Talmud Builders

    Nedarim 73a

    Chapter 10 - Na'arah HaMeorasah

    גם: נדרים דף ע״ג ע״א, פרק י׳ נערה המאורסה

    English translation - Nedarim 73a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara rejects this conclusion as well: Here too, it is a case in which the husband says to the steward: When I hear the vow, then it will be nullified for her. The Gemara asks: Let him nullify the vows for her when he actually hears them. Why do so earlier? The Gemara answers: He reasons: Perhaps I will be preoccupied at that moment and will forget to nullify them. The question pertaining to nullification of vows without hearing them is left unresolved.

    2§ Rami bar Ḥama asks: With regard to a deaf man, what is the halakha with regard to his nullifying vows for his wife? If you say that a husband who is not deaf can nullify a vow without hearing it, then perhaps this is because he is capable of hearing. But with regard to a deaf man, who is not capable of hearing, perhaps this is an application of the principle derived from the statement of Rabbi Zeira.

    3As Rabbi Zeira said: For any amount of flour suitable for mingling with oil in a meal-offering, mingling is not indispensable for it. Even though it is a mitzva to mingle the flour and oil ab initio , if they were not mingled, the meal-offering is still valid. But for any amount of flour not suitable for mingling, mingling is indispensable for it, and such a meal-offering is invalid. The principle is: Ab initio requirements prevent the fulfillment of a mitzva in situations where they are not merely absent but impossible. In this case, the deaf man does not merely not hear the vow, it is impossible for him to do so.

    4Or perhaps the phrase “and her husband hears it” (Numbers 30:8) does not mean that hearing is indispensable to the nullification of a vow, so that even a deaf man can nullify his wife’s vows. Rava said: Come and hear a baraita interpreting that verse: “And her husband hears it”; this excludes the wife of a deaf man. The Gemara concludes: Learn from this baraita that a deaf man cannot nullify his wife’s vows.

    5§ A dilemma was raised before the Sages: Concerning a husband, what is the halakha with regard to nullifying vows for his two wives simultaneously? Do the words “but if her husband disallows her on the day that he hears it, and he nullifies her vow which is upon her” (Numbers 30:9), stated in the singular, refer specifically to one wife? Or, perhaps it does not refer specifically to one wife, and a husband can nullify the vows of more than one wife simultaneously.

    6Ravina said: Come and hear a baraita : In the sota ritual, performed by women suspected by their husbands of having committed adultery, two sota women are not given to drink the bitter waters as one. This is because the heart of each becomes emboldened [ gas ] in the presence of the other woman, and if one is guilty she will lack the humility to confess.

    7Rabbi Yehuda says: This is not for that reason [ lo min hashem hu zeh ], but because it is stated: “And he shall make her drink” (Numbers 5:27), which indicates her by herself. Similarly, the words “disallows her” (Numbers 30:9) should be read as referring specifically to a single woman, indicating that a man cannot nullify the vows of two wives simultaneously.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאמר ליה - לשליח לכי שמענא לנדרה הפר לה:

    וקפריך לכי שמע ליפר לה:

    הוא - הבעל סבר דלמא מיטרידנא:

    משום דבר מישמע הוא - וקרינן ביה ושמע אישה ואדהכי מלי מיפר:

    היינו דר' זירא - דאמר במסכת מנחות בפ' המנחות והנסכים והכי הוא שאלו שאלה לעילא מדר' יהודה בר אילעאי מנין לאומר הרי עלי ששים ואחד עשרון שמביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד והכי תנינן במתני' מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ס' בכלי אחד וא' בכלי א' פתח ר' יהודה בר אילעאי והתם מפרש כו' א"ל הרי הוא אומר כל מנחה בלולה בשמן וחריבה אמרה תורה הבא מנחה שיכולה להבלל וקים להו לרבנן דס' נבללין בכלי אחד ויותר אין נבללין כו' ופריך התם מאי טעמא משום דאין נבללין אלמא דבלילה מעכבת והתנן אם לא בלל כשר ומתרץ רבי זירא כי אמרינן דבלילה [אין] מעכבת בראוי לבילה כגון ששים עשרונים הראוי לבילה אם לא בלל כשר וכל שאין ראוי לבילה כגון ששים ואחד בילה מעכבת ומאחר דאין נבללין אין מביאין ה"נ גבי חרש כל הראוי לשמוע כגון שאינו חרש בדידיה אין שמיעה מעכבת ובעל מיפר בלא שמיעה ושאינו ראוי לשמיעה כגון חרש שמיעה מעכבת בו ולא מצי מיפר:

    או דילמא ושמע אישה לא מעכב - כלל:

    בבת אחת - בדיבור אחד:

    דוקא - יניא אותה ולא שתים בבת אחת:

    שתי סוטות כאחת - בשתי כוסות:

    שלבה גס בחבירתה - הואיל ויש לי חברתה אחרת מה בכך אם אשתה אני:

    והשקה לבדה - דוהשקה דוקא משמע אחת ולא ב':

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 73 עמוד א

    1הכא נמי, דאמר ליה: לכי שמענא מיפר לה. לכי שמע ליפר לה? הוא סבר: דלמא מטרידנא.

    2בעי רמי בר חמא: חרש, מהו שיפר לאשתו? אם תמצא לומר בעל מיפר בלא שמיעה משום דבר מישמע הוא, אבל חרש דלאו בר מישמע הוא, היינו דר' זירא.

    3דאמר רבי זירא: כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו.

    4או דלמא: ״ושמע אישה״ לא מעכב. אמר רבא: ת"ש ״ושמע אישה״ פרט לאשת חרש. שמע מינה.

    5איבעיא להו: בעל, מהו שיפר לשתי נשיו בבת אחת? ״אותה״ דוקא, או לאו דוקא?

    6אמר רבינא, ת"ש אין משקין שתי סוטות כאחת, מפני שלבה גס בחבירתה.

    7ר' יהודה אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום שנאמ' (במדבר ה, כד) ״והשקה״ אותה, לבדה.

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכא נמי דאמר ליה לכי שמענא מפר לה - ונראה לי דלפי מה שכתבתי בשם התוספות דצריך הוא לומר בהדיא לכי שמענא, הכי נמי הכי קאמר ליה אימא כשתפר הרי הן מופרין לך לכי שמע בעליך, כן נראה לי לפרש לפי דבריהם, אבל הם ז"ל פירשו דהכי קאמר הפר לה ולכי שמענא תחול ההפרה, ואינו מחוור, חדא שאין הלשון מתיישב, ועוד דלא עדיפא הפרת אפטרופוס מהפרת הבעל בעצמו, שצריך לומר בהדיא לכי שמענא. ואיכא למידק אשמעתין מאי קא קשיא ליה אפטרופוס, ואיצטריך לאוקמוה בדאמר לכי שמענא הפר, והא איכא שמיעת אפטרופוס דשמיעתו כשמיעת הבעל, דשלוחו של אדם כמותו, ותירצו בתוספות בשם הקונטרס דלענין שמיעה אינו נעשה שליח. ובשם הר"ר יוסף ז"ל תירצו, דבנזיר (פ"ד) [יב, ב] מוקי לה להך פלוגתא דרבי אליעזר שאמר שהבעל מפר עד שלא חוזר, דכיון דאיהו מצי מפר משוי ליה נמי שליח להפר נדרים שתדור, ואנן הא תריצנא לעיל דלרבי אליעדר אין ההפרה נגמרה עד שישמע, וכיון דאיהו לא מצי מפר מהשתא אלא לכשישמע אם כן אף הוא לא משוי שליח להכי, דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד השתא לא משוי שליח עליה, דמכח קושיא זו נמי מוקי לה נמי בנזיר כרבי אליעזר, והלכך כשתמצי לומר דושמע אישה דוקא, אף על ידי אפטרופוס לא מצי מפר אלא לכשישמע. ובנזיר פריך למה לי אפטרופוס ליפר לה איהו, ומסיק דלמא מישתלי או מיטריד, כלומר לכשידע יהא טרוד מחמת נדרים שהוא רוצה בקיומן, והקשו בתוספות אכתי אפטרוטפוס למה לי, ליפר לה איהו מהשתא כל נדרים שתדור משעה שיסע ועד שישוב.

    בעי מיניה רמי בר חמא מרבא אם תמצא לומר שמיעה לא מעכבא, חרש מהו שיפר לאשתו כו'. אמר ליה רבא תא שמע ושמע אישה פרט לחרש. ואם תאמר אם כן אמאי לא פשיט ליה רבא בעיא קמייתא מהא, דמדאיצטריך בברייתא למעוטי חרש מהאי קרא, אלמא דוקא חרש דלא בר שמיעא הוא, הא ראוי לשמיעה שמיעה לא מעכבא, ותריץ הר"מ בר שניאור ז"ל, דאיכא לדחויי דדלמא אשת חרש פשיטא ליה לתנא אבל אחר איבעיא ליה. ולענין פסק הלכה פסק הרמב"ם ז"ל [הפלאה, הלכות נדרים פרק י"ב, הלכה י"ג] דשמיעה לא מיעכבא, ונראה דפסק הדין משום דחזר רמי בר חמא גופיה, ואמר ליה לרבא אם תמצי לומר שמיעא לא מיעכבא, אלמא רבא קאי בסברתיה קמייתא דשמיעה לא מעכב, ורמי נמי קבלה כיון דאמר ליה אם תמצי לומר לא מעכבא, ועוד דרבא הא אייתי ליה כל הנך דלא מעכבא, ואף על גב דרמי דחי להו בדלמא דחי ליה, ודאי מאי דפשיטא ליה לרבא תפסינן ולא מאי דדחי רמי, דרמי גופיה לא פליג עליה אלא מיבעיא הוא דאיבעיא ליה.

    איבעיא להו בעל מהו שיפר לשתי נשיו כאחת, תא שמע אין משקין שתי סוטות כאחת מפני שלבה גס בחברתה, ורבי יהודה אומר לא מן השם הוא זה, אלא משום דכתיב והשקה אותה לבדה. איכא מרבוותא ז"ל דפסקו כרבנן, וסלקא דעתן דרבנן פליגי עליה דרבי יהודה לענין דינא, והלכך הוה ליה יחיד לגבי רבים וקייימא לן כרבים, ורבינא מדרבנן קא מייתי דמפר לשתי נשיו, כי לא אמרו אלא שתי סוטות משום דלבם גס בחברתה. וליתא, דהא לגבי פרה נמי קיימא לן אותה ולא אותה וחברתה [יומא מג, א], שאין שוחטין שתי פרות כאחת. והרמב"ן נר"ו פסק כן דאינו מפר לשתי נשיו כאחת דאותה דוקא, ורבינא מדרבי יהודה קא מייתי, ותנא קמא נמי לא מיפלוג פליג אלא טעמא דקרא הוא דמפרש, דרבי שמעון הוא דמפרש טעמא דקרא, וכדאיתא בהדיא בפרק קמא דסוטה [ח, א] דגרסינן אין משקין שתי סוטות כאחת וכו', תנא קמא רבי שמעון הוא דדריש טעמיה דקרא ומה טעם קאמר, ומה טעם אותה לבדה כדי שלא יהא לבה גס בחברתה, אלמא אפילו לתנא קמא אותה דוקא הוא, ולגבי נדרים נמי אותה דוקא, ועוד דאנן לא קיימא לן כרבי שמעון דדריש טעמיה דקרא בעלמא, ומיהו נראה דמאן דפסק כתנא קמא מן התוספתא למד, דתניא התם בפרק ו' [דנדרים הלכה א'] רבי יוסי ב"ר יהודה ורבי אלעזר ב"ר שמעון אומרים הפרת נדרים מעת לעת, כיצד היו על אשתו חמש נדרים, או שהיו לו חמש נשים ונדרו כולן ואמר מופר כולן מופרין, מופר ליך לא הפר אלא לה עד כאן. ומכל מקום לא שבקינן מאי דאתמר בגמרא משום הדין תוספתא, דדלמא לא מיתנייא בי רבי חייא ובי רבי הושעיא.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 73a

    Nedarim 73a. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 120 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 73a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026