Commentary page

Nedarim 90a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Nedarim 90a

Nedarim 90a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 214 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

ושבשיה ואנסביה איתתא ושרקיה טינא טח פניו בטיט כדי שלא יכירהו רב חסדא כאילו היה אדם אחד מהם שנדר שלא ישא אשה כדי שיתיר לו דאפשר אילו היה מכירו לא היה מתיר לו:

מאן חכם למיעבד כי האי מילתא שדקדק בכך שהשיאו אשה קודם שישאל על נדרו כדי שיחול הנדר עליו קודם שאלה דקסבר כרבי נתן דאמר לא יפר הואיל ולא חל הנדר דרבי נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא:

הכי נמי פליגי בשאלה שאין נשאלין לחכם עד שיהא הנדר חל עליו:

דכתיב וחפרה הלבנה והא וחפרה דמשמע אימתי הוי הפרה בזמן שחל בנה. בנה היינו נדר רבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כו' והיינו חל בנה חל בנין הנדר. ע"א מסיפיה דקרא וחפרה הלבנה ובושה החמה כדכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו' דבההיא שעתא חפרה נהורא דהלבנה דעד השתא כי מלך ה' צבאות על ישראל ולא קודם שימלך וה"ה גבי נדר מכי חל עליה הוא דמיפר ולא קודם שיחול:

דכתיב מפר מחשבות ערומים דמשמע מפר אפילו מחשבה בעלמא אף ע"פ שלא חל הנדר עדיין:

אבל בנדרים שצריך שאלה לחכם דברי הכל אינו מתיר אא"כ חל הנדר כדכתיב לא יחל דברו דמשמע כל זמן שאין שם מעשה בנוי אלא דיבור בעלמא שעדיין לא חל הנדר לא יחל החכם והאי דדרשינן מיניה. הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר קאמר:

לימא מסייע ליה לרב פפי דאפילו בשאלה דברי הכל אינו [מתיר] עד שיחול הנדר:

קונם שאיני נהנה לפלוני ולכל מי שאשאל עליו כלומר אם אשאל עליו לשום חכם להתיר לי יהא עלי קונם מה שאני נהנה לאותו חכם:

5 more comments on this page.

Rashi on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Tosafot

ושרקיה טינא פי' טחו בטיט שלא יהנה מן העולם. א"נ יש לפרש שרקו כדי שלא יכירהו רב חסדא שהיה מתבייש על מה שלא קיים נדרו:

מאן חכים כו' שלא היה רוצה להתיר עד שהשיאו וחל הנדר:

ה"נ בשאלה דקסבר הלכה כרבי נתן:

דכתיב וחפרה הלבנה פירש ה"ר אליעזר לא ידעתי לפרש היכי משמע ליה מהכא ונראה דלסימנא בעלמא נקטיה הש"ס וחפרה בניינה בנין האיסור נראה הוא המקיימו כאילו בנה במה וסימנא בעלמא וטעמא מסברא במקום שאין איסורא לשון הר"ר אליעזר ואית ספרים דגרסי וטעמיה דרבי נתן משום דכתיב והפר נדרה אשר עליה דמשמע לאחר שיחול עליה הנדר יפירנו וטעמא דרבנן משום דכתיב מפר מחשבות ערומים משעת מחשבה קודם שיחול האיסור יפר וגם זה אמר הר"ר אליעזר דאינו אלא סימנא בעלמא משעת מחשבה קודם שיחול יפר והכי נמי מצינו פרק הדר [עירובין דף עג:] ודניאל בתרע מלכא דלא מייתי אלא סימנא בעלמא לומר דרבי יהודה בן בבא מתיר בעבדים ואע"ג דאינו סתמא האי טעמא דר' יהודה בן בבא:

קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל לחכם עליו גם לחכם שאשאל עליו איאסר שלא אהנה משלו:

נשאל על הראשון שאסר הנאתו עליו ואחר כך נשאל [על השני] ס"ד [דשני] רוצה לומר על החכם שני לאיסור:

אי בעי אהא מיתשיל כלומר ישאל על איזה שירצה תחילה:

מי ידעינן הי קמא והי בתרא דילמא נשאל על הראשון תחילה דקאמר היינו חכם וקרי ליה ראשון משום דהוי ראשון לשאלה ושני קרי לאחר משום דהוי שני לשאלה ראשון דנקט לאו דווקא וה"ה דמצי למדחי הא מני רבי נתן כדדחי בסמוך:

3 more comments on this page.

Tosafot on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Ritva

ושרקיה טינא כי מיד נאסר באותו מלבוש כיון שנשא שהיה זה בכלל נדרו ונשאר ערום ויחף וכרוך בטיט ואתייה לקמיה דרב חסדא פי' שנתחרט ורוצה להתיר נדרו. ואמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא. כלומר דידע דליכא התרה עד שיחול הנדר. אלא רב אחא דגברא רבה הוא דקסבר דכי היכי דפליגי ר' נתן ורבנן בהפרה. פירוש וסבר ר' נתן דליכא הפרה עד שיחול הנדר הכי נמי פליגי בשאלה לחכם כלומר דלרבי נתן אין חכם מתיר עד שיחול הנדר. ומדשבחוהו דעבד כר' נתן משמע לכאורה דהלכתא כוותיה וההיא לא מכרעא דרבא שבוחי שבחיה משום דעבד הכי לאפוקי נפשיה מפלוגתא ולא למימרא דהלכתא כר' נתן אלא כרבנן ואליבא דרבא דסבר דבשאלה לחכם פליגי רבנן (ב) ואז הוא הדין דכיון דהלכתא כרבנן שחכם מתיר נדר שתלוי בתנאי קודם שיחול הנדר דהיינו כ"ז שלא נתקיים התנאי:

ורב פפי פליג עליה ואמר מחלוקת בהפרה דר' נתן סבר אין בעל מפר עד שיחול הנדר דכתיב והפר את נדרה אשר עליה כלומר נדרה שחל ולישנא יתירא דריש ורבנן סברי בעל מפר אע"פ שלא חל הנדר דכתיב מפר מחשבות ערומים אבל בשאלה לחכם דברי הכל אין חכם מתיר אא"כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ודרשינן מיניה [ברכות דף לב. וחגיגה דף י.] הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו ולהכי נקט קרא האי לישנא ולא לישנא אחרינא דשייך בהתרה למשמע מיניה נמי דבעי' חלות הנדר ומסתברא דהלכתא כרבא דהוא בתרא אלא דרבוואתא ז"ל פסקי לחומרא כרב פפי הילכך אין חכם מתיר עד שיחול הנדר או השבועה ודוקא כגון הא דאמרן שהוא תלוי בתנאי ולא חל כלל עד שעשה אותו תנאי אבל הנודר או נשבע לעשות דבר לאחר ל' יום וכיוצא בו מהשתא חייל נדרא כשהגיע זמנו ויש לו שאלה אפי' תוך שלשים יום וכן כל כיוצא בזה מפי מורי נר"ו ושלא כדעת מקצת החכמים ז"ל ונדוי על תנאי נמי יש לו התרה קודם שיחול דומיא דהפרת בעל. מיהו לאו היינו מאי דאמרינן במס' מכות [דף יא:] נדוי על תנאי צריך הפרה כדפרישית בכלל הלכות נדוי:

תניא קונם שאני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו כלומר שכלל בנדרו שאם ישאל על נדרו יהא מודר מאותו חכם שאשאל לו:

נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני פי' נשאל על הראשון אותו שנדר עליו תחלה בלא תנאי ואח"כ על החכם שאינו נשאל על החכם תחלה שהרי עדיין לא נאסר בו ולא חל עליו איסורו עד ששאלו לו. והיינו כרב פפי ורבא דחי לה בגמ' (ג) מידע הוי קמא והוי בתרא דילמא ראשון ושני לאו דוקא אלא דקמ"ל דבהא נמי איכא שחלה וישאל על מי שירצה תחלה מיהו פשטא דמתניתא כרב פפי רהטא מדקתני הראשון והשני. והיינו דנקטי רבוותא כוותיה לחומרא. ומי שנשבע ואמר שהוא נשבע ע"מ שלא יהא היתר לשבועתו לעולם אינו נשאל על זה חוששין שמא דעתו לומר שנשבע על דעת רבים שאין לו התרה לפום מאי דכתיבנא דלא בעינן שישבע בפניהם ויש מקילין בדבר זה מיהו אם נשבע שלא ישאל על שבועתו יש לו התרה אף לזה וישאל על שבועת שאלה תחלה וזה פשוט:

Ritva on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

Meiri

אמר קונם שאני נהנה לפלני ולאותו שאשאל עליו ר"ל שאהא נאסר גם כן לאותו שאשאל על נדרי ויתירני אינו יכול לישאל על שניהם כאחד שהרי נדר שעל אותו שהוא נשאל לא חל עדין ואחר שכן נשאל הוא על הראשון תחלה ר"ל אותו שאסר הנאתו מעכשו וכשנשאל חל נדרו על אותו שהתירו וחוזר ונשאל עליו ולענין ביאור יש גורסין בסוגיא זו מי ידע ממאן מתשיל ברישא ואינה גירסא נכונה אלא עיקר הגירסא מי ידיע הי קמא והי בתרא כלומר שאין לברר מן הבריתא איזהו ראשון ואיזהו אחרון ושמא החכם הוא קורא ראשון מפני שהיה ראשון לשאלה ושינויא דחיקא הוא שהרי מכל מקום ישאל עליהם בבת אחת אלא שלא נאמר אלא דרך דחייה בעלמא אמר קונם שאני נהנה לפלני ואם אשאל עליו הריני נזיר לכשאשאל אינו נשאל על הנזירות תחלה שהרי לא חל אלא נשאל על הנדר והנזירות חל ואחר כך נשאל על הנזירות וכן כל כיוצא בזה:

Meiri on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא עליו נשאל כצ"ל:

רש"י דדינא הס"ד שיחול הס"ד עדיין הס"ד:

בד"ה אבל כו' לא חל כצ"ל:

בא"ד אינו מוחל אבל כצ"ל:

בד"ה לימא כו' לרב פפי כצ"ל ברישא הס"ד:

בד"ה נשאל כו' על נזרו כצ"ל:

ברא"ש נתן הס"ד עליה הס"ד כו' הס"ד ממנו הס"ד החכם הס"ד:

ר"ן בד"ה ושרקיה כו' מינה דרב כצ"ל חיילא הס"ד הנדר הס"ד הנדר הס"ד אחרון הס"ד דברו הס"ד:

2 more comments on this page.

Chidushei Halachot on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Shita Mekubetzet

ושרקיה בטינא שטח פניו כדי שימצאהו פתח לנדרו דהא דאמר דתני הלכתא משמע הכי לשנות הלכה ומשמע לשנות פניו וכבר נשתנה שטח פניו בטיט ואתא לקמיה דרב חסדא כרי שיהא מתיר לו נדרו. אין הבעל מיפר אלא אם כן חל הנדר דכתיב חפרה הלבנה בזמן שחל הנדר שנדר לנו הקדוש ברוך הוא שימלוך עלינו והכי משמע וחפרה הלבנה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלם דבתר הכי וחפרה הלבנה ובושה החמה. ואית דפירש מרישיה דקרא וחפרה הלבנה בזמן שהלבנה בעולם ולא קודם ולמ"ה חפרה כמו הפרה. ואית דאמר וחפרה הלבנה בזמן (שהלבנה ובמה) אמר המגיה אולי צריך לומר: שחל בנה ובנה היינו נדר ורבי נתן לטעמיה דאמר הנודר כאלו בנה במה. למ"ה. ושמעתי ששמועה זו אינה עיקר. פירוש. אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל עליו נדר דכתיב לא יחל דברו דאינו מחל נדרו. אבל אחרים מוחלין לו בזמן שחל הנדר דמשום הכי כתב רחמנא בלשון חל דבעינן שיהא חל הנדר. אית דמפרש הכי מדאזהיר רחמנא לא יחל דברו שמע מינה דמשמע שחל הנדר עליו. פירוש. ודחינן ליה מהכא לא תסייעיה מי ידעינן הי ראשון והי שני. פירוש אתה פירשת ראשון דברייתא ראשון לאיסורא ושני לאיסור ושמא אין פירוש הברייתא כדבריך אלא ראשון ושני דברייתא ראשון לשאלה ושני לשאלה והכי קאמר נשאל על הראשון אף על פי שנשאל על אחד מהם בראשון צריך שישאל גם על השני לשני ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון שלא חל איסור שניהם כאחד ולא דמי לראה אותם אוכלים תאינים וכו' דתנן בארבעה נדרים. והכי פירושו מי ידעינן מי יכול לברר פירוש הברייתא הי ראשון והי שני אם ראשון ושני לאיסור ותסייעיה דילמא ראשון ושני לשאלה כאשר פירשתי ולא תסייעיה.

אבל בשאלה וכו' שאף על פי שלא חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה למימרא דלא הוה מעשה החלת איסור הנדר קרי מעשה ודייק מדכתיב יעשה להבא מכלל דאכתי לא הוה ואפילו הכי כתיב לא יחל דברו אבל אחרים מחילין. שטה. דכתיב לא יחל דברו למימרא דלא הוה מעשה עיקר דאמרינן לעיל ושבשיה ואנסביה איתתא כי היכי דליחול נדר דמשמע לא יחל דברו אף על גב דליכא אלא דברו לא יחל אלא יהא שואל עד שלא יחל. פירוש.

Shita Mekubbetzet on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

Gilyon HaShas

גמ' מאן חכים כעין זה חולין דף קיב ע"א:

Gilyon HaShas on Nedarim 90a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

Original text

Segment 1

וְשַׁרְקֵיהּ טִינָא, וְאַתְיֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִיעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא אִי לָאו דְּרַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא, דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא. דְּקָסָבַר דְּכִי הֵיכִי דִּפְלִיגִי רַבָּנַן וְרַבִּי נָתָן בַּהֲפָרָה — הָכִי נָמֵי פְּלִיגִי בִּשְׁאֵלָה.

And Rav Aḥa bar Rav Huna then smeared him with clay to protect him from the elements, as it was now prohibited for him to benefit from the world by wearing clothes. And he then brought him before Rav Ḥisda, to dissolve his vow. Rava said: Who is wise enough to act in this manner, if not Rav Aḥa bar Rav Huna, who is a great man? As he holds that just as the Rabbis and Rabbi Natan disagree with regard to nullification, whether it is possible to nullify a vow that has yet to take effect, so too, they disagree with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, whether it is possible to request dissolution of such a vow. Rav Aḥa bar Rav Huna’s plan was to have the vow go into effect, so that the man could request that it be dissolved.

Segment 2

וְרַב פַּפִּי אָמַר: מַחֲלוֹקֶת בַּהֲפָרָה, דְּרַבִּי נָתָן סָבַר: אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר אֶלָּא אִם כֵּן חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב: ״וְחָפְרָה הַלְּבָנָה״. וְרַבָּנַן סָבְרִי: בַּעַל מֵיפֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב: ״מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים״.

And Rav Pappi said with regard to this issue: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, as it is written: “And the moon shall be confounded [ ḥafera ]” (Isaiah 24:23). He employs this phrase as an allusion, interpreting the word ḥafera as if it were hafara , nullification, and concludes from here that only a vow that already exists, like the moon, can be nullified. And the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect, as it is written: “He nullifies the thoughts of the crafty” (Job 5:12), implying that nullification pertains even to thoughts, to prevent them from going into effect.

Segment 3

אֲבָל בִּשְׁאֵלָה — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין חָכָם מַתִּיר כְּלוּם אֶלָּא אִם כֵּן חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״.

But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees that a halakhic authority cannot dissolve anything unless the vow has already taken effect, as it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that the person himself who took the vow cannot profane his words and dissolve his vow, but a halakhic authority may do so. This, however, applies only if the vow has already gone into effect, as it says: “His word.”

Segment 4

לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי, וּלְמִי שֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי. וְאִי אָמְרַתְּ נִשְׁאָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא.

The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and deriving benefit from he who I will request dissolution for the vow is also konam for me, then, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to the first vow, and afterward he can request dissolution with regard to the second. And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must he request dissolution of his two vows in the above order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to this vow, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to that one.

Segment 5

וּמִי יָדַע אִי הַאי קַמָּא אִי הַאי בָּתְרָא?

The Gemara refutes this argument: And does he know if this vow is first or if that vow is last? The baraita does not specify which vow is first and which is last. Perhaps first and last is referring not to the order in which the two vows were taken, but rather to the order in which they are dissolved, so that if he so wishes, he can first request dissolution of the vow not to derive benefit from the halakhic authority from whom he will request dissolution of his vow.

Segment 6

אֶלָּא לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי, הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ.

Rather, let us say that a different baraita supports Rav Pappi’s opinion: If one says: The property of so-and-so is konam for me, and for that reason I will not benefit from it, and I am hereby a nazirite for when I will request dissolution of this vow, if he desires to dissolve the vows he must first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from a particular person, and afterward he can request dissolution with regard to his vow of naziriteship that he accepted upon himself should he request dissolution of his first vow.

Segment 7

וְאִי אָמְרַתְּ נִשְׁאָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, אִי בָּעֵי — עַל נִדְרוֹ אִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, אִי בָּעֵי — עַל נִזְרוֹ אִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! רַבִּי נָתָן הִיא.

And if you say that one can request dissolution of a vow even though the vow has not yet taken effect, why must the two vows be dissolved in that order? If he so wishes, he can first request dissolution with regard to his vow not to derive benefit from that other person, and if he wishes, he can first request dissolution with regard to his vow of naziriteship. The Gemara rejects this argument: This is no proof, as it is possible that the baraita is taught in accordance with the opinion of Rabbi Natan, who maintains that a vow can be nullified only after it has gone into effect. The Rabbis, however, dispute this view.

Segment 8

אָמַר רָבִינָא: אָמַר לִי מָרִימָר, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פַּפִּי: מַחֲלוֹקֶת בַּהֲפָרָה, אֲבָל בִּשְׁאֵלָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֵפֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״.

Ravina said: Mareimar said to me: This is what your father said in the name of Rav Pappi: The dispute between Rabbi Natan and the Rabbis is with regard to nullification only, as Rabbi Natan holds that a husband can nullify a vow only once the vow has taken effect, whereas the Rabbis hold that a husband can nullify a vow even though the vow has not yet taken effect. But with regard to a request made to a halakhic authority to dissolve a vow, everyone, both Rabbi Natan and the Rabbis, agrees, that he can dissolve the vow even though the vow has not yet taken effect. As it is written: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3), which Ravina expounds as follows:

Nedarim 90a

Nedarim 90a

Rashi

Tosafot

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Shita Mekubetzet

Gilyon HaShas

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text