Talmud Builders

    Nedarim 67a

    Back to index

    English translation — Nedarim 67a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the father nullified her vow and the husband did not nullify it, or if the husband nullified it and the father did not nullify it, then the vow is not nullified. And needless to say, it is not nullified if one of them ratified the vow.

    2GEMARA: The mishna states that if the father nullified her vow and the husband did not nullify it, or if the husband nullified it and the father did not nullify it, then the vow is not nullified. The Gemara asks: Is this not the same as the first clause of the mishna, which states: Her father and her husband nullify her vows? The Gemara answers: The second clause is necessary, lest you say: The mishna is teaching that either her father or her husband can nullify her vows, but there is no need for both of them to do so, which is also a possible interpretation of the Hebrew phrase used. Therefore, the mishna teaches us that it means that both of them must nullify the vow.

    3At the end of the mishna it is stated: And needless to say, it is not nullified if one of them ratified the vow. The Gemara asks: Why do I need the mishna to teach this? Now, it was stated that if one of them nullified the vow without the other, it is nothing, her vow is not nullified. If one of them ratified it, why do I need it to state that her vow is not nullified? Is it necessary to teach this?

    4The Gemara answers: It was necessary for the mishna to mention this in a case where one of them nullified the vow and the other one ratified it, and the one who ratified the woman’s vow retracted and requested dissolution of his ratification from a halakhic authority, who dissolved it. Lest you say: That which he ratified is what he uprooted, by asking the halakhic authority to dissolve his ratification, and therefore the vow is no more, the mishna teaches us that they both must nullify it together.

    5§ The mishna teaches: And with regard to a betrothed young woman, her father and her husband nullify her vows. The Gemara asks: From where do we derive this halakha ? Since she is still in her father’s house, he should be authorized to nullify her vows by himself. Rabba said: The verse states: “And if she be to a husband, and her vows are upon her… But if her husband disallows her on the day that he hears it” (Numbers 30:7–9). From here can be derived with regard to a betrothed young woman that her father and her husband nullify her vows. The Gemara asks: Is it not possible to say that this verse is written with regard to a married woman?

    6The Gemara answers: No, if you say that it is written due to a need to teach the halakha of a married woman, it cannot be, as a different verse is written for that purpose: “And if a woman vowed in her husband’s house” (Numbers 30:11). The earlier verses therefore refer to a betrothed young woman, who is not yet in her husband’s house. The Gemara suggests: Say that both sets of verses are written with regard to a married woman. And if you would say: Why do I need two verses written with regard to a married woman? It is to say that the husband cannot nullify earlier vows made before her marriage but only those made “in her husband’s house.”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הפר האבביום שמעו:

    ולא הפר הבעלאלא שתק מעת לעת:

    או הפר הבעל ולא הפר האבדשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה ואין צריך לומר היכא דקיים אחד מהן הנדר דהפרתו של זה אינה מועלת כלום:

    גמ' היינו רישאדכיון דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה ל"ל למיתנא תו הפר הבעל ולא הפר האב היינו רישא דזה מעכב על זה:

    מהו דתימאדאי לאו דקתני הפר האב כו' הוה אמינא הא דקתני אביה ובעלה. מפירין נדריה משמע או אביה או בעלה זה בלא זה להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד:

    ואין צוריך לומר שקיים אחד מהם ל"ל למיתני כללממילא ידענא דלאו כלום הוא דהשתא הפר זה בלא זה כו':

    כי איצטריכא ליהלמיתנא ואין צריך לומר שקיים אחד מהן:

    כגון שהפר האחד מהןהנדר ובא האחר וקיימו וחזר המקיים ונתחרט ממה שקיימו ונשאל לחכם על הקמתו בו ביום ששמע וקיים דאי הויא הקמה דלא מצי מתיר ליה חכם אינו יכול להפר תו ואי לא הויא הקמה דמתיר ליה חכם מצי להפר ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן:

    דמהו דתימא מאי דאוקים לאו קיום הואדהא עקריה בחרטתו והואיל דלאו קיום הוא הא דאיתשיל עליה כי הפר לה דמי ואינו צריך להפר יותר קמ"ל דלא הויא הפרה עד שיפרו שניהם בבת אחת שזה נמי יפר. ע"א מאי דאוקי הא עקריה ולאו קיום הוא דהא עקריה בחרטתו ומצי מיפר קמ"ל דלא הויא הפרה עד דמפירין שניהם בבת אחת ולא שיצטרכו להפר זה עם זה ממש בבת אחת אלא הכי בעי למימר כל שאילו רוצין יכולין להפר בבת אחת אף בזה אחר זה מפירין לאפוקי היכא דהפר א' וקיים אחד שאין המקיים יכול להפר בשעה שהפר זה עד שישאל על הקמתו דהא ליכא למימר דבבת אחת ממש בעינן דהא כתיב ביום שמעו דכל היום מותר להפר כדמפקינן לקמן:

    אמר קרא אם היו תהיה לאישלעיל מהאי קרא כתיב כי הניא אביה אותה וכתיב ואם היו תהיה לאיש וי"ו מוסיף על ענין ראשון וכי היכי דאב מבטל נדרי בתו בזמן שהיא ברשותו ה"נ מבטל עם הבעל כל זמן שהיא ארוסה דעדיין היא ברשותו:

    מכאן לנערה כו'ואימא - הדין קרא אם היו תהיה בנשואה כתיב שהבעל מיפר לה ולא האב ולא מיירי בארוסה:

    בנשואה לא מצית למימר דיהא קרא אחרינא כתיבלנשואה ואם בית אישה נדרה:

    ואימא תרווייהוהני קראי מיירי בנשואה דבעל מיפר ואי אמרת תרי קראי בנשואה למה לי חד לומר לך שאין הבעל מיפר בקודמין. ואם היו תהיה לאיש אתי למילף שהבעל מיפר נדריה של נשואה ואם בית אישה נדרה משמע דאותן נדרים שנדרה בבית אישה מיפר בעלה אבל אם היו עליה נדרים קודם שנשאה כשהיתה ארוסה וכנסה לא מצי מיפר:

    נדרים 67 עמוד א

    1הפר האב ולא הפר הבעל, הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר. ואין צריך לומר שקיים אחד מהן.

    Gemara

    2היינו רישא: אביה ובעלה מפירין נדריה! מהו דתימא: או אביה או בעלה קתני, קמ"ל׃

    3ואין צריך לומר שקיים אחד מהן. למה לי למיתנא? השתא יש לומר הפר זה בלא זה ולא כלום, קיים אחד מהן למה לי? צריכא למיתני?!

    4כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים אחד, וחזר המקיים ונשאל על הקמתו. מהו דתימא: מאי דאוקי הא עקריה, קמ"ל דמפירין שניהם בבת אחת.

    5ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, מנלן? אמר רבה, אמר קרא: ״(במדבר ל״, ז) ״ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה״. מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה. אימא האי קרא בנשואה כתיב!

    6אי משום נשואה, קרא אחרינא כתיב: ״(במדבר ל״, יא) ״ואם בית אישה נדרה״. אימא תרוייהו בנשואה?! וכי תימא תרי קראי בנשואה למה לי למימר שאין הבעל מיפר בקודמין.

    Tosafot

    הפר האב ולא הפר הבעלובגמרא פריך היינו רישא אביה ובעלה:

    גמ' למה לי למיתני השתא י"ל וכו'וא"ת מ"ש דבכל דוכתא דתנא האי לישנא ואצ"ל בפרק הזהב (ב"מ ס.) תנן ואין צ"ל חדשות בארבע וצ"ע אם יהא בברייתא ולא במשנה וי"ל דמשום הכי פריך הכא השתא משום דכיון דקיים אחד מהן הוי כמו לא הפר וכבר אמר לעיל כך אבל בדוכתא אחריתי כמו בהזהב לא אמר לעיל כל כך האי לישנא משום הכי לא פריך:

    וחזר המקיים ונשאל וכו'דאמר לקמן נשאלין על ההקם:

    דמה דהקים הא עקריה (הא) וסגי לה כשיפר לה עתה והפרת חבירו שבשעת הקם הפרה מלתא היא קמ"ל דעד שמפירין שניהם בבת אחת והפרה קמייתא שהיתה כשהקים חבירו אינו כלום דבעינן כשיפר האחד שחבירו לא יקים אבל ודאי לא בעינן שיפרו שניהם ביחד דה"ה אם הפרו זה אחר זה אם לא הקים:

    מנלןדאב גרידא לא מצי מיפר:

    אמר קרא אם היו תהיה לאיש ונדריה עליהוהפרת נדריה כתובה למעלה דכתיב ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה וכתיב ואם הניא אותה וכתיב בסמוך ואם היו תהיה לאיש אתא לך האי קרא וערבינהו לאב ולבעל ולקמן פריך אימא או אב או ארוס:

    ואם היו תהיה למה לי ש"מ לארוסהואי קשיא אימא דואם היו תהיה איצטריך לערבו עם האב וללמד דאפילו בנשואה בעינן הפרת האב הא לא קשיא דא"כ לא לכתוב ואם בית אישה בתר הפרת האב ונ"מ כולהו ואם היו תהיה למה לי שמע מינה לארוסה (כך פירש הר"ר אליעזר) וקשה דמכל מקום אימא דקרא דאם היו תהיה מיירי בין בנשואה בין בארוסה וקרא דבית אישה איצטריך לומר שאין מיפר בקודמין ויש לומר דאם היו תהיה לאו בנשואה מיירי דכיון דאין הבעל מיפר בקודמין דהא בההוא דאם היו תהיה כתיבי קודמין דכתיב ונדריה עליה (א"נ) [א"כ] על כרחך לאו בנשואה מיירי דהא אין הבעל מיפר בקודמין אבל האב מיפר בקודמין כדאמר בסמוך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    גמראואין צריך לומר שקיים אחד מהם למה לי למיתנא וכו'. טובא איכא דתני זו ואין צריך לומר זו ולא אקשינן למה לי למיתנא, ולא עוד אלא דתנו סתם משנה יתירא, ופרקינן ולארוכה בלבד נקטה וזו ואין צריך לומר זו קתני, אלא משום דידע דאיכא בהא [לאלומי – לפי השי"מ] צריכותא קא מקשה עלה לברורה.

    וחזר המקיים ונשאל על הקמתוכלומר ביום שמעו ממש ואחר כך מפר, מהו דתימא מאי דאוקי הא אקריה, ותועיל הפרה של ראשון ותצטרף עם זו קא משמע לן דלא, דהא בעיא שיפרו שניהם בבת אחת, והלכך חוזר הראשון ומפר עכשיו, שהפרה הראשונה כמי שאינה, ומיהו ודאי משמע שאם חזר הראשון והפר עכשיו שהוא מופר, שלא תאמר שאין הפרה אחר הפרה, שההפרה הראשונה לאו הפרה היא, ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל. וכלשון שכתבתי נראה לי דהא תניא שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל, דאלמא אף על גב דהפרת הבעל יצאה בשעה שאינה ראויה [כיון דלא הספיק האב לשמוע ולהפר בחיי הבעל, אף על פי שהפר האב חלקו לאחר מיתת הבעל אינו כלום – לפי השי"מ] משום דבעינן שיפרו שניהם בבת אחת, ולפיכך הפרת הבעל שקדמה אינה מועלת, ואפילו הכי קתני חוזר האב ומיפר חלקו של בעל דנתרוקנה רשות הבעל לאב, אלמא לא אמרינן כיון דמעיקרא לא היתה הפרת הבעל הפרה שוב לא יוכל האב להפר מחמת הבעל שאין הפרה אחר הפרה, אלא כלשון הראשון שכתבתי נראה לי, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפסקי הלכותיו דמפירין שניהם בבת אחת, וצריך השני לחזור ולהפר פעם שנית עם זה.

    הא דאמרינןשיפרו שניהם בבת אחת. לאו דוקא אלא לאפוקי שאם הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל כדאמרן. אי נמי כגון הא דהפר אחד וקיים השני, דההפרה של הראשון אינה ראויה ליגמר, בכי הא אמרינן שתהא הפרת שניהם בבת אחת, אבל בלאו הכי אפילו הפר זה בבקר וזה בערב הפרה מעלייתא היא. וקשיא לי אשמעתין כיון שנשאל על הקמתו אמאי לא אמרינן מאי (אוקים דהא) [דאוקי הא – לפי השי"מ] עקריה, ותהוי הקמתו כאילו לא היתה, והפרת הראשון תהוי הפרה מעלייתא, דהא חכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי זה כאילו לא הקים כלל, וכדאמרינן (לקמן) לגבי קדושין [כתובות עב, א, ועד, א] [טבא – לפי הר"ן] המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, הלכה אצל חכם והתירה הרי זו מקודשת, דחשבינן כאילו לא היו עליה נדרים כלל בשעת הקדושין. ויש לומר (ויקיים) [דקיים – לפי השי"מ] אחד דקאמר היינו דוקא אב, ומאי אחד מיוחד שבהם והיינו אב, וכיוצא בו בתלמוד הרבה ואחד מהם בפרק הספינה, אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה, ואינה אלא כשהיתה מדה של לוקח, הכא נמי דוקא בשקיים האב, וטעמא לפי שהורע כח הבעל ואין הפרתו כלום אלא כשהיה האב ראוי להפר, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות [ובשעה ראויה לשניהם, וכדתניא לקמן שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב אין הבעל יכול להפר, שאין הבעל מפר לעולם אלא בשותפות – לפי השי"מ].

    שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל. ואף על גב דאמר ר' נתן הן הן דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים אינו יכול להפר, התם טעמא אחרינא הוא דכיון דהפר אב בעוד (שהיא) [שהיה – לפי השי"מ] בעל קיים מיקלש קליש חלקו של בעל, ואינו חשוב להורישו לאב. כן נראה לי.

    אימא האי קרא בנשואה כתיבאבל ארוסה האב לחודיה מפר כפנוייה גמורה דעדיין היא בבית אביה, וכתיב ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה וזו בבית אביה בנעוריה היא. והא דאמרינן בסמוך אימא אב לחודיה ליפר, לאו למימרא דעד השתא לא איסתפקא לן הכי, אלא הכי קאמר ואכתי לימא דארוסה אב(ל – לפי השי"מ) לחודיה ליפר, וקרא בארוסה בלחוד מיירי, אי נמי לקמן הכי מפרשים אימר אב לחודיה בלא ארוס או ארוס בלא אב ליפר, וכן פירשו בפירושין.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 67a

    Nedarim 67a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 143 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הפר האב ביום שמעו:

    ולא הפר הבעל אלא שתק מעת לעת:

    או הפר הבעל ולא הפר האב דשתיקתו של זה מבטלת הפרתו של זה ואין צריך לומר היכא דקיים אחד מהן הנדר דהפרתו של זה אינה מועלת כלום:

    גמ' היינו רישא דכיון דקתני אביה ובעלה מפירין נדריה ל"ל למיתנא תו הפר הבעל ולא הפר האב היינו רישא דזה מעכב על זה:

    מהו דתימא דאי לאו דקתני הפר האב כו' הוה אמינא הא דקתני אביה ובעלה. מפירין נדריה משמע או אביה או בעלה זה בלא זה להכי קתני סיפא דתרוייהו מפירין ביחד:

    ואין צוריך לומר שקיים אחד מהם ל"ל למיתני כלל ממילא ידענא דלאו כלום הוא דהשתא הפר זה בלא זה כו':

    כי איצטריכא ליה למיתנא ואין צריך לומר שקיים אחד מהן:

    כגון שהפר האחד מהן הנדר ובא האחר וקיימו וחזר המקיים ונתחרט ממה שקיימו ונשאל לחכם על הקמתו בו ביום ששמע וקיים דאי הויא הקמה דלא מצי מתיר ליה חכם אינו יכול להפר תו ואי לא הויא הקמה דמתיר ליה חכם מצי להפר ולהכי איצטריך למיתני שקיים אחד מהן:

    5 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 67a · Sefaria

    Tosafot

    הפר האב ולא הפר הבעל ובגמרא פריך היינו רישא אביה ובעלה:

    גמ' למה לי למיתני השתא י"ל וכו' וא"ת מ"ש דבכל דוכתא דתנא האי לישנא ואצ"ל בפרק הזהב (ב"מ ס.) תנן ואין צ"ל חדשות בארבע וצ"ע אם יהא בברייתא ולא במשנה וי"ל דמשום הכי פריך הכא השתא משום דכיון דקיים אחד מהן הוי כמו לא הפר וכבר אמר לעיל כך אבל בדוכתא אחריתי כמו בהזהב לא אמר לעיל כל כך האי לישנא משום הכי לא פריך:

    וחזר המקיים ונשאל וכו' דאמר לקמן נשאלין על ההקם:

    דמה דהקים הא עקריה (הא) וסגי לה כשיפר לה עתה והפרת חבירו שבשעת הקם הפרה מלתא היא קמ"ל דעד שמפירין שניהם בבת אחת והפרה קמייתא שהיתה כשהקים חבירו אינו כלום דבעינן כשיפר האחד שחבירו לא יקים אבל ודאי לא בעינן שיפרו שניהם ביחד דה"ה אם הפרו זה אחר זה אם לא הקים:

    מנלן דאב גרידא לא מצי מיפר:

    אמר קרא אם היו תהיה לאיש ונדריה עליה והפרת נדריה כתובה למעלה דכתיב ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה וכתיב ואם הניא אותה וכתיב בסמוך ואם היו תהיה לאיש אתא לך האי קרא וערבינהו לאב ולבעל ולקמן פריך אימא או אב או ארוס:

    ואם היו תהיה למה לי ש"מ לארוסה ואי קשיא אימא דואם היו תהיה איצטריך לערבו עם האב וללמד דאפילו בנשואה בעינן הפרת האב הא לא קשיא דא"כ לא לכתוב ואם בית אישה בתר הפרת האב ונ"מ כולהו ואם היו תהיה למה לי שמע מינה לארוסה (כך פירש הר"ר אליעזר) וקשה דמכל מקום אימא דקרא דאם היו תהיה מיירי בין בנשואה בין בארוסה וקרא דבית אישה איצטריך לומר שאין מיפר בקודמין ויש לומר דאם היו תהיה לאו בנשואה מיירי דכיון דאין הבעל מיפר בקודמין דהא בההוא דאם היו תהיה כתיבי קודמין דכתיב ונדריה עליה (א"נ) [א"כ] על כרחך לאו בנשואה מיירי דהא אין הבעל מיפר בקודמין אבל האב מיפר בקודמין כדאמר בסמוך:

    Tosafot on Nedarim 67a · Sefaria

    Rashba

    גמרא ואין צריך לומר שקיים אחד מהם למה לי למיתנא וכו'. טובא איכא דתני זו ואין צריך לומר זו ולא אקשינן למה לי למיתנא, ולא עוד אלא דתנו סתם משנה יתירא, ופרקינן ולארוכה בלבד נקטה וזו ואין צריך לומר זו קתני, אלא משום דידע דאיכא בהא [לאלומי – לפי השי"מ] צריכותא קא מקשה עלה לברורה.

    וחזר המקיים ונשאל על הקמתו כלומר ביום שמעו ממש ואחר כך מפר, מהו דתימא מאי דאוקי הא אקריה, ותועיל הפרה של ראשון ותצטרף עם זו קא משמע לן דלא, דהא בעיא שיפרו שניהם בבת אחת, והלכך חוזר הראשון ומפר עכשיו, שהפרה הראשונה כמי שאינה, ומיהו ודאי משמע שאם חזר הראשון והפר עכשיו שהוא מופר, שלא תאמר שאין הפרה אחר הפרה, שההפרה הראשונה לאו הפרה היא, ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל. וכלשון שכתבתי נראה לי דהא תניא שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל, דאלמא אף על גב דהפרת הבעל יצאה בשעה שאינה ראויה [כיון דלא הספיק האב לשמוע ולהפר בחיי הבעל, אף על פי שהפר האב חלקו לאחר מיתת הבעל אינו כלום – לפי השי"מ] משום דבעינן שיפרו שניהם בבת אחת, ולפיכך הפרת הבעל שקדמה אינה מועלת, ואפילו הכי קתני חוזר האב ומיפר חלקו של בעל דנתרוקנה רשות הבעל לאב, אלמא לא אמרינן כיון דמעיקרא לא היתה הפרת הבעל הפרה שוב לא יוכל האב להפר מחמת הבעל שאין הפרה אחר הפרה, אלא כלשון הראשון שכתבתי נראה לי, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפסקי הלכותיו דמפירין שניהם בבת אחת, וצריך השני לחזור ולהפר פעם שנית עם זה.

    הא דאמרינן שיפרו שניהם בבת אחת. לאו דוקא אלא לאפוקי שאם הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל כדאמרן. אי נמי כגון הא דהפר אחד וקיים השני, דההפרה של הראשון אינה ראויה ליגמר, בכי הא אמרינן שתהא הפרת שניהם בבת אחת, אבל בלאו הכי אפילו הפר זה בבקר וזה בערב הפרה מעלייתא היא. וקשיא לי אשמעתין כיון שנשאל על הקמתו אמאי לא אמרינן מאי (אוקים דהא) [דאוקי הא – לפי השי"מ] עקריה, ותהוי הקמתו כאילו לא היתה, והפרת הראשון תהוי הפרה מעלייתא, דהא חכם עוקר את הנדר מעיקרו והרי זה כאילו לא הקים כלל, וכדאמרינן (לקמן) לגבי קדושין [כתובות עב, א, ועד, א] [טבא – לפי הר"ן] המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת, הלכה אצל חכם והתירה הרי זו מקודשת, דחשבינן כאילו לא היו עליה נדרים כלל בשעת הקדושין. ויש לומר (ויקיים) [דקיים – לפי השי"מ] אחד דקאמר היינו דוקא אב, ומאי אחד מיוחד שבהם והיינו אב, וכיוצא בו בתלמוד הרבה ואחד מהם בפרק הספינה, אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה, ואינה אלא כשהיתה מדה של לוקח, הכא נמי דוקא בשקיים האב, וטעמא לפי שהורע כח הבעל ואין הפרתו כלום אלא כשהיה האב ראוי להפר, שאין הבעל מיפר אלא בשותפות [ובשעה ראויה לשניהם, וכדתניא לקמן שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב אין הבעל יכול להפר, שאין הבעל מפר לעולם אלא בשותפות – לפי השי"מ].

    שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל. ואף על גב דאמר ר' נתן הן הן דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים אינו יכול להפר, התם טעמא אחרינא הוא דכיון דהפר אב בעוד (שהיא) [שהיה – לפי השי"מ] בעל קיים מיקלש קליש חלקו של בעל, ואינו חשוב להורישו לאב. כן נראה לי.

    אימא האי קרא בנשואה כתיב אבל ארוסה האב לחודיה מפר כפנוייה גמורה דעדיין היא בבית אביה, וכתיב ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה וזו בבית אביה בנעוריה היא. והא דאמרינן בסמוך אימא אב לחודיה ליפר, לאו למימרא דעד השתא לא איסתפקא לן הכי, אלא הכי קאמר ואכתי לימא דארוסה אב(ל – לפי השי"מ) לחודיה ליפר, וקרא בארוסה בלחוד מיירי, אי נמי לקמן הכי מפרשים אימר אב לחודיה בלא ארוס או ארוס בלא אב ליפר, וכן פירשו בפירושין.

    Rashba on Nedarim 67a · Sefaria

    Ritva

    הפר האב ולא הפר הבעל הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר ואינו צריך לומר שאם קיים אחד מהם שאמר לה קיים ליכי שאין חבירו יכול לשוב להפר:

    מת האב פי' בתוך ימי האירוסין אפילו קודם יום שמוע או בו ביום שלא נתקיים הנדר:

    מת הבעל נתרוקנה לרשות האב פי' בין שמת הבעל לאחר שהפר בין שמת ביום שמוע קודם שהפר וקודם שיקיים:

    בזה יפה כח האב מכח הבעל בדבר אחר יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מפר בבגר והאב אינו מפר בבגר. פי' לאחר שבגרה אין לו רשות בהפרת נדריה דכתיב בנעוריה בית אביה בין בנדרים שנדרה קודם בגרות ולא שמע האב עד שבגרה בין בנדרים שנדרה לאחר שבגרה והארוס מפר בבגר כגון שקדשה לאחר שבגרה דאילו קדשה בנערות ובגרה אחר כך הרי הבגרות כמיתה שמוציאה מרשות האב ולא נתרוקנה לרשותו דבגרות כמיתה לענין זה וצריכה היתר חכם והכי מפרש בגמ':

    גמ' למה לי למיתני ואצ"ל שקיים אחד מהם פי' פשיטא דהשתא הפר זה בלא זה אינו כלום קיים אחד מהם מיבעיא שאין חבירו מפר ומפרקינן כי אצטריך ליה כגון שהפר האחד וקיים האחר וחזר המקיים בו ביום ונשאל על הקמתו וקיימא לן [דף סט.] נשאלין על ההקם בו ביום וחזר והפר לה בו ביום מהו דתימא הא עקריה להקם דיליה וכמאן דלא הוי כלל דמיא והוי לה הפרה דתרוייהו בלא הקם בינתים קמ"ל דעד דמפירין שניהם בבת אחת כלומר שלא יהא בין הפרתו של זה להפרתו של זה שום הקם וצריך לחזור הראשון להפר שניה בו ביום דהפרה ראשונה כמאן דליתה דמיא והאי בבת אחת דאמרינן לאו דוקא אלא כל שאין הקם בינתים בת אחת קרי ליה ולעולם דהפר כל אחד מהם ביום שמוע דיליה דלבתר יום שמוע הא לא מצי מפר וזהו שפי' רבינו ז"ל שיחזור אף האחר ויפר פעם אחרת עם זה לומר דהיינו (א) אחת דקאמר תלמודא:

    Ritva on Nedarim 67a · Sefaria

    Meiri

    סוגיא זו הבאה בענין נערה המאורסה בהפרת אב ובעל בנדריה וכן כל שהפר האב אי מיגז גייז או מקלש קליש יש בה בלבול נסחאות ופירושין ומצד שינוי הנוסחאות והפירושין אירע בענין פסקים שבה מחלוקת לקצת מפרשים ומתוך כך אני רואה להעירך תחלה בביאורה ולברר מתוכה מה שראוי לברור בפסקים שבה ותחלת הדברים צריך אתה לידע שהתורה חלקה עניני הנדרים לארבעה חלקים הראשון נדרי כל אדם שעליו לקיימן והוא מה שאמרה תורה איש כי ידור נדר וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ומסרה התירן לחכם וכמו שדרשו במקרא זה הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו והשני נדרי הנערה בבית אביה ומסרה הפרתם לאב והוא שאמרה ואשה כי תדור נדר וגו' בבית אביה בנעוריה ושמע אביה וכו' והחריש לה וקמו כל נדריה וכו' ואם הניא אביה אותה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה והשלישי נדרי האשה בבית בעלה ומסרה הפרתם לבעל והוא שסמך ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ושמע אישה והחריש לה וקמו נדריה וכו' ואם ביום שמוע אישה יניא אותה וכו' וה' יסלח לה והרביעי נדרי אלמנה וגרושה לומר אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה והיא עדין נערה לא חזרה לרשות האב אחר שנשאת ואין לו הפרה בנדריה כלל אלא שחזרו כנדרי כל אדם שלא נמסרה היתרן אלא לחכם והוא שאמר ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה ור"ל שנדרה אותם משנתאלמנה או נתגרשה ואחר כן חזר לפרש בדין אלמנה וגרושה דין הנדרים שנדרה בבית הבעל וקיימן הבעל ואחר כך נתאלמנה או נתגרשה שקיימים והוא שחזר ואמר ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר וגו' ושמע אישה והחריש לה וקמו כל נדריה ואסריה ר"ל אף לאחר אלמנות וגירושין הואיל וכבר נתקיימו בזמן שהיתה נשואה ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה וגו' לא יקום אישה הפרה וה' יסלח לה וחזר ופירש בנדרי בית הבעל עינוי נפש והוא שאמר כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו ואם החרש יחריש לה אישה והקים את כל נדריה וכו' כי החריש לה ביום שמעו:

    ועכשו שאלו מנלן דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה שהרי בפרשת נדרים שהזכרנו ענינה לא חילק בכל שהיא בבית אביה בין ארוסה לפנויה והכתוב מראה באצבע שכל שהיא בבית אביה שזהו עד שלא נשאת אב מיפר והביאה רבא מדכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה והדברים נסמכים להפרת אב וכדכתיב ואם הניא אביה אותה וכו' וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש וגו' וא"ו מוסף על ענין הראשון ועירב האב והבעל בקצת הפרות כלומר שהאב מפר אף בזמן שהיא לאיש בקצת זמנים והוא כשיהיה בביתו ר"ל שלא נכנסה לחופה אלא שנתארסה שמפר לה עם הבעל ואימא הדין קרא בנשואה כתיב ולאו אאב כלל אלא אבעל וכדמוכח פשטיה דקרא ואין דורשין בה וא"ו מוסיף על ענין ראשון וארוסה אב לחודיה מיפר ותירץ לו אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב ואם בית אישה נדרה וכו' ואם כן קרא דהיה משמש לארוסה שיהו אב ובעל מפירים ודכתיב גבה ואם ביום שמוע אישה פירושו בשתוף האב ומקרא נדרש לפניו ולאחריו וזהו שלא ייחס ההפרה לבעל ר"ל שלא כתב בה אישה הפרם ואימא תרויהו בנשואה והא דאיצטריך לאהדוריה לומר שאין הבעל מיפר לאחר נישואין בקודמין ר"ל אף באותם שנדרה כשהיא ארוסה אע"פ שהוא ביום שמעו ואפי' היה הנדר ביום הנשואין ר"ל קודם להם דהכי משמע קרא ואם בית אישה נדרה ולא קודם ואכתי קרא דהיו תהיה בנשואה ולאו אאב קאי כדפרישנא:

    Meiri on Nedarim 67a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    פתח עליה ההוא ספדנא בנות ישראל על ר"י בכינה המלביש כן שני גו' דריש שני מלשון שן והמעלה עדי זהב גו' היינו השן זהב שעשה לה לעדי ולכך בעובדא דלעיל דלא איירי בעשה לה שן לא מייתי אר"י האי קרא דכתיב גבי שאול ומכאן יש קצת ראיה לפירש"י גבי שן תותבת שן זהב דפרק במה אשה דפליגי ר"י ורבנן אם שרי להוציאה בשבת דקאמר ל"ש אלא של זהב אבל של כסף ד"ה מותר משום דשל זהב חשיבא ואתי' לאתוי' אבל לפי רבותינו דשל זהב משונה במראה משאר שיני' ודלמא מבזו לה כו' אבל של כסף דומה כו' דא"כ ר"י הכא דעביד לה של זהב ליפותה טפי ה"ל למעבד של כסף דאדרבה ע"י של זהב מבזו לה ודו"ק:

    אמר ימותו כל בני אלמנה ואל יזוז כו' ע"פ מ"ש פרק ב"מ בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר למה יקח משכבך מתחתך ובעון נדרים בניו מתים שנאמר וחבל את מעשה ידיך גו' וזה שנדר הנאה מאשתו בזילותא דרבנן ראוי ודאי שימותו בניו כשאר נודרים וגם ימות הוא גופיה תחתיה על שנדר הנאה ממנה בזילותא דרבנן ותשאר היא אלמנה ודו"ק:

    עד שתראי מום יפה שבך כו' מכל הפירושים נראה שפי' מום מלשון מאומה ונראה לקיים כמשמעו מלשון מום ממש כלומר עד שתראי לו מום היותר יפה שבך שיש בו קצת יפוי וכל הני מומין דחשיב ודאי דאית בהו מומין שהן מומין לכהונה כגון עיניה טרוטות חוטמה בלום צווארה שקוע אבל כל אידך דחשיב הכא גם דלענין מומי כהונה לא מקרי מומין במסכת בכורות בעיני אדם מקרו מומין כדקאמר הכא והשתא ניחא דשם מכוער נמי מקרי מום בעיני הבריות כדקאמר גבי ר"מ דדייק בשמי' דכידור וקאמר הכא דבאותו מום שהוא שמה לכלוכית מצא דבר יפה דשמה נאה לה וזה המום שהוא שמה הוא יפה ונאה לה יותר מכל מומין שבה וק"ל:

    ההיא בר בבל דסליק לא"י ונסיב איתתא כו' נראה מדהזכיר שהיו האיש והאשה מב' מדינות שכל מה ששינתה מכוונתו לא היה אלא מתוך שינוי לשונות של ב' המדינות שאמר לה תרי טלפוחי שכן בבבל היה לשונם לומר על המיעוט תרי ולא בא"י ולכך? הבלנה תרי ממש וכן גריוא ודאי משמע מדה גדולה ומדה קטנה כדמוכח לעיל בפרק הנודר מן המבושל דקא"ל רבי לבר קפרא יהיבנא לך ד' גריוי וקא"ל גריוא דבעינא כו' שקל דיקולא כו' ה"נ איהו לפי לשון מדינתו היה מתכוין אמדה קטנה ואיהי הבינה מדה גדולה וכן בלשון בוצינא היו משנין בלשון לפי לשון מדינתם וכן בבבא אפשר דבא"י לא היו קורין אלא דלת או דשא ומיהו יש לדקדק שאמר דיתיב בבא בן בוטא אבבא כו' מה לו להזכיר שישב אבבא ויש ליישב משום דיתיב בבא בן בוטא בקרוב בפני הפתח חשבה דכוונתו עליו אבל אילו לא הוה יתיב שם ודאי דלא היתה טועה לומר כן דכוונתו על בבא בן בוטא וק"ל:

    רש"י לנערה כו' הס"ד בארוסה הס"ד:

    בד"ה שאין כו' וכנסה לא כצ"ל:

    ברא"ש קמ"ל כו' הפסק שעה כצ"ל:

    ר"ן רישא הס"ד מפירין הס"ד:

    3 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Nedarim 67a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    למה לי למיתנא אף על גב דאין צריך לומר דקאמר מתניתין משמע דמילתא דפשיטא היא ולא היה צריך לומר מכל מקום אין לו לאשמועינן אם לא יהיה בו חידוש קצת. וכזאת הקושיא לא מצאתי בתלמוד ולבי מגמגם בה. הרי"ץ ז"ל. והרשב"א ז"ל תירץ וז"ל: ואין צריך לומר שקיים אחד מהם למה לי למיתנא וכו' טובא איכא דתני זו ואין צריך לומר זו ולא אקשינן למה לי למיתנא. ולא עוד אלא דתנו סתם משנה יתירא ופרקי' להו (אמר המגיה עיין ברשב"א כאן). אלא משום דידע דאיכא בהא צריכותא לאלימי צריכותא קא מקשה עלה לברורה. עד כאן. ואין צריך לומר שקיים אחד מהם למה לי דמשמע ליה דהכי קאמר שקיים אחר ולא הפר כלל. שהפר האחד והפרתו כראוי שהיה ראוי חברו להפר בשעה שהפר זה. ונשאל לחכם לעקור הקמתו. דעד דמפירין שניהם בבת אחת שיפרו שניהם שלא יהיה הפסק ושעה שלא יהיו ראוין להפר. הילכך הואיל ובשעה שקיים לא היה יכול להפר שוב אינו יכול להפר. ומקרא מפיק לה בסיפרי ונדריה עליה נדרים שלא הוקמו ולא הופרו פירוש שלא הופרו בשעה שהיה ראוי להפר. הרא"ם ז"ל. וחזר המקיים ונשאל על הקמתו כלומר ביום שמעו ממש ואחר כך מיפר מהו דתימא מאי דאוקי הא עקריה ותועיל הפרה של ראשון ותצטרף עם זו קא משמע לן דלא דהא בעינן שיפרו שניהם בבת אחת והילכך חוזר הראשון ומפר עכשו שההפרה הראשונה כמי שאינה. ומיהו ודאי משמע שאם חזר הראשון והפר עכשו שהוא מופר שלא תאמר שאין הפרה אחר הפרה שההפרה הראשונה לאו הפרה היא. ואין נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל. וכלשון שכתבתי נראה לי דהא תניא שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל דאלמא אף על גב דהפרת הבעל יצאה בשעה שאינה ראויה דכיון דלא הספיק האב לשמוע ולהפר בחיי הבעל אף על פי שהפר האב חלקו לאחר מיתת הבעל אינו כלום משום דבעינן שיפרו שניהם בבת אחת ולפיכך הפרת הבעל שקדמה אינה מועלת ואפילו הכי קתני חוזר האב ומפר חלקו של בעל דנתרוקנה רשות הבעל לאב אלמא לא אמרינן כיון דמעיקרא לא היתה הפרת הבעל הפרה שוב לא יוכל האב להפר מחמת הבעל שאין הפרה אחר הפרה. אלא כלשון הראשון שכתבתי נראה לי. וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפיסקי הלכותיו עד דמפירין שניהם בבת אחת וצריך השני לחזור ולהפר פעם שנית עם זה. הא דאמרינן שיפרו שניהם בבת אחת לאו דוקא אלא לאפוקי שאם הפר הבעל ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל כדאמרן אי נמי כגון הא דהפר ראשון וקיים השני דההפרה של הראשון אינה ראויה ליגמר בכי הא אמרינן שתהא הפרת שניהם בבת אחת אבל בלאו הכי אפילו הפר זה בבקר וזה בערב הפרה מעליתא היא. וקשיא לי לשמעתין כיון שנשאל על הקמתו אמאי לא אמרינן מאי דאוקי הא עקריה ותהוי הקמתו כאלו לא היתה וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וי"ל דקיים אחד דקאמר היינו דוקא אב ומאי אחד מיוחד שבהם והיינו אב וכיוצא בו בתלמוד הרבה ואחד מהם בפרק הספינה אם היתה מדה של אחד מהם ראשון ראשון קנה ואינה אלא כשהיתה מדה של לוקח הכא נמי דוקא בשקיים האב וטעמא לפי שהורע כח הבעל ואין הפרתו כלום אלא כשהיה האב ראוי להפר שאין הבעל מיפר אלא בשותפות ובשעה ראויה לשניהם וכדתניא לקמן שמע הבעל והפר ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מפר לעולם אלא בשותפות. שמע האב והפר ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת הבעל חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואף על גב דאמר רבי נתן הן הן דברי בית שמאי ובית הלל אומרים אינו יכול להפר התם טעמא אחרינא הוא דכיון דהפר אב בעוד שהיה בעל קיים מיקלש קליש חלקו של בעל ואינו חשוב להורישו לאב. כן נראה לי. אימא הדין קרא בנשואה כתיב אבל ארוסה האב לחודיה מפר כפנויה גמורה דעדין היא בבית אביה וכתיב ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה וזו בבית אביה בנעוריה היא. והא דאמרינן בסמוך ואימא אב לחודיה ליפר לאו למימרא דעד השתא לא איסתפקא לן הכי אלא הכי קאמר ואכתי לימא דארוסה אב לחודיה ליפר וקרא בארוסה בלחוד מיירי. אי נמי לקמן הכי מפרשינן אימא אב לחודיה בלא ארוס או ארוס בלא אב ליפר. וכן פי' בפירושים. הרשב"א ז"ל.

    אין הבעל מפר בקודמים כל הנדרים שנדרה אפילו כשהיא ארוסה אין הבעל מיפר אפילו לאחר נישואין. בקודמין נדרים שנדרה קודם נשואין (וכגון) אמר המגיה אולי צריך לומר: בין שנדרה קודם נשואין (וכגון) ובין שנדרה באותו יום שנשאת. פירוש.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 67a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' מהו דתימא או אביה עיין יבמות דף יא ע"ב תד"א לאו:

    Gilyon HaShas on Nedarim 67a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 67, Amud Aleph, about 143 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “הפר האב ולא הפר הבעל, הפר הבעל…”

    2. Segment 215 words

      Opens “גמ׳ היינו רישא: אביה ובעלה מפירין נדריה!…”

    3. Segment 325 words

      Opens “ואין צריך לומר שקיים אחד מהן. למה…”

    4. Segment 425 words

      Opens “כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן…”

    5. Segment 532 words

      Opens “ונערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, מנלן?…”

      Named: רבה.

    6. Segment 628 words

      Opens “אי משום נשואה, קרא אחרינא כתיב: (במדבר…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 67a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026