Talmud Builders

    Nedarim 35b

    Chapter 4 - Ein Bein HaMuddar

    גם: נדרים דף ל״ה ע״ב, פרק ד׳ אין בין המודר

    English translation - Nedarim 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: The mishna proceeds to list other tasks that one may perform for someone who is prohibited by vow from benefiting from him. And he separates his teruma and his tithes, provided that it is with the knowledge and consent of the owner of the produce. And he sacrifices for him the bird nests, i.e., pairs of birds, pigeons and turtledoves, of zavin (see Leviticus 15:13–15); the bird nests of zavot (see Leviticus 15:28–30); the bird nests of women after childbirth (see Leviticus 12:6–8); sin-offerings; and guilt-offerings. And he teaches him midrash, halakhot , and aggadot , but he may not teach him Bible. However, he may teach his sons and daughters Bible.

    2GEMARA: A dilemma was raised before the Sages: Are these priests our agents or agents of Heaven when they perform the Temple service? The Gemara elaborates: What is the practical difference whether they are our agents or God’s agents? The Gemara answers: The difference is with regard to one prohibited by vow from deriving benefit from another. If you say that the priests are our agents, don’t the priests provide benefit for the one for whom benefit is forbidden by vow, and therefore, sacrificing that person’s offering is prohibited? And if you say that they are agents of Heaven, it is permitted. What is the status of priests?

    3Come and hear proof to resolve the dilemma, as we learned in the mishna: And he sacrifices for him the bird nests of zavin , etc. The Gemara infers: If you say that the priests are our agents, the priests would thereby provide benefit to one for whom benefit from them is forbidden. Based on the ruling in the mishna, apparently, priests are agents of Heaven.

    4The Gemara rejects the proof: And according to your reasoning, that the mishna holds that priests are agents of Heaven, let the mishna teach in general: He sacrifices for him offerings. Why did the mishna list these particular offerings? Rather, perforce, offerings brought by those lacking atonement are different from other offerings, as Rabbi Yoḥanan said: Everyone who brings an offering requires knowledge and intent in order to bring the offering, except for those lacking atonement, who bring the offering in order to complete their purification. This can be proven from the fact that a person brings a purification offering for his minor sons and daughters, although they lack halakhic intelligence, as it is stated: “This is the law of the zav ” (Leviticus 15:32). This apparently superfluous verse comes to teach that the halakhot of the zav apply to both an adult and a minor.

    5The Gemara asks: However, if that is so according to Rabbi Yoḥanan, with regard to that which is written: “This is the law of a woman after childbirth” (Leviticus 12:7), would he interpret that the halakhot of a woman after childbirth apply to both an adult and a minor? Is a minor capable of giving birth? But didn’t Rav Beivai teach a baraita before Rav Naḥman: It is permitted for three women to engage in intercourse with a contraceptive resorbent: A minor, and a pregnant woman, and a nursing woman; a minor may do so lest she conceive and die. Apparently, a minor is incapable of giving birth, as she would die first.

    6The Gemara explains: That verse: “This is the law of a woman after childbirth,” does not come to include a minor. Rather, it comes to teach that the halakhot of a woman after childbirth apply to both a halakhically competent woman and a woman who is an imbecile, as a man brings an offering for his wife who is an imbecile.

    7This halakha is in accordance with the statement of Rabbi Yehuda, as it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: A man brings the offering of a wealthy person for his wife, as well as all offerings that she is obligated to bring. A wealthy woman after childbirth brings a lamb as a burnt-offering and a dove or turtledove as a sin-offering. A poor woman brings two turtledoves or two pigeons, one as a burnt-offering and one as a sin-offering. Even if the woman is poor, and based on her usufruct property, she would bring the offering of the poor; if her husband is wealthy, he brings the offering of a wealthy person on her behalf. And he must bring on her behalf all the offerings for which she is obligated.

    8The fact that he is obligated to bring a wealthy person’s offering on her behalf is due to the fact that this is what he writes in her marriage contract: And responsibility to pay any financial obligations that you have incurred before this moment is incumbent upon me. Offerings that she is obligated to bring are included in those obligations, irrespective of her degree of halakhic competence. The offering of a woman after childbirth is one of the offerings brought by those lacking atonement. Therefore, even if priests are our agents, they may sacrifice the offering on behalf of the woman; since they may do so without her knowledge and intent, no agency is required. Therefore, there is no proof from the mishna that priests are agents of Heaven.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' ותורם את תרומתו וכו' - מפרש בגמרא:

    [ומקריב עליו] - אם היה כהן אותו שנדר שלא יהנה ממנו יכול להקריב עליו קיני זבין וקיני זבות וכו':

    גמ' הני כהני - שמקריבין קרבנות:

    שלוחי דידן - דבעלי קרבן:

    הא קא מהני ליה - שליח לכפר כפרתו ואיהו הדירו שלא יהנה ממנו:

    אלא - מדקתני מקריב עליו קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דשמיא נינהו:

    [וליטעמיך] אם כן דשלוחי דשמיא נינהו ליתני סתם מקריב עליו קרבנות אלא מדלא קתני אלא קיני זבין וכו' ש"מ דשלוחי דידן נינהו ודקשיא לן הא קמהני ליה תריץ לא קמהני ליה דבמחוסרי כפרה שאני כי הני דמתני':

    דא"ר יוחנן הכל צריכין דעת - כל הקרבנות צריכין שיהו מקריבים בעלים חוץ ממחוסרי וכו':

    על בניו ועל בנותיו הקטנים - כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב וגו' ונשים שמביא קרבן עליהן אע"פ שאין להם דעת הם הכי נמי גדולים אין צריכין להביא כפרתן לדעתן הלכך הואיל ומקריב עליו שלא לדעתו לא מהני ליה דהא לא ידע ומותר:

    אלא מעתה לר' יוחנן - דמפיק מזאת תורת הזב בין גדול בין קטן הכא נמי מצי למימר מהאי קרא נמי:

    שמא תתעבר ותמות - ודאי אלמא לאו בת לידה היא:

    אמר לך רבי יוחנן - ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי וקא מרבה אפילו יולדת שוטה:

    שכן אדם מביא קרבן עשיר אפילו על אשתו שוטה - אדם מביא קרבן עשיר על אשתו בין פקחת בין שוטה ולא אמרינן דאע"פ שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה אלא כל הקרבנות שחייבת מביא עליה:

    שבך כתב לה ואחריות כו' - דהכי משמע אחריותא עלי וכי היכי דהאי מביא קרבן על אשתו יולדת אפילו שוטה כך כל מחוסרי כפרה אין צריכין דעת ולעולם שלוחי דידן נינהו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 35 עמוד ב

    Mishna

    1ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו, ומקריב עליו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות. ומלמדו מדרש הלכות ואגדות, אבל לא ילמדנו מקרא. אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא.

    Gemara

    2איבעיא להו: הני כהני, שלוחי דידן הוו, או שלוחי דשמיא? למאי נפקא מינה למודר הנאה. אי אמרת דשלוחי דידן הוו, הא מהני ליה ואסור. ואי אמרת שלוחי דשמיא שרי. מאי?

    3תא שמע, דתנן: מקריב עליו קיני זבין כו'. אי אמרת שלוחי דידן, קא מהני ליה?

    4וליטעמיך, ליתני: מקריב עליו קרבנות! אלא, מחוסרי כפרה שאני. דאמר רבי יוחנן: הכל צריכין דעת, חוץ ממחוסרי כפרה. שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים, שנאמר: ״זאת תורת הזב״, (ויקרא טו, לב) בין גדול בין קטן.

    5אלא מעתה, לרבי יוחנן ״זאת תורת היולדת וגו'״, (ויקרא יג, יב) בין קטנה ובין גדולה? קטנה בת לידה היא?! והא תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: שלוש נשים משמשות במוך: קטנה ומעוברת ומניקה. קטנה שמא תתעבר ותמות.

    6ההיא זאת תורת היולדת בין פיקחת בין שוטה, שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה,׃

    7כדברי רבי יהודה. דתניא, רבי יהודה אומר: אדם מביא קרבן עשיר על אשתו, וכל קרבנות שחייבת,׃

    8שכך כותב לה: ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא.

    Tosafot

    מקריב עליו קינין וכו' - אם היה המדיר כהן מקריב לזה המודר:

    לא ילמדנו מקרא - מפרש בגמרא דבלימוד מקרא נוטל שכר אבל מלמדו מדרש כמו ת"כ והלכות דאין נוטלין עליה שכר ובגמ' מפרש טעמא דנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדר':

    אבל מלמד בניו מקרא - מצוה קא עביד ולא הוה אלא גורם הנאה בעלמא ואפילו במקום נמי דנוטלין שכר עליה דמ"מ לא היה המודר נותן שכר למלמד לבניו:

    איבעי' להו הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו וכו' - ואי אמרת שלוחי [דידן] נינהו הא מהני ליה דעבד שליחותא - דודאי גוף הקרבן מצוה קעביד מיהו כיון דהאי כהן שלוחו בזה אסור וה"נ אמרינן גבי תורם דאי אמרת צריך דעת הא קמהני ליה וה"נ אי שלוחי דידן נינהו אסור מיהו קשה אמאי לא פשיט ליה מההוא דפ' קמא דקידושין (דף כג -) אמר רב כהנא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ואינהו קא עבדי וי"ל דרוצה לפשוט ממשנה או מברייתא:

    ת"ש ומקריב עליו קיני זבים ואי אמרת שלוחי דידן הא קמהני ליה - ויש להקשות דלמא דאמר כל הרוצה להקריב יבוא ויקריב דכה"ג לא מהני ליה ושמא נראה לו דמיירי במודר הנאה בכל כהני דהאי ודאי לא מצינו למימר כי בכה"ג שאני דאז לא יצטרך דעת בעלים ואותן הוו שלוחי דידן:

    כדרבי' יוחנן - דאמר הכל צריך דעת בעלים אם מחוייב אדם עולה ושלמים אינו יכול לפטור אותו חבירו שלא מדעתו:

    שהרי מקריב אדם על בניו ועל בנותיו - להתירן לאכול בקדשים דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וקטן לאו בר דעת הוא אלמא דאין צריך דעת בעלים להתירו לאכול בקדשים במחוסר כפרה:

    אלא מעתה לרבי יוחנן זאת תורת היולדת וכו' - קצת קשה דבלאו רבי יוחנן ברייתא היא בפ' בנות כותים (נדה דף לד:) דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן:

    ומשני ההיא זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה - שכך מצינו שאדם מביא קרבן על אשתו שוטה:

    מביא אדם קרבן עשיר על אשתו - אם היא חייבת קרבן לידה או מצורעת ואין יכול לומר עניה היא ואין לה שום דבר שכך כתב לה בכתובתה דאחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא דמשמע ליה אפילו שוטה צ"ע מנא ליה הא דמשמע שהוא חייב כל מה שחייבת קודם מזה יש ללמוד דאדם חייב לפרוע חובות אשתו שהיא חייבת קודם שישאנה ולא נראה דבפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלט -) איבעיא ליה אי בעל בנכסי אשתו לוקח הוי או יורש הוי דאי לוקח הוי לא יפרע לבעלי חובות של אשתו שלוותה קודם ואפילו מנכסי מלוג שלה ואם יורש הוי יפרע מנכסי מלוג שלה כמו יורש שפורע חובות אביו מקרקעי ואם כן לא מיבעי אלא מנכסי מלוג שלה אבל מנכסים שלו לא יפרע שום דבר - והך בעיא דלוקח הוי או יורש הוי פסק רבינו שמואל בן בתו של רש"י קבלה מרבינו חננאל דיורש הוי וצריך הבעל לפרוע מנכסי מלוג שהכניסה לו אשתו והכי הלכתא שאדם פורע חוב אשתו שהיא חייבת קודם לכן אם יש מטלטלין או חובות כעין שהכניסה לו אע"פ שיורש אינו פורע ממטלטלין מיהו לאחר תקנות גאונים שתיקנו להיות עתה מטלטלין כמקרקעי וגובה כתובתה ממטלטלין אע"ג דממנה אין לגבות כ"א ממקרקעי כמו כן גם החובות נמי יתפרעו מן המטלטלין דכל הדין הנוהג בקרקעות נוהג במטלטלין והא דאמר הכא כל קרבנות שהיא חייבת דוקא קרבנות אבל חוב לא יפרע אלא ממה שהכניסה לו דכיון דיורש הוי ומטלטלין כקרקעות עתה שיעבודם על אותן נכסים אין יכולת ביד הבעל להפקיען אבל יותר ממה שהכניסה לו [אינו פורע] וקרבנותיה נמי דוקא קרבנות חובה אבל לא נדרים ונדבות ואם לאחר נישואין [נדרה קרבן] לא ישלם נדריה דאם לא כן יכולה להחריב בעלה - והכי משמע בירושלמי - גרסא אחרת אם פטרה אינו חייב וה"פ כל קרבנות שהיא חייבת כשהיא תחתיו חייב לפרוע ולפיכך אם פטרה שגירשה אינו חייב שכך כתבה בשובר של כתובה והתקבלתי כתובתי ואחריות דאית לי עלך מן קדמת דנא ולגירסא זו אינו חייב לשלם כלום מקודם נישואין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ‬ איבעיא להו הני כהני שלוחי דידן הוו או שלוחי דרחמנא הוו - למיפשטא ממתניתין או ממתניתא הוא דבעי, אבל להלכתא ודאי שלוחי דרחמנא נינהו, וכדפשיט לה רב הונא בפרק קמא דקדושין [כג, ב] מהאי טעמא דאי אמרת שלוחי דידן הוו מי איכא מידי דאנן לא מצי עבדינן ושלוחי דידן מצי עבדי.

    אלא מחוסר כפרה שאני דאמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה. כלומר ארבעה מחוסרי כפרה הם דהיינו זב וזבה ומצורע ויולדת, והא דלא פשטיה מהא דרבי יוחנן דאמר הכל צריכין דעת וכו' דאלמא שלוחי דידן הוו, איכא למימר משום דלא אתא למיפשטא אלא ממתניתין וממתניתא כדאמרן. ואי נמי יש לומר דאי הוה אמרינן דאין צריכין דעת ודאי שמעינן [מינה – לפי השי"מ] דשלוחי דרחמנא נינהו, דאי שלוחי דידן ודאי צריכין דעת וכדאמר בעלמא [בבא מציעא כב, א] מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, אבל כי אמרינן דצריכין דעת לא מוכחא מלתא דשלוחי דידן נינהו, דדלמא הכי אמר להו רחמנא לכהני כי יהיב אינש (לדעחיה) [לדעתיה – לפי השי"מ] הוו שלוחי דידיה להקריב וזה נראה לי עיקר, דאי לא ליפשטוה מהא דתניא בהדיא בערכין [כא, א וב] פרק משקלי עלי, חטאתו ואשמו של פלוני עלי לדעת יצא שלא לדעת לא יצא, ומוכח סוגיא התם דבין בהפרשה בין בהקרבה צריך דעת, ותדע לך עוד דאי לא תיקשי לן הלכתא אהלכתא, דקיימא לן דהכל צריכין דעת חוץ ממחוסרי כפרה, וקיימא לן דשלוחי רחמנא נינהו וכדפשיט רב הונא בקדושין.

    קטנה בת לידה היא והא תני רב ביבי כו' קטנה שמא תתעבר ותמות. קשיא לי לימא ליה אימא שמא תתעבר ושמא תמות, והכי נמי מוקמינן לה בפרק קמא דיבמות [יב, ב] ויש לומר דאין הכי נמי דהוה מצי לשנויי ליה הכין, אלא דניחא ליה לשנויי אפילו לפום מאי דסליק אדעתיה דמקשה [ואי נמי – לפי השי"מ] משום דאי ילדה לאו קטנה היא אלא איגלי מלתא (דמהכא ולהבא) [דמיהרה להביא – לפי השי"מ] גדלותה, וכדאמר רב ספרא בפרק קמא דיבמות [יב, ב] דבנים הרי הן כסימנין, ואיכא דאמרי עדיפי מסימנין.

    הא דאמר רבי יוחנן הכל צריכין דעת - קשיא להו לרבותינו בעלי התוספות ז"ל הא דאמרינן בקדושין [נה, א] בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר זכרים עולות נקבות שלמים, והתם לא ידעי בעלים מאן נינהו אלמא אין צריך דעת. ותירצו דהתם כיון שנאבד, דעת הבעלים היא שכל כהן שירצה להקריב יקריב, וכדאמרינן לקמן [נדרים לו, ב] גבי תרומה כל הרוצה לתרום יבא ויתרום, ואפילו יש כהן שמודר הנאה חברו ממנו אפילו הכי יכול להקריב כיון שלא עשה אותו שליח ממש, וכדאמרינן לקמן גבי תרומה, ולא איבעי להו הכא אלא (בשר קרבן) [אלא כשהקרבן – לפי השי"מ] עדיין בבית בעלים, אם יכול כהן המודר הנאה לקחת אותו מבית בעלים להקריבו.

    ויש מי שגורס - שכך כתב לה אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא. כלומר שהוא כתב לה בשעת נשואין שהוא מקבל עליו אחריות שהוא חייבת קודם לכן. ויש מי שגורס שכך כותבת לו, כלומר שהיא כותבת לו שובר בשעת קבלת כתובתה, ולפי גירסא זו לא מוכחא מהכא שיהא הוא חייב בקרבנות שהיא חייבת קודם נשואין, אלא אותם שנתחייבה בהן בעודה תחתיו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 35b

    Nedarim 35b. The full printed text of this folio side - 8 numbered segments, about 194 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 35b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026