Talmud Builders

    Nedarim 16b

    Chapter 2 - VeEllu Muttarin

    גם: נדרים דף ט״ז ע״ב, פרק ב׳ ואלו מותרין

    English translation - Nedarim 16b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: It is stated in the mishna: This is a stringency of oaths vis-à-vis vows. The Gemara presumes that the mishna is referring to the distinction stated in previous mishnayot between saying: An offering that I will not eat of yours, and saying: An oath that I will not eat of yours. The Gemara asks: Should it be derived by inference that the statement: An offering that I will not eat of yours, is a valid vow by rabbinic law, and it is merely less stringent than the corresponding oath, which takes effect by Torah law? But doesn’t the mishna teach that it is permitted for him to eat, implying that the vow does not take effect at all?

    2The Gemara answers: This is taught with regard to the latter clause of the other section. As opposed to a vow that is taken with regard to a matter that does not have actual substance, which takes effect only by rabbinic law, as articulated in the mishna (14b) and Gemara (15a), the subsequent mishna (15b) teaches that if someone says: An oath that I will not sleep, or: That I will not speak, or: That I will not walk, this activity is forbidden to him. It is concerning this contrast that the mishna says: This is a stringency of oaths vis-à-vis vows.

    3§ It is stated in the mishna that there is a stringency of vows vis-à-vis oaths. How so? Whereas a vow can override a mitzva, an oath cannot. Rav Kahana teaches that Rav Giddel said that Rav said, and Rav Tavyumei teaches the same statement with a different attribution, i.e., Rav Giddel said that Shmuel said: From where is it derived that one cannot take an oath to transgress the mitzvot? The verse states: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). It is inferred that his word, i.e., the prohibition he accepted upon himself, he shall not profane. However, he may profane it for the desires of Heaven. If he took an oath to act against the will of God, the oath does not take effect.

    4The Gemara asks: What is different about a vow that enables it to override mitzvot? Granted, as it is written in the Torah: “When a man takes a vow to the Lord…he shall not profane his word” (Numbers 30:3), which indicates that even with regard to matters that pertain to the Lord, i.e., mitzvot, one shall not profane his word, as the vow takes effect. However, with regard to an oath it is also written in the same verse: “Or swears an oath” to God, “he shall not profane his word.”

    5Abaye said: The distinction is not between oaths and vows per se, but rather between the phraseology in each case. How so? This case, in which the prohibition overrides the mitzva, is referring to one who said: The benefit derived from a sukka is hereby forbidden to me. Since the vow renders the sukka a forbidden object, it takes effect and overrides the mitzva, as one may not be fed what is forbidden to him, even if it is forbidden only to him. By contrast, that case, in which the prohibition does not take effect, is referring to one who said: I hereby take an oath that I will not derive benefit from the sukka . The oath does not take effect, as one is not entitled to take an oath to abstain from an act that he is obligated to perform.

    6Rava said in objection to the explanation of Abaye: But were mitzvot given for the purpose of deriving benefit? The performance of mitzvot is not considered benefit. Why then would performance of the mitzva with the sukka be considered deriving benefit? Rather, Rava said a different explanation: This case is referring to one who said: Dwelling in a sukka is hereby prohibited to me, and that case is referring to one who said: I hereby take an oath that I will not dwell in a sukka .

    7§ The Gemara asks: And is the principle that one cannot take an oath to transgress the mitzvot derived from here, i.e., the above verse? It is derived from there, i.e., another verse, as it is taught in a baraita : One might have thought that if one takes an oath to nullify a mitzva and does not nullify it, one might have thought that he will be liable for violating an oath on a statement.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' מדקאמר חומר בשבועות מבנדרים - כלומר דזה חומר טפי בשבועות מחומרא דנדרים מכלל דנדר מיהא הוי כי אמר קרבן לא אוכל לך וכו' דאיסור נדר איכא מדרבנן אלא דלא לקי מדאורייתא ולא מיחייב קרבן שבועה כי היכי דמחייב בשבועות:

    והא מותר קתני - בנדרים דאפילו שום איסור ליכא:

    אסיפא - הא דקתני חומר בשבועות מבנדרים דמשמע דנדר חשיב לא קאי ארישא דקתני קרבן לא אוכל לך אלא אסיפא דאידך בבא (לעיל נדרים יד:) דקתני קונם שאיני ישן שאיני מדבר הרי זה בלא יחל דברו ואומר רבינא עלה לעיל (נדרים טו.) לעולם כדקתני שאני ישן ומאי בל יחל בל יחל דרבנן דהיינו איסור דרבנן אבל שבועה שאיני ישן שאיני מדבר מדאורייתא אסור וזה חומר בשבועות מבנדרים ששבועה חלה על דבר שאין בו ממש וחייב קרבן מה שאין כן בנדרים:

    אבל מיחל הוא לחפצי שמים - שאם נדר לעבור על אחת מן המצות אין שבועה חלה עליו ומיחל לאותה שבועה דמושבע ועומד הוא לקיימה ואין שבועה חלה עליו ויכול לחלל דברו:

    מאי שנא נדר - דאמר כי נדר על המצוה חל עליו הנדר וכי עבר ועשה המצוה קם ליה בלא יחל:

    דכתיב כי ידור נדר לה' - דאפילו בחפצי שמים דלה' לא יחל דברו:

    שבועה נמי - תחול עליה אם נשבע לעבור על המצוה:

    והכתיב נמי או השבע שבועה לה' לא יחל דברו - דלה' סמוך אאו השבע דמשמע נמי לה' השבע שבועה לא יחל דברו:

    אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה - כלומר הא דקתני מתניתין שנודרין על המצוה כגון דאמר הנאת סוכה עלי דהשתא קאסר חפצא עליה דהכי מצי למידר אפי' לכתחילה כדאמרינן לעיל אע"ג דמשועבד לאשתו בתשמיש חל עליו הנדר כי אמר הנאת תשמישך עלי שאינו אוסר עצמו עליה אלא לדידה אוסר עליו וקסבר אביי דבכל לשון שבועה לא מצינו דתיחול עליה דאי אמר שבועה הנאת סוכה עלי דהנאתה אוסר עליו דהא ודאי לא הויא שבועה אלא נדר דכיון דקאמר עלי היינו נדר דכל היכא דקאמר עלי אמרינן היינו נדר וחייב באחריותו ונדר הוא כי אמר הכי אפילו לכתחלה מצי נדר וקאסר חפצא עליה אבל שבועה לא מצי לאוקמי אלא כגון דאמר שבועה שלא אהנה וכהאי גוונא לא חייל עליה דלא מצי למיסר נפשיה עליה דמצוה כי קאמר שלא אהנה דאוסר עצמו במצוה שהוא משועבד לו וכה"ג מיירי חומר בנדרים מבשבועות דבנדרים אומר קונם הנאת סוכה עלי ובשבועה שלא אהנה:

    וכי מצות ליהנות ניתנו - דקאמר הנאת סוכה עלי הא לא ליהנות ניתנו ולא מצי למיסר נפשיה בהנאתה דהא לא חשיבה הנאה מצוה דלא ניתנו בשביל הנאה:

    אלא אמר רבא וכו' ישיבת סוכה עלי - כדאמרן דבישיבת סוכה עלי קאסר חפצא עליה:

    ובשבועה שלא אשב - קאסר נפשיה מן חפצא והא לא מצי למיעבד דמשועבד הוא למצוה ולהכי לא חיילא עליה שבועה:

    יכול יהא חייב - קרבן שבועה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 16 עמוד ב

    Gemara

    1״חומר״, מכלל דנדר הוא. והא ״מותר״ קתני!

    2אסיפא דאידך בבא קתני. ״שבועה שאיני ישן״, ״שאיני מדבר״, ״שאיני מהלך״ אסור. זה חומר בשבועות מבנדרים.

    3חומר בנדרים מבשבועות כיצד כו'. רב כהנא מתני: אמר רב גידל אמר רב. ורב טביומי מתני: אמר רב גידל אמר שמואל. מניין שאין נשבעין לעבור על המצות? תלמוד לומר: ״לא יחל דברו״, ״דברו לא יחל״ אבל מיחל הוא לחפצי שמים.

    4מאי שנא נדר דכתיב: ״איש כי ידור נדר לה'״... לא יחל דברו״. שבועה נמי, הא כתיב: ״או השבע״שבועה לה' לא יחל דברו׃

    5אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי״, הא דאמר ״שבועה שלא אהנה מן הסוכה׃

    6אמר רבא וכי מצות ליהנות ניתנו אלא אמר רבא הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה.

    7ושאין נשבעין לעבור על המצות מהכא נפקא ליה? מהתם נפקא ליה, דתניא: יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל, יכול יהא חייב׃

    Tosafot

    הא דאמר ישיבת סוכה עלי והא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה - פי' היכא דאמר ישיבת סוכה עלי קונם מיחל חייל משום דסוכה אינה משועבדת לו אבל היכא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה וגופו משועבד לסוכה לא חיילא וא"ת אדמפליג בנדרים לשבועות ליפלוג וליתני בשבועו' דבשבועות נמי זימנין דחיילי היכא דאמ' ישיבת סוכה עלי שבועה וי"ל דאה"נ אלא אורחא דמילתא קתני דסתם נדרים החפץ נאסר עליו וסתם שבועות קאסר נפשיה אחפצא וה"ק זה חומר בנדרים מה ששייך בנדרים דהיינו דקאסר חפצא עליה ממה ששייך בשבועות והיינו דקאסר נפשיה אחפצא ועי"ל ודאי בשבועות לא חייל בשום צד אפילו היכא דאמר ישיבת סוכה עלי שבועה וטעם גדול יש בדבר דבשבועות כיון דסתם שבועות קאסר נפשיה אחפצא ולא קאסר חפצא אנפשיה א"כ אפילו כשאמר ישיבת סוכה עלי שבועה אפ"ה מתרצינן שבועתיה וחזרה על נפשיה והוי כאילו אמר שבועה שלא אשב בסוכה והאי דאמר ישיבת סוכה עלי שבועה לא משום דקאסר חפצא עליה דבודאי בשבועות לא שייך בה אלא יד שבועה הוי ולעולם קאסר נפשיה מחפצא ובנדרים לאידך גיסא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמר ישיבת סוכה עלי הא דאמר שלא אשב בסוכה - כלומר נדרים היינו דאסר חפצא אנפשיה, ואמר ישיבת סוכה עלי והלכך אסור, לפי שאין מאכילין לו לאדם דבר האסור לו, אבל שבועה דאסר נפשיה אחפצא, דהיינו שבועה שלא אשב בסוכה משום הכי לא חייל דהא משועבד הוא לכך מהר סיני. ולפיכך נדרש לפניו [להשם – לפי השי"מ] לנדר ולא [לאחריו – לפי השי"מ] לשבועה. ובפירושים לא פירש כן, אלא בנדרים עצמן חלק רבא, בין אמר קונם ישיבת סוכה עלי, ובין אמר קונם שלא אשב בסוכה. ואין נכון כלל, חדא דמאי שנא דבר מצוה, אפילו בדבר הרשות נמי, כל שאמר קונם שלא אוכל ככר זה לא אמר כלום, ועוד דהכא לא אתא רבא לפלוגי בין נדר לנדר, אלא למימר טעמא מה בין נדר לשבועה.

    הא דאמר ישיבת סוכה עלי - ואם תאמר ליתי עשה דסוכה ולידחי לא תעשה דלא יחל דברו, ויש לומר דנדרים עשה ולא תעשה הם עשה ככל היוצא מפיו יעשה, לא תעשה לא יחל דברו. ואם תאמר עוד ומי עדיף קונם ישיבת סוכה והנחת תפילין עלי, מהמקדיש הסוכה עצמה או התפילין עצמן, דקיימא לן בשופר של עולה אם תקע יצא, משום דמצות לא ליהנות ניתנו. תירצו בתוספות, דהתם הוא משום שלא נאסר מחמת ההקדש אלא הנאה שבו, ומצות לאו ליהנות ניתנו, אבל הכא שהוא אוסר על עצמו נטילת הלולב, והנחת התפילין, וישיבת הסוכה בפירוש, לפיכך אסור. ואם תאמר אף על פי שהוא אוסר נטילת הלולב, והנחת התפילין, מפני מה אסור, והלא הנדרים הוי איסור חפצא אנפשיה, והכי נמי מאי חפצא איכא, כיון דליכא הנאה בנטילתן. ותירצו בתוספות, דכל היכא שמזכיר האיסור על החפץ חל איסור בל יחל על החפץ, לא שנא לעשות ממנו דבר הנאה ולא שנא לעשות ממנו דבר שאינו של הנאה. ולפי דבריהם, אפילו באומר זריקת צרור לים עלי הרי זה אסור, ואע"פ שאין הנאה בזריקת הצרור לים כלל, וזה על דרך מה שכתב למעלה משמע בפסקת שאני משמשך, וכבר הקשיתי על זה מקונם שאני עושה לפיך, וצריך עיון.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 16b

    Nedarim 16b. The full printed text of this folio side - 7 numbered segments, about 143 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 16b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026