Talmud Builders

    Nedarim 9b

    Chapter 1 - Kol Kinnuyei

    גם: נדרים דף ט׳ ע״ב, פרק א׳ כל כנויי

    English translation - Nedarim 9b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When Rabbi Meir said that one should abstain from making vows, he was referring only to a vow; he did not say it with regard to a gift offering. The Gemara asks: But it is taught in the mishna that if one said: Like the gift offerings of the virtuous, he has vowed with regard to becoming a nazirite or bringing an offering; this indicates that the virtuous vow to become nazirites and bring offerings. The Gemara answers: Teach the mishna in the following emended formulation: He has volunteered with regard to becoming a nazirite or bringing an offering.

    2The Gemara asks: What is different about one who vows, i.e., one who says: It is incumbent upon me to bring an offering, which is not proper to do due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block and not bring it promptly, thereby violating the prohibition against delaying? One should also not designate a particular animal as a gift offering due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block with it. Once the animal is consecrated, anyone who unwittingly benefits from it, e.g., by shearing it or working with it, transgresses the prohibition against misusing consecrated property.

    3The Gemara answers: In the case of a gift offering, he can act like Hillel the Elder. As it is taught in a baraita : They said about Hillel the Elder that no person misused his burnt-offering in his lifetime. How did he ensure this? He was careful not to consecrate the animal in advance; rather, he would bring it when it was unconsecrated to the Temple courtyard and there he would consecrate it, and then immediately he would place his hand on its head and slaughter it. Consequently, there was no opportunity to misuse it.

    4The Gemara asks: This works out well with regard to voluntary gifts in the context of offerings, but with regard to the voluntary acceptance of naziriteship, what is there to say? There is still room for concern that he will not fulfill the obligations incumbent upon him as a nazirite. The Gemara answers: Rabbi Meir holds in accordance with the opinion of Shimon HaTzaddik.

    5As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon HaTzaddik said: In all my days as a priest, I never ate the guilt-offering of a ritually impure nazirite except for one occasion. One time, a particular man who was a nazirite came from the South and I saw that he had beautiful eyes and was good looking, and the fringes of his hair were arranged in curls. I said to him: My son, what did you see that made you decide to destroy this beautiful hair of yours by becoming a nazirite? A nazirite must shave off his hair at the completion of his term. If he becomes impure before the completion of his term, he shaves off his hair and starts his term of naziriteship again.

    6He said to me: I was a shepherd for my father in my city, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection [ babavua ] in the water and my evil inclination quickly overcame me and sought to expel me from the world. I said to myself: Wicked one! Why do you pride yourself in a world that is not yours? Why are you proud of someone who will eventually be food in the grave for worms and maggots, i.e., your body? I swear by the Temple service that I shall shave you for the sake of Heaven.

    7Shimon HaTzaddik continues the narrative: I immediately arose and kissed him on his head. I said to him: My son, may there be more who take vows of naziriteship like you among the Jewish people. About you the verse states: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2). This is an example of voluntary acceptance of naziriteship, i.e., becoming a nazirite with entirely pure intentions rather than as a rash statement, e.g., while in a fit of anger.

    8Rabbi Mani strongly objects to the statement of Shimon HaTzaddik. What is different about the guilt-offering of a ritually impure nazirite that Shimon HaTzaddik did not eat, because it came as a result of sin when the individual violated the terms of his naziriteship by becoming impure? Let him also not eat all other guilt-offerings, as they too come as a result of sin.

    9Rabbi Yona said to him: This is the reason: When they regret their misdeeds they become nazirites, and when they become ritually impure and the days of their naziriteship are increased, as they must become pure and then begin their terms of naziriteship again, they regret having become nazirites. They will then turn out to be bringing non-sacred animals into the Temple courtyard. Since they do not wish to bring the offerings of a nazirite, their offerings are undesirable, and it is as though the animals are non-sacred.

    10The Gemara asks: If so, then Shimon HaTzaddik should have abstained from eating even the offerings of a ritually pure nazirite as well for the same reason; perhaps he too regretted his decision to become a nazirite. The Gemara answers: In the case of a pure nazirite there is no concern because he assessed himself and realized that he was able to vow and to keep his vow for the term of his naziriteship. However, in the case of a ritually impure nazirite, where the naziriteship was extended for longer than he had estimated due to his contracting impurity, there is concern that he regrets having become a nazirite.

    11The Gemara suggests a different answer to the question of the identity of the tanna whose opinion is expressed in the mishna. And if you wish, say:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי קאמר ר"מ בנדר - אסור בלשון נדרים דוקא קאמר:

    אבל בנדבה לא אמר - והיינו מתני' דקתני כנדבתם דכשרין נדרי בלשון נדבה:

    והא קתני כנדבותם נדר כו' - דמשמע דבלשון נדר קאמר:

    דלמא אתי בה לידי תקלה - דכי אמר בל' נדר הרי עלי קרבן אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר:

    נדבה נמי - כי אמר הרי זו קרבן אתי בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה א] אבל בבל תאחר לא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא:

    [כהלל] - מתני' דקתני נדבה מותר כגון דעביד כהלל דמקדישה בעזרה דחו לא אתי בה לידי מטילה:

    נדבה דנזירות מאי איכא למימר - היכי עביד דלא ליתי לידי תקלה דקתני נדב בנזיר דמותר דכשרים מתנדבים בנזירות:

    סבר לה כשמעון הצדיק - דמנזיר לשם שמים כאותו שבא לפני שמעון הצדיק:

    לא אכלתי אשם נזיר טמא - דנזיר שמיטמא מביא אשם ואח"כ מונה ימי נזירות אחר ומאותו אשם לא אכל וטעמא מפרש לקמן:

    בא לפני אדם אחד - שבא להקריב קרבן נזירותו ולגלח שערו:

    ופחז יצרי עלי - מתוך שראיתי במים צורתי כל כך נאה נתגבר עלי יצרי ובקש להביאני לידי מעשים רעים לטורדני מן העולם:

    אמרתי לו - כך אמר בעצמו:

    עליך הכתוב אומר איש כי יפליא כו' - דהיינו לה' לשם שמים:

    דאתי על חטא - שטימא עצמו וכיון דאתי על חטא הוא א"כ לא בעי למיכל שום קרבן חטאת אלא היינו טעמא דלא אכל אשם נזיר טמא:

    כשהן תוהין - מתפחדים כמו ופחדת לילה ויומם (דברים כ״ח:ס״ו) ומתרגמינן ותהית כשהן כועסין נודרין שאינן נודרים לשם שמים אלא לשם כעס מנזרין עצמי:

    וכשהן מטמאין - דאתא טומאה וסתרי להנהו יומי דנזירות ובעו למימני יומי נזירות אחר וריבה עליהן ימי טומאה דשמא מיטמא פעם אחרת ובעי למיסתר כל הני יומי דנזירות ומתחרטין בעצמן שנדרו וכיון דמתחרטין לא הוי נזירות לש"ש ונמצאו מביאין חולין לעזרה ומשו"ה לא אכל אלא מזה דודאי לש"ש הוא דעבד:

    א"ה אפי' נזיר טהור - דדלמא מתחרט על נזירותו ונמצא מביא חולין לעזרה:

    בנזיר טהור - ליכא למיחש דמתחרט דכיון דלא נטמא ולא רבו עליו ימי טומאה ודאי לא מתחרט ואי אמרת אפ"ה הוא מתחרט דאינו יכול לעמוד בנזירותו להא ליכא למיחש דאי לאו דאמיד בנפשיה קודם שנדר דיכול לעמוד בו לא הוה נדר ולא מיתחרט כל היכא דלא נטמא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים ט עמוד ב

    1כי קאמר רבי מאיר בנדר, בנדבה לא קאמר. והא קתני: ״כנדבותם״ נדר בנזיר ובקרבן! תני: נדב בנזיר ובקרבן.

    2מאי שנא נודר דלא דלמא אתי בה לידי תקלה? נדבה נמי לא דלמא אתי בה לידי תקלה!

    3כהלל הזקן. דתניא: אמרו על הלל הזקן שלא מעל אדם בעולתו כל ימיו. מביאה כשהיא חולין לעזרה, ומקדישה, וסומך עליה, ושוחטה.

    4הניחא נדבה דקרבנות. נדבה דנזירות מאי איכא למימר? סבר לה כשמעון הצדיק.

    5דתניא, אמר (רבי) שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד. פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה?

    6אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי ובקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו: רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים!

    7מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו גוזרי נזירות בישראל. עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור. נדר נזיר להזיר לה'׃

    8מתקיף לה רבי מני מאי שנא אשם נזיר טמא דלא אכל דאתי על חטא כל אשמות נמי לא ליכול דעל חטא אתו׃

    9אמר ליה רבי יונה היינו טעמא כשהן תוהין נוזרין וכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי נזירות מתחרטין בהן ונמצאו מביאין חולין לעזרה׃

    10אי הכי אפילו נזיר טהור נמי נזיר טהור לא דאמודי אמיד נפשיה דיכול לנדור׃

    11ואיבעית אימא:

    Tosafot

    והא קתני כנדבתם - תימה מגופיה דמתני' תיקשי ליה דקתני כנדבתם והדר קתני נדר וי"ל דאין ה"נ ולשנויא ניחא הכל:

    כהלל הזקן שמביאין בעזרה - וא"ת אכתי היכי קרי ליה נדבת כשרים הא ליכא שריותא כ"א כהלל כשהבהמה בעזרה ומתני' משמע בכל ענין ועוד דהא תינח נדרי קרבן אבל נדרי דקונם כגון שאוסר ככר עליו התם לא שייך טעם זה ואומר הר"ר אליעזר כיון דכשרים מתנדבים בשום צד בעזרה גם חוץ לעזרה נמי תפיס שפיר הנדבה בלשון זה ואף על גב דכשרים לא מתנדבים כה"ג אבל נדרי כשרים לא הוו כלל בשום צד אף כשהיא בעזרה נמי איכא חששא שמא תמות ויהא חייב באחריות ואתי לידי תקלה דבל תאחר הלכך כנדרי כשרים לא אמר כלום:

    דנזירות מאי איכא למימר - והלא מיד שנדר קם ליה בבל יאכל ובבל ישתה ואיכא חששא לתקלה שמא יעבור ומשני כי ההיא דשמעון הצדיק דנדר נזירות לשם שמים מאהבה ולכך קרי ליה נדבה כדכתיב (שמות לה) כל נדיב לב וא"ת והלא כל הכשרים שמתנדבים לשם שמים נודרין בלשון נדר [וא"כ] כנדרי כשרים אמאי לא אמר כלום אף כי שמא זה אינו מתכוין לשם שמים תופס שפיר הלשון כיון שיש כשרים שנודרים נזירות לשם שמים מידי דהוה אנדבת כשרים דקרבן לפירוש הר"ר אליעזר וכדפרישית לעיל וי"ל דמ"מ נדר כשר לא מיקרי כלל דנדר משמע מה שאדם נודר מדאגת יסורים מעונותיהם ולא מאהבת המקום אבל כשרים תופס שפיר דנדבה משמע מאהבה דכתיב (הושע יד) אהבם נדבה אלמא נדבה משמע מאהבה וכן בתוספ' קתני כנדבת רשעים לא אמר כלום לפי שאין הרשעים מתנדבין כלל ואע"ג דכמה מתנדבים בלשון נדבה ואומרים הרי זו עולה מ"מ לא מיקרי נדבה משום שאין עושין מנדבת לבם מאהבה רק מדאגת יסורים מעונותיהם כנדבת רשעים אינו קרויין נדבה לפי שאין עושין מאהבת המקום נדרי כשרים נמי אינו קרוי נדר כיון שאין עושין מדאגת יסורים אלא מאהבה (אלא) קרוי נדבה ולכך קרי נזירות כשרין נדבתם אע"ג דבלשון נדר נמי דכל נזירות בלשון נדר הוא:

    כשהן תוהין נודרין - תוהין לשון ותוהא על הראשונות כלומר כשהן תוהין בעונותיהם ודואגין מן היסורין נודרין להגין מן היסורין וכשרבים עליהם ימי טומאה מתחרטין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והא קתני כנדבתם נדר בנזיר ובקרבן - מסתברא לי דהכי קא מקשה, דמדקתני נדר משמע דנודר זה אינו נודר מתוך נדבת הלב, כדרך שהכשרים נודרים בנזיר, אלא מתוך יראה נודר כדרך הרשעים, מדקרי ליה נדר, ואם כן כיון דתלה אותו בכשרים ואין הכשרים נוזרים נזירות כזה, אף הוא לא אמר כלום.

    ומשני - תני נדב. כלומר שלא אמרו כן אלא שנודר מן הנדבה ככשר. ואחרי כן פירשו דמקרבן קא פריך, דקס"ד דמדקתני נדר בקרבן הכי במאי עסקינן דקאמר כנדרת כשרים עלי דהרי זה נדר, ואין הכשרים נודרים לעולם בקרבן.

    ומשני - תני נדב. כלומר בשאמר כנדבת כשרים.

    הרי זה כהלל הזקן, דתני אמרו עליו על הלל הזקן כו' - ומתני' נמי בשהתנדב כן בעזרה ובהמה לפניו ואפילו הכי אם הביא בהמה בעזרה ואמר הרי עלי כנדרי כשרים לא אמר כלום, לפי שאפילו בכענין זה אין הכשרים נודרים, דחוששין שמא תמצא טריפה וחייב באחריותה, או תפסל באחד מן העבודות.

    נדבה דנזירות מאי איכא למימר - פירוש שהרי יש לחוש לכמה חששות, שמא יפשע באחת מהן, כגון בלא יטמא ובל יאכל ובל ישתה ובהבאת קרבנותיו. ומשני כשמעון הצדיק, דמתוך שהיה צדיק כל כך ונוזר לשם בכוונה רצויה כזו נזהר הוא הרבה לבל יפשע מכל אלו כלל, ואע"פ שזה בעצמו נטמא, שמא מת עליו מת בפתע פתאום מתוך בוריו ולא מתוך חולי. ויש מי שפירש דהכי קאמר אע"פ שיש לחוש לחששות אלו, מ"מ דרכן של צדיקים להתנדב בנזיר לשם שמים כשמעון [הצדיק לפי הש"מ] ששבחו לזה, והלכך אם אמר כנדבת כשרים הריני נדר בנזיר, שאף הכשרים מתנדבין כן לעתים.

    מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא - והוא הדין לחטאת העוף שלו ונזיר טמא לאו דוקא, אלא אפילו טהור לאחר שנטמא, דאף הוא כשנטמא נתחרט, ונמצא כשחוזר ומונה נזירות אחר מתחרט, ונמצאו קרבנותיו חולין בעזרה, והכל בכלל טמא נזיר הוא, וכשהם מטמאין ורבין עליהם ימי נזירות מתחרטין.

    נמצאו מביאין חולין לעזרה - ולאו חולין גמורין קאמר, שאע"פ שמתחרטין לא הותרו מידי נזירותם, דהוא אינו מוחל לעצמו עד שיהיו אחרים מוחלין לו, אלא כעין חולין קאמר, כיון שאינם מביאין מרצון הלב. וגרסינן בירושלמי (כאן פ"א ה"א): סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפדה הם נודרים, מכיון שהם נודרים מתוך הקפדה סופו להתות, וכיון שהוא תוהא יעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה, זה מתוך ישוב נדר פיו ולבו שוין עד כאן. אלא דקשיא לי קצת, דאם כן אפילו חטאת של מי שכפוהו להביא לא יאכל, וא"ת דאנן סהדי דלבסוף לרצונו הוא, דאגב אונסו ומצותו גמר ומביא, כמו שאמרו בפרק חזקת (ב"ב מח, א), ה"נ כיון שהוא מביאו מעצמו לרצונו הוא. וי"ל דמ"מ מנין הנזירות היה מתוך החרטה, ואין הקרבן בא אלא על נזירותו, נמצא שאף ע"פ שהקרבן מביא לרצונו, כיון שעל מנין שנמנה מתוך החרטה הובא, הרי זה כמביא חולין לעזרה. והפירושין פירש שהוא מביא חולין גמורין לעזרה (הן) [ושמא הם לפי הש"מ] עושין אותו, כנדרי שגגות שסבור (הוה) [היה לפי הש"מ] לקבל הנזירות ואינו יכול לקבל. ואי אפשר לומר כן, דשבועות שגגות ואונסין מותרות כנדרי שגגות ונדרי אונסין, כדאיתא לקמן בפרק ארבעה נדרים (נדרים כה, ב), ושבועה בענין זה שבועה גמורה הוא ולוקין עליה, וכדאמרינן בפרק שבועות שתים תניין (כו, ב) נשבע על הככר ונצטער עליה ואכלה בשוגג מיד, אם שב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, לא שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו. וזה הואיל ואינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו, ודוקא מקרבן פטור מהאי טעמא, הא אכלה במזיד ובהתראה לוקה עליה והכי נמי דכותה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 9b

    Nedarim 9b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 231 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 9b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026