Talmud Builders

    Nedarim 54b

    Chapter 7 - HaNoder Min HaYarak

    גם: נדרים דף נ״ד ע״ב, פרק ז׳ הנודר מן הירק

    English translation - Nedarim 54b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1doesn’t Rabbi Akiva concede that the agent must consult his employer? Because he failed to do so and acted on his own, he is not considered to have performed his mission. This halakha was stated before Rava. He said to those who stated the halakha before him: Naḥmani, i.e., Abaye, spoke well.

    2§ The Gemara asks: Who is the tanna who disagrees with the opinion of Rabbi Akiva in the mishna here? The Gemara answers: It is Rabban Shimon ben Gamliel, as it is taught in a dispute in the baraita : For one who vows that meat is forbidden to him, it is prohibited to eat all types of meat, and it is prohibited for him to eat meat of the head, and of the feet, and of the windpipe, and of the liver, and of the heart, although people do not typically eat meat from those parts of the body. And it is prohibited for him to eat meat of birds, as it too is popularly called meat. However, it is permitted for him to eat of the meat of fish and grasshoppers, as their flesh is not called meat.

    3Rabban Shimon ben Gamliel says: One who vows that meat is forbidden to him, is forbidden in all types of meat, and is permitted to eat meat of the head, and of the feet, and of the windpipe, and of the liver, and of the heart and of birds, and needless to say he may also partake of fish and grasshoppers. And Rabban Shimon ben Gamliel would likewise say: Innards are not considered meat, and one who eats them is not a person, meaning that the innards are not fit for human consumption. The Gemara elaborates: With regard to one who eats them, in terms of the halakhot related to their consumption, e.g., vows, they are considered as meat. However, with regard to purchase, one who purchases them is not a person. In any case, apparently, Rabban Shimon ben Gamliel disagrees with Rabbi Akiva, as he maintains that although if an agent fails to find meat he is required to consult his employer before replacing it with liver, it is not considered meat with regard to vows.

    4The Gemara asks: What is different about the meat of a bird according to the first tanna , that he prohibits it since it is considered meat, due to the fact that when the agent fails to find meat, he tends to consult his employer about it? The same should be true of the meat of fish too. If the agent does not find meat, he tends to consult his employer about it, as he says: If I do not find meat, should I bring fish? And therefore, let fish also be forbidden according to the first tanna .

    5Abaye said: This is referring to a case where he let his blood when he vowed, as a person in that condition does not eat fish. It was common knowledge then that eating fish after bloodletting is harmful. The Gemara asks: If so, he would not eat birds either, as Shmuel said: With regard to one who lets blood and eats the meat of a bird, his heart rate accelerates and flies like a bird. Clearly, bird meat too is deleterious for his health. And it is taught in a baraita : One neither lets blood before eating fish, nor before eating birds, nor before eating salted meat. And it is taught in another baraita : If one let blood, he may eat neither milk, nor cheese, nor eggs, nor cress, nor birds, nor salted meat. The Gemara answers: Meat of birds is different, as it is possible to eat it safely after bloodletting by means of thoroughly boiling it.

    6Abaye said: This is referring to a case where his eyes hurt him, as fish are harmful for eyes. Therefore, meat of birds is permitted, but not fish. The Gemara asks: If so, and he is suffering from eye pain, he should eat fish, as Shmuel said an acronym: Nun , samekh , ayin , which stands for: Nuna samma la’einayim , which means: Fish is a medicine for eyes. The Gemara answers: That statement of Shmuel is referring to the latter stages of the eye infection.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תריץ מי לא מודה ר"ע דצריך אימלוכי - שליח בבעל הבית ואע"ג דס"ל דמיניה הוא במילתא דצריך לאימלוכי הכי איבעיא ליה למימר שליח לבעל הבית רוצה אתה שאתן להם כבד וכיון דלא מימליך לא עשה שליחותו ופשע ושליח מעל אע"ג דסבר דמין בשר הוי:

    לשמעתא - האי תירוצא דקא מתרץ אביי:

    בכל מיני בשר - בין בהמה ובין חיה:

    אסור בראש וכו' - דכל הני מיני בשר נינהו ואפילו כבד:

    רבן שמעון אומר מותר בראש וכו' - דקסבר לאו מינא דבשר הם אבל בקרביים הכל מודו דמין בשר הוו הואיל ואית בהו שומן טפי מכל הנך מראש והכבד והלב והיינו דפליג עליה דר"ע דקא סבר כבד לאו מין בשר ור"ע סבר מיניה הוא:

    וכן היה רבי שמעון אומר - שמעתא אחריתי קרביים לאו בשר ואוכליהן לאו בר נש הוא ואמרינן למאי הלכתא קרביים לאו בשר הוו הא אמרינן לעיל גבי נדרים אסור בכל מיני בשר ולא הוציא קרביים וקא מתרץ דהאי אוכליהן לאו בר נש לענין זביני שהקונה קרביים בדמי בשר שיכול לקנות הבשר וקונה קרביים לאו בר נש הוא דבטלה דעתו אצל בני אדם:

    דעביד שליח דמימליך עליה - דכי לא משכח בישרא מימליך עליה דבעל הבית ואמר לא משכחנא בישרא אלא בשר עוף ולהכי אסור דמיניה הוא:

    דגים גמי כו' וליתסרי - ואמאי מותר בבשר דגים:

    כגון שהקיז דם - בשעת הנדר דכיון דלא אכיל דגים בההיא שעתא לא נדר אדעתא דדגים ולא ממליך עליה כלל:

    אפי' דעופות נמי כו' - דלאו אדעתא דעופות נדר ולא מימליך עליה הוא וכיון דלא אכיל עופות השתא לישתרי:

    שאני עופות - שאפשר להו בתקנתא להקזה דאפשר לאכלן ע"י שליקה - אע"פ שהקיז דם ומידי דמצי למיכל בשום ענין נדר וממליך עליה ואסור:

    כגון דכייבין ליה עיניה - בשעת הנדר:

    דדגים קשין לעינים - וכל מילי דלא הוה מצי למיכל לא נדר אלא אדעתא דמידי דמצי למיכל ולהכי אדגים שרי ומן העופות אסור:

    נו"ן סמ"ך עי"ן כו' בסוף אוכלא - בסוף החולי שכבר עבר זמן מרובה שחשש בעיניו דהתם סם טוב לכאב העינים והאי דקא תני דגים קשים לעינים בתחלת אוכלא כשהתחיל לחשוש בעיניו ובשעת הנדר הוה תחלת אוכלא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 54 עמוד ב

    1מי לא מודה רבי עקיבא דצריך אימלוכי? איתמר שמעתא קמיה דרבא. אמר להון: שפיר אמר נחמני.

    2מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא רבן שמעון בן גמליאל היא. דתניא: הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר, ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב, ובעופות, ומותר בבשר דגים וחגבים.

    3רשב"ג אומר: הנודר מן הבשר אסור בכל מיני בשר, ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות, ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים. וכן היה רשב"ג אומר: קרביים לאו בשר, ואוכליהן לאו בר אינש. אוכליהן כבשר, לענין זביני לאו בר אינש.

    4מ"ש בשר עוף לתנא קמא דאסיר דעביד שליחא דמימליך עליה. בשר דגים נמי עביד שליחא, דאי לא משכח בישרא, מימליך עליה, דאמר: אי לא משכחנא בישרא אייתי דגים, וליתסרו!

    5אמר אביי: כגון שהקיז דם, דלא אכיל דגים. אי הכי, אפילו עופות נמי לא אכיל. דאמר שמואל: דמסוכר ואכיל בישרא דצפרא פרח לביה כצפרא! ותניא: אין מקיזין לא על דגים, ולא על עופות, ולא על בשר מליח. ותניא: הקיז דם לא יאכל לא חלב, ולא גבינה, ולא ביצים, ולא שחליים, ולא עופות, ולא בשר מליח! שאני עופות, דאפשר על ידי שליקה.

    6אביי אמר: כגון דכייבין ליה עיניה, דדגים קשין לעינים. אי הכי אכיל דגים, דהא אמר שמואל: נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים! ההוא סוף אוכלא.

    Tosafot

    אסור בראש וברגלים - דסבר רבי עקיבא דכל מאי דמימליך הוי מיניה:

    מותר בראש - דסבר כתנא קמא דרבי עקיבא דמימליך לא תוי מינו:

    לענין זביני [לאו איניש הוא] - דשביק בשר וזבין קרביים:

    שהקיז דם - דקשיא לו הילכך מותר בדגים וחגבים:

    עופות נמי אין דרכם למיכל - ואמאי אסור בעופות:

    שאני עופות דאפשר ע"י שליקה - והא דאמר שמואל פרח לבו היינו ע"י צלי אבל דגים בין שלוק בין צלי קשה להקזה:

    סוף אוכלא - סוף החולי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומאי שנא בשר עוף לתנא קמא דאסור דממליך עליה שליחא, דגים נמי מימליך נמי שליחא דאי לא משכח בשרא כו'. משמע מדאקשינן דגים ולא אקשינן דגים וחגבים, דלכולי עלמא חגבים לא מימלך עלייהו שליחא, ולעולם אינן בכלל בשר בכל מקום, ונראה שעל זה סמך הרמב"ם ז"ל שכתב [הפלאה הלכות נדרים פרק ט' הלכה ו'] ובכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עופות וקרבים ומותר בחגבים, אף על פי שיש במקצת דבריו בפסק זה דברים שלא נראו לי, שהוא ז"ל כתב שבכל מקום הנודר מן הבשר אסור בבשר עוף ובקרבים, וגבי דגים כתב [שם] כל דבר שדרך השליח להמלך הרי הוא בכלל המין שנאמר לשליח סתם, כיצד מקום שדרכן לשלוח שליח לקנות לו בשר סתם ואומר לא מצאתי אלא דגים, אם נשבע במקום זה, או נדר מן הבשר אסור בבשר דגים, עד כאן. ואין נראה כן מן הגמרא שהרי משוה עופות לדגים לגמרי, ולרבי עקיבא בין עופות בין דגים אסורין, ולרבן שמעון בן גמליאל בין דגים בין עופות מותרין, והא דתניא אסור בראש וברגלים ובעופות, ומותר בבשר דגים, הא אקשינן עלה מאי שנא בשר עוף לתנא קמא דאסור דמימליך עליה דגים נמי מימליך עליה ואוקימנא במקיז דם, ואי נמי בדכאיבין ליה עיניה, דאלמא עופות וקרבים ודגים חד דינא אית להו, ובכל מקום דמימליך עלייהו שליח הוי בכלל, ובכל מקום דלא מימליך בין הלין והלין לא הוי בכלל, ובכל מקומות סתם נמי הוי בכלל, מדלא תריצנא לדברי תנא קמא במקום סתם. ואם תאמר אם כן לפי פירוש זה הא דאמר אביי דמודה רבי עקיבא דאינו לוקה בכל הנמלכין קאמר, וכפי הפירוש הראשון שכתבנו למעלה ניחא, אבל לפי הפירוש שפירשתי דלא אמר אביי אלא בירק ודלועין לבד הא בשאר הנמלכין לוקה, אם כן בכלל דבריו הוא ולמה צריך לימלך, ולמה לוקה שליח, אדרבה למעול בעל הבית ולא למעול שליח. ויש לומר דמכל מקום כין שאין השליח קונה בלא המלכה לעולם, וזה לא נמלך, גלי אדעתיה דאינו עושה מדין שליחות, אלא בטל שליחותו ונתן מדעתו. כן נראה לי.

    והא דקתני ואסור בקנה ובלב - תמיהא לי מאי שנא אלו דנקט לימא ואסור בקרבים ובבני מיעין. ואפשר דלכולי עלמא בשאר בני מיעין מותר בהן. ואם תאמר הא לרבי עקיבא אפילו כבד בכלל איסורו. יש לומר שהכבד והריאה בכלל קנה הם. ועדיין קשה לי דאם כן למה פרט הלב שאף הוא תלוי בקנה וצריך עיון. ובפירושין ראיתי שבשאר קרבים לכולי עלמא אסור, שיש בהן שומן יותר מראש ורגלים וקנה ולב, ומאי דקאמר רבן שמעון בן גמליאל קרבים לאו בשר לא לענין נדרים קאמר. ואין זה מחוור כלל. ולא מתיישב בהלכה.

    אמר אביי כגון שהקיז דלא אכיל דגים - ונראה לי להאי לישנא דדוקא, כגון שנדר מן הבשר לאותו יום של הקזה בלבד, אבל אילו נדר לשמונה ימים אף על פי שיום הנדר היה מקיז דם אסור אפילו בדגים, דהא אכיל דגים למחר וליומא אחרי. ומינייהו נמי נדר. אבל לאידך לישנא דאוקימנא דכאיבן ליה עיניה, לא שנא נדר ליום ולא שנא נדר לחדש, הא לא ידע אימת מתסי, והני לישנא לא פליגן אהדדי דאיתיה להאי ואיתיה להאי, ובין הקיז דם בין כאיבין ליה עיניה שרי בדגים, ומיהו בשהקיז דם ונדר מן הבשר ליומו צריכא לי, מהו בבשר מליח מי שרי ליה כדגים, דהא בשר מליח נמי ביום הקזה לא אכיל, וכדתניא אין מקיזין דם על בשר מליח, או דלמא לא אמרינן הכי אלא דוקא בדגים, דלאו בשר ממש נינהו ואינן בכלל נדר, אלא מדין המלכה, וכיון דשליח צריך לאימלוכי ביה הקזתו כהמלכתו, שאינו מכניסתו בכלל נדרו, אבל בשר מליח דבשר ממש הוא, אף על גב דהקיז הרי הוא בכלל נדרו, או דלמא מכל מקום כיון שהקיז דם אין צריך לאסור על עצמו, אלא הבשר שדרך המקיזין לאכול, ואולי יש להכריע לחומרא, מדקתני מותר בדגים ולא קתני נמי מותר בבשר מליח, דהא מותר בדגים לאו דוקא אלא בשהקיז דוקא, ואילו היה מותר אפילו בבשר מליח הוה ליה נמי לאפוקי כדגים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 54b

    Nedarim 54b. The full printed text of this folio side - 6 numbered segments, about 201 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 54b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026