Talmud Builders

    Nedarim 84b

    Back to index

    English translation — Nedarim 84b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And the Rabbis say: He must designate poor man’s tithe by name, but he need not actually set it aside and give it to anyone, as a poor person cannot claim the tithe without bringing proof that he has a right to it. Rav Yosef now suggests: What, is it not that according to the one, i.e., the Rabbis, who says that the uncertainty as to whether or not poor man’s tithe had been separated by the am ha’aretz renders the produce forbidden as untithed produce [ tevel ], and therefore the owner of the produce must designate the poor man’s tithe by name, he holds that the owner of the produce has the benefit of discretion, meaning that he may give the poor man’s tithe to the poor person of his choice. And since he has the benefit of discretion, the option that a woman who vowed not to benefit from people should take poor man’s tithe is ineffective, as she would be receiving benefit from the owner of the tithe, since he could have given it to someone else.

    2Rav Yosef continues: And according to the one, i.e., Rabbi Eliezer, who says that he need not designate poor man’s tithe by name, he holds that the uncertainty as to whether or not poor man’s tithe had been separated by the am ha’aretz does not render the produce forbidden as untithed produce. And whenever the case is that uncertainty does not render the produce forbidden as untithed produce, the owner does not have the benefit of discretion and does not choose to which poor person he will give it. And therefore one who vowed not to benefit from people is permitted to derive benefit from poor man’s tithe, as he is not receiving it from anyone.

    3Abaye said to him: This proof is not conclusive, as it may be that everyone agrees that the uncertainty as to whether or not poor man’s tithe had been separated by the am ha’aretz renders the produce forbidden as untithed produce, and that Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree with regard to this issue: Rabbi Eliezer maintains that amei ha’aretz are not suspected of failing to set aside poor man’s tithe. Therefore, one who purchases demai from an am ha’aretz need not be concerned that its poor man’s tithe might not have been set aside. Rabbi Eliezer maintains this opinion because were the am ha’aretz to declare all his property ownerless and therefore become a poor man, and then take the poor man’s tithe himself, he would suffer no loss when he set aside this tithe, and therefore it is assumed that he separated it.

    4And the Rabbis maintain that while it is theoretically possible for one to avoid having to actually part from his poor man’s tithe, this is uncommon, as a person does not ordinarily declare his property ownerless for this purpose, as he is afraid that perhaps someone else will acquire it in the meantime. Consequently, one who sets aside poor man’s tithe from his produce is assumed to incur a loss, and therefore amei ha’aretz are suspected with regard to this tithe. Accordingly, no satisfactory explanation has yet been given as to why the baraita permits a woman who vowed not to derive benefit from people to take poor man’s tithe.

    5Rava says that it is possible to explain the apparent contradiction between the sources with regard to benefit from poor man’s tithe without recourse to a tannaitic dispute: Here, the mishna is referring to poor man’s tithe distributed in the owner’s house, i.e., poor man’s tithe that had not been distributed in the threshing floor but was brought home and must now be distributed to the poor who visit the house, as the term giving is written in the verse with regard to such a tithe: “And you shall give to the Levite, to the stranger, to the orphan, and to the widow” (Deuteronomy 26:12), and the owner is entitled to give the tithe to the poor man of his choice, as the benefit of discretion is conferred upon him. Due to that reason, it is prohibited for one who vowed not to derive benefit from people to derive benefit from this type of poor man’s tithe.

    6There, however, the baraita is referring to poor man’s tithe that is distributed in the threshing floor. Since with regard to such a tithe it is written: “And you shall leave it at your gates” (Deuteronomy 14:28), the owner cannot designate it for a particular person, and any poor person who comes by may take it from him. As the owner lacks the benefit of discretion, one who vows not to benefit from people is permitted to benefit from this poor man’s tithe.

    7§ The mishna teaches that if one said: I will not let priests and Levites benefit from me, they can take the priestly and Levitical gifts from him against his will. The Gemara notes: Apparently, the benefit of discretion to give his teruma and tithes to the priest or Levite of his choice is not considered to have monetary value. The priests and Levites can take the gifts from the owner of the produce against his will, and the latter is not regarded as having conferred benefit upon them.

    8But say the latter clause of the mishna, which states that if the person said: I will not let these specific priests and these specific Levites benefit from me, these gifts are taken by others. But these priests and Levites specified in his vow may not take these gifts. Apparently, this ruling indicates that the benefit of discretion is considered to have monetary value, and therefore the owner can prohibit specific priests or Levites from deriving benefit from him.

    9Rav Hoshaya said: This is not difficult; this second ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and that first ruling is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita : If one steals another’s untithed produce and eats it, he must pay him the value of his untithed produce, i.e., the full value of what he stole. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, disagrees and says: He pays him only the value of the non-sacred produce it contained. The thief does not have to pay him the value of the teruma and tithe included in the untithed produce, as these portions do not belong to the owner of the produce. What, is it not the case that they disagree about this:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וחכ"א קורא שם ואין צריך להפרישאלא נותן עיניו בצד זה ואומר מכאן אני נוטל ואוכלו הוא בעצמו דהמוציא מחבירו עליו הראיה דאמר ישראל לעני אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ ויהיבנא לך והכי אמרי' בפ' בתרא דסוטה (דף מח.) מעשר ראשון ומעשר עני המע"ה:

    מאי לאו מ"ד ספקו אינו טובלדהיינו ר"א אומר אינו צריך לקרות שם קסבר אפי' במעשר עני ודאי לית ליה טובת הנאה אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו והואיל דקיל כולי האי דאין ספקו טובל איכא נמי האי קילותא דאין בה טובת הנאה מה שאין כן בתרומה דספקה טבלה ויש בה טובת הנאה כדאמרינן אומר אדם לחבירו טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן ולמאן דאמר קורא שם כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים:

    אמר ליה אביי דכולי עלמא ספקו טובל כו'והלכך מתני' דלא קתני מעשר עני דברי הכל היא דכיון דספקו טובל בודאי אית ביה טובת הנאה ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו אבל ברייתא דקתני דאכלה נמי במעשר עני לא ר' אליעזר היא ולא רבנן:

    רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על הפרשת מעשר ענידודאי מפרשי ליה דלא איכפת להו דהדר קא אכלי ליה דכיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה כו':

    רבנן סבריודאי נחשדו ולא מפרשי והא דאמר דמפקר להו לנכסיה הא לא עבדי דסבר אי מפקרנא לנכסאי דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו הלכך נחשדו:

    במעשר עני המתחלק בתוך הביתלאחר שהכניס תבואתי לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן לפי שנאנס או שלא מנא עניים ליתן להם הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו ובההוא מעשר כיון דכתיב ביה נתינה אית ביה טובת הנאה נמי כתרומה דכתיב בה נמי נתינה תתנו תרומה לכהן: והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן דההוא כתיב ביה והנחת בשעריך דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה:

    יטלו בעל כרחומתנת כהונתם דלאו דידיה קא שקלי אלא דלהון אלמא מדקתני יטלו בעל כרחי דטובת הנאה דאית ליה אפשר למיתן לכהן וללוי אחר שנחזיק לו טובה לא הוי ממון ולא מיתחזי כמאן דמיתהני מיניה:

    אימא סיפא כו' יטלו אחריםאבל להני מצי לעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון:

    דרבי אומרמשלם לו דמי טבלו סבר דטובת הנאה שהיה שלו באותם מתנות בהאי טבל כהיה נותן לכהן שירצה הוי ממון ולהכי משלם לו דמי כולו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 84 עמוד ב

    1וחכ"א קורא שם, ואין צריך להפריש. מאי לאו, למ"ד ספקו טובל, קסבר: אית ליה טובת הנאה, וכיון דאית ליה טובת הנאה לא מהניא.

    2ולמאן דאמר [אינו] קורא שם, קסבר: ספקו אינו טובל, וכל שספקו אינו טובל לית ליה טובת הנאה, ושרי ליה לאיתהנויי.

    3אמר ליה אביי: דכ"ע ספקו טובל, ור' אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי. רבי אליעזר סבר: לא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני. כיון דאילו מפקר נכסיה והוי עני ושקל ליה הוא לית ליה פסידא.

    4ורבנן סברי: נכסיה לא מפקר איניש, דמירתת דלמא זכי בהו איניש אחרינא. הלכך נחשדו.

    5רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך הבית, דכתיב״א ביה נתינה״: (דברים כו. יב) ונתת ללוי לגר וגו' מש"ה אסור ליה לאיתהנויי׃

    6כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כיון דכתיב ״ביה (דברים יד״, כח) והנחת בשעריך שרי ליה לאיתהנויי׃

    7״כהנים ולוים נהנין לי״ יטלו כו' אלמא טובת הנאה אינה ממון!

    8אימא סיפא כהנים אלו ולוים אלו נהנין לי יטלו אחרים אבל להני לא אלמא טובת הנאה ממון׃

    9אמר רב הושעיא לא קשיא, הא רבי, והא ר' יוסי ב"ר יהודה. דתניא: הגונב טבלו של חבירו ואכלו משלם לו דמי טבלו, דברי רבי. רבי יוסי בר"י אומר: אינו משלם אלא דמי חולין שבו. מאי לאו בהא קמיפלגי,׃

    Tosafot

    קורא שםומפרישו לעצמו דהמוציא מחבירו עליו הראיה דשמא עם הארץ הפרישו ואין צריך להפרישו - כלומר אין צריך לתתו לעני:

    ספקו אינו טובלכלומר ספקו אינו אוסרו משום טבל דכי נמי לא הופרש מותר לאכול הימנו ולאו דוקא ספיקו דה"ה ודאי דהוי כדאמרינן לקט ופאה [באם] לא הניחם אין טובלין התבואה וכיון דספקו אינו טובל ודאי לית ביה טובת הנאה ושרי לאיתהנוי ותימה מה ענין טובל אצל טובת הנאה דאילו דינא דטובת הנאה נפקא לן בפרק הזרוע (חולין קלא.) דהנך דכתיב בהו ונתת אית בהו טובת הנאה והכא לא כתיב ונתת ואומר הר"ם דודאי טובל דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו ודרשינן סנהדרין פג.) בעתידים לתרום הכתוב מדבר וכיון דכתיב בהו ירימו כמאן דכתיב ונתת דמי:

    ומ"ס צריך לקרות שם וכו'מתניתין כרבנן וברייתא כר"א:

    דלמא דכ"ע ספיקו טובלאבל אינו טובל לא מצי למימר דא"כ אמאי קורא שם:

    לא נחשדו וכו'דאין לו הפסד:

    במעשר עני המתחלק בתוך הביתדאמר בפרק הזרוע (חולין קלא.) מעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה דכתיב ביה נתינה דכתיב ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה ובבית הגרנות כתיב והנחת בשעריך והיינו כמו תעזוב ור"ת מפרש דבספרי רמי להני קראי אהדדי כתוב אחד אומר ונתת וכתוב אחד אומר והנחת בימות החמה יניחנו בגורן אבל בימות הגשמים יניחנו בבית פן יטנף מן הגשמים הלכך אז מתחלק בבית ואז יש בו טובת הנאה לבעלים:

    אלמא טובת הנאה אינה ממון אימא סיפא וכו':

    [דרבי סבר] טובת הנאה ממוןולכך משלם דמי תרומה שבו ורישא רבי יוסי ברבי יהודה וסיפא רבי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    קסבר ספיקו אינו טובלכלומר ודאי אינו טובל מדאורייתא, וכיון שכן ספיקו אינו טובל אפילו מדרבנן, וכיון דספיקו אינו טובל לית ביה טובת הנאה ושרי לאיתהנויי מיניה וכו'. ואם תאמר ומה ענין טובת הנאה אצל טובל [ואינו טובל – לפי השי"מ] דהא טובת הנאה מדכתיב ונתת נפקא לן בחולין [קלא, ב], תירצו בתוספות [ד"ה ספקו] בשם הר"מ בר שנאור ז"ל דכיון דדרשינן [סנהדרין פג, א] את אשר ירימו בעתידין לתרום, אזהרה לאוכל טבל, כל הנהו דטבילי אית בהו טובת הנאה, דירימו משמע כמו נתינה, ואף על גב דבמעשר עני גופיה כתיבה נתינה הא כתיב נמי והנחתו, אבל ירימו אלים לן דאיתקיש נתינתן. ומורי הרב ז"ל פירש לשון אחר, דכיון דכל המעשרות טבילי וזה אינו טובל, מדמינן ליה ללקט שכחה ופאה וסמכינן על קרא דכתיב [דברים יד, כח] והנחתו בשעריך, ולמאן דאמר טובל כשאר המעשרות מדמינן ליה לשאר המעשרות, ואזלינן בתר קרא דכתיב וגם נתתיו.

    מתחלק בתוך הגרנותפירש רבינו תם דבספרי רמו להו לקראי אהדדי, כתיב [דברים יד, כו] ונתת וכתיב [כח] והנחתו בשעריך, ומשני כיצד כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים כלומר בימות החמה שאדם מניח הפירות בבית הגרנות התם לית ביה טובת הנאה, אבל בימות הגשמים שאדם מכניסתן לבית כדי שלא יטנפו בגשמים בגרנות, התם כתיב ונתת ואז טובת הנאה לבעלים. ויש מפרשים בהפך דמקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחתו בשעריך כתיב כלומר שיוציאנו מן הבית ויניחנו בגרנות, כלומר דכל ימות הגשמים אינו צריך להוציאו אלא מחלקו בתוך ביתו, ואז יש לו בו טובת הנאה, אבל בימות החמה שאינו ירא שיטנפו מן הגשמים, מוציאו ומניחו בגורן והן באין ונוטלין.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 84b

    Nedarim 84b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 195 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וחכ"א קורא שם ואין צריך להפריש אלא נותן עיניו בצד זה ואומר מכאן אני נוטל ואוכלו הוא בעצמו דהמוציא מחבירו עליו הראיה דאמר ישראל לעני אייתי ראיה דלא הפרישו עם הארץ ויהיבנא לך והכי אמרי' בפ' בתרא דסוטה (דף מח.) מעשר ראשון ומעשר עני המע"ה:

    מאי לאו מ"ד ספקו אינו טובל דהיינו ר"א אומר אינו צריך לקרות שם קסבר אפי' במעשר עני ודאי לית ליה טובת הנאה אלא כל עני שיבא תחילה יטלנו בעל כרחו והואיל דקיל כולי האי דאין ספקו טובל איכא נמי האי קילותא דאין בה טובת הנאה מה שאין כן בתרומה דספקה טבלה ויש בה טובת הנאה כדאמרינן אומר אדם לחבירו טול סלע זה ותן תרומתך לבן בתי כהן ולמאן דאמר קורא שם כולה מתניתין מתוקמא אליבא דחכמים:

    אמר ליה אביי דכולי עלמא ספקו טובל כו' והלכך מתני' דלא קתני מעשר עני דברי הכל היא דכיון דספקו טובל בודאי אית ביה טובת הנאה ואהכי אינה יכולה ליהנות ממנו אבל ברייתא דקתני דאכלה נמי במעשר עני לא ר' אליעזר היא ולא רבנן:

    רבי אליעזר סבר לא נחשדו עמי הארץ על הפרשת מעשר עני דודאי מפרשי ליה דלא איכפת להו דהדר קא אכלי ליה דכיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה כו':

    רבנן סברי ודאי נחשדו ולא מפרשי והא דאמר דמפקר להו לנכסיה הא לא עבדי דסבר אי מפקרנא לנכסאי דלמא אתי איניש אחרינא וזכי בהו הלכך נחשדו:

    במעשר עני המתחלק בתוך הבית לאחר שהכניס תבואתי לאוצר ולא הפריש ממנה מעשר עני בגורן לפי שנאנס או שלא מנא עניים ליתן להם הלכך כי משכח עניים מיבעי ליה למיתב להו ובההוא מעשר כיון דכתיב ביה נתינה אית ביה טובת הנאה נמי כתרומה דכתיב בה נמי נתינה תתנו תרומה לכהן: והא דקתני בברייתא דיכולה ליהנות ממעשר עני באותו המתחלק בעוד שהוא בגורן דההוא כתיב ביה והנחת בשעריך דהיינו בשעת הגורן וההוא לית ביה טובת הנאה דהא איהו מנח ליה התם ושקיל ליה כל מאן דבעי ואהכי שריא לאיתהנויי ביה:

    יטלו בעל כרחו מתנת כהונתם דלאו דידיה קא שקלי אלא דלהון אלמא מדקתני יטלו בעל כרחי דטובת הנאה דאית ליה אפשר למיתן לכהן וללוי אחר שנחזיק לו טובה לא הוי ממון ולא מיתחזי כמאן דמיתהני מיניה:

    אימא סיפא כו' יטלו אחרים אבל להני מצי לעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון:

    1 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    קורא שם ומפרישו לעצמו דהמוציא מחבירו עליו הראיה דשמא עם הארץ הפרישו ואין צריך להפרישו - כלומר אין צריך לתתו לעני:

    ספקו אינו טובל כלומר ספקו אינו אוסרו משום טבל דכי נמי לא הופרש מותר לאכול הימנו ולאו דוקא ספיקו דה"ה ודאי דהוי כדאמרינן לקט ופאה [באם] לא הניחם אין טובלין התבואה וכיון דספקו אינו טובל ודאי לית ביה טובת הנאה ושרי לאיתהנוי ותימה מה ענין טובל אצל טובת הנאה דאילו דינא דטובת הנאה נפקא לן בפרק הזרוע (חולין קלא.) דהנך דכתיב בהו ונתת אית בהו טובת הנאה והכא לא כתיב ונתת ואומר הר"ם דודאי טובל דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו ודרשינן סנהדרין פג.) בעתידים לתרום הכתוב מדבר וכיון דכתיב בהו ירימו כמאן דכתיב ונתת דמי:

    ומ"ס צריך לקרות שם וכו' מתניתין כרבנן וברייתא כר"א:

    דלמא דכ"ע ספיקו טובל אבל אינו טובל לא מצי למימר דא"כ אמאי קורא שם:

    לא נחשדו וכו' דאין לו הפסד:

    במעשר עני המתחלק בתוך הבית דאמר בפרק הזרוע (חולין קלא.) מעשר עני המתחלק בתוך הבית יש בו טובת הנאה דכתיב ביה נתינה דכתיב ונתת ללוי לגר וליתום ולאלמנה ובבית הגרנות כתיב והנחת בשעריך והיינו כמו תעזוב ור"ת מפרש דבספרי רמי להני קראי אהדדי כתוב אחד אומר ונתת וכתוב אחד אומר והנחת בימות החמה יניחנו בגורן אבל בימות הגשמים יניחנו בבית פן יטנף מן הגשמים הלכך אז מתחלק בבית ואז יש בו טובת הנאה לבעלים:

    אלמא טובת הנאה אינה ממון אימא סיפא וכו':

    [דרבי סבר] טובת הנאה ממון ולכך משלם דמי תרומה שבו ורישא רבי יוסי ברבי יהודה וסיפא רבי:

    Tosafot on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    קסבר ספיקו אינו טובל כלומר ודאי אינו טובל מדאורייתא, וכיון שכן ספיקו אינו טובל אפילו מדרבנן, וכיון דספיקו אינו טובל לית ביה טובת הנאה ושרי לאיתהנויי מיניה וכו'. ואם תאמר ומה ענין טובת הנאה אצל טובל [ואינו טובל – לפי השי"מ] דהא טובת הנאה מדכתיב ונתת נפקא לן בחולין [קלא, ב], תירצו בתוספות [ד"ה ספקו] בשם הר"מ בר שנאור ז"ל דכיון דדרשינן [סנהדרין פג, א] את אשר ירימו בעתידין לתרום, אזהרה לאוכל טבל, כל הנהו דטבילי אית בהו טובת הנאה, דירימו משמע כמו נתינה, ואף על גב דבמעשר עני גופיה כתיבה נתינה הא כתיב נמי והנחתו, אבל ירימו אלים לן דאיתקיש נתינתן. ומורי הרב ז"ל פירש לשון אחר, דכיון דכל המעשרות טבילי וזה אינו טובל, מדמינן ליה ללקט שכחה ופאה וסמכינן על קרא דכתיב [דברים יד, כח] והנחתו בשעריך, ולמאן דאמר טובל כשאר המעשרות מדמינן ליה לשאר המעשרות, ואזלינן בתר קרא דכתיב וגם נתתיו.

    מתחלק בתוך הגרנות פירש רבינו תם דבספרי רמו להו לקראי אהדדי, כתיב [דברים יד, כו] ונתת וכתיב [כח] והנחתו בשעריך, ומשני כיצד כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים כלומר בימות החמה שאדם מניח הפירות בבית הגרנות התם לית ביה טובת הנאה, אבל בימות הגשמים שאדם מכניסתן לבית כדי שלא יטנפו בגשמים בגרנות, התם כתיב ונתת ואז טובת הנאה לבעלים. ויש מפרשים בהפך דמקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחתו בשעריך כתיב כלומר שיוציאנו מן הבית ויניחנו בגרנות, כלומר דכל ימות הגשמים אינו צריך להוציאו אלא מחלקו בתוך ביתו, ואז יש לו בו טובת הנאה, אבל בימות החמה שאינו ירא שיטנפו מן הגשמים, מוציאו ומניחו בגורן והן באין ונוטלין.

    Rashba on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    כבר ביארנו במי שאמרה קונם שאני נהנית לבריות ונתגרשה שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה מפני שאין לבעלים טובת הנאה בהם מכל מקום במעשר עני אינה ניזונת שהרי יש בו טובת הנאה לבעלים ליתנה לכל עני שירצה דהא כתוב ביה נתינה דכתיב ונתת ללוי לגר ליתום ולאלמנה וכבר ביארנו שהוא ממון לענין נדרים ומכל מקום דוקא במעשר עני המתחלק בתוך הבית כגון שלא היו עניים בגורן והוצרך להניחו בבית בימות הגשמים אבל המתחלק בגורן בימות החמה הואיל וכתוב ביה והנחתו הרי הם לענין זה כלקט שכחה ופאה ונהנית ממנו והוא שהקשו בספרי כתוב אחד אומר ונתת וכתוב אחד אומר והנחתו בשעריך כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים:

    ולענין ביאור יש מקום עיון מה ענין לתלות טובת הנאה לטובל או אינו טובל וכמו שאמרו למאן דאמר אינו טובל לית בה טובת הנאה ומתהניא למאן דאמר טובל אית ביה טובת הנאה ולא מתהניא והרי טובת הנאה אינה תלויה אלא בלשון נתינה או לשון עזיבה והנחה הן שיהא טובל הן שאינו טובל פירשו בה שלדעת האומר אינו טובל מדמין אותו ללקט שכחה ופאה והולכין אחר מקרא של והנחתו בשעריך ולדעת האומר טובל מדמין אותו לשאר מעשרות והולכין אחר מקרא של ונתת ויש מפרשים שלדעת האומר שהוא טובל הרי הוא בכלל אשר ירימו וכדכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו שמשם יצא לנו לאוכל טבל שחייב מיתה בידי שמים ובעתידים ליתרם הכתוב מדבר וכיון דכתיב ביה ירימו הרי הוא לשון נתינה ואע"ג דכתיב ביה ונתת התם הא כתוב ביה והנחתו ויצא אחד בחבירו אבל ירימו הוא לשון חזק יותר עד שבא רבא וחילק בין מעשר המתחלק בתוך הבית למתחלק בגורן:

    הגונב טבלו של חברו משלם לו דמי כל הטבל ור"ל כפל כל הטבל ואין אומרין דוקא דמי חולין שבו אלא דמי כל הטבל ואע"פ שטובת הנאה אינה ממון קנסוהו רבנן לגנב ולענין ביאור זה שאמרו דכולי עלמא טובת הנאה אינה ממון והכא במתנות שלא הורמו כמי שהורמו קמפלגי ר"ל שלדעת האומר דמי טבלו כמי שהורמו דמיין ויש לו בהן מעכשו טובת הנאה ולדעת האומרים אינו משלם אלא דמי חולין שבו לאו כמי שהורמו דמיין ואין לו בהן עכשו טובת הנאה ושאלו בה ואי טובת הנאה אינה ממון מה לי הורמו מה לי לא הורמו כלומר שאף כשתאמר שהן כהורמו ויש לו בהן טובת הנאה מכל מקום אינה ממון עד שהוצרך לתרצה משום דקנסוה לגנב יכול היה לתרצה בשנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן שאם תאמר כהורמו דמיין הרי התרומות שלו לגמרי למכרן לכהנים וחייב להפרישן אבל לא ליתנן כמו שביארנו בשני של קדושין אלא שלא רצה להעמידה בדבר שאינו מצוי:

    Meiri on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ספקו טובל כצ"ל קסבר ספקו אינו טובל וכל שספקו אינו טובל כצ"ל אבל להני כצ"ל:

    רש"י רבנן הס"ד נחשדו הס"ד:

    בד"ה במעשה כו' דההיא כתיב כצ"ל ממון הס"ד:

    ברא"ש בד"ה קסבר כו' ודאי אינו טובל כצ"ל:

    ר"ן שם הס"ד תרומתן הס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ספקו אינו טובל אינו אוסרו משום טבל וכיון דספקו אינו טובל ודאו אין בו טובת הנאה לבעלים. פירוש כיון דאין איסור טבל בספקו מה שחייב להפריש מודאו אינו מוכח שתאסר התבואה שגם ודאו אינו טובל אלא מדרבנן אחר שלא גזרו איסור טבל על ספיקו ואם כן מה שמפריש מודאו כמו אדם שפורע חובו הילכך אין בו טובת הנאה לבעלים דללקט שכחה ופיאה שאינן טובלין מדמינן ליה דהנהו לית בהו טובת הנאה לבעלים דעזיבה כתיב בהו כדאמרינן בחולין בהזרוע. ומאן דאמר קורא שם קסבר ספיקו טובל הילכך ודאו מפריש מדאוריתא מכח איסור טבל הילכך לתרומה שמפרישה מכח טבל מדמינן ליה דההיא אית בה טובת הנאה לבעלים דנתינה כתיב בה דכתיב ראשית דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו הילכך אסיר ליה לאתהני. שטה.

    וכן פירש הרשב"א ז"ל וז"ל קסבר ספקו אינו טובל כלומר ודאי אינו טובל מדאורייתא וכיון שכן ספיקו אינו טובל אפילו מדרבנן וכיון דספיקו אינו טובל לית ביה טובת הנאה ושרי לאתהנויי מיניה וכו'. וא"ת ומה ענין טובת הנאה אצל טובל ואינו טובל דהא טובת הנאה מדכתיב ונתת נפקא לן בחולין. תירצו בתוספות בשם הר"ם בר שנאור ז"ל דכיון דדרשינן את אשר ירימו בעתידין לתרום אזהרה לאוכל טבל כל הנהו דטבילי אית בהו טובת הנאה דירימו משמע כמו נתינה ואף על גב דבמעשר עני גופיה כתיבא נתינה הא כתיב נמי והנחתו אבל ירימו אלים לן דאיתקוש נתינתן. ומורי הרב ז"ל פירש לשון אחר דכיון דכל המעשרות טבלי וזה אינו טובל מדמינן ליה ללקט שכחה ופיאה וסמכינן על קרא דכתיב והנחתו בשעריך. ולמאן דאמר טובל כשאר המעשרות מדמינן ליה לשאר המעשרות ואזלינן בתר קרא דכתיב וגם נתתיו. עד כאן. ויש גרסאות דגרסי על דברי רבי אליעזר דודאו אינו טובל והטעם משום דאשכחן ליה דמיקל בספיקו כל כך סבירא ליה דתבואה שלא הרימו ממנה מעשר עני אינו מתחייב עליהן משום טבל הילכך אית ביה טובת הנאה לבעלים ואסורה היא ליהנות מן המעשר עני ומתניתין רבי אליעזר היא ובריתא דמתירה ליהנות ממעשר עני שלהם רבנן היא דסבירא להו דצריך לקרות שם על מעשר עני ספק ומאחר שמחמיר בספק סבירא ליה דודאו טובל ומאחר שטובל אינו ממונו ומותרת ליהנות ממעשר עני ואחר כך גרסינן במילתיה דאביי דכולי עלמא ודאו טובל. הרי"ץ ז"ל. לרבי אליעזר דאמר ספיקו אינו טובל כדהכא בדמאי אם כן כאלו אינו שייך בתבואתו של בעל הבית וכהאי גוונא בודאי אף על פי שטובל בעוד שלא הפריש מעשר מכל מקום כשמפריש כאלו מתחלה לא היה שלו והוי כלקט שכחה ופיאה דאין בהם טובת הנאה לבעלים דבכל מתנות עניים כתוב בהן עזיבה לשון הפקר. ולמאן דאמר קורא לה שם הרי שיכא בממון בעל הבית ואסורה ליהנות ממעשר עני ודאי אבל בשל דמאי כולי עלמא מודו שהוא של בעלים ואפילו לבריתא אסורה בו. ויש שרוצים לפרש למאן דאמר ספיקו אינו טובל הרי כאלו כולו של בעל הבית הוא וכי האי גונא במעשר עני ודאי אית ביה טובת הנאה לבעלים ואסורה ליהנות ממנו והוא אליבא דרבי אליעזר. ולרבנן דצריך לקרות שם אם כן ספיקו טובל ואינו כולו של בעל הבית וכי האי גוונא בשל ודאי מותרת לאתהנויי מיניה. וראשון עיקר. הרא"ם ז"ל. ע"ש דכולי עלמא ספיקו טובל כגון שיש לו שני כריים מאחד עישר כל מעשר ומאחד לא עישר מעשר עני ולא ידע מאיזה מהן כיון שבודאי לא הפריש התם יש דין טבל גמור עליו וצריך לקרות שם והכא הוי טעמא דרבי אליעזר דודאי הפריש כדמפרש ואזיל. הרא"ם. ורבנן סברי נכסיה לא מפקר איניש דמרתת מאחר דקיימא לן דהפקר צריך שלשה ומתפרסם הדבר ויזכו בו אחרים הילכך נחשדו. הרי"ץ ז"ל. רבא אמר מתניתין דאסרה במעשר עני כשמתחלק בתוך הבית דכתיב ביה נתינה כגון בימות הגשמים שאינו יכול להניחו בשדה שמא יטנף. ובריתא במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כגון בימות הקיץ כשתיקן הגורן הניח לעניים והן מחלקין בהן. לישנא אחרינא במעשר של שנה שלישית דכתיב ביה מקצה שלש שנים וגו' והנחת בשעריך. וקשה לשון בתוך הגרנות דמשמע שרגילין בכל שנה לעשות כן אף על גב שגם בשנה שלישית רגילין לתקן כל תבואות שלא תקנן כדמוכח בסנהדרין (ובכל דוכתא) ובכמה דוכתי. מהשמטה (שמקום) אמר המגיה אפשר דצריך לומר: מכל מקום זה וזה קורא בתוך הגרנות. הרא"ם.

    משלם דמי טבלו לאו דוקא לפי ס"ד השתא דמשלם כולו אלא לפי טובת הנאה עודף של חולין. אי נמי כולו דוקא דחשיב ליה פעמים טובת הנאה לפי כולו שבלאו הכי נותן משלו לקרובו או לאוהבו. הרא"ם ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    בהר"ן ד"ה רבא אמר וכו' וה"פ עיין יבמות דף ק ע"א תד"ה מ"ע:

    Gilyon HaShas on Nedarim 84b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 84, Amud Bet, about 195 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 123 words

      Opens “וחכ"א קורא שם, ואין צריך להפריש. מאי…”

    2. Segment 220 words

      Opens “ולמאן דאמר [אינו] קורא שם, קסבר: ספקו…”

    3. Segment 333 words

      Opens “אמר ליה אביי: דכ"ע ספקו טובל, ור'…”

      Named: רבי אליעזר, אביי.

    4. Segment 414 words

      Opens “ורבנן סברי: נכסיה לא מפקר איניש, דמירתת…”

    5. Segment 522 words

      Opens “רבא אומר: כאן במעשר עני המתחלק בתוך…”

      Named: רבא.

    6. Segment 617 words

      Opens “כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כיון…”

    7. Segment 711 words

      Opens “״כהנים ולוים נהנין לי״ יטלו כו' אלמא…”

    8. Segment 817 words

      Opens “אימא סיפא כהנים אלו ולוים אלו נהנין…”

    9. Segment 938 words

      Opens “אמר רב הושעיא לא קשיא, הא רבי,…”

      Named: רב הושעיא, רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nedarim 84b · Segment 3 — “אמר ליה אביי: דכ"ע ספקו טובל, ור' אליעזר ורבנן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 84b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026