Talmud Builders

    Nedarim 54a

    Chapter 7 - HaNoder Min HaYarak

    גם: נדרים דף נ״ד ע״א, פרק ז׳ הנודר מן הירק

    English translation - Nedarim 54a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: For one who vows that vegetables are forbidden to him, it is permitted for him to eat gourds, as people typically do not include gourds in the category of vegetables; and Rabbi Akiva prohibits him from eating gourds. The Rabbis said to Rabbi Akiva: But doesn’t a person say to his agent: Purchase vegetables for me, and the agent, after failing to find vegetables, returns with gourds and says: I found only gourds? This indicates that gourds are not considered vegetables.

    2Rabbi Akiva said to them: The matter is so, and that proves my opinion; or perhaps, does the agent return and say: I found only legumes? Rather, it is apparent that gourds are included in the category of vegetables, although they differ from other vegetables, and therefore, the agent purchases gourds and explains that he found only gourds. And legumes are not included in the category of vegetables, and that is why the agent dispatched to purchase vegetables would not purchase legumes at all. And for one who vows that vegetables are forbidden to him, it is prohibited to eat the fresh cowpea , which is considered a vegetable, and it is permitted to eat dry cowpea, which is not a vegetable.

    3GEMARA: We learned in the mishna: For one who vows that vegetables are forbidden to him, it is permitted to eat gourds, and Rabbi Akiva prohibits him from eating gourds. The Gemara questions Rabbi Akiva’s ruling: But how can his vow include gourds, which are fruits and not vegetables; didn’t he vow to refrain from eating vegetables? Ulla said: The mishna is referring to one who said: Vegetables cooked in a pot are forbidden to me. Gourds are included in the category of vegetables cooked in a pot. The Gemara asks: And if that is what he said, perhaps he is saying: A vegetable that is eaten in a pot, i.e., a vegetable that is added to flavor the food cooked in the pot, is forbidden to me? The Gemara answers: The mishna is referring to one who said: A vegetable that is cooked in a pot is forbidden to me, a statement that can include gourds.

    4The Gemara asks: With regard to what principle do Rabbi Akiva and the Rabbis disagree? The Gemara explains that the Rabbis maintain: Any item with regard to which an agent must consult the person who dispatched him before purchasing it, is not considered the same type. Since the agent must ask whether he can purchase gourds, apparently they are not a vegetable. And Rabbi Akiva maintains: Any item with regard to which an agent must consult is considered the same type. With regard to food of a different type, he does not consult. Abaye said: Rabbi Akiva concedes with regard to lashes that the one who vowed is not flogged if he ate gourds, as the issue of whether or not he violated his vow is not entirely clear.

    5We learned in a mishna there ( Me’ila 20a): With regard to an agent who performed his mission properly, if he was tasked to use a particular item, and the one who dispatched him forgot that it was a consecrated item, the employer, who dispatched him, misused the consecrated item and is liable, as the agent acted on his behalf. However, if the agent did not perform his mission properly, and the agent misused the consecrated item, he is liable, as once the agent deviates from his mission, he ceases to be an agent and his actions are attributable to him.

    6The Gemara asks: Who is the tanna who taught this halakha in the mishna? Rav Ḥisda said: The mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Akiva as we learned in the mishna: How so? If the employer said to the agent: Give meat to the guests, and he gave them liver; or if he said: Give them liver, and he gave them meat, the agent has misused the consecrated item, as he deviated from his mission. And if this were in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, didn’t Rabbi Akiva say: Any matter with regard to which an agent must consult is considered the same type? Since based on that criterion, liver is certainly considered meat, let the employer be liable for misuse of consecrated property and let the agent not be liable for misuse of consecrated property, as he fulfilled his mission.

    7Abaye said: Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הנודר מן הירק וכו' ורבי עקיבא אוסר - דקסבר דילועין בכלל ירק:

    אלא דילועין - מכלל דלאו מיניה הוא:

    לא מצאתי אלא קיטנית - בתמיה כלומר להכי לא קאמר ליה אלא די דילועין מכלל דדילועין מיניה הוא ולא מין קיטנית:

    פול המצרי לח - הוי מין ירק:

    ומותר ביבש - שהוא מין דגן:

    גמ' אמאי אוסר ר"ע הא מן ירק נדר - ודילועין לא איקרי ירק:

    ירקי קדרה עלי - ודילועין בכלל ירקי קדרה הן שהרי מתבשלין בקדרה:

    ודילמא - האי דקאמר ירקי קדרה עלי ירק הנאכל בקדרה עלי קאמר כגון שומים ובצלים שהן נאכלים בקדרה שנותנין אותן בקדרה כדי ליתן טעם בתבשיל:

    באומר ירק המתבשל בקדרה - דדילועין נמי הן מתבשלין בקדרה ונותנין אותן בשביל תבשיל אבל שומין אין נותנין אותן אלא בשביל טעם ולהכי ר"ע אוסר:

    דצריך שלוחא לאימלוכי עליה - כגון דילועין כי אמר לשלוחו קח לי ירק אינו מביא לו דילועין אלא אומר לו לא מצאתי אלא דילועין ומימליך עליה וקאמר ליה דרוצה אתה שאביא לך דילועין וכהאי גוונא לאו מיניה לפיכך כי נדר בירק מותר בדילועין:

    ורבי עקיבא סבר כו' - מדקאמר ליה לא מצאתי אלא דילועין ולא אמר לא מצאתי אלא קיטנית אלמא דילועין מין ירק הוא:

    מודה רבי עקיבא - אע"ג דאוסר בדילועין אם אכל דילועין אינו לוקה דקסבר ליכא מלקות דלא יחל דברו הואיל וצריך לאימלוכי ביה עלה:

    מתניתין - דמעילה דשליח מעל דלא כר"ע דקתני סיפא לא עשה שליחותו שליח מעל:

    אמר לשלוחו תן בשר לאורחים ונתן להם כבד שליח מעל - דלא עשה שליחותו דאין כבד בכלל בשר:

    ואי ר"ע - הא אמר כבד בכלל בשר הוי דמילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא וה"נ אע"ג דלא אימליך השתא אורחיה הוא לאימלוכי דכי אמר לו תן בשר לאורחין ולא היה לו בשר אלא כבד דרכו לומר אין לי אלא כבד וכמאן דמימליך דמי:

    למעול בעל הבית - דהא עשה שליחותו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 54 עמוד א

    Mishna

    1הנודר מן הירק מותר בדלועין, ורבי עקיבא אוסר. אמרו לו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו ״קח לי ירק״, והוא אומר: ״לא מצאתי אלא דלועין״.

    2אמר להם: כן הדבר, או שמא אומר הוא ״לא מצאתי אלא קיטנית״? אלא, שהדלועין בכלל ירק, וקיטנית אינו בכלל ירק. ואסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש.

    Gemara

    3הנודר מן הירק כו'. והא מן ירק נדר! אמר עולא: באומר ״ירקי קדירה עלי״, ודילמא ירק הנאכל בקדרה קאמר? באומר ״ירק המתבשל בקדרה עלי״.

    4במאי קא מיפלגי? רבנן סברי: כל מילתא דצריך שליחא לאמלוכי עלה לאו מיניה הוא. ורבי עקיבא סבר: כל מילתא דמימליך שליחא עלה מיניה הוא. אמר אביי: מודה רבי עקיבא לענין מלקות, שאינו לוקה.

    5תנן התם: השליח שעשה שליחותו בעל הבית מעל. לא עשה שליחותו שליח מעל.

    6מאן תנא? אמר רב חסדא: מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתנן: כיצד? אמר לו: ״תן בשר לאורחים״ ונתן להם כבד, ״תן כבד״ ונתן להם בשר השליח מעל. ואי רבי עקיבא, הא א"ר עקיבא: כל מילתא דמימליך עלה שליח מיניה הוא, למעול בעל הבית ולא למעול שליח!

    7אמר אביי: אפילו תימא רבי עקיבא,׃

    Tosafot

    מתני' הנודר מן הירק אסור בדילועין - והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין - ואין לוקחם מיד אלמא לא קרי להו אינשי ירק:

    אמר להם כך הדבר - כלומר משם אני מביא ראיה:

    אסור בפול המצרי - דלכולי עלמא הוי בכלל ירק:

    ומותר ביבש - דלא מיקרי ירק:

    והא מן ירק נדר - ולמה אסור בדלועין שהם פירי:

    באומר ירקי קדירה עלי - כשדרכם לבשלם והני דרכם לבשלם:

    ודלמא ירק הנאכל בקדירה קאמר - כגון שומין ובצלים שהוא נאכל בקדירה כגון ליתן טעם בתבשיל:

    באומר ירק המתבשל בקדירה - מפני שהוא קשה וקסבר ר"ע דלועין בכלל ירק המתבשלים בקדירה:

    וצריך לאימלוכי - דאין לוקח אותן בסתם (כיון) [עד] דאימליך עליה:

    מודה הוא לענין מלקות - בל יחל שאינו לוקה דמספקא ליה אי דלועין בכלל ירק ומספיקא [לא] אמר למילקיה:

    תנן התם - פרק בתרא דמעילה (דף כ.):

    בעה"ב מעל - דגמרינן חטא חטא מתרומה מה התם ע"י שליח אף הכא ע"י שליח אע"ג דבעלמא אין שליח לדבר עבירה:

    ונתן להם כבד - דכבד לאו מין בשר וכי אמר לשלוחו קח לי בשר ולא מצא אלא כבד לא מימליך עליה וכששולחו לבקש בשר אינו חוזר ואומר לא מצאתי אלא כבד אלא אומר לא מצאתי בשר כלל:

    מיניה הוא - ועשה שליחותו ולמעול בעה"ב וקשה דרבי עקיבא מודה דאין לוקה דמספקא ליה אי מידי דמימליך עליה מיניה הוא ונראה דלא קשה כלל דדוקא בדלועין דלאו ירק הוא אלא פירי מספקא ליה אבל במידי אחרינא פשיטא ליה דמימליך עליה ומיניה הוא וי"מ דהיינו הא דמשני מי לא מודה ר"ע דצריך לאימלוכי ביה ומן הדין הוא דאינו מינו ולהחמיר אר"ע [דמינו הוא] אבל לא למעול דהאמר לעיל שאינו לוקה ול"נ דא"כ שליח אמאי מעל כיון דמספקא ליה אם מינו [הוי או] אינו מינו א"כ עשה שליחותו ולכ"נ דודאי הפירוש כך הוא מי לא מודה ר"ע דצריך לימלוכי ביה דבסתם אין השליח לוקח אם אין שואל למשלח אם יחפוץ הילכך במעילה כיון דשליח לא נמלך לא הוי עשה שליחותו ולכך מעל השליח כי נמי הוי מינו לגמרי וקושיא דלמעול בעה"ב נתרץ בע"ה כמו שפירשתי והר"ם היה אומר דלמעול בעל הבית לאו דוקא אלא כלומר לא ימעול שליח וכדפרישית דשמא עשה שליחותו ומשני לא מודה דצריך לאימלוכי כדפרישית:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ירושלמי - הנודר מן הירק מהו שיהא מותר ביבש, נשמעינה מן הדא אסור בפול המצרי לח ומותר ביבש, לא אמר אלא פול המצרי דבר שיש לו גורן הא דבר שאין לו גורן אסור אפילו יבש.

    גמרא - והא מן ירק נדר.. ולרבי עקיבא פריך דהאי איהו לא נדר אלא מן הירק, וזה אינו ירק אלא פרי, ופול המצרי לח לא קשיא ליה דאף על גב דהוי פרי, כיון דעיקרו עומד להאכיל יבש ולעשותו גורן הוי בכלל ירק, אבל דלועין קשיא ליה. ואיכא למידק והא טעמא דרבי עקיבא מפורש בהדיא במתניתין משום דמימליך עליה שליח, ויש לומר דהכי קאמר אף על גב דמימלך עליה שליח היכי אפשר דאסור דהא פרי הוא, ואסיקנא באומר ירק המתבשל בקדרה, וכיון דאמר הכין, ועוד דמימליך עליה שליחא אסור, ורבנן סברי אדרבה אף על גב דאמר הכין, כיון דאיצטריך שליחא לאמלוכי עלייהו לאו מיניה הוא.

    באומר ירק קדרה עלי, ודלמא ירק הנאכל בקדרה קאמר - פירוש הנאכל בקדרה להטעים את התבשיל כשום ובצלים. תמיהא לי ומאי קושיא דהא כיון דאיכא למימר הכין ואיכא למימר הכין דהא דלמא קאמרי, דינא הוא דנאסור אותו אף בדלועין ובשאר ירקות, דהא סתם נדרים להחמיר וספיקא דאורייתא לחומרא, ומסתברא לי דהא דאמרינן ודלמא ירק הנאכל בקדרה קאמר, לאו למעוטי שאר ירקות חוץ מירק הנאכל בקדרה קאמר אלא למעוטי דלועין, וטעמא דמלתא משום דדלועין מן הסתם אינן בכלל ירק, אלא שאתה בא לרבותו ולאוסרו מתוך יתור לשונו שאר ירק הנאכל בקדרה, ואמאי, כיון דסוף סוף אינו בכלל ירק, אף כשאמר ירק הנאכל בקדרה לא בא אלא לרבות ירק הנאכל להטעים את הקדרה, ולעולם שאר ירקות אסורין משום דבדלמא לא שרינן להו, אלא שלפי פירוש זה יראה דנודר סתם מן הירק אינו אסור בירק הנאכל בקדש, דאי לא למה ליה לרבויי וצריך לי תלמוד. ואסיקנא.

    באומר ירק המתבשל בקדרה, הא בסתם אי נמי באומר ירק הנאכל בקדרה אינן אסור בדלועין. מיהו בירושלמי אמרו דלא נחלקו אלא בדלעת מצרית אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו בה שהיא בכלל ירק, דגרסינן התם [שם] מה פליגי בדלעת מצרית, אבל בדלעת יונית כולי עלמא מודו שהיא כירק, רבי קרספא בשם רבי יוחנן קורא וקרובתא דאנן אכלין דלעת יונית אינון, וכיון שכן נראה דאפילו בנודר סתם בזמן הזה אסור אף בלדועין, שהרי אין אנו בקיאין בדלעת מצרית ויונית, ועוד מדאמר ר' קרספא משמיה דרבי יוחנן דכל אילין דאנן אכלין דלעת יונית אינון, משמע שהמצרית מרה היא וצריכה למתקה בקדירה, ושלנו מתוקים הם כיונית. ירושלמי [שם]: רבנן אמרין אין הדלועין בכלל הירק, אף למדת הדין כן, ירקא של גנה זו מכור לך והיו שם דלועין, על דעתיה דרבי עקיבא מכורין, על דעתייהו דרבנן אינן מכורין, אף בהפקר כן [אף בהקדש כן – לפי השי"מ].

    הא דאמר אביי מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה - איכא דמפרשי דאכל מידי דמימליך עליה שליחא קאמר, ואיכא מאן דמפרש דדוקא בירק ודלועין קאמר, וזה נראה לי נכון. (ואם איתא בברייתא) [דאם איתא כפירוש הראשון אברייתא – לפי השי"מ] דהנודר מן הבשר, הוה ליה למימר הכין ואנא ידענא דכל שכן בירק ודלועין, ועוד דבסמוך נמי משמע הכין לכאורה, גבי ההיא דאמר לשלוחו תן בשר לאורחין ונתן להם כבד, וכדכתיבנא עלה בסייעתא דשמיא, וטעמא דפטר רבי עקיבא בדלועין וירק טפי מבשאר הנמלכין, משום דדלועין פרי ואינו דומה לירק, ואפשר דלא אלימא המלכת שליח לשווינהו בכלל ירק, אבל כבד שהוא קרוב יותר לבשר דין הוא שהמלכת השליח תעשנו כמינו לגמרי, תדע לך שהרי מודה רבי עקיבא בדלועין, שאילו הנודר מן הירק סתם אינו אסור בדלועין אלא אם כן אמר ירק המתבשל בקדרה, ואילו הנודר מן הבשר סתם אסור בראש וברגלים ובכבד כדברי רבי עקיבא, אלמא בדלועין הוא דאיסתפק ליה לרבי עקיבא. כן נראה לי.

    ואי רבי עקיבא הא אמר כל מידי דמימליך עליה שליחא מיניה הוא, למעול בעל הבית ולא למעול שליחא. איכא למידק ואי רבי עקיבא היכי מעל בעל הבית, דהא אמר אביי דמודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה, והכין הוה ליה לאקשויי לא למעול לא בעל הבית ולא שליח. ויש לומר דלא אמר אביי אלא לגבי ירק ודלועין וכדאמרינן לעיל, אי נמי איכא למימר דרב חסדא לא הוה שמיעא ליה הא דאביי ואביי נמי דאמר מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאמלוכי ביה היינו כסברתיה, לומר דמודה רבי עקיבא דאינו ברור שיהא מיגו אלא להחמיר אמר כן, ולפיכך צריך השליח לימלוך בו, והקשו בתוספות [כאן ד"ה מיניה או] לפי זה דאם כן שליח אמאי מעל. ומיהו לדידי לא קשיא לי דודאי השליח דינא הוא דלמעול, דכיון שצריך לימלך ואינו נמלך גלי אדעתיה דלא מתורת שליחות בעל הבית הוא דקא יהיב להו אלא מדעתו. ונראה לי דעל כרחין אית לן למימר הכין לכל הפירושים, משום דקא קשיא לי מאי קאמר אביי מי לא מודה רבי עקיבא דצריך לאימלוכי ביה, דאם כן נמצאת אומר דכשאמר לו תן בשר הכבד אינו בכלל דבריו עד שימלך בו השליח. שאילו היה הכבד בכלל דבריו ובכוונתו מפני מה צריך לימלך [בו – לפי השי"מ], דהא חשבינן ליה כאומר לו תן להם בשר או כבד, אלא ודאי לא הוי כבד בכלל [בשר שאמר לשלוחו. ואם כן אפילו כשנודר מן הבשר לא יהיה הכבד בכלל – לפי השי"מ] נדרו, אלא ודאי שאנו צריכין לומר דפעמים שהאדם מכניס בכלל דבריו כל מה שהוא ממין הדבר שאסר עליו, וכיון שכן בנדרים אסור בכלל שסתם נדרים להחמיר, אבל לגבי שליח כיון שלא אמר אלא בשר סתם, ופעמים שאין דעתו אלא על בשר ממש ולא על מינו עד שימלך בו שליח, נמי הוה ליה לאימלוכי, וכי לא ממליך גלי דעתיה דלא מדין שליחותיה יהיב להו, אלא עוקר שליחותיה ויהיב להו מדעתיה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 54a

    Nedarim 54a. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 174 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 54a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026