Talmud Builders

    Nedarim 26a

    Back to index

    English translation — Nedarim 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rava said: Everyone holds that anywhere that one says: Had I known that father was among you I would have said: So-and-so and so-and-so are prohibited to partake and father is permitted to do so, then all are permitted to partake. They disagree only in a case where one says: Had I known that father was among you I would have said: All of you are prohibited from partaking except for father.

    2The rationale of the dispute is the following: Beit Shammai hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: If one initially makes one declaration and immediately afterward makes a conflicting declaration, hold him accountable for the first expression. Since he initially said: All of you are prohibited from partaking, this expression is the effective one and they are all prohibited from doing so. The addition of the words: Except for father, is viewed as a clarification of the previous expression, simply indicating that his father is not included in the prohibition.

    3And by contrast, Beit Hillel hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: A person is held accountable even for the conclusion of his statement, and the second formulation is the primary one. Therefore, the fact that one altered his formulation to exclude his father from the prohibition means that the vow is partially canceled, and a vow that is partially dissolved is dissolved completely.

    4Rav Pappa raised an objection to Rava from the following mishna (66a): In what case did Rabbi Akiva say that a vow which was partially dissolved is dissolved completely? For example, if one said: The property of all of you is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, if benefit from one of them was permitted for whatever reason, benefit from all of them is permitted. However, if one said: The property of this one and of that one is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, then if benefit from the first one was permitted for whatever reason, benefit from all of them is permitted, but if benefit from the last one was permitted, benefit from the last one alone is permitted and benefit from all the others is forbidden.

    5Rav Pappa explains his objection: Rabba stated that when one qualifies his words by saying: I would have said all of you are prohibited from partaking except father, then all agree that everyone except his father is prohibited from doing so, but that when he adds to his words by saying: I would have said that so-and-so and so-and-so are prohibited from partaking and father is permitted to do so, there is a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. Granted, according to the opinion of Rabba, he establishes Rabbi Akiva’s first clause, where benefit from all is permitted, as a case where he retracts and says: I meant to say that the property of this one and of that one, but not that of so-and-so, is konam for me, which accords with the opinion of Beit Hillel.

    6And the last clause of the mishna, in which benefit from the last one alone is permitted, but benefit from all the others remains forbidden, is a case where he retracts and says: The property of all of you is konam for me except for that of one of you. According to the opinion of Rabba, both Beit Shammai and Beit Hillel would agree that in this case the one who stated the vow is permitted to benefit only from the one excluded from the vow.

    7But according to you, Rava, who holds that if he said: I would have said that so-and-so and so-and-so are prohibited to partake and father is permitted to do so, all concede that everyone is permitted to partake, and that the dispute pertains to when one says: I would have said that all of you are prohibited to partake except for father, granted, he establishes the first clause of Rabbi Akiva’s statement as a case where he retracts and says: The property of all of you is konam for me except for that of father, and benefit from all is permitted, in accordance with the opinion of Beit Hillel.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דכ"עלא נחלקו באומר תחלה בכלל הרי זה עליכם קרבן ושוב אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן אפילו ב"ש מודו דכה"ג הואיל והיתר מקצתו בתוך דבורו הותר כולו:

    לא נחלקואלא דהדר כלל דאמר כולכם אסורים חוץ מאבא:

    דבית שמאי סברי' לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשוןדאזלינן בתר ההוא רובא דאמר כולכם אסורין ולא אמרי' משהותר מקצתו הותר כולו:

    וב"ה סברי לה כרכי יוסי דיאמר בגמר דבריו אדם נתפסדאמר חוץ דמתוך דבורו הותר מקצתו דאמר חוץ מאבא הותר כולו:

    כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולודזהו כב"ה ופליגי רבנן עליה דאמרי לא הותר כולו דהיינו כבית שמאי:

    שאיני נהנה לזה ולזהשפרטן:

    הותרו כולןמפרש בברייתא לקמן:

    בשלמא לרבהדאמר דבכולכם לא פליגי אלא בפלוני ופלוני לא קשיא ליה הך ברייתא דמתרץ לה לרישא כסיפא וסיפא כרישא דקתני רישא ר' עקיבא אומר הותרו כולן מיירי בהיכא דפרט שאמר שאיני נהנה לזה ולזה ולא בכולכם ור"ע הוא דאמר כב"ה והיינו דקאמר לא נחלקו אלא בהייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר ופליגי רבנן עליה דר"ע דקסברי כב"ש וסיפא דסיפא דקתני כולן אסורין מוקי לה דאמר כולכם ודברי הכל היא דבכולכם אסורים לא פליגי ר"ע ורבנן כדאמרי' דכולי עלמא היכא דקאמר כולכם כולן אסורין והשתא סיפא דרישא דתני הותר הראשון הותרו כולן לא דייק אלא לסיפא דסיפא כדקאמר:

    אלא לדידךלרבא דאמר בכולכם פליגי היכי מוקמינן לה לברייתא:

    בשלמא רישאדקתני דאמר ר' עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן דפליגי רבנן עליה:

    מוקים לה דקאמר כולכםולא אפיק אלא כדקתני ר' עקיבא וכו' ופליגי רבנן עליה דר' עקיבא כב"ה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 26 עמוד א

    1ורבא אמר: דכולי עלמא, כל היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר: ״פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר״ כולם מותרין. לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: ״כולכם אסורין חוץ מאבא״.

    2בית שמאי סברי לה כרבי מאיר, דאמר: תפוס לשון ראשון.

    3ובית הלל סברי לה כרבי יוסי, דאמר: בגמר דבריו אדם נתפס.

    4איתיביה רב פפא לרבא: כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו? ״קונם שאיני נהנה לכולכם״, הותר אחד מהן הותרו כולם. ״שאיני נהנה לא לזה ולזה״, הותר הראשון הותרו כולם, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין.

    5בשלמא לרבה, מוקים לה לרישא, דאמר לזה ולזה.

    6וסיפא דאמר ״לכולכם״.

    7אלא לדידך: בשלמא רישא מוקים לה דאמר ״לכולכם״.

    Tosafot

    ורבא אמר דכ"ע וכו'פי' רבא אית ליה דכל היכא דאמר בסוף פלוני ופלוני בין אמר מעיקרא כולכם בין מעיקרא לזה ולזה דהשתא לא החליף לשונו אפ"ה כיון דלבסוף הותר מקצתו לגמרי שלא כלל אביו עם האחרים כשבא להתיר נדרו אמרינן הותר מקצתו הותר כולו דב"ש אמרי נמי נדר שהותר מקצתו הותר כולו לא נחלקו אלא דאמר כולכם לבסוף דב"ש סברי לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ובתחלת דבריו בשעת התרה כלל אביו עמהם וא"כ אין כאן הותר מקצתו וא"ת אי תפוס לשון ראשון אמאי אביו מותר והלא מתחלה אמר כולכם דמשמע אפילו אביו ויש לומר דודאי אנן סהדי דאין דעתו לאסור אביו אילו יודע שהיה שם ומ"מ לא חשיב ליה הותר מקצתו לגבי להתיר לאחרים:

    מתיבי כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכו'בשלמא לרבה דתלי פלוגתייהו בהחלי' לשונו מוקי רישא כדקתני כולכם כגון דאמר בתחלת נדרו לזה ולזה עכשיו כשחוזר בו אמר כולכם כדקתני בברייתא וסיפא דברייתא דקתני לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן מיירי שאמר מתחלה בשעת נדרו כולכם ועכשיו בשעת חזרה אומר לזה ולזה וכולכם דרישא ולזה ולזה דסיפא דהך בריית' תרווייהו קאי אשעת חזרה ואיצטריך רישא וסיפא לאשמועינן דבכל ענין שיחליף לשונו אמר ר"ע הותר מקצתו הותר כולו וא"ת מ"מ קשה מסיפא דסיפא דקתני הותר האחרון וכולן אסורין היכי משכחת לה וי"ל דהשתא לא דייקינן בלישנא דראשון ואחרון עד בסמוך:

    אלא לדידך בשלמא רישאדאמר הותר [א' מהן] הותרו כולן דאמר כולכם בשעת חזרה ולכך לרבי עקיבא הותרו כולם ולא לרבנן אלא סיפא על כרחו דאמר לזה ולזה בשעת חזרה אמאי פליגי רבנן עליה וא"ת לפי' ר"ת דפירש לעיל דרבא דפליג בכולכם לבסוף בין אמר בשעת הנדר כולכם בין אמר בשעת הנדר לזה ולזה אם כן לישנא דכולכם ברישא ולזה ולזה תרוייהו אשעת הנדר קיימי דאידי ואידי בשעת חזרה אמר כולכם ולהכי ר"ע דוקא ולא רבנן וי"ל דמשמע ליה דלשונות דברייתא אחזרה קיימי מדקתני כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו משמע דאשעת היתר קאי לפרושי ועי"ל כיון דעיקר פלוגתא דר"ע ורבנן תלוי במה שאמר לבסוף כולכם א"כ זה היה לו לפ' בבריי' ברישא ובסיפא כ"נ לרש"י:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר רבי עקיבא כו', בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דהיינו שאני נהנה לכולכם, הותר אחד מהם הותרו כולם. כגון דאמר בשעת הנדר לכולכם, ועכשיו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לזה ולזה, ומציעתא נמי דהיינו לזה ולזה, כשאמר בשעת נדרו לזה ולזה, ועכשיו הפך דבריו ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לכולם. וקא משמע לן דכל שמהפך לשון נדרו מכלל לפרט, או מפרט לכלל, הותר מקצתו הותר כולו לרבי עקיבא, ופליגי רבנן עליה בכולהו, דאילו לרבנן לא אשכחן לעולם, שיהא מותר כולו בהיתר מקצתו.

    סיפא דסיפא דהיינו הותר האחרון האחרון מותר, וכלן אסורין דאמר לכולכםכלומר בין בשעת הנדר בין בשעה שבא לפני חכם, כלומר שמעמיד דבריו, דבכי הא אפילו בית הלל מודו כדאמרן. והאי דקאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה, כלומר בין בתחלה בין בסוף, אלא דחדא מינייהו נקט, וניחא לה למינקט סיפא דרישא, והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור [ולא קא מפרש היכי הכא קאמר ופעמים וכו', שאפילו לרבי עקיבא האחרון מותר והראשון אסור – לפי השי"מ], והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד, או באומר לזה ולזה לבד, אלא כל שמעמיד דבריו, אלא לדידך דלא משכחת דפליגי בית שמאי אלא במעמיד דבריו, בשלמא רישא דאמר לכולכם, כלומר דבהא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא, וכשאמר בין בשעת הנדר בין בסוף לכולכם, אלא סיפא דאמר לזה ולזה. והשתא קרי סיפא למציעתא, משום דלרבה איכא למימר דהוי בכלל רישא, לפי שהוצרך ללמוד דבין אמר מתחלה לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, ובין אמר מתחלה לזה ולזה, ועכשיו אמר לכולכם, כל שמהפך דבריו כשבא לפני חכם הותרו כולם. וקא משמע לן דאפילו מהפך מפרט לכלל שהוא לשון חזק יותר, אפילו הכי הותר מקצתו הותר כלו, אבל לרבא למאי איצטריך למיתני תרתי, במעמיד, דהא אשמועינן ברישא דכל שמעמיד דבריו לרבי עקיבא דוקא הותרו כולן, אבל רבנן פליגי. אלא ודאי האי מציעתא לאו כרישא, אלא כגון דמעיקרא אמר לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, וזו ואין צריך לומר זו קתני, ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן עליה.

    ואמרי פליגי רבנן עליה והא אמרת כל שאינו מעמיד דבריו דברי הכל מותר. והוא הדין דהוה מצי למיפרך ליה מסיפא דסיפא, דקתני בהדיא הראשון אסור, ואילו לרבא לא משכחת לה לרבי עקיבא לעולם שיהא אחד מהם מותר, והשאר אסורים, אלא דניחא ליה לאקשויי ממציעתא דקדימה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 26a

    Nedarim 26a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 113 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דכ"ע לא נחלקו באומר תחלה בכלל הרי זה עליכם קרבן ושוב אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן אפילו ב"ש מודו דכה"ג הואיל והיתר מקצתו בתוך דבורו הותר כולו:

    לא נחלקו אלא דהדר כלל דאמר כולכם אסורים חוץ מאבא:

    דבית שמאי סברי' לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון דאזלינן בתר ההוא רובא דאמר כולכם אסורין ולא אמרי' משהותר מקצתו הותר כולו:

    וב"ה סברי לה כרכי יוסי דיאמר בגמר דבריו אדם נתפס דאמר חוץ דמתוך דבורו הותר מקצתו דאמר חוץ מאבא הותר כולו:

    כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו דזהו כב"ה ופליגי רבנן עליה דאמרי לא הותר כולו דהיינו כבית שמאי:

    שאיני נהנה לזה ולזה שפרטן:

    הותרו כולן מפרש בברייתא לקמן:

    בשלמא לרבה דאמר דבכולכם לא פליגי אלא בפלוני ופלוני לא קשיא ליה הך ברייתא דמתרץ לה לרישא כסיפא וסיפא כרישא דקתני רישא ר' עקיבא אומר הותרו כולן מיירי בהיכא דפרט שאמר שאיני נהנה לזה ולזה ולא בכולכם ור"ע הוא דאמר כב"ה והיינו דקאמר לא נחלקו אלא בהייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר ופליגי רבנן עליה דר"ע דקסברי כב"ש וסיפא דסיפא דקתני כולן אסורין מוקי לה דאמר כולכם ודברי הכל היא דבכולכם אסורים לא פליגי ר"ע ורבנן כדאמרי' דכולי עלמא היכא דקאמר כולכם כולן אסורין והשתא סיפא דרישא דתני הותר הראשון הותרו כולן לא דייק אלא לסיפא דסיפא כדקאמר:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    ורבא אמר דכ"ע וכו' פי' רבא אית ליה דכל היכא דאמר בסוף פלוני ופלוני בין אמר מעיקרא כולכם בין מעיקרא לזה ולזה דהשתא לא החליף לשונו אפ"ה כיון דלבסוף הותר מקצתו לגמרי שלא כלל אביו עם האחרים כשבא להתיר נדרו אמרינן הותר מקצתו הותר כולו דב"ש אמרי נמי נדר שהותר מקצתו הותר כולו לא נחלקו אלא דאמר כולכם לבסוף דב"ש סברי לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ובתחלת דבריו בשעת התרה כלל אביו עמהם וא"כ אין כאן הותר מקצתו וא"ת אי תפוס לשון ראשון אמאי אביו מותר והלא מתחלה אמר כולכם דמשמע אפילו אביו ויש לומר דודאי אנן סהדי דאין דעתו לאסור אביו אילו יודע שהיה שם ומ"מ לא חשיב ליה הותר מקצתו לגבי להתיר לאחרים:

    מתיבי כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכו' בשלמא לרבה דתלי פלוגתייהו בהחלי' לשונו מוקי רישא כדקתני כולכם כגון דאמר בתחלת נדרו לזה ולזה עכשיו כשחוזר בו אמר כולכם כדקתני בברייתא וסיפא דברייתא דקתני לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן מיירי שאמר מתחלה בשעת נדרו כולכם ועכשיו בשעת חזרה אומר לזה ולזה וכולכם דרישא ולזה ולזה דסיפא דהך בריית' תרווייהו קאי אשעת חזרה ואיצטריך רישא וסיפא לאשמועינן דבכל ענין שיחליף לשונו אמר ר"ע הותר מקצתו הותר כולו וא"ת מ"מ קשה מסיפא דסיפא דקתני הותר האחרון וכולן אסורין היכי משכחת לה וי"ל דהשתא לא דייקינן בלישנא דראשון ואחרון עד בסמוך:

    אלא לדידך בשלמא רישא דאמר הותר [א' מהן] הותרו כולן דאמר כולכם בשעת חזרה ולכך לרבי עקיבא הותרו כולם ולא לרבנן אלא סיפא על כרחו דאמר לזה ולזה בשעת חזרה אמאי פליגי רבנן עליה וא"ת לפי' ר"ת דפירש לעיל דרבא דפליג בכולכם לבסוף בין אמר בשעת הנדר כולכם בין אמר בשעת הנדר לזה ולזה אם כן לישנא דכולכם ברישא ולזה ולזה תרוייהו אשעת הנדר קיימי דאידי ואידי בשעת חזרה אמר כולכם ולהכי ר"ע דוקא ולא רבנן וי"ל דמשמע ליה דלשונות דברייתא אחזרה קיימי מדקתני כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו משמע דאשעת היתר קאי לפרושי ועי"ל כיון דעיקר פלוגתא דר"ע ורבנן תלוי במה שאמר לבסוף כולכם א"כ זה היה לו לפ' בבריי' ברישא ובסיפא כ"נ לרש"י:

    Tosafot on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר רבי עקיבא כו', בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דהיינו שאני נהנה לכולכם, הותר אחד מהם הותרו כולם. כגון דאמר בשעת הנדר לכולכם, ועכשיו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לזה ולזה, ומציעתא נמי דהיינו לזה ולזה, כשאמר בשעת נדרו לזה ולזה, ועכשיו הפך דבריו ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לכולם. וקא משמע לן דכל שמהפך לשון נדרו מכלל לפרט, או מפרט לכלל, הותר מקצתו הותר כולו לרבי עקיבא, ופליגי רבנן עליה בכולהו, דאילו לרבנן לא אשכחן לעולם, שיהא מותר כולו בהיתר מקצתו.

    סיפא דסיפא דהיינו הותר האחרון האחרון מותר, וכלן אסורין דאמר לכולכם כלומר בין בשעת הנדר בין בשעה שבא לפני חכם, כלומר שמעמיד דבריו, דבכי הא אפילו בית הלל מודו כדאמרן. והאי דקאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה, כלומר בין בתחלה בין בסוף, אלא דחדא מינייהו נקט, וניחא לה למינקט סיפא דרישא, והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור [ולא קא מפרש היכי הכא קאמר ופעמים וכו', שאפילו לרבי עקיבא האחרון מותר והראשון אסור – לפי השי"מ], והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד, או באומר לזה ולזה לבד, אלא כל שמעמיד דבריו, אלא לדידך דלא משכחת דפליגי בית שמאי אלא במעמיד דבריו, בשלמא רישא דאמר לכולכם, כלומר דבהא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא, וכשאמר בין בשעת הנדר בין בסוף לכולכם, אלא סיפא דאמר לזה ולזה. והשתא קרי סיפא למציעתא, משום דלרבה איכא למימר דהוי בכלל רישא, לפי שהוצרך ללמוד דבין אמר מתחלה לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, ובין אמר מתחלה לזה ולזה, ועכשיו אמר לכולכם, כל שמהפך דבריו כשבא לפני חכם הותרו כולם. וקא משמע לן דאפילו מהפך מפרט לכלל שהוא לשון חזק יותר, אפילו הכי הותר מקצתו הותר כלו, אבל לרבא למאי איצטריך למיתני תרתי, במעמיד, דהא אשמועינן ברישא דכל שמעמיד דבריו לרבי עקיבא דוקא הותרו כולן, אבל רבנן פליגי. אלא ודאי האי מציעתא לאו כרישא, אלא כגון דמעיקרא אמר לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, וזו ואין צריך לומר זו קתני, ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן עליה.

    ואמרי פליגי רבנן עליה והא אמרת כל שאינו מעמיד דבריו דברי הכל מותר. והוא הדין דהוה מצי למיפרך ליה מסיפא דסיפא, דקתני בהדיא הראשון אסור, ואילו לרבא לא משכחת לה לרבי עקיבא לעולם שיהא אחד מהם מותר, והשאר אסורים, אלא דניחא ליה לאקשויי ממציעתא דקדימה.

    Rashba on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    ורבא אמר הכל מודים אפילו ב"ש באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דכולן מותרין. פי' משום דהוי נדר שהותר מכללו כדפרישית וכ"ע אית להו דר"ע דנדר שהותר מקצתו הותר כולו לא נחלקו אלא באומר אילו כו' הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מן אבא ואמרינן בגמרא דפליגי אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון דפליגי ביה ר"מ ורבי יוסי [נזיר דף ט.] גבי נזיר באומר הריני נזיר מן הגרוגרות דהוו להו שתי לשונות שסותרין זה את זה דרבי מאיר סבר תפסינן לשון ראשון ורבי יוסי סבר תפסינן לשון אחרון והכא נמי איכא שתי לשונות דסתרי אהדדי דהא בתחלת דבריו דהוה אמר כלכם אסורין משמע שכולל באיסור אחד לכל הזרים ושלא היה גומר בדעתו לאסור קרוביו כלל ואינם בכלל האיסור וכי האי גוונא כי משתרי אבוה בטעותא לא חשיב נדר שהותר מקצתו כדפרישית לעיל וכי הדר אמר חוץ מן אבא משמע דאביו בכלל לשון נדרו דמעיקרא אלא דהשתא מפיק לה מיניה וכי האי גוונא חשיב נדר שהותר מכללו דאי לא אתי השתא אלא לברורי דלא הוה בדעתיה למיסרינהו אאבוה בלישנא דפתח ביה לגלויי דעתיה הוה סגי ליה דלימא הכי הייתי אומר כל הזרים הבאים לאכול תאנים יהיו עליכם קרבן דהשתא הוי מגלי דעתיה שלא היה דעתו מעולם שיהיו קרוביו נכללים באיסורו אפילו תוך כדי דבורו אבל השתא דנקיט בגלוי דעתיה לישנא דחוץ מאבא גלי אדעתיה דכייל איסוריה אפי' אקרובים עד שיוציאם בגמר דבורו הילכך כי אישתרו קרובים משום נדר טעות הוי נדר שהותר מכללו ולאו לשונות סותרין זה את זה ממש הוא דהא איכא לפרושי כל חד מנייהו דהוי פירושא דחבריה וסלקי תרוייהו לחד עניינא או כוליה בלשון אומר כלכם או כוליה בלשון אומר פלוני ופלוני אלא הכי קאמרינן דבית שמאי סברי לה כרבי מאיר דאמר גדול כח לשון ראשון דכי סתרי אהדדי תפסינן לשון ראשון וכיון דכן הכא כל שכן דאית לן למימר דמפרשינן כוליה לישנא בתר לישנא קמא ולא הוי נדר שהותר מכללו ובית הלל סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם נתפס וכיון דכן דיינינן כוליה לישנא בתר לישנא בתרא והוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ודוקא בהא דאיכא לאסוקי כוליה לישנא לחד טעמא אבל כל היכא דהוה תרי לישני דסתרי לגמרי אהדדי ולא סגי לאסוקינהו תרוייהו לחד טעמא לעולם מספקא ליה לר' יוסי אי תפסינן לשון ראשון או לשון אחרון כדתנן בהדיא בפרק השואל [דף קב:] בשוכר בית מחבירו בי"ב זהובים לשנה בדינר זהב לחדש ובא מעשה לפני ר"ג ורבי יוסי ואמרו יחלוקו את חדש העבור ויש כמה פנים לשמועה זו לרבותינו ז"ל אבל זה הנכון ועיקר. רבינו נר"ו:

    כתב רבינו ז"ל איכא מאן דפסק כרבה משום דהוא רביה דרבא ואיכא מאן דפסק כרבא דבתרא הוא פי' דאע"ג דקיימא לן אין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו כשחולק עמו בחייו ושמע רבו ולא חזר בו אבל כשחלק עמו אחר מותו לא אמרינן הכי דאי לאו הכי לא הוה אמרינן הלכתא כבתראי דהא בתראי תלמידי דקמאי נינהו ואין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא ודאי כדאמרן וכן כתב רבינו האי גאון ז"ל:

    כתב רבינו ז"ל ואע"ג דלא מכרעא לן מילתא בעלמא כלומר כל היכא דפליגי רבה ורבא כמאן נקטינן. הכא גבי נדרים נקטינן כרבה דבאומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא אביו מותר וכולם אסורים אבל באומר הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כלן מותרין:

    ורבינו נר"ו פסק הלכה כרבא דבתרא הוי הלכך באומר הייתי אומר כולכם אסורים ואבא מותר לא הוי נדר שהותר מכללו דלא גמר בדעתיה למיהוי אביו בכלל איסורא לעולם הלכך כלם אסורים ואביו מותר אבל באומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר כלם מותרים ובאומר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מן אבא נמי קי"ל כב"ה דאמרי תפוס לשון אחרון וכולן מותרין דהוה ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו והיכא דאמר מעיקרא כלכם אסורין סתם אלא השתא הוא דמגלי דעתיה מאי דהוה אמר אילו הוה ידע דאבוה תמן הוי נדר טעות ולא בעי שאלה לחד מנייהו כלל אבל אם ידע בשעת נדרו שאביו ביניהם עמד ונדר אף עליו אלא שאומר עכשיו אילו הייתי יודע שאסור לאסור נכסי על אבא הייתי אומר אחד מלשונות אלו נדר גמור הוא ובעי שאלה וכי מתשיל משתרו כולהו בפתח זה אע"פ שרבינו ז"ל כתב בהלכות דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא גבי נדרי שגגות דמתניתין כב"ה וגבי הא דתנן התם פותחין בימים טובים ובשבתות וכו' וכל דדמי להו דפתיח בהו פתחא כלומר שבלא היתר חכם יש פתח לנדרו להתירו דכל נדרי דמשנתיט בהכי הוו נדרי טעות והוא דאמר נמי אילו הייתי יודע שאבא ביניכם או שאותן ימים טובים ביניהם לא הייתי נודר אותו נדר כלל באותו לשון שנדרתי אלא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר אי נמי יום פלוני ופלוני אסורין וי"ט מותר כלישנא דרבה ולא באומר הייתי אומר כלכם אסורים אבל נדר שהותר בחרטה לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דהא באידך ליכא חרטה ונדרא כדקאי קאי ולשון חכמים מרפא הוא מאן דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסיא ומאי דניחא ליה בגויה לקיים ואזל בנפשיה. כלומר הדבר שהוא נשאל עליו ויש לו עליו פתח יתירוהו ומה שלא נשאל עליו ישאר באיסורו ע"כ תורף דברי רבינו ז"ל ונראה מדבריו דמפרש מתניתין דפותחים בימים טובים ובשבתות בנדרי טעות דלא בעו שאלה כגון שנדר (א) קדש סתם ועכשיו אומר שהיה בדעתו שאין שבתות וי"ט בכלל ואילו היה יודע שהן נכללין בכלל לשון נדרו שלא היה אומר לשון זה אלא שהיה אומר ימי החול של החדש הזה אסורין ושבתות וי"ט מותרין דלא בעי שאלה לשבתות וי"ט כלל דבטעות הוה ולפיכך הותרו כלם דלא תייל נדרא כלל ולא ירדנו לסוף דעת רבינו ז"ל בזה דהא לישנא דפותחין בשבתות וי"ט בנדר שצריך שאלה ופתח משמע דהכי משמע לישנא דפותחין בכולי מכלתין ואין זה יוצא מן הכלל וכדקתני (ב) רישא דההיא מתני' פותחין לו לאדם בכבוד עצמו וכן כולי פרקא בנדר שמותר על ידי פתח קתני פותחין והאי נמי (ג) הם הוא כדפ"ל ותו דמה לי נדרי טעות ומה לי נדר שהותר על ידי פתח דהא קיימא לן [כתובות דף עד:] דחכם עוקר הוא הנדר מעיקרו כאילו לא היה מעולם וכדקיימא לן דאילו לא אכלה כולה נשאל עליה הילכך כי היכי דבנדרי טעות משום דלא חייל נדרא כלל אטעותא לא חייל אאידך דאיתסר בהדיה דהוי כחד גופא הכא נמי בנדר גמור כיון שהותר מקצתו על ידי פתח הוי כמאן דליתיה וכמאן דלא חייל כלל דמי והותר נמי המקצת האחר שנאחז עמו באיסור אחד דהוו כחד גופא מיהו בהא ודאי מודינא דבהפרת הבעל לאשתו כיון דבעל מיגז גייז לא אמרינן ביה הותר מקצתו הותר כולו ולעולם מאי דאשתרי אשתרי ואידך באיסוריה קאי וכדתניא לקמן במכילתין [דף פז.] הפר לתאנים אינו מופר עד שיפר לענבים שכן בכל דבר שאין היתרו ע"י פתח כגון שמתא אי נמי חרמות שהקהל מתירין שלא ע"י פתח אם הותר ממנו מקצת אותו מקצת הותר והשאר עומד קיים באיסורו וכ"כ ה"ר פנחס הלוי ז"ל וכן קבלתי מפי רבינו נר"ו וכ"ש לנשבע לחברו בדבר שמחלו מקצתו שלא הותר מן השאר ואעפ"כ ראוי למעשה להחמיר כדברי רבינו ז"ל:

    Ritva on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    ומכל מקום רבא חולק עמו ואמר שבית הלל מודים בשהיפך את דבריו הן מכלכם לזה וזה הן מזה לזה לכלכם שהותרו כלם ואפילו לבית שמאי ולא נחלקו אלא כשהעמיד לשון ראשון דלבית שמאי אסור מטעם תפוש לשון ראשון כר' מאיר שאמרה כן בהאומר זו תמורת עולה זו תמורת שלמים שתמורת עולה היא ואע"פ שמכל מקום סותר את דבורו במה שאומר חוץ מאבא מכל מקום לענין האחרים תפוס לשון ראשון שאביו בכללם ולא היה שם שום התר ואע"פ שלענין אביו ואחיו הותר מדין שגגה האחרים מיהא אסורים ולבית הלל תפוס לשון אחרון וכר' יוסי דאמר בגמר דבריו מתפיש והרי היא שלמים וכן הלכה ואף זו הולכין אחר סוף הדבור שסותר את הראשון והועילה סתירתו אף לאחרים ולא שתהא זו דומה לגמרי לזו של ר' מאיר ור' יוסי אלא שדומה לה במקצת ונמצא לדעת רבא שכל נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכן אם נתבטל מקצתו מאליו מצד שגגה או טעות נתבטל כלו בין ששתק בין שהלך לו בין שדבר בהעמדת לשון ראשון הן בסתירתו בכלן כל שהותר מקצתו הותר כלו שזהו לדעתו דעת בית הלל שהלכה כמותו:

    ומכל מקום הקשה רב פפא לרבא ממה שאמרו בפרק ר' אליעזר כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כלו ושיהיו חכמים חולקים בה עמו לומר שלא הותר כלו אמר קונם שאני נהנה לכלכם הותר אחד מהם הותרו כלם לזה ולזה הותר הראשון הותר האחרון הותר האחרון לא הותר הראשון בשלמא לרבה דאמ' שהמחלקת הוא במשנה דבורו וקס"ד במשנה זו דהותר דקאמ' פירושו נתבטל על ידי כההיא דאביו ואחיו ואפשר לומר דרבה מוקים לה לרישא ר"ל הא דאמר קונם שאני נהנה לכלכם שבהתרת האחד הותרו כלם בשאמר אחר כן לזה ולזה כלומר שבשעת הנדר אמר קונם שאני נהנה לכלכם ועכשו הוא אומר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר לזה ולזה שיש כאן סתירת דבור ולבית הלל מיהא מותר ור' עקיבא קאי כותיה וסיפא ר"ל סיפא דרישא דהיינו מציעתא דקאמר לזה ולזה הותר הראשון הותרו כלם דאמר נמי בתר הכי כלכם ר"ל שבשעת הנדר אמר לזה ולזה וכשנודע לו שאביו שם הוא אומר אלו הייתי יודע שכן הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא שנמצא סותר לשונו הראשון וכל שנשתנה לשונו בין מכלל לפרט בין מפרט לכלל הותר מקצתו הותר כלו והותר הראשון לאו דוקא אלא הותר אחד מהם וסיפא דסיפא דקתני בלזה ולזה האחרון מותר וכולן אסורין אתה מפרשו בשלא סתר דבורו ואחרון לאו דוקא אלא אע"פ שהותר מאליו אותו שהיה נדרו עליו בטעות או שגגה והוא שקוראו עכשיו אחרון האחרים אסורים אחר שלא שנה את לשונו והוא הדין כשאמר בשעת הנדר כולכם אסורים ובשעה שנתגלה לו שאביו לשם יאמר גם אלו הייתי יודע וכו' הייתי אומר כלכם אסורים חוץ מאבא אלא דחדא מיניהו נקט ובהכי אתי' לה בכלא מתניתין ר' עקיבא כבית הלל ורבנן פליגי עליה חוץ מסיפא דסיפא שאף בית הלל מודים בה הואיל ומעמיד את לשונו:

    אלא לדידך דקאמרת דבסותר לא פליגי דאפילו לרבנן הותר כלו היכי מוקמת למתניתין דמשמע דר' עקיבא היא ורבנן פליגי עליה בשלמא רישא דאמר נמי לכלכם ונמצא מעמיד דבורו הראשון דלבית שמאי לא הותר כלו ולר' עקיבא דקאי כבית הלל הותר כלו אלא סיפא ר"ל מציעתא דקאמר לזה ולזה הותר הראשון הותרו כלם דאמר לזה ולזה בתמיהה כלומר בין בשעת הנדר בין כשנתגלה לו שאביו לשם כלומר שנמצא מעמיד זה דבריו ואם כן מה הוצרכה דבשלמא לרבה אשמעינן תרויהו בסותר לאשמועינן דר' עקיבא סבר לה כבית הלל בין ששנה מכלל לכלל שהשנויים אינם דומין זה לזה אבל לדידך דאוקמת תרויהו במעמיד מה בין זו לזו עד שיצטרך ללמד את שתיהן אלא ודאי בסותר וזו ואין צריך לומר זו קתני כלומר שאף במעמיד הותר כלו ואין צריך לומר בסותר ואם כן היכי אמר דר' עקיבא היא והא לדידך כלהו מודו בהכי ובעל הסוגיא קצר דבריו והיה לו לומר אלא סיפא דאמר לזה ולזה בתמיהה תרתי למה לי אלא דאמר לכלכם כלומר שבתחלה אמר לזה ולזה ולבסוף כשנתגלה לו שאביו לשם אמר כלכם שנמצא סותר את לשונו ור' עקיבא היא בתמיהה הא אמרת דברי הכל מותר ושמא תאמר והא הוה מצי לאקשויי מסיפא דסיפא דקאמר כולן אסורין ובמעמיד ולר"ע דקאי כבית הלל אף במעמיד מותר תירצו בתוספות דממציעתא ניחא ליה לאקשויי משום דקדימא:

    Meiri on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י לא נחלקו אלא דהדר כו' לשון ראשון דאזלינן כו' הד"א נתפס דאמר כו' הד"א הותר כולו דזהו כו' הד"א לזה ולזה שפרטן הד"א והס"ד כב"ש וסיפא דסיפא כו' דרישא דתני הותר כו' כצ"ל:

    ברא"ש בשלמא לרבה מוקי כו' סבירא ליה דבהחליף לשונו כו' וכן ר' עקיבא ובר כו' כצ"ל:

    בר"ן הכי נמי שאף שדברו האחרון כו' גם כן עושים עיקר כו' דאמר כשסותרין כו' סותרין שיש לעשית כו' ביניהם אומרים שאילו כו' לזה ולזה משום הכי כו' לזה ולזה מאחר כו' קאמר הס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ורבא אמר בשמהפך דבריו כולי עלמא לא פליגי דכולן מותרין כי פליגי בשעומד על דבורו הראשון אלא שאומר שאילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא דאפילו בכי הא קסברי בית הלל שכולן מותרין. ובית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון גבי האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים דאמר ר' מאיר דהרי זו תמורת עולה. והכא נמי כיון דאמר הייתי אומר כולכם אסורים הרי זה עיקר דבריו והרי זה מעמיד דבריו הראשונים שאמר בשעת הנדר. ואף על גב דאמר חוץ מאבא שהוא הפך הכלל שאמר בתחלה אין בכך כלום שאין עיקר הדבר בגמר דבריו אלא בראש דבריו. עד כאן. וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל: ויש אומרים דהוא הדין אם החליפו בענין אחר דמתחלה אמר זה וזה אסורים ועכשו כשבא לפני חכם אומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא שגם עכשו אינו מעמיד דבריו הראשונים והותר מקצתו הותר כולו. וצריך עיון מנא להו הא דאימר דוקא כשמחליף לשון חשוב ואלים ללשון גרוע. וא"ת מנא ליה לרבה שיש חילוק בין החליף לשונו ללא החליף. יש לומר כך צריך לחלק מכח ברייתא דלקמן דנדר מחמשה דתני רישא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובסיפא תני דלא הותר כולו. אלא על כרחין ר' עקיבא לאו בכל ענין אמר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומשמע ליה לרבה דבענין זה הוא נכון לחלק. עד כאן.

    ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דכולם מותרין. כלומר אפילו לבית שמאי משום דכולי עלמא אית להו נדר שהותר מקצתו הותר כולו בכי האי גונא דכיון דאינו מקיים לשונו הראשון אפילו לגבי אותן האחרים הותרו האחרים בהיתר המקצת היינו בהיתר אביו. וכי תימא הותר כולו הוא מכיון שהוא אומר ששוגג מהכל בלשון נדרו. לא היא דכיון דאפילו ללשון זה קיימיה לאסוריה לגבייהו שהרי הוא אומר שהיה הוא אומר פלוני ופלוני אסורין לאו הותר כולו הוא אלא הותר מקצתו בלחוד הוא ואפילו הכי אמרינן הותר כולו. הרנב"י ז"ל. גרסא דוקא הכי היא: אמר רבה הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא כולהון אסורין ואביו מותר. לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר. ורבא אמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר כולן מותרין. לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא. בית שמאי סברין לה כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ובית הלל סברי לה כר' יוסי דאמר בגמר דבריו אדם מתפיס. וכך פירושה: דכולי עלמא בין בית שמאי בין בית הלל כולן אסורים ואפילו בית הלל מודו דלא הוי כנדר שהותר מקצתו הותר כולו. משום דמעיקרא בלשון כולכם הדירן דהא הרי הן עליכם כקרבן קאמר דמשמע על כולכם והשתא כולכם ואפילו אביו משמע בכלל אלא שחוזר והתירו כשאמר חוץ מאבא ומזה מודה בית הלל הכא דלא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. אבל כשאמר אילו הייתי יודע שכן הוא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר דהשתא לא כללם בנדר כהאי גוונא אמרי בית הלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ובית שמאי סברי לדעת רבה דאפילו בכהאי גוונא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ורבא סבר דכהאי גוונא דקאמר בחרטתו אילו הייתי יודע שכן הוא הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר אפילו בית שמאי מודו בזה דאמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. והיכא דכללם כמו בתחלה כגון דקאמר הייתי אומר כולכם אסורים ואבא מותר בהא דוקא פליגי בית שמאי לאיסור. ואפילו הכי בית הלל שרי דכהאי גוונא (מי) נמי שייך למימר נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וטעמא דבית שמאי כר' מאיר דאמר תפוס לשון ראשון ומחלוקתם במסכת נזיר דתנן התם הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבלה בית שמאי אומרים הרי זה נזיר דאמר תפוס לשון ראשון וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר. ובית הלל סברי בגמר דבריו אדם מתפיס וכיון דאמר מן הגרוגרות לא הוי נזיר דאין נזיר אלא מיין. הכא נמי סברי בית שמאי תפוס לשון ראשון ואביו היה בכלל כולכם אלא שחזר להתירו ובכהאי גוונא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו דהא אפילו כשידע שאביו היה ביניהם ורצה להתיר אביו כללם באיסור ואף על פי שהוציאו מן הכלל כשאמר חוץ. ובית הלל סברי בגמר דבריו אדם מתפיס שהוכיח סופו על תחלתו שאביו לא היה בכלל כולכם שהרי עכשו התירו והוי ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו. הרי"ץ ז"ל.

    ואי תיקשי לרבא ור' מאיר כבית שמאי תריץ דר' מאיר סבר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. אי נמי דאמר ר' מאיר אנא דאמרי אפילו לבית הלל ושאני התם דחוץ מאבא גמר דבריו ואינו סותר דבריו הראשונים והותרו כולכם כאחת. וגם נמי נוכל לומר לרבה דאמר לעיל דהיכא דאמר כולכם אסורין חוץ מאבא דכולן אסורין ואביו מותר אמר לך נמי אנא דאמרי אפילו לר' יוסי דר' יוסי מודה הכא דלא שייך כאן הותר מקצתו הותר כולו כיון דאינו מתחרט במאי דאמר מעיקרא כולן אסורין. ואף על גב דודאי הותר מקצתו מיהו הותר כולו לא אמרינן דמנא תיתי. הרא"ם ז"ל.

    זאת השמועה יש בה גמגומים חדא מה שפירש רבינו תם על ההיא דרבה דאמר הכל מודים באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים וכו' דכולם אסורים ואביו מותר לא נחלקו אלא באומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר. ופירש רבינו תם דטעמא דכי אמר בחזרה כולכם כולם אסורים היינו משום כי לא החליף דבריו אבל כשאמר בחזרה הייתי אומר פלוני ופלוני מותרין בזה פליגי דבית הלל סברי כיון שהחליף דבריו עקר נדרו ובית שמאי לא סבירא להו הכי. והוא הדין אם בשעת הנדר אמר לזה ולזה ובחזרה אמר כולכם שבזה פליגי. ודבר תימה הוא שמשמע הלשון שתלו הדבר כשאמר בחזרה כולכם או לזה ולזה. ועוד דהוה ליה למימר בפירוש בלא החליף דבריו כולי עלמא לא פליגי כיון שהדבר תלוי בכך. ונראה לי שדחקו לרבינו תם לפרש כך משום דקאמר תלמודא בתר הכי איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו אמר קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם. שאני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורין. בשלמא לרבה מוקי לרישא דאמר לזה ולזה וסיפא דאמר כולכם אלא לדידך בשלמא רישא מוקמת לה דאמר כולכם אלא סיפא דאמר לזה ולזה ר' עקיבא היא בתמיה. עד כאן לשון התלמוד ועתה אבאר לפי דעתי. הרי דחקו לרבינו תם לפרש מה שפירש שאם היה מפרש בפישוטא הכל מודים שאם אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורים חוץ (וכו') מאבא שכולם אסורים משום דאמר תפוס לשון ראשון לא נחלקו אלא באומר הייתי אומר פלוני ופלוני שבית הלל סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דליכא למימר תפוס לשון ראשון ובית שמאי לא סבירא להו כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. דאם כן היכי קאמר רב פפא בשלמא לרבא מוקי לרישא דאמר לזה ולזה ועכשו אם נפרש דמוקי לה דאמר בחזרה לזה ולזה ומתניתין מיירי בשעת הנדר אם כן הא דקאמר וסיפא דאמר כולכם מיירי דאמר כן בחזרה והיכי קאמר ר' עקיבא הותר כולו והאמר דר' עקיבא מודה כשאמר בחזרה כולכם שכולם אסורין משום דאמר תפוס לשון ראשון. ואם נפרש בשלמא לרבה מוקי לה רישא דאמר לזה ולזה בשעת הנדר ומתניתין מיירי בחזרה כל שכן שיקשה היאך אמר ר' עקיבא ברישא הותר כולו והלא ר' עקיבא מודה בכולכם בחזרה. ועתה קשיין כל הני קושיות שכתבתי. ועוד קשיא לי דקאמר רב פפא בשלמא רבה מוקי לה רישא לזה ולזה ולפי פירוש רבינו תם ז"ל רוצה לומר בשעת הנדר. אם כן וזה שאומר בתר הכי אלא לדידך בשלמא רישא מוקמת לה דאמר כולכם רוצה לומר בשעת הנדר ואינו כך אלא רוצה לומר בחזרה. לכך נראה לומר לפי עניות דעתי כי מה שאמר דברי הכל מודים באומר הייתי אומר כולכם אסורין רוצה לומר בפשיטות משום דסבירא ליה לדרבה דבית הלל נמי סבירא להו תפוס לשון ראשון ובלזה ולזה נחלקו דבית הלל סברי נדר שהותר מקצתו הותר כולו ובית שמאי לית להו כלל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. ועתה נפרש לפי שיטתינו איתיביה רב פפא לרב כיצד אמר ר' עקיבא בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דאמר לזה ולזה פירוש בחזרה וסיפא דאמר האחרון מותר וכולם אסורין בשאמר בחזרה כולכם דבהני מודה ר' עקיבא דתפוס לשון ראשון. אלא לדידך דאמרת דבכולכם פליגי בשלמא רישא דאמר כולכם בחזרה דר' עקיבא לטעמיה דלא סבר תפוס לשון ראשון. אלא סיפא דאמר האחרון מותר וכולם אסורים היכי מוקמת לה. והכי קפריך תלמודא אלא סיפא ר' עקיבא היא והלא לדידך לא משכחת עוד לר' עקיבא שיהו כולם אסורין. נראה לי ברוך. ברוך אתה ה' למדני חקיך. עוד קשה לפי פירוש רבינו תם דקאמר תלמודא ולרבה מי ניחא הדין הוא ראשון הדין הוא אחרון אלא כגון שתלאן זו בזו. בשלמא לפי מה שפירשתי דהוה פריך היכי מצי מתוקמא כר' עקיבא ניחא דבכהאי גוונא מתוקמא שפיר כר' עקיבא. אבל לפירוש רבינו תם מה תירץ מקושייתו מכל מקום יקשה אמאי פליגי רבנן עליה. גליון. ועיין לעיל בגיליון המתחיל אמר רבה וכו' פירוש הרא"ש וכו'. וזה לשון הרי"ץ ז"ל: כיצד אמר ר' עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו. לקמן בפרק ר' אליעזר היא. קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולן הואיל וכללן באיסור כולן. שאני נהנה לזה ולזה הותר ראשון הותרו כולן שעיקר לשון קונם על הראשון הזכירו ופלוני הראשון הפסיק בין לשון קונם לתיבת ופלוני השני. אבל אם הותר האחרון כגון שנתחרט ממנו ונשאל לחכם עליו לא הותרו השאר כלל אי נמי כגון שהוא נדרי שגגות באחת מהן שלא היה יודע שהיה הוא בשעת הנדר וחזר ואמר אילו הייתי יודע שהוא היה עמהם לא הייתי מדירו. ולקמן אמרינן אי מיירי בשאמר בחרטתי הייתי אומר כולכם אסורים וכן ברישא. בשלמא לרבה דאמר דאם אמר בשעת החרטה בזה ובזה מחלוקת אבל כולכם דברי הכל אסורים מצית מוקמית לרישא דקאמר ר' עקיבא הותר אחד מהם הותרו כולן כגון דקאמר בחרטתי הייתי אומר לזה ולזה ולהכי קאמר ר' עקיבא הותר לאחד מהן כהאי גוונא דאמר לזה ולזה הותרו כולן דסבירא ליה לר' עקיבא כבית הלל וסיפא דאמר האחרון מותר וכולן אסורים דאמר לכולכם ודברי הכל היא ורבה גופיה אמר לעיל נמי דבכהאי גוונא דברי הכל אסורים. אלא לדידך דאמרת מחלוקת בית שמאי ובית הלל כשחזר ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מפלוני וכשאמר לזה ולזה והאחד מהם לא הזכיר דשגג תחלה בו קאמרת דברי הכל מותר בשלמא רישא מילתא דר' עקיבא נוכל לאוקמה דאמר כולכם וסבירא ליה כבית הלל ובית שמאי פליגי עליה לדבריך דאמרת דלדברי בית שמאי לא אמרינן כהאי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כלו. אלא סיפא דמילתיה דר' עקיבא איך איפשר להעמידה. דאם תאמר כגון שחזר ואמר הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מפלוני וסבירא ליה לר' עקיבא כבית שמאי ולא כבית הלל מאי מהני כלל דבסוף הואיל ובעיקר הנדר אמר לזה ולזה. ואי מוקמת לה כגון שחזר ואמר אילו הייתי יודע שכן הייתי אומר פלוני ופלוני מותר והאמרת בזה לעיל דליכא מאן דפליגי בזה דכולי עלמא מותר הוא לכל ואיך יחלוק ר' עקיבא על דבר פשוט ומפורש. ויש נוסחאות דכתיב בהן אמאי פליגי רבנן עליה דמשמע מתוך אותן גרסאות דאיתא רבנן דפליגי עלה דר' עקיבא. ומשמע להו מדקאמר כיצד אמר ר' עקיבא מכלל דר' עקיבא לחודיה אמר ולא רבנן. ואין גירסא זו ופירושה מיושבת בעיני כלל. ורבא השיבו לרב פפא ולדבריך דקאמרת דלרבה ניחא ומי ניחא סיפא דקתני האחרון מותר וכולן אסורים במאי מוקמת לה דאמר כולכם ואם כן הוא איך שייך שם ראשון ואחרון דקאמר האחרון מותר וכולן אסורין. ותימה הוא בעיני דחוי זה דדילמא ראשון ואחרון דקאמר לא לפי חזרת הדבור נאמר אלא לפי עיקר נדרו דקאמר לזה ולזה וצריך עיון. עד כאן.

    איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר ר' עקיבא וכו' ופליגי רבנן עליה דאמר לא הותרו כולן. הותר הראשון הותרו כולן דקאמר לזה ולזה שתלה שני בראשון ושלישי בשני וכן כולן לומר זה כזה. בשלמא לרבה דאמר דבלזה ולזה מחלוקת אבל בכולכם דברי הכל אסור מצי מפיך לה דמוקי לה לרישא כר' עקיבא דתני הותר אחד מהן הותרו כולן כגון דאמר לזה ולזה ורבנן פליגי עליה דאמר לא הותר כולו דתנן כיצד אמר ר' עקיבא לחודיה אמר ולא רבנן. וסיפא דתני האחרון מותר וכולן אסורים דאמר כולכם ודברי הכל היא דהכי נמי אמר רבה. והיינו היפוך גדול דמאי דאמר קונם שאני נהנה כולכם ברישא מוקי בסיפא דהוה משמע הכי אי אמר ליה אמאי אררת הני ולאלתר לא דייק לכולה סיפא דקתני הותר הראשון הותרו כולן אלא סיפא דסיפא האחרון מותר וכולן אסורין. פירוש:

    וסיפא דסיפא דאמר לכלכם וכו' והאי דקאמר דאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה כלומר בין בתחלה בין בסוף אלא דחדא מיניהו נקט. וניחא ליה למינקט סיפא דרישא והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור א"ה עיין בחידושי הרשב"א כאן ולא קא מפרש היכי הכי קאמר ופעמים וכו' שאפילו לר' עקיבא האחרון מותר והראשון אסור והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד או באומר לזה ולזה לבד אלא כל שמעמיד דבריו.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 26a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 26, Amud Aleph, about 113 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 136 words

      Opens “ורבא אמר: דכולי עלמא, כל היכא דאמר:…”

      Named: רבא, אבא.

    2. Segment 210 words

      Opens “בית שמאי סברי לה כרבי מאיר, דאמר:…”

      Named: רבי מאיר.

    3. Segment 311 words

      Opens “ובית הלל סברי לה כרבי יוסי, דאמר:…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 437 words

      Opens “איתיביה רב פפא לרבא: כיצד אמר רבי…”

      Named: רב פפא, רבי עקיבא, רבא.

    5. Segment 58 words

      Opens “בשלמא לרבה, מוקים לה לרישא, דאמר לזה…”

      Named: רבה.

    6. Segment 63 words

      Opens “וסיפא דאמר ״לכולכם״.…”

    7. Segment 78 words

      Opens “אלא לדידך: בשלמא רישא מוקים לה דאמר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Akiva ben Yosef · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs

      Rabbi Akiva, one of the Ten Martyrs, exemplified unwavering devotion to God even under torture, reciting the Shema as he was flayed,…

      Source: Nedarim 26a · Segment 4 — “…לרבא: כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026