Talmud Builders

    Nedarim 10a

    Back to index

    English translation — Nedarim 10a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, it can be argued that when Rabbi Yehuda said that it is good to take a vow and fulfill it, he said it with regard to a gift offering, but he did not say it with regard to vows.

    2The Gemara asks: But isn’t the mishna teaching that according to Rabbi Yehuda, better than both this and that is one who vows [ noder ] and pays, which indicates that he says this even about vows? The Gemara answers: Teach the opinion of Rabbi Yehuda with the following, emended formulation: Better than both this and that is one who volunteers [ nodev ] a gift offering and pays it.

    3The Gemara asks: What is different about one who vows, i.e., one who says: It is incumbent upon me to bring an offering, which is not proper to do due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block and not bring it promptly, thereby violating the prohibition against delaying? One should also not designate a particular animal as a gift offering, due to the concern that perhaps he will encounter a stumbling block with it.

    4The Gemara answers: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he said explicitly in a baraita : A person brings his lamb to the Temple courtyard and consecrates it there, and immediately leans on it and slaughters it. Consequently, there is no concern that he will encounter a stumbling block.

    5The Gemara asks: That works out well with regard to voluntary gifts in the context of offerings, but with regard to the voluntary acceptance of naziriteship, what is there to say? There is still room for concern that one will not fulfill the obligations incumbent upon him as a nazirite.

    6The Gemara answers: Here, too, Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: The early generations of pious men would desire to bring a sin-offering but did not have the opportunity to do so because the Holy One, Blessed be He, does not bring about a stumbling block through them, and they would not sin even unwittingly. What would they do? They would rise and volunteer naziriteship to the Omnipresent in order to be liable to bring a sin-offering of a nazirite to the Omnipresent.

    7Rabbi Shimon says: They did not take a vow of naziriteship. Rather, one who would want to bring a burnt-offering would volunteer and bring it; one who would want to bring a peace-offering would volunteer and bring it; and one who would want to bring a thanks-offering and its four types of bread would volunteer and bring them. However, they did not volunteer naziriteship in order that they not be called sinners. According to Rabbi Shimon, naziriteship involves some element of sin, as it is stated: “And he shall make atonement for him, for that he sinned against the soul” (Numbers 6:11).

    8§ Abaye said: Shimon HaTzaddik, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar HaKappar are all of the same opinion, that a nazirite is a sinner. The statements of Shimon HaTzaddik and Rabbi Shimon in this regard are that which we already said.

    9And Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished agrees, as it is taught in a baraita that Rabbi Elazar HaKappar the Distinguished says: It is written with regard to the priest who sacrificed the offering of a nazirite: “And he shall make atonement for him, for that he sinned against the soul.” Against which soul did the nazirite sin? Rather, his sin is that he caused himself suffering by refraining from wine. Are these matters not inferred a fortiori : Just as this nazirite, who causes himself suffering only by refraining from wine, is called a sinner, one who causes himself suffering by refraining from everything is all the more so to be considered a sinner. From here it can be derived that whoever fasts unnecessarily is called a sinner.

    10The Gemara raises a question with regard to the opinion of Rabbi Elazar HaKappar. Isn’t this verse written with regard to a ritually impure nazirite? Consequently, only a nazirite who becomes impure shall be considered a sinner. The Gemara answers: Rabbi Elazar HaKappar holds that the verse uses this terminology with regard to a ritually impure nazirite because he repeated his sin. However, becoming a nazirite is itself considered a sin.

    11MISHNA: In the case of one who says to another that a certain object is konam , konaḥ , or konas , these expressions are substitutes for the term offering [ korban ], and the vow takes effect. Ḥerek , ḥerekh and ḥeref ; these are substitutes for the term indicating a dedication [ ḥerem ] to the Temple treasury. Nazik , naziaḥ , and paziaḥ ; these are substitutes for the term naziriteship [ nazir ]. Shevuta , shekuka , or one who vows with the term mohi , these are substitutes for the term oath [ shevua ].

    12GEMARA: It was stated that amora’im disagreed about substitutes for the language of vows. Rabbi Yoḥanan said: They are terms from a language of other nations that mean offering, dedication, naziriteship, or oath. Rabbi Shimon ben Lakish said: These terms employ language that the Sages devised [ badu ] with which one can take a vow. In order to explain the word badu , he adds: And so it states with regard to Jeroboam: “In the month that he had devised [ bada ] in his own heart” (I Kings 12:33).

    13And according to the opinion of Rabbi Shimon ben Lakish, what is the reason that the Sages established substitutes for the language of vows? The Gemara answers: It is so that one not explicitly say the term offering. The Gemara asks: And let him say the term offering; what is wrong with that? The Gemara answers: Perhaps he will say: An offering to the Lord. The Gemara asks: And let him say: An offering to the Lord. The Gemara answers: Perhaps he will say: To the Lord, and he will then change his mind and not say: An offering, and he will thereby express the name of Heaven in vain.

    14And similarly, it is taught in a baraita that Rabbi Shimon says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אפילו תימא רבי יהודה היאמתני' דשני בין נדר לנדבה דלר' יהודה נמי שאני ליה וכי קאמר ר' יהודה טוב נודר ומשלם היינו דאמר בלשון נדבה אבל בנדר לא אמר:

    מ"ש נדר דלא כו' דאתי בה לידי תקלהכדלעיל:

    לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידייהן(שאין באין) כלומר שהם מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם שאין באין לידי שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת:

    אלא הרוצה להתנדב מתנדב ומביא שלמים וכו'אבל חטאת לא אתי בנדבה ובנזירות נמי לא היו מתנדבין שלא יקראו חוטאים ומתני' דקתני נדר בנזיר דמשמע דכשרים נודרין בנזירות לאו ר' שמעון היא:

    כולן שיטה אחתדבשיטה אחת משוו דעתייהו:

    דנזיר חוטא הוימשום דנדר:

    והדין קרא בנזיר טמא כתיבעל שם שטימא את עצמו במת קאמר קרא אשר חטא על הנפש:

    משום דשנה בחטא הואדעל שם ששנה עצמו בחטא שנזר עצמו ועוד שטימא נזירותו להכי כתיב ביה אשר חטא על הנפש והוא הדין נמי לשאר נזירין דאיקרו חוטאים וגלי רחמנא בהאי והוא הדין לכולהו ואהכי גילה בהאי משום דזה שונה בחטא שני פעמים ותולין הקלקלה במקולקל:

    מתני' האומר קונםשאמר קונם ככר זה עלי:

    חרקהאומר ככר זה עליך חרק או שאמר נזיק נזיח פזיח הריני נזיק אם אוכל ככר זה או שאמר נזיח הוי כאילו נדר בנזיר:

    שבותהשלא אוכל ככר זה או שקוקה הרי אלו כינווים לשבועה והוי כאילו נשבע ממש:

    נדיר במוהיכמו מומתא לשון שבועה:

    גמ' איתמר כינוייןדקתני במתני':

    רבי יוחנן אמר לשון אומות הןדהכי משתבעי אומות וכי נדרי אז משתבעי משתעו בהני לשונות וישראל נמי כי אמר בהאי לישנא מיתסר דהתורה אמרה כי ידור בכל לשון דנדר:

    לשון שבדו להן חכמיםהני לשונות מצאו להם חכמים שיהו נודרין בהן:

    תקינו חכמים כינויין דלא לימא קרבןבשם כדאמרינן בעלמא (עירובין ד' כא:) קודם שבא שלמה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ותיקן לה אזנים דכתיב איזן וחיקר תיקן משלים הרבה שגזר על השניות כי היכי דלא לפגעו באיסורא דאורייתא הכי נמי תקינו רבנן כינויין לנדרים דהנודר בהני כינויין כאילו נודר בקרבן עצמו וכן בכינוי דחרם וכגון נמי ושמרתם את משמרתי (ויקרא י״ח:ל׳) עשו משמרת למשמרתי כי היכי דלא ליתי למינדר בנדר דאורייתא דאתי למימר נמי קרבן לה' והיינו דתנן (אבות פ"ג מי"ג) נדרים סיג לפרישות שתיקנו אלו כינויין כדי להפריש האדם מן העבירה:

    נדרים י עמוד א

    1אפילו תימא רבי יהודה, כי אמר רבי יהודה בנדבה, בנדר לא אמר.

    2והקתני: ״טוב מזה ומזה נודר ומקיים״! תני: ״נודב ומקיים״.

    3מאי שנא נודר דלא, דילמא אתי בה לידי תקלה? נדבה נמי, דילמא אתי לידי תקלה!

    4רבי יהודה לטעמיה, דאמר: אדם מביא כבשתו לעזרה, ומקדישה, וסומך עליה, ושוחטה.

    5תינח נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות מאי איכא למימר?

    6רבי יהודה לטעמיה. דתניא, רבי יהודה אומר: חסידים הראשונים היו מתאווין להביא קרבן חטאת. לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידיהם, מה היו עושין? עומדין ומתנדבין נזירות למקום, כדי שיתחייב קרבן חטאת למקום.

    7רבי שמעון אומר: לא נדרו בנזיר, אלא: הרוצה להביא עולה מתנדב ומביא, שלמים מתנדב ומביא, תודה וארבעה מיני לחמה מתנדב ומביא. אבל בנזירות לא התנדבו, כדי שלא יקראו חוטאין. שנאמר ״וכפר עליו מאשר חטא על הנפש״.

    8אמר אביי: שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי אלעזר הקפר כולן שיטה אחת הן, דנזיר חוטא הוי: שמעון הצדיק ורבי שמעון הא דאמרן.

    9ורבי אלעזר הקפר ברבי, דתניא, רבי אלעזר הקפר ברבי אומר: ״וכפר עליו מאשר חטא על הנפש״. וכי באיזו נפש חטא זה? אלא: שציער עצמו מן היין. והלא דברים קל וחומר: ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא, המצער עצמו מכל דבר על אחת כמה וכמה. מכאן כל היושב בתענית נקרא חוטא.

    10והדין קרא בנזיר טמא כתיב״! משום דשנה בחטא הוא.״

    Mishna

    11האומר (לחבירו) ״קונם״ ״קונח״ ״קונס״ הרי אלו כינויין לקרבן. ״חרק״ ״חרך״ ״חרף״ הרי אלו כינויין לחרם. ״נזיק״ ״נזיח״ ״פזיח״ הרי אלו כינויין לנזירות. ״שבותה״ ״שקוקה״, נודר במוהי הרי אלו כינויין לשבועה.

    Gemara

    12איתמר כינויין, רבי יוחנן אמר: לשון אומות הן. רבי שמעון בן לקיש אמר: לשון שבדו להם חכמים להיות נודר בו. וכן הוא אומר: ״בחדש אשר בדא מלבו״.

    13וטעמא מאי תקינו רבנן כינויין? דלא לימא ״קרבן״. ולימא ״קרבן״? דילמא אמר ״קרבן לה'״. ולימא ״קרבן לה'״? דילמא אמר ״לה'״ ולא אמר ״קרבן״, וקא מפיק שם שמים לבטלה.

    14ותניא, רבי שמעון אומר:

    Tosafot

    ואבע"א כי קאמר ר' יהודה בנדר אבל בנדבה לא קאמר:

    נדבה נמי אתי לידי תקלהומשני ר"י לטעמיה ה"מ לשנויי כדלעיל אלא ניחא ליה לאתויי כרבי יהודה גופיה וכן בסמוך [גבי] נזירות מייתי מר' יהודה חסידים הראשונים וכו' מהאי טעמא אע"ג דהוה מצי לשנויי כדלעיל:

    רבי יהודה אומר אדם מביא כבשתו בעזרהואם תאמר וללישנא קמא דאוקמינא פלוגתייהו בנדר ואפי' בנדר שרי ר' יהודה הא דקתני בהו אדם מביא כבשתו וכו' אלמא חייש רבי יהודה לתקלה ואפי' בנדבה לא שרי אלא בכה"ג לכ"ש בנדר דמיתסר וי"ל דאיכא למימר עצה טובה קמ"ל וא"ת והא בתוספתא קתני ר' יהודה אמר טוב מזה ומזה ש"מ דלענין איסורא קאמר וי"ל דלעולם עצה טובה קמ"ל הך ברייתא ולא משום איסורא קאמר ואיידי דאיירי ר"מ טוב מזה ומזה דלענין איסור קאמר ר"מ א"ר יהודה נמי האי לישנא טוב מזה ומזה ולעולם לענין עצה טובה קמ"ל ולא לענין איסור קא"ל והשתא מסיק לישנא בתרא דנדרים אתי לכ"ע אפי' לר' יהודה וכן ללישנא קמא אפי' לר"מ בנדבה:

    אדם מביא כבשתומדנקט לשון נקיבה אלמא דבשלמים איירי ותימה דמאי תקלה שייך בשלמים והלא אין מעילה בשלמים וי"ל דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא מיהא איכא כדאמר בר"ה (דף כח -) בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא משום דאיסורא רכיב עליה:

    אמר אביי שמעון הצדיק כו'תרוייהו אינם שוין ר"ש איירי בנזיר טמא כדאמר לעיל ור' אליעזר הקפר איירי בטהור וי"ל דאה"נ ולהכי לא קאמר דבר אחד אלא שיטה א' דכולהו ס"ל דנזיר חוטא טפי מרבנן דידהו וכה"ג אמרי' בהמוכר את הספינה (דף עח:):

    כולן שיטה אחת הןלאו דוקא שהרי שמעון הצדיק אין להוכיח דטעמא אינו אלא מפני שמתחרטין וכה״ג איכא בפרק רבן גמליאל (יבמות דף נא: ושם) כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור הר״ר יוסף זצ״ל כדפירש':

    דשנה בחטאבצער של יין כי חוזר ומתחיל נזירות אי נמי שנה בחטא דיין ובטומאה:

    חרק חרך וכו'אין לפרש משום דלשונות הללו נוטין קצת אחר לשון חרם אלא למאן דאמר לשון אומות נינהו דוקא [אבל] למ"ד לשון שבדו חכמים [לא דא"כ לתני נמי חרך חרט]:

    וכן הוא אומר בחדש אשר בדא מלבווכה"ג לא אשכחן בעלמא:

    ה"ג דלא לימא קרבן ולימא קרבן דלמא אמר קרבן לה' ונימא קרבן לה' דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן - והאי טעמא שייך בכולהו [כמו] בנדרים כדאמר הש"ס בנזיר דלא לימא לה' הריני נזיר כדכתיב נזיר להזיר לה' (במדבר ו׳:ב׳) וחרם דלא לימא לה' חרם דכתיב אשר יחרם איש לה' (ויקרא כ״ז:כ״ח) וכן שבועה דכתיב שבועת ה' תהיה וגו' (שמות כ״ב:י׳) ומשום דעיקר מכילתין בנדרים נקט לפרושי הכי בנדרים דוקא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    דילמא אמר לה' ולא אמר קרבןואיכא למידק והלא סתם חרמין לכהנים, וכשמזכיר שם הוי לבדק הבית, ואם כן מכל מקום כשירצה להחרים לבדק הבית צריך להזכיר שם ויאמר חרם לשם, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם. וי"ל דכשהוא אומר לשון הכתוב ישכח ויזכור שם כמו שהוא כתוב חרם לה', אבל כשאינו אומר בלשון הכתוב, כשיצטרך להחרים לבדק הבית לא יזכיר את השם, אלא יאמר חרם לבדק הבית.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 10a

    Nedarim 10a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 304 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אפילו תימא רבי יהודה היא מתני' דשני בין נדר לנדבה דלר' יהודה נמי שאני ליה וכי קאמר ר' יהודה טוב נודר ומשלם היינו דאמר בלשון נדבה אבל בנדר לא אמר:

    מ"ש נדר דלא כו' דאתי בה לידי תקלה כדלעיל:

    לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידייהן (שאין באין) כלומר שהם מתייראים שלא יעשו שום חטא ורוצין להביא קרבן להתכפר עליהם לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם מה היו עושין כדי שיתחייבו קרבן שאין מביאין קרבן חטאת אלא על חטא ממש ענין אחר לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם שאין באין לידי שום תקלה ושום חטא שיתחייבו קרבן חטאת:

    אלא הרוצה להתנדב מתנדב ומביא שלמים וכו' אבל חטאת לא אתי בנדבה ובנזירות נמי לא היו מתנדבין שלא יקראו חוטאים ומתני' דקתני נדר בנזיר דמשמע דכשרים נודרין בנזירות לאו ר' שמעון היא:

    כולן שיטה אחת דבשיטה אחת משוו דעתייהו:

    דנזיר חוטא הוי משום דנדר:

    והדין קרא בנזיר טמא כתיב על שם שטימא את עצמו במת קאמר קרא אשר חטא על הנפש:

    משום דשנה בחטא הוא דעל שם ששנה עצמו בחטא שנזר עצמו ועוד שטימא נזירותו להכי כתיב ביה אשר חטא על הנפש והוא הדין נמי לשאר נזירין דאיקרו חוטאים וגלי רחמנא בהאי והוא הדין לכולהו ואהכי גילה בהאי משום דזה שונה בחטא שני פעמים ותולין הקלקלה במקולקל:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 10a · Sefaria

    Tosafot

    ואבע"א כי קאמר ר' יהודה בנדר אבל בנדבה לא קאמר:

    נדבה נמי אתי לידי תקלה ומשני ר"י לטעמיה ה"מ לשנויי כדלעיל אלא ניחא ליה לאתויי כרבי יהודה גופיה וכן בסמוך [גבי] נזירות מייתי מר' יהודה חסידים הראשונים וכו' מהאי טעמא אע"ג דהוה מצי לשנויי כדלעיל:

    רבי יהודה אומר אדם מביא כבשתו בעזרה ואם תאמר וללישנא קמא דאוקמינא פלוגתייהו בנדר ואפי' בנדר שרי ר' יהודה הא דקתני בהו אדם מביא כבשתו וכו' אלמא חייש רבי יהודה לתקלה ואפי' בנדבה לא שרי אלא בכה"ג לכ"ש בנדר דמיתסר וי"ל דאיכא למימר עצה טובה קמ"ל וא"ת והא בתוספתא קתני ר' יהודה אמר טוב מזה ומזה ש"מ דלענין איסורא קאמר וי"ל דלעולם עצה טובה קמ"ל הך ברייתא ולא משום איסורא קאמר ואיידי דאיירי ר"מ טוב מזה ומזה דלענין איסור קאמר ר"מ א"ר יהודה נמי האי לישנא טוב מזה ומזה ולעולם לענין עצה טובה קמ"ל ולא לענין איסור קא"ל והשתא מסיק לישנא בתרא דנדרים אתי לכ"ע אפי' לר' יהודה וכן ללישנא קמא אפי' לר"מ בנדבה:

    אדם מביא כבשתו מדנקט לשון נקיבה אלמא דבשלמים איירי ותימה דמאי תקלה שייך בשלמים והלא אין מעילה בשלמים וי"ל דנהי דמעילה ליכא איסור דאורייתא מיהא איכא כדאמר בר"ה (דף כח -) בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא משום דאיסורא רכיב עליה:

    אמר אביי שמעון הצדיק כו' תרוייהו אינם שוין ר"ש איירי בנזיר טמא כדאמר לעיל ור' אליעזר הקפר איירי בטהור וי"ל דאה"נ ולהכי לא קאמר דבר אחד אלא שיטה א' דכולהו ס"ל דנזיר חוטא טפי מרבנן דידהו וכה"ג אמרי' בהמוכר את הספינה (דף עח:):

    כולן שיטה אחת הן לאו דוקא שהרי שמעון הצדיק אין להוכיח דטעמא אינו אלא מפני שמתחרטין וכה״ג איכא בפרק רבן גמליאל (יבמות דף נא: ושם) כולהו סבירא להו מאמר קונה קנין גמור הר״ר יוסף זצ״ל כדפירש':

    דשנה בחטא בצער של יין כי חוזר ומתחיל נזירות אי נמי שנה בחטא דיין ובטומאה:

    חרק חרך וכו' אין לפרש משום דלשונות הללו נוטין קצת אחר לשון חרם אלא למאן דאמר לשון אומות נינהו דוקא [אבל] למ"ד לשון שבדו חכמים [לא דא"כ לתני נמי חרך חרט]:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 10a · Sefaria

    Rashba

    דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן ואיכא למידק והלא סתם חרמין לכהנים, וכשמזכיר שם הוי לבדק הבית, ואם כן מכל מקום כשירצה להחרים לבדק הבית צריך להזכיר שם ויאמר חרם לשם, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם. וי"ל דכשהוא אומר לשון הכתוב ישכח ויזכור שם כמו שהוא כתוב חרם לה', אבל כשאינו אומר בלשון הכתוב, כשיצטרך להחרים לבדק הבית לא יזכיר את השם, אלא יאמר חרם לבדק הבית.

    Rashba on Nedarim 10a · Sefaria

    Ritva

    כתב רבינו ז"ל שמעי' מיהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאשתבועי וכו' עד והוא הדין לשבועות וקשיא לן היכי אמרינן דנדר אסור והלא מקרא מלא דבר הכתוב [תהלים עו] נדרו ושלמו לה' אלהיכם וכל נדר במשמע וכתיב [בראשית כ] וידר יעקב נדר ולא הוי נדבה אלא נדר דהא כתיב [שם] כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך וכתיב וידר ישראל נדר לה' ויאמר אם נתון תתן וכו' תירצו בתוספות דשעת צרה שאני דאמרינן בהגדה וידר יעקב נדר לאמר לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרה פי' אם הוא חולה או בנו וכיוצא בו מותר לו לאמר כך וכך אתן אם אתרפא או אם אנצל מצרה זו וזה היה נדרו של יעקב ונדרים של ישראל לפי שהיו בצרה ומפני זה נהגו במקצת מקומות ליתן צדקות ושמן למאור בראש השנה ויום הכפורים בלבד לפי שהוא יום הדין שספרי חיים פתוחים לפניו יתברך והוי עת צרה ולפיכך נודרין כדי להנצל מן הדין (ב) ונודרין למחרתו לאלתר:

    ובשאר מקומות שנהגו לידור צדקות בשבתות וימים טובים יש ליישב מנהגן שעושים כן מפני שיש מעצור לעניים ואם לא ידרו להם היום שהוא יום כנופיא לא יהיה לעניים די צרכם ולפיכך סומכין להקל בדבר מפני מחסור העניים שעומדין בצער ועוד שהרי ממנין גבאים לגבותה לאלתר למחרת וכיון שנדר חובה ברבים יתבייש הוא ולא יאחר אותה כלל ואם רצה לאחר הממונים מוציאין ממנו בזרוע:

    גרסי' (א) בפ"ד הוי זהיר בנדרים שסופך למעול בשבועות פי' שהן חמורות יותר לפי שיש בהם הזכרת השם:

    ירושלמי מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר התחיל אדם לנדור פנקסו נפתחת. פי' שמחפשים אחר מעשיו מפני שהרגיל פיו ולשונו בקדושה לנדרים:

    ד"א מוקש אדם איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת פי' דריש ואחר מל' איחור:

    Ritva on Nedarim 10a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו ענין הכינויין במשנתנו וביארנו למעלה דעתו של ר' יוחנן במה שאמר שהם לשונות של גויים ודעת ריש לקיש שחכמים הוא שתיקנו כן שלא להוציא שם קרבן מפיהם מחשש שמא יזכירו שם שמים לבטלה וכמו שאמרו:

    Meiri on Nedarim 10a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' וטעמא מאי תקינו כו' כצ"ל:

    ברש"י נודרין בהן הס"ד תקינו חכמים כנויין דלא לימא כו' הד"א כצ"ל:

    ברא"ש לשונות של כנויין גמרא לשון עובדי כוכבים כו' ונמלך מלגמור דבריו כו' משאר האותיות הס"ד ואח"כ מ"ה מאן דאמר כנויי כנויין כו' הלשון במקצת הס"ד אטו כנויין הס"ד כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 10a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    ר' יהודה לטעמיה דעביד בנדבה דלא אתי לידי תקלה דתניא וכו' וא"ת מכל מקום בעזרה מצינו נדרי כשרים. תריץ דאפילו בעזרה אינם אומרים כי אם הרי זו דאי אמרי הרי עלי שמא תמצא טרפה ויהיו חייבים באחריותה ואתי לידי תקלה דבל תאחר. ובריש חולין דקאמר ואפילו ר' יהודה לא קאמר אלא הרי זו אבל עלי לא בהרי זו יכול לחלק כגון דאמר הרי זו קודם שהביאה לעזרה. הרא"ם ז"ל. וז"ל שיטה: ר' יהודה לטעמיה וכו'. דכיון דאינו מקדישה אלא תכף לשחיטה לא אתי בה לידי תקלה. והאי דלא משכחת לה דיכול לאצולי נפשיה מלבא לידי תקלה על ידי שהוא מקדיש תכף לשחיטתה אלא כדאקדשה משם נדבה דאמר הרי זו אבל היכא דקבלה עליו משום נדר לא מצי לאצולי נפשיה בהכי דאיפשר דאתי ביה לידי תקלה דכשרין מתנדבין אבל לא נודרים. עד כאן. וכתב רבינו ז"ל ושמעינן מיהא דלא מיבעי ליה לכשר למינדר או לאישתבועי במידי. פירוש הואיל ור' יהודה לא שרי להקדיש נדבה אלא בפתח העזרה. אלא כדבעי למיעבד מידי או אפילו למיתב זוזא לעניא או אפילו לפדיון שבוים. וכיוצא בהם אי איתיה לההוא מידי בידיה יתן לו מיד ואי לא לשתוק עד דהוי בידיה ויהיב ליה. ומיהו אי מצוה דגופיה הוא ומחייב בה ורמיא עליה כגון הא דאמרינן אשנה פרק זו או מסכתא זו והא אמיד נפשיה למיקם בה וחזי דמיאש מינה שרי ליה למינדר עליה לזרוזי נפשיה כדרב גידל. וכל שכן היכא דרגיל ומשתלי ועבר על אחת ממצות לא תעשה דתנן ונדרים סייג לפרישות וכן הדין בשבועות. ותימה דהא כתיב וידר יעקב וכו'. וי"ל שעת צרה שאני דאמרינן בהגדה לאמר לדורות דשעת צרה מותר לידור בתנאי הרי זה סלע לצדקה אם אנצל מצרה זו אם יחיה בני וכיוצא בו וכענין נדרו של יעקב אבינו אם יהיה אלקים עמדי וגו' כל אשר תתן לי עשר וכו'. אבל שלא בשעת צרה אסור לידור לשום דבר אלא מה שדעתו ליתן יתן בלא נדר. ומה שנהגו לידור צדקות ושמן למאור ביום הכיפורים יש לומר דעל ידי שהוא יום הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו יתברך כשעת צרה דמי ולפיכך נודרין כדי שיעלה זכרונם לטובה ולחיים טובים וליתן (למחר) לאלתר אי אפשר. מכל מקום חייבים ליתן למחרת. הרנב"י ז"ל.

    מתאוים להביא חטאת משום דכתיב ביה כפרה לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם כדי שיתחייבו חטאת. וקשיא לי והא כתיב כי אין אדם אשר לא יחטא. ועוד שאינו מקשה מבהמתן של צדיקים גבי רבי ישמעאל שקרא ובקש להטות ובקרעו ספר תורה בחמתן בהאשה רבה. ולכן נראה לי לפרש שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לאחרים עמם על ידיהם שיהו אחרים למדים מהם כמו ר' מאיר בבית שאן ור' אמי ור' אסי בחולין ור' יוסי בכתובות דבקשו להעלות עבד לכהונה על פיו. ולכן הכא נראה לי לגרוס לפי שאינם חוטאים פירוש לפי שאין רגילים לחטוא שבכל כחם שומרים עצמן מן החטא. הרא"ם ז"ל.

    להביא קרבן חטאת משום שכתוב בו כפרה ממילא ולא על חטא היו מביאין חטאת שאין הקדוש ברוך הוא וכו'. וכיון שהיו חסידים כל כך שהיו מערימין להביא קרבן למקום זריזין הן דלא אתו לידי תקלה מדעתן. שיטה.

    לפיכך היו עומדים ומתנדבים בנזירות כדי שיתחייבו קרבן שהנזיר מביא חטאת עולה ושלמים. ומיהו דוקא כי אמר כנדבתם דמשמע שמביאים אותו לשם מצוה ולא לשם על שעשו עבירה. אבל אי אמר כנדרם משמע שמביאים אותו על חטא שעשו ואין זה מנהג כשרים לכך לא אמר כלום.

    חס ושלום שהחסידים הראשונים פירוש דקסבר נזיר חוטא הוא. אלא הרוצה להתנדב עולה מתנדב כדאמרת דאדם מביא כבשתו חולין לעזרה.

    שמעון הצדיק הא דאמרן פירוש מדקאמר עליך הכתוב אומר להזיר לה' משמע דוקא כזה שהיה פרוש כל כך ראוי לנזור נזירות לה' אבל שאר בני אדם אסורים לנדור בנזיר דעוברים כשנודרים לפי שמצערין עצמן מן. היין. ואף על גב דבהאי עניניא דכתיב נזיר לה' כתיב בפירוש מאשר חטא על הנפש דמשמע דאף אותו שכוונתו לה' מיקרי חוטא. ודאי אין הכי נמי דאיכא חטא במה שציער עצמו מן היין אבל המצוה שמקבל הנזירות עליו שלא יתגבר יצרו עליו מכרעת החטא. אבל שאר נזירים שאין מקבלים כי אם משום חטא שעשו אינם בכלל נזיר לה' ואין להם מצוה בקבלה ויש להם חטא כשמצערין עצמן מיין.

    אלא שציער עצמו מן היין וא"ת ולמאן דאמר לאו חוטא הוא מאשר חטא על הנפש מאי דריש ביה. יש לומר דריש האי חטא לשון חסרון כמו והייתי אני ובני שלמה חטאים. אי נמי חטא ממש וקאי על המת שניטמא בו וכשטימא עצמו במזיד דנזיר הוא מאותן ארבעה שמביאין על המזיד כשוגג ולכן צריך כפרה. הריטב"א ז"ל.

    מכאן ליושב בתענית שנקרא חוטא מחמת כעס שרוצה לצער עצמו מכל דבר. אבל אם צריך לו לעשות כן על כל פנים שאינו יכול לעשות תשובה שלימה אם לא יכניע יצרו וירעיבנו כהאי גוונא ודאי מותר כדאמרינן התם במסכת תענית הא דצריך ליה הא דלא צריך ליה.

    9 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 10a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כולן שיטה אחת ע' סוטה טו ע"א תד"ה סבר לה:

    Gilyon HaShas on Nedarim 10a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מִתְאַוִּין לְהָבִיא קָרְבַּן חַטָּאת, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵיהֶם. כתב הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים מהכא מקשו למה שכתבו התוספות הא דאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידי צדיקים, היינו דוקא במידי דאכילה אמנם בשאר מילי משכחת לה דתבא תקלה. והכא משמע דלא תבא תקלה בכל גוונא דהא מתאוין להביא קרבן חטאת ואין יכולין? עיין שם. ונראה לי בס"ד דהכא איירי בצדיקים גמורים שעברו רוב ימיהם ולא חטאו דאז הם בטוחים מאתו יתברך שלא יחטאו כלל (יומא לח:) דכתיב רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (שמואל א' ב, ט) דאלו מתאוין להביא קרבן חטאת ואין בא חטא על ידם כדי שיביאו, אבל קודם שעברו רוב ימיהם אז אפשר שיחטאו במידי דלית ביה איסור אכילה.

    אֲבָל בִּנְזִירוּת לֹא הִתְנַדְּבוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִקָּרְאוּ 'חוֹטְאִים', שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ו, יא) "וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ". הא דקרי למניעת האדם מן המאכל בשם חטא וגם תתייחס לנפש משום דנצוצין וחלקים של נשמות מגולגלים במאכל ומשתה ועל ידי האכילה ושתיה שיעשה האדם בברכה נתקנין ועולין וכמו שאמרו על פסוק (תהלים קז, ה) רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף, מלת 'בָּהֶם' קאי על האוכלין ומשקין ונמצא זה שנדר בנזיר ואינו אוכל ענבים ואינו שותה יין חטא לנפשו שלא תקח חלקים המגולגלים וחיסר אותה מזה הבירור והתיקון.

    Ben Yehoyada on Nedarim 10a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 10, Amud Aleph, about 304 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “אפילו תימא רבי יהודה, כי אמר רבי…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 29 words

      Opens “והקתני: ״טוב מזה ומזה נודר ומקיים״! תני:…”

    3. Segment 315 words

      Opens “מאי שנא נודר דלא, דילמא אתי בה…”

    4. Segment 412 words

      Opens “רבי יהודה לטעמיה, דאמר: אדם מביא כבשתו…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 58 words

      Opens “תינח נדבה דקרבנות, נדבה דנזירות מאי איכא…”

    6. Segment 635 words

      Opens “רבי יהודה לטעמיה. דתניא, רבי יהודה אומר:…”

      Named: רבי יהודה, רבן חטאת.

    7. Segment 736 words

      Opens “רבי שמעון אומר: לא נדרו בנזיר, אלא:…”

      Named: רבי שמעון.

    8. Segment 822 words

      Opens “אמר אביי: שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי…”

      Named: רבי שמעון, רבי אלעזר, אביי.

    9. Segment 954 words

      Opens “ורבי אלעזר הקפר ברבי, דתניא, רבי אלעזר…”

      Named: רבי אלעזר, רבי אומר.

    10. Segment 109 words

      Opens “והדין קרא בנזיר טמא כתיב! משום דשנה…”

    11. Segment 1132 words

      Opens “מתני׳ האומר (לחבירו) ״קונם״ ״קונח״ ״קונס״ הרי…”

    12. Segment 1228 words

      Opens “גמ׳ איתמר כינויין, רבי יוחנן אמר: לשון…”

      Named: רבי יוחנן, רבי שמעון.

    13. Segment 1328 words

      Opens “וטעמא מאי תקינו רבנן כינויין? דלא לימא…”

      Named: רבן לה.

    14. Segment 144 words

      Opens “ותניא, רבי שמעון אומר:…”

      Named: רבי שמעון.

    Sages named on this page

    • The Early Hasidim · Others · The Early Hasidim

      The Early Hasidim were pious individuals known for their exceptional devotion, meticulous observance of mitzvot, and profound spiritual preparation before prayer.

      Source: Nedarim 10a · Segment 6 — “…רבי יהודה אומר: חסידים הראשונים היו מתאווין להביא קרבן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nedarim 10a · Segment 8 — “אמר אביי: שמעון הצדיק ורבי שמעון ורבי אלעזר הקפר…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 10a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026