Talmud Builders

    Nedarim 4a

    Back to index

    English translation — Nedarim 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Aḥa bar Ya’akov said: The prohibition against delaying applies to a nazirite in a case where one vowed to become a nazirite while he was in a cemetery. Since it is prohibited for a nazirite to be in a cemetery, his term of naziriteship does not come into effect until he leaves the cemetery and ritually purifies himself. If he delays this process, he prevents the vow from taking effect and thereby transgresses the prohibition against delaying.

    2The Gemara asks: This works out well according to the one who says that if one takes a vow of naziriteship while in a cemetery the naziriteship does not apply to him immediately. However, according to the one who said that the naziriteship applies to him immediately, is there a violation of the prohibition: You shall not delay? And furthermore, didn’t Mar bar Rav Ashi say that all agree that the naziriteship applies to him immediately and he need not repeat his vow of naziriteship when he leaves, and when they disagree it is only with regard to the matter of flogging, and it’s only about this that they disagree, i.e., whether the nazirite is flogged if he drinks wine or otherwise violates the prohibitions of a nazirite.

    3The Gemara answers: Even so, he is liable for violating the prohibition: You shall not delay, because by remaining in the cemetery he delays a naziriteship of ritual purity. Although the halakhot of naziriteship take effect upon him immediately, he is still obligated to fulfill a term of naziriteship in a state of ritual purity, and if he delays doing so, he violates the prohibition against delaying. Rav Ashi said: Since this is so, a nazirite who intentionally renders himself ritually impure violates the prohibition: You shall not delay, with regard to a naziriteship of ritual purity, as he thereby prevents himself from completing his naziriteship in a state of ritual purity on time.

    4Rav Aḥa, son of Rav Ika, stated another explanation of how the prohibition against delaying applies with regard to naziriteship: The nazirite is commanded to shave his hair at the conclusion of his term, and if he causes this shaving to be delayed, he violates the prohibition: You shall not delay, with regard to his shaving.

    5The Gemara adds: And this explanation is not necessary to say, i.e., it is obvious, according to the one who says that shaving is indispensable for a nazirite and he is subject to all the prohibitions of a nazirite until he shaves, but even according to the one who says that shaving is not indispensable and the halakhot of naziriteship are terminated for him immediately after he brings his offerings, at least it can be said that he does not fulfill the mitzva of shaving until he actually shaves, and therefore if he delays, he violates the prohibition against delaying.

    6Mar Zutra, son of Rav Mari, stated another explanation of how the prohibition against delaying applies to a nazirite vow: He transgresses the prohibition: You shall not delay, with regard to his offerings. When he completes his term as a nazirite he is obligated to bring certain offerings, and if he delays bringing them, he violates this prohibition.

    7The Gemara asks: Is this halakha , that the prohibition against delaying applies to a nazirite vow, derived from here, i.e., the juxtaposition of vows and naziriteship? It is derived from there, a different exposition based upon the verse: “When you shall take a vow…you shall not delay to pay it; for the Lord your God will surely require it of you” (Deuteronomy 23:22). Those items included in the phrase “will surely require it” are sin-offerings and guilt-offerings, including the sin-offering and guilt-offering of a nazirite.

    8The Gemara explains: The derivation based on the juxtaposition of vows and naziriteship is still necessary lest you say that these offerings are a novelty that the Torah innovated with regard to a nazirite and therefore their halakhot cannot be derived from halakhot of other offerings.

    9The Gemara asks: What is the novelty that the Torah introduced with regard to the nazirite? If we say it is that he cannot accept upon himself the sin-offering of a nazirite through a vow, i.e., if one who is not a nazirite says: I hereby vow to bring the sin-offering of a nazirite, his vow has no validity, this is not a unique halakha with regard to sin-offerings of a nazirite. There is also the case of the sin-offering of forbidden fat, i.e., a typical sin-offering that one brings when he inadvertently violates certain prohibitions, one of which is eating forbidden fat, which one cannot accept through a vow, as only one who has violated the prohibition may bring it; and nevertheless, one still transgresses the prohibition: You shall not delay, if he delays bringing the offering.

    10Rather, what is its novelty that makes the juxtaposition between vows and naziriteship necessary? It might enter your mind to say that since if he said: I am hereby a nazirite, even if he accepted upon himself only one of the prohibitions of a nazirite, e.g., the requirement to abstain from grape seeds, he is nevertheless a nazirite with regard to all aspects of naziriteship, therefore say that he does not transgress the prohibition: You shall not delay. Since this halakha is a novelty, perhaps the principles of vows do not apply. The verse therefore teaches us through the juxtaposition of vows and naziriteship that the prohibition against delaying applies even in this case.

    11The Gemara asks: This works out well according to the one who said that when one vows to be a nazirite from grape seeds he is a nazirite in all respects. However, according to the opinion of Rabbi Shimon, who said that he is not a nazirite unless he explicitly vows to be a nazirite in all respects, what is there to say? And furthermore, this novelty is stringent in that it renders the individual a nazirite even if he did not explicitly accept all of the halakhot of naziriteship. How could this novelty indicate that the prohibition against delaying does not apply in this case, which is a leniency, so that the juxtaposition would be necessary?

    12Rather, what is its novelty that makes the juxtaposition between vows and naziriteship necessary? It might enter your mind to say that since

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לענין מלקות פליגילמאן דאמר חיילא עליה נזירות מלקינן ליה דמטמא עצמו בבית הקברות ולמ"ד לא חיילא עליה נזירות דלא מלקינן ליה הואיל ובבית הקברות נדר אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר וליכא בל תאחר דאמרינן נמי אי אכל קם ליה בבל תאכל:

    דקא מאחר לנזירות דטהרהדלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה:

    וכן נזירבעלמא שטימא עצמו במזיד אע"ג דמחלל לנזירות קם ליה בבל תאחר דנזירות דטהרה:

    רב אחא אמרמאי בל תאחר איכא בנזיר איכא בל תאחר דתגלחת דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן ואי מאחר לתגלחת קאי בבל תאחר:

    ואפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבתבקרבן אפ"ה מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה:

    בבל תאחר קרבנותיודאי משהי ליה לקרבן עובר בבל תאחר:

    כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמו'דמיחייב אדם קאי עלייהו בבל תאחר ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים:

    מהו דתימא חידוש הואמעשה דנזיר אהכי מקילי ביה דלא קאי בבל תאחר דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות:

    דלא מתפיס ליה לחטאת נזירדאם אמר הרי עלי חטאת נזיר לא אמר כלום ולא מיחייב ולא מידי משא"כ בשאר קרבנות דכל קרבן שאמר אדם הרי עלי (חטאות) כך וכך מתפיס ומיחייב לאיתויי וכיון דחידוש הוא אימא לא קאי עליה בבל תאחר. דבשאר קרבנות להכי איצטריך למיכתב הכא לאקושי לנדרים דקאי נמי בבל תאחר:

    והא חטאת חלב דאינה מתפיסה בנדרדאי אמר הרי עלי חטאת לא אמר כלום ואפ"ה כי אכל חלב דמיחייב להביא חטאת קאי בבל תאחר:

    הואיל ואם אמר הריני נזיר אפי' מחרצןכלומר דאפילו בחרצן בלבד הזיר עצמו הוי נזיר נמי לכל דהיינו חידוש דאיהו לא נדר אלא בחרצן בלבד (ומיתסר) ואפילו הכי מיתסר בכל מידי דמשכר והואיל וחידוש הוא לא ליקום עליה בבל תאחר כבשאר קרבנות קמשמע לן הקישא דקאי בבל תאחר:

    עד שיזיר מכולןדאי [אמר הריני] נזיר מחרצן לא הוי כלום עד שיזיר בכל אכתי מאי חידושא איכא:

    ועוד האי חידושאדקאמר לחומרא הוא והיינו חומרא דאיהו לא נזר אלא בדבר אחד והוי נזיר בכולן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים ד עמוד א

    1רב אחא בר יעקב אמר: כגון דנדר והוא בבית הקברות.

    2הניחא למ''ד לא חיילא עליה נזירות מאלתר. אלא למ''ד מאלתר חיילא עליה, מי איכא ״בל תאחר״? ועוד: האמר מר בר רב אשי: חיילא נזירות עליה מאלתר, וכי פליגי לענין מלקות פליגי!

    3אפ''ה קם ליה בבל תאחר״, משום דקא מאחר נזירות דטהרה. א''ר אשי: הואיל וכן, נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום ״בל תאחר דנזירות טהרה.

    4רב אחא בריה דרב איקא אמר: עובר בבל תאחר תגלחתו.

    5ולא מיבעיא למ''ד תגלחת מעכבת, אלא אפי' למ''ד תגלחת אינה מעכבת, מצות גילוח מיהא לא מיקיים.

    6מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: עובר בבל תאחר קרבנותיו.

    7ומן הכא נפקא ליה? מהתם נפקא ליה: (דברים כג:כב) ״כי דרוש ידרשנו״ אלו חטאות ואשמות!

    8מהו דתימא: חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר.

    9מאי חידוש? אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר. הרי חטאת חלב, שאין מתפיסה בנדר, ועובר בבל תאחר!

    10אלא: מאי חידושיה סד''א הואיל ואם אמר ״הריני נזיר״ אפילו מן חרצן הוי נזיר לכל, אימא לא ליעבור עליה משום ״בל תאחר״ קמ''ל׃

    11הניחא למ''ד כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל, אלא לר''ש דאמר אין נזיר עד שיזיר מכולן מאי איכא למימר? ועוד: האי חידוש לחומרא הוא!

    12אלא: מאי חידושיה? דסד''א הואיל׃

    Tosafot

    כגון שנדר והוא בבית הקברותדבעודו עומד לשם נזירות לא חל עליה עד דנפיק משם - וידכי ויקבל ויחול לנזירות עליה הילכך קאי בבל תאחר שמוטל עליו לצאת וליטהר ולהתחיל נזירות:

    הניחא למ"ד לא חיילא עליה נזירות בעודו בבית הקברותפלוגתא היא בפרק ג' דנזיר (דף טז): ועוד האמר מר בר רב אשי במיחל כ"ע לא פליגי דחיילא אם שותה ביין או מגלח לוקה בעודו נמי בבית הקברות חל נזירות עליו כי פליגי למילקי על הטומאה אם התרו בו בעודו לשם צא משם כי נזיר אתה רבי יוחנן סבר כיון דחיילא לענין שאר דינין לקי ור"ש בן לקיש סבר לא לקי משום טומאה דאכתי לא חל עליו נזירות טהרה אבל ודאי חל הנזירות לענין שאר דינין לשתות יין ולגלח וא"כ מאי בל תאחר איכא:

    וכי פליגי לענין מלקותלאו דוקא אלא כלומר לענין מלקות דטומאה אבל מודה דמלקות איכא אי שותה יין או מגלח ומשני אפ"ה קאי בבל תאחר לנזירות דטהרה חל עליו שיש לו לעשות נזירות דטהרה:

    משום בל תאחר דתגלחתלעולם מיירי דשילם נזירות בטהרה מכל מקום מצוה לגלח שערו ולתתו תחת הדוד ומשהה התגלחת עובר בבל תאחר משמע קצת לאחר שלשים יום לא גילח יגלח מדקאמר דאיכא עליה משום בל תאחר:

    בל תאחר קרבנותיואם השלים ימי נזירותו ולא הביא איכא בל תאחר:

    דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמותדפשטיה דקרא כי תדור נדר לא תאחר לשלמו אבל בחובה לא אשמעינן ונפקא מינה מידרשנו ומשמע ליה חטאת נזיר בכלל שאר חטאות:

    דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדרשאם אומר הרי עלי חטאת נזיר לא אמר כלום דחטאת נזיר אינו בא בנדר ובנדבה ולהכי פריך מחטאת חלב דכמו כן אם לא אכל חלב ואמר הרי עלי חטאת חלב לא אמר כלום וכן כל חטאת והא דנקט חלב זהו רגילות דנקט חטאת חלב מכל שאר חטאות אבל י"מ דלא מתפיס פירוש דא"צ לומר הרי זה חטאתי ול"נ דא"כ מאי פריך מחטאת חלב האמר בהדיא בחולין דאם לא אמר הרי זו לחטאתי דאינו קרב:

    חידוש לחומרא הואואע"ג דבדוכתא אחריתא אמר חידוש אע"פ שהוא לחומרא כגון גבי עד זומם מיהו הכי פריך אדרבה כל שכן שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ"ש משאר חטאות:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אילימא לא מתפיס ליה לחטאת בנדריש מי שפירש שאין צריך להתפיסו בנדר, דכיון שנדר בנזיר ממילא חייב להביא קרבנות נזיר. ופרכינן הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר, שאף חטאות אינו צריך להתפיסן בנדר דמכי אכל חלב איחייב ליה בחטאת. ואיכא למידק דאם כן היינו חדוש לחומרא כדאקשינן לקמן לאידך. וי"ל דאין זה חדוש לחומרא, אלא הדין נותן כך, שאותם שנדר בהתפסתו שייך בהו טפי בל תאחר, אבל אותן שבאין ממילא שלא מחמת נדרו והתפסתו לא יהא עובר עליהם בבל תאחר. ויש מפרשים לא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר, אילו אמר הרי זה חטאת נזיר או אמר הרי עלי חטאת נזיר אינו כלום, הואיל ואינו נזיר דאין חטאת נזיר באה נדבה, מה שאין כן (בשאכל) [בשאר לפי הש"מ] קרבנות, שאילו אמר הרי עלי עולה או שלמים מיתפסי בנדרו, וחייב להביא, והיינו חדוש לקולא. וחטאת חלב נמי דכוותיה דאינו מתפיס בנדר (כזה) [בזה לפי הש"מ], ואפילו מי שמחויב חטאת ואמר הרי זו חטאת לא אמר כלום, עד שיאמר הרי זו (לחטאת) [לחטאתי לפי הש"מ] כדאיתא לקמן, וזה יותר נכון מן הראשון.

    סלקא דעתך אמינא הואיל ואם גלח על אחד משלשתן יצא אימא לאכלומר אפילו לא הביא מקרבנותיו כלל לא ליחייב משום בל תאחר, וכ"ש בשגלח כבר על אחד מהם דכבר יצא. ודייקינן לה מלשון הואיל ואם גלח, ולא קאמר הואיל וגלח על אחת, קמ"ל הקישא דעובר על בל תאחר, ואפילו בשהביא אחד מקרבנותיו (יצא) [ויצא לפי הש"מ], מכל מקום התורה חייבתו משום בל תאחר על כולן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 4a

    Nedarim 4a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 194 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לענין מלקות פליגי למאן דאמר חיילא עליה נזירות מלקינן ליה דמטמא עצמו בבית הקברות ולמ"ד לא חיילא עליה נזירות דלא מלקינן ליה הואיל ובבית הקברות נדר אבל לכולי עלמא לאלתר הוי נזיר וליכא בל תאחר דאמרינן נמי אי אכל קם ליה בבל תאכל:

    דקא מאחר לנזירות דטהרה דלאלתר מבעי ליה למיפק חוץ מבית הקברות ולמינזר נזירותיה בטהרה:

    וכן נזיר בעלמא שטימא עצמו במזיד אע"ג דמחלל לנזירות קם ליה בבל תאחר דנזירות דטהרה:

    רב אחא אמר מאי בל תאחר איכא בנזיר איכא בל תאחר דתגלחת דכי נפקי ימי נזירותיה בעי לגלח עצמו ולאיתויי קרבן ואי מאחר לתגלחת קאי בבל תאחר:

    ואפי' למ"ד תגלחת אינה מעכבת בקרבן אפ"ה מצוה לגלח וקאי בבל תאחר באותה מצוה:

    בבל תאחר קרבנותיו דאי משהי ליה לקרבן עובר בבל תאחר:

    כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמו' דמיחייב אדם קאי עלייהו בבל תאחר ולא ילפינן מהא הקישא דנדרים:

    מהו דתימא חידוש הוא מעשה דנזיר אהכי מקילי ביה דלא קאי בבל תאחר דלא נפקי קרבנותיו מהאי קרא דחטאות ואשמות:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    כגון שנדר והוא בבית הקברות דבעודו עומד לשם נזירות לא חל עליה עד דנפיק משם - וידכי ויקבל ויחול לנזירות עליה הילכך קאי בבל תאחר שמוטל עליו לצאת וליטהר ולהתחיל נזירות:

    הניחא למ"ד לא חיילא עליה נזירות בעודו בבית הקברות פלוגתא היא בפרק ג' דנזיר (דף טז): ועוד האמר מר בר רב אשי במיחל כ"ע לא פליגי דחיילא אם שותה ביין או מגלח לוקה בעודו נמי בבית הקברות חל נזירות עליו כי פליגי למילקי על הטומאה אם התרו בו בעודו לשם צא משם כי נזיר אתה רבי יוחנן סבר כיון דחיילא לענין שאר דינין לקי ור"ש בן לקיש סבר לא לקי משום טומאה דאכתי לא חל עליו נזירות טהרה אבל ודאי חל הנזירות לענין שאר דינין לשתות יין ולגלח וא"כ מאי בל תאחר איכא:

    וכי פליגי לענין מלקות לאו דוקא אלא כלומר לענין מלקות דטומאה אבל מודה דמלקות איכא אי שותה יין או מגלח ומשני אפ"ה קאי בבל תאחר לנזירות דטהרה חל עליו שיש לו לעשות נזירות דטהרה:

    משום בל תאחר דתגלחת לעולם מיירי דשילם נזירות בטהרה מכל מקום מצוה לגלח שערו ולתתו תחת הדוד ומשהה התגלחת עובר בבל תאחר משמע קצת לאחר שלשים יום לא גילח יגלח מדקאמר דאיכא עליה משום בל תאחר:

    בל תאחר קרבנותיו אם השלים ימי נזירותו ולא הביא איכא בל תאחר:

    דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות דפשטיה דקרא כי תדור נדר לא תאחר לשלמו אבל בחובה לא אשמעינן ונפקא מינה מידרשנו ומשמע ליה חטאת נזיר בכלל שאר חטאות:

    דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר שאם אומר הרי עלי חטאת נזיר לא אמר כלום דחטאת נזיר אינו בא בנדר ובנדבה ולהכי פריך מחטאת חלב דכמו כן אם לא אכל חלב ואמר הרי עלי חטאת חלב לא אמר כלום וכן כל חטאת והא דנקט חלב זהו רגילות דנקט חטאת חלב מכל שאר חטאות אבל י"מ דלא מתפיס פירוש דא"צ לומר הרי זה חטאתי ול"נ דא"כ מאי פריך מחטאת חלב האמר בהדיא בחולין דאם לא אמר הרי זו לחטאתי דאינו קרב:

    חידוש לחומרא הוא ואע"ג דבדוכתא אחריתא אמר חידוש אע"פ שהוא לחומרא כגון גבי עד זומם מיהו הכי פריך אדרבה כל שכן שיש לנו לומר שהוא בבל תאחר מ"ש משאר חטאות:

    Tosafot on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    אילימא לא מתפיס ליה לחטאת בנדר יש מי שפירש שאין צריך להתפיסו בנדר, דכיון שנדר בנזיר ממילא חייב להביא קרבנות נזיר. ופרכינן הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר, שאף חטאות אינו צריך להתפיסן בנדר דמכי אכל חלב איחייב ליה בחטאת. ואיכא למידק דאם כן היינו חדוש לחומרא כדאקשינן לקמן לאידך. וי"ל דאין זה חדוש לחומרא, אלא הדין נותן כך, שאותם שנדר בהתפסתו שייך בהו טפי בל תאחר, אבל אותן שבאין ממילא שלא מחמת נדרו והתפסתו לא יהא עובר עליהם בבל תאחר. ויש מפרשים לא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר, אילו אמר הרי זה חטאת נזיר או אמר הרי עלי חטאת נזיר אינו כלום, הואיל ואינו נזיר דאין חטאת נזיר באה נדבה, מה שאין כן (בשאכל) [בשאר לפי הש"מ] קרבנות, שאילו אמר הרי עלי עולה או שלמים מיתפסי בנדרו, וחייב להביא, והיינו חדוש לקולא. וחטאת חלב נמי דכוותיה דאינו מתפיס בנדר (כזה) [בזה לפי הש"מ], ואפילו מי שמחויב חטאת ואמר הרי זו חטאת לא אמר כלום, עד שיאמר הרי זו (לחטאת) [לחטאתי לפי הש"מ] כדאיתא לקמן, וזה יותר נכון מן הראשון.

    סלקא דעתך אמינא הואיל ואם גלח על אחד משלשתן יצא אימא לא כלומר אפילו לא הביא מקרבנותיו כלל לא ליחייב משום בל תאחר, וכ"ש בשגלח כבר על אחד מהם דכבר יצא. ודייקינן לה מלשון הואיל ואם גלח, ולא קאמר הואיל וגלח על אחת, קמ"ל הקישא דעובר על בל תאחר, ואפילו בשהביא אחד מקרבנותיו (יצא) [ויצא לפי הש"מ], מכל מקום התורה חייבתו משום בל תאחר על כולן.

    Rashba on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    ורב אחא בר יעקב תירצה כגון שנזר והוא בבית הקברות ר"ל ונשתהא לשם ודבר זה נחלקו עליו ר' יוחנן וריש לקיש במסכת נזיר שלדעת ר' יוחנן חיילא עליה נזירות מאלתר ואינו צריך לנדור בנזירות פעם אחרת לכשיצא ולריש לקיש לא חיילא עליה אלא שהוא חייב לחזור ולנדור בנזירות פעם אחרת כשיצא ומר בר רב אשי פירש שם דבריהם שאף לריש לקיש חיילא ואינו צריך לחזור ולידור פעם אחרת ולא חלק אלא שאם אכל ושתה שם דברים האסורים אינו לוקה שאע"פ שחיוב נזירות חל עליו מעכשיו דוקא לענין שאינו צריך קבלה אחרת אבל לענין מלקות לא הואיל ועדין אינו מתחיל למנות ולר' יוחנן אע"פ שאינו מתחיל למנות נזיר הוא ואיסור נזירות עליו ולוקה על אכילה ושתיה וזה שאינו מונה מפני שאין ימי טומאה עולין למנין והלכה כר' יוחנן ואע"פ כן מי שנזר בבית הקברות ונשתהא לשם במזיד למחרתו שנמצא מאחר מנינו עובר בבל תאחר ולוקה על שהייתו ששהא למחרתו שמכל מקום אע"פ שנזיר הוא מאחר הוא נזירות של טהרה וכן הלכה ודקדקו בה שהנזיר שטימא עצמו במזיד עובר בבל תאחר אחר שהוא מאחר נזירות של טהרה ונמצא לוקה ארבע מלקיות משום לא יטמא ומשום בל יחל דברו ומשום בל תאחר ומשום באהל מת לא יבא ובתוספות כתבו שאף אם נטמא בשוגג ועמד בטומאתו יותר מן הראוי שאף זה עובר בבל תאחר ורב אחא פירשה אף בנזר במקום טהרה ואע"פ שחל עליו נזירות מיד ובל תאחר דידיה פירושו באיחור הגלוח ר"ל שהוא צריך לגלח אחר ששלמו ימי נזירותו ולשחוט קרבנותיו כמו שיתבאר במקומו כדכתיב ותער לא יעבר על ראשו עד מלאת ימי נזרו הא לאחר מלאת יגלח והוא ביום ל"א ואע"פ שהתגלחת אינה מעכבת אלא אף בלא גלוח הואיל ושלם נזירותו והביא קרבנותיו מותר בכל מה שנאסר בנזירותו אע"פ כן מצוה לגלח אחר שחיטת הקרבנות קודם הקרבתן ואם עבר והקריב בלא גלוח מכל מקום מצוה עליו לגלח אפילו לאחר כמה ועובר עליה בבל תאחר וכן הלכה ומר זוטרא פירשה גם כן בנזיר טהור ונשלם נזירותו ובבל תאחר של קרבנות אם אינו מביא אחר מלאת מיד ואע"פ שבל תאחר זה יוצא לנו ממקרא אחר מדכתי' בפרשת בל תאחר כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך אלו חטאות ואשמות סלקא דעתך אמינא הואיל והקל הכתוב בנזיר בדבר אחר נקל בו אף בזו שלא לעבור בבל תאחר קמל"ן ושאלו בה אי זהו אותו דבר שהיקלו בו בנזיר אילימא דלא מיתפיס ליה חטאת נזיר בנדר ר"ל שאם אחר שאינו נזיר הפריש בהמה ואמר זו תהא חטאת נזיר אינו כלום שאין חטאת נזיר נדר ונדב אלא אם הוא נעשה נזיר חייב חטאת ממילא ואם לא נעשה נזיר אינו יכול להביא חטאת נזיר בנדר אין זה כלום שהרי אף בחטאת חלב כן ר"ל חטאת הבאה על אכילת חלב ושאר עבירות שכיוצא בה שאין חטאת בא בתורת נדר אלא אם כן חטא באותו דבר הראוי להביאו עליו ואע"פ כן עובר עליו בבל תאחר וכן הלכה והיה מחזר לפרשה ממה שאמרו בה שאם אמר הריני נזיר מן החרצן או מן הזג שהוא נזיר לכל וכן הלכה אלא שהקשה לו שהרי חידוש זה חומרא הוא והיאך נקל בו מצד אחר בשבילו אדרבה יש לנו להחמיר:

    Meiri on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י דכולי עלמא לאלתר הוי כצ"ל:

    ברא"ש דרוש דרש ואשם כו' הד"א כצ"ל:

    בר"ן ליכא בל תאחר הס"ד מאי בל תאחר איכא הס"ד קם ליה בבל תאחר הס"ד שלא הרהרה בדבר כלום כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    רב אחא בר יעקב אמר לא אתי לספיקן אלא לודאן כגון דאמר הריני נזיר בעודו בבית הקברות. דהשתא כל זמן שמאחר לצאת עובר בבל תאחר. הניחא למאן דאמר לא חיילא בנזיר. פירוש מי שאמר הריני נזיר מגלח דכיון דלא חיילא נזירות הזהירתו תורה להחל עליו נזירות. אלא למאן דאמר חיילא מה בל תאחר יש כיון דחל עליו לאלתר. ועוד האמר מר בר רב אשי דכולהו מודו דלאלתר חיילא ולא פליגי אלא לענין מלקות על שהוא מאחר נדר בעודו שם. וההיא דפרק שלשה מינין לא קשיא גבי היה לו מת על כתפו והושיטו לו מת אחר דקאמר פרט לזה שמחולל ועומד. דההוא בשהתחיל נזירות בטהרה ונתחלל כבר בתוך ראשון אבל זה שלא היה נזיר לא נתחלל עד שנדר. וכגון שהתרו עליו קודם שנדר דאי לאחר שנדר כבר מחולל ועומד ואין בו מלקות. ועוד יש לומר דהא דקאמר דלקי היינו אם ישתה יין ולא על הטומאה. הרא"ם ז"ל.

    הניחא למאן דאמר פלוגתא היא במסכת נזיר בפרק מי שאמר דאיתמר נזיר והוא בבית הקברות ר' יוחנן אמר חיילא עליה נזירות. סבר מיתלא תליא דאי משכחת טהרה חיילא. וריש לקיש אמר דלא חיילא עליה נזירות הילכך אי הדר ואמר חיילא עליה ואי לא לא. והכי קפריך הניחא לריש לקיש דאמר דלא חיילא עליה נזירות מן אלתר עד שיצא מבית הקברות ויחזור ויאמר הריני נזיר צריך הוא לחזור ולקבלו בשעה שהוא ראוי לחול. אלא לר' יוחנן דאמר דמהשתא חיילא עליה נזירות וצריך להזיר עצמו מן היין אבל לענין טומאה הוא נתלה ואין חל עליו שם נזירות להתחייב עליה משום טומאה עד שיצא מבית הקברות ויקבל הזאה שלישי ושביעי מאי בל תאחר איכא והא הוי נזיר. ועוד האמר מר בריה דרב אשי התם דבהאי כולי עלמא לא פליגי דלעולם חיילא עליה נזירות ואינו צריך לחזור ולקבל לכשיצא מבית הקברות. ולענין מלקות הוא דפליגי היכא דאכל ושתה דברים האסורים לו בעודו בבית הקברות דר' יוחנן סבר כיון דחיילא עליה נזירות לקי משום בל יאכל ובל ישתה ומיהו אינו עולה מן המניין הואיל ואין נזירות חלה עליו לענין טומאה. וריש לקיש סבר מיחל הוא דחיילא על ידי קבלה זו לכי משכח רווחא אבל השתא לא חיילא עליה הואיל ואינו ראוי לחול עליו לענין טומאה ואי אכל ושתה לא מחייב עליה מלקות. כ"ש. ואית דמפרשי לה בשם יצ"ה לאידך גיסא. הניחא לריש לקיש דאמר לא חיילא עליה נזירות לאסרו באכילה ושתיה עד שיצא (מאמר) ויאמר במקום טהרה הריני נזיר אפילו הכי קאי בבל תאחר דאיכא למימר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ומוטל עליו ליצא מהר ולנדור טהרה. אלא לר' יוחנן דאמר חיילא עליה כלומר מתלא תליא וקיימא דלכי משכחת טהרה חיילא לאלתר ולא בעי למיהדר ולנדור מאי בל תאחר איכא. אבל קשיא ליה למר לר' יוחנן נמי איכא בל תאחר דאי (עבוד) עמד שם שלושים יום אין עולין לו מן המניין ואין מביא קרבן טומאה כדפירש התם. שיטה.

    טימא עצמו במזיד לאו דוקא דהוא הדין אם נטמא באונס. ומזיד אטהרה קאי כלומר שבמזיד עומד בטומאתו בלא שיטהר. אי נמי אילו שניטמא באונס ובשוגג אינו חייב מיד עד יעבור עליו שבעת ימי טומאה. אבל במזיד בשעת מגעו גורם להפיל מה שמנה. הרא"ם ז"ל. ואית דמפרשי דמילתייהו דרב אחא בריה דרב איקא ומר זוטרא בריה דרב מרי אנדר בבית הקברות קאי וכל חד וחד מפרש מאי משום בל תאחר איכא. ואי איפשר לומר כן דהא תגלחת וקרבן תרוייהו איתנהו בכלל איסור דנזירות טהרה דאמרי לעיל דהיינו בל תאחר דמאחר ליה לנזירות טהרה ותו לא איצטריך לפרושי טפי. שיטה. וזה לשון הפירוש: ואית דמפרשי דהאי מילתא דרב אחא בריה דרב איקא קאי אנזיר והוא בבית הקברות דקעבר משום בל תאחר תגלתתו דכל זמן שהוא בבית הקברות לא מתחיל ליה למנות שבעת ימי טומאה וקמאחר לתגלחתו דעביד ליה ביום שביעי לאחר שהזה ושנה וטבל. ושבשתא היא דהא קיימא לן במסכת נזיר פרק הריני נזיר מגלח דלא בעי גילוח דהא קמבעיא ליה לרב אשי נזיר שנדר בבית הקברות אי בעי תגלחת או לא. ופשטינן לה מהא דתניא בספרי וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר שהוא טעון העברת שער והבאת צפרים ולפטור את הנזיר בקבר. עד כאן.

    אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת בנדר יש מי שפירש שאינו צריך להתפיסו בנדר דכיון שנדר בנזיר ממילא חייב להביא קרבנות נזיר. ופרכינן הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר שאף חטאות אינו צריך להתפיסן בנדר דמכי אכל חלב איחייב ליה בחטאת. ואיכא למידק דאם כן היינו חידוש לחומרא כדאקשינן לקמן לאידך. וי"ל דאין זה חידוש לחומרא אלא הדין נותן כך שאותם שנדר בהתפסתו שייך בהו טפי בל תאחר אבל אותם שבאים ממילא שלא מחמת נדרו והתפסתו לא יהא עובר עליהם בבל תאחר. ויש מפרשים לא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר דאילו אמר הרי זה חטאת נזיר או אמר הרי עלי חטאת נזיר אינו כלום הואיל ואינו נזיר דאין חטאת נזיר באה נדבה. מה שאין כן בשאר קרבנות שאילו אמר הרי עלי עולה או שלמים מיתפסי בנדרו וחייב להביא והיינו חידוש לקולא. וחטאת חלב נמי דכותיה דאינו מתפיס בנדר בזה ואפילו מי שמחויב חטאת ואמר הרי זו חטאת לא אמר כלום עד שיאמר הרי זו לחטאתי כדאיתא לקמן. וזה יותר נכון מן הראשון עד כאן. הרשב"א ז"ל. וקמהדר דהיינו חידושא דסלקא דעתך אמינא הואיל ויש קולא בנדר כל כך דהיכא דגילח לשם אחד משלשת קרבנותיו חטאת ועולה ושלמים יצא ואינו צריך לחזור ולהמתין כדי נזירות אחר ולגלח לשם שלשתן בהך נמי תנהוג בו קולא ולא ליעבר עליה משום בל תאחר. במסכת נזיר בפרק שלשה מינין מוכחא מילתא דבעינן תגלחת לשם קרבנות. שיטה. והרשב"א ז"ל כתב סלקא דעתך אמינא הואיל ואם גילח על אחת משלשתן יצא אימא לא. כלומר אפילו לא הביא מקרבנותיו כלל לא ליחייב משום בל תאחר וכל שכן כשגלח כבר על אחד מהם דכבר יצא. ודייקינן לה מלשון הואיל ואם גילח ולא קאמר הואיל וגילח על אחד. קא משמע לן היקישא דעובר על בל תאחר ואפילו כשהביא אחד מקרבנותיו ויצא מכל מקום התורה חייבתו משום בל תאחר על כולן. עד כאן.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    בהר"ן ד"ה חטאת חלב אלא במה הצד היקשא עדיפא. וקשה לי הא זהו אינו דרך לימוד דין חדש מכח מה הצד אלא דפשטא דקרא כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות כל חטאת בכלל אלא דהיה מקום לומר מסברא להוציאו מכללא חטאת נדר כיון דקילא. וכיון דמצינו בחלב ושלמים אף דקיל איתנהו בבל תאחר. ממילא מה"ת לצאת מפשטיה דקרא דחטאת נזיר מכלל וא"כ שרש הדין דחטאת נזיר מקרא דכי דרוש ידרשנו וצ"ע:

    בהרא"ש ד"ה נזיר טהור אם נשתהה עיין טורי אבן ר"ה דף ד' ד"ה וצדקות:

    Gilyon HaShas on Nedarim 4a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 4, Amud Aleph, about 194 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “רב אחא בר יעקב אמר: כגון דנדר…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    2. Segment 231 words

      Opens “הניחא למ''ד לא חיילא עליה נזירות מאלתר.…”

      Named: רב אשי.

    3. Segment 324 words

      Opens “אפ''ה קם ליה בבל תאחר״, משום דקא…”

    4. Segment 410 words

      Opens “רב אחא בריה דרב איקא אמר: עובר…”

      Named: רב אחא, רב איקא.

    5. Segment 516 words

      Opens “ולא מיבעיא למ''ד תגלחת מעכבת, אלא אפי'…”

    6. Segment 610 words

      Opens “מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: עובר…”

      Named: רב מרי.

    7. Segment 715 words

      Opens “ומן הכא נפקא ליה? מהתם נפקא ליה:…”

    8. Segment 87 words

      Opens “מהו דתימא: חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר.…”

    9. Segment 918 words

      Opens “מאי חידוש? אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת…”

    10. Segment 1023 words

      Opens “אלא: מאי חידושיה סד''א הואיל ואם אמר…”

    11. Segment 1125 words

      Opens “הניחא למ''ד כי נזיר מן חרצן הוי…”

    12. Segment 125 words

      Opens “אלא: מאי חידושיה? דסד''א הואיל…”

    Sages named on this page

    • Mar Zutra b. Rav Mari · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rav Mari was a sixth-generation Amora, a contemporary and discussion partner of Ravina the Last, despite being significantly younger.

      Source: Nedarim 4a · Segment 6 — “מר זוטרא בריה דרב מרי אמר: עובר בבל תאחר״…

    • Rav Aha b. Rav Ika · Amoraim · Fifth Generation of Amoraim

      Rav Ika, a prominent Amora, was the nephew of Rav Aha bar Yaakov and a key figure in Rav Ashi's academy.

      Source: Nedarim 4a · Segment 4 — “רב אחא בריה דרב איקא אמר: עובר בבל תאחר״…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Nedarim 4a · Segment 1 — “רב אחא בר יעקב אמר: כגון דנדר והוא בבית…

    • Rabbi Ashi · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Rabbi Ashi, a prominent Amora, was head of the Academy of Mata Mehasya for many decades, where he initiated the monumental task…

      Source: Nedarim 4a · Segment 3 — “אפ''ה קם ליה בבל תאחר״, משום דקא מאחר נזירות…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026