Talmud Builders

    Nedarim 52b

    Chapter 6 - HaNoder Min HaMevushal

    גם: נדרים דף נ״ב ע״ב, פרק ו׳ הנודר מן המבושל

    English translation - Nedarim 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1GEMARA: The mishna cited a dispute between Rabbi Yosei and the Rabbis, in which Rabbi Yosei ruled that one who vows that milk is forbidden to him is prohibited from eating whey as well. And the Gemara raises a contradiction between this ruling and Rabbi Yosei’s opinion in a later mishna (53b): One who vows that lentils are forbidden to him is prohibited from eating ashishim , a dish made from lentils. But Rabbi Yosei permits it. Apparently, Rabbi Yosei holds that if the forbidden food changes in form, it is permitted, contrary to his opinion with regard to whey.

    2The Gemara answers: This is not difficult. The opinion of this Sage is in accordance with the custom of his locale, and the opinion of that Sage in accordance with the custom of his locale. In the Rabbis’ locale they call milk, milk and whey, whey, whereas in Rabbi Yosei’s locale they also call whey, milk whey. In the latter location, the word milk is used in reference to whey, and therefore one who vows there that milk is forbidden to him is prohibited from eating whey as well.

    3It is taught in a baraita : One who vows that milk is forbidden to him is permitted to partake of whey. One who vows that whey is forbidden to him is permitted to partake of milk. One who vows that milk is forbidden to him is permitted to eat cheese. One who vows that cheese is forbidden to him is permitted to partake of milk. One who vows that gravy is forbidden to him is permitted to eat sediments of boiled meat. One who vows that sediments of boiled meat are forbidden to him is permitted to eat gravy. If one said: This piece of meat is hereby forbidden to me, he is prohibited from eating it, and from its gravy, and from its sediments.

    4One who vows: Wine is forbidden to me, is permitted to eat a cooked dish that has the flavor of wine. However, if he said: This wine is konam for me, and for that reason I will not taste it, and the wine fell into a cooked dish, if the dish contains an amount of the wine that gives it flavor, it is forbidden.

    5MISHNA: One who vows that grapes are forbidden to him is permitted to partake of wine. One who vows that olives are forbidden to him is permitted to partake of oil. However, if one said: Olives and grapes are konam for me, and for that reason I will not taste these items, he is prohibited from tasting them and the wine and oil that emerge from them.

    6GEMARA: With regard to the last ruling in the mishna, that one who vows: Olives and grapes are konam for me, and for that reason I will not taste these items, he is prohibited from tasting them and the wine and oil that emerge from them, Rami bar Ḥama raises a dilemma: Is it specifically because he said these, i.e., he referred to specific olives or grapes, or is it specifically because he said: For that reason I will not taste, i.e., he referred not to eating but to tasting?

    7The Gemara asks: If it enters your mind that it is specifically because he said these, why do I need the phrase: That I will not taste? The Gemara answers: This teaches us that even if he said: That I will not taste, only if he said the word these is he prohibited from tasting oil or wine, but if he did not say the word these, he is not prohibited from doing so. The dilemma therefore cannot be resolved by inference from the phrasing of the vow in the mishna.

    8Rava said: Come and hear a resolution to this dilemma from the mishna below (57a): If one says: This produce is konam upon me, or: It is konam to my mouth, he is prohibited from eating their replacements and anything that grows from them. It may be inferred that liquids that emerge from them are permitted. Evidently, referring to specific produce is not sufficient to render their juice forbidden. Rather, the prohibition in the mishna is apparently due to the phrase: And for that reason I will not taste.

    9The Gemara refutes this proof: The same ruling as in the mishna above is true with regard to liquids that emerge from the produce; they too are forbidden. And the reason this ruling isn’t mentioned there is that it is preferable for that mishna to teach us that their replacements are forbidden just like what grows from them is forbidden, although they contain no substance of the forbidden item.

    10Come and hear a resolution from the continuation of that same mishna: If one says: This produce is konam upon me, and for that reason I will not eat them, or: This produce is konam upon me, and for that reason I will not taste them, he is permitted to eat their replacements and anything that grows from them. It may be inferred that liquids that emerge from them are forbidden. The Gemara rejects this argument: Since that mishna did not cite liquids that emerge from them in the first clause, it did not cite liquids that emerge from them in the latter clause either. Therefore, it cannot be inferred that liquids that come from the produce are forbidden.

    11Come and hear a resolution from the previous mishna (52a): Rabbi Yehuda said: There was an incident where Rabbi Tarfon prohibited me from eating even eggs that were cooked with meat. The Rabbis said to him: Indeed so, but when is this the halakha ? When the one who took the vow said: This meat is forbidden to me, referring to a specific piece of meat. This is because in the case of one who vows that something is forbidden to him and it gets mixed into another food, and the latter food contains an amount of the forbidden food that gives it flavor, i.e., the prohibited food can be tasted in the permitted food, the mixture is forbidden. Evidently, referring to a specific food causes what emerges from it to be forbidden as well.

    12The Gemara reinterprets the dilemma: We do not raise the dilemma with regard to the word these, as using specifically this word is certainly sufficient to render the liquids that come from the produce forbidden. When we raise a dilemma, it is with regard to the phrase: That I will not taste it. Is this phrase mentioned by the mishna specifically to teach that using it in a vow is sufficient to render the juice forbidden, or is it not mentioned specifically for that purpose?

    13Come and hear a resolution from the mishna above (51b): If one vows: Fish or fishes are konam for me, and for that reason I will not taste them, he is prohibited with regard to all of them, whether large fish or small, and whether raw or cooked. But he is permitted to taste minced sardines and to taste fish brine. The phrase: I will not taste, clearly does not render fish brine forbidden, although it contains that which emerged from fish.

    14Rava said: But there is no evidence from here, as the fish brine that is permitted by the mishna may be referring to brine that already emerged from them before the vow was taken, and was therefore not included in the fish that were rendered forbidden by the vow. The dilemma therefore remains unresolved.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמ' מן העדשים אסור באשישים - בלחם שמעורב בו קמח של עדשים דקסבר אשישים בכלל עדשים הם:

    ורבי יוסי מתיר - דלא הוי בכלל עדשים קשיא דרבי יוסי אדר' יוסי קשיא דרבנן אדרבנן דרבנן אסרי הכא ואמרי אשישים בכלל עדשים ובמתניתין שרו דקאמרי קומא לאו בכלל חלב הוא והכי נמי קשיא לרבי יוסי דהכא מתיר משום דסבירא ליה דאשישים לאו בכלל עדשים ובמתני' קאסר דסבירא ליה קומא בכלל חלב היא קיימא:

    קומא דחלבא - והואיל והוי בכלל חלב להכי אסור והכי נמי מתריצנא לברייתא באתריה דתנא קמא קרו ליה אשישים לפת של עדשים ובאתריה דר' יוסי לא קרו אשישים הלכך שרי ר' יוסי:

    מותר בתבשיל שיש בו טעם יין - שהרי לא נדר מטעמו של יין:

    מתני' קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם - הואיל ואמר טועם אסור בהן:

    וביוצא מהן - בשמן וביין:

    גמ' אלו דוקא - דמשום אלו אסור בהן וביוצא מהן או דילמא שאיני טועם דוקא דמשום דאמר שאיני טועם אסור בהן וביוצא מהן:

    אי ס"ד אלו דוקא - ושאיני טועם לאו להכי תנא שאיני טועם למה לי:

    הא קא משמע לן דאע"ג דאמר שאיני טועם אי אמר אלו מיתסר - ביוצא מהן אי לא לא והכי כמי [אי הוי] אמרי' ואי אמרת שאיני טועם דוקא ואלו לאו דוקא למאי תנא אלו [והוה מתרצינן] הא קמשמע לן אע"ג דאמר אלו אי אמר שאיני טועם מיתסר ביוצא מהן אי לא לא מאי:

    פירות האלו - כיון דאמר אלו אסור בחילופיהן ובגידוליהן ודייקינן מיניה הא ביוצא מהן כגון סחט משקה מותר ושמע מינה דאלו לאו דוקא: תריץ לא תימא הא ביוצא מהן מותר אלא הוא הדין דאפי' יוצא מהן אסור דהא אלו קאמר ואלו דוקא והא דלא נקט בהדיא אסור ביוצא מהן:

    הא עדיפא לאשמועינן דחילופיהן - אע"ג דלא הוו גופייהו כגידולין דמו:

    שאיני אוכל ושאיני טועם - כגון דלא אמר אלו טועם משמע דמדידהו גופוייהו קאמר לפיכך מותר בגידוליהן ובחילופיהן ודייקינן הא ביוצא מהן אסור דהא טועם מגופייהו קאמר אלמא דשאיני טועם דוקא:

    הוא הדין דאפי' ביוצא מהן מותר איידי דלא תנא ברישא יוצא מהן מותר - דעדיפא ליה נקט לא קתני בסיפא יוצא מהן:

    בזמן שאמר בשר זה עלי - דהוי כמ"ד אלו עלי וש"מ אלו דוקא:

    ומותר בציר - דהיינו ציר היוצא מהן אלמא דשאיני טועם לאו דוקא:

    אמר רבא - תריץ הא דקתני מותר בציר שכבר יצא מהן קודם שנדר ולהכי מותר אבל אם לאחר שנדר יצא מהן לעולם אימא לך דאסור ושאיני טועם דוקא:

    נדרים 52 עמוד ב

    Gemara

    1ורמינהו: ״מן״ העדשים אסור באשישים, ור' יוסי מתיר.

    2לא קשיא: מר כי אתריה ומר כי אתריה. באתרא דרבנן קרו לחלבא חלבא ולקומא קומא, באתריה דרבי יוסי לקומא נמי קרו ליה ״קומא דחלבא״.

    Baraita

    3תניא: הנודר מן החלב מותר בקום, מן הקום מותר בחלב. מן החלב מותר בגבינה, מן הגבינה מותר בחלב. מן הרוטב מותר בקיפה, מן הקיפה מותר ברוטב. אם אמר ״בשר זה עלי״ אסור בו וברוטבו ובקיפו.

    4הנודר מן היין מותר בתבשיל שיש בו טעם יין. אמר: ״קונם יין זה שאיני טועם״ ונפל לתוך התבשיל, אם יש בו טעם יין הרי זה אסור.

    Mishna

    5הנודר מן הענבים מותר ביין. מן הזיתים מותר בשמן. אמר ״קונם זיתים וענבים אלו שאיני טועם״ אסור בהן וביוצא מהן.

    Gemara

    6בעי רמי בר חמא: ״אלו״ דוקא, או ״שאיני טועם״ דוקא?

    7אי ס"ד ״אלו״ דוקא, ״שאיני טועם״ למ"ל הא קמ"ל דאע"ג דאמר ״שאיני טועם״, אי דאמר ״אלו״ מיתסר, ואי לא לא.

    8אמר רבא, ת"ש ״קונם פירות האלו עלי״, ״קונם הן לפי״ אסור בחילופיהן ובגידוליהן, הא ביוצא מהן מותר!

    9ה"ה דאפי' ביוצא מהן אסור. והא עדיפא ליה לאשמועינן דחילופיהן כגידוליהן דמי.

    10ת"ש ״שאיני אוכל״, ושאיני טועם״ מותר בחילופיהן ובגידוליהן. הא היוצא מהן אסור! איידי דלא נסיב ברישא ״יוצא מהן״, לא נסיב נמי בסיפא ״יוצא מהן.

    11ת"ש אמר ר' יהודה: מעשה ואסר רבי טרפון עלי ביצים שנתבשלו עמו. אמרו לו: אימתי, בזמן שאמר ״בשר זה עלי״, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, ויש בו בנותן טעם הרי זה אסור.

    12באלו״ לא קא מיבעיא לן דדוקא הוא. כי מיבעיא לן בשאיני טועם״ דוקא, או לאו דוקא?

    13ת"ש ״דג דגים שאיני טועם״ אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין חיים בין מבושלים, ומותר בטרית טרופה ובציר.

    14אמר רבא: וכבר יצא מהן.

    Tosafot

    ורמינהו אסור באשישין - דפסולת עדשים (אינם) בכלל עדשים ורבי יוסי מתיר קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי ודרבנן אדרבנן:

    לא קשיא דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם [ובאתרי' דר"י לקומא נמי קומא דחלבא:

    מן הרוטב מותר בקיפה - דקדוקי בשר אף כי איכא נתינת טעם מן הרוטב דלא אסור אלא הקרוי רוטב בלבד וכרבנן דפליגי ארבי יהודה במתני':

    בשר מותר ברוטב בשר זה אסור ברוטבו ובמקפה אי איכא נתינת טעם:

    אלו דוקא או שאני טועם דוקא - אמתני' בעי דקתני קונם זיתים אלו שאני טועם אסור בהם וביוצא מהם ומיבעי ליה מה שאנו אוסרין יוצא מהם איירי דאמר שאני טועם דוקא אבל אם לא אמר אלא קונם אלו עלי לא מיתסר אלא (ביוצא) מהם וא"ת היכי מצינו למימר דשאני טועם חמור מקונם אלו והא גבי חילופיהן וגדוליהן דמותר בהם [כשאמר שאני טועם] וכשאמר קונם פירות אלו - אסור ויש לומר דשאני גבי חילופיהן שאינו תלוי באלו כלל אלא בהזכרה כשאמר שאני אוכל שאני טועם דלא נתכוון לאסור כ"א גופם לאכול ולא חילופיהן ובשלא הזכיר שאיני אוכל ואמר קונם עלי פירות כי נמי לא אמר אלו שוינהו עליה איסור בין הם בין חילופיהן אבל לענין יוצא מהם יכול להיות דאלים טפי לישנא דשאני אוכל ושאני טועם מקונם אלו:

    דאי סלקא דעתך אלו דוקא שאני טועם ל"ל הא קמ"ל דאע"ג דאמר שאני טועם אי אמר אלו אין אי לא לא [הגה"ה ז"ו מצאת"י מבחו"ץ]:

    ת"ש שאני אוכל ושאני טועם מותר בחילופיהן - נראה דקאי אקונם פירות אלו דאע'"ג דאמר אלו כשאמר שאני אוכל מגרע ליה איסור הנאה דגלי אדעתיה שאינו אוסר אלא באכילה אע"ג דלענין יוצא מהם אהני שאני טועם להחמיר וראיה לדבר דהא שאני אוכל קאי נמי אפירות אלו לאידך בבא האומר לאשתו קונם מעשה ידיך אסור בחילופיהן ואיירי כגון דאמר אלו או שמא משמעות הלשון כך כשאוסר מעשה ידיה כגון אם אמר פירות אלו וקתני עלה שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן ולפירוש זה ק' דדייקא הא ביוצא מהם אסור [דלמא] שאני הכא דקאמר אלו ושאני טועם ושמא מדלא נקט התנא בהדיא בסיפא קונם פירות אלו שאני טועם אלא נקט שאני טועם גרידא משמע דאפילו לא אמר אלו אשמעינן תנא דמותר בחילופיהן ואסור ביוצא מהם:

    ע"ד כא"ן הגה"ה מהר"ם וז"ה מצאת"י בפני"ם:

    ת"ש [קונם פירות האלו עלי וכו'] הא ביוצא מהם מותר - דאי אסור ליתני אסור ביוצא מהם וכ"ש בחילופיהן דמשמע ליה דמסתבר טפי להתיר יוצא מהם מחילופיהן [ומשני] דאה"נ דיוצא מהם אסור ולרבותא - נקט יוצא מהם ואשמועינן חלופיהן כגידוליהן ואסורין דאי תנא יוצא מהם אסור ה"א דחילופיהן דשרו הואיל ולא באו מגוף האיסור עצמו:

    ת"ש שאני אוכל שאני טועם ולא אמר אלו מותר בחילופיהן הא יוצא מהם אסור - אע"ג דלא אמר אלו דאי מותר לישמעינן יוצא מהם וכ"ש חילופיהם שאינם מגוף הפירות דהכי [משני] לעיל דחילופיהן עדיף לאשמועינן ברישא לאיסורא מביוצא מהם וקשה לידחי במאי דסלקא דעתך בת"ש דלעיל דאדרבה מסתבר טפי לאיסורא חילופיהן מיוצא מהם וזיל הכא קמדחי ליה [וזיל הכא קמדחי ליה] ומשני איידי דלא נסיב רישא יוצא מהם כו' דהא שניא דהא עדיף ליה למיתני חילופיהן כגידוליהן לא נקט נמי בסיפא יוצא מהם ואע"ג דה"ה ודאי שרו בחילופיהן:

    בשר זה עלי כו' אסור בנותן טעם - ומדמי יוצא מהם לנ"ט דכי היכי דאסר אדנפשיה כדאמר בשר זה עלי בנ"ט ה"נ אסור יוצא מהן וזה היינו כמו אלו אלמא דבאלו מיתסר יוצא מהן:

    ת"ש ומותר בטרית טרופה ובציר - וציר היינו יוצא מהן אלמא בשאני טועם גרידא מותר יוצא מהם:

    אמר רבא שכבר יצא - פי' האי ציר דקשרי היינו בציר שיצא מהם קודם נדרו ובההוא אינו נאסר אף כשאני טועם דוקא אבל ביוצא מהם אחר נדרו (אסור) אימא לך דאסור דשאני טועם דוקא ולא איפשיטא לן אי שאני אוכל דוקא הלכך בשל תורה הלך לחומרא ובשאני טועם גרידא אסור יוצא מהם ועוד נשמעינן שאם אדם אוסר שלא יאכל בשר עד זמן פלוני שאסור ברוטב דהא בהא תליא דאי יוצא מהם אסור ה"נ נתינת טעם אסור דמדמה לה להדדי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    תניא הנודר מן החלב מותר בקום, ר' יוסי אוסר, מן הקום מותר בחלב. תימה אמאי לא אתי במתניתין פלוגתייהו דרבי יוסי בנודר מן הקום, ועוד תמיהא לי דהא משמע דטעמיה דרבי יוסי בנודר מן החלב שהוא אסור בקום, משום דבאתריה קומא דחלבא קרו ליה כדאמרן בסמוך, וכיון שכן הנודר מן הקום אמאי אסור בחלב דהא לא אמרי אינשי חלבא דקומא. ושמא ר' יוסי סבר דכיון ששם החלב נקרא על הקום, הוה ליה קום וחלב כדבר אחד.

    בעי רמי בר חמא אלו דוקא או שאני טועם דוקא - פירשו המפרשים אלו דוקא, ואף על פי שלא אמר שאני טועם, או שארני טיועם דוקא אף על י שלא אמר אלו, דאלו לא מעלה ולא מוריד בהא, והוקשה להם מאי קא מיבעיא ליה, דהא ודאי אלו חמור טפי משאני טועם, דהא תנן לקמן קונם ירות אלו עלי אסור בחילופיהן ובגידוליהן, ותנן שאני אוכל שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן. ותירצו בתוספות דודאי לגבי חילופין וגידולין אלו חמיר טפי, דשאני טועם לא אסר אלא טעימתו, ובחילופי וגידולין בדבר שזרעו כלה אינו טועמו, אבל לגבי היצא מהם שאני טועם חמור טפי, שהרי עדיין הוא טועמו, אבל אלו לא משמע אלא אלו דוקא בעודן בעין כמותש אסרן, אי נמי חליפיו וגידולו דכיון דנתחלף בזה, הרי אנו רואין אותו כאילוהוא בעצמו קיים ונהנה ממנו. ועדיין לא נתחוורה לי שמועה זו בתירוצם, דאם כן מאי שנא דקאמר אי סלקא דעתך אלו דוקא שאני טועם למה לי, ולא קאמר נמי ואי סלקא דעתך שאני טועם דוקא אלו למה לי, ועוד דלדידיה דהוה סלקא דעתא למיגמר ממתניתין דאלו לאו דוקא, מדאיצטריך למיתני שאני טועם, היכי הוה ניחא ליה אי שאני טועם דוקא אלו למה לי, אלא שבזה יש לדחות דאלו לא קשיא ליה למה לן, דעל כרחין איצטריך בשאינו אוסר על עצמו כל העין, ומיהו אכתי קשה למה ליה לתנא דנקט באוסר מקצת המין ומשייר מקצת אי אלו לאו דוקא, ועוד דאיבעיא ליה הי מינייהו לחודיה עדיף ואידך טפהל, אם כן כי קא מייתי קונם פירות אלו עלי אסור הא יוצא מהם מותר, ולומר דאלו לאו דוקא אלא שאני טועם דוקא, ודחינן ביוצא מהם אסור ועדיף מחילופין, וחלילופין אסור אצטריך אשמועינן טפי מיוצא מהם, ואייתי תו סיפא דמתניתין דקתני שאני טועם שאני אוכל מותר הא יוצא מהם אסו, מנא ליה דיוצא הם אסור וחמיר טפי מגידולין, דפריך כולי האי בפשיטיות הא יוצא מהם אסור, דאי מסברא הכי הוה ליה למימר, מאי לאו הא ביוצא מהם אסור, אלא דאית לך למימר דכיון (דפריך) [דפריק – לפי השי"מ] ברישא ההוא הדין [דיוצא מהם אסור וחילופין עדיפא ליה לאשמועינין שמע מינה דביוצא מהם חימיר טפי מחליפין וכל שהחילופין אסורים כל שכן – לפי השי"מ] ביוצא מהם שהוא אסור, ואם כן נשמע מינה מסיפא דאפילו באלו נמי היוצתא מהם אסור, כיון דיוצא מהם חמור טפי מלחילופין, וכל דאסור בחילופין כל שכן שהוא אסור ביוצא מהם, וניפשוט מינה דתרווייהו דוקא, ואנן עד השתא לא תפסינן בדוקא אלא חד מינייהו, ואיפשיטא ממתניתין טפי ממאי דאיבעיא ליה הוה ליה למימר ושמא תרוייהו דוקא. על כן נראה לי לפרש דמעיקרא מיפשט פשיט ליה לרבמי בר חמא דאלו עדיף טפי משאר טועם, אלא דאיסתפקר ליה אי אלו לחודיה דוקא ושאני טועם לא מעלה ולא מוריד, או דלמא שאני טועם דוקא, כלומר דאלו לחודיה לא מהני אלא אם כן אמר בהדיה שאני טועם, אבל שאני טיועם לחודיה ודאי מיפשט פשיטא ליה דלא מהני, והשתא אתי שפיר הא דלא אמר אי סלקא דעתך שאני טועם דוקא אלו למה לי, דליכא מאן דאמר שאנמי טועם לחודיה דוקא, ואתינן למיפשטה ממתניתין דקונם פירות אלו עלי בחילופיהן ובגידוליהן אסור הא ביוצא מהם מותר, דאי סלקא דעתך היוצא הם אסור לאשמואעינן יוצא מהם וכל שכן גידולין, דאיכא תרתי היוצאים מהם והם בצורת אלו שאסר, כלומר שהוא אסר על עצמו ענבים והרי אלו גם כן הגדלין ענבים, אלמא אלו בלא שאני לא מהני, ושאני טיועם דוקא, ודחי הוא הדין דיוצא מהם אסור, אלא דחילופין עדיף ליה לאשמועינן דחילופין כגידולין וכל שכן יצא מהם. והא דאמרינן הוא הדין דאפילו יצא מהם לאו דוקא אלא כל שכן, הוה ליה למימר דהא אמרינן דיוצא מהם תמיד מחילופין, ואי נמי אגידולין קא מהדר כלומר, דהוא הדין דיוצא מהם אסורין כגידולין, ואקשינן אי הכי דיוצא מהם חמיר טפי אימא סיפא [שאני אוכל – לפי השי"מ] שאני טועם מותר בחילופיהן ובגידוליהן הא ביוצא מהם אסור, דהא אמרת דיצא מהם חמיר טפי מחילופיהן, וכיון שכן על כרחין יוצא מהם אסור, דאם איתא דיוצא מהם נמי מותר לישמעינן יוצא מהם וכל שכן חילופיהן, כלומר והא לא מצית אמרת, דעל כרחך לא איבעיא לן אלא אי אלו דוקא בלחוד בלא שאני אוכל מהני או לא, אבל שאני טועם לחוד פשיטא ליה דלא מהני, ולדברך אפילו שאני טועם לחוד מהני, ומשני דהוא הדין ביוצא מהם שהוא מותר באומר שאני טועם, אלא איידי דלא נסיב רישא יוצא מהם לצריכותא דחליפין לא נסיב בסיפא נמי יוצא מהם. כן נראה לי.

    אמר רבא וכבר יוצא מהם - ולא איפשיטא בעיין. ומאי דאמר וכבר יוצא מהם אינו אלא דחיה בעלמא, והוא לא אמרו בדוקא, ומכל מקום הוה ליה ספיקא בדאורייתא ולחומרא, והלכך באומר אלו פשיטא דיוצא מהם אסור ולוקה, אבל באומר שאני אוכל שאני טועם אסור מספיקא ואינו לוקה, ומינה דהאומר הרי עלי שלא אוכל בשר אסור מספק אפילו ברוטב ובקיפה, דשאני אוכל כשאני טועם עבדינן ליה בשמעתין, וכדקאמרינן כי קא מיבעי לן שאני אוכל שאני טועם, ומה ששנינו הנודר מן הבשר מותר ברוטב, היינו דוקא באומר קונם עלי בשר, והא דאיפשיטא לן באלו דאפילו יצא מהם אסור, לאו דוקא כבאומר אלו, אלא כל שהוא פורט הדברים הנאסירם עליו, כגון פירות אלו, אי נמי פירותיו, של פלוני, או פירות מקום פלוני, דכיון דלא אסר על עצמו כל אותו המין אלא תאנים של מקום פלוני והם אסרו עליו, וכל שאר המקומות מותרות, הרי זה כהקדש ואסור ביוצא מהם לפי שעשאו עליו כהקדש, ומהאי טעמא גופא שהוא אסור בחילופיו (שהנודר) [אבל הנודר – לפי השי"מ] סתם מן התאנים או מן הענבים לא עשאן על עצמו כהקדש, שלא נתכוון אלא לפרוש מאכילת אותו מין כיון שאסר על עצמו אותו מין, ולא עוד אלא דוקא בעוד ששמו עליו, אבל [שלא – לפי הש"מ] ביוצא ממנו וכיון שכן – לפי השי"מ] מותר למכרו ולהחליפו, וכן כתב מורי הרב ז"ל, ומיהו בשאני טועם שאני אוכל אף בכולל כל המין אסור אפילו מן היוצא ממנון, והיינו דג דגים שאסור אפילו בציר היוצא ממנו לאחר נדרוט וכדאמר רבא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 52b

    Nedarim 52b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 271 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 52b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026