Talmud Builders

    Nedarim 15a

    Chapter 2 - VeEllu Muttarin

    גם: נדרים דף ט״ו ע״א, פרק ב׳ ואלו מותרין

    English translation - Nedarim 15a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Sleeping today is not prohibited for him. Rather, it causes sleeping to be prohibited for him tomorrow, because when one is not careful, it is only with regard to a condition. In the former case, sleeping on the second day merely fulfills the condition on which the prohibition was based, causing it to take effect retroactively. Therefore, there is concern that he will not be careful and retroactively cause a violation. However, one is careful with regard to a prohibition. In the latter case, sleeping on the second day is directly prohibited. Therefore, there is no concern that he will violate the prohibition.

    2The Gemara raises a difficulty with regard to the opinion of Rav Yehuda: We learned in the mishna that one who says: Sleeping is konam for me, or: Walking is konam for me, or: Speaking is konam for me, may not violate his vow. What are the circumstances? If we say that the wording of the vow is precisely as the mishna teaches, is the vow: Sleeping is konam for me, a valid vow? But didn’t we learn in a baraita : There is stringency with regard to oaths vis-à-vis vows, in that oaths apply to something that has actual substance and to something that does not have actual substance, which is not the case with regard to vows. And sleep is something that does not have actual substance, so how can a vow apply to sleep? Rather, the mishna must be referring to a case where he said: Sleeping is konam for my eyes.

    3The Gemara questions this interpretation: And if he did not give a measurement to the prohibition created by the vow, but rather prohibited himself from sleeping for an unlimited period of time, do we let him be until he inevitably transgresses the prohibition: He shall not profane, by falling asleep? But didn’t Rabbi Yoḥanan say that if one says: I hereby take an oath that I will not sleep for three days, the court flogs him for taking an oath in vain, and he may sleep immediately, as he is incapable of fulfilling his oath? Here too, if the prohibition has no time frame, the vow should not take effect.

    4Rather, the mishna must be referring to a case where one said: Sleeping is konam to my eyes tomorrow if I sleep today. The mishna rules that he may not sleep today, lest he transgress the prohibition of: He shall not profane, by sleeping tomorrow. However, didn’t you say that with regard to this vow it is agreed that he may sleep today, as one is careful with regard to any direct prohibition and will not violate the vow tomorrow? If so, why is it prohibited for him to sleep today?

    5Rather, it is obvious that the mishna is referring to a case where one said: Sleeping is konam to my eyes today if I sleep tomorrow. The Gemara asks: And if he does not sleep today, when he sleeps tomorrow, what transgression of: He shall not profane his word, is there? Rather, is it not with regard to a case where he slept on the first day, and therefore the mishna warns him not to sleep on the second day lest he transgress the prohibition retroactively? Apparently, there is a situation in which he sleeps on the first day. And this is a refutation of the opinion of Rav Yehuda that he may not sleep today lest he sleep tomorrow as well, thereby violating the prohibition.

    6The Gemara answers: When the mishna teaches that he may not sleep tomorrow, it does not mean that today he may sleep ab initio . Rather, it means that if he did sleep today he must be careful not to sleep tomorrow.

    7Ravina said a different answer: Actually, the mishna may be interpreted as it teaches, i.e., sleeping is konam for me. The vow does not take effect, as sleep does not have actual substance. And if so, what is the reason the mishna states that if he sleeps he is in violation of the prohibition: He shall not profane? He transgresses the prohibition by rabbinic law. Although the vow does not take effect by Torah law, the Sages prohibited him from breaking his word.

    8The Gemara asks: But is there a prohibition of: He shall not profane, by rabbinic law? The Gemara answers: Yes, and it is taught in a baraita : With regard to matters that are permitted, but others are accustomed to observe a prohibition with regard to them, you may not permit these matters before those people, as it is stated: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). If they contravene their custom they are in violation of the prohibition: He shall not profane his word, by rabbinic law, as that is similar to violating a vow.

    9The Gemara attempts again to raise a difficulty with regard to Rav Yehuda’s opinion. We learned in a mishna (57a) that if a man said to his wife: Deriving benefit from me until Passover is konam for you if you go to your father’s house until the following festival of Sukkot , then, if she went to her father’s house before Passover, she is prohibited from deriving benefit from him until Passover, as she violated the condition, thereby enabling the vow to take effect.

    10The Gemara infers: Only if she went before Passover is it prohibited for her to derive benefit from him. However, if she did not go, she is not prohibited from deriving benefit from him. Apparently, even though she can transgress the condition retroactively until Sukkot by going to her father’s house, there is no concern that she will do so. This is difficult according to Rav Yehuda, who prohibits transgression of a conditional vow that may take effect retroactively.

    11Rabbi Abba said that the baraita can be interpreted as follows: If she went before Passover, she is prohibited from deriving benefit from him, and if she does so she is flogged. If she did not go before Passover, it is merely prohibited for her to derive benefit from him, lest she violate the condition and cause the vow to take effect retroactively. However, she is not liable to be flogged for it, as the vow has not yet taken effect.

    12The Gemara counters: Say the latter clause of that mishna, which states that if she goes to her father’s house after Passover she is in violation of: He shall not profane his word. And if the mishna is referring to a case where she did not derive benefit from him before Passover, is there a transgression of: He shall not profane? Clearly the vow was not violated. Rather, it is obvious that she derived benefit from him before Passover, and therefore if she goes to her father’s house between Passover and Sukkot she violates the vow retroactively. Apparently, she may derive benefit from him, even though she can subsequently violate the vow by transgressing the condition.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי לא מיזדהר בתנאיה - דכיון דיום של מחר הוי תנאיה ליום אתמול כגון דאמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר הוי אותו היום דלמחר תנאי לאותו היום דאתמול דאם יישן למחר הוי לקי מאותו שינה דאתמול ואם לא יישן לא לקי משום הכי אמרינן דלא יישן היום דשמא כי אתי למחר לא מיזדהר בתנאי ונמצא עובר בבל יחל:

    אבל באיסורא - דאמר קונם עיני בשינה מחר אם אישן היום דאותו יום של מחר נטוי לאיסורא ודאי מיזהר זהיר ביה דאי לא מקיים תנאי שישן באותו היום ודאי כי אתי למחר לא הוי ישן דהא איתסר בנדר:

    אילימא כדקתני שאני ישן מי הוי נדר - הא שינה דבר שאין בו ממש הוא:

    אלא דקאמר קונם עיני בשינה - ועין שנדר בו יש בו ממש:

    ואי דלא יהיב שיעורא - עד כמה זמן אינו ישן:

    מי שבקינן ליה - הא עבר ודאי באיסור לא יחל דלא מצי למיקם בנפשיה דלא יישן:

    והאמר ר' יוחנן וכו' - לאלתר מלקין אותו שיישן הואיל דנדר בדבר שאין יכול לעמוד בו:

    ואי לא ניים היום כי ניים למחר מאי איסור בל יחל איכא - דקתני אסור והרי לא ישן אתמול כלום:

    אלא בדניים - אתמול דהכי מיירי מתניתין אם יישן היום ויישן למחר אסור:

    אלמא אית ליה דניים - אלמא דשבקינן ליה לישן היום ולא חיישינן שמא יישן למחר ותיובתא דרב יהודה:

    אמר לך רב יהודה הכי קתני מתני' קונם שאני בשינה היום אם אישן למחר דאסור כי ניים למחר דאי ניים מאתמול דיעבד אבל לכתחילה אין מניחין אותו לישן היום דחיישינן שמא יישן למחר:

    לעולם כדקתני - שאיני ישן והאי דקאמר והא שינה דבר שאין בו ממש וליכא בל יחל ודאי מדאורייתא ליכא בל יחל ומאי בל יחל איכא דקתני מתניתין דאסור מדרבנן:

    ומי אכא בל יחל מדרבנן - דמלקין ליה מדרבנן:

    אי אתה רשאי לנהוג בהן היתר לפניהם - לבטל מנהגם דעובר משום בל יחל ומן התורה אינו בבל יחל אלא מדרבנן:

    קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עדי החג - בפ' הנודר מן הירק כגון דקאי באדר ואמר קונם תהא הנאתי עליך מאכל ומשקה עד הפסח אם תלכי לבית אביך מכאן עד החג עד סוכות:

    אם הלכה - לבית אביה קודם הפסח אסורה להנות ממנו קודם הפסח כמו שנדר:

    הא אם לא הלכה - לפני הפסח אינה אסורה עד הפסח ולא חיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת למפרע נהנית באיסור וקשה לרב יהודה דאמר אל יישן היום שמא יישן למחר דאם איתא לדרב יהודה הוה אסר לה מתני' עד הפסח אפי' אם לא הלכה עד הפסח דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית ממנו באיסורא:

    אמר ר' אבא - תריץ הכי למתניתין הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו ולוקה דעוברת על בל יחל ואם לא הלכה לפני הפסח ואפילו הכי אסורה בהנאתו עד הפסח איסורא בעלמא דחיישינן שמא תלך לאחר הפסח ונמצאת נהנית למפרע באיסורא:

    הלכה - חייבת מלקות דהא עברה: הכי מסקנא דמתני' הלכה לאחר הפסח עוברת משום בל יחל:

    ומקשינן מינה ואי דלא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל:

    אלא לאו פשיטא דאיתהני - לפני הפסח וסברה לא אלך אחר הפסח והלכה לאחר הפסח:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 15 עמוד א

    1כי לא מזדהיר בתנאה, אבל באיסוריה מזדהר.

    2תנן: קונם שאני ישן, שאני מהלך, שאני מדבר וכו'. היכי דמי? אילימא כדקתני, ״שאני ישן״ מי הוי נדרא? והתנן: חומר בשבועות, שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ועל דבר שאין בו ממש, מה שאין כן בנדרים. ושינה דבר שאין בו ממש הוא! אלא דאמר: ״קונם עיני בשינה״.

    3ואי דלא יהיב שיעורא, מי שבקינן ליה עד דעבר איסור ״בל יחל״? והאמר רבי יוחנן: ״שבועה שלא אישן שלשה ימים״ מלקין אותו וישן לאלתר!

    4אלא דאמר ״קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום״. הא אמרת כל באיסוריה מזדהר?

    5אלא פשיטא דאמר ״קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר״. ואי לא ניים היום, כי ניים למחר מאי ״בל יחל דברו״ איכא? אלא לאו בדניים. אלמא איתיה דניים. ותיובתא דרב יהודה!

    6כי קתני, דאי ניים.

    7רבינא אמר: לעולם כדקתני ומאי ״בל יחל״ מדרבנן.

    8ומי איכא ״בל יחל״ מדרבנן? אִין, והתניא: דברים המותרין ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם, שנאמר: ״לא יחל דברו״.

    9תנן: ״שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג״, הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד הפסח.

    10הלכה לפני הפסח אסורה, לא הלכה לא!

    11אמר רבי אבא: הלכה לפני הפסח אסורה, ולוקה. לא הלכה אסורה בעלמא.

    12אימא סיפא: אחר הפסח בבל יחל דברו״. ואי דלא איתהני לפני הפסח, מי איכא ״בל יחל? אלא פשיטא דאיתהני. אלמא מיתהני,׃

    Tosafot

    אלא דאמר קונם עיני היום וכו' אלמא איתא דניים - והיא גופ' אשמעי' דאתיא לידי אסור בל יחל מתוך שמותר לישן היום וא"ת ולוקמיה כגון דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן - היום דבההיא מודה רב יהודה וי"ל דהא נמי מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמוע':

    ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקיניה עד דעבר איסורא בל יחל והא א"ר יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים וכו' - מכאן פר"י דנדר שאי אפשר לקיים אינו חל דהכא מדמי נדר שא"א לקיימו לשבועת שוא וההוא דנדר מכל פרי דעלמא (דף עט:) לאו דוקא כל פרי דא"כ לא הוה חייל כיון דאי אפשר לקיים:

    אלא דאמר קונם עיני היום וכו' אלמא איתא דניים - והיא גופ' אשמעי' דאתיא לידי אסור בל יחל מתוך שמותר לישן היום וא"ת ולוקמיה כגון דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום דבההיא מודה רב יהודה וי"ל דהא נמי מילתא דפשיטא היא ולא איצטריך לאשמועי':

    כי קתני דאי ניים - וא"ת פשיטא דאם ניים דהוה בבל יחל ויש לומר דההיא גופא אתא לאשמועינן דאסור לישן היום כדרב יהודה וה"ק הרי זה בלא יחל דברו כלומר יש לו ליזהר שלא ישן שאם ישן יבא לידי בל יחל דברו דשמא ישן למחר דמתנאי לא מזדהר כדר' יהודה לכך אם ישן היום קרוב לודאי הוא שיבא לידי בל יחל דברו לפי שרגילות הוא שישן למחר כדפרישי' דבתנאי לא מזדהר וא"ת ולוקמא כגון דיהיב שיעורא לשינתו ועכשיו לא קשיא ההיא דרבי יוחנן וי"ל דהאי נמי פשיטא:

    רבינא אמר לעולם כדקתני - שאני ישן ואע"ג דהוי דבר שאין בו ממש מ"מ אסור מדרבנן ובל יחל דקתני אסמכתא בעלמא ומיהו גבי קונם שאני משמשך מודה רבינא דאיכא בל יחל מדאורייתא והוי מתני' לצדדין גבי שאני ישן הוי בל יחל מדרבנן וגבי קונם שאני משמשך הוי בל יחל מדאורייתא ונראה דהלכה כרבינא דאמר דאפילו דבר שאין בו ממש איכא בל יחל מדרבנן חדא דרבינא בתראה ועוד כ"ע סבירא להו כרבינא והא דדחיק הש"ס לשנויי דאי ניים ולא מתרץ כרבינא לא משום דלית ליה דרבינא אלא משום דמשמע ליה מתניתין דקתני בל יחל גבי שאני ישן דוקא קאמר מדאורייתא דומיא דגבי שאני משמשך דתני בהדייהו ורבינא לא חייש להכי הלכך הנודר שאני ישן שאני מדבר וכן כל דבר שאין בו ממש צריך התרת חכם:

    ואחרים נהגו בו איסור - תימה מה ענין זה לנהגו בו איסור וי"ל דהאי נמי שנדר ונתכוון לאסור עצמו גם בדבר שאין בו ממש אין לך נהגו גדול מזה כ"נ למשי"ח:

    תנן שאת נהנית לי עד הפסח וכו' - תימה הא משעבד לה והיכי מצי מדיר לה וי"ל באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא אי נמי שאני הכא כיון שתולה הנדר בדבר שיכולה לקיים שפיר חייל הנדר אף כי מדירה כשאמר קונם תשמישי עליך שהרי לא תלך לבית אביה ולא תיאסר: הלכה אין לא הלכה לא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה - כלומר, דכל שאומר סתם שלא אישן ושלא אוכל, שלא יישן ושלא יאכל לעולם קאמר, וכיון דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה.

    עד דעבר באיסור בל יחל - פירוש, דמדקתני במתני' הרי זה בבל יחל, אלמא אסור להחל, וצריך הוא ליזהר שלא ישן, עד שתאנוס אותו השינה, ואז עבר משום בל יחל.

    ומי שבקינן - כלומר, מי אסור ליה כלל, והא ליכא בל יחל, דלא חייל נדרא כלל, הואיל ואמר לעולם. ולישנא קייטא הוא.

    ומי איכא בל יחל, והא אמר ר' יוחנן וכו' - פירוש בפירושין דהכא נמי לא שבקינן ליה, עד דיישן, ומלקינן ליה אז, אלא מהשתא מלקינן ליה, כדאמר ר' יוחנן במי שנשבע שלא יישן ג' ימים. ואינו נכון, דבנשבע דוקא הוא דמלקינן אותו משום שבועת שוא, כיון שנשבע על דבר שאי אפשר, אבל בנדר למה ילקה, אלא לא הביא הא דר' יוחנן אלא לדוגמא בעלמא, שכל שאי אפשר לקיימו לא חייל עליה ומעכשיו הוא בטל, והכא לאו דוקא נקט האי לישנא, אלא הכי הוי ליה למימר ואי דלא יהיב שיעורא מי עבר אבל יחל, ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן ליה, וא"ת לוקמה בדיהיב שיעורא ואמר קונם עיני בשינה היום, וי"ל דאי הכי מאי קמ"ל פשיטא, ומשום הכי מהדר לאוקומה במילתא דאית ביה חדוש קצת.

    והא אמרת כל באיסוריה מזדהר - מסתברא דהכי פירושא, אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא לא עבר אבל יחל דהא לא נאים באיסורה, ואי לא נאים בתנאי תו ליכא משום בל יחל, ואי נמי בדנאים בתנאי ובאיסורה פשיטא, ואי אשמועינן דעל (דאל) ישן בתנאי כי היכי דלא ישן באיסוריה, הא אמרת דישן בתנאי ואין חוששין שמא ישן באיסוריה, דבאיסוריה מזדהר, אלא באומר קונם עיני בשינה היום אי אישן למחר. והיכי דמי אי בדנאים היום ולא נאים למחר הא ליכא בל יחל, ואי לא נאים היום תו ליכא בל יחל, ואי דנאים היום ומחר פשיטא, אלא ודאי בנדאים היום, והכי קאמר, כיון שישן היום יזהר שלא יישן למחר, כדי שלא יעבור על בל יחל, והא ודאי פשיטא דקמ"ל דיישן לכתחילה.

    רבינא אמר לעולם כדקתני - כלומרכשאמר קונם שאני ישן, ודקא קשיא לך מי הוי נדרא דהא דבר שאין בו ממש הוא, מדרבנן הוי נדרא וקאי בבל יחל דרבנן.

    ואסיקנא בתנאה מזדהר - דלית ביה חדוש כלל דאי נאים קאמר, ולההיא אוקמתא הוא הדין דהוי מצי לאוקמה בדאמר קונם עיני בשינה היום, אלא דניחא ליה לאוקמיה באותו סגנון שהיה מעמידה המקשה. ואינו מסתברא, דהכי קאמר יזהר שלא יבא לידי הספק שלא ישן היום, דאי נאים למחר קא עבר משום בל יחל וכולהו בבי דמתניתין דשאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג, ושאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח, כולהו הוו כלא אישן היום אם אישן למחר. ומשום דההנאה הויא איסורא וההליכה הויא תנאי, ולענין פירושא דמתניתין איכא מאן דמפרש שאת נהנית לי, כגון שאסר תשמישה עליו אם תלך היא לבית אביה, ואסורה בהנאתו דקתני היינו (נמי – מיותר לפי השי"מ) משום לאו דלפני עור [לא תתן מכשול ולוקה דאמרינן היינו נמי – לפי השי"מ] שתעבירו לבל יחל. ואינו מחוור לי כלל, חדא דאינו עובר על לפני עור אלא כעין מושיט כוס יין לנזיר, ואבר מן החי לבני נח בדקיימי בתרי עיברי נהרא, דאין זה יכול לעבור עליה אלא אם יושיטנו לו חבירו, וכדאסיקנא בריש פרק קמא דעבודה זרה. ועוד מאי שנא דלא תני אסור בהנאתה שהיא העיקר, ונקט אסורה בהנאתו שהיא טפלה לאיסורו, ועוד דהא משמע דרב נחמן דקא שרי מהכא דייק לה, ואף על גב דרבי יהודה דחי לה דרב נחמן הכין שמע מיניה, ורב נחמן ודאי משמע פרק המגרש בגיטין דלא אמר אלא בתולה בדעת עצמו ובדבר שיש ליזהר בו, אבל בתולה בדעת אחרים כי הכא שתולה בדעת אשתו אם תלך לבית אביה, בכי האי גוונא לא אמרה רב נחמן. דתניא התם, הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואמרינן עלה מאי קאמר, ואמר רב נחמן הכי קאמר הרי זו לא תנשא לו, כדי שלא יאמרו (שניהם) [כשיהו] נותנים במתנה, ואם נשאת לא תצא משום גזרה לא מפקינן לה. ואקשי עלה רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא, הא בעיא קיומי תנאה, וכי תימא דמיגרשא למחר ומקיימה לתנאה, (ולהך דפליג) [אטו בדידה קיימא לאיגרושי אי נמי על מה דפליגת – לפי הש"מ] עליה דרב יהודה קא מדמית ליה, דאתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר כו', הכי השתא התם בדידיה קיימא, דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא ולא ניים. ואם איתא דרב נחמן אפילו בתולה בדעת אשתו קאמר למלתיה, מאי קא מקשה ליה רבא, דהא רב נחמן מהא מתניתין קא יליף, דאפילו בתולה בדעת אחרים דלאו בדידיה קאים תנאיה לקיומי לא חיישינן. אלא מחוורתא דמתניתין באוסר עליה נכסיו, דהשתא איסורא ותנאה בדידה, ולוקה משום שעברה ונהנית ממה שאסר עליה אחר הפסח, ובל יחל דברו דקאמר היינו שהיא צריכה להזהר מהנאתו משום בל יחל דברו. כלומר מחמת איסורו שאסר עליה, והרמב"ם ז"ל [הפלאה הלכות נדרים פרק י' הלכה י"ב] פירש שהוא לוקה כשמהנה אותה משום לא יחל דברו, ונראה שהזקיקו לומר כך, מדקתני הרי זה בבל יחל ולא קתני הרי זו בבל תחל. ועוד שהוא ז"ל כן ביאר במקום אחר, שהאוסר דבר על חברו אין הנאסר לוקה אם עבר ונהנה, מפני שלא אמר הוא כלום, נראה מדבריו שהוא סבור דלא יחל דברו דוקא דברו ממש, אבל דבר חברו אינו במלקות, ואינו נראה לי כלל, חדא דהאוסר דבר על חברו כשהוא נותן לו אינו עובר בבל יחל, שהרי הוא לא אסר על עצמו שלא יהנה משל חברו, אלא שחברו אסרו בהנאתו. ובהדיא אמרינן בריש פרק אין בין המודר [לקמן (נדרים לד, ב)] אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי, ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל, כלומר למאן דאמר יש מעילה בקונמות למעול, נותן הא לא אסירא עליה, אלמא אין האוסר נאסר בנתינת ככרו שאסר על חברו, והלכך אינו לוקה, ואסיקנא התם דמקבל מעל לכשיוציא, ובודאי לא יחל דברו, לאו שלא יחל בעל הדבר דוקא, ועוד דקונמות כהקדשות נינהו, והקדיש זה ואכלו אחרים לוקין, ובהדיא תניא בפרק יוצא דופן, לפי שמצינו שהשוה הכתוב לקטן כגדול, לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל, ואוקימנא לאיסור בל יחל, וכגון שהקדיש הוא ואכלו אחרים, שאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל, אלמא לא יחל דברו לאו דוקא, אלא לא יחל לדבר חברו קאמר כך נראה לי.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 15a

    Nedarim 15a. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 217 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 15a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026