Talmud Builders

    Nedarim 51a

    Back to index

    English translation — Nedarim 51a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that any se’a I wish I will take. He took a large palm basket, smeared it with tar, and overturned it upon his head, and went, and said to Rabbi Yehuda HaNasi: Let the Master measure for me the forty se’a of wheat that I am owed by you. Rabbi Yehuda HaNasi laughed at this and said to him: Did I not warn you not to make me laugh? He said to him: What I am taking from you is simply the wheat that I am owed by you.

    2The Gemara relates another story. Bar Kappara said to the daughter of Rabbi Yehuda HaNasi, whose husband’s name was ben Elasa: Tomorrow I will drink wine at your father’s dancing and your mother’s singing [ kirekanei ]. Ben Elasa was the son-in-law of Rabbi Yehuda HaNasi and was a very wealthy man. Rabbi Yehuda HaNasi invited him to the wedding of Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi.

    3Bar Kappara said to Rabbi Yehuda HaNasi at the wedding: What is the meaning of the word to’eva , abomination, used by the Torah to describe homosexual intercourse (see Leviticus 18:22)? Whatever it was that Rabbi Yehuda HaNasi said to bar Kappara in explanation, claiming that this is the meaning of to’eva , bar Kappara refuted it by proving otherwise. Rabbi Yehuda HaNasi said to him: You explain it. Bar Kappara said to him: Let your wife come and pour me a goblet of wine. She came and poured him wine. Bar Kappara then said to Rabbi Yehuda HaNasi: Arise and dance for me, so that I will tell you the meaning of the word: This is what the Merciful One is saying in the Torah in the word to’eva : You are straying after it [ to’e ata bah ], i.e., after an atypical mate.

    4When they came to drink another cup, bar Kappara said to him: What is the meaning of the word tevel , perversion, as in the verse: “Neither shall any woman stand before a beast, to lie down thereto; it is perversion [ tevel ]” (Leviticus 18:23)? Rabbi Yehuda HaNasi said various explanations to him, as he did the previous time, which were all refuted again by bar Kappara. Bar Kappara then said to him: Perform for me as you did before, so that I will tell you. Rabbi Yehuda HaNasi did so. Bar Kappara then said to him that the phrase: “It is tevel ” means: Does it have any spice [ tevalin yesh bah ]? Is this act of sexual intercourse with an animal different than all other acts of sexual intercourse, which would cause one to engage in such a repulsive action?

    5Rabbi Yehuda HaNasi said to bar Kappara: And what is the meaning of the word zimma , lewdness, as in the verse: “They are near kinswomen; it is lewdness [ zimma ]” (Leviticus 18:17), stated with regard to a man who engages in sexual intercourse with a woman and her daughter? He said to him: Perform for me as you did the previous time. Rabbi Yehuda HaNasi did so, and bar Kappara said to him that zimma means: What is she [ zo ma hi ]? This man would be confused about how to refer to his wives; his wife is also his other wife’s mother or daughter. Ben Elasa could not tolerate Rabbi Yehuda HaNasi’s humiliation, so he and his wife arose and left the wedding.

    6In what other context is ben Elasa mentioned? He is mentioned in a baraita , as it is taught: Ben Elasa did not dispense his money on his special haircut for naught. Rather, he spent it to show others what the haircut of a High Priest looked like.

    7As it is written with regard to the priests: “They shall poll their heads” (Ezekiel 44:20), and it is taught in a baraita : This haircut is like a luleyanit . The Gemara asks: What is a luleyanit ? Rav Yehuda said: It is a unique haircut. The Gemara asks: What is this haircut like? Rava said: The edge of this hank of hair is by the roots of that hank of hair. The hair is cut in the form of hanks that do not overlap. And this is the haircut of a High Priest, for which ben Elasa paid a large sum.

    8§ It is stated in the mishna that one who said: Cooked food is konam for me, and for that reason I will not taste it, is permitted to taste a turemita egg and the remutza gourd. The Gemara asks: What is the remutza gourd? Shmuel said: A type of gourd that grows in Karkuza [ kara karkuzai ], which does not cook well. Rav Ashi said: A gourd that is insulated in embers [ remetz ].

    9Ravina raised an objection to the definition given by Rav Ashi from a baraita : The halakha is that one who plants different types of vegetables in close proximity to each other violates, by rabbinic law, the transgression of diverse kinds (see Kilayim ). Concerning which types of gourd are considered to be different types, Rabbi Neḥemya says that an Aramean gourd is identical to the Egyptian gourd, and one is permitted to plant them together. However, there is a prohibition of diverse kinds when it is planted with the Greek gourd, and there is a prohibition of diverse kinds when it is planted with the remutza gourd. This indicates that the remutza gourd is a type of gourd rather than a gourd prepared in a certain manner. This is a conclusive refutation of Rav Ashi’s opinion.

    10MISHNA: In the case of one who vows that food cooked in a dish is forbidden to him, he is prohibited from eating only food that is cooked by boiling it in a dish, i.e., its main preparation is in a dish. However, if one said: That which enters into a dish is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from tasting anything cooked in a dish, even if the final stage of the food’s preparation is not in a dish.

    11GEMARA: It is taught in a baraita : One who vows that that which enters into a dish is forbidden to him is also prohibited from eating that which enters a stewpot, as it has already entered into a dish before it enters into the stewpot. Food would be cooked in a dish and then it would be cooked some more in a stewpot. However, if one vowed that that which enters into the stewpot is forbidden to him, he is permitted to eat from that which enters into a dish, i.e., food that is cooked only in a regular dish. If one vows that that which is cooked in a dish is forbidden to him, he is permitted to eat that which is cooked in a stewpot, as he referred only to foods whose main preparation is in a dish. Similarly, if one vows that that which is cooked in a stewpot is forbidden to him, he is permitted to eat that which is cooked in a dish.

    12One who vows that that which enters into an oven is forbidden to him is prohibited only from eating bread, as that is the main food that is baked in an oven. But if one said: Anything made in an oven is forbidden to me, he is prohibited from eating anything made in an oven.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דבכל גריוא דבעינאבאיזה מדה שארצה אקח:

    חפייה כופראזיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים:

    ליכיל ליימוד לי:

    דרשינא בךכלומר שאתה חייב לי:

    שתינא חמרא ברקודא דאבוךשאביך ירקד:

    ובקירקני דאמךבמזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס:

    מאי תועבהעשו שניהם:

    תרמי לי נטלאתמזוג לי הכוס כמו אנטל:

    תועה אתה בהכלומר שמניח את אשתו של היתר ותפס זו של זנות:

    [מאי תבלדכתיב] ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא (ויקרא יח):

    כי עניינא קמאתיתי דביתכי תירמי לי ולדידיה א"ל קום רקוד לי:

    וכי תבלין יש בהכלומר יש בביאה זו טעם מבאחרות שמנחת בעלה ונרבעת לבהמה:

    זו מאי היאומפרש ביבמות (דף לז:) באיש הבא על נשים הרבה וכן אשה שנבעלה לאנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהם נתעברה והולידה בת נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו על זה נאמר ומלאה הארץ זימה כלומר זו מה היא שאין אדם יודע אותה אשה שהוא נושא אם מותרת לו אם לאו:

    לא יכיל בן אלעשה למיסבלאותו זילותא של רבי לפי שהיה עשיר גדול ולא היה יכול לראות דבר של זילותא מחמיו:

    מאי בן אלעשהכלומר מנין דהוה עשיר:

    פיזר מעותיושהיה נותן ממון גדול לספר שהיה מספר לו כתגלחת של כ"ג:

    תספורת יחידתאשאין כמותה:

    הרמוצה קרא קרקוזאידלועין של אותו מקום שאינן מתבשלין לעולם יפה:

    הטמונה ברמץעפר של גחלים דלאו תבשיל הוא:

    כלאים עם דלעת הרמוצהאלמא דהרמוצה לאו טמונה ברמץ אלא שם מקום הוא ומין זרעים הוא:

    מתני' ממעשה רתחתאהיינו דבר שנגמר בישולו בקדרה ואינו אלא מחמשת המינין לאפוקי דבר שאין גמר בישולו בקדירה עד שמבשלין אותו באילפס:

    בכל הנעשה בקדירהאפילו מבושל באילפס אסור:

    גמ' ביורד באילפס שכבר כו'הואיל וקודם שמניחו באילפס מבשלו בקדרה והדר מניחו באילפס כן היה מנהגן והוי יורד לקדרה ולפיכך אסור:

    מן היורד באיליפס מותר ביורדי לקדרהקודם שירד לאילפס:

    מן הנעשה בקדירהלגמרי כל בישולו שאינו יורד לאילפס כלל:

    מותר בנעשה באילפסאע"פ שהיה קודם לכן בקדרה:

    מותר בנעשה בקדרהבנגמר בקדרה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 51 עמוד א

    1דכל גריוא דבעינא שקילנא. שקל דיקולא רבה, חפייה כופרא וסחפיה על רישיה, ואזל ואמר ליה: ליכיל לי מר ארבעין גריוי חיטי דרשינא בך. אחוך רבי. א"ל לאו אזהרתך דלא תבדחן? א"ל חיטי דרשינא קא נסיבנא.

    2א"ל בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא חמרא בריקודא דאבוך ובקירקני דאמך. בן אלעשה חתניה דרבי הוה, ועשיר גדול הוה. אזמניה לבי הילולא דרבי שמעון ברבי.

    3א"ל בר קפרא לרבי: מאי (ויקרא כ, יג) ״תועבה״? כל דא"ל רבי דהכין הוא ״תועבה״, פרכה בר קפרא. א"ל פרשיה את. א"ל תיתי דביתכי תירמי לי נטלא. אתת רמיא ליה. א"ל לר' קום רקוד לי, דאימר לך: הכי אמר רחמנא: ״תועבה״ תועה אתה בה.

    4לכסא אחרינא א"ל מאי (ויקרא יח, כג) ״תבל״? א"ל כי עניינא קדמאה. א"ל עיביד לי דאומר לך. עבד. אמר ליה: ״תבל הוא״ תבלין יש בה. מי שניא הדא ביאה מן כולהון ביאות?

    5אמר ליה: ומאי (ויקרא יח, יז) ״זימה״? אמר ליה: עיביד כי עניינא קדמאה. עבד ואמר ליה: זו מה היא. לא יכיל בן אלעשה למיסבל, קם ונפק הוא ואינתתיה מתמן.

    6מאי בן אלעשה? דתניא: לא לחנם פיזר בן אלעשה את מעותיו, אלא להראות בהן תספורת של כ"ג׃

    7דכתיב: ״(יחזקאל מד״, כ) ״כסום יכסמו את ראשיהם״. תנא: כעין לולינית. מאי ״לולינית״? א"ר יהודה: תספרתא יחידתא. היכי דמי? אמר רבא: ראשו של זה בצד עיקרו של זה. והיינו תספורת של כהן גדול.

    8ובדלעת הרמוצה. מאי ״דלעת הרמוצה״? אמר שמואל: קרא קרקוזאי. רב אשי אמר: דלעת הטמונה ברמץ.

    9איתיביה רבינא לרב אשי, רבי נחמיה אומר: דלעת ארמית היא דלעת המצרית, כלאים עם היונית, כלאים עם הרמוצה. תיובתא.

    Mishna

    10הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא ממעשה רתחתא. אמר ״קונם היורד לקדרה שאני טועם״ אסור בכל הנעשה בקדרה.

    Gemara

    11תניא: הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאלפס, שכבר ירד לקדרה קודם שיורד לאלפס. מן היורד לאלפס מותר ביורד לקדרה. מן הנעשה בקדרה מותר בנעשה באלפס. מן הנעשה באלפס מותר בנעשה בקדרה.

    12הנודר מן היורד לתנור אין אסור אלא בפת. ואם אמר: ״כל מעשה תנור עלי״ אסור בכל הנעשים בתנור.

    Tosafot

    טחייה כופראטחו בכופרא:

    דיקולאסל גדול:

    דרשינא בךשהלויתיך ומילי דבדיחותא היה אומר:

    ברקודא דאבוך ובקורקני דאימךכמו מרקדים טרפיי"ד:

    תועה אתה בהשמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור:

    תבלין ישבביאה זו משניא הדא ביאה מכל ביאות:

    קרי קרקוזאידילועין של אותו מקום שאינו בכלל תבשיל:

    דלעת הטמונה ברמץאינו בכלל תבשיל:

    כלאיםמכלל דהרמוצה לא הוי טמונה ברמץ אלא על שם מקום הוא:

    הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא במעשה רתחתאדבר שנגמרה בקדירה ואין אסור [אלא] בדבר שנגמר בו: באילפס אסור בכל המתבשל בקדירה ואפילו גמרו באילפס:

    תנא הנודר מן היורד בקדירה אסור ביורד לאילפסאחר שירד לקדירה דיורד לקדירה משמע שירד תחלה לקדירה:

    מן היורד [לאילפס] מותר ביורד לקדירהתחילה אע"פ שנגמר באילפס דיורד לעולם משמע על שם תחלת ירידתו ולא על שמ סופו:

    מן הנעשה בקדירהמשמע הנגמר הלכך מותר היורד לקדירה תחלה ונגמר באילפס:

    מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפתדלא איקרי יורד בתנור אלא פת בלבד:

    כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנורצ"ע דמשמע דהחילוק בין יורד למעשה ואמאי תנא כל מעשה א"כ ברישא ליתני כל יורד:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מתני' הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא ממעשה רתחתאכגון חילקא וטרגיס וטיסני סלת וארז זריד וערסן. פי' כולם מיני דייסא ומיני קמחים שנאכלין לעצמן בלא פת:

    אמר קונם היורד לקדרה עלי שאני טועם אסור בכל מיני המתבשלים בקדרהואפילו באותן שהן ליפתן לפת ודוקא דקאמר יורד לקדרה הא לאו הכי אע"ג דאמר מעשה קדרה שאני טועם אינו אסור אלא במעשה קדרה וכי אמר היורד לקדרה אע"פ שלא אמר שאני טועם אסור בכל המתבשל בקדרה אלא תשלום נדרא דנודר הוא דנקט תנא ולאו דוקא:

    תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדרה קודם שירד לאלפס. פי' דרכן היה במעשה אלפס לבשלו תחלה בקדרה ואח"כ באילפס הלכך כשנודר מן היורד לקדרה אסור במעשה אילפס שהרי ירד מתחלה לקדרה:

    מן הנעשה בקדרהפי' דמשמע שנגמר בשולו בקדרה מותר במעשה אילפס לפי שנגמר מלאכתו באילפס:

    מן הנעשה באילפס מותר הנעשה בקדרהפי' מותר במה שנגמרו מלאכתן בקדרה:

    גרסת ההלכות הנודר מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפתפי' לפי שמעשה של תנור אינו אלא לאפות את הפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור. פי' כגון גדי שצלאו בתנור וכיוצא בו והאי גירסא לא נהירא דלישנא דיורד לתנור טפי משמע לשון נופל לכל (ב) הנודר לתנור כדאמרינן ברישא בכל היורד לקדרה ותו לישנא דמעשה תנור לא משמע אלא פת שהיא מלאכה מיוחדת לתנור ואיכא נסחי דגרסי איפכא קונם יורד לתנור עלי אסור בכל הנעשין בתנור אבל מעשה תנור עלי אינו אסור אלא בפת והאי נסחא דייק טפי:

    Edition: Vilna, 1884 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 51a

    Nedarim 51a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 320 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דבכל גריוא דבעינא באיזה מדה שארצה אקח:

    חפייה כופרא זיפתו מבחוץ כדי שיחזיק החטים:

    ליכיל לי ימוד לי:

    דרשינא בך כלומר שאתה חייב לי:

    שתינא חמרא ברקודא דאבוך שאביך ירקד:

    ובקירקני דאמך במזיגתה שאמך תמזוג לי הכוס:

    מאי תועבה עשו שניהם:

    תרמי לי נטלא תמזוג לי הכוס כמו אנטל:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    טחייה כופרא טחו בכופרא:

    דיקולא סל גדול:

    דרשינא בך שהלויתיך ומילי דבדיחותא היה אומר:

    ברקודא דאבוך ובקורקני דאימך כמו מרקדים טרפיי"ד:

    תועה אתה בה שמניחין נשותיהן והולכין אצל משכב זכור:

    תבלין יש בביאה זו משניא הדא ביאה מכל ביאות:

    קרי קרקוזאי דילועין של אותו מקום שאינו בכלל תבשיל:

    דלעת הטמונה ברמץ אינו בכלל תבשיל:

    7 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Ritva

    מתני' הנודר ממעשה קדרה אינו אסור אלא ממעשה רתחתא כגון חילקא וטרגיס וטיסני סלת וארז זריד וערסן. פי' כולם מיני דייסא ומיני קמחים שנאכלין לעצמן בלא פת:

    אמר קונם היורד לקדרה עלי שאני טועם אסור בכל מיני המתבשלים בקדרה ואפילו באותן שהן ליפתן לפת ודוקא דקאמר יורד לקדרה הא לאו הכי אע"ג דאמר מעשה קדרה שאני טועם אינו אסור אלא במעשה קדרה וכי אמר היורד לקדרה אע"פ שלא אמר שאני טועם אסור בכל המתבשל בקדרה אלא תשלום נדרא דנודר הוא דנקט תנא ולאו דוקא:

    תניא הנודר מן היורד לקדרה אסור ביורד לאילפס שכבר ירד לקדרה קודם שירד לאלפס. פי' דרכן היה במעשה אלפס לבשלו תחלה בקדרה ואח"כ באילפס הלכך כשנודר מן היורד לקדרה אסור במעשה אילפס שהרי ירד מתחלה לקדרה:

    מן הנעשה בקדרה פי' דמשמע שנגמר בשולו בקדרה מותר במעשה אילפס לפי שנגמר מלאכתו באילפס:

    מן הנעשה באילפס מותר הנעשה בקדרה פי' מותר במה שנגמרו מלאכתן בקדרה:

    גרסת ההלכות הנודר מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת פי' לפי שמעשה של תנור אינו אלא לאפות את הפת ואם אמר כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור. פי' כגון גדי שצלאו בתנור וכיוצא בו והאי גירסא לא נהירא דלישנא דיורד לתנור טפי משמע לשון נופל לכל (ב) הנודר לתנור כדאמרינן ברישא בכל היורד לקדרה ותו לישנא דמעשה תנור לא משמע אלא פת שהיא מלאכה מיוחדת לתנור ואיכא נסחי דגרסי איפכא קונם יורד לתנור עלי אסור בכל הנעשין בתנור אבל מעשה תנור עלי אינו אסור אלא בפת והאי נסחא דייק טפי:

    Ritva on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    יש בכלאי זרעים הרבה דברים שהם מין אחד אלא שחלוקין זה מזה בדמיון כגון חיטין וזונין או שעורים ושבולת שועל ושיפון ומתוך שהן מין אחד אע"פ שחלוקין בדמיון צורתם אינן כלאים זה בזה ודלעת מצרית עם דלעת הרמוצה והוא שם מקום הוא ממין זה ולדעת המפרש ברמוצה הטמנה ברמץ פירושה בכאן הראויה להטמנה ברמץ והוא מין ידוע ענינו בכך ומפני כך אינן כלאים זה בזה ויש בהן דברים בהפך זה שהם דומים בצורה והם מינים חלוקים ודלעת יונית עם המצרית או הרמוצה הוא ממין זה והרי הן כלאים זו בזו כמו שיתבאר במקומו בע"ה:

    הנודר ממעשה קדרה כבר ביארנו במשנה שאינו אסור אלא במעשה רתחתא והוא דבר הנגמר בקדרה ומכל מקום נדר מן היורד לקדרה אסור בכל שנתבשל בקדרה אע"פ שהוא דבר שגמר מלאכתו באלפס שהרי ירד לקדרה קודם שירד לאלפס מן היורד לאלפס מותר ביורד לקדרה שאין דרך שום דבר היורד באלפס שיורידוהו אחר כן לקדרה מן הנעשה בקדרה מותר במעשה אלפס וכן מן הנעשה באלפס מותר במעשה קדרה מן היורד לתנור אינו אסור אלא בפת כל מעשה תנור עלי אסור בכל הנעשה בתנור:

    Meiri on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י קרי קרקוזאי הד"א:

    בד"ה כלאים עם דלעת כצ"ל ברמץ אלא כצ"ל באילפס הס"ד מניחו באילפס כן כו' כצ"ל לכן בקדירה הד"א והס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    אמר ליה תבל תבלין יש בה בתמיהא ומה היא משונה האי ביאה מכל ביאות פירוש ביאת אשתו המותרת לו ועוסק בזו. ואיכא דאמרי בניחותא זו ביאת אשתו. וראשון עיקר שזה לא באת תורה להשמיענו. הרא"ם ז"ל. תבל תבלין יש בה בתמיהא כלומר מאי שנא הדא ביאה מכולהו ביאות דהיתרא שמנחת (הימנא) הימנו ונרבעת לבהמה דלגבי בהמה כתיב ואשה לא תעמוד לפני בהמה לרבעה תבל הוא. נוסחא אחרת תבלין יש בה כלומר תערובת יש בביאה זו דומיא דתבלין שכל ביאה מין במינו אבל אשה הנרבעת לבהמה זרע מעורב הוא.

    זימה זו מה האי שהקדוש ברוך הוא צר את הולד כדמות הנואף ואומרים בני אדם זו מה היא אין זה בן פלוני אלא בן פלוני. הרא"ם ז"ל. והפירוש כתב וז"ל: זימה כדגרסינן ביבמות לעולם הבא מביאין את הזונה ואת הנואף אם רוצה לומר לא היו דברים מעולם אומרים זו מה היא. עד כאן. ואי אמרת דלעת הטמונה ברמץ אמאי הוי כלאים הא כל דלועים אם יטמנם ברמץ יקראו דלעת הרמוצה ולא מין אחר בפני עצמה.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    שָׁקַל דִּיקוּלָא רַבָּה, טַחְיָיהּ בְּכַוְרָא, וְסַחְפֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ פירוש האי דִּיקוּלָא רַבָּה עשוי מערבה מעשה רשת שכולה נקבים וטרח לטחותו בכופרא כדי להגדיל השחוק וְסַחְפֵיהּ עַל רֵישֵׁיהּ כדי שלא יכיר בו רבינו הקדוש אלא עד אחר שידבר עמו לתבוע החיטים ממנו שבזה יצחק יותר על מעשיו משום שפתאום הכירו שהוא בר קפרא ועושה מעשה חלקאה לסחוף הסל על ראשו. ומה שאמר חִיטֵּי דְּרָשִׁינָן בָּךְ כלומר אתה אמרת לא תבדחן ויהיבנא כך וכך חיטים וכונתך על אותו היום דוקא ואני שמרתי מצותך ובאותו היום לא עשיתי לך בדיחות, אם כן תתן לי החיטים שנתחייבת לי אתמול באותו היום שצותני וקיימתי דבריך! והשיב לו לָאו אַזְהַרְתָּךָ דְּלָא תְּבַדְחָן? כלומר אני לא צויתי אותך על יום אחד הלא הזהרתיך בסתם וכל אזהרה בסתם משמע לעולם ולאו על יום אחד בלבד, ולכן עתה שבדחתני אין לך אצלי כלום! וצריך להבין מאחר דודאי בר קפרא ידע דיומא דאחיך ביה רבי אתי פרענותא לעלמא, איך היה משתדל להבדיחו ולא חש לנזק העולם? ונראה לי בס"ד כי רבי היה סובל יסורין של אהבה כדי לדחות הפורענות מן העולם וכמו שאמרו במציעא (בבא מציעא פה.) דכל אותם שנים שהיה רבי ביסורין לא אצטריך עלמא למטרא, ופירש מהרש"א דלא הוה דינא בעלמא ולא היה מדת הדין שולטת בעולם עיין שם. ולכן באותם הימים כל יום דאחיך ביה רבי אתי פרענותא לעלמא ששולטת מדת הדין ובר קפרא ידע זה ולא רצה להבדיחו בכל יום אלא לפרקים וכונתו בזה לטובת העולם! והוא כי היסורין אשר דוחין הפרענות ומסלקים מדת הדין מן העולם היינו דוקא אם האדם מקבלם מאהבה כאשר קבלום רבי אלעזר ברבי שמעון ורבינו הקדוש, ואיך יתברר שקבלום מאהבה? לכך התחכם בר קפרא להבדיחו והוא יודע דרבי לא יערב לו הבדיחות ואדרבה ישתדל להזהירו שלא יבדחנו וכדהוה הכי באמת ובזה יתברר שהיה רבי מקבל היסורין מאהבה שלא רצה לתת מרגוע לעצמו מן היסורין אפילו יום אחד ושעה אחת! ולכן אף על פי שאותו היום אשר יבדיחו יגיע פרענות לעולם עם כל זה הוא גורם בזה שירבה כוחם של היסורין שהיה מקבלם מאהבה לדחות את הפרענות.

    לְמָחָר שַׁתִּינָא חַמְרָא בְּרִיקוּדָא דַּאֲבוּךְ, וּבְקוּרְקְנֵי דְּאִמֵּךְ כלומר אביך ירקד ואמך מזמרת זמרת נשים בהוצאת קול בלבד בפה שקורין בלשון ערבי הלאהי"ל שאין מוציאין תיבות אלא קול בלשון בלבד שהוא עולה ויורד בתוך הפה בהוצאת הקול כדרכן של נשים לעשות כן בחתונה וכיוצא, ובודאי אשתו של הנשיא אין דרכה לעשות כך וגנאי הוא לה שתזמר בכך וקרי לזמרה זו שקורין הלאהי"ל בשם קורקני שהוא קרקור בלבד בפה שאין מוציאין תיבות שלימות. ונראה כי זמרה זו של הנשים היא היתה מזמן דורות ראשונים דמצינו במדרש רבא פרשת ויצא (בראשית רבה ע, יט) וזה לשונו: והיו מקלסין קודמוי ואמרין: הא ליא הא ליא, היא לאה היא לאה. עיין שם. ונראה שאלו המלות היו מוציאין אותם בעת שעושין זמר שבפה הנזכר שקורין אותו הלאהי"ל שאין הדברים האלה ניכרין להדיא בפירוש אלא נבלעים זה בזה בנעימות הקול והאומרים זה היו נשים ולא אנשים דאם היו אנשים היה מרגיש יעקב אבינו עליו השלום אך כיון דהיו אומרים הדברים האלה נשים בזמרת פיהם ויעקב אבינו עליו השלום היה חסיד שאינו משים דעתו על זמרתם משום דקול באשה ערוה לכך לא דייק לישנא ולא הרגיש באלו הדברים. והנה הגם שדברים אלו שאמר בר קפרא לפי פשוטן הם כמו שכתבנו, נראה לי בס"ד לומר דבר קפרא לא היה מדבר דברים חיצונים אלא היה מלביש דברים נסתרים ועליונים בדברים חיצונים כי כן היה דרכו דרך הקודש וכאשר פרשתי בגמרא דברכות (ברכות סב:) במאמר דאתמר התם בר קפרא הוה מזבין מילי בדינרי עיין שם. ונראה לי בס"ד דנתכוון בדברים אלו על עניינים נסתרים דמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בסוד הדילוג שעושין באמירת הקדושה של 'קדוש קדוש קדוש' שהוא להעלות את יעקב ורחל. גם מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים כי רבינו הקדוש היה מיסוד יעקב המזדווג עם רחל. גם עוד מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות דף ט' ע"ד) וזה לשונו: בחצי הלילה יורדת הספירה העשירית דרחל בעולם הבריאה בהיכל השביעי העליון הנקרא היכל קודש קדשים דבריאה ועומדת שם עד אור הבוקר וכל אותה חצות לילה יושבת ומזמרת וקוראה אל ז"א [זעיר אנפין] וזהו סוד אֱלֹקִים אַל דֳּמִי לָךְ אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵ־ל (תהלים פג, ב) כנזכר בזוהר (פרשת לך לך דף פו.) עד כאן לשונו עיין שם. ובזה יובן בס"ד דבריו של בר קפרא שהלביש בדברים ההם עניינים נסתרים ועליונים באומרו לְמָחָר שַׁתִּינָא חַמְרָא בְּרִיקוּדָא דַּאֲבוּךְ פירוש למחר אומר אני דברי תורה המכונים בשם יין בענין הנוגע לסוד הקדושה שעושים בה דלוג שהוא רקוד השייך לבחינת אבוך שהוא ביעקב וגם עוד אומר אני דברי תורה בענין סוד ספירה העשירית של רחל שמזמרת בעולם הבריאה ועל זה אמר בְּקוּרְקְנֵי דְּאִמֵּךְ היא רחל והבן היטב. ודע כי מה שאמר בְּרִיקוּדָא דַּאֲבוּךְ וּבְקוּרְקְנֵי דְּאִמֵּךְ אמר כן לבדיחותא לשמח חתן כי היה זה בהילולא דרבי שמעון אבל ודאי לא רקיד רבי ולא זימרה דביתהו! ולכן במזגא אמר להדיה בגמרא רמיא ליה אבל ברקוד וקורקני לא אמר רקיד ליה ולא אמר דקרקרא. ומה שאמר למחר לרבי קוּם רְקוֹד לִי אמר ליה לבדיחותא כלומר אני הוא החתן וצריך שתרקד לפני ובזה שחקו החתן והכלה ובדחי המסובין.

    אָמַר לֵיהּ תֵּיתִי דְּבִיתְהוּ, תִּרְמִי לִי נַטְלָא! אַתְּיָא רַמְיָא לֵיהּ. קשא והלא קיימא לן אין משתמשין באשה כלל! ומזיגת הכוס לכולי עלמא אסור מדינא! ואין לומר צדיק וחסיד שאני, דהא חזינן בקדושין (קידושין ע.) גבי תיתי דונג תשקינן דאסור גם בכהאי גונא דהא רב יהודה היה צדיק וחסיד גדול ודונג היתה קטנה ופנויה ומצינו להרמב"ם שפסק לאסור מזיגת הכוס ודכוותה דאפיק לה מדברי הירושלמי כמו שכתב הרב המגיד ז"ל ולא חילקו בזה בין צדיק וחסיד ובין אדם פשוט כי כן המדה בכל דבר האסור מן התורה או מתקנת חז"ל בפירוש דאין לחלק בין צדיק וחסיד לבין אדם פשוט. ואין החסיד יוכל לומר אני ארבה ולא אסור ובהך דעולא דהוה מנשק לאחותיו וכו' וכמו שאמרו בקדושין דף פ"א תרגמה הגאון תורת חיים ז"ל בשיטתו לעבודה זרה על דף י"ז דלא הוה מנשק על היד ועל החזה גופייהו אלא על המלבוש שמכסין בו היד והחזה שהיה מנשק למעלה מן הבגדים וקיימא לן לא מצינו איסור בדברי חכמים ומשום דאיכא צד חשש הרהור בזה יש טעם לחלק בין אדם לאדם. וכהך דרב אחא דמרכיב הכלה אכתפיה פירשנו בחדושינו דהיה נושא אותה בהיותה יושבת על הכסא והיה מרכיב הכסא על כתפו ומרקד, ועל כן תמיהא לי הכא איך ביקש דאשתו של רבי תמזוג לו הכוס ורמיא ליה? והייתי רוצה לומר דהכא מזגה לו הכוס והניחתו לפניו ולא קבלו מידה מיהו נראה מגמרא דקדושין דף ע' גבי דונג בתו של רב נחמן דסבירא ליה לרב יהודה דגם בכהאי גונא אסור דהא רב נחמן אמר לו תיתי דונג תשקינן ואמר לו רב יהודה דאסור משום הך דשמואל ואם היכא שתביא ותניח לפניו שרי מאי תקשי ליה מהא דשמואל? לימא ליה תמזוג לנו ותניח לפנינו! וצריך עיון בזה. והנה להרמב"ם ז"ל טעמא דשמואל דאמר 'אין משתמשין באשה כלל' הוא משום הרהור אך לרש"י והר"ן ז"ל הטעם משום דגזרו חז"ל בזה כדי שלא תלמד להיות רגילה בין האנשים וכנזכר שם בקדושין וכמפורש טעמייהו בפוסקים דאיכא פלוגתא בזה בין רש"י והר"ן ובין הרמב"ם והטור. ולפי טעמו של רש"י והר"ן אין מקום לחלק בין צדיק וחסיד ובין אדם פשוט דהטעם תלוי 'בה'. ואם באנו לומר בדבר זה של בר קפרא לפי טעמו של הרמב"ם והטור דסבירא ליה לבר קפרא כל שאינו עושה דרך חיבה רק כונתו לצורך אחר שרי משום דסבר לא אסרו חז"ל דבר זה אלא בעושה דרך חיבה דאיכא חשש הרהור ולהכי בר קפרא דעבד כן לצורך דבר אחר לית לן בה, אם כן השתא לפי זה האי דינא דרמ"א ז"ל בהגה"ה באבן העזר (שולחן ערוך אבן העזר כא, ה) שכתב יש אומרים כל שאינו עושה דרך חיבה רק לשם שמים מותר, ומייתי לה מתוספת קדושין דף פ"ב עיין שם. הנה כל זה אינו אלא לפי טעם הרמב"ם והטור אבל לטעם רש"י והר"ן אין לחלק בהכי. ואם ירצה השם במקום אחר נדבר בזה, ועיין מה שכתבתי בהמאסף שנה שניה גליון י"ט סימן פ"ד אות ה' ועוד בהמאסף שנה שלישית גליון ח' סימן כ"ו יעוין שם.

    הָכִי אָמַר רַחֲמָנָא 'תּוֹעֵבָה', תּוֹעֶה אַתָּה בָּהּ. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו בס"ד במאמר אביגיל לדוד המלך ע"ה וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת הֳ' אֱלֹקֶיךָ וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע (שמואל א' כה, כט) דיש להבין 'קלע' מאי דכר שמיה הכא? ופרשתי בס"ד דחוטא בערוה נידון בקלע מלבד עונש גהינם דהיינו נותנים נפשו בתוך כף הקלע ובזה עושים לה חנק בהיותה כבושה בתוך הקלע וסקילה כשזורקין אותה מלמעלה למטה ומייסרים אותה בכך כמה אלפים פעמים! ואמרתי דנרמז זה העונש של הקלע באות ר' דערוה ונשאר עוה [81] שהוא מספר אף [81]. ולכן אמרה לו מאחר שפרשת מאיסור ערוה תהיה נפשך צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך ואת נפש אויביך זה יצר הרע שרוצה להכשילך באיסור ערוה כדי להניחך בכף הקלע הנה אדרבה נפשו יקלענה בכף הקלע המוכן לחוטא בערוה. והנה ידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש בסוד פגם של עון משכב זכור שפוגם פגם גדול להוריד חכמה ובינה למקום נצח והוד שהם סוד 'רגל' לכך יתענה רל"ג תעניות וצריך שיכוין בכל יום מימי תעניותיו אלו בשני שמות של הוי־ה דיודי"ן [יו־ד ה־י וי־ו ה־י=72] שהוא בסוד חכמה ושל אהי־ה דיודי"ן [אל־ף ה־י יו־ד ה־י=161] שהוא סוד בינה אשר עולים ב' שמות אלו מספר רגל [233] שהורידם בחטאו עד מקום הרגל שהם נצח והוד שצריך עתה להעלותם למקומם למעלה עיין שם. נמצא עון משכב זכור שהוא איסור ערוה פוגם בקו חכמה שמורידה עד רגל ימין שהוא נצח ופוגם בקו בינה שמורידה עד רגל שמאל שהוא הוד. ולכן כיון דעונש זה של איסור ערוה הוא בקלע הרמוז באות ר' של ערוה צריך לזה החוטא קלע כפול אחד בשביל פגם הורדת קו החכמה לרגל ימין ואחד בשביל הורדת קו בינה לרגל שמאל וב' פעמים קלע [200] הוא ת' [400]. אם כן לזה החוטא חטא כפול בהורדת שני קוין של חכמה ובינה שראוי להתחייב ב' פעמים קלע שהם מספר ת' אז ראוי להיות אצלו אותיות ערוה אותיות תועה כי במקום ר' שרומז לקלע צריך להיות ת' ולזה אמר על עבירה דמשכב זכור תּוֹעֵבָה מַאי 'תּוֹעֵבָה' תּוֹעֶה אַתָּה בָּהּ.

    אָמַר לֵיה 'תֶּבֶל הוּא' תַּבְלִין יֵשׁ בָּהּ. נראה לי בס"ד אותיות בהמה במלוי זה בי־ת ה־א מ־ם ה־א עולים מספר תבלין [492] כלומר הבהמה אומרת לאדם הבא עליה וכי יש תבלין בי שאתה שוכב עמי? או אם תמלאם כך בי־ת ה־ה מ־ם ה־ה [512] עולים מספר תבלין בביאה [512] כלומר וכי יש תבלין בביאה של זו הבהמה שבאת עליה? והא דנקיט לשון תבלין בבהמה משום דכתבו חכמי הטבע אין תאוה אלא בדומין ולכן אין תאוה טבעית לאדם לשכב עם בהמה ולכן אומרים לו וכי תבלין יש בה שנתאויתה לה? והלא אין תאוה אלא בדומים! והנה הגם דבר קפרא דרש תבל לשון תבלין נראה לי בס"ד לפרש דנקיט גבי בהמה לרמוז מקום הפגם על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל (בשער רוח הקודש תיקון י"ט) בתיקון הבא על הבהמה שיתענה רי"ו תעניות במספר 'עב קדם' [216] שפוגם בהם עיין שם. נמצא הפגם הוא ברי"ו וידוע כל דבר שבקדושה יש בו חצוניות ופנימיות ואם כן הרי"ו הנזכר הם כפולים וב' פעמים רי"ו גימטריא תבל [432] ולכן כתיב בה תֶּבֶל.

    אָמַר לֵיהּ זוֹ מָה הִיא. עיין רש"י דמפרש כמו שאמרו ביבמות דף ל"ז עיין שם. והנה הפירוש לא שייך למימר בזימה דכתיב גבי איש כי יקח אשה ובתה (ויקרא כ, יד) והר"ן ז"ל כתב זו מה היא שאין ידוע ממי היא מתעברת, ואם מפרש כרש"י הוה ליה למימר ממי היא נולדה! ונראה לי בס"ד לפרש זימה דגבי אשה ובתה זו מה היא, כלומר זו הבת שלקח זה האיש עם אמה מה היא נקראת אצלו, אם נקראת אשתו או נקראת בת אשתו? דתרי קריאות אלו שייכי בה והם הפכיים מסדרו של עולם. וכן נמי עוד על האם יש להקשות זו מה היא נקראת, אם נקראת אשתו או אם אשתו? והא דעסק עתה בסעודת חתן וכלה בפרשת עריות מפני דנשואין הוא גדר ערוה אי נמי מפני שרצה לעשות בדיחות באומרו תיתי אשתו של רבי ותמזוג לו את הכוס, רצה לדבר בפרשת עריות כדי שלא יבואו לידי הרהור חס ושלום! וכמו הטעם שכתבו התוספות ז"ל במה שקורין במנחה ביום כיפור בפרשת עריות מפני שאותו היום באים הנשים לבית הכנסת מקושטות להזהיר שלא יהרהרו בהם עיין שם וכן כאן דרש בזה בעבור זה.

    אָמַר רָבָא רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד עִקָּרוֹ שֶׁל זֶה, וְהַיְנוּ תִּסְפֹּרֶת שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל. נראה לי בס"ד הטעם שעושין תספורת של כהן גדול כך, כדי לרמוז לו על ענוה ושפלות שאם האדם יזכור עיקרו מאין בא, מטיפה סרוחה! לא יתגאה וכנזכר במשנה דע מאין באת (משנה אבות ג, א) וכן כתב הרב החסיד בחובת הלבבות מי שיודע בעצמו שעבר במעבר השתן פעמים איך יתגאה?! ולכן עושין התגלחת כך ראשו של זה בצד עקרו של זה לרמוז לו שיביט בחכמה שבראש על עיקרו מאין בא כי הענוה צריכה מאד לכהן גדול שכל כפרת ישראל תלויה בו ואין מעשיו רצויים לפני הקדוש ברוך הוא אלא על ידי מדת הענוה שתהיה בו.

    Ben Yehoyada on Nedarim 51a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 51, Amud Aleph, about 320 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 135 words

      Opens “דכל גריוא דבעינא שקילנא. שקל דיקולא רבה,…”

      Named: רבה.

    2. Segment 226 words

      Opens “א"ל בר קפרא לברתיה דרבי: למחר שתינא…”

      Named: רבי הוה, רבי שמעון.

    3. Segment 344 words

      Opens “א"ל בר קפרא לרבי: מאי (ויקרא כ,…”

      Named: רבי דהכין.

    4. Segment 432 words

      Opens “לכסא אחרינא א"ל מאי (ויקרא יח, כג)…”

    5. Segment 529 words

      Opens “אמר ליה: ומאי (ויקרא יח, יז) ״זימה״?…”

    6. Segment 617 words

      Opens “מאי בן אלעשה? דתניא: לא לחנם פיזר…”

    7. Segment 733 words

      Opens “דכתיב: (יחזקאל מד, כ) ״כסום יכסמו את…”

      Named: רבא.

    8. Segment 815 words

      Opens “ובדלעת הרמוצה. מאי ״דלעת הרמוצה״? אמר שמואל:…”

      Named: רב אשי, שמואל.

    9. Segment 919 words

      Opens “איתיביה רבינא לרב אשי, רבי נחמיה אומר:…”

      Named: רב אשי, רבי נחמיה.

    10. Segment 1019 words

      Opens “מתני' הנודר ממעשה קדרה אין אסור אלא…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “גמ' תניא: הנודר מן היורד לקדרה אסור…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “הנודר מן היורד לתנור אין אסור אלא…”

    Sages named on this page

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Nedarim 51a · Segment 9 — “איתיביה רבינא לרב אשי, רבי נחמיה אומר: דלעת ארמית…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 51a · Segment 8 — “…״דלעת הרמוצה״? אמר שמואל: קרא קרקוזאי. רב אשי אמר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 51a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026