Talmud Builders

    Nedarim 67b

    Chapter 10 - Na'arah HaMeorasah

    גם: נדרים דף ס״ז ע״ב, פרק י׳ נערה המאורסה

    English translation - Nedarim 67b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara rejects this, stating: And do you not learn it by itself, from the words “And if she vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11)? As the verse indicates that her husband can nullify only vows made after the couple is fully married, and not those made beforehand, the earlier verse is unnecessary.

    2The Gemara suggests an alternative method of demonstrating that the first verse is referring to a betrothed woman: Or if you wish, say that the words “and if she be to a husband” (Numbers 30:7) must be referring to a betrothed woman, since the usage of the term “she be” indicates betrothal rather than marriage.

    3The Gemara proposes: Say that a father can nullify the vows of his betrothed daughter on his own. The Gemara responds: If so, why do I need the verse to teach that in a case where she binds herself with a bond in her father’s house, her father can disallow her, i.e., nullify her vow (see Numbers 30:4–6). Now when it can be said that in the presence of a betrothed, i.e., when she is betrothed, the father nullifies his daughter’s vows on his own, is it necessary to state that he can do so where there is no betrothed? Therefore, the fact that the Torah specifically states that the father nullifies her vows by himself when she is not betrothed indicates that he does not have that power when she is betrothed.

    4The Gemara suggests: Say that the father requires the betrothed’s participation in order to nullify his daughter’s vows but that the betrothed can nullify them on his own. And if you would say: If the woman’s betrothed can nullify them on his own, why do I need the reference to the father that the Merciful One writes with regard to the vows of a betrothed young woman, implying that the participation of the father is necessary to nullify her vows. One can explain that the need to mention the father is necessary in order to teach us that if the father ratified the vow, it is ratified, and her betrothed can no longer nullify it.

    5The Gemara rejects this suggestion: If so, for what purpose did the Torah write “And if she vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11), which indicates that a married woman’s husband nullifies her vows on his own? That could be derived by an a fortiori inference: If in the presence of the father, a betrothed man nevertheless nullifies her vows on his own, then when she is no longer in the presence of the father, i.e., she is married and no longer subject to his authority, is it necessary to state that her husband nullifies her vows on his own?

    6The Gemara suggests: Say that the betrothed can nullify her vows by himself, and the words “And if she vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11) are in fact not necessary to teach that a fully married husband can nullify her vows on his own. Rather, they come to say, i.e., to teach, that the husband cannot nullify vows that preceded the betrothal.

    7The Gemara answers: But from that, i.e., from the fact that the verse precludes only the full-fledged husband from nullifying vows that preceded the betrothal, one may infer that the betrothed can nullify by himself vows that preceded the betrothal. Such a conclusion is unreasonable, as the fully married man has greater authority over her than the betrothed.

    8Rather, is it not the case that the betrothed cannot nullify vows on his own, and his ability to do so is only because of his partnership with the father?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולאו ממילא - דלעולם אם היו תהיה אתי לנערה המאורסה דאי כדקאמרת דתרוייהו בנשואה למה לי לא לכתוב אלא בית אישה לחודיה וממילא שמעת מינה דאינו מיפר בקודמין דמשמע אם בית אישה נדרה ולא מה שנדרה קודם לכן ואם היו תהיה למה לי שדייה לארוסה שהבעל והאב מפירין נדריה:

    ואיבעית אימא - להכי לא מצית לאוקומא להאי קרא ואם היו תהיה אלא בארוסה דכתיב לשון הויה דמשמע קידושין כדאמרינן במסכת קידושין (דף ה.) ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה:

    ואימא - להכי סמוך הכתוב כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש לומר דאב מיפר לחודיה לבתו ארוסה בלא הארוס:

    א"כ ואסרה איסר - דאתא לאשמועינן דאב מיפר בזמן שהיא ברשותיה שהיא נערה למה לי למכתב ממילא שמעינן דודאי מיפר דהשתא במקום ארוס שיש לו לארוס רשות בה האב מיפר לחודיה שלא במקום ארוס מיבעיא דאב מיפר לחודיה אלא ודאי להכי אתא קרא לומר דהאב מיפר עם הארוס:

    ואימא אב ליבעי ארוס - שאינו יכול להפר בלא ארוס כדקאמרת אבל ארוס מיפר לחודיה בלא אב:

    וכי תימא - אב דסמיך רחמנא לאם היו תהיה לו למה לי דדרשת לנערה דאביה ובעלה מפירין נדריה:

    מיבעי ליה דאם הקים - שיש לו לאב בכך רשות בה דאם הקים נדריה אין הארוס יכול שוב להפר אבל בלא הקמת אב מיפר בעל לחודיה:

    אט כן - דארוס לחודיה מיפר לא איצטריך לן קרא למימר דבעל מיפר נדרי אשתו דמק"ו הוא דנפקא מה אם בעודה ארוסה שרשות שניהן בה מצי למיפר ארוס לחודיה כשנשאת שאין לאב רשות בה מיבעיא דמיפר בעל לחודיה אלא מדאיצטריך קרא למכתב ואם בית אישה נדרה שמע מינה דארוס במקום אב אינו מיפר לחודיה:

    ואימא - לעולם דארוס מיפר לחודיה ודקאמרת א"כ בית אישה נדרה למה לי לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין:

    ומיניה - כלומר מיהא דאמרת דאיצטריך קרא להכי מיניה איכא למישמע נמי דלאו ארוס לחודיה מיפר דהשתא ומה בעל לאחר שנישאת לו אינו מיפר בקודמין במה שנדרה כשהיא ארוסה לו אינו יכול להפר עכשיו כשנכנסה כולה ברשותו:

    ארוס מיפר בקודמין - בתמיה בזמן שהיא ארוסה ולא נכנסה ברשותו היכי מצי מיפר לחודיה בהני נדרים שנדרה כשהיתה ארוסה:

    אלא לאו - האי דארוס מיפר:

    משום שותפותיה דאב - דמיפר בהדיה אבל ארוס לחודיה ודאי לא מצי מיפר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 67 עמוד ב

    1ולאו ממילא שמעת מינה?

    2איבעית אימא, דהויה קדושין משמע.

    3אימא אב לחודיה מיפר! א"כ (במדבר ל, ד) ״ואסרה איסר בית אביה״, ״יניא אותה״ למה לי? השתא י"ל במקום ארוס מיפר אב לחודיה, שלא במקום ארוס, מיבעיא?

    4אימא אב ליבעי ארוס, וארוס לחודיה מיפר. וכי תימא: אב דכתב רחמנא למה לי, מיבעי ליה דאי הקים הקים!

    5א"כ ״בית אישה נדרה״ למאי כתב? ק"ו ומה במקום אב ארוס מיפר לחודיה, שלא במקום אב מיבעיא?!

    6אימא: (במדבר ל, יא) ״אם בית אישה נדרה״, לומר שאין הבעל מיפר בקודמין!

    7ומיניה, ארוס מיפר בקודמין.

    8אלא לאו משום שותפותיה דאב.

    Tosafot

    איבעית אימא - לא מצית אמרת דהיו תהיה בנשואה מיירי דהויה קדושין משמע מדלא כתיב ואם תלקח לאיש:

    אימא - דלכך עירוב פרשיות לומר דאב לחודיה מיפר בארוסה:

    אם כן ואסרה איסר דכתיב גבי פנויה למה לי השתא י"ל במקום ארוס מיפר כו' - ואם תאמר אי הוה שתיק מיניה דהיו תהיה לא ידענא דבמקום ארוס אב מיפר וי"ל לא ליכתוב אב אלא גבי ארוס אם היו תהיה ואמאי כתב גבי פנויה:

    ואימא אב ליבעי ארוס וארוס לחודיה מיפר - וכי תימא אב דכתב רחמנא למה לי - כלומר לענין מה סמכיה לקרא דהפרת האב גבי היו תהיה דמשמע דאב מיפר ומאי נפקא לן מינה בהפרתו כיון דבלא ארוס אינו מיפר וארוס בלא אב מיפר:

    מיבעי ליה דאם הקם הקים - האב והארוס מיפר דמוקם הנדר: אם כן בית אישה נדרה דמיירי בנשואה למה לי במקום אב ארוס מיפר לבדו שלא במקום אב מיבעי שיפר לבדו וקשה לימא דאימא דבית אישה איצטריך לומר דבנשואה אין האב מקים כמו בארוס ויש לומר דלהא לא איצטריך דפשיטא דבנשואה אין אב מקים אי נמי משמעותיה דקרא דגבי נשואה לא בהקים מיירי:

    אימא אם בית אישה נדרה לומר שאין הבעל מיפר בקודמין - ולעולם ארוס לחודיה מיפר:

    ומינה - כלומר מתשובתך אתה למד שאין ארוס לחודיה מיפר דלגבי נשואה אין בעל מיפר בקודמין וגבי ארוסה כתיב קודמין שמע מינה דמשום שותפות דאב הוא דבהכי יפה כחו דאב דמיפר בקודמין ובעל בלא אב אינו מיפר בקודמין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ממילא שמע מינה - יש מפרשים אכתי תרי קרא לא צריכי, דאי משום שאין הבעל מיפר בקודמין [לחודיה, ליכתוב ואם בית אישה נדרה דשמע מינה, דאב ובעל מפירין ושמע מינה נמי ממילא דאין הבעל מפר בקודמין] דהא בית אשה נדרה כתיב, והקשו בתוספות [כאן ע, א ד"ה ואם היה תהיה למה לי שמע מינה לארוסה – לפי השי"מ] דאם כן אכתי נימא דקרא דהיו תהיה מיירי בין בארוסה בין בנשואה, ואם בית אשה נדרה לאפוקי שאין הבעל מיפר בקודמין, ולי נראה דאי משום הא לא קשיא, דדלמא כלהו סבירא להו דקרא לאו בתרי גווני אשה משתעי אלא בחדא, דהיו תהיה חדא איתתא משמע או ארוסה או נשואה, וכיון דלא אפשר לאוקמה בנשואה לחודה על כרחך בארוסה לחודה מיירי, ודכותה ביבמות פרק הבא על יבמתו (יבמות נח, ב) גבי כהן שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו שאני התם דכתיב אשה. הכי נמי אשה אחת ולא שתים. אלא ודאי הא קשיא לי להדין פירושא, דהיאך אפשר לומר דתרוייהו בנשואה כתיבי, והלא מקרא דאם היו תהיה משמע דמפר בקודמין דהרי כתיב ונדריה עליה, ומקרא דאם בית אשה ממעט קודמין, מקרא אחד מרבה ומקרא אחד ממעט. ואפשר נמי לדחות בהא דדלמא אכתי לא רמו אנפשייהו דונדריה עליה היינו נדרים שהיו עליה כבר, אבל בתוספות פירשו דהיינו דאקשינן ולאו ממילא שמע מינה, כלומר ממה שאתה צריך לומר שאין הבעל מפר בקודמין, מינה שמעת דקרא דהיו תהיה לאו בנשואה מיירי, דהתם בנדרים שקדמו הוא שיכול להפר וזה נכון.

    איבעית אימא הויה קדושין משמע - לפי מה שאמרתי אני דלא משמע להו דקרא מיירי אלא בחדא ניחא, דכיון דהויה על כרחך משמע טפי קדושין מנשואין וקרא לא מיירי אלא בחדא, על כרחך מוקמינן לה בארוסה ולא בנשואה, אבל אי אסתפק לן [אי – לפי השי"מ] נמי בין בארוסה בין בנשואה מאי קאמר דהוי קדושין משמע, וכי נשואין נמי לא משמע, והלא גבי טומאת כהן כתיב ולאחותה הבתולה אשר לא היתה לאיש, ואפילו הכי מיטמא הוא לאחותו ארוסה כדברי רבי מאיר ורבי יהודה, כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות ס, א), ואף על גב דדרשינן לה מהקרובה אליו, מכל מקום אי הויה קדושין לחוד משמע הא אפקיה קרא, ואפילו לרבי יוסי ורבי שמעון דאמרי דאינו מיטמא לארוסה משום דכתיב אשר לא היתה לאיש, היינו משום דהיתה משמע בין בנשואה בין בארוסה, אבל דתהוי ארוסה לחוד במשמע ולא נשואה הא לא אמרי, ותדע לך דאפילו לדידהו נמי מיטמא הוא לארוסה שנתגרשה מרבוייא דהקרובה, ואילו נשאת ונתגרשה לא אלמא הויה לאו קדושין לחודייהו, משמע, אלא ודאי כדאמרן. כן נראה לי.

    אסרה איסור בבית אביה - למה לי לכתביה לאב לגבי אם היו תהיה בלחוד.

    אם כן בית אשה נדרה למה לי - והוי מצי לדחויי דאיצטריך לומר שאם הקים האב אינו מקים, אלא דעדיפא מינה קאמר למעוטי בעל בקודמין.

    ומינה בעל אינו מפר בקודמין ארוס מפר - פירשו המפרשים ומינה אתה יכול לדייק (ודוקא) בעל אין מפר בקודמין הא ארוס מפר, וכיון שכן מאי טעמא מפר ארוס ואין בעל מפר משום שותפותיה דאב. ואינו מחוור כלל, דאדרבה דוק מינה בעל אינו מפר בקודמין וכל שכן ארוס. אלא הכי פירושו ומינה כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין, איכא למידק דארוס לחודיה לא מפר, דהא ארוס מפר בקודמין משום דקרא דהיו תהיה לאיש על כרחיה אוקמי ליה בארוסה, וההוא הא שרי להפר בקודמין, דהא כתיב ונדריה עליה, וכיון שכן איכא למימר השתא בעל לא מפר בקודמין ארוס דגריע טפי מפר, אלא מאי אית לך למימר דטעמא דהאי מלתא, דשאני ארוס דמפר משום שותפותיה דאב דליתנהו קודמין לדידיה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 67b

    Nedarim 67b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 94 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 67b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026