Talmud Builders

    Nedarim 6b

    Back to index

    English translation — Nedarim 6b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ Rav Pappa raised a dilemma: Is there intimation for betrothal or not? Does betrothal take effect via an incomplete statement? The Gemara asks: What are the circumstances of such a case? If we say it is a case where one said to a woman: You are hereby betrothed to me, and he said to another woman: And you too, isn’t it obvious that this is betrothal itself, and it takes effect? Rather, it is a case where one said to a woman: You are hereby betrothed to me, and he said to another woman: And you. Do we say that he said the other woman: And you too are betrothed, and betrothal takes effect with regard to the other woman, or perhaps he said to the other woman: And you see that I am betrothing this woman, and betrothal does not take effect with regard to the other woman?

    2The Gemara asks: Did Rav Pappa raise this as a dilemma? But from the fact that Rav Pappa said to Abaye in a case concerning betrothal (see Kiddushin 5b): Does Shmuel hold that ambiguous intimations are valid intimations, it can be proven by inference that Rav Pappa holds that there is intimation for betrothal. The Gemara answers: Rav Pappa spoke to Abaye about one of the opinions that Shmuel held. Shmuel had ruled that even an ambiguous intimation was sufficient in the case of betrothal, and Rav Pappa questioned this ruling without expressing his own opinion that even obvious intimations are not valid with regard to betrothal.

    3§ Rav Pappa raised another dilemma: Is there intimation for pe’a , the produce in the corner of a field that must be left for the poor, or is there no intimation for pe’a ? The Gemara asks: What are the circumstances of the case? If we say it is a case where one said: This furrow [ ugeya ] shall be pe’a and this one too, this is a full-fledged declaration of pe’a . The Gemara explains: He raises the dilemma with regard to a case where he said: And this, and he did not say: And this one too, and therefore his statement can be interpreted to mean that this other furrow should remain his and not be included in the pe’a ( Tosafot ). What is the halakha in this case?

    4The Gemara interrupts this train of thought and wonders: Does this prove by inference that in a case where one said: The entire field shall be pe’a , it would all be rendered pe’a ? The case must be one where the first furrow was large enough to serve as pe’a for the entire field, because if that were not the case, it would be clear that he meant that the second furrow should also be pe’a . Consequently, it is clear from Rav Pappa’s question that one can designate as pe’a a larger portion of the field than one is absolutely required to designate.

    5The Gemara answers: Yes, and it is taught in the following baraita : From where is it derived that if one wants to render his entire field pe’a , he may do so? The verse states: “You shall not wholly reap the corner of your field” (Leviticus 19:9). This is expounded to mean that the entirety of “your field” may be designated as the “corner” that is left for the poor.

    6The Gemara returns to its discussion of Rav Pappa’s dilemma. Do we say that since pe’a is juxtaposed to offerings, just as offerings have intimation, so too, pe’a has intimation? Or perhaps when pe’a is juxtaposed to offerings, it is juxtaposed to indicate only that it is subject to the prohibition: You shall not delay? The Gemara clarifies: And where is it juxtaposed? As it is taught in a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    יש יד לקידושיןהיכא דלא מפרש ממש מקודשת לי אלא ביד דקידושין קא מקדש לה כדקא מפרש מי הוי יד לקידושין ומקודשת או אין יד לקידושין ואינה מקודשת:

    פשיטאכיון דאמר ואת נמי קידושין עצמן נינהו דבאותן קידושין דקידש לחברתה מקדש לה נמי וכה"ג לא הוי יד אלא קידושין גמורים נינהו:

    או דלמאהא דאמר ואת לאו משום דתהוי מקודשת קאמר לה אלא הכי קאמר לה ואת חזאי כלומר ואת פלניתא חזית דקדישנא לה:

    והא אמר ליה רב פפא לאביי וכו'בפ"ק דקידושין (דף ה:) בהלכה קמייתא אמר שמואל נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת וכו' ואמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים מדאמר ליה רב פפא הכי אליבא דשמואל דידים שאין מוכיחות כו':

    מכלל דס"ל דיש יד לקידושיןהיכא דמוכיחות:

    חדא מגו מאי דס"ל לשמואל קאמר ליה לאביידהכי קאמר מי סבירא ליה לשמואל דיש יד לקידושין ואם תמצא לומר דיש להן יד מי בעינן ידים מוכיחות או לא:

    אוגיאשדה כדאמרינן במס' [ברכות] (דף ו.) וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא כלומר כתלמים לבקעה:

    פאה מעלייתא היאהאי שדה אחר דאמר והא נמי:

    תלמוד לומר פאת שדךכלומר כולה שדך:

    כיון דאיתקש לקרבנות מה קרבנות יש להן ידכדאמרינן במתני':

    או דלמא האי דאיתקש לבל תאחרדקאי עליה נמי בבל תאחר כקרבן אבל בכה"ג דאית ליה יד לא איתקש:

    נדרים ו עמוד ב

    1בעי רב פפא: יש יד לקידושין, או לא? היכי דמי: אילימא דאמר לה לאשה ״הרי את מקודשת לי״, ואמר לחבירתה ״ואת נמי״ פשיטא היינו קידושין עצמן! אלא כגון דאמר לה לאשה ״הרי את מקודשת לי״, ואמר לה לחבירתה ״ואת״. מי אמרינן ״ואת נמי״ אמר לה לחבירתה, ותפסי בה קידושין לחבירתה, או דלמא: ״ואת חזאי״ אמר לה לחבירתה, ולא תפסי בה קידושין בחבירתה.

    2ומי מיבעי ליה לרב פפא? והא מדאמר ליה רב פפא לאביי: מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים, מכלל דסבירא ליה לרב פפא דיש יד לקידושין! חדא מגו מאי דסבירא ליה לשמואל אמר ליה לאביי.

    3בעי רב פפא: יש יד לפאה, או אין יד לפאה? היכי דמי: אילימא דאמר ״הדין אוגיא ליהוי פאה, והדין נמי״ ההיא פיאה מעלייתא היא. כי קא מיבעיא ליה, כגון דאמר ״והדין״ ולא אמר ״נמי״, מאי?

    4מכלל, דכי אמר ״שדה כולה תיהוי פאה״, הויא פאה?

    5אין, והתניא: מנין שאם רוצה לעשות כל שדהו פאה עושה, ת''ל (ויקרא יט ט) ״פאת שדך״.

    6מי אמרינן: כיון דאיתקש לקרבנות; מה קרבנות יש להם יד, אף פאה יש לה יד. או דלמא: כי איתקש לבל תאחר הוא דאיתקש. והיכא איתקש? דתניא:

    Tosafot

    יש יד לקידושיןתימה מהיכא תיתי יד לקידושין והלא בנדרים לא ידעינן יד אלא מדאתקוש נדרים לנזירות כדאמרי' לעיל וא"כ אמרינן היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי ועוד תדע דהא בסמוך בענין דפאה וצדקה לא מספקא ליה אלא משום דאיתקש לקרבנות וי"ל דקידושין נמי כיון דאסר לה אכ"ע כהקדש לכך מספקא לן דשמא יש יד לקידושין כמו הקדש מיהו אכתי קשה דלעיל אשכחן דפליגי ר' יהוד' ורבנן בידים שאין מוכיחות בגיטין משמע לכ"ע יש יד לגיטין והשתא מהיכא תיתי דיש יד לגיטין ואפילו אם ת"ל דגיטין וקידושין משום ויצאה והיתה דאיתקש יציאה להוייה גם בקדושין איבעיא לן ולא איפשוט ויש לומר דודאי בגיטין לא פליגי ביד דהא לשונות גמורים כתובים בתוך הגט וגם מגרש בלשון גירושין גמורין ומה שהזכיר לעיל ידים לאו דוקא אלא כלומר פליגי ר' יהודה ורבנן אי בעינן דיבור מוכיח או לא וא"ת והא מדמה לעיל פלוגתא דר' יהוד' ורבנן בגיטין לפלוגתא דאביי ורבא דפליגי בנדרים בידים שאין מוכיחות בידים ממש וי"ל דמ"מ מדמה שפיר כי היכי דפליגי ר' יהודה ורבנן בגיטין אי בעי שיהא מוכיח מתוך הגט שמגרש הוא הלכך בנדרים דגלי קרא בהו ידות הוו פליגי ר' יהודה ורבנן בידים שאין מוכיחות אי מהני אי לא:

    או דלמא ואת חזאי קאמר להפי' דשמא אין יד ולכך תלינן לומר ואת חזאי קאמר תימה למה האריך כל כך הו"ל לומר או דלמא לא וי"ל דאי לאו משום דאית ליה למיתלי במילתא אחריתי ואת חזאי קאמר הוה פשיטא ליה דיש יד לקידושין ול"נ דהא גבי ידות דנדרים אע"ג דליכא למיתלי במידי אחרינא אפ"ה ה"א דאין יד אי לאו דגלי קרא וע"כ האומר ככר זה עלי דהוי יד להקדש כדאמר לעיל ליכא למיתלי במידי אחרינא [דאי] איכא למיתלי במידי אחרינא א"כ לא הוה מהני למ"ד ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וגם מודרני ממך שאני אוכל לך כשאמר שניהם לשמואל [דאי] תרוייהו אמר ודאי ליכא למיתלי במידי אחרינא ואפ"ה לא הוה מועיל אי לאו דגלי קרא ידות וא"כ הוה ליה למימר או דלמא אין יד ולכן לא מהני אף כי ליכא למיתלי במידי אחרינא לכ"נ לומר דשמא הכא כיון שאמר בפירוש לשון קדושין גמורין לאחת מן הנשים שאמר לה הרי את מקודשת לי הלכך כי אמר לחברתה בתר הכי ואת אי לא דאיכא למיתלי במידי אחרינא לומר דשמא הכי כיון שאמר ואת חזאי הוי משתמע לשון קידושין גמורין ולא יד לקידושין ולא דמי לידות דנדרים דמיירי שלא הוזכרה קודם לכן כלל [ובזה] ניחא קושיא אחריתי שיש להקשות דמשמע הך בעיא דאי יש יד לקידושין מהני אע"ג דאיכא למיתלי באת חזאי ואמאי והלא סוף סוף ידים שאין מוכיחות הויין ולמ"ד לא הויין [ידים] אינו מועיל אלא ודאי כדפרישית דכיון שהזכיר קודם לכן לשון קדושין גמורין שפיר הוי יד מוכיח ומיירי שאחת נעשית שליח לחברתה ונתן לה שתי פרוטות דאיכא שיעור קידושין לשתיהן ובשלא היה מדבר עם השניה כלל בעסקי קידושין דאם היה מדבר על עסקי קידושין א"כ היתה מקודשת אפי' בלא אמר ואת. בתוס' פי' דמיירי שנתן לכל אחת פרוטה והקשה אמאי לא קאמר או דלמא שקולי לשם מתנה קאמר כדקאמר בתר הכי כה"ג גבי צדקה [ותי'] דמשמע ליה ואת דקאמר קאי אדיבור הרי את מקודשת לי שאמר מיד וצ"ע:

    חדא מגו מאי דס"ל לשמואל א"ל לאבייכלומר לדבריו של שמואל דמשמע דפשיטא ליה דיש יד לקידושין ויש ספרים דגרסי חדא מאי דס"ל ליה לשמואל קאמר ליה לאביי כלומר לאחד מן הדברים שיש להסתפק בדברי שמואל הזכיר לו רב פפא לאביי שאמר לו לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ה"ה שהיה לו לומר לימא קסבר שמואל דיש יד לקידושין והלא בעיא היא ולא איפשיטא אלא עדיפא למנקט אותה סברא דידים שאין מוכיחות משום דמירמא משמואל לשמואל:

    בעי רב פפא יש יד [לפאה]פי' את"ל אין יד [לקידושין] דלמא שאני פאה דאיתקש לקרבנות משום שהפסיק בקושיא ומי בעיא ליה לרב פפא וכו' לכך חוזר ומפרש בעיא דרב פפא בתחילת הבעיא כמו באינך בעיות דבסמוך שלא הזכיר רב פפא:

    הדין אוגיא ליהוי פאהאוגיא ערוגה ועל שם החריץ שסביב הערוגה קורין ליה אוגיא:

    כי קמיבעיא ליה כגון דאמר והדין ולא אמר נמי מאיאור"י דמספקא ליה [אי] והדין נמי קאמר או דלמא והדין לעצמו קאמר דומיא דבעיא דצדקה דמספקא ליה והדין לנפקותא בעלמא הוא ואע"ג דלא מפרש ליה תלמודא הכי מ"מ כך רגילות התלמוד שמקצר במקום אחד ומאריך במקום אחר א"נ משום הכא לא פירש משום שהקשה ליה מיד מכלל דכי אמר כולו שדה:

    מכלל דכי אמר כולה שדה ליהוי פאהתימה מהיכא דייק ליה ופירש דדייק ליה מדקאמר תלמודא אי דאמר והדין נמי ההיא פאה מעלייתא ומשמע דאפי' כל השדה הויא פאה מדעביד שתי הערוגות פאה ול"נ חדא דמי לא עסקינן בשדה גדולה דגם כי עבד שתי ערוגות פאה אכתי יש שאר לעצמו ועוד דא"כ הוה קאי מכלל אסוגיא דתלמודא שאומר אי דאמר והדין כו' ולא אמילתיה דרב פפא ומכלל משמע דקאי אעיקר מילתיה דרב פפא לכ"נ לומר דהכי נמי קאי אבעיא דרב פפא שהוא מסופק או דלמא והדין לעצמו שמשייר הערוגה השניה לעצמו ואם היה שם שאר הרבה מלבד זה א"כ לא שייך לומר והדין לעצמו כיון שמלבד זה יש הרבה לעצמו לו אלא ש"מ שאותן שתי הערוגות הן שוין כל השדה ואפ"ה אמר דאי והדין קאמר תרווייהו הוויין פאה אלמא כי אמר תיהוי כל השדה פאה הוי פאה ולהכי פריך מכלל וכו' ומשני אין והתניא מנין שאם רצה לעשות כל השדה פאה עושה וכו' וא"ת והלא בירושל' (פ"ג דפאה) גבי קרקע כל שהוא חייבת בפאה אי עד שלא קצר אין כאן חיוב אי שקצר אין כאן פאה דבעינן שיתחיל לקצור ואפי' כשהתחיל קודם שיתחייב בפאה י"ל דה"נ קאמר הכא כל שדהו פאה אחר שיתחיל מעט ואפי' כשהתחיל לקצור שבולת לבד שרי בכך ולעיל נמי דבעי מיירי שהתחיל לקצור מעט ומ"מ שפיר קאמר והדין לעצמו כדפרישית לפי דבאותה קציר אין בו שוה פרוטה הלכך לא חשיב שיור לעצמו אותו קציר ראשון:

    ת"ל פאת שדךולא כתיב פאת משדך ש"מ אפי' כל השדה קאמר וכגון שהתחיל לקצור מעט כדפרישית והא דתנא נמי פאה אין לה שיעור מיירי נמי כשהתחיל לקצור כדפרישית וא"ת א"כ אמאי לא תנן נמי תרומה בהדי דברים שאין להם שיעור דתרומה יכול אדם לעשות כל גורנו תרומה רק שישאר מעט משום ראשית דמשמע ששיריה ניכרים דהא פאה נמי בעינן שישאר מעט לעצמו תחלה כדפרישית ואפ"ה חשיב ליה בהדי דברים שאין להם שיעור וי"ל דמ"מ לא דמי דגבי פאה קודם שהתחיל לקצור אין שום חיוב עליו דכי תקצור אמר רחמנא והדר לא תכלה פאת שדך ומכיון שמתחיל לקצור החיוב מיד אין לו שיעור אבל בתרומה מכיון שנתמרח בכרי חל עליה חיוב תרומה ואפ"ה אין יכול לעשות כל גורנו תרומה דבעינן שיריה ניכרים הילכך בתרומה לא מתני ליה אין לו שיעור וה"נ מתרץ ליה בירושלמי דפאה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בעי רב פפא יש יד לקדושיןמסתברא דיהיב לחדא שתי פרוטות ואמר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה, ואמר לה לאידך ואת, וכדייקמא לן דאשה נעשית שליח לחברתה לקבל לה קדושיה ואפילו במקום שנעשית לה צרה. וכדדייק רב בפרק האיש מקדש (קידושין נב, א) ממתניתין ממעשה בחמש נשים. ואי יהיב הכא פרוטה אף לשניה בכי הא פשיטא דהוי ידים, דכיון שאמר לה ואת ויהיב לה כסף לא משמע דואת חזאי קאמר, דאם כן למה יהיב לה כסף, אלא משמע ודאי כדאמרן. והא דבעי רב פפא בקדושין אע"ג דלנדרים ולנזירות ולחרמים ולשבועות יש להם ידים, משום דבנדרים הוא כתיב ונזירות איתקיש לנדרים [ושבועות נמי איתקש לנדרים לפי הש"מ] דגבי הדדי כתיבין וחרמין נמי היינו נדרים, אבל קדושין מי ילפינן מהנך או לא איכא למימר דלא ילפינן קדושין מהנך, דמה להנך דחמירי דאפילו בדבורא בעלמא מהני בלא שום מעשה, הלכך אפילו ידים שאין מוכיחות הויין ידים כעיקר, אבל קדושין דקילי דבהדי דבור בעי כסף או נתינת שטר אימא ידים מוכיחות לא הוויין ידים. ואיכא למידק מאי קא מבעיא ליה, ומאי שנא מקט דלכולי עלמא ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ואפילו לרבנן לדעת אביי. ותירצו בתוס' דשאני גט דכיון דאיכא נתינת הגט דהוי מעשה לא הוויין ידים אלא עיקר מוכיח, אבל בקדושין דליכא נתינה לגבי אידך אלא באמירה בעלמא ובאמירה בעלמא לא אמרינן ידים מוכיחות, אי לא כתיב בהו ידות בהדיא.

    או דילמא ואת חזאי קאמר להכלומר אע"ג דאת נמי הוי יד מוכיח, מכל מקום לגבי קדושין כיון דלא כתיב בהו ידות הרי הוא כאילו אמר לה ואת חזאי, והכי נמי מפרשינן כל הנך דבסמוך.

    יש יד לפאה או לא מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות כו'וא"ת והא רב פפא גופיה בעי אם יש יד לקדושין, ואע"ג דלא איתקש לנדרים ולא לקרבנות. וי"ל דאם תמצא לומר קאמר כלומר אם תמצא לומר אין יד לקדושין משום דלא כתיב בהו ידות, יש יד לפאה משום דאיתקש או דילמא לא איתקש אלא לבל תאחר ואע"ג דאין היקש למחצה, האי לאו היקש גמור הוא כיון דלא כתיבה פאה בהדיא, ואם תמצי לומר יש יד לפאה אע"ג דלא איתקש בהדיא, מ"מ כיון דחמירא דצדקה בעל כרחיה היא אבל צדקה דמדעתיה לא, או דילמא אפילו צדקה הואיל ואיתקש לקרבנות, וכולו בידים מוכיחות בעינן להו וסלקי הני כלהו בתיקו. והלכך גבי קדושין ופאה וצדקה דאיסורא דאורייתא אזלינן לחומרא, אבל לגבי בית הכסא דאיסורא דרבנן לקולא, ואפילו תמצא לומר דהזמנה דבית הכסא מילתא היא כדבעיא להו בברכות (כו, ב).

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 6b

    Nedarim 6b. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 184 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    יש יד לקידושין היכא דלא מפרש ממש מקודשת לי אלא ביד דקידושין קא מקדש לה כדקא מפרש מי הוי יד לקידושין ומקודשת או אין יד לקידושין ואינה מקודשת:

    פשיטא כיון דאמר ואת נמי קידושין עצמן נינהו דבאותן קידושין דקידש לחברתה מקדש לה נמי וכה"ג לא הוי יד אלא קידושין גמורים נינהו:

    או דלמא הא דאמר ואת לאו משום דתהוי מקודשת קאמר לה אלא הכי קאמר לה ואת חזאי כלומר ואת פלניתא חזית דקדישנא לה:

    והא אמר ליה רב פפא לאביי וכו' בפ"ק דקידושין (דף ה:) בהלכה קמייתא אמר שמואל נתן לה כסף או שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת וכו' ואמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים מדאמר ליה רב פפא הכי אליבא דשמואל דידים שאין מוכיחות כו':

    מכלל דס"ל דיש יד לקידושין היכא דמוכיחות:

    חדא מגו מאי דס"ל לשמואל קאמר ליה לאביי דהכי קאמר מי סבירא ליה לשמואל דיש יד לקידושין ואם תמצא לומר דיש להן יד מי בעינן ידים מוכיחות או לא:

    אוגיא שדה כדאמרינן במס' [ברכות] (דף ו.) וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא כלומר כתלמים לבקעה:

    פאה מעלייתא היא האי שדה אחר דאמר והא נמי:

    3 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 6b · Sefaria

    Tosafot

    יש יד לקידושין תימה מהיכא תיתי יד לקידושין והלא בנדרים לא ידעינן יד אלא מדאתקוש נדרים לנזירות כדאמרי' לעיל וא"כ אמרינן היכא דגלי גלי היכא דלא גלי לא גלי ועוד תדע דהא בסמוך בענין דפאה וצדקה לא מספקא ליה אלא משום דאיתקש לקרבנות וי"ל דקידושין נמי כיון דאסר לה אכ"ע כהקדש לכך מספקא לן דשמא יש יד לקידושין כמו הקדש מיהו אכתי קשה דלעיל אשכחן דפליגי ר' יהוד' ורבנן בידים שאין מוכיחות בגיטין משמע לכ"ע יש יד לגיטין והשתא מהיכא תיתי דיש יד לגיטין ואפילו אם ת"ל דגיטין וקידושין משום ויצאה והיתה דאיתקש יציאה להוייה גם בקדושין איבעיא לן ולא איפשוט ויש לומר דודאי בגיטין לא פליגי ביד דהא לשונות גמורים כתובים בתוך הגט וגם מגרש בלשון גירושין גמורין ומה שהזכיר לעיל ידים לאו דוקא אלא כלומר פליגי ר' יהודה ורבנן אי בעינן דיבור מוכיח או לא וא"ת והא מדמה לעיל פלוגתא דר' יהוד' ורבנן בגיטין לפלוגתא דאביי ורבא דפליגי בנדרים בידים שאין מוכיחות בידים ממש וי"ל דמ"מ מדמה שפיר כי היכי דפליגי ר' יהודה ורבנן בגיטין אי בעי שיהא מוכיח מתוך הגט שמגרש הוא הלכך בנדרים דגלי קרא בהו ידות הוו פליגי ר' יהודה ורבנן בידים שאין מוכיחות אי מהני אי לא:

    או דלמא ואת חזאי קאמר לה פי' דשמא אין יד ולכך תלינן לומר ואת חזאי קאמר תימה למה האריך כל כך הו"ל לומר או דלמא לא וי"ל דאי לאו משום דאית ליה למיתלי במילתא אחריתי ואת חזאי קאמר הוה פשיטא ליה דיש יד לקידושין ול"נ דהא גבי ידות דנדרים אע"ג דליכא למיתלי במידי אחרינא אפ"ה ה"א דאין יד אי לאו דגלי קרא וע"כ האומר ככר זה עלי דהוי יד להקדש כדאמר לעיל ליכא למיתלי במידי אחרינא [דאי] איכא למיתלי במידי אחרינא א"כ לא הוה מהני למ"ד ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים וגם מודרני ממך שאני אוכל לך כשאמר שניהם לשמואל [דאי] תרוייהו אמר ודאי ליכא למיתלי במידי אחרינא ואפ"ה לא הוה מועיל אי לאו דגלי קרא ידות וא"כ הוה ליה למימר או דלמא אין יד ולכן לא מהני אף כי ליכא למיתלי במידי אחרינא לכ"נ לומר דשמא הכא כיון שאמר בפירוש לשון קדושין גמורין לאחת מן הנשים שאמר לה הרי את מקודשת לי הלכך כי אמר לחברתה בתר הכי ואת אי לא דאיכא למיתלי במידי אחרינא לומר דשמא הכי כיון שאמר ואת חזאי הוי משתמע לשון קידושין גמורין ולא יד לקידושין ולא דמי לידות דנדרים דמיירי שלא הוזכרה קודם לכן כלל [ובזה] ניחא קושיא אחריתי שיש להקשות דמשמע הך בעיא דאי יש יד לקידושין מהני אע"ג דאיכא למיתלי באת חזאי ואמאי והלא סוף סוף ידים שאין מוכיחות הויין ולמ"ד לא הויין [ידים] אינו מועיל אלא ודאי כדפרישית דכיון שהזכיר קודם לכן לשון קדושין גמורין שפיר הוי יד מוכיח ומיירי שאחת נעשית שליח לחברתה ונתן לה שתי פרוטות דאיכא שיעור קידושין לשתיהן ובשלא היה מדבר עם השניה כלל בעסקי קידושין דאם היה מדבר על עסקי קידושין א"כ היתה מקודשת אפי' בלא אמר ואת. בתוס' פי' דמיירי שנתן לכל אחת פרוטה והקשה אמאי לא קאמר או דלמא שקולי לשם מתנה קאמר כדקאמר בתר הכי כה"ג גבי צדקה [ותי'] דמשמע ליה ואת דקאמר קאי אדיבור הרי את מקודשת לי שאמר מיד וצ"ע:

    חדא מגו מאי דס"ל לשמואל א"ל לאביי כלומר לדבריו של שמואל דמשמע דפשיטא ליה דיש יד לקידושין ויש ספרים דגרסי חדא מאי דס"ל ליה לשמואל קאמר ליה לאביי כלומר לאחד מן הדברים שיש להסתפק בדברי שמואל הזכיר לו רב פפא לאביי שאמר לו לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ה"ה שהיה לו לומר לימא קסבר שמואל דיש יד לקידושין והלא בעיא היא ולא איפשיטא אלא עדיפא למנקט אותה סברא דידים שאין מוכיחות משום דמירמא משמואל לשמואל:

    בעי רב פפא יש יד [לפאה] פי' את"ל אין יד [לקידושין] דלמא שאני פאה דאיתקש לקרבנות משום שהפסיק בקושיא ומי בעיא ליה לרב פפא וכו' לכך חוזר ומפרש בעיא דרב פפא בתחילת הבעיא כמו באינך בעיות דבסמוך שלא הזכיר רב פפא:

    הדין אוגיא ליהוי פאה אוגיא ערוגה ועל שם החריץ שסביב הערוגה קורין ליה אוגיא:

    כי קמיבעיא ליה כגון דאמר והדין ולא אמר נמי מאי אור"י דמספקא ליה [אי] והדין נמי קאמר או דלמא והדין לעצמו קאמר דומיא דבעיא דצדקה דמספקא ליה והדין לנפקותא בעלמא הוא ואע"ג דלא מפרש ליה תלמודא הכי מ"מ כך רגילות התלמוד שמקצר במקום אחד ומאריך במקום אחר א"נ משום הכא לא פירש משום שהקשה ליה מיד מכלל דכי אמר כולו שדה:

    מכלל דכי אמר כולה שדה ליהוי פאה תימה מהיכא דייק ליה ופירש דדייק ליה מדקאמר תלמודא אי דאמר והדין נמי ההיא פאה מעלייתא ומשמע דאפי' כל השדה הויא פאה מדעביד שתי הערוגות פאה ול"נ חדא דמי לא עסקינן בשדה גדולה דגם כי עבד שתי ערוגות פאה אכתי יש שאר לעצמו ועוד דא"כ הוה קאי מכלל אסוגיא דתלמודא שאומר אי דאמר והדין כו' ולא אמילתיה דרב פפא ומכלל משמע דקאי אעיקר מילתיה דרב פפא לכ"נ לומר דהכי נמי קאי אבעיא דרב פפא שהוא מסופק או דלמא והדין לעצמו שמשייר הערוגה השניה לעצמו ואם היה שם שאר הרבה מלבד זה א"כ לא שייך לומר והדין לעצמו כיון שמלבד זה יש הרבה לעצמו לו אלא ש"מ שאותן שתי הערוגות הן שוין כל השדה ואפ"ה אמר דאי והדין קאמר תרווייהו הוויין פאה אלמא כי אמר תיהוי כל השדה פאה הוי פאה ולהכי פריך מכלל וכו' ומשני אין והתניא מנין שאם רצה לעשות כל השדה פאה עושה וכו' וא"ת והלא בירושל' (פ"ג דפאה) גבי קרקע כל שהוא חייבת בפאה אי עד שלא קצר אין כאן חיוב אי שקצר אין כאן פאה דבעינן שיתחיל לקצור ואפי' כשהתחיל קודם שיתחייב בפאה י"ל דה"נ קאמר הכא כל שדהו פאה אחר שיתחיל מעט ואפי' כשהתחיל לקצור שבולת לבד שרי בכך ולעיל נמי דבעי מיירי שהתחיל לקצור מעט ומ"מ שפיר קאמר והדין לעצמו כדפרישית לפי דבאותה קציר אין בו שוה פרוטה הלכך לא חשיב שיור לעצמו אותו קציר ראשון:

    ת"ל פאת שדך ולא כתיב פאת משדך ש"מ אפי' כל השדה קאמר וכגון שהתחיל לקצור מעט כדפרישית והא דתנא נמי פאה אין לה שיעור מיירי נמי כשהתחיל לקצור כדפרישית וא"ת א"כ אמאי לא תנן נמי תרומה בהדי דברים שאין להם שיעור דתרומה יכול אדם לעשות כל גורנו תרומה רק שישאר מעט משום ראשית דמשמע ששיריה ניכרים דהא פאה נמי בעינן שישאר מעט לעצמו תחלה כדפרישית ואפ"ה חשיב ליה בהדי דברים שאין להם שיעור וי"ל דמ"מ לא דמי דגבי פאה קודם שהתחיל לקצור אין שום חיוב עליו דכי תקצור אמר רחמנא והדר לא תכלה פאת שדך ומכיון שמתחיל לקצור החיוב מיד אין לו שיעור אבל בתרומה מכיון שנתמרח בכרי חל עליה חיוב תרומה ואפ"ה אין יכול לעשות כל גורנו תרומה דבעינן שיריה ניכרים הילכך בתרומה לא מתני ליה אין לו שיעור וה"נ מתרץ ליה בירושלמי דפאה:

    Tosafot on Nedarim 6b · Sefaria

    Rashba

    בעי רב פפא יש יד לקדושין מסתברא דיהיב לחדא שתי פרוטות ואמר לה הרי את מקודשת לי בכסף זה, ואמר לה לאידך ואת, וכדייקמא לן דאשה נעשית שליח לחברתה לקבל לה קדושיה ואפילו במקום שנעשית לה צרה. וכדדייק רב בפרק האיש מקדש (קידושין נב, א) ממתניתין ממעשה בחמש נשים. ואי יהיב הכא פרוטה אף לשניה בכי הא פשיטא דהוי ידים, דכיון שאמר לה ואת ויהיב לה כסף לא משמע דואת חזאי קאמר, דאם כן למה יהיב לה כסף, אלא משמע ודאי כדאמרן. והא דבעי רב פפא בקדושין אע"ג דלנדרים ולנזירות ולחרמים ולשבועות יש להם ידים, משום דבנדרים הוא כתיב ונזירות איתקיש לנדרים [ושבועות נמי איתקש לנדרים לפי הש"מ] דגבי הדדי כתיבין וחרמין נמי היינו נדרים, אבל קדושין מי ילפינן מהנך או לא איכא למימר דלא ילפינן קדושין מהנך, דמה להנך דחמירי דאפילו בדבורא בעלמא מהני בלא שום מעשה, הלכך אפילו ידים שאין מוכיחות הויין ידים כעיקר, אבל קדושין דקילי דבהדי דבור בעי כסף או נתינת שטר אימא ידים מוכיחות לא הוויין ידים. ואיכא למידק מאי קא מבעיא ליה, ומאי שנא מקט דלכולי עלמא ידים שאין מוכיחות הוויין ידים ואפילו לרבנן לדעת אביי. ותירצו בתוס' דשאני גט דכיון דאיכא נתינת הגט דהוי מעשה לא הוויין ידים אלא עיקר מוכיח, אבל בקדושין דליכא נתינה לגבי אידך אלא באמירה בעלמא ובאמירה בעלמא לא אמרינן ידים מוכיחות, אי לא כתיב בהו ידות בהדיא.

    או דילמא ואת חזאי קאמר לה כלומר אע"ג דאת נמי הוי יד מוכיח, מכל מקום לגבי קדושין כיון דלא כתיב בהו ידות הרי הוא כאילו אמר לה ואת חזאי, והכי נמי מפרשינן כל הנך דבסמוך.

    יש יד לפאה או לא מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות כו' וא"ת והא רב פפא גופיה בעי אם יש יד לקדושין, ואע"ג דלא איתקש לנדרים ולא לקרבנות. וי"ל דאם תמצא לומר קאמר כלומר אם תמצא לומר אין יד לקדושין משום דלא כתיב בהו ידות, יש יד לפאה משום דאיתקש או דילמא לא איתקש אלא לבל תאחר ואע"ג דאין היקש למחצה, האי לאו היקש גמור הוא כיון דלא כתיבה פאה בהדיא, ואם תמצי לומר יש יד לפאה אע"ג דלא איתקש בהדיא, מ"מ כיון דחמירא דצדקה בעל כרחיה היא אבל צדקה דמדעתיה לא, או דילמא אפילו צדקה הואיל ואיתקש לקרבנות, וכולו בידים מוכיחות בעינן להו וסלקי הני כלהו בתיקו. והלכך גבי קדושין ופאה וצדקה דאיסורא דאורייתא אזלינן לחומרא, אבל לגבי בית הכסא דאיסורא דרבנן לקולא, ואפילו תמצא לומר דהזמנה דבית הכסא מילתא היא כדבעיא להו בברכות (כו, ב).

    Rashba on Nedarim 6b · Sefaria

    Meiri

    נסתפקו בסוגיא זו קידושין אם יש בהן יד אם לאו ור"ל ביד מוכיח שאלו ביד שאינו מוכיח כבר פירשנו למעלה בהרי את מקודשת שאינו כלום אלא ביד מוכיח שאלוה שלא נתבררה במקומה שהרי זה שהעמידוה בדאמר לי ר"ל הרי את מקודשת לי אין זה בכלל יד אלא קדושין גמורין ולא הוצרכה ללמדה אלא משום סיפא דהריני אישיך אינו כלום כמו שכתבנו למעלה וזהו שאמרו בסמוך והא מדקאמר ליה רב פפא לאביי במסכת קידושין אלמא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים אלמא דבמוכיחות מיהא סבירא ליה דהויין ידים ותירץ רב פפא למאי דקאמר שמואל אמרה ולהפליג בתמיהתו שאף בשאין מוכיחות הוא עושה אותם ידים למדת שאין השאלה אלא ביד מוכיח וענין השאלה אם מדמין אותה לנדרים אחר שעל ידיהם נאסרה לכל העולם כדבר הנדור או שמא לקנין בעלמא כשאר קנינים שאין בהם תורת יד כלל ובירר בה שאם נתן כסף לאשה בפני חברתה ואמר לה הרי את מקדשת לי ואמר לחברתה ואת נמי כגון שנתן לה כסף גם כן או שנתן לראשונה שוה שתי פרוטות ואמר לחברתה ואת נמי שזה פשוט שחברתה מקודשת כמוה אף בכסף שלה שהרי אשה נעשית שליח לחבירתה אף במקום שנעשית לה צרה כמו שהתבאר בשני של קדושין במשנת מעשה בחמש נשים ואין זה בכלל יד אלא קדושין גמורים אבל אם אמר לה ואת אע"פ שזהו יד מוכיח שהרי אין לדון בה דבר אחר אלא על צד רחוק שאם תאמר ואת חזאי קאמר ר"ל אף את תראי בקדושין של חברתיך צד רחוק הוא שלאיזה ענין הוא מזקיקה לראות וכן לא היה לומר ואת אלא את ומעתה יד מוכיח הוא ואף שלא בנתינת כסף אלא בכסף של חברתה כמו שפירשנו ולא עוד אלא שיש אומרים שאם נתן לה כסף אף ואת לחודיה קדושין גמורים הם ולא יד שאלו כן היאך נאמר דאת חזאי קאמר ואם כן מה ענין לנתינת הכסף בידה ואין השאלה אלא במתכוין לקדשה בכסף חברתה ולא נתברר השאלה ומחמירין בה לדונן בקדושי ספק וכן הסכימו בה כל הפוסקים הואיל ואיסור תורה הוא ומכל מקום לא כקדושין גמורים להפקיע קדושי שני שאע"פ שידים מוכיחות הויין ידים בכל מקום כגון בנדרים וחרמין השבועות וגיטין בנזירות משום דכתיבי גביה ונדרים איתקוש לנזירות וחרמין בכלל נדרים הם ושבועות ממין נדרים הם וכן שבדבור בעלמא הם נעשין אבל קדושין לא ממין דברים אלו הן וכן שאינן בדבור בעלמא אלא במעשה שעמהם הן כסף הן שטר הן ביאה ואע"פ שקדושין מגט מיהא איכא למילף פירשו בתוספות דדילמא שאני גט שנתינת הגט הוא מעשה גמור ועיקר מוכיח ואף בקדושין כן כל שנתן לה כסף גם כן וכדעת שכתבנו אבל כל שהוא מכוין לקדשה בכסף שנתן לחבירתה אין כאן אלא דבור בעלמא ויש מתרצין שבגיטין אין יד בעיקר הגירושין שהרי עיקר לשון הגירושין הרי את מגורשת הרי את מותרת לכל אדם ולדברי הכל אם אמר הרי את לכל אדם אינו כלום אלא שעיקר המחלקת אם אנו מצריכים הוכח גמור בעיקר המעשה אבל בעיקר הלשון לא נחלקו אבל שאלת הקדושין פירושה אם יש יד בעיקר הלשון אם לאו ודוחק הוא:

    אף בפאה נסתפקו בסוגיא זו גם כן אם יש לה יד אם לאו ואף זו דוקא שאלוה ביד מוכיח שידים שאין מוכיחות אינן ידים בשום מקום אלא ביד מוכיח שאלוה אם מאחר שהוקשה לקרבנות לבל תאחר כמו שדרשו מעמך זו שכחה ופאה מה קרבנות יש להם יד ר"ל נדרי קרבנות והם הנדרים המביאין לידי קרבן כגון נזירות אף פאה יש לה יד או שמא לבל תאחר לבד הוקשה ואע"פ שאין היקש למחצה כמו שנאמר בסוגיא זו ולא גזירה שוה למחצה כמו שנאמר בפרק איזהו מקומן זו אינה היקש גמור הואיל ולא נכתבה פאה במקרא להדיא וביררו בה שאם אמר ערוגה זו פאה וחזר ואמר והא נמי או וזו גם כן פאה גמורה היא אפילו עשה כן מכל השדה שהרי אלו רצה לעשות כל שדהו פאה רשאי והרי כלו פאה אבל אם אמר והא או וזו ולא אמר נמי או גם כן ולא נתבררה והואיל ומן התורה היא מחמירין בה:

    Meiri on Nedarim 6b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י דאמר ואת לא משום כו' כצ"ל:

    ברא"ש אי לאו היקשא הס"ד שני פרוטות ואי יש יד כו' מדידיה אדידיה הס"ד להוצאת בית הס"ד כצ"ל:

    בר"ן שטר או ביאה הס"ד לקידושין עצמן הן הס"ד פאה שבשדך הס"ד יד אפי' מוכח הס"ד כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 6b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    יש יד לקידושין כלומר יש תורת יד לגבי קדושין ומקודשת לזרוק (א"ה אולי צ"ל לחומרא) או אין תורת יד לגבי קדושין כלל. פשיטא דחבירתה נמי מקודשת דקדושי עצמן אינון דקאמר לה ואת נמי הכי משמע ואת נמי מקודשת לי. ודיהיב לקמייתא כשיעור שתי פרוטות ועבדא לה שליח לקבל קדושי חברתה וכי האי גוונא לא הוי יד. אלא כגון דאמר הרי את מקודשת לי ואמר לחברתה ואת מאי. דאם תמצי לומר דיש תורת יד לקידושין הכא נמי אמרינן כיון דאמר לה ואת כמאן דאמר לה ואת נמי דמי ותפסי בה קידושין בחברתה. או דילמא הא דקאמר לה ואת הכי קאמר לה ואת חזאי דאנא מקדישנא לה ולא תפסי בה קדושין דאין כאן יד לקידושין כלל. פירוש. אבל הרי"ץ כתב וזה לשונו: יש יד לקידושין יד המוכיח קא בעי ליה. ושאל היכי דמי אילימא דאמר לאשה וכו'. לא קאמר כגון דאמר לאשה הרי את מקודשת סתם ולא אמר לי וכדקאמר שמואל בריש פירקא קמא דקידושין כי ההוא הוי יד שאינו מוכיח. ואת נמי. וקבלה אחת על ידי שתיהן או לכל אחת נתן בידה פשיטא דכיון דאמר נמי קדושין גמורין. אלא כגון דלא אמר לה נמי אלא ואת לבד אחר שנתן בידה מאי מי אמרינן דגבי קדושין מהני יד והוי כאלו אמר נמי לחברתה ותפסי בה קדושין או דילמא לא מהני יד בקידושין אף על גב דמוכח עד שיגמור כל הלשון והילכך כשאמר לה ואת חשבינן ליה כאלו אמר ואת חזאי. אף על גב דהוי יד מוכיח שהרי מכיון שקידש הראשונה ואמר לה לאחרת ואת ונתן פרוטה בידה ודאי יד מוכיח הוא ואפילו הכי לא הוי קידושין. וכן יש לפרש כולן. הרי"ץ ז"ל. וז"ל שיטה: אילימא דאמר לה לאשה הרי את מקודשת לי דמסתמא דסיים בה הכי הרי את מקודשת בשוה פרוטה דהיינו עיקרו של קדושין ואמר לה לחברתה ואת נמי. ומאי תבעי ליה לרב פפא פשיטא דמקודשת דהואיל דקדשה לחבירתה בקידושין גמורים הכי נמי כי אמר לה ואת נמי ונתן לה שוה פרוטה קידושין עצמן היא ופשיטא דמקודשת. אלא בכי האי גוונא מיבעיא ליה דאמר לה כו' ואמר לחברתה ואת ולא אמר נמי. ותמיהא לי הא כיון דאיכא למימר דואת חזאי קאמר לה לאו ידים מוכיחות נינהו והיכי אמרינן לקמן דידים מוכיחות קמבעיא ליה לרב פפא. והכי פירושו דמילתא מי אמרינן היכא דאמר ואת ואת נמי קאמר ותפסי בה קדושין הואיל וידים מוכיחות נינהו דנראין הדברים שעל דבריו הראשונים הוא מוסיפן משום דידים מוכיחות הויין ידים. או דילמא ידים מוכיחות לא הויין ידים והכא נמי אף על גב דמוכחא מילתא דואת נמי קאמר אפילו הכי כיון דידים נינהו כמאן דאמר לה ואת חזאי דמי ולא תפסי בה קידושין. עד כאן. קשה מאי קא מיבעיא ליה לרב פפא אם יש יד לקידושין או לא מנדרים פשיטא לא ילפינן מדאיצטריך רחמנא למיכתב היקישא דנזיר להזיר משמע דלא ילפינן מנדרים ממה מצינו דאי ילפינן היקישא למה לי נילף מנדרים ממה מצינו. ויש לומר ואיפשר לפרש דלא איצטריך היקישא אלא למילף הפרה דלא דמי נזירות לנדרים כדאמרינן לעיל. אבל מילי אחריני איכא למילף. עד כאן דברי מנחם הארוך. ואיכא למידק מאי קא פריך לרב פפא מדקסבר במסכת קידושין יש יד לקידושין דלא דמו קידושין דהתם לקידושין דהכא דאילו התם יהיב לה כסף ודמו לגט דאית ביה מעשה ולכולי עלמא יש יד לגיטין כדאמרינן לעיל. אבל קדושין דהכא אין כאן מעשה כלל דלדידה לא יהיב ולא מידי וכמו שפירשו התוספות ומשום דהוי דבר קל מיבעיא ליה שפיר לרב פפא אם יש יד לקידושין הללו כדפריש בגמרא. עד כאן מנחם הארוך. וי"ל דהמקשה סבר דאין לחלק בין קידושין דהכא לקידושין דהתם וגם בין קידושין לגיטין וכמו דקיימא לן בשמעתין. והא דמקשה מקידושין ולא פריך מגיטין דעדיף למיפרך מרב פפא לרב פפא ובדדמי מקידושין לקידושין. והמתרץ היה יכול לחלק כדפרישית אלא שהשיב לו אפילו לפי דבריו וכן תירץ מורי בגליון.

    חדא מגו מאי דסבירא ליה לשמואל קאמר ליה לאביי כלומר הא דאמר ליה רב פפא לאביי למימרא דסבר שמואל דידים שאינן מוכיחות הויין ידים מתוך דבריו דשמואל קאמר ליה לדבריו דשמואל קאמר דמתוך דבריו איכא למישמע דידים שאינן מוכיחות הויין ידים. אלא לרב פפא לא סבירא ליה דלרב פפא מספקא ליה אי אית יד לקידושין כל עיקר. פירוש.

    אלא דקאמר והדין ושויא (א"ה נ"ל דצ"ל ושואל). והדין נמי קאמר או דילמא והדין לעצמו. ומה שלא פירשו התלמוד לפי שפשיט והדין לנפקותא בסמוך לא פשיט ליה כאן. שיטה.

    יש יד לפיאה יש לפרש כולהו כדפרישנא לקידושין. אי נמי יש לפרש דאפילו אם תמצי לומר דאין יד לקידושין הני מילי לקידושין דחמירי כדפרישית אבל פאה דמי טפי לנדרים דבאמירה לבד הוי פאה. או דילמא פיאה חמורה משום גזל ולא מתפיס ביד. הרא"ם ז"ל.

    אגיא כעין אגם ואית דפרשי כעין ערוגה כדאמרינן פרק קמא דברכות כי כסלא לאגיא. (והדין הוא דכי אמר תיהוי כולה) מכלל מדקמבעיא ליה אאידך (הא) והדין אי להוי פיאה או לא אלמא דכי אמר תהוי שדה כולה פיאה דהויא פיאה. אין והתניא המסייע לך פאת משדך לא נאמר אלא פאת שדך כלומר שכל שדהו נקרא פאה. פירוש. אוגיא כמו עוגיא כדאמר התם במסכת מועד קטן עוגייאות לגפנים. והן החריצין שעושין בגפנים ובשדה נמי רגילין לעשות. ויש מי שפירשו ערוגה. ומה שהקשה מכלל דכי אמרינן תיהוי שדה כולה פיאה הויא כולה פיאה לפירוש זה דייק מראש דבריו דמשמע דאם שתק ולא אמר והדין הויא כל הערוגה מיהא פיאה. ולפירוש הראשון דייק מדקאמר והדין דמשמע דדוקא כי האי גוונא אמר דלא פירש הא אם אמר בהדיא והדין נמי הויא פאה העוגיא האחרת. או יכול להיות כי אפילו לפירוש הראשון העוגיא חשובה שדה בפני עצמה. תלמוד לומר פאת שדך שדך פיאה לומר שכל השדה אדם יכול לעשות פיאה. והשתא חוזר לבעיא שלו מי אמרינן כיון דאיתקש לקרבנות כדמייתי קרא בסמוך. מה קרבנות יש להן יד. דהא קרבנות על יד נדרים הם באים ולעיל נמי אמרינן מפני שהוא יד לקרבן ומפקינן להו לעיל מכי יפליא. הרי"ץ ז"ל.

    מכלל דכי אמר תיהוי שדה כולה פיאה הויא כו' הוה מצי לתרוצי שני שדות הוו ובעי למעבד שתי פיאות אבל רוצה האמת דאמר הדין ולא אמר נמי דאיכא השתא ידים. ועד לא מסיק לה לרב פפא למילתיה פריך תלמודא מדקבעי ליה לרב פפא הכי מכלל דסבר דכי אמר בהדיא כולה שדה תהוי פיאה דהויא פיאה בתמיהא דחל עליה שם פיאה. ומהשתא לית (א"ה צ"ל אית) בה משום גזל אצל עניים. שיטה. וכתוב עוד שם מכלל דכי אמר וכו'. אין לדקדק מדקאמר והדין נמי כדפירש הר"י בר יהודה כשקצר הרבה או שיש הרבה אוגיות. ונראה שדייק מלשון אוגיא שמשמע הערוגה שלימה ואוגיא לשון אין עושין אוגיא לגפנים דמועד קטן ועל שם שמשקין ממנה הערוגה נקראת הערוגה על שמה. עד כאן.

    אין והתניא בניחותא תלמוד לומר לא תכלה פאת שדך. מדכתיב פאת שדך ולא כתיב פאה בשדך אי נמי דהוה ליה למיכתב לא תכלה פאה לבד שמע מינה דיכול אדם לעשות את כל שדהו פאה. ומהשתא מהדר רב פפא למילתיה קמייתא דקא בעי יש יד לפאה או אין יד לפיאה מי אמרי כיון דאיתקש פיאה לנדרי קרבנות כדאמר לקמן מה נדרי קרבנות יש להן יד כדאפקינן לעיל מאיש כי יפליא לנדור נדר נזיר אף פיאה יש לה אהיכא דאמר הדין אגיא להוי פיאה והדין הואיל וידים מוכיחות הוא דאמילתיה קמייתא קאי הוי פאה. או דילמא אף על גב דידים מוכיחות הן לא הוי פיאה דכי איתקש פיאה לנדרי קרבנות למיקם עליה משום בל תאחר הוא דאיתקש שאם איחר ולא נתן פאת שדהו עובר משום בל תאחר דבהא קרא כתיב בל תאחר אבל לא לענין ידות. והיכא איתקש פיאה לנדרים דאמרת כיון דאיתקש לקרבנות דכתיב כי תדור נדר לה' לא תאחר לשלמו כי דרוש ידרשנו ה' מעמך ואמר מר במסכת ראש השנה בפרק ראשון כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות מעמך זו לקט שכחה ופאה. מעמך משמע כל שיש עליך ליתן נדרש מאתך. שיטה.

    בעי רב פפא יש יר לקדושין וכו' והא דבעי רב פפא בקידושין אף על גב דלנדרים ולנזירות ולחרמין ולשבועות יש להם ידים. משום דבנדרים הוא כתיב ונזירות איתקוש לנדרים ושבועות נמי אתקוש לנדרים דגבי הדדי כתיבי וחרמין נמי היינו נדרים אבל קדושין מי ילפינן מהנך או לא. ואיכא למימר דלא ילפינן קידושין מהנך דמה להנך וכו'. ככתוב בהר"ן ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 6b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    בר"ן ד"ה מיגו כו' דהיינו נתינת הגט לידה. ק"ל דלפ"ז מאי פרכינן מכלל דס"ל לר"פ יש יד והיינו דמשמע דמוכיחות מהני כמ"ש הר"ן והא התם דיהיב לה ואיכא נתינת מעשה באמת הוי יד כמו בגט דעיקרו מוכיח:

    Gilyon HaShas on Nedarim 6b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 6, Amud Bet, about 184 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 162 words

      Opens “בעי רב פפא: יש יד לקידושין, או…”

      Named: רב פפא.

    2. Segment 236 words

      Opens “ומי מיבעי ליה לרב פפא? והא מדאמר…”

      Named: רב פפא, אביי, שמואל.

    3. Segment 335 words

      Opens “בעי רב פפא: יש יד לפאה, או…”

      Named: רב פפא.

    4. Segment 49 words

      Opens “מכלל, דכי אמר ״שדה כולה תיהוי פאה״,…”

    5. Segment 516 words

      Opens “אין, והתניא: מנין שאם רוצה לעשות כל…”

    6. Segment 626 words

      Opens “מי אמרינן: כיון דאיתקש לקרבנות; מה קרבנות…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 6b · Segment 2 — “…לאביי: מי סבר שמואל ידים שאין מוכיחות הויין ידים,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 6b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026