Talmud Builders

    Nedarim 27a

    Chapter 3 - Arba'ah Nedarim

    גם: נדרים דף כ״ז ע״א, פרק ג׳ ארבעה נדרים

    English translation - Nedarim 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and there were benot shuaḥ in it, and he said: Had I known that there were benot shuaḥ in it I would not have taken a vow, the basket and the remaining figs inside are forbidden, while the benot shuaḥ are permitted. This was the accepted ruling until Rabbi Akiva came and taught: A vow which is dissolved partially is dissolved completely. Therefore, all of the produce is permitted. What, is it not referring to a case where one said: Had I known that benot shuaḥ were inside it, I would have said that black and white figs are forbidden, and benot shuaḥ are permitted, and this is the opinion of Rabbi Akiva, and the Rabbis disagree with him? But according to Rava everyone agrees that all the produce is permitted in a case like this.

    2The Gemara responds: No, it is possible to say that it is speaking of a case where he says: Had I known that there were benot shuaḥ in it I would have said that the entire basket is forbidden and the benot shuaḥ are permitted, which is the opinion of Rabbi Akiva according to Rava.

    3The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which the Sages taught: With regard to one who took a vow, in one utterance, prohibiting himself from deriving benefit from five people, if the vow is dissolved for one of them, then the vow concerning all of them is dissolved; but if he retracted and said: I am prohibited to derive benefit from all of these individuals except for one of them, then he, i.e., that individual who was excluded, is permitted and they, the others, are forbidden?

    4The Gemara explains two possibilities: If one says that it is in accordance with the explanation of Rabba, then the first clause is referring to a case where after having taken a vow prohibiting himself from deriving benefit from all five people, he retracted and said: Benefit from this one and from that one are forbidden but benefit from one is permitted, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, that a vow which is dissolved partially is dissolved completely. And the latter clause is where he adds to the initial vow by stating: Except for one of them, and everyone agrees that only that one is permitted. If one says that it is in accordance with the explanation of Rava, the latter clause is in accordance with the opinion of the Rabbis, and everyone agrees with the ruling of the first clause.

    5MISHNA: What are examples of vows impeded by circumstances beyond one’s control? If one’s friend took a vow with regard to him that he should eat with him, and he became sick, or his son became sick, or a river that he was unable to cross barred him from coming, these are examples of vows whose fulfillment are impeded by circumstances beyond one’s control. They are not binding and do not require dissolution.

    6GEMARA: The Gemara relates that there was a certain man who had a dispute in court with another individual and wanted to postpone the trial to a later time in order to search for more evidence. Meanwhile, he deposited his documents for a favorable verdict, i.e., that supported his claim, in court, and since the other litigant did not believe that he would return, the man said: If I do not come back within thirty days, these documents for a favorable verdict will be void. He was impeded by circumstances beyond his control and did not come back. Rav Huna said: His documents for a favorable verdict are void since he did not return by the specified time.

    7Rava said to him: He is a victim of circumstances beyond his control and the halakha is that the Merciful One exempted a victim of circumstances beyond his control from responsibility for his actions, as it is written concerning a young woman who was raped: “But unto the damsel you shall do nothing; there is in the damsel no sin worthy of death” (Deuteronomy 22:26).

    8And if you would say that with regard to the penalty of death, which is extremely severe, the halakha is different, and she is treated leniently and not executed, but with regard to other transgressions one’s actions are treated as deliberate, but didn’t we learn in the mishna here: What are examples of vows whose fulfillment are impeded by circumstances beyond one’s control? If one’s friend took a vow with regard to him that he should eat with him, and he became sick, or his son became sick, or a river that he was unable to cross barred him from coming, these are examples of vows whose fulfillment are impeded by circumstances beyond one’s control; they are not binding and do not require dissolution. This demonstrates that even here the exemption due to circumstances beyond one’s control should apply.

    9The Gemara asks: And according to Rava, in what way is it different from that which we learned in a mishna ( Gittin 76b): If a man says to his wife: This is your bill of divorce from now if I do not arrive from now until the conclusion of twelve months, and he died within those twelve months, this document is a valid bill of divorce from the time of his declaration. Why? But he was a victim of circumstances beyond his control, as death is the ultimate example of this? The Gemara answers: Say that perhaps it is different there,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בנות שוח - בנות שבע:

    הייתי אומר תאנים שחורות ולבנות אסורין - דהיינו פלוני ופלוני ובנות שוח מותרות דהיינו נמי מין תאנים והיינו נדר שהותר מקצתו ומקצתו אסור דתאנים אסורות ובנות שוח מותרות:

    ורבי עקיבא היא - כדקתני עד שבא ר' עקיבא ולימד וכו':

    ופליגי רבנן עליה - דאמרי הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות וקשיא לרבא דאמר דכולי עלמא היכא דאמר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר דכולן מותרין דברי הכל:

    תריץ לה באומר הייתי אומר כל הכלכלה אסורה ובנות שוח מותרות - היינו דומיא דכולכם אסורין חוץ מאבא דפליגי ור' עקיבא היא ולא רבנן:

    נדר מחמשה בני אדם הותר א' מהן - כגון דאמר פלוני ופלוני אסורין ופלוני מותר הותרו כולן:

    חוץ מאחד מהם - דהיינו דומיא דכולכם אסורים חוץ מאבא הוא מותר וכולן אסורין והכי איכא למשמע מינה דהך סיפא בכולכם קמיירי מדקתני חוץ משמע דאמר כולכם ומדסיפא קמיירי בכולכם לא פליגי אלא בלזה ולזה:

    רישא - דקתני הותר לאחד מהן הותרו כולן ר' עקיבא היא ולא רבנן דלרבי עקיבא נדר שהותר מקצתו הותר כולו:

    וסיפא - דקתני הוא מותר והן אסורין דברי הכל היא והכא נמי קאמר רבה דבכולכם כולן אסורות דברי הכל (היא):

    ואי לרבא - אמר לזה ולזה דברי הכל מותר ובכולכם פליגי רישא דקמיירי בלזה ולזה דברי הכל דהכי נמי אמר דלזה ולזה ד"ה מותר וסיפא הוא מותר והן אסורין רבנן היא דרבא לטעמיה דאמר בכולכם פליגי ורבנן אוסרים מ"מ בין לרבא בין לרבה רישא בלזה ולזה וסיפא בכולכם:

    מתני' וחלה הוא - המדיר:

    גמ' דאתפיס זכוותא - שהביא שטרי זכיותיו לב"ד והיה צריך לחזור לביתו:

    ואמר - לב"ד ולבעל דינו אי לא אתינא וכו':

    ולנערה לא תעשה דבר - משום דאנוסה היא:

    וכי תימא קטלא שאני - דגבי קטלא חס רחמנא עלה כי אניסה אבל בשאר אונסין דליכא חיוב קטלא לא מפטר משום אונס:

    והתנן וכו' - ופטור:

    ולרבא - דאמר אנוס הוא ופטור:

    מאי שנא מהא דתנן וכו' - דכי מת בתוך שנים עשר חודש דאע"ג דאנסיה מיתה הוי גט ופטורה מן הייבום:

    אמרי - משום הכי הוי גט אע"פ שמת בתוך הזמן:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 27 עמוד א

    1והיו בה בנות שוח, ואמר: ״אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, לא הייתי נודר״ הכלכלה אסורה, בנות שוח מותרות. עד שבא רבי עקיבא ולימד: נדר שהותר מקצתו הותר כולו. מאי לאו, דאמר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי אומר ״תאנים שחורות ולבנות אסורות, בנות שוח מותרות״, ורבי עקיבא היא, ופליגי רבנן?

    2לא, באומר: אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה, הייתי אומר: ״כל הכלכלה אסורה, ובנות שוח מותרות״.

    3מאן תנא להא דתנו רבנן: נדר מחמשה בני אדם כאחד, הותר לאחד מהם הותרו כולן. ״חוץ מאחד מהן״ הוא מותר, והן אסורין.

    4אי לרבה, רישא רבי עקיבא וסיפא דברי הכל. אי לרבא, סיפא רבנן ורישא דברי הכל.

    Mishna

    5נדרי אונסין, הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין.

    Gemara

    6ההוא גברא דאתפיס זכוותא בבי דינא, ואמר: אי לא אתינא עד תלתין יומין, ליבטלון הני זכוותאי. איתניס ולא אתא. אמר רב הונא: בטיל זכוותיה.

    7אמר ליה רבא: אנוס הוא, ואנוס רחמנא פטריה, דכתיב: ״(דברים כב)״ולנערה לא תעשה דבר״.

    8וכי תימא קטלא שאני, והתנן: נדרי אונסין, הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין!

    9ולרבא, מאי שנא מהא דתנן: ״הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש״, ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט. אמאי? והא מינס איתניס! אמרי: דלמא שאני התם׃

    Tosafot

    לא באומר אילו הייתי יודע שבנות שוח בתוכה הייתי אומר כל הכלכלה אסורה וכו' - וא"ת מ"ש גבי בצל דס"ד דמקשה שאמר הייתי אומר כל הבצלים וגבי כלכלה ס"ד דמחשבינן דאמר שחורות וכל חד דחייה לזה ולזה וי"ל דגבי בצל משמע בצל סתמא ולכך משמע כל הבצלים אבל גבי כלכלה לא אמר כל הכלכלה אלא כלכלה בלא כל והרי לא נדר מן הכלכלה עצמה שאינה ראויה לאכילה אלא ממה שבתוכה נדר ולכך ס"ד דאמר הייתי אומר תאנים שחורות וכו' ואית דגרסי בברייתא לא הייתי נודר אלא משאר כלכלה והשתא ניחא דמשאר משמע קצת שמפרש תאנים שחורות ולבנות וכו':

    אי לרבה רישא כרבי עקיבא וכו' - דנדר א' מחמשה משמע שהיה מונה והולך עד חמשה והיינו דאמר פלוני ופלוני ואחזרה קאי שקאמר בסוף הייתי אומר פלוני ופלוני וסיפא דקתני חוץ מאחד מהם היינו שהותר בלשון זה שאמר בסוף הייתי אומר כולכם חוץ מאביו ולכך קאמר דלרבה הוי רישא כר"ע דווקא ושרי בפלוני ופלוני וסיפא דאסר בכולכם חוץ מאביו מיתוקמא ואפילו כדברי הכל דלרבא רישא דברי הכל כדקתני איהו לעיל דהכל מודים בפלוני ופלוני וסיפא רבנן דוקא דאסרי בכולכם ורבי עקיבא שרי והלכך לדידיה רבנן קתני לה:

    זכוותיה בבי דינא - שטר זכות:

    והא אונס רחמנא פטריה - וה"נ לא הוצרך להתנות עליו דדבר פשוט הוא:

    וכי תימא קטלא שאני - אבל הכא לעולם הוי פושע ממה שלא התנה להוציא אונס מן הכלל הא תנן אלו הן נדרי אונסין ולא אמרינן איבעי לאיתנויי הכא נמי לא שנא וא״ת באיזה אונס מיירי הא באונסא דשכיח איבעי ליה לאיתנויי אי נמי אונס דשכיח ולא שכיח הא נמי איבעי לאיתנויי ולא אתני כדמוכח בכתובות גבי גט ובשמעתין מדמה ליה לגיטין וי״ל דמיירי באונס דלא שכיח כלל וא״ת א״כ דמיירי באונס דלא שכיח כלל מאי טעמיה דרב הונא דאמר דליבטלן זכותיה והא אונס דלא שכיח כלל לא איבעי לאתנויי כדמוכח בגיטין פרק מי שאחזו (גיטין דף עג -) גבי נפל מן הגג וי״ל דשאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה משום שמודה שהשטר פסול לכך אמר ליבטלן זכוותיה אפי' באונס דלא שכיח דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי והא מודה שראיותיו שקר הן שהרי אינו מוחל לו שום דבר אלא מטעם הודאה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכי גרסינן - נדר מחמשה בני אדם כאחד הותר לאחד מהם הותר לכולן, חוץ מאחד מהם הוא מותר וכלן אסורין. [נראה לי שהמשך דברי רבינו הוא אחר הגליון] (גליון: לרבה דאמר במהפך דבריו פליגי, רישא דקתני שאני נהנה לכולכם, הותר אחד מהם הותרו כולם רבי עקיבא היא, והוא שהפך דבריו כשבא לפני חכם, ואמר לזה ולזה, אבל אם אם לא הפך אפילו רבי עקיבא מודה דכולן אסורין כמו שאמרנו למעלה. וסיפא דקתני כולכם אסורין חוץ מאחד מהם, מיירי בשלא הפך, ואתיא אפילו כרבנן דפליגי עליה דרבי עקיבא. עד כאן).

    אי לרבה רישא רבי עקיבא - פירוש דלרבה לא אשכחן לרבנן דוכתא דהותר אחר מהם הותרו כולן, אלא ודאי רישא רבי עקיבא, וסיפא אפילו לרבנן.

    ואי לרבא רישא איכא לאוקמה כדברי הכל - וכגון שמחליף לשונו (גליון: ולרבא דאמר דבמהפך דבריו, כולי עלמא מודו דהותר אחד מהם הותרו כולם, ואם כן רישא דקתני כולכם, מיירי בשהפך ולפיכך מותרים, וסיפא דקתני אסורין רבנן, דסבירא להו דמעמידין דבריו, ובהא לא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו. עד כאן) דאילו בתחלה לא אמר כולכם, ולבסוף אמר זה וזה, ובהא אפילו רבנן מודו, וסיפא דוקא רבנן שאינו מהפך לשונו, דאילו לרבי עקיבא לעולם הותר אחד הותרו (כולכם) [כולם – לפי השי"מ]. ולענין פסק הלכה, יש מי שפסק הלכה כרבא דבתרא הוא, וכיון שכן לעולם נדר שהותר מקצתו הותר כולו, ואפילו ראה אותם אוכלים תאנים, ואמר הכי הרי הם עליכם כקרבן, ונמצא ביניהם אביו או אחיו, דאנן סהדי דאילו היה יודע שאביו ואחיו ביניהם לא היה נודר כך, אף על גב דאזל ליה לעלמא, ולא בא לפני חכם כולם מותרים, דנדר שנתבטל מקצתו נתבטל כולו, וכטעמא דאתמר בירושלמי [כאן פרק א' הלכה א'] כל היוצא מפיו יעשה הא נתבטל (וכו') [מקצתו נתבטל כולו – לפי השי"מ]. ויש מי שפסק הלכה כרבה, משום דרבה רביה דרבא, ולית הלכתא כתלמיד במקום הרב, ולזה לעולם [לא – לפי השי"מ] אמרינן הותר מקצתו הותר כולו, אלא במהפך דבריו, בין מכלל לפרט ובין מפרט לכלל, אבל במעמיד לשונו אפילו לרבי עקיבא לא הותר אלא אותו שהותר בפירוש והלכך במדיר החבורה ונמצא אביו ביניהם ואזל ליה מדיר לעלמא אביו מותר והשאר אסורין. וראיתי לאחד מגדולי הפוסקים שכתב, דלא אמרו נדר שהותר מקצתו הותר כולו, אלא גבי נדרי שגגות דמתניתין דבית הלל, וגבי הא דתנן התם [סו, א] פותחין בימים טובים ובשבתות, וכל דדמי להו, דפתח להון פיתחא, דכל נדרי דמשתרו בהכי, דמי לנדרי טעות דהיינו כרבי עקיבא, ולא בעינן היתר חכם כל ימי החול. אבל נדר שהותר מכללו בחרטה, לא מיבעיא לדעתיה דרבה, אלא אפילו לרבא נמי נדרא כדקאי קאי [משלי פרק י"ב פסוק י"ח] ולשון חכמים מרפא, הוא מאי דכאיב ליה אזיל לבי אסיא, ומאי דניחא ליה בגויה ליקיים ואזיל אנפשיה, עד כאן. ואי לאו דגברא רבא אמרה לא מכרעא שמעתתא הכין, חדא דההיא דימים טובים ושבתות גופה, אף על גב דפתח בגויה מכל מקום בחרטה היא, ואפילו הכי למד רבי עקיבא ששאר הימים מותרים. ועוד דכל הני דהותר אחד מהן, להדין פסקא נצטריך לאוקמינהו, דוקא בשאחד מהם אביו או אחיו, דהוי נדרי שגגות, הא אחר לא, ואם כן לא הוה להו לסתומי הכין, דהא לאו כללא היא דכל שהותר אחד מהן הותרו כולם. ועוד דכשאמר בשעת הנדר לזה ולזה, וחזר ואמר לפני חכם כולכם אסורין חוץ מפלוני, אצטרכינן לדחוק באומר מרחוק זה וזה אסורין (ופוסק) [ופרט – לפי השי"מ] אף על פי שאינו מכירן, ונמצא אחד מן הפרטים אביו או אחיו, וזה דחוק. וכן נראה מדברי רבותינו בעלי התוספות דאפילו בנדר שהותר מקצתו על ידי חרטה הותר כולו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל. ודוקא כשהנדר אחד, כגון שאמר לכולכם אי נמי לזה ולזה, אבל אמר לזה הכי ולזה הכי, כל אחד מהם נפרד מחברו, וכאילו נדר על כל אחד בפני עצמו, ואף על פי שהותר אחד מהם, לא הותר אלא הוא, וכדמשמע נמי בקדושין [מו, א] פרק האיש מקדש, גבי בזו ובזו ובזו.

    והתנן נדרי אונסין הדירו חברו שיאכל אצלו כו' - והא דלא חש רב הונא לתרוצה, ולא עוד אלא דאקשינן עליה דרבא, ואמרינן ולרבא הא דתנן מעכשיו אם לא באתי, דמשמע לֹרב הונא לא קשיא ליה מתניתין דנדרי אונסין. מסתברא לי דהיינו טעמא, משום דקסבר רב הונא דהכא יש לו לפרש, והתם אין לו לפרש, דהכא כיון דמעצמו מתפיס זכותיה ומבטלן, היה לו לפרש ובלבד שלא יהא אנוס, וכיון שלא חש לפרש, מימר אמרינן דגמר וביטלן אפילו במקום אונס, אבל בנדרי אונסין לא היה לפרש למודר, ולפיכך אומדין דעתו של מדיר שלא הדירו אלא במקום שלא נאנס, הא במקום אונס לא נדר על דעת כן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 27a

    Nedarim 27a. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 218 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026