Talmud Builders

    Nedarim 55a

    Back to index

    English translation — Nedarim 55a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: For one who vows that grain [ dagan ] is forbidden to him, it is prohibited to eat the dry cowpea, because, like grain, its final stage of production involves being placed in a pile; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is prohibited for him to partake of only the five species of grain: Wheat, barley, oats, spelt, and rye, as that is the connotation of the term dagan in the Torah. Rabbi Meir says: For one who vows that grain is forbidden to him, and therefore he will refrain from eating grain [ tevua ], it is prohibited for him to eat from only the five species of grain. However, for one who vows that grain is forbidden to him, and therefore he will refrain from eating grain [ dagan ], it is prohibited to eat all produce whose final stage of production involves being placed in a pile, e.g., dry cowpea, and it is permitted for him to eat fruits of the tree and vegetables.

    2GEMARA: The Gemara asks: Is this to say that according to Rabbi Meir, the term dagan means any produce that is harvested at one time and placed in a pile [ midgan ]? Rav Yosef raised an objection: After King Hezekiah called upon the people to give teruma and tithes properly, the verse states: “And as soon as the matter was publicized, the children of Israel gave in abundance the first fruits of dagan , wine, and oil, and honey, and of all the tevua of the field; and the tithe of all that they brought in abundance” (II Chronicles 31:5). And if you say that dagan means any produce that is placed in a pile, what is the meaning of the words “As soon as the matter was publicized, the children of Israel gave in abundance the first fruits of dagan …and of all the tevua of the field”? There is no need to list both dagan and all tevua of the field. Abaye said: Tevua comes to include fruits of the tree and vegetables, which they tithed although they are not included in dagan , as they are not harvested at one time and placed in a pile.

    3§ We learned in the mishna that Rabbi Meir says: For one who vows that grain [ tevua ] is forbidden to him, it is prohibited for him to eat from only the five species of grain. Rabbi Yoḥanan said: Everyone concedes with regard to one who vows that tevua is forbidden to him that it is prohibited for him to eat from only the five species of grain. The Rabbis do not disagree with Rabbi Meir in that regard. That is also taught in a baraita : And they agree with regard to one who vows that tevua is forbidden to him that it is prohibited for him to eat from only the five species of grain. The Gemara asks: Isn’t that obvious, as it is only those species that are called tevua . The Gemara answers: It is necessary; lest you say that tevua means all items that grow from the ground, therefore, the tanna teaches us that this expression does not mean all items that grow from the ground.

    4Rav Yosef raised an objection: With regard to the verse “And as soon as the matter was publicized, the children of Israel gave in abundance… and of all the tevua of the field,” the phrase “and of all the tevua of the field” comes to include all crops that grow in the field. Rava said: Tevua is discrete and refers to only the five species of grain, and tevua of the field is discrete and refers to all crops that grow in the field.

    5§ The Gemara relates: The son of Master Shmuel commanded his workers that they give thirteen thousand dinars to Rava from the crop [ alalta ] produced in his fields on the banks of the Panya River. Rava sent this question before Rav Yosef: What is called alalta ; what crops are included in the category of alalta ? Rav Yosef said: It is as it is taught in the baraita cited above: And they agree with regard to one who vows that tevua is forbidden to him that it is prohibited for him to eat from only the five species of grain; just as tevua includes only the five species, so too alalta includes only the five species. Abaye said to him: Are the two cases comparable? Although tevua means grain and includes only the five species, alalta means crop and includes all items that grow.

    6The messengers returned with the answer to his question and came before Rava. He said: That was not a dilemma for me, i.e., the fact that alalta means all items that grow. This is the matter that is a dilemma for me: What is the legal status of profits from the rent of houses and the rent of boats? Do we say: Since they depreciate, their legal status is not comparable to that of a crop? Only items that are consistently profitable are similar to crops. Houses and boats deteriorate with use, and their depreciation diminishes the profits. Or perhaps, since their depreciation is not conspicuous, their legal status is comparable to that of a crop. The Rabbis stated Rava’s reaction before Rav Yosef. Rav Yosef said: And since he does not need us, and he believes that he knows the answer himself, why did he send us the question? Rav Yosef became angry with Rava.

    7Rava heard that Rav Yosef was angry and came before him on Yom Kippur eve to appease him. He found the attendant of Rav Yosef, who was diluting a cup of wine with water before him. Rava said to the attendant: Give me the cup so that I will dilute the wine for him. The attendant gave it to him and Rava diluted the cup of wine. While Rav Yosef, who was blind, was drinking the wine, he said: This dilution is similar to the dilution of Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, who would dilute wine with more than the standard amount of water. Rava said to him: Correct, it is he.

    8Rav Yosef said to Rava: Do not sit on your feet until you tell me the explanation of this matter: What is the meaning of that which is written: “And from the wilderness Mattana and from Mattana Nahaliel, and from Nahaliel Bamot” (Numbers 21:18–19)?

    9Rava said to him that it means: Once a person renders himself like a wilderness, deserted before all, the Torah is given to him as a gift [ mattana ], as it is stated: “And from the wilderness Mattana.” And once it is given to him as a gift, God bequeaths [ naḥalo ] it to him, as it is stated: “And from Mattana Nahaliel.” And once God bequeaths it to him, he rises to greatness, as it is stated: And from Nahaliel, Bamot, which are elevated places. And if he elevates himself and is arrogant about his Torah, the Holy One, Blessed be He, degrades him, as it is stated: “And from Bamot the valley” (Numbers 21:20). And not only is he degraded, but one lowers him into the ground, as it is stated: “And looking over [ nishkafa ] the face of the wasteland” (Numbers 21:20), like a threshold [ iskopa ] that is sunken into the ground. And if he reverses his arrogance and becomes humble, the Holy One, Blessed be He, elevates him,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' אלא מחמשת מיניןחטה ושעורה וכוסמין ושיפון ושבולת שועל:

    רבי מאיר אומר בו'בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת מינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמידגן משמע דבר שעושין ממנו כר ופול המצרי יבש עושין ממנו כרי ולהכי אסור:

    גמ' למימרא דדגןדכתיב בקרא כל מין דמידגן משמע וחייב במעשר מן התורה ואפי' משאר מינין מדקתני הנודר מן הדגן אסור בכל:

    וכפרוץ הדברכלומר קיבלו עליהם תקנתא של חזקיהו לעשר הכל כדכתיב הרבו בני ישראל וגו' אי אמרת בשלמא דדגן לא משמע אלא מחמשת מינין היינו דאתא קרא למימר הרבו בני ישראל דאפי' דבר שלא נתחייב במעשר מן התורה כגון שאר מיני דמידגני היו מעשרים כדי להחזיק בתקנה אלא אי אמרת דגן כל מיני דמידגן משמע מאי וכפרוץ הדבר הרבו כלומר מה הוסיפו על מה שכתוב בתורה:

    אמר אבייכל דמידגן משמע ומאי וכפרוץ הדבר הרבו לאיתויי פירות האילן וירק דהרבו בו בני ישראל ליתן מהן מעשר דמדאורייתא לא מחייב במעשר אלא מידי דמידגן דלא משמע אלא מחמשת מינין:

    ותבואת השדה לרובאלמא דתבואה משמע כל מילי דהא דכתיב ותבואת השדה לאו מחמשת מינין דאיקרו תבואה: תבואה סתם לא משמע אלא מחמשת מינין תבואת השדה משמע כל מידי הגדל מן השדה:

    פקידצוה בצוואתו:

    היכי מיקריאכלומר ממה אגבה אותו ממון:

    אלא מחמשת מיניןואינו גובה אלא מחמשת מינין:

    עללתאמשמע כל מילי שעולה ומשבח ואפי' משאר פירות שמשבחין צוה לגבות מהן:

    אהדרוה לקמיה דרבאלאותה תשובה:

    שכר בתים ושכר ספינותגובה מהן או לא:

    מי אמרינן כיון דפחתןשמתחסרין כל זמן שמתיישנין:

    לאו עללתאמיקרו שאין עולה ומשביח ולא גבי מינייהו:

    או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהושעל יד על יד מתחסר ואינו ניכר פחיתותו להדיא והואיל ונוטל הימנו שכר עולה ומשביח הוי ויהבו ליה מההוא אגרא:

    אמרוה קמיה דרב יוסףהא דאמר רבא דהא לא מיבעיא ליה דעללתא כל מידי משמע:

    דמי למזיגא דרבאשכשהיה רבא לומד לפניו היה מוזג לו בענין זה:

    לא תיתיב אכרעך כו'לפי שהגיס לבו שאל לו מקרא זה כדי להשפיל דעתו:

    כמדבר שהוא מופקר לכלמלמד תורה בחנם לכל:

    נחליאלנעשית לו התורה כמו נחלה:

    ששוקעין אותו בארץכמו המשקוף:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 55 עמוד א

    Mishna

    1הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר. וחכ"א אינו אסור אלא בחמשת המינין. רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין. אבל הנודר מן הדגן אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.

    Gemara

    2למימרא דדגן כל דמידגן משמע. מתיב רב יוסף: (דברי הימים ב לא ה) וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל [ראשית] דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב וגו' ואי אמרת דגן כל דמידגן משמע. מאי? כפרוץ הדבר הרבו אמר: אביי לאתויי פירות האילן וירק:

    3ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה וכו': אמר ר' יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין תניא נמי הכי שוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מה' המינין פשיטא מהו דתימא תבואה כל מילי משמע קמשמע לן דלא משמע כל מילי׃

    4מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל כו' אמר רבא תבואה לחוד תבואת שדה לחוד׃

    5בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא שלחה רבא לקמיה דרב יוסף עללתא היכי מיקריא אמר רב יוסף מתניתין היא ושוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין א"ל אביי מי דמי תבואה לא משמע אלא מחמשת המינין עללתא כל מילי משמע׃

    6אהדרוהו לקמיה דרבא אמר הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע הדא הוא דאיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי מי אמרינן כיון דפחתן לאו עללתא היא או דילמא כיון דלא ידיע פחתייהו עללתא היא אמרוה רבנן קמיה דרב יוסף אמר וכי מאחר דלא צריך לן אמאי שלח לן איקפד רב יוסף׃

    7שמע רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי אשכחיה לשמעיה דהוה קא מזיג קמיה כסא דחמרא אמר ליה הב לי דאמזיג ליה אנא יהב ליה וקא מזיג איהו כסא דחמרא כי קא שתי אמר הדין מיזגא דמי למיזגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא אמר ליה הוא ניהו׃

    8אמר ליה לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי פירושא דהדין מילתא מאי דכתיב ״(במדבר כא״, יח) וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃

    9א"ל כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה ניתנה לו במתנה שנאמר ״וממדבר מתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכיון שנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגביה עצמו הקב״ה משפילו שנאמר ״(במדבר כא״, כ) ומבמות הגיא ולא עוד אלא ששוקעין אותו בקרקע שנאמר ״(במדבר כא״, כ) ונשקפה על פני הישימון ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו׃

    Tosafot

    מתניתין אסור בפול המצרידכל מידי דאידגן שמעמידין אותו בכרי נקרא דגן:

    וכפרוץ הדברפסוק הוא בדברי הימים שתיקן חזקיהו שיביאו המעשרות לאוצר לבית המקדש וכפרוץ תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב כל תבואת שדה לרוב ואי דגן כל מילי דאידגן משמע ל"ל למיכתב כל תבואת שדה ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא ה' מינין מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי דאי בלשון ב"א משמע כל מידי דמדגן ההוא נמי משמע כל מילי:

    הכל מודיםאפילו רבנן שאין אסור אלא מה' מינין:

    מתיב רב יוסףוה"ה לרבי מאיר דמתני' מותיב ואמר אביי לאיתויי פירות האילן וירק:

    תבואת שדה לחודדודאי משמע כל מילי:

    עללתאכל מין דמידגן משמע:

    הא לא מיבעיא ליהדכל פירות איקרי עללתא כל דבר אוכלין מקרי עללתא וכן שאר נכסים דעללתא מידי דהוא בעין משמע כי קמיבעיא ליה שכר בתים שכר ספינות מי אמרינן כיון דבתים וספינות פוחתים בכל יום ומשתנים לאו בכלל עללתא דעללתא משמע מידי דמשבח ולא מידי דפוחת:

    או דלמא כיון דלא ידיע פחתייהופי' שפוחתין מעט מעט ולזמן מרובה ה"ל [מידי] דמשבח ואיקרי שפיר עללתא:

    שיהא מופקר לכלשיהיה מלמד תורה לכל:

    ששוקפיןלשון איסקופה הנדרסת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין. מסתברא דאסור דקתני הכא דוקא לכוס, אבל לאפות לא כנודר מן (החטה) [החטים – לפי המגיה המאירי], ואף על גב דקתני אסור סתם, היינו טעמא משום דהכא לא אתא לאשמועינן אלא מה שהוא בכלל המין ולא ענין איסורו, ומאי דסתים במתניתין פריש בברייתא, דקתני הנודר מן הדגן מותר באורז בחילקא בטירגיז ובטיסני שהוא דגן (מוחלט) [מוחלק – לפי השי"מ], וכל שכן קמח ופת, ומיהו אפשר לדחות דהתם כבר פריש טרגיז וטיסני וצריך עיון.

    גמראלמימרא דדגן כל דמידגן משמע, מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר כו'. ואם תאמר ומאי קושיא דהא רבי מאיר לא פליג בדגן דאורייתא, דלכולי עלמא אינו אלא חמשת המינין ויש לומר דהא קרא לא בלשון תורה משתעי אלא בלשון עם הארץ, ובלשון שהיו מביאין המעשרות מדברים [רבים – לפי המגיה המאירי].

    אמר רבא תבואה לחוד ותבואת השדה לחודאיכא למידק כיון דרב יוסף לא הוה שמיע ליה הכין, כי קא פריך אדרבי מאיר לעיל מדגן וכל תבואת השדה ופרקינן לאתויי פירות האילן וירק, הוה ליה לאקשויי והתנן רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אין אסור אלא מחמשת המינין. וצריך עיון.

    הא דתניא הנודר מן התבואה אין אסור אלא מחמשת המינין ואקשינן

    פשיטא, ופרקינן

    מהו דתימא תבואה כל מילי משמעקשיא לי מאי קא מתרץ ליה, אדרבה היא גופה היא דקשיא לן מאי קא משמע לן פשיטא. ויש לומר דלישנא קייטא הוא הכי קאמר מהו דתימא כיון דתבואה מתרגמינן עללתא ועללתא כל מילי משמע קא משמע לן דלשון תבואה ממש לא משמע אלא חמשת המינין, ודבר הלמד מענינו הוא, דמשום הכי אייתי הכא ההיא דרבא דבעא מיניה מרב יוסף.

    הא דאהדר ליה רב יוסף לרבא מתניתין היא הנודר מן התבואה וכו'קשיא לי וכי סבור היה רב יוסף דרבא לא הוה ידע מתניתין, והא רבא גופיה הוא דאסבר ליה לרב יוסף דתבואה לחוד ותבואת השדה לחוד. ונראה לי דרב יוסף [ודאי – לפי השי"מ] מידע ידע דרבא לא איבעיא ליה אלא אי עללתא כתבואה או לא, ואמר ליה מתניתין היא דהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין ועללתא היינו תבואה, ואמר ליה אביי דלא דמו, וכי שמע רבא אמר בהא לא מיבעי לי דכל גידולי קרקע במשמע, אלא שכר בתים וספינות קא מיבעיא לי ולא איפשיטא, ולענין דינא קולא לתובע וחומרא לנתבע, ולענין נדרים הכל אסור, דספיקא דאורייתא לחומרא.

    תוספתא [כאן פרק ד' הלכה א']הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין, הנודר מן התבלין מותר בחי ואסור במבושל, אם אמר הרי הן עלי אסור בהן בין חיים בין מבושלים [שם הלכה ב'] הנודר מן הפת אין אסור אלא מן הפת הבאה מחמשת המינין בלבד. וגרסינן בירושלמי [כאן פרק שביעי הלכה א']: הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין, כמאן דאמר הלכה בנדרים אחר לשון בני אדם, למאן דאמר לא הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם התורה קראו אותו חידוש.

    תירושך זה ייןומסתברא לי דבסתם מקומות שאין שם לשון מורגל לתירוש כמקומות הללו, אדרבה מותר בכל מיני מתיקה, ואסור ביין, דכיון שאין שם לשון בני אדם ידוע אין הולכין בו אלא אחר לשון תורה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 55a

    Nedarim 55a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 379 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' אלא מחמשת מינין חטה ושעורה וכוסמין ושיפון ושבולת שועל:

    רבי מאיר אומר בו' בהא ודאי מודינא לך שהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת מינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל מין דמידגן משמע דבר שעושין ממנו כר ופול המצרי יבש עושין ממנו כרי ולהכי אסור:

    גמ' למימרא דדגן דכתיב בקרא כל מין דמידגן משמע וחייב במעשר מן התורה ואפי' משאר מינין מדקתני הנודר מן הדגן אסור בכל:

    וכפרוץ הדבר כלומר קיבלו עליהם תקנתא של חזקיהו לעשר הכל כדכתיב הרבו בני ישראל וגו' אי אמרת בשלמא דדגן לא משמע אלא מחמשת מינין היינו דאתא קרא למימר הרבו בני ישראל דאפי' דבר שלא נתחייב במעשר מן התורה כגון שאר מיני דמידגני היו מעשרים כדי להחזיק בתקנה אלא אי אמרת דגן כל מיני דמידגן משמע מאי וכפרוץ הדבר הרבו כלומר מה הוסיפו על מה שכתוב בתורה:

    אמר אביי כל דמידגן משמע ומאי וכפרוץ הדבר הרבו לאיתויי פירות האילן וירק דהרבו בו בני ישראל ליתן מהן מעשר דמדאורייתא לא מחייב במעשר אלא מידי דמידגן דלא משמע אלא מחמשת מינין:

    ותבואת השדה לרוב אלמא דתבואה משמע כל מילי דהא דכתיב ותבואת השדה לאו מחמשת מינין דאיקרו תבואה: תבואה סתם לא משמע אלא מחמשת מינין תבואת השדה משמע כל מידי הגדל מן השדה:

    פקיד צוה בצוואתו:

    היכי מיקריא כלומר ממה אגבה אותו ממון:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    מתניתין אסור בפול המצרי דכל מידי דאידגן שמעמידין אותו בכרי נקרא דגן:

    וכפרוץ הדבר פסוק הוא בדברי הימים שתיקן חזקיהו שיביאו המעשרות לאוצר לבית המקדש וכפרוץ תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב כל תבואת שדה לרוב ואי דגן כל מילי דאידגן משמע ל"ל למיכתב כל תבואת שדה ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא ה' מינין מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי דאי בלשון ב"א משמע כל מידי דמדגן ההוא נמי משמע כל מילי:

    הכל מודים אפילו רבנן שאין אסור אלא מה' מינין:

    מתיב רב יוסף וה"ה לרבי מאיר דמתני' מותיב ואמר אביי לאיתויי פירות האילן וירק:

    תבואת שדה לחוד דודאי משמע כל מילי:

    עללתא כל מין דמידגן משמע:

    הא לא מיבעיא ליה דכל פירות איקרי עללתא כל דבר אוכלין מקרי עללתא וכן שאר נכסים דעללתא מידי דהוא בעין משמע כי קמיבעיא ליה שכר בתים שכר ספינות מי אמרינן כיון דבתים וספינות פוחתים בכל יום ומשתנים לאו בכלל עללתא דעללתא משמע מידי דמשבח ולא מידי דפוחת:

    או דלמא כיון דלא ידיע פחתייהו פי' שפוחתין מעט מעט ולזמן מרובה ה"ל [מידי] דמשבח ואיקרי שפיר עללתא:

    2 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין. מסתברא דאסור דקתני הכא דוקא לכוס, אבל לאפות לא כנודר מן (החטה) [החטים – לפי המגיה המאירי], ואף על גב דקתני אסור סתם, היינו טעמא משום דהכא לא אתא לאשמועינן אלא מה שהוא בכלל המין ולא ענין איסורו, ומאי דסתים במתניתין פריש בברייתא, דקתני הנודר מן הדגן מותר באורז בחילקא בטירגיז ובטיסני שהוא דגן (מוחלט) [מוחלק – לפי השי"מ], וכל שכן קמח ופת, ומיהו אפשר לדחות דהתם כבר פריש טרגיז וטיסני וצריך עיון.

    גמרא למימרא דדגן כל דמידגן משמע, מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר כו'. ואם תאמר ומאי קושיא דהא רבי מאיר לא פליג בדגן דאורייתא, דלכולי עלמא אינו אלא חמשת המינין ויש לומר דהא קרא לא בלשון תורה משתעי אלא בלשון עם הארץ, ובלשון שהיו מביאין המעשרות מדברים [רבים – לפי המגיה המאירי].

    אמר רבא תבואה לחוד ותבואת השדה לחוד איכא למידק כיון דרב יוסף לא הוה שמיע ליה הכין, כי קא פריך אדרבי מאיר לעיל מדגן וכל תבואת השדה ופרקינן לאתויי פירות האילן וירק, הוה ליה לאקשויי והתנן רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אין אסור אלא מחמשת המינין. וצריך עיון.

    הא דתניא הנודר מן התבואה אין אסור אלא מחמשת המינין ואקשינן

    פשיטא, ופרקינן

    מהו דתימא תבואה כל מילי משמע קשיא לי מאי קא מתרץ ליה, אדרבה היא גופה היא דקשיא לן מאי קא משמע לן פשיטא. ויש לומר דלישנא קייטא הוא הכי קאמר מהו דתימא כיון דתבואה מתרגמינן עללתא ועללתא כל מילי משמע קא משמע לן דלשון תבואה ממש לא משמע אלא חמשת המינין, ודבר הלמד מענינו הוא, דמשום הכי אייתי הכא ההיא דרבא דבעא מיניה מרב יוסף.

    הא דאהדר ליה רב יוסף לרבא מתניתין היא הנודר מן התבואה וכו' קשיא לי וכי סבור היה רב יוסף דרבא לא הוה ידע מתניתין, והא רבא גופיה הוא דאסבר ליה לרב יוסף דתבואה לחוד ותבואת השדה לחוד. ונראה לי דרב יוסף [ודאי – לפי השי"מ] מידע ידע דרבא לא איבעיא ליה אלא אי עללתא כתבואה או לא, ואמר ליה מתניתין היא דהנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין ועללתא היינו תבואה, ואמר ליה אביי דלא דמו, וכי שמע רבא אמר בהא לא מיבעי לי דכל גידולי קרקע במשמע, אלא שכר בתים וספינות קא מיבעיא לי ולא איפשיטא, ולענין דינא קולא לתובע וחומרא לנתבע, ולענין נדרים הכל אסור, דספיקא דאורייתא לחומרא.

    תוספתא [כאן פרק ד' הלכה א'] הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין, הנודר מן התבלין מותר בחי ואסור במבושל, אם אמר הרי הן עלי אסור בהן בין חיים בין מבושלים [שם הלכה ב'] הנודר מן הפת אין אסור אלא מן הפת הבאה מחמשת המינין בלבד. וגרסינן בירושלמי [כאן פרק שביעי הלכה א']: הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין, כמאן דאמר הלכה בנדרים אחר לשון בני אדם, למאן דאמר לא הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם התורה קראו אותו חידוש.

    1 more comments on this page.

    Rashba on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני' הנודר מן הדגן אסור בפול מצרי יבש דברי ר"מ דקסבר דכיון דעבדי מיניה גורן דגן מקרי ופול המצרי יבש עבדי מיניה גורן:

    וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינים דלא קרו אינשי דגן אלא להא אי נמי דמסתמא האי גברא בנדרים ללשון תורה איכוין:

    רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינים אבל הנודר מן הדגן אסור בכל. פי' בכל דבר שעושין ממנו גורן ומותר בפירות האילן (ה) (ובדגן) ובירק פירוש שאין עושין מהם גורן:

    (שם) א"ר יוחנן הכל מודים בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינים בלבד. פי' הא קמ"ל דהא דקתני ר"מ [אומר] הנודר מן התבואה וכו' לדבריו נמי קאמר לה ולאו לדבריהם דרבנן בלחוד למימרא דאע"ג דלדידכו אין במשמע התבואה אלא חמשת המינים אודו לי בדגן דכל מידי דעבדי מיניה גורן משמע (א) אי נמי דהא קמ"ל דהא דר"מ לכולי עלמא אמרה ואפילו לרבנן דלא אמרי רבנן תבואה כל תבואה משמע:

    תניא נמי הכי שוין בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין בר מר שמואל פקיד דליתנון תרי עשר אלפי זוזי לרבא מעללתא דנהר פניא שלחה רבא לקמיה דרב יוסף עללתא מאי מיקרייא. פי' דאילו שאר נכסי דלאו עללתא לא משתעבדי ליה כלל מיהו כולה עללתא קא משתעבדא ליה ואם אבדה מקצתה גובה מהשאר דכולה משתעבדא ליה דכיון דלא אמר הבו ליה עללתא שויא תריסר אלפי זוזי אי נמי מדמי עללתא וכדאמרינן התם בגיטין פ' התקבל [דף סו.] חמרא לא קאמר מדמי חמרא לא קאמר מחמרא [כו'] כדי ליפות את כחו זה דעת רבינו חננאל ז"ל וכבר ארווחנא בהא טובא התם בס"ד:

    א"ל מתניתא היא ושוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא בחמשת המינין בלבד. פי' ומתרגמינן תבואה עללתא א"ל מי דמי תבואה לא משמע אלא מחמשת המינים בלבד עללתא כל מילי משמע פי' דתבואה לא אמרי אינשי אלא בלשון תורה דהיינו חמשת המינים בלבד ואילו עללתא אמרי אינשי אכל פירי דנפקא מארעא ולאו לישנא דמאי דעייל בביתא כדסברי מקצת רבנן ז"ל דא"כ תבעי ליה אפילו שאר מטלטלין ואמאי מבעיא ליה שכר ספינות ובתים בלחוד אלא ודאי דעללתא קרו אינשי בהשאלה לכולהו פירי דנפקי מארעא וקא מיבעיא ליה אי קרו נמי עללתא דפירי עמלי דבתי וספינות או לא מי אמרינן כיון דפחתן קרנא הוו ולא קרו ליה עללתא או דילמא כיון דשבחא דנפיק מינייהו ולא ידיע פחתייהו והיינו פירי דידהו עללתא קרו להו ובהשאלה ודכוותא בלשון ערב קורין אלגלה בהשאלה לכל מידי דהוי שבחא ופירי ואפילו דבתי וספינות מכל מידי דלא הוי קרנא ממש והיינו ודאי מאי דאסתפקא להו הכא דאילו שאר מטלטלין ובגדים ושטרות אע"ג דעיילי לביתא לאו עללתא נינהו דעללתא לישנא דפירי הוא ולא לישנא דעיילותא והיינו דאמרינן הא לא מבעיא לי דעללתא כל מילי דהוי פירי משמע ואע"ג דלאו מחמשת המינים כי קא מיבעילי שכר בתים ושכר ספינות מאי כנ"ל:

    כתב רבינו ז"ל ובעיין לא איפשיטא וקיימא לן תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע ובגמרא אמרינן דכי אמר תבואת השדה כל מילי דהוי פירי משמע ואע"ג דלא הוי מחמשת המינים מיהו לא משמע ביה שכר בתים וספינות דהאי אפילו מעללתא לא משמע וכל שכן בהא דאמר תבואת השדה ולענין נדרים אם נדר מעללתא הרי הוא אסור בכל מיני דמקרי עללתא:

    Ritva on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינים ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינים אבל הנודר מן הדגן אסור בכל ומותר בפירות האילן ובירק אמר הר"ם החמשה מינים הם החטין והשעורין והכוסמין ושבולת שועל ושיפון וכוסמין מין חטין ושבולת שועל ושיפון מין שעורים ופול המצרי מין ממיני הגרעינים לא ימצאו אלא בארץ מצרים וכן יקראוהו הרופאים הפול המצרי ואין זה הפול הידוע אצל ההמון והלכה כחכמים:

    אמר המאירי הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש ר"ל שמאחר שהוא מתדגן ר"ל שעושין ממנו גורן ומעמידין ממנו כרי כדרך חמשת המינין הרי הוא בכלל דגן ומותר בלח ואף ביבש יש מפרשים שלא נאסר אלא לכוס אבל לאפות מותר כדין חטים שאני טועם שפירשנו בפרק שלפני זה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין ר"ל חטין ושעורים וכוסמין ושבלת שועל ושיפון הא שאר מינים אינן בכלל דגן והנודר מותר בהם אף לכוס ור' מאיר מודה כן אף בלשון תבואה ר"ל שאינה כוללת אלא חמשת המינין ואע"פ שמצינו ותבואת הכרם מכל מקום לשון בני אדם אינו בתבואה אלא על חמשת המינין אבל הנודר מן הדגן אסור בכל אלא שמותר בפירות האילן ובירק:

    זהו ביאור המשנה והלכה כחכמים ובין נדר מן התבואה בין נדר מן הדגן אינו אסור אלא בחמשת המינים ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    לענין ביאור צריך שתדע שאף ר' מאיר מודה בדגן האמור בתורה שאינו כולל אלא חמשת המינין ואם כן צריך אתה לשאל מה שהקשו לו בגמרא ממה שכתוב בדברי הימים שתיקן חזקיה שיביאו המעשרות לאוצר בית המקדש וכפרוץ הדבר ר"ל שנתפשטה תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת השדה (לאתויי פול המצרי וחביריו) ואי דגן כל דמידגן משמע מאי רבי בכל תבואת השדה עד שהוצרך לתרצה במעשר פירות וירק מאי קושיא והלא אף ר' מאיר מודה בדגן האמור בתורה שאינו כולל אלא חמשת המינין בנדרים הוא דקאמר הכי מתורת לשון בני אדם ומכל מקום תדע שמתוך כך פרשו בתוספות בפסוק זה שלא על לשון תורה לבד נאמר אלא על לשון הרגיל לבני אדם שהיו מביאין מעשרות מדברים רבים:

    אע"פ שביארנו בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין אם הזכיר בנדרו תבואת שדה יראה שנכלל בנדרו כל דבר הנעשה כרי וכמו שאמרו כאן תבואה לחוד ותבואת שדה לחוד כלומר שתבואת שדה כוללת אף הדברים שאינן בכלל דגן הואיל ומכל מקום הם דברים המתדגנים כלומר שנעשים גרן ואדם מעמידן כרי:

    בתוספתא אמרו הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין הנודר מן התבלין מותר בחיין ואסור במבושלים ואם אמר הרי הן עלי הרי הן על פי אסור בין חיין בין מבושלין הנודר מן הפת אינו אסור אלא בפת הבאה מחמשת המינין לבד ובתלמוד המערב אמרו הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין כמאן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם ברם כמאן דאמר לא הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם התורה קראה ליין תירוש כלומר ואסור ביין ומותר בשאר מיני מתיקה ונראה מכאן שבזמנם היו קורין למיני מתיקה תירוש ומכאן סמכו גדולי הדור לומר שבזמן הזה שאין רגילין לקרוא תירוש למיני מתיקה כל הנודר בתירוש אסור ביין כלשון תורה אחר שאין בו לשון בני אדם ומותר בשאר מיני מתיקה:

    הנודר בלשון עללתא יש אומרין שאין בכלל אלא חמשת המינין כתבואה הואיל ועללתא הוא תרגומו של תבואה אין בכללו אלא מה שהוא נכלל בתבואה ומפני שהם פוסקים כרב יוסף שאמרה כן בסוגיא זו ומביאין ראיה לדבריהם ממה שאמרו אקפד רב יוסף ר"ל על מה שחלקו עליו אביי ורבא לומר דעללתא כל מילי משמע וכן שבא רבא לפניו כמתנצל ולדעת זה אף לענין הדין מי שצוה בשעת מיתתו שינתן כך וכך לפלוני מעללתא שיש לו במקום פלוני אין בכלל אלא מחמשת המינין ואם אין מספיקין בכך אינו גובה משאר נכסים שיש לו שם ומכל מקום יש פוסקין כאביי ורבא דעללתא כל מילי משמע מפני שהוא לשון עליה ומשום דאביי ורבא בתראי נינהו ומכל מקום כל מילי דקאמר יש מפרשין בו כל גידולי קרקע ר"ל כל דבר הצומח ועולה מן הארץ מלשון עליה ולא קרקע אבל נסתפקו בשכר בתים וספינות שהוא כעין עלייה וצמיחה אם הוא בכלל שכל דבר הבא על ידי ריוח ושכר או השבחה לשון עללתא הוא או שמא הואיל ומכל מקום גופן מתישן ופוחת בכל יום אע"פ שאין פחת שלהן בא ביחד אלא מעט מעט עד שאינו ניכר אין שכר שבהם נקרא עללתא ולא הובררה ולדעת זה נדר בעללתא אסור בכל גידולי קרקע ומותר בשאר נכסים ולענין הדין גובה מכל גידולי קרקע אבל לא משאר נכסים הא מריוח הבא משאר נכסים הדבר בספק ולענין נדרים מחמירין בה ולענין הדין קולא לתובע וחומרא לנתבע ואין מגבין לו מהם אלא שאם תפש אין מוציאין הימנו ויש מפרשים במה שאמר עללתא כל מילי משמע כל מיני אוכלין ומשקין ויש שואלין לענין הדין מיהא הרי עללתא ודאי לשון מסופק הוא מחמשת המינין לבד ולשאר מיני עלייה ר"ל אף גידולי קרקע לפירוש ראשון או כל מילי לפירוש שני ואם כן היאך מגבין מהן והלא יד בעל השטר על התחתונה והיה לנו לדון כל שהוא חוץ מחמשת המינין הן גידולי קרקע הן כל מיני מאכל בספק כשכר בית וספינה ולהיות יד בעל השטר על התחתונה וכדתנן חצי שדה אני מוכר לך נוטל כחוש ותירצו רבים שכל המקבל מתנה אין אומרין יד בעל השטר על התחתונה אדרבה כל הנותן בעין יפה נותן ואין זה כלום שכל שטר שבעולם יד בעל השטר על התחתונה ומטעם המוציא מחבירו שהוא כלל גדול בדין ובכלם אם תפש אין מוציאין שזה שאומר יד בעל השטר על התחתונה אינו אלא כמי שאומר יד המוציא מחבירו ידו על התחתונה הא אם תפש אין מוציאין וכן כתבוה גדולי המחברים בסוף הלכות מלוה ולוה ואם כן הדרה קושיא לדוכתה ומכל מקום רבותי כתבו שאינה קושיא שפשוט היה להם במלת עללתא שכוללת כל דבר הבא דרך צמיחה לפירוש הראשון או כל מיני אוכל לפירוש שני ואין זה אצלם לשון מסופק אלא לשכר בתים וספינות והדומה להם כגון שכר הכלים:

    ממדרגות החכמה והאחרונה שבהם הוא להשפיע מחכמתו לזולתו והיא היא המעמדת והמקיימת תורה ללומדיה דרך הערה דרשו וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות אם עושה תלמיד חכם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל תורה נתנת לו במתנה שנאמר וממדבר מתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל שנאמר וממתנה נחליאל וכשנחלו אל עולה לגדולה שנאמר ומנחליאל במות ואם הגביה עצמו הב"ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא ולא עוד אלא שבני אדם מבזין אותו ושוקפין אותו בקרקע שנאמר ונשקפה על פני הישימון ואם חוזר בו הב"ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא:

    Meiri on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י מינים הס"ד תבואה הס"ד:

    ברא"ש בד"ה אסור כו' כרי והנודר כצ"ל המינין תבואה הד"א:

    Chidushei Halachot on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מתניתין הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש דברי רבי מאיר פירוש דקא סלקא דעתיה דרבי מאיר דכל שעושין ממנו גורן איקרי דגן ופול המצרי יבש נמי עושין ממנו גורן. וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין והאי נודר ללשון תורה נתכוון ורבי מאיר סבר ללשון בני אדם נתכוון. הרנב"י ז"ל.

    הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי יבש וחכמים אומרים אינו אסור אלא מחמשת המינין. מסתברא דאסור דקתני הכא דוקא לכוס אבל לאפות לא כנודר מן החטה ואף על גב דקתני אסור סתם היינו טעמא משום דהכא לא אתא לאשמועינן אלא מה שהוא בכלל המינין ולא ענין איסורו. ומאי דסתים במתניתין פריש בברייתא דקתני הנודר מן הדגן מותר באורז בחילקא בטרגיז ובטיסני שהוא דגן מוחלק והילכך כל שכן קמח ופת ומיהו איפשר לדחות דהתם בשנעשה כבר טרגיז וטיסני וצ"ע. הרשב"א ז"ל.

    גמרא מאי וכפרוץ הדבר הרבו אי אמרת בשלמא דדגן לא משמע אלא חמשת המינים הרבו כל מיני קטנית אלא אי אמרת דדגן כל מילי דמידגן ואפילו קטנית הלא יש דגן כתוב בקרא והרבו מאי אתא לאתויי לאתויי פירות האילן וירק והיינו דקאמר וכל תבואת השדה דהיינו פירות האילן וירק ועלייהו קאי הרבו שגזר עליהם חזקיהו. ומצאתי בפירוש הרב רבי יצחק שנראה לו דהאי שינויא לאו דוקא אלא לרווחא דמילתא (דשוהא אני) הוא דשאני. מהשמטה הכא דלא מצינו שום תנא דמחייב במעשר דאורייתא אלא בחמשת המינין דגן ותירוש ויצהר. אלא עיקר תירוצו כך ראוי לתרץ לשון תורה לחוד ולשון נדרים לחוד דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם ולעולם דגן דאורייתא בחמשת המינין משמע. מצאתי. ולי נראה דהכי פירושו ואי אמרת דגן בלשון בני אדם כל מידי דמדגן משמע מאי וכפרוץ הדבר פשיטא שיש לגזור בכל מידי דבלשון בני אדם משמע דגן ובמאי פרץ הדבר והרבו דמשמע יותר ממה שהיה ראוי לגזור. אמר אביי לעולם דגן בלשון בני אדם כל מידי דמדגן משמע וגם דגן דקרא דחזקיהו על דין לשון בני אדם נקט ובכללן תבואה וקטנית וכפרוץ הדבר הרבו אירק ופירות באילן קאי. וכן משמע קרא דגזרה אחר גזרה גזרו והיינו כפרוץ והרבו שהיה לו לומר וכפרוץ הדבר הביאו ולעולם קטנית בכלל דגן הוא וגזרת קטנית (שמי) מימי שלמה היתה שעשה אזנים לתורה. ואף על גב דלא חשיב לה בעירובין התם לא חשיב אלא דברים שיש בהם חכמה וגזור כדמייתי קרא חכם בני וכו' אבל בקטנית שבלשון בני אדם דגן בדין היה למיגזר עליהו בלא עומק חכמה. הרא"ם ז"ל. וכן בשיטה וז"ל: מאי כפרוץ הדבר הרבו מאי דגן דהאי קרא דלשון בני אדם הוא דמדרבנן הוא שגזר חזקיהו על תרומת פירות ואי דגן כל מילי דמידגן הוא מאי הרבו על דגן והרי תבואה וקטנית בכלל. ומשני דגן דהא קרא כל מילי דמידגן משמע והרבו לאו על דגן קאי שבכלל דגן יש רבוי על דגן תורה אלא הרבו על דגן תירוש ויצהר תבואת השדה דהיינו פירות האילן וירק. עד כאן. לאיתויי פירות האילן והירק פירות האילן דלאו משבעת המינים וירק דמדאורייתא לאו בני עשורי נינהו והיינו דכתיב וכפרוץ הדבר וכל תבואת השדה ולעולם דגן כל דמידגן משמע ופול המצרי יבש לאו בכלל ירק. הרי"ץ ז"ל. וזהו על דרך פרש"י ז"ל.

    אמר רבי יוחנן הכל מודים אפילו רבנן בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא מחמשת המינין. תימה פשיטא דהא טפי מקילין רבנן מרבי מאיר וכל שכן דמודו ליה. וי"ל דהוה אמינא דרבי מאיר במתניתין לטעמיהו דרבנן קאמר לדידי אפילו נודר מן התבואה אסור בכל שעושין ממנו גורן אלא לדידכו נמי דתבואה אין בכללה אלא חמשת מינין מיהו אודו לי מיהת דדגן כל שעושין ממנו גורן משום הכי קא משמע לן רבי יוחנן דאפילו רבי מאיר מודה בתבואה דאינה אלא חמשת המינין. תניא נמי הכי ושוין בנודר מן התבואה שאין אסור אלא מחמשת המינין. ומקשינן פשיטא ומהדרינן מהו דתימא תבואה כל מילי משמע פירוש מהו דתימא תבואה כל מילי משמע לרבנן דהא תבואה מתרגמינן עללתא ועללתא כל מילי שאדם מכניס לבית משמע. קא משמע לן דלא משמע אלא של חמשת המינין בלבד. הריטב"א ז"ל.

    וכן כתב הרא"ם ז"ל וז"ל אמר רבי יוחנן הכל מודים ואפילו רבי מאיר בנודר מן התבואה וכו'. בהא מודינא לכו דאינו אסור אלא בחמשת המינין פשיטא דתבואה לא משמע אלא חמשה מינין ומאי קא משמע לן ולא ידעתי מאין פשיטא לו זה. ונראה לי מקרא דקאמר ותבואת זרעך דמשמע זרע המיוחד קרוי תבואה דהיינו חמשה מינין. עד כאן. הא דתניא הנודר מן התבואה אין אסור אלא מחמשת המינין ואקשינן פשיטא ופרקינן מהו דתימא תבואה כל מילי משמע קשיא לי מאי קא מתרץ ליה אדרבה היא גופה היא דקשיא לן מאי קא משמע לן פשיטא. וי"ל דלישנא קיטא היא והכי קאמר מהו דתימא כיון דתבואה מתרגמינן עללתא ועללתא כל מילי משמע קא משמע לן דלשון תבואה ממש לא משמע אלא חמשת המינין ודבר הלמד מעניינו הוא דמשום הכי אייתי הכא ההיא דרבא דבעא מיניה מרב יוסף. הרשב"א ז"ל. מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני ישראל ראשית דגן תירוש ויצהר ודבש וכל תבואת שדה ומעשר הכל לרוב הביאו. פירוש פסוק הוא בדברי הימים גבי חזקיהו ולעיל מהאי קרא כתיב ויאמר לעם וליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורתי ובתריה דהאי קרא כתיב וכפרוץ הדבר אלמא דיש בכלל וכל תבואת השדה יותר מחמשת המינין. הריטב"א ז"ל. והרי"ץ ז"ל כתב: וכל תבואת השדה לרוב ומוקמינן ליה לעיל בפירות אילן וירק משמע דבכל מילי שייך לומר תבואה אפילו אינו מחמשת המינים עד כאן. תבואה לחוד דמשמע המיוחדת שבתבואה אבל תבואת השדה משמע כל מילי דאי תבואה לחוד משמע כל מילי אם כן לישתוק מהשדה. הרא"ם ז"ל.

    אמר רבא תבואה לחוד ותבואת השדה לחוד איכא למידק כיון דרב יוסף לא הוה שמיע ליה הכין כי קא פריך אדרבי מאיר לעיל מדגן וכל תבואת השדה ופרקינן לאיתויי פירות האילן וירק מיד הוה ליה לאקשויי והתנן רבי מאיר אומר הנודר מן התבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין וצ"ע. הרשב"א ז"ל.

    בר (שמואל מר) מר שמואל מהשמטה בנו של רב שמואל. פירוש. דליתנון תרי עשר אלפי זוזי לרבא מן עללתא דנהר פניא פירוש מעללתא שהיה לו במקום פלוני וליפות כחו דמקבל מתנה הוא דקאמר הכי שלא ידחוהו אצל שאר נכסים מיהו ריעותא נמי היא גביה דמקבל מתנה דאם שטפן נהר אינו גובה משאר נכסים מדמספקא להו עללתא היכי מיקרא אלמא לא גבי משאר נכסים כך כתב ר"ח ז"ל בפרק התקבל גבי שלחו מתם מחמרא ליפות כחו כדאיתא התם. הרנב"י ז"ל. פקיד צוה מחמת מיתה. עללתא היכי מיקריא לפי שהיו שם פירות ושאר מיני נכסים היה ספק לו מאיזה מהן יקח אותן תריסר אלפי זוזי. אמר ליה מתניתין היא. נראה לי דהכי פירושא שרב יוסף היה סבור שאללתא ועללתא הכל אחד ואללתא תרגום תבואה הוא ואביי השיב לו מאן דפקיד אללתא ועללתא כל מילי משמע ומשמע נמי שרב יוסף הודה לו כיון שלא השיב לו דבר והשיב אביי הדברים לרבא. ועל כן אמר רבא הא לא מיבעיא לי דפשיטא דכל מילי משמע ואפילו פוחת דכל מילי מיטב הוא ועילויה מיקריא ואלו היו מספיקין לא הייתי לוקח כי אם מהם. אלא הא קא מיבעיא לי אי הוו ספינות ושכר בתים בכלל עללתא מי אמרינן כיון דפחתי על ידי שמשתמשין בהם לאו עללתא היא דמשמעות עוללתא כל מידי דאית ליה עילויא וקא משמע לן כיון דפחתי לאו בני עילויא הוא ואף על גב דבפירות לא היה לו ספק שהיה יכול ליקח מהם אם היו מספיקין לתריסר אלפי זוזי אף על גב שלפעמים מרקיבות משום דכל מידי דמטלטלי מיטב הוא ושפיר מיקריא עללתא או דילמא כיון דלא ידיע פחיתותו שאינו נראה לעינים כשהן בפחות במעט מעט הולכות ונשחתות. ויש מפרשים פחתייהו שאינן נשכרות בשוה ופעמים נשכרות בפחות ואיני מבין. במעלי יומא דכפורי שאין יום הכפורים מכפר דברים שבין אדם לחברו אלא אם כן יבקש ממנו מחילה וירצהו. אמר הדין מזיגא וכו' ורב יוסף סגי נהור היה. הרא"ם ז"ל.

    הא דאהדר ליה רב יוסף לרבא מתניתין היא הנודר מן התבואה וכו' קשיא לי וכי סבור היה רב יוסף דרבא לא הוה ידע מתניתין והא רבא גופיה הוא דאסבר ליה לרב יוסף דתבואה לחוד ותבואת השדה לחוד. ונראה לי דרב יוסף ודאי מידע ידע דרבא לא איבעיא ליה אלא אי עללתא כתבואה או לא ואמר ליה מתניתין היא דתבואה אינו אסור אלא מחמשת המינין ועללתא היינו תבואה ואמר ליה אביי דלא דמי. וכי שמע רבא אמר בהא לא מיבעיא לי דכל גידולי קרקע במשמע אלא שכר בתים וספינות קא מיבעיא לי ולא איפשיטא. ולענין דינא קולא לתובע וחומרא לנתבע. ולענין נדרים הכל אסור דספיקא דאורייתא לחומרא. תוספתא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין הנודר מן התבלין מותר בחיין ואסור במבושל אם אמר הרי הן עלי אסור בהם בין חיין בין מבושלין הנודר מן הפת אין אסור אלא מן הפת הבאה מחמשת המינין בלבד. הרשב"א ז"ל. וכן כתב הרנב"י ז"ל וז"ל: שלחא רבא לקמיה דרב יוסף עללתא היכי מיקריא פירוש אם נדון אותה כלשון תבואה דתבואה מתרגמינן עללתא ולא יגבה אלא מחמשת המינין שיש לו בנהר פניא או נדון עללתא מלשון ביאה ולומר שיטול מן הנכסים שיש לו בנהר פניא הן תבואה הן שאר נכסים שאדם מביא בבית ממאי דעייל בארעיה בביתא. אמר ליה מתניתין היא ושוין בנודר מן התבואה שאינו אסור אלא בחמשת המינין ועללתא היינו תבואה. אמר ליה אביי מי דמי תבואה לא משמע אלא מחמשת המינין עללתא כל מילי משמע כלומר ולא ללשון תבואה נתכון אלא ממאי דעייל בביתא. אהדרוה לקמיה דרבא אמר ליה הא לא קא מיבעיא לי דעללתא כל מילי משמע הדא הוא דמיבעיא לי שכר בתים ושכר ספינות מאי פירוש מי גבי מיניהו מי אמרינן דעללתא משמע נכסים שיש להם שבח והעלאה כגון כלי כסף וזהב ודומיהם ומהנהו נכסי פקיד מר שמואל דליתנון ליה לרבא ולא מן הנכסים שהן פחותין בגופן והולכין ובתים וספינות אין להם שבח והעלאה אלא פוחתין הן והולכין או דילמא כיון דלא ידיע פחתיהו כי עללתא הוא כלומר שאין פחת שלהם ניכר כל שעה ושעה. עד כאן. תוספתא וכו' ככתוב לעיל הנודר מן הפת אינו אסור אלא בפת הבאה מחמשת המינין בלבד ותנן נמי הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם כלומר בחמשת המינין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם כלומר מחמשת המינין ואלו לרבי מאיר אסור בכל שעושין ממנו גורן כדאמרן לעיל. עד כאן לא פליגי אלא בנודר מן הדגן אבל מן הפת ומן התבואה לדברי הכל אינו אסור אלא בהני חמשת המינין ואיתמר עלה בירושלמי מה אנן קיימין אם באומר פת סתם אין קרוי פת סתם אלא חטים ושעורים בלבד אמר רבי יוסי קיימת במקום שאוכלין פת כל דבר אין לך קרוי פת סתם אלא של חמשת המינין בלבד. נקיטינן דבמקום שאוכלין פת של כל דבר כגון אורז ודוחן ומיני קטנית אין קרוי פת סתם אלא של חמשת המינין ובמקום שאין אוכלין פת אלא מחמשת המינין אין קרוי פת סתם אלא של חטים ושל שעורים דבהני רגילי אינשי. הרנב"י ז"ל.

    1 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אָדָם אֶת עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר, שֶׁהוּא מֻפְקָר לַכֹּל, תּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה (במדבר כא, יט). יש מפרשים הכונה על הענוה שיהיו הכל דשים בו ובזה ניחא מה שאמר הַתּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה, כי מדת הענוה נקראת 'מה' והעניו זוכה להארת שם הוי־ה דאלפי"ן [יו־ד ה־א וא־ו ה־א=45] שמספרו מ"ה. ובזה פרשתי בס"ד 'מַה' תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי (תהלים מג, ה) במדת הענוה הנקראת 'מה' ועל ידי כך וּ'מַה' הוא שם הוי־ה דאלפין תֶּהֱמִי עָלָי להאיר לי בו. וידוע שם הוי־ה דאלפין בפרטו הוא מספר מ"ה [45] ובכללו הוא מספר תן [450] דכל דבר שבקדושה כלול מעשר ועשרה פעמים מ"ה הוא תן. נמצא כללו ופרטו הוא אותיות מַתָּנָה שהוא 'ת־ן מ־ה'. ולזה אמר כֵּיוָן שֶׁעוֹשֶׂה אֶת עַצְמוֹ כְּמִדְבָּר שהוא שלם בענוה הנקראת 'מה' אז תּוֹרָה נִתְּנָה לוֹ בְּ'מַתָּנָה' שהוא הארת שם הוי־ה דאלפין בפרטו ובכללו שהוא 'מ־ה ת־ן'. וְכֵיוָן שֶׁנִּתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה נְחָלוֹ אֵ־ל שזוכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא שיכוין אליבא דאמת דכל הנותן בעין יפה הוא נותן. וְכֵיוָן שֶׁנְּחָלוֹ אֵ־ל זוֹכֶה לִגְדֻלָּה שתהיה הלכה כמותו בכל מקום והוא יהיה ראש המדברים בכל מקום. וְאִם הִגְבִּיהַּ אֶת עַצְמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּילוֹ דכתיב וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא (במדבר כא, כ) פירוש כיון דנחלו א־ל הוא החסד שעל ידי כך מכוין להלכה הנה מספר יד שהוא כינוי לחסד יד ימין יתהפך מספר י"ד למספר גיא [14] וזהו וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא. וְאִם חוֹזֵר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ כי אותיות גַּיְא שהם מורים על השפלות יתהפכו לאותיות גֵּאִי שהוא לשון גבהות ומעלה.

    Ben Yehoyada on Nedarim 55a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 55, Amud Aleph, about 379 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “מתני׳ הנודר מן הדגן אסור בפול המצרי…”

      Named: רבי מאיר.

    2. Segment 244 words

      Opens “גמ׳ למימרא דדגן״ כל דמידגן משמע. מתיב…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    3. Segment 345 words

      Opens “ר' מאיר אומר הנודר מן התבואה וכו':…”

    4. Segment 416 words

      Opens “מתיב רב יוסף וכפרוץ הדבר הרבו בני…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    5. Segment 549 words

      Opens “בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי…”

      Named: רב יוסף, שמואל, רבא, אביי.

    6. Segment 654 words

      Opens “אהדרוהו לקמיה דרבא אמר הא לא קא…”

      Named: רב יוסף, רבא.

    7. Segment 747 words

      Opens “שמע רבא ואתא לקמיה במעלי יומא דכפורי…”

      Named: רב יוסף בר חמא, רבא.

    8. Segment 822 words

      Opens “אמר ליה לא תיתיב אכרעך עד דאמרת…”

    9. Segment 964 words

      Opens “א"ל כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Nedarim 55a · Segment 3 — “…התבואה וכו': אמר ר' יוחנן הכל מודים בנודר מן…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Nedarim 55a · Segment 2 — “…דמידגן משמע. מתיב רב יוסף: (דברי הימים ב לא…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 55a · Segment 5 — “בר מר שמואל פקיד דליתנון תליסר אלפי זוזי לרבא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Nedarim 55a · Segment 2 — “…הדבר הרבו אמר: אביי לאתויי פירות האילן וירק:

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 55a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026