Talmud Builders

    Nedarim 53a

    Back to index

    English translation — Nedarim 53a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: One who vows that dates are forbidden to him is permitted to eat date honey. One who vows that late grapes are forbidden to him is permitted to eat vinegar of late grapes. Rabbi Yehuda ben Beteira says: In the case of any food that the name of its derivative is called after its name, i.e., the liquid that emerges from it bears its name, e.g., date honey or vinegar of late grapes, and one vows that the item itself, e.g., the grape, is forbidden to him, he is also prohibited from consuming the liquid that emerges from it. But the Rabbis permit this.

    2GEMARA: The statement of the Rabbis is identical to the statement of the first tanna of the mishna, who rules that one who vows that dates are forbidden to him is permitted to eat date honey. What is the difference between them?

    3The Gemara answers: There is a difference between them with regard to that which is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said this principle: With regard to anything that is commonly eaten in its existing form, and it is also common to eat the liquid that emerges from it, for example, dates and date honey, if one vowed that it is forbidden to him, he is also prohibited from consuming the liquid that emerges from it. Similarly, if one vows that the liquid that emerges from it is forbidden to him, he is also prohibited from partaking of it.

    4The baraita continues: Conversely, with regard to anything that is not commonly eaten as it is, and it is common to eat the liquid that emerges from it, if one vowed that he will not eat from it, he is prohibited from consuming only the liquid that emerges from it, as this person intended to prohibit himself from eating only from the liquid that emerges from it. The first tanna does not distinguish between dates, which are commonly eaten in their original state, and late grapes, which are not. In both cases, he rules that the produce itself is forbidden and the derivative is permitted. By contrast, the Rabbis agree with Rabbi Shimon ben Elazar’s ruling with regard to produce that is not commonly eaten in its original state. They permit the produce itself and prohibit that which has emerged from it. Therefore, in the last case of the mishna, they permit eating the late grapes and prohibit eating their vinegar, whereas in the first case they prohibit both dates and date honey.

    5MISHNA: One who vows that wine is forbidden to him is permitted to partake of apple wine, i.e., cider, as the unspecified term wine refers only to grape wine. One who vows that oil is forbidden to him is permitted to partake of sesame oil, as the unspecified term oil refers only to olive oil. One who vows that honey is forbidden to him is permitted to eat date honey, as the unspecified term honey refers only to bee honey.

    6One who vows that vinegar is forbidden to him is permitted to partake of vinegar of late grapes, as vinegar is typically made from wine. One who vows that leeks are forbidden to him is permitted to eat kaflutot , a type of leek. One who vows that vegetables are forbidden to him is permitted to eat wild field vegetables, as this type of vegetable has a modifier and is not referred to by the unspecified term vegetable.

    7GEMARA: It is taught in a baraita : With regard to one who vows that oil is forbidden to him, if he is in Eretz Yisrael he is permitted to eat sesame oil and is prohibited from eating olive oil, as in Eretz Yisrael the unspecified term oil refers to olive oil. And if he took the vow in Babylonia, sesame oil is forbidden to him, as oil in Babylonia was generally made from sesame seeds, and it is permitted for him to eat olive oil, which was rarely used there. If he takes the vow in a locale where people use both this type of oil and that type, he is prohibited from eating both this type and that.

    8The Gemara asks with regard to the last statement: Isn’t it obvious that he is prohibited from eating both types of oil? The statement seems superfluous. The Gemara answers: No, it is not superfluous. It is necessary only to teach that this is the halakha even where most people use only one type of oil. Lest you say: I should follow the majority and permit the other kind of oil, the baraita teaches us that an uncertain Torah prohibition is treated stringently. Therefore, the other type is forbidden as well, as it is possibly included in the meaning of the vow, although it is used only by a minority of the residents.

    9The baraita continues: With regard to one who vows that vegetables are forbidden to him, if he takes the vow during the first six years of the seven-year Sabbatical cycle, he is prohibited from eating garden vegetables and permitted to eat field vegetables. But if he takes the vow during the Sabbatical Year, he is prohibited from eating field vegetables, which are commonly eaten in the Sabbatical Year, and he is permitted to eat garden vegetables, which are rarely consumed during that period, as it is prohibited to work the land. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' מן הסתוניותהיינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ:

    כל ששם תולדתו קרויה עליוכגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם:

    נדר ממנו אסור ביוצא וכו'והכי נמי כי נדר בסתוניות אסור נמי בחומץ היוצא ממנו:

    וחכמים מתיריןוקא פריך בגמרא היינו תנא קמא דקתני מותר בחומץ סתוניות:

    גמ' נדר בובתמרים:

    אסור ביוצא ממנובדבש תמרים:

    כל שאין דרכו לאכולכגון סתוניות דדרך היוצא ממנו לאכול והן עצמן אין דרכן לאכול. תנא קמא דמתניתין דאמר מותר בחומץ סתוניות לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר אלא קסבר נדר בו אין אסור אלא בו אע"ג שאין דרכו לאכול וחכמים תנא בתרא אית להו דרבי שמעון בן אלעזר ודקתני וחכמים מתירים בו בגופו אבל ביוצא ממנו לא דאין אסור אלא ביוצא ממנו והיינו כר' שמעון בן אלעזר דאמר לא נתכוון זה כו' ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו:

    מתני' מן השמןמשמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין:

    כרישיןקטנית:

    מותר בירקות השדהדהיינו שם לוויי ירק השדה ולא ירק סתם:

    גמ' מותר בשמן שומשמיןלפי שאין מצוי בא"י שמן שומשמין אלא שמן זית ובאותו שמן נדר:

    מזה ומזהמשמן זית ומשמן שומשמין:

    ספק איסורא לחומראומשמן שמסתפקין בו נדר בין רב בין מעט:

    אסור בירקותהגינה. גרי"ס המור"ה במסכת"א ז"ו ומותר בירקות השדה. שעליהן סומכין בשביעית שהפקירו הגנות לעניים ואין מסתפקין אלא בירקות השדה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 53 עמוד א

    Mishna

    1הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. מסתוניות מותר בחומץ סתוניות. רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו, ונודר הימנו אסור ביוצא הימנו, וחכמים מתירים.

    Gemara

    2[חכמים] היינו ת"ק׃

    3איכא בינייהו הדא דתניא: כלל זה אר"ש בן אלעזר: כל שדרכו לאכול, ודרך היוצא ממנו לאכול. כגון תמרים ודבש תמרים, נדר בו אסור ביוצא ממנו, נודר מיוצא ממנו אסור בו.

    4כל שאין דרכו לאכול, ודרך היוצא ממנו לאכול, נודר בו אין אסור אלא ביוצא ממנו, שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו.

    Mishna

    5הנודר מן היין מותר ביין תפוחים. מן השמן מותר בשמן שומשמין. מן הדבש מותר בדבש תמרים. מן׃

    6החומץ מותר בחומץ סתוניות. מן הכרישין מותר בקפלוטות. מן הירק מותר בירקות השדה, שהוא שם לוויי.

    Gemara

    7תניא: הנודר מן השמן, בארץ ישראל מותר בשמן שומשמין, ואסור בשמן זית. ובבבל אסור בשמן שומשמין, ומותר בשמן זית. מקום שמסתפקין מזה ומזה אסור בזה ובזה.

    8פשיטא! לא צריכא, דרובא מן חד מסתפקין. מהו דתימא: איזיל בתר רובא, קא משמע לן ספק איסורא לחומרא.

    9הנודר מן הירק, בשאר שני שבוע אסור בירקות הגינה, ומותר בירקות השדה. ובשביעית אסור בירקות השדה, ומותר בירקות הגינה. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל:

    Tosafot

    הנודר מן התמרים מותר בדבשפירוש דאמר קונם תמרים עלי מותר בדבש היוצא מהם דדבש איקרי תמרים [לא איקרי] וקשה אמאי לא תנא הכא כדקתני בשאר בבי תמרים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם:

    בסתוניותענבים קשים ורעים לאכול מותר בחומץ היוצא מהן:

    כל ששם תולדתו עליופירוש שאינו מפסיד שמו הראשון כמו דבש תמרים ששם תמרים עליו נדר בתמרים אסור בדבש:

    וחכמים מתיריןבגמ' פריך היינו תנא קמא:

    חכמים היינו ת"קדשרי בדבש תמרים איכא בינייהו דתניא כו' כל שדרכו לאכול כו' ומיירי ששם תולדתו עליו דאל"כ לית ליה [הנודר] בענבים מותר ביין וכל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות שאין דרכן לאכול וחומץ שלהם דרכו לאכול:

    נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנות"ק לית ליה דרבי שמעון וחכמים אית ליה דרבי שמעון [ולאו לגמרי כר"ש סבירא להו] דודאי בדבש תמרים לא סברי כוותיה אלא בדינא דסתוניות וה"ק וחכמים מתירים בתמרים לאכול בדבש אבל בסתוניות לא שרינן בחומץ וקשה דהוה להו למיתני וחכמים אוסרין בסתוניות והר"ם פי' לפי מה שפירש דסתוניות אין דרכן ליאכל אלא היוצא מהם יש לפרש ת"ק ורבי יהודה בן בתירא לית להו דר"ש בן אלעזר דאסרו בסתוניות גופייהו ולא אסרי אלא ביוצא מהם וי"מ איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהם ראויין אסור בהם ומותר ביוצא מהם הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:

    מותר ביין תפוחיםדסתם יין דענבים קאמר:

    מותר בשמן שומשמיןדסתם שמן הוא שמן זית:

    מותר בדבש תמריםדסתם דבש זהו דבש דבורים:

    מותר בחומץ סתוניותדסתם חומץ מיין טוב שהחמיץ:

    מן הכרישין מותר בקפלוטותאע"פ שממין כרישין הן באו שיש להן שם לווי:

    מן הירק סתם מותר בירק שדהדסתם ירק של גינה:

    בארץ ישראלדסתם שמן שלהן של זית:

    מהו דתימא זיל בתר רובאולא נתכוין לאסור עצמו אלא באותו מין שמסתפק הרוב קמ"ל דגם מאותו שמסתפקים המיעוט אסר עצמו:

    בשאר שני שבוע אסור בירקות גינה ומותר בירקות שדהדסתמא מירקות גינה נדר דירקות שדה יש להם שם של לווי בכל שאר שני שבוע ומרישא שמעינן לה דקתני מותר בירקות שדה אלמא אסור בירקות גינה אבל סיפא איצטריך ליה:

    בשביעיתפירוש שנדר בשביעית דירקות שדה מצויין בשביעית שבאות מאליהן אבל ירקות גינה אינם באין אלא על ידי זריעה הלכך סתם ירקות בשביעית ירקות שדה היא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו הא דתניא זה הכלל כו'דתנא קמא דלית ליה דרבי שמעון בן אלעזר כלל, לא באת שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל, ולא באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל ונדר ממנו, דרבי יהודה סבר דכיון דנזיר ממנו אסור בו כסתוניות דאסור ביוצא ממננו גם כן אם שם תולדתו עליו כחומץ סתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות גופייהו, אף על פי שנדר מהם, ואסור ביוצא ממנו משמע דבו פשיטא, אלא שחדש שאף ביוצא ממנו אסור, ועלה קא מהדרי ליה חכמים דבו אינו אור, דלא נתכוון זה אלא למה שדרכון ליאכל ממנו, וקיימא לן כתנא קמא דלעולם אינו אסור אלא במה שאסר על עצמו ואפילו יוצא ממנו דרכו ליאכל, וכן נמי אף על פי שנדר ממה שאין דרכו ליאכל כגון סתוניות אסור בהם ולא ביוצא מהם, ואף על פי ששם תולדתו עליו כחוץ סתוניות שעוד שם הסתוניות שאסר על עצמו קרוי על החומץ. ואם תאמר מאי שנא מקום דאפיקנא לעיל דלכולי עלמא באתרא דקרי לה קומא דחלבא ונדר מן החלב אסור בקומא. ונראה לי דהתם הוא דלא נשתנה מצורה לצורה, אלא שהקום פסולת החלב וכמו אשישים שהוא פסולת העדשים, וכיון ששם העיקר עדיין קרוי עליו אסור דהא מעיקרא חלב יפה והשתא חלב גרוע, ומעיקרא עדשים יפים והשתא עדשים גרועים, אבל בתמרים ודבש תמרים וסתוניות וחומץ סתוניות שנשתנה מענין לענין, דמעיקרא תמרים והשתא דבש ומעיקרא סתוניות והשתא חומץ, אף על פי ששם תולדתו עליו מכל מקום אין זה המין שאוסר על עצמו הלכך שריא.

    ירושלמיתני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליאכל ודרך יוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור, ביוצא ממנו, נדר מיוצא ממנו אסור בו, מאי אית לך למימר כגון זתים וענבים וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביו"מ אסור בו, מאי אית לך למימר כגון אילין תותי וכל דבר שאין דרכו ליאכל, ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו לא נתכוון זה אלא ביוצא ממנון, מאי אית לך אמר רבי יוסי בר בון כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין. ירושלמי [שם הלכה ז']: מאי טעמא דרבי יוסי בקום שם אביו קרוי עליו [שם הלכה ה']. על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל חמרא מבושלא קרו ליה. עד כאן. וכיון דאסיקנא בגמרא דאפילו רבנן מודו בקום באתרא דקרו ליה קומא דחלבא שמעינן מינה דהנודר מן היין אסור אפילו ביין מבושל ואפילו לרבנן, דהא חמרא מבושל קרו ליה.

    א"ר אבהו משום ר' חנינא בן גמליאל לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל לארץ אבל במקום שמביאין מח"ל לארץ אסור. מסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר וה"ה בירקות השדה לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהיו צריכין לירקות השדה וה"ז כמקום שמסתפקין מזה ומזה ואפי' מסתפקין רובא מירקות הגנה וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין, אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מח"ל לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 53a

    Nedarim 53a. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 189 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' מן הסתוניות היינו ענבים קשים שמניחן בכרם כל ימי הסתיו ועושין מהן חומץ:

    כל ששם תולדתו קרויה עליו כגון חומץ זה שיצא ממנו קרוי נמי על שם אמו חומץ סתוניות ולא חומץ סתם:

    נדר ממנו אסור ביוצא וכו' והכי נמי כי נדר בסתוניות אסור נמי בחומץ היוצא ממנו:

    וחכמים מתירין וקא פריך בגמרא היינו תנא קמא דקתני מותר בחומץ סתוניות:

    גמ' נדר בו בתמרים:

    אסור ביוצא ממנו בדבש תמרים:

    כל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות דדרך היוצא ממנו לאכול והן עצמן אין דרכן לאכול. תנא קמא דמתניתין דאמר מותר בחומץ סתוניות לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר אלא קסבר נדר בו אין אסור אלא בו אע"ג שאין דרכו לאכול וחכמים תנא בתרא אית להו דרבי שמעון בן אלעזר ודקתני וחכמים מתירים בו בגופו אבל ביוצא ממנו לא דאין אסור אלא ביוצא ממנו והיינו כר' שמעון בן אלעזר דאמר לא נתכוון זה כו' ורבי יהודה בן בתירא היה אוסר בו וביוצא הימנו:

    מתני' מן השמן משמע שמן זית להכי מותר בשמן שומשמין:

    6 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הנודר מן התמרים מותר בדבש פירוש דאמר קונם תמרים עלי מותר בדבש היוצא מהם דדבש איקרי תמרים [לא איקרי] וקשה אמאי לא תנא הכא כדקתני בשאר בבי תמרים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם:

    בסתוניות ענבים קשים ורעים לאכול מותר בחומץ היוצא מהן:

    כל ששם תולדתו עליו פירוש שאינו מפסיד שמו הראשון כמו דבש תמרים ששם תמרים עליו נדר בתמרים אסור בדבש:

    וחכמים מתירין בגמ' פריך היינו תנא קמא:

    חכמים היינו ת"ק דשרי בדבש תמרים איכא בינייהו דתניא כו' כל שדרכו לאכול כו' ומיירי ששם תולדתו עליו דאל"כ לית ליה [הנודר] בענבים מותר ביין וכל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות שאין דרכן לאכול וחומץ שלהם דרכו לאכול:

    נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו ת"ק לית ליה דרבי שמעון וחכמים אית ליה דרבי שמעון [ולאו לגמרי כר"ש סבירא להו] דודאי בדבש תמרים לא סברי כוותיה אלא בדינא דסתוניות וה"ק וחכמים מתירים בתמרים לאכול בדבש אבל בסתוניות לא שרינן בחומץ וקשה דהוה להו למיתני וחכמים אוסרין בסתוניות והר"ם פי' לפי מה שפירש דסתוניות אין דרכן ליאכל אלא היוצא מהם יש לפרש ת"ק ורבי יהודה בן בתירא לית להו דר"ש בן אלעזר דאסרו בסתוניות גופייהו ולא אסרי אלא ביוצא מהם וי"מ איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהם ראויין אסור בהם ומותר ביוצא מהם הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:

    מותר ביין תפוחים דסתם יין דענבים קאמר:

    מותר בשמן שומשמין דסתם שמן הוא שמן זית:

    8 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    חכמים היינו תנא קמא איכא בינייהו הא דתניא זה הכלל כו' דתנא קמא דלית ליה דרבי שמעון בן אלעזר כלל, לא באת שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל, ולא באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל ונדר ממנו, דרבי יהודה סבר דכיון דנזיר ממנו אסור בו כסתוניות דאסור ביוצא ממננו גם כן אם שם תולדתו עליו כחומץ סתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות גופייהו, אף על פי שנדר מהם, ואסור ביוצא ממנו משמע דבו פשיטא, אלא שחדש שאף ביוצא ממנו אסור, ועלה קא מהדרי ליה חכמים דבו אינו אור, דלא נתכוון זה אלא למה שדרכון ליאכל ממנו, וקיימא לן כתנא קמא דלעולם אינו אסור אלא במה שאסר על עצמו ואפילו יוצא ממנו דרכו ליאכל, וכן נמי אף על פי שנדר ממה שאין דרכו ליאכל כגון סתוניות אסור בהם ולא ביוצא מהם, ואף על פי ששם תולדתו עליו כחוץ סתוניות שעוד שם הסתוניות שאסר על עצמו קרוי על החומץ. ואם תאמר מאי שנא מקום דאפיקנא לעיל דלכולי עלמא באתרא דקרי לה קומא דחלבא ונדר מן החלב אסור בקומא. ונראה לי דהתם הוא דלא נשתנה מצורה לצורה, אלא שהקום פסולת החלב וכמו אשישים שהוא פסולת העדשים, וכיון ששם העיקר עדיין קרוי עליו אסור דהא מעיקרא חלב יפה והשתא חלב גרוע, ומעיקרא עדשים יפים והשתא עדשים גרועים, אבל בתמרים ודבש תמרים וסתוניות וחומץ סתוניות שנשתנה מענין לענין, דמעיקרא תמרים והשתא דבש ומעיקרא סתוניות והשתא חומץ, אף על פי ששם תולדתו עליו מכל מקום אין זה המין שאוסר על עצמו הלכך שריא.

    ירושלמי תני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליאכל ודרך יוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור, ביוצא ממנו, נדר מיוצא ממנו אסור בו, מאי אית לך למימר כגון זתים וענבים וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביו"מ אסור בו, מאי אית לך למימר כגון אילין תותי וכל דבר שאין דרכו ליאכל, ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו לא נתכוון זה אלא ביוצא ממנון, מאי אית לך אמר רבי יוסי בר בון כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין. ירושלמי [שם הלכה ז']: מאי טעמא דרבי יוסי בקום שם אביו קרוי עליו [שם הלכה ה']. על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין אסור ביין מבושל חמרא מבושלא קרו ליה. עד כאן. וכיון דאסיקנא בגמרא דאפילו רבנן מודו בקום באתרא דקרו ליה קומא דחלבא שמעינן מינה דהנודר מן היין אסור אפילו ביין מבושל ואפילו לרבנן, דהא חמרא מבושל קרו ליה.

    א"ר אבהו משום ר' חנינא בן גמליאל לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק מח"ל לארץ אבל במקום שמביאין מח"ל לארץ אסור. מסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר וה"ה בירקות השדה לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהיו צריכין לירקות השדה וה"ז כמקום שמסתפקין מזה ומזה ואפי' מסתפקין רובא מירקות הגנה וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין, אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מח"ל לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע.

    Rashba on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני' הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתוניות מותר בחומץ סתוניות פי' סתוניות ענבים שאינם מתבשלים עד הסתיו ואינם ראויים לאכילה והמשקה היוצא מהם חומץ ר' יהודה אומר כל ששם תולדתו קרוייה עליו פי' כדבש התמרים שמכונה על שם התמרים אביו וכן חומץ סתוניות ונדר מן האב אסור אף ביוצא ממנו וחכמים מתירין:

    גמ' חכמים היינו ת"ק איכא בינייהו הא דתניא כלל אמר רשב"א כל שדרכו ליאכל והיוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור אף ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור אף בו וכל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא מהם ליאכל כגון סתוניות נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכוין זה אלא ליוצא ממנו ת"ק דמתני' לית ליה דרשב"א דהא בין תמרים שהן והיוצא מהן נאכל בין בסתוניות שאינם נאכלים והיוצא מהם נאכל קתני שאם נדר בו מותר ביוצא ממנו ודלא כרשב"א ורבנן בתראי אית להו דרשב"א באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל:

    והא דקתני וחכמים מתירין אסתוניות קאי דקאמר ר' יהודה שאסור בהם וביוצא מהם ואתו רבנן ושרו בגופייהו דלא מתסרי אלא ביוצא מהם כרשב"א והלכתא כרשב"א בהא דקאי כרבנן:

    גרסינן בירו' [ה"ו] תני רשב"א אמר קונם כל שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו מאי אית לך למימר כגון זיתים וענבים וכל שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו מאי אית לך למימר כגון אלין תותיא וכל דבר שאין דרכו ליאכל והיוצא ממנו דרכו ליאכל נדר בו לא נתכוין אלא ליוצא ממנו מאי אית לך למימר כגון זרעוני גנה שאינם נאכלים פי' כגון זרע החציר והבצלים וכיוצא בהן הנודר מהן לא נתכוין אלא לפירות שבהן שהן נאכלין וכן הלכה:

    מתני' הנודר מן היין מותר ביין תפוחים מן השמן מותר בשמן שומשמין פירוש דסתם יין ושמן לא משמע אלא יין ענבים ושמן זיתים:

    מן הדבש מותר בדבש תמרים פי' דלא קרו אינשי דבש סתם אלא לדבש של דבורים ובנדרים הלך אחר לשון ב"א:

    מן החומץ מותר בחומץ סתוניות מן הכרישין מותר בקפלוטות פי' שהן מין כרישין ואינם נקראים בלשון ב"ת אלא קפלוטות ובכל אלו אם אמר לא נתכוונתי אלא לכך שהוא בכלל הלשון הרי הוא כפירושו כאותה ששנינו [דף יח:] סתם נדרים להחמיר ופירושם להקל:

    מן הירק מותר בירקות שדה שלא קרו אינשי ירק סתם אלא לירק של גנה:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    במשנתנו ביארנו שהנודר בתמרים מותר בדבש היוצא מהן ושרבי יהודה בן בתירא אוסר וחזרו ואמרו עליה וחכמים מתירין שאלן בסוגיא זו חכמים היינו תנא קמא והשיב איכא בינייהו הא דתניא כל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שדרכו ליאכל וכן דרך היוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש שלהן אם נדר בו אסור ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו אסור בו אבל כל שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל כגון תותים ומשקה היוצא מהן אם נדר הימנו מותר ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו כל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון זרעוני גינה אפילו נדר בו אין אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכון זה אלא ביוצא ממנו ואין צריך לומר שאם נדר ביוצא הימנו מותר בו תנא קמא לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר לא בדרכו ודרך היוצא ממנו ליאכל ולא בשאין דרכו ליאכל אלא שדרך היוצא ממנו ליאכל ובכולן אם נדר בו אסור ומותר ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא אסור ביוצא ומותר בו שלדעתו אין איסור אלא במה שנדר ר"ל שאם נדר בו מותר ביוצא אפילו היה היוצא דרכו ליאכל ואפילו היה הנדר בראוי ליאכל כגון סיתוניות מותר ביוצא מהן אע"פ ששם תולדתו עליו ואע"פ שהקום לדעת רבי יוסי אם נדר בחלב אסור בו הואיל וקורין לו קומא דחלבא הרי כתבנו שאין הלכה כמותו ואף חכמים לא הודו בה למעלה אלא באתרא דקרו ליה חלבא שאין כאן שינוי השם ולא עוד אלא שאף לרבי יוסי כן וכמו שאמרו באתריה דרבי יוסי קרו ליה לקומא חלבא ולא אמר קרו ליה לקומא קומא דחלבא ואף לדעת הגורסים כן ומפרשין שאף לחכמים כל דקרו ליה קומא דחלבא אסור אף זו יש לדון בה מפני שלא נשתנה מצורה לצורה אלא שהקום פסולת החלב והרי הוא כאשישים לדעת המפרש באשישים שהוא פסולת העדשים שבאלו הרי שם העיקר קרוי עדין עליו זה קרוי חלב טוב וזה קרוי חלב רע אלו קרויות עדשים יפות ואלו עדשים גרועות אבל תמרים ודבש היוצא מהן נשתנה מענין לענין וכן חומץ מן הסתוניות ואע"פ ששם תולדתו עליו מותר ורבי יהודה בן בתירא סבר ליה כר' שמעון בדרכו ודרך היוצא ממנו ליאכל שבנדר בו אסור ביוצא ממנו ופליג באין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל דלרבי שמעון אף בנדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו ולרבי יהודה אסור בו וביוצא ממנו ורבנן בתראי סברי כרבי שמעון בן אלעזר ומתירין דקאמר פירושו בסיתוניות גופיהו שמאחר שאין דרכו ליאכל אף נדר בהן אין אסור אלא ביוצא מהן ואע"פ שרבי יהודה בן בתירא איוצא ממנו קאי וכדקאמר כל ששם תולדתו וכו' ועלה קאמר וחכמים מתירין אינו חוזר אלא על מה שאמר ר' יהודה אסור אף ביוצא כלומר וכל שכן באיהו גופיה וקאמר וחכמים מתירין באיהו גופיה שלא נתכוון אלא ליוצא והלכה כתנא קמא על הדרך שביארנו את דבריו ויש מפרשים סוגיא זו בדרך אחרת אלא שאין הדברים מתישבים אלא בדרך שכתבנו:

    הנודר מן היין יש אומרין שמותר הוא ביין מבושל והביאו ראיה ממה שאמרו בתלמוד המערב מאי טעמא דרבי יוסי בקום ר"ל דקאמר בנודר מן החלב שאסור בקום מפני ששם אביו קרוי עליו על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין אסור ביין המבושל חמרא מבשלא קרו ליה ולמדין משם שלדעת חכמים שהלכה כמותם מותר ומכל מקום מאחר שביארנו שאף לדעת חכמים במקום שקורין לו חלב מיהא אסור אף זה אסור שהרי מכל מקום שם יין עליו וכל שכן למי שגורס באתרא דרבי יוסי קרו ליה קומא דחלבא ואף תלמוד שלנו מעיד כן שאם תאמר מותר כשאמר במשנתנו הנודר מן היין מותר בשל תפוחים הוה ליה לאשמועינן טפי מותר במבושל ויראה גם כן בנודר מן היין שאסור בקונדיטון ואף בתלמוד המערב אמרו על דעתיה דרבי יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון אלמא שלדעת חכמים אסור אלא שיש חוככין להקל הואיל ונסתלק שם יין מעליו:

    זה שביארנו במשנתנו שהנודר מן הירק מותר בירקות שדה מפני שלא נתכון אלא לירקות של גינה שאין דרך לאכול אלא ירקות של גינה שהן חשובות ושתקון ידי אדם מצויה בהן דוקא בשאר שני שבוע אבל בשביעית הדבר בהפך אסור בירקות שדה ומותר בירקות של גינה שמאחר שאין זורעין בשביעית דרכן לאכול בירקות שדה שהן גדילות מאליהן ועליהן נתכון ולא ירקות גינה שהרי אין זורעין ואפילו יצאו מאליהן הרי הן כעין דבר השמור ומן המופקר אתה אוכל ולא מן המשומר ולא נתכון עליהן בד"א במקום שאין מביאין ירקות גינה מחוצה לארץ אבל במקום שמביאין אסור ר"ל אף בשל גינה שמאחר שמביאין אף באלו נתכון והוא הדין שאסור בשל שדה שאע"פ שמביאין אין מביאין כל כך שיסתפק בהן עד שלא יהו צריכין לירקות השדה והרי זה כמקום שמסתפקין מזה ומזה ובשניהם נתכון ובתלמוד המערב נראה שבמקום שמביאין מותר בירקות שדה שלא נתכון אלא לשל גינה והוא ששנו שם משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע ולפי דרכך למדת שמותר להביא בשביעית ירק מחוצה לארץ כשאר הפירות ואין חוששין שמא יביאום בגושיהן ועפר חוצה לארץ מטמא שאין דרך להביא ירקות בגושיהן:

    ועתה נשלם הפרק תהלה לאל:

    הנודר מן הירק וכו' זה הפרק בא להשלים ענין החלק הרביעי שבספר במה שהוא נדר גמור אלא שלא נתפרשו בו כל הפרטים איזה דבר נכלל באותו הנדר וכבר ביארנו שזה החלק הותחל לבאר בפרק שלישי ר"ל פרק ארבעה נדרים בענין בני אדם כגון אם נדר בישראלים אם הגרים בכלל ואם נדר ברואי פני החמה אם הסומים בכלל וכל כיוצא בזה והמתין מלבאר המין השני בעניני המאכלים ושאר המינים באלו שני הפרקים ר"ל הנודר מן המבושל ענין זה במיני המאכלים ובפרק זה השלים הענין במיני המאכלים והתחיל בביאור שאר המינים כגון הנודר מן הכסות ומן הבית איזה דבר נכלל בהם וכן כל כיוצא בזה ובדין כשאסר עצמו איזה דבר מה דינו בחלופיו ובגידוליו ויתחיל על ידי גלגול בענין החלק הששי בנודר לזמן סתום היאך דינו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון להשלמת החלק שהותחל לבאר בפרק הנודר מן המבושל במיני המאכלים השני בשאר המינים כגון נודר מן הכסות אם מותר בשק וביריעה והנודר מן הבית אם מותר בעליה וכיוצא באלו השלישי בענין הנודר באיזה דבר מהו בחלופיו וגדוליו הרביעי יתחיל על ידי גלגול בענין החלק הששי בנודר לזמן סתום היאך דנין בו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

    Meiri on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י בד"ה וחכמים כו' דקתני מותר כצ"ל שומשמי הס"ד:

    Chidushei Halachot on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מתניתין הנודר מן התמרים שאמר סתם קונם תמרים עליו דוקא אבל אמר אלו אסור בדבש היוצא מהן וכן אם נדר מסתווניות שהם הענבים שאין יכולות להתבשל לעולם והן נכנסות בחורף שהוא סתווא בעודן בוסר על כן נקראו סתוניות. כל ששם תולדתו קרויה עליו כגון דבש תמרים שאין קורין אותן בני אדם דבש סתם אלא דבש תמרים. ומיהו דבש סתם האמור בתורה הוא דבש תמרים. וחומץ סתוניות אין קורין לו חומץ סתם אלא חומץ סתוניות על כן נדר הימנו אסור ביוצא ממנו מאחר שאותו היוצא ממנו נקרא על שם העיקר. אבל ברישא דיין ושמן מודה רבי יהודה לפי שעל דרך הרוב היין נקרא יין סתם והשמן שמן סתם. הרי"ץ ז"ל. גמרא איכא ביניהו דרבי שמעון בן אלעזר כל שאין דרכו ליאכל כגון ענבים סתוניות שרעים לאכול ודרך היוצאין הימנו לאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא הימנו (כלומר) שלא נתכון זה אלא ביוצא הימנו כלומר שלא נתכוין אלא בשדרכו לאכול דהיינו יוצא הימנו. ת"ק דרבי יהודה לית דרבי שמעון בן אלעזר דהכי משמע מתניתין בחומץ סתוניות מותר אף בחומץ וכו' דבענבים נמי מותר דכי נדר מן הסתווניות לא נתכון אלא ביוצא (המינ') הימנה הואיל ולא פירש הדבר מותר בזה ובזה. ותנא בתרא דרבי יהודה אית ליה דקאסר רבי יהודה אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירים בענבים סתוניות אף על פי ששם תולדתו קרויה עליו ולא ביוצא הימנו דהיינו כרבי שמעון בן אלעזר. פירוש. אבל הרי"ץ ז"ל כתב וז"ל: כל שדרכו לאכול כגון תותים ואין דרך היוצא ממנו כגון מי תותין כל שאין דרכו לאכול כגון סתוניות וכיוצא בהן ודרך היוצא ממנו לאכול דחומץ סתוניות ראוי הוא. והשתא פליגי חכמים על ת"ק בתמרים וכיוצא מהן דלת"ק נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו וחכמים דמתניתין סבירא להו כרבי שמעון ואם נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו. והוא הדין דאיכא ביניהו כל דבר הדומה לזה. ובין חכמים ורבי יהודה איכא ביניהו תותים וסתוניות ויוצא מהן והוא הדין כל הדומה להן. דלרבי יהודה מאחר שנקרא על שם תולדתו אסור (אם) ביוצא בו אם נדר בו. וחכמים סבירא להו בתותים דאם נדר בו מותר ביוצא ממנו ואם נדר ביוצא ממנו מותר בו ובסתוניות אם נדר בו דאינו אסור אלא ביוצא ממנו אבל בו לא דאינו ראוי לאכילה. ולענין פסק הלכה כחכמים דמתניתין ורבי שמעון דברייתא קיימא לן. עד כאן. וזה לשון הרנב"י ז"ל: חכמים היינו ת"ק פירוש דאיהו נמי סבירא ליה דהנודר בתמרים מותר בדבש שלהם. איכא ביניהו הא דתניא כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר כל שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון תמרים ודבש תמרים נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו פירוש שהנודר מדבש תמרים אסור בתמרים והך סתמא דלא כת"ק דסבירא ליה שהנודר מדבש תמרים מותר בתמרים כדמשמע במתניתין. וכל שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל כגון סתוניות שהן עצמן אינם נאכלות והיוצא ממנו נאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו שלא נתכון זה אלא ליוצא ממנו. פירוש והא נמי דלא כת"ק דת"ק סבר שהנודר מן הסתוניות אסור בהם ולא ביוצא מהם. וכתב רבינו ז"ל: ת"ק לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר לא באת שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל פירוש כדפרישנא דלת"ק הנודר בתמרים מותר בדבש שלהם ואלו לרבי שמעון בן אלעזר אסור. ולא באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל דהיינו סתוניות פירוש דלת"ק אינו אסור אלא במה שנדר ממנו ולרבי שמעון בן אלעזר אסור בחומץ שלהם ולא בהם. ורבנן בתראי אית להו דרבי שמעון בן אלעזר באת שאין דרכו ליאכל ודרך היוצא מהן ליאכל דהא דקתני וחכמים מתירין בו ולא ביוצא ממנו קתני כלומר אהא דרבי יהודה בן בתירה דאמר אסור אף ביוצא ממנו קאי דמדקתני אף שמע מינה בו ובתולדתו קאסר ואף על גב שאין דרכו ליאכל ועלה קאי הא דרבנן מתירין ואמרי דבו מותר. והלכתא כת"ק פירוש דלא אסר אלא במה שנדר בין דרכו ליאכל בין אין דרכו ליאכל. ובגמרא דבני מערבא גרסי איפכא הך סיפא דרבי שמעון בן אלעזר. וכך היא בירושלמי תני רבי שמעון בן אלעזר אומר קונם כל דבר שדרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו אסור ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו אסור בו מאי אית לך למימר כלומר ומאי ניהו כגון זיתים וענבים וכל דבר שדרכו ליאכל ואין דרך היוצא ממנו ליאכל נדר בו מותר ביוצא ממנו נדר ביוצא ממנו מותר בו מאי אית לן למימר כגון אילין תותיא פירוש שאין דרכו ליאכל אלא לשתות דרובן של תותין לאכילה קיימי. וכל דבר שאין דרכן ליאכל והיוצא ממנו דרכו ליאכל נדר בו ולא נתכוון אלא ליוצא ממנו מאי אית לן למימר א"ר יוסי ברבי בון כגון זרעוני גנה שאינן נאכלין פירוש כגון זרע החציר והבצלים וכיוצא בהן שאין דרכן ליאכל והיוצא מהן דרכן ליאכל. ולמדנו לנודר מזרעוני גינה שאסור בפירות היוצאין מהן. עד כאן. וז"ל הרא"ם ז"ל: ת"ק לית ליה דרבי שמעון דהא מתיר בדבש תמרים ותנא בתרא דקאמר וחכמים מתירין סתמא קאמר ולא פירש במה מתירין ואיכא למימר דהא אחומץ סתוניות קאי דאין דרכו לאכול כמו סתוניות ואף על פי ששם תולדתו עליו דנקרא חומץ סתוניות מתיר אבל דבש תמרים לא כרבי שמעון דהוא דרכו לאכל כמו תמרים עצמן. עד כאן.

    מתניתין מותר ביין תפוחים לפי שברוב המקומות נקרא יין סתם היוצא מן הענבים ולא היוצא מן התפוחים. ומיהו במקום שאין שם יין ענבים ויינן הוא יין תפוחים אסור ביין תפוחים וחכמים לא דברו אלא על רוב המקומות. וכן גבי שמן כדקאמר בגמרא. מן הדבש מותר בדבש תמרים. שאין דרך רוב העולם עתה לקרוא דבש סתם אלא ליוצא מן הדבורים וחומץ סתם אינן קוראין אלא ליין שנתקלקל. מן הכרישין מותר בקפליטאות. קפליטאות מין כרישין שיש להם ראש שמן ובלשון יון קורין לראש קפ"ל ולהכי מותר בהן מפני שיש לו שם בפני עצמו. הרי"ץ ז"ל. גמרא ספק איסור כי האי לחומרא דבכל מילתא דתליא בשמא לא אזלינן בתר רובא דאיכא למימר האי גברא לישניה בתר מיעוטא. והכי אמרינן בבבא קמא פרק המניח את הכד לא צריכא דרובא קרו לכדא כדא כו' מהו דתימא זיל בתר רובא קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב כי האי דתליא בשמא ובלישנא. והכי נמי אמרינן בהמוכר את הבית בבבא בתרא דרובא קרו לבירא בירא ולבית בית. שיטה.

    וזה לשון הרא"ם ז"ל קא משמע לן דספק איסורא לחומרא וכל שכן הכא דהוי מילתא דתליא בשמא דאיכא למימר דלישני דנודר בתר מיעוטא וכי האי גונא אשכחן וכו'. ככתוב לעיל. עד כאן.

    פשיטא לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין מהו דתימא איזיל בתר רובה קא משמע לן ספק איסורא לחומרא. פירוש וחיישינן למיעוטא ודילמא למיעוט השמן המצוי שם נתכוון מיהו אי פריש ואמר לא נדרתי אלא בשמן זית נאמן כדתנן לא נדרתי אלא בחרמו של ים וכן לענין דיני ממונות דהא קיימא לן אין הולכין בממון אחר הרוב. הרנב"י ז"ל. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל לא שאנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ אבל במקום שמביאין מחוצה לארץ לארץ אסור. מיסתברא דאסור אף בירקות הגנה קאמר והוא הדין בירקות השדה לפי שאין מביאין כל כך שיספקו להם ושלא יהו צריכין לירקות השדה והרי זה במקום שמסתפקין מזה ומזה ואפילו מסתפקין רובא מירקות הגנה וכענין שאמרו בשמן זית ובשמן שומשמין. אבל בירושלמי משמע שאינו אסור אלא בירקות הגנה בלבד כשאר שני שבוע דגרסינן התם משהתיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע. הרשב"א ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 53a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 53, Amud Aleph, about 189 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “מתני׳ הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים.…”

      Named: רבי יהודה.

    2. Segment 24 words

      Opens “גמ׳ [חכמים] היינו ת"ק…”

    3. Segment 330 words

      Opens “איכא בינייהו הדא דתניא: כלל זה אר"ש…”

    4. Segment 421 words

      Opens “כל שאין דרכו לאכול, ודרך היוצא ממנו…”

    5. Segment 518 words

      Opens “מתני׳ הנודר מן היין מותר ביין תפוחים.…”

    6. Segment 616 words

      Opens “החומץ מותר בחומץ סתוניות. מן הכרישין מותר…”

    7. Segment 727 words

      Opens “גמ׳ תניא: הנודר מן השמן, בארץ ישראל…”

    8. Segment 818 words

      Opens “פשיטא! לא צריכא, דרובא מן חד מסתפקין.…”

    9. Segment 927 words

      Opens “הנודר מן הירק, בשאר שני שבוע אסור…”

      Named: רבי אבהו, רבי חנינא.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 53a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026