק כל היד הכי משמע, מדאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי, ואסיקנא דהא דר' יוחנן למעוטי האי רובא דר' יהודה, אלמא משמע דלא עשאוהו חכמים כודאי, הא ספק לתלות בו מיהא הוי. אלא מיהו מהא דאוקימנא בסמוך הא דתנא קמא כת"ק דר' יהושע איכא מ"ד דלא הויא ראיה, דהתם הוא משום שאינה יודעת מה הפילה ואין מה שהפילה בפנינו, ואיכא לספוקי דדילמא דם היה על גבי נפל, הילכך להוציאו לגמרי מידי ספק אי איפשר, אבל במתניתין דחתיכה בפנינו ואין עמה דם כלל ובדקה נמי ומצאה טהור, הרי זו טהורה גמורה, דהעמידנה על חזקתה, כיון דאיפשר לפתיחת הקבר בלא דם. הכי גרסינן בכולהו נסחאי: וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה א קאמר של שאר מיני דמים דברי הכל טהורה. וה"פ וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה וברייתא הכי קתני המפלת חתיכה אדומה ושחורה ירוקה ולבנה טהורה מלידה, אבל אם יש עמה דם טמאה משום נדה. והילכך באדומה ושחורה דהן עצמן דם, טמאה, אבל בירוקה ולבנה, אם יש עמהן דם ממש טמאה, ואם לאו טהורה, מ"מ אכתי קשיא לר' יוחנן, דקאמר של שאר מיני דמים ד"ה טהורה. אלא ודאי, כיון דאפילו כי דחיק ומוקים לה בהכין לא מתרצא ליה ברייתא, לא דחקינן ומפקינן ליה מפשטא, ובין באדומה ושחורה בין בירוקה ולבנה פליגי, דרבנן בכולהו מטהרי ור' יהודה מטמא בכולהו. והילכך קשיא לר' יוחנן בתרתי. ורש"י ז"ל גריס וכי תימא כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה אלא אדומה ושחורה למאן קתני לה, והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דלכשתמצא לומר דרבנן אירוקה ולבנה בלחוד פליגי, על כרחיך ברייתא הכי קתני, אדומה ושחורה טמאה, ירוקה ולבנה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה, ורבנן גופייהו קא תני לה.

כך הגרסא בכל הספרים שרוני נדון ככרמלי חי ויש גורסין כשרוני נדון הכרמלי וגרס׳ זו יותר נכונה כי הכרמלי החי הוא שבא ללמוד ולדון מן השרוני המזוג שהוא שנוי במשנתינו:

פרק שלישי המפלת חתיכה המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה וכו' אסיק׳ בגמ׳ דקמפלגי דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם דרבנן סברי אפשר ור׳ יהוד׳ סבר אי אפשר ונראין דברי׳ כדברי רש״י ז״ל דבתולין וטומאה ודאי קמפלגי דר׳ יהודה משוי ליה ודאי ורבנן תולין והכי מוכח פ׳ כל היד גבי ההיא דא״ר יוחנן בג׳ מקומות שורפין את התרומ׳ ואמרינן למעוטי הא דר׳ יהודה דלרבנן לא שרפי׳ עלי׳ תרומה מכלל דתולין ואע״ג דההיא לפום לישנא קמא דלק׳ אמרי׳ לה לא מסתברא דפליגי לישנא קמא ולישנא בתרא בהא וכ״ש למה שפרש״י ז״ל התם דההיא אפי׳ ללישנא בתרא דלק׳ אמרינן לה ותדע דע״כ לא אמר דרבנן סברי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומיהו דכיון דאפשר לא סגיא דלא להוי ספק דאורייתא ואי משום חזקה האשה דקיימא בחזקת טהרה הורעה חזקתה כיון דהפילה ופעמים דאיכא דם וכההיא דפרישנא גבי שליה בבית והא דקתני טהורה איידי דנקט לר׳ יהודה טמאה נקט הכי והא אשכחן גבי ההיא דתינוקת בצד העיסה דקתני מטהרין ופי׳ תולין כדברירנא התם ודכותה טובא ולזה הסכים מורי הרשב״א נר״ו.

המפלת כמין קליפה וכו׳ עד טהורה נראין דברים דאפילו רב יהודה מודה בה דבהכי לא שייך לומר דאין פתיחת הקבר בלא דם ותדע דשקלי וטרי בגמ׳ אסיפא דהמפלת כמין דגים אי אתיא כר׳ יהודה או לא ובהא לא אמרי׳ ולא מידי.

גמרא ותו לר׳ יוחנן וכו' נ״ה הישנים וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה הא אמר של שאר מיני דמים ד״ה טהורה והלשון הזה עמום דמאי קושיא היא זו לומר דאדומה ושחורה פליגי רבנן ורש״י גורס וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה ואלא אדומה ושחורה למאן ה״ג לה דאי לר׳ יהודה אפי׳ בירוקה ולבנה נמי פליגי אלא לאו לרבנן ופליגי והקשו על גירסא זו דדילמא רישא ד״ה וה״ק המפלת חתיכה אדומה ושחורה ד״ה טמאה אבל ירוקה ולבנה אם יש בה דם וכו׳ לכך פי׳ הרמב״ן ז״ל הגרסא הא׳ דה״פ וכ״ת כי פליגי רבנן אירוקה ולבנה כלומר דנדחוק לו׳ דרישא ד״ה היא וכדפרישנא סוף סוף תיקשי לך ברית׳ מיהת מירוקה ולבנה דמשמע הכא דפליגי כדאמ׳ ואת אמרת כי לד״ה טהורה וכיון דכן לית לן לדחוקי מתני׳ דאידך פירוקא אלא דנשבקה כפשוטא ופליגי רבנן אף באדומה ושחורה וקשיא לר׳ יוחנן בתרתי ומדנקטי׳ בכולה סוגיין ירוקה ולבנה בחדא ש״מ דס״ל דדם ירוק טהור לגמרי ובחזרה דעקביא במס׳ עדיות וכדיתיבנא בפ׳ דלעיל ונקטי׳ בכולה סוגייא ד׳ מיני דמים משום בכלל אדום כדאיתא לעיל.

הפרק השלישי בעזרת הצור ובישועתו א"א:

המפלת חתיכה וכו' הכונה בו להשלים עניני החלק השלישי שהותחלו לבאר בפרק שני ר"ל מראות הדמים ובפרט כשראת דם יבש או השליכה כעין קלפות או חתיכה שאין בה חשש ולד מה דינה ויתחיל עוד לבאר עניני החלק הששי ובענין טומאת לידה במה שהתבאר שהיולדת טמאה כנדה הן שילדה ולד חי הן ולד מת הן שהפילה ובלבד שתגמר צורת הולד ושתהא לו צורת ולד ובאו בזה הפרק לבאר על איזה צד של הפלה טמאה לידה ועל איזה צד אינה טמאה לידה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בתשלום עניני החלק השלישי לידע באיזה מין של הפלה טמאה משום נדה אע"פ שאין שם חשש לידה ועל איזה צד אינה קרויה ראיה לטמאה אף משום נדה והשני באיזה מין של הפלה אנו דנין מה שהיא מפלת כולד לישב בה לזכר או לנקבה או לשניהם ואיזה מין אינו נדון כולד מצד שאין בה צורת ולד ויתגלגל בו קצת דברים שבענין טומאת אהל והשלישי באיזה מין של הפלה עומדת בספק לידה ובספק שאינה לידה לישב לזכר ולנקבה ולנדה הרביעי באיזה מין של הפלה אנו אומרין שאינו נדון כולד מצד שלא נגמרה צורתו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר המפלת חתכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה פירוש חתיכה זו אין לה דין ולד כגון שקרעוה ולא נמצא בתוכה עצם שאלו קרעוה ונמצא עצם בתוכה היה לה דין ולד כמו שיתבאר לישב עליו לזכר ולנקבה אלא לא נמצא בתוכה עצם ונמצא שאין כאן טומאת לידה ונשאר הענין אם יש כאן טומאת נדה אם לאו ולפי מה שהעלו בגמרא אין כאן חשש נדה מצד עצמה של חתיכה שאין למוד בה להיותה דם קרוש ואפילו קרעוה ונמצא דם קרוש אין זה אלא ליחה שנתקרשה ונעשה בתוכה דם וא"כ אפילו היתה החתיכה כמראה חמשת המינין הטמאים בדם אין חוששין לה מצד עצמה ואין הפרש בחתכה זו בין שתהא מאותן המראין לבין שתהא ירוקה ולבנה ומעתה סובר תנא קמא שאם יצא עמה דם שלא מגוף החתיכה טמאה נדה ואם לאו טהורה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין חוששין לדם וי"מ לדעת תנא קמא שלא טהורה ודאי אלא שתולין על ידה וממה שאמרו בסוגיא זו בפלוגתא דר' יהושע ורבנן ותנא קמא דר' יהושע ספק קאמר אלא שאין נראה כן שבזו אם אמר תנא קמא ספק וכן הדין שאין מה שהפילה לפנינו ושמא דם היה שם אבל זו שמה שהפילה בפנינו ואין שם דם והיא בודקת ומצאה טהור אין חוששין לה ר' יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה ומפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם אלא שלפעמים אינו נראה למיעוט שיעורו:

והסכימו רוב פוסקים שהלכה כר' יהודה ואע"פ שחכמים חלוקים עליו וממה שאמרו בפרק אחרון קישתה שנים ולשלישי הפילה צריכה לישב שבעה נקיים קא סבר אין קושי לנפלים ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ומ"מ בשאלתות כתבו דוקא מארבעים ואילך אבל עד ארבעים מיא בעלמא הוא ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף בכריתות פרק מחוסרי כפרה י' א' אמרו בהדיא שכל ביום ארבעים אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ויש מוסיפין עוד לומר דוקא בולד גמור אבל בקטן הרבה אף מארבעים ואילך אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וממה שאמרו בשביעי של אהלות אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו כפיקא ופירשוה בבכורות פרק הלוקח בהמה כ"ב א' כפיקא של צמר ר"ל אותה עגולה שמשימות בראש הכוש כשטוות צמר וקורין לה ורטיל"ה והיא רחבה אותה שמשימות בכוש כשטוות פשתן ואע"פ שלא נאמרה לענין דמים אלא לענין טומאת מת והוא שאמרו שם האשה המקשה לילד והוציאוה מבית לבית וילדה ולד מת הראשון טמא ספק והשני וודאי ור"ל הראשון טמא ספק שמא כבר מת קודם שהוציאוה ונפתח הרחם עד שנראה ראשו וכשיעור זה הבית טמא אע"פ שלא יצא הולד ואמרו על זה דוקא בשהוציאוה באגפים אבל אם הלכה מבית ראשון לשני ברגליה אם היה ראש העובר כפיקא הבית הראשון טהור שכל שראשו גדול כל כך אם נפתח הקבר לא היתה יכולה לילך ברגליה הא אם הוא קטן משיעור זה אף בהלכה ברגליה בית ראשון טמא ספק שאין לנפלים פתיחת קבר למנוע הלוך שברגליה עד שיעגילו ראש כפיקא מ"מ הם מדמין אותה לזו אף לענין דמים ר"ל שמאחר שאין לה פתיחת קבר למניעת הלוכה כך אין לה פתיחת קבר להיות דם יוצא בפתיחתו על כל פנים ולדעת זה ואף לדעת השאלתות נראה שכל שכן בהפילה רוח שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם וא"כ קשתה שני ימים בימי זיבה ובשלישי הפילה ולא ראתה ולא ידעה מה הפילה הלכה כתנא קמא שמביאה קרבן ואינו נאכל מפני שהיא ספק יולדת בזוב ספק אינה יולדת בזוב שמא אינה יולדת בזוב שמא רוח הפילה וראתה ויש כאן ראיית שלשה בלא לידה וטעונה קרבן זיבה שמא נפל הפילה וראתה והרי היא יולדת וזבה שאין קושי לנפלים ומביאה חטאת העוף שהוא קרבן שוה לזבה וליולדת שמא רוח הפילה ולא ראתה ואין כאן לא לידה ולא זיבה שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין הלכה כר' יהושע שאמר מביאה קרבן ונאכל ומפני שאף בהפלת רוח אי אפשר לפתיחת קבר בלא דם ואף לגדולי המחברים ראיתי שפסקוה כתנא קמא אלא שלשונם מוכיח שמשום קושי נסתפקו בה ואין נראה כן שהרי הלכה אין קושי לנפלים אלא שנראין דבריהם מטעם פתיחת הקבר כמו שכתבנוה בפרק ראשון ומ"מ גדולי המפרשים פוסקין כר' יהושע ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם לא לרוח ולא לתוך ארבעים וגדולי המחברים ראיתי שפסקו בפירושי המשנה כתנא קמא ושמא הם מפרשים כן דוקא בחתיכה קטנה וכן יש פוסקים כר' יהושע ומפני שהרוח מבקע ואי אפשר לפתיחת הקבר בסיבתו בלא דם ובשאר הדברים מודים לדעת השאלתות והדברים ברורים כדעת השאלתות וכן בכל מה שיוצא בנקל ושלא בשום קושי:

ואמרו אח"כ במפלת כמין קליפה כמין שעורה כמין עפר כמין יבחושין ר"ל יתושין שאם הם אדומים או שחורים תטיל למים ופירשוה בגמרא במים פושרין ויש מצריכין בה מעת לעת כמו שיתבאר ואם נמוחו דם הוא וטמאה שדם היבש טמא ויש פוסקין כן אף בחתכה אלא שמתוך שאין דרכה בכך לא שנאה וכן היא שנויה בתלמוד המערב שאמרו שם. הדא ילפא מההיא וההיא ילפא מהדא פירוש חתיכה ילפא מקליפה שתטיל למים וקליפה ילפא מחתיכה וכו' ואם לא נמוחו טהורה שלא היה דם כלל אלמא שכיוצא באלו אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואף ר' יהודה לא חלק בה ואע"פ שיש סוברין שאף בזו חלק ר' יהודה אין דבריהם נראין אבל מפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים שאמרו אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה אף זו מטעם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם וכבר פירשו בגמ' שר' יהודה חולק בה כראשונה והלכה כמותו לדעתנו ואף באין עמהם דם טמאה הא טומאת לידה מיהא אין בה שצורת דגים וחגבים שקצים ורמשים אין לחוש עליהן בולד ויש חולקין בקצת דברינו בסברות אחרות שאין להם שורש ועקר הדברים כמו שביארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה לשיטתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

גמ' השרוני נידון ככרמלי חי כו' והרמב"ם וסמ"ג כתבו חלק א' מן יין השרוני של א"י חי חדש וב' חלקי מים כו' עכ"ל וצריך לומר דבשעה שבא לדמות בו הדם צריך ליקח חלק אחד מן היין חי ולמוזגו בשני חלקים מים ולא שיהיה מזוג כן כבר קודם שבא לדמות בו וכעין זה פירש רש"י חי האמור בכוס של ברכה בס"פ שלשה שאכלו ע"ש:

סליק פרק כל היד

תוס' בד"ה לרבי יוחנן אדומה כו' וה"פ המפלת אדומה ושחורה דינו כדמפרש ר"י בסיפא כו' עכ"ל יש לדקדק לפי זה מאי קא קשיא ליה אדומה ושחורה מאן קתני לה דנימא דרבנן קתני ליה דבאדומה ושחורה מודו דדינו כדפירש ר"י בסיפא וטמא ויש לומר דרבנן כיון דלא הזכירו כלל טומאה בדבריהם אלא טהורה לא שייך למימר דתנא אדומה ושחורה לאשמועינן דמודו לטמא באדומה ושחורה דאדרבה משמע דבאדומה ושחורה נמי מטהרי ועי"ל כיון דתנא לרבנן לטהר בירוקה ולבנה דוקא לא אצטריך לאשמועינן לטמא באדומה ושחורה:

גמ' באפשר לפתיחת הקבר בלא דם קמפלגי ובפלוגתא כו' אע"ג דהתם אפילו למאן דסבר אפשר לפתיחת קבר בלא דם מכל מקום ספק הוי דאפשר דראתה דם היינו משום דאינה יודעת מה הפילה ואפשר דראתה דם אבל הכא דיודעת בהפילה חתיכה ולא ראתה דם עמו טהורה לגמרי לרבנן כיון דאפשר בלא דם והיא לא ראתה דם עם החתיכה:

תד"ה ורבנן סברי וכו' תימה ולימא דהוה פלגא ופלגא ויהא ודאי טמא ברשות היחיד וכו'. לפי מה שכתבו התוס' לעיל בפ"ב בשמעתין דפרוזדור בר"ה אין שורפין וכו' דמסוטה לא ילפינן טומאה דאתי ע"י ראיית גופה וכו' לא הוי קשה הכא על דברי חכמים כ"כ דלא הוי ודאי טמא אלא שהוה קשה למה מטהרי רבנן לגמרי להוי ספק טומאה: