Talmud Builders

    Nedarim 90a

    Back to index

    English translation — Nedarim 90a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rav Aḥa bar Rav Huna then smeared him with clay to protect him from the elements, as it was now prohibited for him to benefit from the world by wearing clothes. And he then brought him before Rav Ḥisda, to dissolve his vow. Rava said: Who is wise enough to act in this manner, if not Rav Aḥa bar Rav Huna, who is a great man? As he holds that just as the Rabbis and Rabbi Natan disagree with regard to nullification, whether it is possible to nullify a vow that has yet to take effect, so too, they disagree with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, whether it is possible to request dissolution of such a vow. Rav Aḥa bar Rav Huna’s plan was to have the vow go into effect, so that the man could request that it be dissolved.

    2And Rav Pappi said with regard to this issue: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, as it is written: “And the moon shall be confounded [ ḥafera ]” (Isaiah 24:23). He employs this phrase as an allusion, interpreting the word ḥafera as if it were hafara , nullification, and concludes from here that only a vow that already exists, like the moon, can be nullified. And the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect, as it is written: “He nullifies the thoughts of the crafty” (Job 5:12), implying that nullification pertains even to thoughts, to prevent them from going into effect.

    3But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees that a halakhic authority cannot dissolve anything unless the vow has already taken effect, as it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that the person himself who took the vow cannot profane his words and dissolve his vow, but a halakhic authority may do so. This, however, applies only if the vow has already gone into effect, as it says: “His word.”

    4The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and deriving benefit from he who I will request dissolution for the vow is also konam for me, then, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to the first vow, and afterward he can request dissolution with regard to the second. And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must he request dissolution of his two vows in the above order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to this vow, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to that one.

    5The Gemara refutes this argument: And does he know if this vow is first or if that vow is last? The baraita does not specify which vow is first and which is last. Perhaps first and last is referring not to the order in which the two vows were taken, but rather to the order in which they are dissolved, so that if he so wishes, he can first request dissolution of the vow not to derive benefit from the halakhic authority from whom he will request dissolution of his vow.

    6Rather, let us say that a different baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and I am hereby a nazirite for when I will request dissolution of this vow, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from a particular person, and afterward he can request dissolution with regard to his vow of naziriteship that he accepted upon himself should he request dissolution of his first vow.

    7And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must the two vows be dissolved in that order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from that other person, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to his vow of naziriteship. The Gemara rejects this argument: This is no proof, as it is possible that the baraita is taught in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who maintains that a vow can be nullified only after it has gone into effect. The Rabbis, however, dispute this view.

    8Ravina said: Mareimar said to me: This is what your father said in the name of Rav Pappi: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, whereas the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect. But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees, that he can dissolve the vow even though the vow has not yet taken effect. As it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which Ravina expounds as follows:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ושבשיה ואנסביה איתתא ושרקיה טינאטח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא כאילו היה אדם אחד מהם שנדר שלא ישא אשה כדי שיתיר לו דאפשר אילו היה מכירו לא היה מתיר לו:

    מאן חכם למיעבד כי האי מילתאשדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה דקסבר כרבי נתן דאמר לא יפר הואיל ולא חל הנדר דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא:

    הכי נמי פליגי בשאלהשאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו:

    דכתיב וחפרה הלבנהוהא וחפרה דמשמע אימתי הוי הפרה בזמן שחל בנה. בנה היינו נדר רבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כו' והיינו חל בנה חל בנין הנדר. ע"א מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' דבההיא שעתא חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא כי מלך ה' צבאות על ישראל ולא קודם שימלך וה"ה גבי נדר מכי חל עליה הוא דמיפר ולא קודם שיחול:

    דכתיב מפר מחשבות ערומיםדמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אף ע"פ שלא חל הנדר עדיין:

    אבלבנדרים שצריך שאלה לחכם דברי הכל אינו מתיר אא"כ חל הנדר כדכתיב לא יחל דברו דמשמע כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא שעדיין לא חל הנדר לא יחל החכם והאי דדרשינן מיניה. הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר קאמר:

    לימא מסייע ליהלרב פפי דאפילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר:

    קונם שאיני נהנה לפלוני ולכל מי שאשאל עליוכלומר אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי יהא עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם:

    ואי אמרתדנשאלין לחכם עד שלא חל הנדר אי בעי למישאל על המודר ברישא מיתשיל אי בעי מיתשיל על חכם ברישא: מאי נשאל דקאמר סתמא דמשמע או על החכם או על מודר:

    לימא מסייע ליהמהכא קונם שאני נהנה לפלוני דחל עליה נדר לאלתר והריני נזיר לכשאשאל לחכם עליו:

    נשאל על נדרושחל עליו ואח"כ נשאל נמי על נזרו שלא חל עד שישאל עליו:

    ואי אמרת נשאללחכם נמי אע"פ שלא חל הנדר וכי היכי דפליגי בהפרה פליגי בשאלה ובדין הוא דלרבנן חל נזירותו:

    שאיל ברישאדליזיל לחכם לישאל על נזירותו תחילה ואחר כך על נדרו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 90 עמוד א

    1ושרקיה טינא, ואתייה לקמיה דרב חסדא. אמר רבא: מאן חכים למיעבד כי הא מילתא אי לאו דרב אחא בר רב הונא, דגברא רבה הוא. דקסבר דכי היכי דפליגי רבנן ור' נתן בהפרה הכי נמי פליגי בשאלה.

    2ורב פפי אמר: מחלוקת בהפרה, דר' נתן סבר: אין הבעל מיפר אא"כ חל נדר, דכתיב: ״(ישעיהו כד״, כג) ״וחפרה הלבנה״. ורבנן סברי: בעל מיפר אע"פ שלא חל נדר, דכתיב: ״(איוב ה״, יב) ״מפר מחשבות ערומים״.

    3אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר כלום אא"כ חל נדר, דכתיב: ״(במדבר ל״, ג) ״לא יחל דברו״.

    4לימא מסייע ליה: ״קונם שאיני נהנה לפלוני, ולמי שאשאל עליו״ נשאל על הראשון, ואח"כ נשאל על השני. ואי אמרת נשאל אע"פ שלא חל נדר, אי בעי על האי ניתשיל ברישא, אי בעי על האי ניתשיל ברישא.

    5ומי ידע אי האי קמא אי האי בתרא?

    6אלא לימא מסייע ליה: ״קונם שאיני נהנה לפלוני, הריני נזיר לכשאשאל עליו״ נשאל על נדרו, ואח"כ נשאל על נזרו.

    7ואי אמרת נשאל אע"פ שלא חל נדר, אי בעי על נדרו איתשיל ברישא, אי בעי על נזרו איתשיל ברישא! ר' נתן היא.

    8אמר רבינא: אמר לי מרימר, הכי אמר אבוך משמיה דרב פפי: מחלוקת בהפרה, אבל בשאלה דברי הכל מפר ואע"פ שלא חל נדר, דכתיב ״לא יחל דברו״.

    Tosafot

    ושרקיה טינאפי' טחו בטיט שלא יהנה מן העולם. א"נ יש לפרש שרקו כדי שלא יכירהו רב חסדא שהיה מתבייש על מה שלא קיים נדרו:

    מאן חכים כו'שלא היה רוצה להתיר עד שהשיאו וחל הנדר:

    ה"נ בשאלהדקסבר הלכה כרבי נתן:

    דכתיב וחפרה הלבנהפירש ה"ר אליעזר לא ידעתי לפרש היכי משמע ליה מהכא ונראה דלסימנא בעלמא נקטיה הש"ס וחפרה בניינה בנין האיסור נראה הוא המקיימו כאילו בנה במה וסימנא בעלמא וטעמא מסברא במקום שאין איסורא לשון הר"ר אליעזר ואית ספרים דגרסי וטעמיה דרבי נתן משום דכתיב והפר נדרה אשר עליה דמשמע לאחר שיחול עליה הנדר יפירנו וטעמא דרבנן משום דכתיב מפר מחשבות ערומים משעת מחשבה קודם שיחול האיסור יפר וגם זה אמר הר"ר אליעזר דאינו אלא סימנא בעלמא משעת מחשבה קודם שיחול יפר והכי נמי מצינו פרק הדר [עירובין דף עג:] ודניאל בתרע מלכא דלא מייתי אלא סימנא בעלמא לומר דרבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואע"ג דאינו סתמא האי טעמא דר' יהודה בן בבא:

    קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל לחכם עליוגם לחכם שאשאל עליו איאסר שלא אהנה משלו:

    נשאל על הראשוןשאסר הנאתו עליו ואחר כך נשאל [על השני] ס"ד [דשני] רוצה לומר על החכם שני לאיסור:

    אי בעי אהא מיתשילכלומר ישאל על איזה שירצה תחילה:

    מי ידעינן הי קמא והי בתראדילמא נשאל על הראשון תחילה דקאמר היינו חכם וקרי ליה ראשון משום דהוי ראשון לשאלה ושני קרי לאחר משום דהוי שני לשאלה ראשון דנקט לאו דווקא וה"ה דמצי למדחי הא מני רבי נתן כדדחי בסמוך:

    נשאל על נדרושכבר חל ואינו נשאל על נזירותו שהרי עדיין לא חל עד שישאל על נזירותו ויהנה מאותו פלוני:

    הא מני רבי נתן היאאבל רבא יכול להיות דכי היכי דבהפרה מיפר אע"ג שלא חל בהתרת חכם נמי מתיר אע"ג שלא חל:

    אבל בשאלה ד"ה מתיר מידאע"פ שלא חל דכתיב לא יחל דברו למימר דלא הוי כמעשה כלומר מתיר מיד אע"פ שאין שם עדיין אלא דבור אמר הוא דלא יחל אבל אחרים מוחלין לו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    ושרקיה טינאכי מיד נאסר באותו מלבוש כיון שנשא שהיה זה בכלל נדרו ונשאר ערום ויחף וכרוך בטיט ואתייה לקמיה דרב חסדא פי' שנתחרט ורוצה להתיר נדרו. ואמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא. כלומר דידע דליכא התרה עד שיחול הנדר. אלא רב אחא דגברא רבה הוא דקסבר דכי היכי דפליגי ר' נתן ורבנן בהפרה. פירוש וסבר ר' נתן דליכא הפרה עד שיחול הנדר הכי נמי פליגי בשאלה לחכם כלומר דלרבי נתן אין חכם מתיר עד שיחול הנדר. ומדשבחוהו דעבד כר' נתן משמע לכאורה דהלכתא כוותיה וההיא לא מכרעא דרבא שבוחי שבחיה משום דעבד הכי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא למימרא דהלכתא כר' נתן אלא כרבנן ואליבא דרבא דסבר דבשאלה לחכם פליגי רבנן (ב) ואז הוא הדין דכיון דהלכתא כרבנן שחכם מתיר נדר שתלוי בתנאי קודם שיחול הנדר דהיינו כ"ז שלא נתקיים התנאי:

    ורב פפי פליג עליה ואמר מחלוקת בהפרה דר' נתן סבר אין בעל מפר עד שיחול הנדר דכתיב והפר את נדרה אשר עליה כלומר נדרה שחל ולישנא יתירא דריש ורבנן סברי בעל מפר אע"פ שלא חל הנדר דכתיב מפר מחשבות ערומים אבל בשאלה לחכם דברי הכל אין חכם מתיר אא"כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ודרשינן מיניה [ברכות דף לב. וחגיגה דף י.] הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ולהכי נקט קרא האי לישנא ולא לישנא אחרינא דשייך בהתרה למשמע מיניה נמי דבעי' חלות הנדר ומסתברא דהלכתא כרבא דהוא בתרא אלא דרבוואתא ז"ל פסקי לחומרא כרב פפי הילכך אין חכם מתיר עד שיחול הנדר או השבועה ודוקא כגון הא דאמרן שהוא תלוי בתנאי ולא חל כלל עד שעשה אותו תנאי אבל הנודר או נשבע לעשות דבר לאחר ל' יום וכיוצא בו מהשתא חייל נדרא כשהגיע זמנו ויש לו שאלה אפי' תוך שלשים יום וכן כל כיוצא בזה מפי מורי נר"ו ושלא כדעת מקצת החכמים ז"ל ונדוי על תנאי נמי יש לו התרה קודם שיחול דומיא דהפרת בעל. מיהו לאו היינו מאי דאמרינן במס' מכות [דף יא:] נדוי על תנאי צריך הפרה כדפרישית בכלל הלכות נדוי:

    תניא קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליוכלומר שכלל בנדרו שאם ישאל על נדרו יהא מודר מאותו חכם שאשאל לו:

    נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השניפי' נשאל על הראשון אותו שנדר עליו תחלה בלא תנאי ואח"כ על החכם שאינו נשאל על החכם תחלה שהרי עדיין לא נאסר בו ולא חל עליו איסורו עד ששאלו לו. והיינו כרב פפי ורבא דחי לה בגמ' (ג) מידע הוי קמא והוי בתרא דילמא ראשון ושני לאו דוקא אלא דקמ"ל דבהא נמי איכא שחלה וישאל על מי שירצה תחלה מיהו פשטא דמתניתא כרב פפי רהטא מדקתני הראשון והשני. והיינו דנקטי רבוותא כוותיה לחומרא. ומי שנשבע ואמר שהוא נשבע ע"מ שלא יהא היתר לשבועתו לעולם אינו נשאל על זה חוששין שמא דעתו לומר שנשבע על דעת רבים שאין לו התרה לפום מאי דכתיבנא דלא בעינן שישבע בפניהם ויש מקילין בדבר זה מיהו אם נשבע שלא ישאל על שבועתו יש לו התרה אף לזה וישאל על שבועת שאלה תחלה וזה פשוט:

    Edition: Vilna, 1884 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 90a

    Nedarim 90a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 200 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ושבשיה ואנסביה איתתא ושרקיה טינא טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא כאילו היה אדם אחד מהם שנדר שלא ישא אשה כדי שיתיר לו דאפשר אילו היה מכירו לא היה מתיר לו:

    מאן חכם למיעבד כי האי מילתא שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה דקסבר כרבי נתן דאמר לא יפר הואיל ולא חל הנדר דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא:

    הכי נמי פליגי בשאלה שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו:

    דכתיב וחפרה הלבנה והא וחפרה דמשמע אימתי הוי הפרה בזמן שחל בנה. בנה היינו נדר רבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כו' והיינו חל בנה חל בנין הנדר. ע"א מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' דבההיא שעתא חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא כי מלך ה' צבאות על ישראל ולא קודם שימלך וה"ה גבי נדר מכי חל עליה הוא דמיפר ולא קודם שיחול:

    דכתיב מפר מחשבות ערומים דמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אף ע"פ שלא חל הנדר עדיין:

    אבל בנדרים שצריך שאלה לחכם דברי הכל אינו מתיר אא"כ חל הנדר כדכתיב לא יחל דברו דמשמע כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא שעדיין לא חל הנדר לא יחל החכם והאי דדרשינן מיניה. הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר קאמר:

    לימא מסייע ליה לרב פפי דאפילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר:

    קונם שאיני נהנה לפלוני ולכל מי שאשאל עליו כלומר אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי יהא עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ושרקיה טינא פי' טחו בטיט שלא יהנה מן העולם. א"נ יש לפרש שרקו כדי שלא יכירהו רב חסדא שהיה מתבייש על מה שלא קיים נדרו:

    מאן חכים כו' שלא היה רוצה להתיר עד שהשיאו וחל הנדר:

    ה"נ בשאלה דקסבר הלכה כרבי נתן:

    דכתיב וחפרה הלבנה פירש ה"ר אליעזר לא ידעתי לפרש היכי משמע ליה מהכא ונראה דלסימנא בעלמא נקטיה הש"ס וחפרה בניינה בנין האיסור נראה הוא המקיימו כאילו בנה במה וסימנא בעלמא וטעמא מסברא במקום שאין איסורא לשון הר"ר אליעזר ואית ספרים דגרסי וטעמיה דרבי נתן משום דכתיב והפר נדרה אשר עליה דמשמע לאחר שיחול עליה הנדר יפירנו וטעמא דרבנן משום דכתיב מפר מחשבות ערומים משעת מחשבה קודם שיחול האיסור יפר וגם זה אמר הר"ר אליעזר דאינו אלא סימנא בעלמא משעת מחשבה קודם שיחול יפר והכי נמי מצינו פרק הדר [עירובין דף עג:] ודניאל בתרע מלכא דלא מייתי אלא סימנא בעלמא לומר דרבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואע"ג דאינו סתמא האי טעמא דר' יהודה בן בבא:

    קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל לחכם עליו גם לחכם שאשאל עליו איאסר שלא אהנה משלו:

    נשאל על הראשון שאסר הנאתו עליו ואחר כך נשאל [על השני] ס"ד [דשני] רוצה לומר על החכם שני לאיסור:

    אי בעי אהא מיתשיל כלומר ישאל על איזה שירצה תחילה:

    מי ידעינן הי קמא והי בתרא דילמא נשאל על הראשון תחילה דקאמר היינו חכם וקרי ליה ראשון משום דהוי ראשון לשאלה ושני קרי לאחר משום דהוי שני לשאלה ראשון דנקט לאו דווקא וה"ה דמצי למדחי הא מני רבי נתן כדדחי בסמוך:

    3 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    ושרקיה טינא כי מיד נאסר באותו מלבוש כיון שנשא שהיה זה בכלל נדרו ונשאר ערום ויחף וכרוך בטיט ואתייה לקמיה דרב חסדא פי' שנתחרט ורוצה להתיר נדרו. ואמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא. כלומר דידע דליכא התרה עד שיחול הנדר. אלא רב אחא דגברא רבה הוא דקסבר דכי היכי דפליגי ר' נתן ורבנן בהפרה. פירוש וסבר ר' נתן דליכא הפרה עד שיחול הנדר הכי נמי פליגי בשאלה לחכם כלומר דלרבי נתן אין חכם מתיר עד שיחול הנדר. ומדשבחוהו דעבד כר' נתן משמע לכאורה דהלכתא כוותיה וההיא לא מכרעא דרבא שבוחי שבחיה משום דעבד הכי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא למימרא דהלכתא כר' נתן אלא כרבנן ואליבא דרבא דסבר דבשאלה לחכם פליגי רבנן (ב) ואז הוא הדין דכיון דהלכתא כרבנן שחכם מתיר נדר שתלוי בתנאי קודם שיחול הנדר דהיינו כ"ז שלא נתקיים התנאי:

    ורב פפי פליג עליה ואמר מחלוקת בהפרה דר' נתן סבר אין בעל מפר עד שיחול הנדר דכתיב והפר את נדרה אשר עליה כלומר נדרה שחל ולישנא יתירא דריש ורבנן סברי בעל מפר אע"פ שלא חל הנדר דכתיב מפר מחשבות ערומים אבל בשאלה לחכם דברי הכל אין חכם מתיר אא"כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ודרשינן מיניה [ברכות דף לב. וחגיגה דף י.] הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ולהכי נקט קרא האי לישנא ולא לישנא אחרינא דשייך בהתרה למשמע מיניה נמי דבעי' חלות הנדר ומסתברא דהלכתא כרבא דהוא בתרא אלא דרבוואתא ז"ל פסקי לחומרא כרב פפי הילכך אין חכם מתיר עד שיחול הנדר או השבועה ודוקא כגון הא דאמרן שהוא תלוי בתנאי ולא חל כלל עד שעשה אותו תנאי אבל הנודר או נשבע לעשות דבר לאחר ל' יום וכיוצא בו מהשתא חייל נדרא כשהגיע זמנו ויש לו שאלה אפי' תוך שלשים יום וכן כל כיוצא בזה מפי מורי נר"ו ושלא כדעת מקצת החכמים ז"ל ונדוי על תנאי נמי יש לו התרה קודם שיחול דומיא דהפרת בעל. מיהו לאו היינו מאי דאמרינן במס' מכות [דף יא:] נדוי על תנאי צריך הפרה כדפרישית בכלל הלכות נדוי:

    תניא קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו כלומר שכלל בנדרו שאם ישאל על נדרו יהא מודר מאותו חכם שאשאל לו:

    נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני פי' נשאל על הראשון אותו שנדר עליו תחלה בלא תנאי ואח"כ על החכם שאינו נשאל על החכם תחלה שהרי עדיין לא נאסר בו ולא חל עליו איסורו עד ששאלו לו. והיינו כרב פפי ורבא דחי לה בגמ' (ג) מידע הוי קמא והוי בתרא דילמא ראשון ושני לאו דוקא אלא דקמ"ל דבהא נמי איכא שחלה וישאל על מי שירצה תחלה מיהו פשטא דמתניתא כרב פפי רהטא מדקתני הראשון והשני. והיינו דנקטי רבוותא כוותיה לחומרא. ומי שנשבע ואמר שהוא נשבע ע"מ שלא יהא היתר לשבועתו לעולם אינו נשאל על זה חוששין שמא דעתו לומר שנשבע על דעת רבים שאין לו התרה לפום מאי דכתיבנא דלא בעינן שישבע בפניהם ויש מקילין בדבר זה מיהו אם נשבע שלא ישאל על שבועתו יש לו התרה אף לזה וישאל על שבועת שאלה תחלה וזה פשוט:

    Ritva on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    אמר קונם שאני נהנה לפלני ולאותו שאשאל עליו ר"ל שאהא נאסר גם כן לאותו שאשאל על נדרי ויתירני אינו יכול לישאל על שניהם כאחד שהרי נדר שעל אותו שהוא נשאל לא חל עדין ואחר שכן נשאל הוא על הראשון תחלה ר"ל אותו שאסר הנאתו מעכשו וכשנשאל חל נדרו על אותו שהתירו וחוזר ונשאל עליו ולענין ביאור יש גורסין בסוגיא זו מי ידע ממאן מתשיל ברישא ואינה גירסא נכונה אלא עיקר הגירסא מי ידיע הי קמא והי בתרא כלומר שאין לברר מן הבריתא איזהו ראשון ואיזהו אחרון ושמא החכם הוא קורא ראשון מפני שהיה ראשון לשאלה ושינויא דחיקא הוא שהרי מכל מקום ישאל עליהם בבת אחת אלא שלא נאמר אלא דרך דחייה בעלמא אמר קונם שאני נהנה לפלני ואם אשאל עליו הריני נזיר לכשאשאל אינו נשאל על הנזירות תחלה שהרי לא חל אלא נשאל על הנדר והנזירות חל ואחר כך נשאל על הנזירות וכן כל כיוצא בזה:

    Meiri on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא עליו נשאל כצ"ל:

    רש"י דדינא הס"ד שיחול הס"ד עדיין הס"ד:

    בד"ה אבל כו' לא חל כצ"ל:

    בא"ד אינו מוחל אבל כצ"ל:

    בד"ה לימא כו' לרב פפי כצ"ל ברישא הס"ד:

    בד"ה נשאל כו' על נזרו כצ"ל:

    ברא"ש נתן הס"ד עליה הס"ד כו' הס"ד ממנו הס"ד החכם הס"ד:

    ר"ן בד"ה ושרקיה כו' מינה דרב כצ"ל חיילא הס"ד הנדר הס"ד הנדר הס"ד אחרון הס"ד דברו הס"ד:

    2 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ושרקיה בטינא שטח פניו כדי שימצאהו פתח לנדרו דהא דאמר דתני הלכתא משמע הכי לשנות הלכה ומשמע לשנות פניו וכבר נשתנה שטח פניו בטיט ואתא לקמיה דרב חסדא כרי שיהא מתיר לו נדרו. אין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר דכתיב חפרה הלבנה בזמן שחל הנדר שנדר לנו הקדוש ברוך הוא שימלוך עלינו והכי משמע וחפרה הלבנה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם דבתר הכי וחפרה הלבנה ובושה החמה. ואית דפירש מרישיה דקרא וחפרה הלבנה בזמן שהלבנה בעולם ולא קודם ולמ"ה חפרה כמו הפרה. ואית דאמר וחפרה הלבנה בזמן (שהלבנה ובמה) אמר המגיה אולי צריך לומר: שחל בנה ובנה היינו נדר ורבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאלו בנה במה. למ"ה. ושמעתי ששמועה זו אינה עיקר. פירוש. אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל עליו נדר דכתיב לא יחל דברו דאינו מחל נדרו. אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר דמשום הכי כתב רחמנא בלשון חל דבעינן שיהא חל הנדר. אית דמפרש הכי מדאזהיר רחמנא לא יחל דברו שמע מינה דמשמע שחל הנדר עליו. פירוש. ודחינן ליה מהכא לא תסייעיה מי ידעינן הי ראשון והי שני. פירוש אתה פירשת ראשון דברייתא ראשון לאיסורא ושני לאיסור ושמא אין פירוש הברייתא כדבריך אלא ראשון ושני דברייתא ראשון לשאלה ושני לשאלה והכי קאמר נשאל על הראשון אף על פי שנשאל על אחד מהם בראשון צריך שישאל גם על השני לשני ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון שלא חל איסור שניהם כאחד ולא דמי לראה אותם אוכלים תאינים וכו' דתנן בארבעה נדרים. והכי פירושו מי ידעינן מי יכול לברר פירוש הברייתא הי ראשון והי שני אם ראשון ושני לאיסור ותסייעיה דילמא ראשון ושני לשאלה כאשר פירשתי ולא תסייעיה.

    אבל בשאלה וכו' שאף על פי שלא חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה למימרא דלא הוה מעשה החלת איסור הנדר קרי מעשה ודייק מדכתיב יעשה להבא מכלל דאכתי לא הוה ואפילו הכי כתיב לא יחל דברו אבל אחרים מחילין. שטה. דכתיב לא יחל דברו למימרא דלא הוה מעשה עיקר דאמרינן לעיל ושבשיה ואנסביה איתתא כי היכי דליחול נדר דמשמע לא יחל דברו אף על גב דליכא אלא דברו לא יחל אלא יהא שואל עד שלא יחל. פירוש.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' מאן חכים כעין זה חולין דף קיב ע"א:

    Gilyon HaShas on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 90, Amud Aleph, about 200 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “ושרקיה טינא, ואתייה לקמיה דרב חסדא. אמר…”

      Named: רב חסדא, רב אחא בר רב, רבא, רבה.

    2. Segment 235 words

      Opens “ורב פפי אמר: מחלוקת בהפרה, דר' נתן…”

      Named: רב פפי.

    3. Segment 318 words

      Opens “אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר…”

    4. Segment 436 words

      Opens “לימא מסייע ליה: ״קונם שאיני נהנה לפלוני,…”

    5. Segment 58 words

      Opens “ומי ידע אי האי קמא אי האי…”

    6. Segment 619 words

      Opens “אלא לימא מסייע ליה: ״קונם שאיני נהנה…”

    7. Segment 722 words

      Opens “ואי אמרת נשאל אע"פ שלא חל נדר,…”

    8. Segment 826 words

      Opens “אמר רבינא: אמר לי מרימר, הכי אמר…”

      Named: רב פפי.

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Nedarim 90a · Segment 8 — “אמר רבינא: אמר לי מרימר, הכי אמר אבוך משמיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 90a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026