Talmud Builders

    Nedarim 3b

    Chapter 1 - Kol Kinnuyei

    גם: נדרים דף ג׳ ע״ב, פרק א׳ כל כנויי

    English translation - Nedarim 3b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship. Consequently, if one became a nazirite and then again declared: I am hereby a nazirite, then when his term of naziriteship is completed he must observe a second term of naziriteship.

    2The Gemara asks: And according to the one who says that the Torah spoke in the language of men and therefore nothing can be derived from the phrase “to utter a vow [ lindor neder ],” and he expounds the phrase “the vow of a nazirite to consecrate himself [ nazir lehazir ]” to render intimations of nazirite vows like nazirite vows, from where does he derive that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship? This works out well if he holds in accordance with the one who says that a term of naziriteship does not take effect upon a previously accepted term of naziriteship; however, if he holds in accordance with the one who says that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship, from where does he derive this halakha ?

    3The Gemara answers: Let the verse say: To consecrate himself [ lizor ]. What is the reason the verse expressed this same idea with the word lehazir ? Learn two halakhot from this: That intimations of nazirite vows are considered nazirite vows, and that a term of naziriteship takes effect upon a previously accepted term of naziriteship.

    4The Gemara adds: In the West, Eretz Yisrael, they say: There is a tanna who derives intimations of vows from the phrase “to utter a vow [ lindor neder ],” as he holds that the Torah did not speak in the language of men. And conversely, there is a tanna who holds that the Torah spoke in the language of men, and therefore derives this halakha of intimations from the verse: “He shall do according to all that proceeds out of his mouth” (Numbers 30:3). The inclusive formulation of this verse comes to include intimations of vows.

    5§ The Master said in the baraita cited earlier: Just as with regard to vows, one who breaks his vow transgresses the prohibition: He shall not profane, and one who does not fulfill his vow in time transgresses the prohibition: You shall not delay, so too, the same is true with regard to nazirite vows. The Gemara asks: Granted, you can find a case where one transgresses the prohibition: He shall not profane, in the case of vows. For example, where one said: I will eat this loaf, and he does not eat it, he violates the prohibition: He shall not profane his word.

    6However, with regard to transgressing the prohibition: He shall not profane, in the case of nazirite vows, how can you find these circumstances? Once he said: I am hereby a nazirite, he is a nazirite as of that moment. If he then ate grapes, he is liable for violating the prohibition: He shall not eat (see Numbers 6:4), and if he drank wine, he is liable for violating the prohibition: He shall not drink (see Numbers 6:3). When would he ever become liable for violating the prohibition against profanation? Rava said: The prohibition against profanation serves to render him liable for violating two prohibitions. Consequently, if he eats grapes or drinks wine, he transgresses the relevant prohibition in addition to the prohibition against profanation.

    7The Gemara further asks: With regard to violating the prohibition: You shall not delay, in the case of nazirite vows, how can you find these circumstances? Once he said: I am hereby a nazirite, he is a nazirite as of that moment. If he then ate grapes, he is liable for violating the prohibition: He shall not eat. When would he ever become liable for violating the prohibition against delaying? The Gemara answers: It is when he specifically says: I will become a nazirite when I wish, in which case he does not become a nazirite immediately. The Gemara asks: But if he said: When I wish, there is no prohibition of: You shall not delay, as there is no particular time by which he must become a nazirite.

    8Rava said: It is, for example, when he said: I will not depart the world until I become a nazirite, as he is a nazirite from that time because he does not know when he will depart this world. This is just as it is in the case of a man who says to his wife: This is your bill of divorce that will take effect one hour before my death. If he is a priest and she is the daughter of a non-priest, she is prohibited from partaking of teruma immediately. Apparently, we say every moment that perhaps he is now dead and she is therefore already divorced. Here, too, with regard to naziriteship, he is a nazirite immediately, as we say that perhaps he is now about to die.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שהנזירות חל על הנזירות - שאם היה נזיר ואמר הריני נזיר חל עליה נזירות (במס' נזיר בפ' מי שאמר הריני נזיר (דף טז:) מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש) וכשישלמו אותן ימי נזירות צריך להיות נזיר עוד פעם אחרת:

    שמעת מינה תרתי - לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל על הנזירות:

    אית תנא דמפיק לידות מלנדור נדר - דלא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם:

    מן ככל היוצא מפיו יעשה - דמשמע בכל ענין דנדר:

    קם ליה בבל יאכל - כדכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו׳:ד׳):

    קם ליה בבל ישתה - כל משרת ענבים לא ישתה וליכא לא יחל דברו:

    אמר רבא - לעולם אית ביה כמי לא יחל לעבור עליו בשני לאוין לא יאכל ולא יחל:

    קם ליה בלא יאכל - לא מאחר לנזריה בכך דאיהו הוי נזיר אלא דקם ליה בלא יאכל:

    באומר לכשארצה אהא נזיר - דאי משהי ליה קם ליה בבל תאחר:

    אכתי מאי בל תאחר איכא - כל אימת דבעי למיהוי מצי למיהוי ולית ביה משום בל תאחר:

    הכא נמי לאלתר הוי נזיר - דאי משהי ליה קים ליה בבל תאחר דאמרינן דילמא השתא מאית דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד דהוי נזיר מן אלתר באותה שעה כל אלתר דגרסינן היינו על אתר באותו מקום וכן מפרש בידות:

    נדרים ג עמוד ב

    1שהנזירות חל על הנזירות.

    2ולמ''ד דברה תורה כלשון בני אדם, ונזיר להזיר דריש לעשות ידות נזירות כנזירות, שהנזירות חל על הנזירות מנא ליה? הניחא אי ס''ל כמ''ד אין נזירות חל על נזירות. אלא אי ס''ל כמ''ד נזירות חל על נזירות, מנא ליה?

    3נימא קרא ״ליזור״, מאי ״להזיר״ שמעת מינה תרתי.

    4במערבא אמרי: אית תנא דמפיק ליה לידות מן לנדור נדר, ואית תנא דמפיק ליה, מן (במדבר ל ג) כל היוצא מפיו יעשה׃

    5אמר מר ומה נדרים עובר (במדבר ל ג) בבל יחל ובל תאחר בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל דברו׃

    6אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר. הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל יאכל שתה קם ליה בבל ישתה אמר רבא לעבור עליו בשנים׃

    7בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר אכל קם ליה בבל יאכל באומר לכשארצה אהא נזיר ואי אמר כשארצה ליכא בל תאחר׃

    8אמר רבא כגון דאמר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמן ההיא שעתא הוה ליה נזיר מידי דהוה האומר לאשתו הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מיית. הכא נמי לאלתר הוי נזיר דאמרינן דילמא השתא מיית׃

    Tosafot

    אלא בל יחל דנזיר היכי משכחת לה - דעובר בבל יחל גרידא ומשני לעבור עליו בשתים:

    בל תאחר בנזירו' היכי משכחת לה - בשלמא גבי נדרים משכחת לה אי אמר הרי עלי עולה ושהה ולא הקריבה עד אחר שלש רגלים אלא בנזירות היכי משכחת לה דאי אמר הריני נזיר מהשתא חל עליה נזירות ומשני - כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דמההיא שעתא הוי נזיר כלומר דמיד יש לו להתחיל נזירותו ואם לא התחיל עובר בבל תאחר מידי דהוה לאומר לאשתו הרי זה גיטך וכל זה מן התירוץ ור"ת מפרש לה בתמיה מהאי שעתא הוה ליה נזיר ומאי בל תאחר איכא מידי דהוה לאומר לאשתו הרי זה גיטך דהוה גט מיד ה"נ הוה חל עליו הנזירות מיד וכל זה מן הקושיא ולפירוש זה צריך לגרוס אמר רב אחא בר יעקב דשינויא היא דשני ליה ולפירוש אחר רב אחא בר יעקב אמר:

    מידי דהוה לאומר לאשתו - נהי דלא דמי דהתם אסורה לאכול בתרומה מיד והכא לא חל נזירות מיד לדוגמא בעלמא מדמינן דחיישינן שמא ימות מיד ה"נ ליחוש שמא ימות מיד וקא עבר אם לא יתחיל מיד הקשה הר"ר יוסף שהלך בארץ הצבי אמאי לא משכחת בל תאחר בנזירות דאמר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים יום ואי מאחר עובר בבל תאחר ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר כלומר עד שאקבל נזירות עוי"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר כ"א בל תאחר דנדר שמאחר לנדור נדרו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הניחא אי ס"ל אין נזירות חלה על הנזירות - קשיא לי ואפילו סבירא ליה הכין מי ניחא, דהא לכולי עלמא כשנזר ב' נזיריות כאחת חייליה אהדדי ונוהג שתי נזירות ולהכי מיהא בעיא קרא ונפקא לן מנזיר להזיר, כדאיתא לקמן בריש פרק הרי אלו מותרין (נדרים יח, א). וי"ל דהתם לא אצטריכא למימר הכי אלא משום דהנך אמוראי סבירא להו כמאן דדריש ליה ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, והלכך ברייתא דקתני נזיר להזיר מלמד שהנזירות חלה על הנזירות על כרחך אית לן לאוקמה בחד גוונא, ומר מוקי לה באומר היום היום ומר מוקי לה במקבל עליו שתי נזירות כאחת. אבל לתנא דאמר דברה תורה כלשון בני אדם, כשתמצא לומר דבירא ליה דאין נזירות חלה על הנזירות דילמא אפילו במקבל עליו שתי נזירות כאחת לא חיילי אלא מונה אחת לבד ואי נמי סבירא ליה דחיילי דילמא סבירא ליה דשתי נזירות כאחת לא בעי קרא, וכדאמרינן התם (לקמן נדרים יח, א) באומר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר קרא בעיא. ועוד דמאן דמקשה לרווחא דמילתא קא מקשה לומר דאם תמצא לומר (כמאן) [דמאן לפי השי"מ] דסבירא ליה אין נזירות חלה על הנזירות אית ליה ואפילו במקבל שתי נזירות כאחת דלא חיילי, אי נמי דלא צריכי קרא ניחא אי סבירא ליה כוותיה, ולמסקנא לא תיקשי כלל דהא אמרינן דנזירות חלה על הנזירות נפקא לן מלהזיר, וכיון שכן אי סבירא ליה [נמי לפי השי"מ] כמ"ד אין נזירות חלה על הנזירות נפקא לן שתי נזירות כאחת נמי מהתם.

    אי תנא דמפיק לידות מן לנדור נדר - כלומר ונזיר להזיר ללמד שהנזירות חלה על הנזירות וכל היוצא מפיו מוקי ליה לדרשא אחריני, ודילמא מוקי ליה למאי דדריש ליה בירושלמי (כאן פ"א ה"א) לנדר שבטל מקצתו בטל כולו, כלומר ככל היוצא מפיו ולא מקצתו.

    ואית תנא דמפיק להו ידות מן כל היוצא מפיו - ולנדור נדר דברה תורה כלשון בני אדם, ונזיר להזיר ללמד שהנזירות חלה על הנזירות, וידות נזירות מהקישא דנדרים, ונדר שבטל מקצתו בטל כולו נמי מפיק ליה מן כל היוצא מפיו, ותרתי שמע מינה. והכין מצאתיה בירושלמי (כאן פ"א ה"א) בהדיא דגרסינן התם נדר נזיר להזיר, מכאן שכינויי נזירות כנזירות, עד כדון כר"ע דאמר לשונות ריבויים הם, כר' ישמעאל דאמר לשונות כפולים הם, והתורה דברה כדרכה הלוך הלכת נכסוף כנספת גנב גנבתי וכו', איש כי ידור נדר לה' וגו' מה ת"ל ככל היוצא מפיו יעשה, אלא מכאן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות, ומנין שכינויי חרמים כחרמים נדר נדר מה נדר האמור להלן וכו', ומנין שכינויי נזירות כנזירות נדר נדר, מה נדר האמור להלן וכו' מה מקיים ר"ע ככל היוצא מפיו יעשה, מכאן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו, לית ליה לר' ישמעאל כן אית ליה מן תמן אית ליה וכו', מה מקיים ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר, מכאן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירתו ולית ליה לר' עקיבא כן אית ליה.

    אלא בבל יחל בנזירות היכי משכחת לה - כלומר שלא יהא חייב אלא משום בל יחל בלבד, דקס"ד דכיון דאקשיה לנדרים הוה ליה כנדרים לגמרי שאינו עובר אלא משום בל יחל כנדרים. ופרקינן דלעבור עליו בבל יחל כנדרים אמרינן, ולא שלא יהא עובר אלא משום בל יחל, ועובר הוא בשתים.

    הכא גרסינן - אמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמההיא שעתא הוה ליה נזיר מידי דהוה אאומר לאשתו וכו'. ורב אחא בר יעקב פריק פירוקא אחרינא, ואוקמא בשנזר והוא בבית הקברות, והא דאמרינן דמההיא שעתא הוה ליה נזיר, אסוקי מילתא דרבא היא. כלומר דכיון שאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר, הרי הוא ראוי מאותו שעה להיותו נזיר, שהרי קבל על עצמו להיות נזיר, ועל כרחו יצטרך לנהוג נזירות קודם שיפטר. הלכך הרי הוא עובר עליו מעתה בבל תאחר, כיון שאפשר שיפטר קודם שינהוג נזירות ונמצא עובר למפרע, כאומר לאשתו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי. ולאו למימרא דמההיא שעתא הוא נזיר, ואם אכל או שתה לוקה, דאם כן לא היה עובר משום בל תאחר, אלא כמו שכתבנו. והא דאמרינן נמי מידי דהוה אאומר לאשתו, לא שיהא כזה ממש, דאילו התם אילו אכלה ולא מת הבעל נמצא אוכלת כדין למפרע, אבל כאן אפילו לא מת הרי הוא עובר משום בל תאחר בכל שעה, אלא לדוגמא בעלמא נקטיה. אלא דקשיא לי למה ליה דאמר טעמא משום דכל שעתא ושעתא אמרינן דילמא מיית, דאטו בל תאחר דאמר רחמנא משום דדילמא מיית הוא, הא אינו אלא מצות מלך. ותדע לך שאינו עובר אלא אחר שלשה רגלים וכסדרן, ופעמים שהם ג' פעמים ד' פעמים ה'. ועוד קשיא ליה דכיון דמנדרים ילפינן, דיו שיהא כנדרים ומה נדרים אינו עובר לאלתר אלא לאחר שלשה רגלים אף נזירות לא יהא עובר עליו אלא לאחר ג' רגלים. וא"ת בנדרים גופייהו דוקא בקרבנות, א"נ במקדיש שצריך לעלות לירושלים, (לפיכך) [ולפיכך לפי הש"מ] לא חייבו הכתוב עד לאחר שלשה רגים, אבל בנזירות שהוא תלוי [ברצונו לפי הש"מ] בכל עת אינו צריך שלשה רגלים, וכההוא דאמר רבא (צדקה) [וצדקה לפי הש"מ] מיחייב עלה לאלתר דהא קיימי עניים. אפילו הכא לא ניחא לי, דהא משמע דההיא דרבא לא חייב בבל תאחר קאמר, דבל תאחר לא עבר עליה אלא עד לאחר שלשה רגלים, [כקרבנות דהא צדקה לפי הש"מ] (ו)צדקה פאה אע"פ שהם לעניים, לקרבנות איתקוש לבל תאחר, וכולהו מחד קרא נפקא, ובהדיא תניא חייבי חרמים וערכין וצדקות כו' כיון שעברו עליהם שלשה רגלים עובר בבל תאחר. וא"ת היכא דקיימי עניים עובר מיד, אבל היכא דלא קיימי לא מחייב להדורי אבתרייהו, עד לאחר שלשה רגלים. לא ניחא דאטו קרא לצדדין כתיב, ועוד קרבנות גופייהו אי קיימי בירושלים ליחייב מיד, דהא קיימי כהנים וקאי מקדש, וחייבי חרמין וערכין שניתן לכהנים נמי, אי איכא כהנים ליחייב מיד כצדקה, ורבא נמי לא קאמר וצדקה עובר עליה מיד, דשמע מינה עובר בבל תאחר אלא מחייב עלה קאמר. ואתמהי נמי עליה דרבא התם פשיטא, ואי לבל תאחר קאמר מאי פשיטא, דכיון דאיתקש לקרבנות ודאי מילתא דאצטריכא טובא היא, אלא לרבא לא לבל תאחר קאמר אלא שחייב ליתנה, ומשום הכי קא מתמה פשיטא שחייב ליתנה, דלמה ליה לאמתוני, כיון דקיימי עניים. ופרקינן דאפילו הכי אצטריך דהואיל ובענין קרבנות כתיב, ואיתקש להו לבל תאחר, ואינו עובר עד לאחר שלשה, לא ליחייב עד לאחר שלשה קמ"ל, שלא קבע לו הכתוב זמן שלשה רגלים אלא לבל תאחר, אבל לחיוב נתינתה כיון דמשכח עניים חייב. ושמא אף בית דין מעשין אותו מיד, והיינו נמי דבתר האי מימרא אמר רבא כהאי גוונא, (גבי) [לגבי לפי הש"מ] אינך ואמר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה, ומשום הכי אמר הכא כיון שעבר עליו רגל אחד ולא אמר הכי בצדקה, משום דבהנך כתיב (דברים יב, ו) והבאתם שמה עולותיכם וגו' דהיינו רגל כנ"ל, ובמקומה בפרק קמא דר"ה כתבתי בה יותר בס"ד. ומשום כך היה נראה לומר דהא דאמרי הכא דעובר מיד, היינו מדרבנן שחשו למיתה כמו שחשו מדבריהם, לאומר לאשה הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי, אבל מדאורייתא עד שיעבור עליו שלשה רגלים אינו עובר. אלא דאכתי קשיא לי אוקמתא דרב אחא בר יעקב, דאוקמה בשנזר והוא בבית הקברות ומשום דקא מאחר ליה לנזירות דטהרה, ועלה אמר רב אשי הואיל וכך נזיר טהור שטמא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר, כלומר ולוקה. ונראה דעל נגיעתו בטומאה ממש קא מיחייב ליה, דאם [לומר דנזיר לפי הש"מ] (ב)נזיר טהור שטמא עצמו במזיד ועמד בטומאתו לא נטהר מאי שנא מזיד אפילו שוגג ואנוס, ובודאי מדנקט מזיד לא בכדי נקט ליה. ואע"פ שראיתי לרבותינו בעלי התוספות שאמרו שהוא הדין לאנוס, לא נראה כן כמו שכתבתי. ועוד דהיינו ממש ההיא דרב אחא, ומאי חדושיה דרב אשי, וצריך אני לעשות לי רב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 3b

    Nedarim 3b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 207 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 3b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026