Talmud Builders

    Nedarim 7a

    Chapter 1 - Kol Kinnuyei

    גם: נדרים דף ז׳ ע״א, פרק א׳ כל כנויי

    English translation - Nedarim 7a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The verse states with regard to offerings: “When you shall take a vow to the Lord your God, you shall not delay to pay it; for the Lord your God will surely require it of you” (Deuteronomy 23:22). With regard to the term “of you” the baraita states: This is a reference to gleanings, forgotten sheaves, and pe’a .

    2§ The Gemara asks: Is there intimation for charity or is there no intimation for charity? The Gemara clarifies the question: What are the circumstances of such a case? If we say that it is a case where one said: This dinar is for charity and this also, that itself is an explicit statement of donating to charity. Rather, it is a case where he said: This, and did not say: Also. What is his intention? Is he understood to be saying: This is also charity, or perhaps what is the meaning of: And this? He is saying that this coin is merely for general use, and he did not complete his statement.

    3The Gemara explains the two sides of this dilemma: Do we say that since charity is juxtaposed to offerings, as it is written in a verse following the prohibition against delaying an offering: “That you have spoken with your mouth” (Deuteronomy 23:24) and the Sages expounded that this is a reference to charity, therefore, just as there is intimation, i.e., intimation is effective, with regard to offerings, so too, there is intimation with regard to charity? Or perhaps it is only with regard to the prohibition: You shall not delay, that it is juxtaposed, but not with regard to other halakhot ?

    4The Gemara asks further: Is there intimation for rendering one’s property ownerless, or perhaps there is no intimation for rendering one’s property ownerless. Does an incomplete expression employed by an owner to relinquish property take effect or not? The Gemara notes: This is the same as the previous question with regard to charity, which is comparable to rendering one’s property ownerless for the benefit of the poor.

    5The Gemara responds: This question is stated in the style of: If you say, as follows: If you say there is intimation for charity, as there is no partial analogy based on juxtaposition, do we say that rendering one’s property ownerless is the same as charity; or perhaps charity is different, as charity is suitable only for the poor, but ownerless property is suitable for both the poor and the wealthy, and therefore it cannot be derived from the halakha with regard to charity.

    6Ravina raised another dilemma: Is there intimation for designating a location as a bathroom or not? The Gemara asks: What are the circumstances of the case? If we say that it is a case where one said: Let this structure be a bathroom and this one also, that second structure is certainly also a bathroom. Rather, it is a case where he said: And this, and he did not say: Also. What is his intention? Is the expression: And this, that he said, understood to mean: And this shall also be a bathroom? Or perhaps what is the meaning of: And this? He is saying that it is designated for general use rather than as a bathroom.

    7The Gemara comments: Can it be derived by inference that it is obvious to Ravina that there is designation for a bathroom, i.e., that if one explicitly designates a location as a bathroom, it attains that status even before it is used for that purpose, so that one may not bring sacred items to that location? Didn’t Ravina raise this as a dilemma? He asked: If one designated a particular location as a bathroom, what is the halakha ? If one designated it as a bathhouse, what is the halakha ? In other words, is designation effective to grant the location a particular status, or is designation not effective?

    8The Gemara answers: Ravina raised one dilemma within another dilemma: Is designation effective or is designation not effective? And if you say there is designation, i.e., designation is effective, is there intimation or is there not intimation, i.e., is designation via intimation effective? The Gemara concludes: The dilemma remains unresolved.

    9§ It was taught in the mishna that if one said: I am ostracized from you, Rabbi Akiva was uncertain about the halakha but was inclined to rule stringently about this. Abaye said: Rabbi Akiva concedes with regard to flogging that one is not flogged if he violates a vow that was expressed in this way. As, if so, if Rabbi Akiva held that one is liable to be flogged, let the mishna teach: Rabbi Akiva is stringent. The fact that it states: Rabbi Akiva was uncertain but was inclined to rule stringently, indicates that although Rabbi Akiva holds that one may not violate this vow, he concedes that one is not liable to be flogged if he does violate the vow.

    10Rav Pappa said: With regard to a vow that one expressed with the phrase: I am distanced [ nadeina ] from you, everyone agrees that he is prohibited from deriving benefit from the other individual, as this is an intimation of a vow. If he employs the expression: I am excommunicated [ meshamattena ] from you everyone agrees that he is permitted to derive benefit from the other person, even though he meant to distance himself from the other individual, because this is not the terminology of a vow. With regard to what do they disagree?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מעמך - כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך:

    לנפקותא בעלמא - כלומר והדין זוז אחר ליהוי לי להוצאה ודבורא הוא דלא אסקיה דלא גמר דיבורו דאמר עלי לנפקותא:

    דכתיב בפיך - כאשר דברת בפיך יצא מפי צדקה (ישעיהו מ״ה:כ״ג):

    או דלמא שאני צדקה - להכי אית לה יד דלא חזיא אלא לעניים אבל הפקר דהא נמי אפי' לעשירים חזי מי אמרת דיש להן יד:

    יש יד לבית הכסא - היכא דלא אמר בפירוש דלהוי בית הכסא מי הוי הזמנה ואסור להתפלל בו:

    חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה - מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל בעי נמי אי אית ליה יד או לא:

    מנודה אני לך - כלומר כמנודה שאסור לההנותו כך אהא אסור ליהנות ממך:

    ר׳ עקיבא היה חוכך בזה להחמיר - כאדם שמתחכך אילך ואילך כך איהו לא בריר ליה שיהא ודאי אסור:

    לענין מלקות - שאם עבר אינו לוקה כל כך ודאי לא היה מחמיר:

    בנדינא ממך - דמשמע בפירוש אהא מנודה לך דהיינו ודאי לכולי עלמא אסור: שמתא אינו כל כך כנידוי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים ז עמוד א

    1(דברים כג כב) ״מעמך״, זה לקט שכחה ופאה.

    2יש יד לצדקה, או אין יד לצדקה? היכי דמי? אילימא דאמר: ״הדין זוזא לצדקה, והדין נמי״ ההוא צדקה עצמה היא! אלא כגון דאמר ״הדין״ ולא אמר ״נמי״, מאי? ״הדין נמי צדקה״ קאמר, או דלמא [מאי] ״והדין״ (נמי) לנפקותא בעלמא קאמר, ודבורא הוא דלא אסקיה.

    3מי אמרינן: כיון דאיתקש לקרבנות, דכתיב: ״(דברים כג כד)״בפיך״ זו צדקה. מה קרבנות יש להן יד, אף צדקה יש לה יד. או דלמא לבל תאחר הוא דאיתקש?

    4יש יד להפקר, או דלמא אין יד להפקר? היינו צדקה!

    5אם תמצא לומר קאמר. אם תמצא לומר יש יד לצדקה, דאין היקש למחצה. הפקר מי אמרינן היינו צדקה, או דלמא שאני צדקה, דצדקה לא חזיא אלא לעניים, אבל הפקר בין לעניים בין לעשירים?

    6בעי רבינא: יש יד לבית הכסא, או לא? היכי דמי? אילימא דאמר ״הדין ביתא ליהוי בית הכסא, והדין נמי״, ההוא בית הכסא נמי הוה! אלא כגון דאמר ״והדין״ ולא אמר ״נמי״. מאי ״הדין״ דאמר ״והדין נמי בית הכסא״, או דלמא מאי ״והדין״ לתשמישא בעלמא קאמר.

    7מכלל דפשיטא ליה לרבינא דיש זימון לבית הכסא? והא מיבעיא ליה לרבינא: הזמינו לבית הכסא מהו? הזמינו לבית המרחץ מהו? זימון מועיל, או אין זימון מועיל?

    8רבינא חדא מגו חדא קמיבעיא ליה: זימון מועיל או אין זימון מועיל. את''ל יש זימון: יש יד או אין יד תיבעי ליה.

    9מנודה אני לך וכו'. אמר אביי: מודה ר''ע לענין מלקות שאינו לוקה. דאם כן, ניתני ר' עקיבא מחמיר.

    10אמר רב פפא: בנדינא מינך״ דכולי עלמא לא פליגי דאסור. ״משמתנא מינך לכולי עלמא שרי. במאי פליגי׃

    Tosafot

    הפקר היינו צדקה - דסתם מפקיר בשביל שיזכו בה עניים ומסיק מ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים:

    ואם תמצא לומר דאין היקש למחצה - וא"ת שפיר קאמר דאין היקש למחצה ומאי מיבעיא ליה גבי צדקה י"ל דשאני הכא דסברא הוא שלא לעשות ההיקש אלא לענין בל תאחר הכתוב שם שהרי כמה דברים הכתובים באותו פסוק שחלוקים זה מזה בכמה ענינים ולא נכתב שם אלא לענין בל תאחר:

    הפקר היינו צדקה - דסתם מפקיר בשביל שיזכו בה עניים ומסיק מ"מ הפקר הוי לעניים ולעשירים:

    יש יד לבית הכסא - ה"נ לא מספקא ליה דאורייתא אלא חומרא בעלמא מדרבנן מספקא ליה אם החמירו לענין לאסור כך לדבר ק"ש כיון דביה"כ [שאמרו] שאין בו צואה (אי נמי) כיון דיש זימון כדמסיק אם כן תאסור ע"י דבור בעלמא כמו אינך הפקר וצדקה דמ"מ מדרבנן מיבעי ליה דהא לא איתקש:

    מכלל דיש זימון - כאן משמע דאפי בדיבור בעלמא בעיא ליה דשמא יש זימון ובשבח מוכח דגם בעשיה מבעיא [דשמא] אין זימון ומוקי התם בחדתי שבנאו לכך וכן האמת והבעיא הויא בין בדבור בין במעשה:

    הזמינו לבית הכסא הזמינו לבית המרחץ מהו - בשבת (פ"א דף י) פ"ה ול"ג למרחץ דקמייתי התם בעיא דרבינא הזמינו לבית הכסא וקאמר התם מאי לאו ה"ה למרחץ מיהו יש לישבו דגריס ליה הכא אע"ג דרבינא לא הזכיר בבעיא רק בית הכסא כדמוכח בשבת מ"מ התלמוד הזכיר כאן המרחץ לפי מה דס"ד התם ה"ה למרחץ:

    חדא מגו חדא קא מיבעיא ליה - מגו דקא מיבעיא ליה אי זימון מועיל בעי נמי אי אית ליה יד או לא:

    תיבעי לך - פי' כמו תיקו ולשון נדרים משונה:

    מנודה אני לך - פי' ריצב"א דלשמואל דאמר גבי מודרני מופרשני דבעי שיאמר עמו שאני אוכל ה"ה הכא גבי מנודה אני לך דבעי שיאמר עמו שאיני אוכל לך דאל"כ אמרי' דלמא דלא קיימא בד' אמות דילך קאמר ליה כמו כי מרוחקני ממך דטפי משנינן לישנא דמנודה מלישנא דמרוחקני ול"נ דא"כ שמואל היה לו להמתין לומר דבריו עד כאן והוה קאי אכולה מילתא דמתני' לכ"נ לר"י דהכא ודאי מודה שמואל דלא בעינן שאני אוכל לך דאין לספקו בהרחקת ד"א דאמר ליה בלשון נידוי לפי שאין אדם רגיל להזכיר לשון נידוי על עצמו כשא"ל לחבירו לא אעמוד בד"א שלך לפי שגנאי הוא לו להזכיר לשון נידוי לעצמו אלא אומר בפירוש להרחיק ד"א ממנו והלכך כיון דאין לספק מנודה אני לך בהרחקת ד"א א"כ ודאי לשון נדר הוא ר"ל לשון נע ונד ומרוחק מהנאתו כדמסיק בגמרא שאינו לוקה:

    מודה ר"ע וכו' - דא"כ ליתני ר"ע מחמיר תימא תלמודא דדייק מאריכות הלשון דמילתיה דר"ע דקתני חוכך בזה להחמיר וע"ז הוא אומר שהיה די לומר ר"ע מחמיר ולישתוק מחוכך והיא גופה אין להקשות אמאי אין התלמוד מדקדק משינוי הל' לאסור להחמיר איכא למימר אין זה דיוק משינוי ל' כמו מאריכות הל':

    נדינא מנך כ"ע ל"פ דאסור - פי' משום דל' נע ונד הוא א"כ מועיל שפיר בלא שאני אוכל לך ושפיר הוי ידים מוכיחות טפי ממודרני ממך דאין לספקו בהרחקת ד"א משום דלשון נדינא לא משמע כלל ל' הרחקה אלא משמע שאני נע ונד מליהנות ממך:

    משמתנא כ"ע לא פליגי דשרי - דלשון קללה הוא כמו מקוללני ממך ואפילו את"ל שמנדה עצמו מלעמוד בד' אמותיו מכ"מ איסור הנאה לא משמע:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר רב פפא דנדינא ממך דכולי עלמא לא פליגי דאסור - יש מי שפירש דנדינא בלחוד אסור, ואע"ג דלא אמר דלא אכילנא בהדך, ואפילו לשמואל דאמר במרוחקני ממך דאינו אסור עד שיאמר שאני אוכל לך הכא מודה, משום דהתם הוא דמורחקני לא משמע אלא דלא יתיב בד' אמות דידיה, אבל נדינא מינך משמע שיהא (יטול) [נטול לפי הש"מ] ממנו לגמרי וידים מוכיחות הוי, וכן כתוב בתוס'. ולפי פירוש זה נראה שאפילו במנודה אני לך אי אמר שאני אוכל לך אסור, דבשלא אמר שאני אוכל לך הוא דפליגי דדילמא לישנא דמשמתינא הוא, אבל אמר שאני אוכל לך י"ל דלישנא דנדויא הוא ואסור. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל (הפלאה פ"א ה"ד) שכתב אמר מנודה אני לך שלא אוכל לך אסור לאכול. ואף מדברי הראב"ד ז"ל נראה כן. ויש מפרשים דבכלהו אי לא אמר שאני אוכל לך לאו כלום הוא, דלא עדיף נדינא ממך ממרוחקני ממך, ועד שיאמר שאני אוכל לך ידים שאין מוכיחות הוי, ובין לר' עקיבא בין לרבנן מותר, ועובדא נמי דאתא לקמיה דרב חסדא בידים מוכיחות הוה דקאמר משמתינא מנכסיה דרב יהודה, והלכך נדינא ממך בלחוד לכולי עלמא שרי. אבל נדינא מינך שאני אוכל לך אסור וכדרב פפא דאמר דלכולי עלמא אסור, ומשמתינא ממך אי נמי מנודה אני לך ואפילו שאמר שאני אוכל לך אינו אסור, משום דלית הלכתא כר' עקיבא מחבריו, ועוד דאמר ר' חסדא בהדיא לית דחש לה לדר' עקיבא, וכל שכן אם לא אמר שאני אוכל לך, דבהא אפילו לר' עקיבא מותר דליכא ידים מוכיחות, וכן דעת הרמב"ן נר"ו. ירושלמי (כאן פ"א ה"א): ר' עקיבא היה חוכך בזה להחרים את כל נכסיו, כמה דתימא יחרם כל רכושו והוא יבדל וגו', מה עבדין ליה רבנין חומר הוא בנדוי בית דין. וכתב הרב ר' ברוך בר שמואל בפירושיו, מהא שמעינן בהדיא שמנודה שנידהו בית דין אסור ליהנות מכנסיו כלל, ואיתסרו אכולי עלמא כל שכן מוחרם עכ"ל. ושמא לא אמרו אלא בבית דין וכל (של לפי הש"מ) ישראל כי התם, שאפילו העובר על גזירתם ורחמם חייב מיתה כחרמו של עכן. אלא שאני תמה על דברי הירושלמי בעצמן, מפני ששם החרימו נכסיהם בפירוש ואסרום, כדכתיב יחרם כל רכושו, אבל נכסי מנודה ומוחרם שהם בסתמא, ולא החרימו בפירוש אינו אסור ליהנות מנכסיו. וי"ל דכיון שהחרימו רכושם שמע מינא שמן הדין יש להם לעשות כן, וכיון שכן סתמן כפירושן.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 7a

    Nedarim 7a. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 251 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 7a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026