Talmud Builders

    Nedarim 37a

    Back to index

    English translation — Nedarim 37a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: This teaches us that even in a place where one takes payment for teaching, for teaching Bible it is permitted to take payment, but for teaching midrash it is not permitted to take payment.

    2The Gemara asks: In what way is midrash different from Bible, that one may not take payment for teaching it? Based on that which is written, which Moses said to the people: “And the Lord commanded me at that time to teach you statutes and laws” (Deuteronomy 4:14), and also that which is written: “Behold, I have taught you statutes and laws, as the Lord my God commanded me, that you should do so in the midst of the land where you go in to possess it” (Deuteronomy 4:5), God said: Just as I teach you for free, without payment, so too you also shall teach for free. There should be no difference between Bible and midrash, and Bible too, like midrash, should be taught for free.

    3Rav said: As Bible is typically taught to children, one who teaches Bible takes payment for watching the children. And Rabbi Yoḥanan said: He takes payment for teaching punctuation of the text with cantillation notes.

    4We learned in the mishna that one for whom benefit from another is forbidden by a vow, that other person may not teach him Bible. Granted, according to the one who says that the payment is for teaching punctuation of the text with cantillation notes, this is the reason that he shall not teach him Bible, as teaching punctuation is a component of teaching the biblical text. However, according to the one who says it is payment for watching the students, is an adult one who requires watching, and would payment be taken for doing so? Since the teacher typically does not receive payment for teaching adults, there is no benefit when he teaches for free the one for whom benefit is forbidden; why, then, is it prohibited? The Gemara answers: The mishna is teaching about the case of a minor who requires watching and who is prohibited by a vow from deriving benefit from the teacher.

    5The Gemara asks: If it is the case of a minor, say the latter clause of the mishna: However, he may teach his sons Bible. Is a minor one who is capable of bearing sons? The Gemara answers: The mishna is incomplete, and this is what it is teaching: He may not teach him Bible, in the case of a minor. If the student is an adult, he may teach him and his sons Bible. He may teach him because he does not require watching, and he may teach his son because the payment is for watching his son.

    6The Gemara raises an objection from a baraita : Children may not read a passage in the Bible for the first time on Shabbat; however, they may review a passage that they already learned once. Granted, according to the one who says that payment for teaching Bible is for teaching punctuation of the text with cantillation notes, this is the reason that children may not read a passage in the Bible for the first time on Shabbat, as it would be necessary to pay the teacher. However, according to the one who says it is payment for watching the children, why may children not read a passage in the Bible for the first time on Shabbat? And why may children review a passage that they already learned once? Isn’t there payment for watching the children on Shabbat in both cases?

    7The Gemara responds: And according to your reasoning, is receiving payment for teaching punctuation prohibited on Shabbat? It is a case of incorporation of the payment for teaching on Shabbat into the teacher’s weekly salary, and incorporation is permitted, as it is taught in a baraita : One who hires a day laborer to watch a child, to watch a cow, or to guard seeds does not give him payment for Shabbat. Therefore,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והא קא משמע לןמתני' דאפי' במקום שנוטלין שכר וכו'. ולהכי לא ילמדנו מקרא דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם מהני ליה מן השכר שהיה לו ליתן:

    רב אמרמאי טעמא התירו למשקל שכר מן המקרא מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור שמשמרין התינוקות שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים ולא שכר לימוד המקרא וקטנים דצריכין שימור למדין מקרא ולא גדולים ולהכי לא ילמדנו מקרא לקטנים בחנם דהואיל ושרי למשקל עלייהו שכר קמהני השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו מדרש דקטנים אין לומדים מדרש אלא לגדולים וגדולים לית להו שכר שימור ולא קמהני להו כלל ולהכי שרי:

    ורבי יוחנן אומר שכר פיסוק טעמיםשקיל מנייהו שמלמדם ניקוד וטעמים וההוא שכר מצי למשקל ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא ולהכי לא ילמדנו מקרא:

    בקטן(משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר) תריץ מתני' דקתני לא ילמדנו מקרא בקטן משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר שהיה לו ליתן:

    והכי קתני לא ילמדנו מקרא לקטןבחנם משום דקא מהני ליה שכר השימור אבל אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא גדול משום דאיהו לא צריך שימור ולא קמהני ליה ולבניו נמי הואיל ואביהן עמהם הוא משמרם וליכא שכר שימור:

    לא קורין בתחילה בשבתאין מתחילין ללמדם בתחילה בשבת בדבר שלא למדו מעולם אבל שונין בראשון כלומר בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה לומדים אותן פעם שניה בשבת ולהכי קתני בראשון דרבותא קמ"ל אע"פ שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת שונין:

    בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמיםשרי למשקל:

    הייינו דאין קורן בתחילה בשבתדהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו אינו מלמדו אלא בשכר ואתי למשקל שכר בשבת אבל שונין דעביד ליה בלא שכר:

    אמאי שונין בראשוןאפילו שונין לא דהא איכא שכר שימור דשבת ואתי למשקל שכר בשבת:

    הבלעה היאכדקתני ומישרי שרי:

    דתניא השוכר את הפועלשנותן לי שכרו של כל יום:

    לשמור את התינוקמטומאה:

    לשמור את הזרעיםלצורך העומר:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 37 עמוד א

    1הא קא משמע לן דאפילו במקום שנוטלין שכר, על המקרא שרי למשקל, על המדרש לא שרי למשקל.

    2מאי שנא מדרש דלא דכתיב: ״(דברים ד״, יד) ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם״, וכתיב: ״(דברים ד״, ה)״, ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם. מקרא נמי בחנם!

    3רב אמר: שכר שימור. ורבי יוחנן אמר: שכר פיסוק טעמים.

    4תנן: לא ילמדנו מקרא. בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דלא ילמדנו, אלא למאן דאמר שכר שימור גדול בר שימור הוא? בקטן קתני.

    5אי בקטן, אימא סיפא: אבל מלמד את בניו מקרא, קטן בר בנים הוא?! חסורי מחסרא והכי קתני: לא ילמדנו מקרא בקטן, אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא.

    6מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה בשבת, אלא שונין בראשון. בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים היינו דאין קורין בתחילה בשבת. אלא למאן דאמר שכר שימור, אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון? הא איכא שכר שימור דשבת!

    7וליטעמיך שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה היא, והבלעה מישרא שרי. דתניא: השוכר את הפועל לשמור את התינוק, לשמור את הפרה, לשמור את הזרעים אין נותנין לו שכר שבת. לפיכך׃

    Tosafot

    הא קמ"ל דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא וכו'מפרש ואזיל טעמא דמה אני בחנם דכתיב ראה למדתי אתכם ומסתמא משה לא נטל שכר מישראל שעשיר היה:

    שכר שימורשמשמר מלמד תינוקות שלא ילכו אנה ואנה אבל מדרש אינו צריך ללמוד כ"א לגדול שאינו צריך שימור כבן עשר למשנה:

    שכר פיסוק טעמיםוסבר דפיסוק אינו צריך אלא מדרבנן ולא שייך לומר מה אני בחנם אף אתם בחנם:

    גדול בר שימור הואמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בגדולים:

    חסורי מיחסרא והכי קתניוה"פ לא ילמדנו מקרא ברגיל ללמוד מקרא דהיינו קטן אבל מלמד הוא בניו מקרא אם ראוי לבנים:

    אין קורין בתחלה בשבתמפני עונג שבת:

    אבל שונין בראשוןפירוש יכולין לחזור חזרה ראשונה בשבת:

    היינו דאין קורין בתחילהמפני שמשתכר בשבת ומחזי כמקח וממכר אבל שונין בראשון דכיון דלימדו זו מערב שבת יודעין אותו מערב שבת:

    ואי משום שכר שימור אמאי שונין בראשוןהא איכא שכר שימור:

    הבלעה היאששכר שבת נבלע ולא מיחזי כמקח וממכר שפוסק לו כך לחצי שנה:

    לשמור את התינוקלצורך מי חטאת:

    לשמור הזרעיםלצורך עומר ושתי הלחם בשביעית אם שוכר ליומי אין נותנין לו שכר דמיחזי כמקח וממכר אם היה נוטל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מה אני בחנם אף אתם בחנםירושלמי [כאן פרק רביעי הלכה ג']:יכול מקרא תרגום כן תלמוד לומר (חקים) [חוקים – לפי הירושלמי במקור] ומשפטים, (חקים) [חוקים] ומשפטים אתם מלמדין [בחנם – לפי הירושלמי במקור] ואי אתם מלמדין [בחנם] מקרא ותרגום, וכן חכמי מתנייתא נסבין אגריהון, יודן ב"ר ישמעאל אומר שכר בטילן הן נוטלין.

    והכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטןתמיהא לי וכי איסור נדר מי מתפיס אקטן, ויש לומר דהכא בקטן מופלא סמוך לאיש עסקינן, וכדרב הונא דאמר במסכת נדה פרק יוצא דופן (נדה מו, א) הקדיש ואכל לוקה, שנאמר כי יפליא לא יחל כל שישנו (בפלאה) [בהפלאה] ישנו בבל יחל, כל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל, ואי נמי יש לומר דאפילו באיסור נדר הוה ליה עליה כבשר חזיר, [יבמות קיד, א] ואסור להאכילו בידים, וזה שהוא מלמדו הרי הוא מאכילו בידים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 37a

    Nedarim 37a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 184 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והא קא משמע לן מתני' דאפי' במקום שנוטלין שכר וכו'. ולהכי לא ילמדנו מקרא דהואיל ושרי למשקל שכר אם מלמדו בחנם מהני ליה מן השכר שהיה לו ליתן:

    רב אמר מאי טעמא התירו למשקל שכר מן המקרא מפני שאין נוטלין שכר אלא על שכר שימור שמשמרין התינוקות שאין מניחין אותן לצאת ולעסוק בדברים בטלים ולא שכר לימוד המקרא וקטנים דצריכין שימור למדין מקרא ולא גדולים ולהכי לא ילמדנו מקרא לקטנים בחנם דהואיל ושרי למשקל עלייהו שכר קמהני השכר שהיה לו ליתן אבל מלמדו מדרש דקטנים אין לומדים מדרש אלא לגדולים וגדולים לית להו שכר שימור ולא קמהני להו כלל ולהכי שרי:

    ורבי יוחנן אומר שכר פיסוק טעמים שקיל מנייהו שמלמדם ניקוד וטעמים וההוא שכר מצי למשקל ופיסוק טעמים אינו אלא במקרא ולהכי לא ילמדנו מקרא:

    בקטן (משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר) תריץ מתני' דקתני לא ילמדנו מקרא בקטן משום דקא מהני ליה שמניח לו את השכר שהיה לו ליתן:

    והכי קתני לא ילמדנו מקרא לקטן בחנם משום דקא מהני ליה שכר השימור אבל אם היה גדול מלמדו לו ולבניו מקרא גדול משום דאיהו לא צריך שימור ולא קמהני ליה ולבניו נמי הואיל ואביהן עמהם הוא משמרם וליכא שכר שימור:

    לא קורין בתחילה בשבת אין מתחילין ללמדם בתחילה בשבת בדבר שלא למדו מעולם אבל שונין בראשון כלומר בדבר שלמדוהו כבר פעם ראשונה לומדים אותן פעם שניה בשבת ולהכי קתני בראשון דרבותא קמ"ל אע"פ שלא למדוהו התינוקות אלא פעם אחת שונין:

    בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים שרי למשקל:

    הייינו דאין קורן בתחילה בשבת דהואיל ומעולם לא למדו דבר זה אלא עכשיו אינו מלמדו אלא בשכר ואתי למשקל שכר בשבת אבל שונין דעביד ליה בלא שכר:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הא קמ"ל דאפילו במקום שנוטלין שכר על המקרא וכו' מפרש ואזיל טעמא דמה אני בחנם דכתיב ראה למדתי אתכם ומסתמא משה לא נטל שכר מישראל שעשיר היה:

    שכר שימור שמשמר מלמד תינוקות שלא ילכו אנה ואנה אבל מדרש אינו צריך ללמוד כ"א לגדול שאינו צריך שימור כבן עשר למשנה:

    שכר פיסוק טעמים וסבר דפיסוק אינו צריך אלא מדרבנן ולא שייך לומר מה אני בחנם אף אתם בחנם:

    גדול בר שימור הוא משמע ליה דמתניתין מיירי אף בגדולים:

    חסורי מיחסרא והכי קתני וה"פ לא ילמדנו מקרא ברגיל ללמוד מקרא דהיינו קטן אבל מלמד הוא בניו מקרא אם ראוי לבנים:

    אין קורין בתחלה בשבת מפני עונג שבת:

    אבל שונין בראשון פירוש יכולין לחזור חזרה ראשונה בשבת:

    היינו דאין קורין בתחילה מפני שמשתכר בשבת ומחזי כמקח וממכר אבל שונין בראשון דכיון דלימדו זו מערב שבת יודעין אותו מערב שבת:

    4 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    מה אני בחנם אף אתם בחנם ירושלמי [כאן פרק רביעי הלכה ג']:יכול מקרא תרגום כן תלמוד לומר (חקים) [חוקים – לפי הירושלמי במקור] ומשפטים, (חקים) [חוקים] ומשפטים אתם מלמדין [בחנם – לפי הירושלמי במקור] ואי אתם מלמדין [בחנם] מקרא ותרגום, וכן חכמי מתנייתא נסבין אגריהון, יודן ב"ר ישמעאל אומר שכר בטילן הן נוטלין.

    והכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן תמיהא לי וכי איסור נדר מי מתפיס אקטן, ויש לומר דהכא בקטן מופלא סמוך לאיש עסקינן, וכדרב הונא דאמר במסכת נדה פרק יוצא דופן (נדה מו, א) הקדיש ואכל לוקה, שנאמר כי יפליא לא יחל כל שישנו (בפלאה) [בהפלאה] ישנו בבל יחל, כל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל, ואי נמי יש לומר דאפילו באיסור נדר הוה ליה עליה כבשר חזיר, [יבמות קיד, א] ואסור להאכילו בידים, וזה שהוא מלמדו הרי הוא מאכילו בידים.

    Rashba on Nedarim 37a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    זה שאסרו שלא ליטול שכר בלימודו אלא שכר פסוק טעמים פירושו על המקרא אבל התרגום מותר ליטול ממנו שכר ואף במקרא ומדרש שכר ביטול מלאכתו מיהא נוטל והוא שאמרו בתלמוד המערב מה אני בחנם אף אתם בחנם יכול אף מקרא ותרגום כן תלמוד לומר חוקים ומשפטים חוקים ומשפטים אתם מלמדים בחנם ואי אתם מלמדין בחנם מקרא ותרגום והקשו שם והא אנן חמין מתנייא נסבין אגריהון א"ר יודן שכר בטילן הן נוטלין ונראה שעל זו סמכו הרבה ליטול שכר בלימוד שמתוך שעניים הם צריכים להתעסק במלאכתם לצורך מחייתם ומחיית טיפולן ונוטלין שכר אותו ביטול:

    זה שביארנו שמותר ליטול שכר במקרא ומפני שאין השכר אלא שכר פיסוק טעמים פירושו אף בגדול ואף משנתנו בגדול היא שנוייה וכמו שאמר אבל מלמד הוא לבניו וכל שכן בקטן אם הדירו הנאה שרשאי ללמדו מקרא שאף הוא שכר פיסוק טעמים הוא ולא עוד אלא שמצטרף עמו שכר שמור ר"ל שהוא שומרם שלא לילך אנה ואנה ומתוך כך יש פוסקין שבקטן בכל לימוד יכול ליטול שכר ומצד שכר שימור ואע"פ שהלכה כדברי האומר טעם שכר פיסוק טעמים פירושו אף שכר פיסוק טעמים ולהתיר אף בגדול וכל שכן שכר שימור ר"ל למי שראוי לו והוא הקטן:

    ויש שואלין וכי קטן נאסר הוא באיסור נדרו של מדיר עד שיהא אף המדיר נאסר בו ומהיכן בא להיות איסור נדר מתפיש את הקטן עד שהעמידוה במופלא סמוך לאיש שיש לו שיכות בהקדש ונדרים כמו שיתבאר במסכת נדה פרק דופן או שמא אף בקטן איסור הוא ואין המדיר נותן לו איסור בידים וכמו שאמרו אין מאכילין אותו וכו' ויש מפרשים בה שלא הדיר את הקטן אלא האב שמוטל עליו ללמד את בנו אף בשכר ואמר שמותר ללמד את בנו של מודר מצד ששכרו שכר פיסוק טעמים או שכר שימור הוא ואם כן מה שאמרו במשנתנו אבל מלמד את בניו אם קטנים הם דוקא במקרא מצד פיסוק טעמים או אף במדרש ומצד שכר שימור ואם בגדולים מותר בכלם מצד שאין אביהם חייב ללמדם בשכר:

    התינוקות אין מטריחין אותם לקרות בתחלה בשבת ר"ל ללמד להם מה שלא קראו עדין ולא משום שכר שבת שאם כן אף במה שקראו כן ולא עוד אלא ששכר שבת בהבלעה כגון ששכרו לחדש או לשנה מותר אלא טעם הדבר שהאבות לבם נוקפם עליהם בקריאה ראשונה ופונים לילך להם לעשות להם צוות ומתיאשים שלא לפנות למצות עונג שבת אם בשחרית לסעודת שחרית אם בערב לסעודת המנחה שהרי שלש סעודות אדם חייב לסעוד בשבת או שמא מתוך שבשבת אוכלין ושותין הרבה יש להם בזה וסת וטורח הלמוד בהגדה ראשונה קשה להם ומכל מקום שונין הן מה שכבר למדו אפילו בראשון ר"ל בחזרה ראשונה שמכיון שלמדוה אין טורח יתר בחזרה אף בראשונה ואין לב אבות על בנים בענינה וכל שכן בשניה ושלישית:

    מאחר ששכר שבת בהבלעה מותר במה שלא נאסר מצד מלאכה אלא מצד קבלת השכירות כמו שאמרו הנוטל שכר שבת אסור משום דמחזי כמקח וממכר השוכר את הפועל לשמור את התנוק ר"ל שהיו משמרין אותם מטומאה לצורך המים שממלאין לקדוש מי חטאת וכן לשמור את הפרה ר"ל פרה אדומה שלא יעלו עליה עול או שאר עבודות הפוסלות בה או לשמור את הזרעים לצורך עומר ושתי הלחם בשביעית והוא הדין לכל ששוכרו לשמירה אי זה דבר אפילו של חולין כגון פירותיו וזרעיו אם לימים הוא שוכרו אינו נוטל שכר שבת לפיכך אם נגנבו או אבדו בשבת אינו חייב באחריותן ואם היה שכיר לכל השבת ר"ל שבעת ימים שבה או שכיר חדש או שכיר שנה או שכיר שבוע נותנין לו שכר שבת לפיכך נגנבו או אבדו חייב באחריותן:

    Meiri on Nedarim 37a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י בד"ה רבא אמר כו' צ"ל רב אמר מקרא הס"ד ואחר כך מ"ה בקטן תריץ כו' לו ליתן הס"ד והשאר נמחק:

    הרא"ש ומהנהו הס"ד:

    בד"ה מאי פיסקא כו' ולא קתני איפכא כצ"ל והס"ד שכר עליו הס"ד הנאה ממנו הס"ד:

    ובד"ה אם היה גדול כו' קא עביד אפילו בעי שמור כצ"ל נ"ל:

    בא"ד ולא מידי הס"ד:

    בד"ה היינו כו' הטעמים ועל שאר הלמוד כצ"ל להאריך בו הס"ד:

    בד"ה בנות כו' ברחובות ואמאי אצטריך כצ"ל:

    בא"ד אף בנות בכלל כצ"ל והס"ד:

    2 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Nedarim 37a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ולא ילמדנו מקרא וסתמא קתני דמשמע אפילו בגדול וגדול בר שמירה הוא בתמיהא. ומתרץ בקטן. יודע היה המקשה שהיה מתרץ לו בקטן ומשום דקא בעי למירמא אחריתי אימא סיפא אייתה. לא ילמדנו מקרא בקטן ואם היה גדול ואין צריך שימור והוא אסור לקבל שכר מלמדו לו ולבניו מקרא. והכי פירושו לא ילמדנו למודר מקרא ברגיל ללמד מקרא קתני דהיינו קטן אבל מלמד את בניו אם הוא ראוי לבנים דהיינו גדול לו ולבניו מקרא דהא ליכא שכר שימור. ותימה לי כיון דאית שכר שימור (כלומר) בלא שכר נמי אסור דהא איכא הנאת שימור. וי"ל דהנאת שימור לא חשיב הנאה. שטה. וזה לשון הרי"ץ: בקטן חבירו דקאמר במתניתין מיירי שהוא קטן המודר אם הוא קטן משום דאיכא שכר שימור ואם הוא גדול המודר מלמד לו ולבניו. יש אומרים דוקא שילמדם יחד אבל הבנים בלא האב אסור דאיכא שכר שימור אבל אם האב עמהם הוא ישמרם. ופירוש זה אינו נראה בעיני דודאי מדיר דמתניתין לא הדיר אלא האב אבל הבנים לא הדיר על כן מותר להם בחנם ואף על פי שמהנה להם ולאב שיהיה צריך לתת לאחר שכר שמור אפילו הכי מותר דהוי דומיא דמזונות דמתני'. עד כאן. אבל בפירוש כתב וזה לשונו: חסורי מיחסרא והכי קאמר לא ילמדנו מקרא בקטן דמשמע בין קטן בין קטנה משום דאיכא שכר שימור ואם היה גדול המודר הנאה מלמדו לו ולבניו מקרא בהדי הדדי אף על גב דבניו נמי מודרים הנאה משום דהא ליכא שכר שימור דהאב משמר את בניו. ולמאן דאמר שכר פיסוק טעמא דמתניתין הכי משמע לא ילמדנו מקרא בין גדול בין קטן אבל מלמד הוא לבניו דגדול תורה שהרי בניו לא היו מודרים ממנו הנאה. עד כאן. הכי קתני לא ילמדנו מקרא בקטן. תמיהא לי וכי איסור נדר מי מתפיס אקטן. וי"ל דהכא בקטן מופלא סמוך לאיש עסקינן וכדרב הונא דאמר בנדה פרק יוצא דופן הקדיש ואכל לוקה שנאמר כי יפליא לא יחל כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל כל שאינו בהפלאה אינו בבל יחל. ואי נמי יש לומר דאפילו באיסור נדר הוי עליה עליה כבשר חזיר ואסור להאכילו בידים וזה שהוא מלמדו הרי מאכילו בידים. הרשב"א ז"ל. מיתיבי תינוקות לא יהו קורין בתחלה בשבת שאין לומדין בפני רבן בשבת פרשה שלא למדו מעולם משמע ואף על פי שהיה רבן שכיר חדש או שכיר שנה. אבל שונין בראשון בשבת שאם למדו כבר הפרשה בחול לפני השבת מותר להחזירו לשנותו הפרשה פעם שניה אף על פי שלא שנו אותה וכל שכן שמשלשין. בשלמא למאן דאמר שכר פיסוק טעמים מותר ליטול וגבי מודר הנאה אסור והכא דקתני תינוקות לא יהו קורין בתחלה בשבת לאו במודר הנאה קתני היינו דאין קורין הפרשה בשבת בתחלה משום דאתי למשקל שכר בשבת כלומר משום דמחזי כמקבל שכר פיסוק טעמים בשבת (משום דמיחזי בשכר שבת גופו שמקבלו) ואתי לאחלופי בשכר שבת גופו שיקבל בחול שכירות דשבת לפי שעיקר שכירות שמקבל המלמד על ידי לימוד הפרשה פעם ראשונה הוא מקבל לפיכך אין קורין בתחלה בשבת דמיחזי כשכר פיסוק טעמים בשבת. אבל שונין בתחלה בשבת משום דעיקר דקבלת שכירות לא הוי על ידי לימוד הפרשה פעם שניה לפיכך שונין בראשונה בשבת דלא מיחזי כשכר פיסוק טעמים דשבת שכבר למדו הפרשה בתחלה לפני השבת. אלא למאן דאמר שכר שימור הותר לקבל כי אינו מודר הנאה ולא שכר פיסוק טעמים הכא אמאי אין קורין בתחלה בשבת ואמאי שונין בראשון כלומר מאי שנא דאין קורין בתחלה בשבת ואסור ומאי שנא שונין בשבת דשרי אידי ואידי האיכא שכר שימור וליטעמיך כיון דשכיר חדש או שכיר שנה הוא ולא שכיר יום שכר שימור דשבת מי אסור לקבל הבלעה היא והבלעה מישרא שרי דתניא כו'. פירוש. ולטעמיך שכר פיסוק טעמים דשבת מי אסור הבלעה הוא והבלעה מישרא שרי כי סתם לימוד תינוקות שכירות שבת או חדש או שנה והשתא יקשה זה אפילו לדבריך והוא הדין דקשה לדידי. ויש גרסאות דלא גרסי וליטעמיך אלא ותו כי האי גונא מי אסור. הרי"ץ ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 37a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 37, Amud Aleph, about 184 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “הא קא משמע לן דאפילו במקום שנוטלין…”

    2. Segment 237 words

      Opens “מאי שנא מדרש דלא דכתיב: (דברים ד,…”

    3. Segment 310 words

      Opens “רב אמר: שכר שימור. ורבי יוחנן אמר:…”

      Named: רב אמר, רבי יוחנן.

    4. Segment 424 words

      Opens “תנן: לא ילמדנו מקרא. בשלמא למאן דאמר…”

    5. Segment 528 words

      Opens “אי בקטן, אימא סיפא: אבל מלמד את…”

    6. Segment 638 words

      Opens “מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה בשבת, אלא…”

    7. Segment 730 words

      Opens “וליטעמיך שכר פיסוק בשבת מי אסור? הבלעה…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 37a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026