Talmud Builders

    Nedarim 26a

    Chapter 3 - Arba'ah Nedarim

    גם: נדרים דף כ״ו ע״א, פרק ג׳ ארבעה נדרים

    English translation - Nedarim 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rava said: Everyone holds that anywhere that one says: Had I known that father was among you I would have said: So-and-so and so-and-so are prohibited to partake and father is permitted to do so, then all are permitted to partake. They disagree only in a case where one says: Had I known that father was among you I would have said: All of you are prohibited from partaking except for father.

    2The rationale of the dispute is the following: Beit Shammai hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who said: If one initially makes one declaration and immediately afterward makes a conflicting declaration, hold him accountable for the first expression. Since he initially said: All of you are prohibited from partaking, this expression is the effective one and they are all prohibited from doing so. The addition of the words: Except for father, is viewed as a clarification of the previous expression, simply indicating that his father is not included in the prohibition.

    3And by contrast, Beit Hillel hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said: A person is held accountable even for the conclusion of his statement, and the second formulation is the primary one. Therefore, the fact that one altered his formulation to exclude his father from the prohibition means that the vow is partially canceled, and a vow that is partially dissolved is dissolved completely.

    4Rav Pappa raised an objection to Rava from the following mishna (66a): In what case did Rabbi Akiva say that a vow which was partially dissolved is dissolved completely? For example, if one said: The property of all of you is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, if benefit from one of them was permitted for whatever reason, benefit from all of them is permitted. However, if one said: The property of this one and of that one is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, then if benefit from the first one was permitted for whatever reason, benefit from all of them is permitted, but if benefit from the last one was permitted, benefit from the last one alone is permitted and benefit from all the others is forbidden.

    5Rav Pappa explains his objection: Rabba stated that when one qualifies his words by saying: I would have said all of you are prohibited from partaking except father, then all agree that everyone except his father is prohibited from doing so, but that when he adds to his words by saying: I would have said that so-and-so and so-and-so are prohibited from partaking and father is permitted to do so, there is a dispute between Beit Shammai and Beit Hillel. Granted, according to the opinion of Rabba, he establishes Rabbi Akiva’s first clause, where benefit from all is permitted, as a case where he retracts and says: I meant to say that the property of this one and of that one, but not that of so-and-so, is konam for me, which accords with the opinion of Beit Hillel.

    6And the last clause of the mishna, in which benefit from the last one alone is permitted, but benefit from all the others remains forbidden, is a case where he retracts and says: The property of all of you is konam for me except for that of one of you. According to the opinion of Rabba, both Beit Shammai and Beit Hillel would agree that in this case the one who stated the vow is permitted to benefit only from the one excluded from the vow.

    7But according to you, Rava, who holds that if he said: I would have said that so-and-so and so-and-so are prohibited to partake and father is permitted to do so, all concede that everyone is permitted to partake, and that the dispute pertains to when one says: I would have said that all of you are prohibited to partake except for father, granted, he establishes the first clause of Rabbi Akiva’s statement as a case where he retracts and says: The property of all of you is konam for me except for that of father, and benefit from all is permitted, in accordance with the opinion of Beit Hillel.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דכ"ע - לא נחלקו באומר תחלה בכלל הרי זה עליכם קרבן ושוב אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן אפילו ב"ש מודו דכה"ג הואיל והיתר מקצתו בתוך דבורו הותר כולו:

    לא נחלקו - אלא דהדר כלל דאמר כולכם אסורים חוץ מאבא:

    דבית שמאי סברי' לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון - דאזלינן בתר ההוא רובא דאמר כולכם אסורין ולא אמרי' משהותר מקצתו הותר כולו:

    וב"ה סברי לה כרכי יוסי דיאמר בגמר דבריו אדם נתפס - דאמר חוץ דמתוך דבורו הותר מקצתו דאמר חוץ מאבא הותר כולו:

    כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו - דזהו כב"ה ופליגי רבנן עליה דאמרי לא הותר כולו דהיינו כבית שמאי:

    שאיני נהנה לזה ולזה - שפרטן:

    הותרו כולן - מפרש בברייתא לקמן:

    בשלמא לרבה - דאמר דבכולכם לא פליגי אלא בפלוני ופלוני לא קשיא ליה הך ברייתא דמתרץ לה לרישא כסיפא וסיפא כרישא דקתני רישא ר' עקיבא אומר הותרו כולן מיירי בהיכא דפרט שאמר שאיני נהנה לזה ולזה ולא בכולכם ור"ע הוא דאמר כב"ה והיינו דקאמר לא נחלקו אלא בהייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר ופליגי רבנן עליה דר"ע דקסברי כב"ש וסיפא דסיפא דקתני כולן אסורין מוקי לה דאמר כולכם ודברי הכל היא דבכולכם אסורים לא פליגי ר"ע ורבנן כדאמרי' דכולי עלמא היכא דקאמר כולכם כולן אסורין והשתא סיפא דרישא דתני הותר הראשון הותרו כולן לא דייק אלא לסיפא דסיפא כדקאמר:

    אלא לדידך - לרבא דאמר בכולכם פליגי היכי מוקמינן לה לברייתא:

    בשלמא רישא - דקתני דאמר ר' עקיבא הותר אחד מהן הותרו כולן דפליגי רבנן עליה:

    מוקים לה דקאמר כולכם - ולא אפיק אלא כדקתני ר' עקיבא וכו' ופליגי רבנן עליה דר' עקיבא כב"ה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 26 עמוד א

    1ורבא אמר: דכולי עלמא, כל היכא דאמר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר: ״פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר״ כולם מותרין. לא נחלקו אלא באומר: אילו הייתי יודע שאבא ביניכם, הייתי אומר: ״כולכם אסורין חוץ מאבא״.

    2בית שמאי סברי לה כרבי מאיר, דאמר: תפוס לשון ראשון.

    3ובית הלל סברי לה כרבי יוסי, דאמר: בגמר דבריו אדם נתפס.

    4איתיביה רב פפא לרבא: כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו? ״קונם שאיני נהנה לכולכם״, הותר אחד מהן הותרו כולם. ״שאיני נהנה לא לזה ולזה״, הותר הראשון הותרו כולם, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין.

    5בשלמא לרבה, מוקים לה לרישא, דאמר לזה ולזה.

    6וסיפא דאמר ״לכולכם״.

    7אלא לדידך: בשלמא רישא מוקים לה דאמר ״לכולכם״.

    Tosafot

    ורבא אמר דכ"ע וכו' - פי' רבא אית ליה דכל היכא דאמר בסוף פלוני ופלוני בין אמר מעיקרא כולכם בין מעיקרא לזה ולזה דהשתא לא החליף לשונו אפ"ה כיון דלבסוף הותר מקצתו לגמרי שלא כלל אביו עם האחרים כשבא להתיר נדרו אמרינן הותר מקצתו הותר כולו דב"ש אמרי נמי נדר שהותר מקצתו הותר כולו לא נחלקו אלא דאמר כולכם לבסוף דב"ש סברי לה כר"מ דאמר תפוס לשון ראשון ובתחלת דבריו בשעת התרה כלל אביו עמהם וא"כ אין כאן הותר מקצתו וא"ת אי תפוס לשון ראשון אמאי אביו מותר והלא מתחלה אמר כולכם דמשמע אפילו אביו ויש לומר דודאי אנן סהדי דאין דעתו לאסור אביו אילו יודע שהיה שם ומ"מ לא חשיב ליה הותר מקצתו לגבי להתיר לאחרים:

    מתיבי כיצד אמר רבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו וכו' - בשלמא לרבה דתלי פלוגתייהו בהחלי' לשונו מוקי רישא כדקתני כולכם כגון דאמר בתחלת נדרו לזה ולזה עכשיו כשחוזר בו אמר כולכם כדקתני בברייתא וסיפא דברייתא דקתני לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן מיירי שאמר מתחלה בשעת נדרו כולכם ועכשיו בשעת חזרה אומר לזה ולזה וכולכם דרישא ולזה ולזה דסיפא דהך בריית' תרווייהו קאי אשעת חזרה ואיצטריך רישא וסיפא לאשמועינן דבכל ענין שיחליף לשונו אמר ר"ע הותר מקצתו הותר כולו וא"ת מ"מ קשה מסיפא דסיפא דקתני הותר האחרון וכולן אסורין היכי משכחת לה וי"ל דהשתא לא דייקינן בלישנא דראשון ואחרון עד בסמוך:

    אלא לדידך בשלמא רישא - דאמר הותר [א' מהן] הותרו כולן דאמר כולכם בשעת חזרה ולכך לרבי עקיבא הותרו כולם ולא לרבנן אלא סיפא על כרחו דאמר לזה ולזה בשעת חזרה אמאי פליגי רבנן עליה וא"ת לפי' ר"ת דפירש לעיל דרבא דפליג בכולכם לבסוף בין אמר בשעת הנדר כולכם בין אמר בשעת הנדר לזה ולזה אם כן לישנא דכולכם ברישא ולזה ולזה תרוייהו אשעת הנדר קיימי דאידי ואידי בשעת חזרה אמר כולכם ולהכי ר"ע דוקא ולא רבנן וי"ל דמשמע ליה דלשונות דברייתא אחזרה קיימי מדקתני כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו משמע דאשעת היתר קאי לפרושי ועי"ל כיון דעיקר פלוגתא דר"ע ורבנן תלוי במה שאמר לבסוף כולכם א"כ זה היה לו לפ' בבריי' ברישא ובסיפא כ"נ לרש"י:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    איתיביה רב פפא לרבא כיצד אמר רבי עקיבא כו', בשלמא לרבה מוקי לה לרישא דהיינו שאני נהנה לכולכם, הותר אחד מהם הותרו כולם. כגון דאמר בשעת הנדר לכולכם, ועכשיו אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לזה ולזה, ומציעתא נמי דהיינו לזה ולזה, כשאמר בשעת נדרו לזה ולזה, ועכשיו הפך דבריו ואמר אילו הייתי יודע הייתי אומר לכולם. וקא משמע לן דכל שמהפך לשון נדרו מכלל לפרט, או מפרט לכלל, הותר מקצתו הותר כולו לרבי עקיבא, ופליגי רבנן עליה בכולהו, דאילו לרבנן לא אשכחן לעולם, שיהא מותר כולו בהיתר מקצתו.

    סיפא דסיפא דהיינו הותר האחרון האחרון מותר, וכלן אסורין דאמר לכולכם - כלומר בין בשעת הנדר בין בשעה שבא לפני חכם, כלומר שמעמיד דבריו, דבכי הא אפילו בית הלל מודו כדאמרן. והאי דקאמר כולכם הוא הדין בדאמר לזה ולזה, כלומר בין בתחלה בין בסוף, אלא דחדא מינייהו נקט, וניחא לה למינקט סיפא דרישא, והאי דקתני הותר האחרון האחרון מותר והראשון אסור [ולא קא מפרש היכי הכא קאמר ופעמים וכו', שאפילו לרבי עקיבא האחרון מותר והראשון אסור – לפי השי"מ], והיינו כשאמר בין בתחלה בין בסוף בענין אחד. ולפיכך לא רצה לפרש שלא אמר באומר בכולכם לבד, או באומר לזה ולזה לבד, אלא כל שמעמיד דבריו, אלא לדידך דלא משכחת דפליגי בית שמאי אלא במעמיד דבריו, בשלמא רישא דאמר לכולכם, כלומר דבהא פליגי רבנן עליה דרבי עקיבא, וכשאמר בין בשעת הנדר בין בסוף לכולכם, אלא סיפא דאמר לזה ולזה. והשתא קרי סיפא למציעתא, משום דלרבה איכא למימר דהוי בכלל רישא, לפי שהוצרך ללמוד דבין אמר מתחלה לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, ובין אמר מתחלה לזה ולזה, ועכשיו אמר לכולכם, כל שמהפך דבריו כשבא לפני חכם הותרו כולם. וקא משמע לן דאפילו מהפך מפרט לכלל שהוא לשון חזק יותר, אפילו הכי הותר מקצתו הותר כלו, אבל לרבא למאי איצטריך למיתני תרתי, במעמיד, דהא אשמועינן ברישא דכל שמעמיד דבריו לרבי עקיבא דוקא הותרו כולן, אבל רבנן פליגי. אלא ודאי האי מציעתא לאו כרישא, אלא כגון דמעיקרא אמר לכולכם, ועכשיו אמר לזה ולזה, וזו ואין צריך לומר זו קתני, ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן עליה.

    ואמרי פליגי רבנן עליה והא אמרת כל שאינו מעמיד דבריו דברי הכל מותר. והוא הדין דהוה מצי למיפרך ליה מסיפא דסיפא, דקתני בהדיא הראשון אסור, ואילו לרבא לא משכחת לה לרבי עקיבא לעולם שיהא אחד מהם מותר, והשאר אסורים, אלא דניחא ליה לאקשויי ממציעתא דקדימה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 26a

    Nedarim 26a. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 113 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026