Talmud Builders

    Nedarim 59b

    Back to index

    English translation — Nedarim 59b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if their leaves were black, the onions are forbidden. If their leaves turned green, the onions are permitted. And if the leaves are black, why are the onions forbidden? Let us say in this case too: The permitted part, the original onion, to where did it go? Rav Ḥisda said to Rabba: Do you maintain that this halakha is taught about the primary, original onion, that it is prohibited? It is taught with regard to the additional growth that sprouted, and it is those leaves that are forbidden. The Gemara asks: If so, what is Rabban Shimon ben Gamliel, who apparently disagrees with the tanna of the mishna, coming to say? As it is taught in a baraita that Rabban Shimon ben Gamliel says: That which grew during a period of liability is liable and is considered Sabbatical-Year produce, and that which grew during a period of exemption is exempt. According to Rav Ḥisda’s explanation, the first tanna , cited in the mishna, also said that.

    2The Gemara explains: This is not difficult, as this entire mishna, Rabban Shimon ben Gamliel taught it. In the baraita Rabban Shimon ben Gamliel is not disagreeing with the opinion of the first tanna of the mishna; he is merely restating it. And nevertheless, the mishna and the baraita pose no difficulty with regard to the opinion of Rabba, as you heard that Rabban Shimon ben Gamliel said that the prohibition of the primary, original part is not neutralized only in a case where he did not exert himself, and the leaves sprouted on their own. However, in the case where he exerted himself, e.g., by sowing or planting, the prohibition of the original onions is neutralized by the majority.

    3The Gemara asks: And anywhere that one exerts himself, is the original part nullified by the majority? The Gemara asks: And isn’t there the case of one who sowed a litra of untithed tithe, where he exerts himself to sow it, and it is taught: And that original litra of untithed first tithe that he sowed, one proportionally tithes for it from produce in a different place, and its prohibition is not neutralized by the growth. The Gemara answers: It is different with regard to tithe, as the verse states: “You shall tithe all the produce of your seed that is brought forth in the field” (Deuteronomy 14:22), indicating that all permitted seeds that are sown must be tithed, since permitted seeds that were tithed, people typically sow. Forbidden seeds that were not tithed, people do not typically sow, but the Sages penalized one who sowed untithed seeds and required him to tithe that which he was originally obligated to tithe and decreed that it is not neutralized by the majority.

    4§ With regard to the matter itself, Rabbi Ḥanina Tirta’a said that Rabbi Yannai said: With regard to an onion of teruma that one planted, if its growths exceeded its principal, it is permitted. The Gemara asks: Is this to say that growths that are

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אתוספת קתנידאסורין לאכלן בשמינית דחייב לבערן אבל העיקר שרי דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך:

    הגדל בחיובבשביעית חייב בביעור:

    והגדיל בפטורדזהו העיקר הגדל בששית פטור הכי נמי קאמר תנא קמא כו':

    תריץ כולה מתניתין ר' שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קתני שרשב"ג אומר הגדל כו'. ולעולם אמרי' היתר שבהם להיכן הלך: וקא מהדר גמרא לעול' ואפי' לר"ש לא אמרי' היתר שבהן להיכן הלך ועד כאן לא אמר רשב"ג הגדל בפטור פטור דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך דלא קא בטיל היתר היכא דלא קא טרח כגון התם שירדו עליהן גשמים וצמחו מאיליהן אבל היכא דקא טרח כגון הכא דנטען כדקתני שתיקנה וזרעה הואיל ועבד בה מעשה גידולין של איסור מבטלין את ההיתר והוי הכל אסור להכי מתעשר לפי כולה:

    מעשר עליה לפי חשבוןואף על גב דקא טרח לגבי שאר גידולין:

    היתירא זרעי אינשידבר שהוא מתוקן רגילים בני אדם לזרוע וסגי ליה בשני מעשרות במעשר ראשון ומעשר שני אבל דבר של איסור אין רגילין בני אדם לזרוע והואיל ואיהו קא זרע באיסורא שזרעה בלא תרומה ומעשר קנסינן ליה השתא שמעשר אותו עישור שהיה לו ליתן אשתקד שלא ישתכר בכך:

    נדרים 59 עמוד ב

    1אם היו עלין שלהן שחורין אסורין, הוריקו מותרין. וכי שחורין אמאי אסורין? לימא: היתר שבהן להיכן הלך? א"ל מי סברת על עיקר קתני? אתוספת קתני אסורין. אי הכי, מאי אתא רשב"ג למימר? דתניא, רשב"ג אומר: הגדל בחיוב חייב, הגדל בפטור פטור. תנא קמא נמי הכי אמר!

    2כולה מתני' רבן שמעון בן גמליאל קתני לה. ועד כאן לא שמעת ליה לרבן שמעון בן גמליאל דלא קא טרח, אבל היכא דקא טרח בטיל ברובא.

    3וכל היכא דקא טרח בטיל ברובא? והרי ליטרא מעשר טבל, דקטרח, וקתני: ואותה ליטרא מעשר עליו ממקום אחר לפי חשבון! שאני גבי מעשר, דאמר קרא ״(דברים יד״, כב) ״עשר תעשר וגו'״, והיתירא זרעי אינשי, איסורא לא זרעי אינשי.

    4גופא, א"ר חנינא תירתאה א"ר ינאי: בצל של תרומה שנטעו, ורבו גידוליו על עיקרו מותר. למימרא דגידולי׃

    Tosafot

    אם היו עלין [שלהן] שחורין אסוריןאף מה שגדלו בששית אלמא היתר דידהו פקע:

    אמר ליה רב חסדא מי סברת על עיקר קתני אסורין על תוספת קתני - אבל על עיקר מותר אם ניכר מן הגידולין:

    א"הדלת"ק אין איסור אלא בגידולין לבד מאי אתא למימר דתני ר"ג הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור רבן גמליאל [קאמר] אפי' עליהן שרי ואינם אסורין אלא הגדל בחיוב כלומר באיסור שביעית אבל הגדל בפטור כלומר בהיתר קודם שביעית ונהי דאין העיקר ניכר וכולו אסור מכל מקום נפקא מינה במה שהעיקר מותר שאינו צריך ששים רק מן הגידולין:

    ת״ק נמי הכי קאמרבתמיה דלדידך דאמרת דלת״ק אינו אוסר אלא הגידולין: ה״ג כולה מתניתין ר״ג [קתני לה] (דלת״ק אינו אסור אלא גידולין) ועד כאן לא שמיע ליה לר״ג דלא טרח אבל טרח בטל ברוב כך השיב לו רבה דסבירא ליה דהתר פקע וקאמר דר״ג נמי דאמר גדלו בפטור פטור מודה הכא בליטרא בצל שתיקנה וזרעה שהיתר שבו פקע דהתם במילתי' דר״ג לא טרח בגידולין ומאיליהם הם באים הלכך לא חשיבי לבטל העיקר אבל בבצל דטרח בגידולין והחשיבם מבטלין את העיקר ואמר הר״ם דהאי טעמא דטרח ולא טרח היינו כדאמר במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ע -) גבי הך דבצל שתיקנה דהכא דטרח בנטיעתו אבל התם בגידולין דשביעית לאו היינו נטיעתו כלו' אין הנטיעה באיסור שבערב שביעית נטועי' ובאים משביעית אבל הכא תחלת נטיעתה [באה בשביעית] לכך מבטלין גידולין לעיקר ודבר זה מגומגם דליתא להך מילתא דר״ג גבי הך ברייתא ואם היו שחורים עליהן:

    והרי ליטרא מעשר טבלפי' לעיל אלמא אף על גב דלא קא טרח לא קמבטלי:

    שאני התםבהך דקאמר דמתעשר לפי כולה דאמר קרא עשר תעשר את תבואת זרעך אלמא תבואה זרועה בעי לעשורי כל המעשרות והך נמי שתיקנה הוי סתם זריעה דהיתירא זרעי אבל איסור לא זרעי שאין דרך לזרוע מעשר עצמו כשאינו מתוקן לתרומת מעשר ומינה לא איירי קרא הלכך לא בטל ולא בעי לעשורי כבתחלה כיון דטרח בטלה אבל בהך ליטרא שתיקנה דהיינו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה יש לנו להעמיד בזה קרא דעשר תעשר שצריך לחזור ולעשר כבתחלה:

    גופא אמר רבי חנינא טירטאה בצל של תרומה כו' מותרדהוי חולין ומותר לזרים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    מי סברת על עיקר קתני על תוספת קתניוקשיא לי ומאי נפקא מיניה והא אי אפשר לברר ולהפריש היתר תוך איסור. ויש לומר דנפקא [מיניה] לתערובתן שאין אוסרין אלא לפי חשבון (איסור) [האיסורא] אי נמי הכי קאמר מי סברת מחמת העיקר שנתבטל וחזר להיות אסור קתני.

    אם עליו שלהן שחורות אסוריןלא אמרו אלא מחמת תערובת התוספת שבהן ועל כרחך לא שמעת ליה לר' שמעון בן גמליאל אלא דלא טרח, קושיא היא דחזר והקשה רבא לרב חסדא, כלומר אפילו אם תמצי לומר דכולה ר' שמעון בן גמליאל הוא ור' שמעון בן גמליאל לא אסר אלא הגדל באיסור, הני מילי דלא טרח לבטל את העיקר, כי הכא שטרח וזרעה ליטרא בצלים דכיון שטרח כבר בטלין.

    גופא אמר רבי חנינא תורתאה אמר רבי ינאי בצל של תרומה כו'למימר דגדולי היתר מעלין את האיסור. קשיא לי הדין לישנא דמינה משמע דלא קשיא ליה אלא כשגידולי היתר מבטלין את העיקר האסור אבל הגידולין מיהא מותרין וליתא, דעיקר קושיא על הגידולין בעצמן היא שהוא קורא אותם גידולי היתר ואינן אלא אסורין, דתנן גידולי תרומה תרומה [היכי הוי ליה למימר למימרא דגידול תרומה אינן תרומה והא תנן גידולי תרומה תרומה – לפי השי"מ] ולישנא נמי דקאמר הא נמי תנינא [גידולי גידולין חולין קשיא לי, דלא הוי ליה למימר הא נמי תנינא – לפי השי"מ] דאדרבה הא נמי ליתא, דכיון דאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין תרומה דתנן הטבל כו'. ואפשר לתרץ בזו דלרווחא דמלתא אקשינן הכי, והכי קאמר אי בצל דנקט לאו דוקא אלא בדבר שזרעו כלה קאמר, הא פשיטא, דהא תנן תרומה גידוליה חולין, ואי בצל דוקא קאמר ולמימר דאפילו בדבר שאין זרעה כלה גידולי גידולין מותרין, הא ליתא דהא תנן הטבל כו' ועדיין צריך לי עיון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 59b

    Nedarim 59b. The full printed text of this folio side — 4 numbered segments, about 127 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אתוספת קתני דאסורין לאכלן בשמינית דחייב לבערן אבל העיקר שרי דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך:

    הגדל בחיוב בשביעית חייב בביעור:

    והגדיל בפטור דזהו העיקר הגדל בששית פטור הכי נמי קאמר תנא קמא כו':

    תריץ כולה מתניתין ר' שמעון בן גמליאל קתני לה והכי קתני שרשב"ג אומר הגדל כו'. ולעולם אמרי' היתר שבהם להיכן הלך: וקא מהדר גמרא לעול' ואפי' לר"ש לא אמרי' היתר שבהן להיכן הלך ועד כאן לא אמר רשב"ג הגדל בפטור פטור דאמרינן היתר שבהן להיכן הלך דלא קא בטיל היתר היכא דלא קא טרח כגון התם שירדו עליהן גשמים וצמחו מאיליהן אבל היכא דקא טרח כגון הכא דנטען כדקתני שתיקנה וזרעה הואיל ועבד בה מעשה גידולין של איסור מבטלין את ההיתר והוי הכל אסור להכי מתעשר לפי כולה:

    מעשר עליה לפי חשבון ואף על גב דקא טרח לגבי שאר גידולין:

    היתירא זרעי אינשי דבר שהוא מתוקן רגילים בני אדם לזרוע וסגי ליה בשני מעשרות במעשר ראשון ומעשר שני אבל דבר של איסור אין רגילין בני אדם לזרוע והואיל ואיהו קא זרע באיסורא שזרעה בלא תרומה ומעשר קנסינן ליה השתא שמעשר אותו עישור שהיה לו ליתן אשתקד שלא ישתכר בכך:

    Rashi on Nedarim 59b · Sefaria

    Tosafot

    אם היו עלין [שלהן] שחורין אסורין אף מה שגדלו בששית אלמא היתר דידהו פקע:

    אמר ליה רב חסדא מי סברת על עיקר קתני אסורין על תוספת קתני - אבל על עיקר מותר אם ניכר מן הגידולין:

    א"ה דלת"ק אין איסור אלא בגידולין לבד מאי אתא למימר דתני ר"ג הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור רבן גמליאל [קאמר] אפי' עליהן שרי ואינם אסורין אלא הגדל בחיוב כלומר באיסור שביעית אבל הגדל בפטור כלומר בהיתר קודם שביעית ונהי דאין העיקר ניכר וכולו אסור מכל מקום נפקא מינה במה שהעיקר מותר שאינו צריך ששים רק מן הגידולין:

    ת״ק נמי הכי קאמר בתמיה דלדידך דאמרת דלת״ק אינו אוסר אלא הגידולין: ה״ג כולה מתניתין ר״ג [קתני לה] (דלת״ק אינו אסור אלא גידולין) ועד כאן לא שמיע ליה לר״ג דלא טרח אבל טרח בטל ברוב כך השיב לו רבה דסבירא ליה דהתר פקע וקאמר דר״ג נמי דאמר גדלו בפטור פטור מודה הכא בליטרא בצל שתיקנה וזרעה שהיתר שבו פקע דהתם במילתי' דר״ג לא טרח בגידולין ומאיליהם הם באים הלכך לא חשיבי לבטל העיקר אבל בבצל דטרח בגידולין והחשיבם מבטלין את העיקר ואמר הר״ם דהאי טעמא דטרח ולא טרח היינו כדאמר במנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ע -) גבי הך דבצל שתיקנה דהכא דטרח בנטיעתו אבל התם בגידולין דשביעית לאו היינו נטיעתו כלו' אין הנטיעה באיסור שבערב שביעית נטועי' ובאים משביעית אבל הכא תחלת נטיעתה [באה בשביעית] לכך מבטלין גידולין לעיקר ודבר זה מגומגם דליתא להך מילתא דר״ג גבי הך ברייתא ואם היו שחורים עליהן:

    והרי ליטרא מעשר טבל פי' לעיל אלמא אף על גב דלא קא טרח לא קמבטלי:

    שאני התם בהך דקאמר דמתעשר לפי כולה דאמר קרא עשר תעשר את תבואת זרעך אלמא תבואה זרועה בעי לעשורי כל המעשרות והך נמי שתיקנה הוי סתם זריעה דהיתירא זרעי אבל איסור לא זרעי שאין דרך לזרוע מעשר עצמו כשאינו מתוקן לתרומת מעשר ומינה לא איירי קרא הלכך לא בטל ולא בעי לעשורי כבתחלה כיון דטרח בטלה אבל בהך ליטרא שתיקנה דהיינו כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה יש לנו להעמיד בזה קרא דעשר תעשר שצריך לחזור ולעשר כבתחלה:

    גופא אמר רבי חנינא טירטאה בצל של תרומה כו' מותר דהוי חולין ומותר לזרים:

    Tosafot on Nedarim 59b · Sefaria

    Rashba

    מי סברת על עיקר קתני על תוספת קתני וקשיא לי ומאי נפקא מיניה והא אי אפשר לברר ולהפריש היתר תוך איסור. ויש לומר דנפקא [מיניה] לתערובתן שאין אוסרין אלא לפי חשבון (איסור) [האיסורא] אי נמי הכי קאמר מי סברת מחמת העיקר שנתבטל וחזר להיות אסור קתני.

    אם עליו שלהן שחורות אסורין לא אמרו אלא מחמת תערובת התוספת שבהן ועל כרחך לא שמעת ליה לר' שמעון בן גמליאל אלא דלא טרח, קושיא היא דחזר והקשה רבא לרב חסדא, כלומר אפילו אם תמצי לומר דכולה ר' שמעון בן גמליאל הוא ור' שמעון בן גמליאל לא אסר אלא הגדל באיסור, הני מילי דלא טרח לבטל את העיקר, כי הכא שטרח וזרעה ליטרא בצלים דכיון שטרח כבר בטלין.

    גופא אמר רבי חנינא תורתאה אמר רבי ינאי בצל של תרומה כו' למימר דגדולי היתר מעלין את האיסור. קשיא לי הדין לישנא דמינה משמע דלא קשיא ליה אלא כשגידולי היתר מבטלין את העיקר האסור אבל הגידולין מיהא מותרין וליתא, דעיקר קושיא על הגידולין בעצמן היא שהוא קורא אותם גידולי היתר ואינן אלא אסורין, דתנן גידולי תרומה תרומה [היכי הוי ליה למימר למימרא דגידול תרומה אינן תרומה והא תנן גידולי תרומה תרומה – לפי השי"מ] ולישנא נמי דקאמר הא נמי תנינא [גידולי גידולין חולין קשיא לי, דלא הוי ליה למימר הא נמי תנינא – לפי השי"מ] דאדרבה הא נמי ליתא, דכיון דאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין תרומה דתנן הטבל כו'. ואפשר לתרץ בזו דלרווחא דמלתא אקשינן הכי, והכי קאמר אי בצל דנקט לאו דוקא אלא בדבר שזרעו כלה קאמר, הא פשיטא, דהא תנן תרומה גידוליה חולין, ואי בצל דוקא קאמר ולמימר דאפילו בדבר שאין זרעה כלה גידולי גידולין מותרין, הא ליתא דהא תנן הטבל כו' ועדיין צריך לי עיון.

    Rashba on Nedarim 59b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בבצלים של ששית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו שאם עלים שלהם שחורין אסורין ומכל מקום דוקא הגידולין אבל העיקר מותר ר"ל אם ניכר מן הגידולין ואם אינו ניכר נפקא מינה לתערובתו שאין אוסר אלא לפי חשבון האיסור ולענין ביאור זה שאמרו אי הכי מאי אתא רשב"ג למימר דתניא רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב בפטור פטור ר"ל שאף בעליהן שחורים אין אסור אלא הגדל בחיוב ר"ל באיסור שביעית אבל הגדל בפטור ר"ל בהיתר שקודם שביעית מותר תנא קמא נמי לדידך דאמרת דאתוספת לחוד קאמר לה הכי אמר קושיא היא שהקשה רבא לרב חסדא לומר דתנא קמא אף בעיקר היה אוסר והשיבו רב חסדא דכולא מתניתין בין רישא בין סיפא רבן שמעון בן גמליאל היא ופרושי קא מפרש היא והיתר שבה במקומו עומד וחזר רבא והקשה לו ואפילו תימא דכולה רשב"ג היא ורבן שמעון בן גמליאל לא אסר אלא הגדל באיסור דלמא הני מילי במילתא דלא טרח כגון בצל שירדו עליו גשמים שלא נטיעתו גרמה צמיחת שביעית אלא הגשמים גרמו אבל היכא דטרח כגון בבצל שטרח לתקנה קודם שיזרע וזריעתו היא הגורמת דין הוא שיבטלו הגידולין את העיקר ובטיל ברובו דקאמר שהוא בטל ברוב ליתן עליו חיוב הרוב והקשה וכל היכא דטרח בטיל ברובא והרי ליטרא מעשר טבל דקא טרח וקתני אותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון ממקום אחר אלמא אע"פ דטרח לא בטיל ותירץ שאני התם ר"ל בבצל שאמרו מתעשרת לפי כולה דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך אלמא התבואה זרועה צריכה לעשר והיא בכלל המעשרות וזו שנתקנה הויא סתם זרועה דכי זרעי אינשי דהיתרא זרעי וסגי ליה במעשר ראשון ושני אבל מעשר הטבול לתרומה שבו לא איירי מיניה קרא דסתם זרועה אינה בזריעת איסור ומתוך כך אין גידולין מבטלין את העקר ולא סגי לה במעשר ראשון ושני אלא מעשר עליה תרומת מעשר אחר:

    Meiri on Nedarim 59b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י בד"ה אתוספת כו' דאסורין לאכלן כצ"ל הלך הס"ד ואחר כך מ"ה וקא מהדר תלמודא לעולם ואפילו לר"ש כו' כצ"ל פטור דאמרינן כצ"ל היתר היכא הד"א דנטען כדקתני כצ"ל כולה הס"ד:

    הרא"ש מותר הס"ד לה הס"ד:

    ר"ן גדילתו הס"ד מעלין הס"ד ומעלין הס"ד ואח"כ מ"ה ה"נ תנינא כצ"ל טבל הוו הס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 59b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    מי סברת על עיקר קתני על תוספת קתני וקשיא לי ומאי נפקא מינה והא אי איפשר לברר ולהפריש היתר מתוך איסור. וי"ל דנפקא מינה לתערובתן שאין אוסרין אלא לפי חשבון האיסור. אי נמי הכי קאמר ליה מי סברת מחמת העיקר שנתבטל וחזר להיות איסור קתני אם שחורות אסורים לא אמרו אלא מחמת תערובות התוספת שבהן. הרשב"א ז"ל. איסורא כגון טבל לא זרע והוה מצי לשנויי שאני טבל דהוה ליה דבר שיש לו מתירין והוה נמי מצי לשנויי ההיא תנא דבצלים היא ולא רשב"ג אלא ניחא ליה לתרץ שינויי דמסמיך ליה אקרא. שיטה.

    גופא א"ר חנינא תורתאה א"ר ינאי בצל של תרומה וכו' למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור. קשיא לי הדין לישנא דמיניה משמע דלא קשיא ליה אלא כשגידולי היתר מבטלין את העיקר האיסור אבל הגידולין מיהא מותרין. וליתא דעיקר קושיא על הגידולין בעצמן היא שהוא קורא אותם גידולי היתר ואינם אלא אסורין דתנן גידולי תרומה תרומה. והכי הוה ליה למימר למימרא דגידולי תרומה אינן תרומה והא תנן גידולי תרומה תרומה ולישנא נמי דקאמר הא נמי תנינא גידולי גידולין חולין קשיא לי דלא הוה ליה למימר הא נמי תנינא דאדרבא הא נמי ליתא כיון דאין זרעו כלה אפילו גידולי גידולין תרומה דתנן הטבל וכו'. ואיפשר לתרץ בזו דלרוחא דמילתא אקשינן הכי והכי קאמר אי בצל דנקט לאו דוקא וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. הרשב"א ז"ל. ובשטה תירץ וז"ל: (ומשני) ומקשינן כיון דחשבת בצל דבר שאין זרעו כלה אם כן אפילו גידולי גידולין אסורין דתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה כגון חמשת המינין שלא גזרו בשמונה עשרה דבר אלא על גידולי תרומה כדמפרש טעמא בפרק ראשון דמסכת שבת ובטבל ליכא למגזר ההיא גזירה ואינו צריך לחלק ביניהם דלאו עלה קאימנא השתא. עד כאן. ומשני הא דשרי רבי ינאי בגידולי גידולין מיהו אנן דמייתינן מינה ראיה בריש שמעתין בגידולין גופייהו משמע. שטה.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 59b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 59, Amud Bet, about 127 words in 4 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 4 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 146 words

      Opens “אם היו עלין שלהן שחורין אסורין, הוריקו…”

    2. Segment 226 words

      Opens “כולה מתני' רבן שמעון בן גמליאל קתני…”

      Named: רבן שמעון.

    3. Segment 338 words

      Opens “וכל היכא דקא טרח בטיל ברובא? והרי…”

    4. Segment 417 words

      Opens “גופא, א"ר חנינא תירתאה א"ר ינאי: בצל…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Nedarim 59b · Segment 2 — “כולה מתני' רבן שמעון בן גמליאל קתני לה. ועד…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 59b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026