Talmud Builders

    Nedarim 50b

    Back to index

    English translation — Nedarim 50b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And Rabbi Akiva also grew wealthy from the wife of Turnus Rufus, who converted and gave him her money, and from Ketia bar Shalom, a Roman minister who bequeathed his fortune to him.

    2§ The Gemara relates a similar incident: Rav Gamda gave four dinars to sailors to bring him something from overseas in exchange for them. However, they did not find anything of worth, so they bought him a monkey with the coins and brought it to him. The monkey escaped and entered a hole. When they dug after it to retrieve it, they found it crouching over pearls, and they brought all of the pearls to Rav Gamda.

    3The daughter of the emperor said to Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: You are the epitome of magnificent Torah, but it is stored in an ugly vessel, as Rabbi Yehoshua ben Ḥananya was an unattractive man. He said to her: You may learn the answer to your statement from your father’s house. In what container do you place wine? She said to him: In earthenware vessels. He said to her: Is it conceivable that everyone stores their wine in earthenware vessels, and you also store it in earthenware vessels? Is there no distinction between the emperor and ordinary people? You should place your wine in vessels of silver and gold.

    4She went and placed the wine in vessels of silver and gold, and it spoiled. Rabbi Yehoshua said to her: The same is also true of the Torah. It spoils if it is contained in a handsome person. She asked him: But are there not people who are both good looking and learned in Torah? He said to her: If they were ugly they would be even more learned.

    5A certain woman came before Rav Yehuda of the city of Neharde’a for judgment, and she was found guilty in the judgment of her case. She said to him: Would Shmuel your teacher have judged me in this manner? He said to her: Did you know him? She said to him: Yes. He was short and potbellied. He was dark and his teeth were large. He said to her: Did you come here to disparage him by describing him in this manner? Let that woman be in a state of excommunication. After he excommunicated her, her belly split open and she died, as a punishment for having disparaged a Torah scholar.

    6§ The mishna teaches that if one said: Cooked food is konam for me, and for that reason I will not taste it, he is prohibited from tasting a loose cooked food but is permitted to taste a thick one, and he is likewise permitted to eat a turemita egg. The Gemara asks: What is a turemita egg? Shmuel said: A slave who knows how to prepare it is worth a thousand dinars. And this is how one prepares it: He inserts it into hot water a thousand times and in cold water a thousand times, until it shrinks enough so that it can be swallowed whole. And if there is a lesion in one’s intestines, part of the lesion adheres to the egg, and when the egg emerges the doctor knows what medicine the patient requires and with what he can be healed. It is therefore an important dish for medicinal purposes.

    7The Gemara relates: Shmuel would examine himself with a stalk that he would swallow for this purpose. This would weaken his body and cause him to look faint to such an extent that the members of his household would tear their hairs out for him in grief, as they would think he was dying.

    8Besides vows, there are other areas of halakha where there is a distinction between different varieties of the same food. We learned in a mishna there ( Ma’asrot 2:8): A hired worker who was working with keloppasin , a type of fig, may not partake of benot sheva , a different species of fig, during his work. A worker may partake only of the fruit that he is handling at the time (see Deuteronomy 23:25–26). Similarly, if he was working with benot sheva he may not partake of keloppasin . The Gemara asks: What are keloppasin ? The Gemara answers: A type of fig from which compote [ lifdei ] is made.

    9The Gemara relates: There was a certain man who gave a slave to his friend so that the friend would teach him how to prepare a thousand varieties of compote from figs. However, he taught him only eight hundred. He therefore brought his friend for judgment before Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Yehuda HaNasi said: Our forefathers said: We have forgotten prosperity (see Lamentations 3:17). They forgot the opulence they enjoyed in better times, but they at least experienced it. By contrast, we have not even seen it with our eyes. Rabbi Yehuda HaNasi had not imagined that so many types of compote could be prepared from figs.

    10§ The Gemara relates: Rabbi Yehuda HaNasi made a wedding for Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi. Someone wrote on the canopy: 24,000 myriad dinars were expended on this canopy, and nevertheless Rabbi Yehuda HaNasi did not invite bar Kappara to the wedding. The insulted bar Kappara said to Rabbi Yehuda HaNasi: If to those who transgress God’s will, i.e., you who act improperly, their reward is such, as Rabbi Yehuda HaNasi was very wealthy, all the more so those who perform His will are to be rewarded. Upon hearing his reaction, Rabbi Yehuda HaNasi invited him. Bar Kappara then said: If to those who perform His will their reward is such in this world, all the more so will they be rewarded in the World-to-Come.

    11The Gemara relates additional incidents that occurred between the two scholars. On a day when Rabbi Yehuda HaNasi would laugh, calamity would befall the world, as Rabbi Yehuda HaNasi’s sufferings would atone for the sins of the Jewish people. He therefore said to bar Kappara: Do not cause me to laugh, and I will give you forty se’a of wheat in return. Bar Kappara said to him: The Master will see

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומן אשתו של טורנוסרופוסאדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע והיה ר"ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר"ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול:

    מן קטיעא בר שלוםמפורש במסכת ע"ז בפ"ק (דף י:):

    קופאקוף:

    על לחרתאנכנס הקוף בחור אחד בקרקע:

    רביערובץ:

    הכי דנןכמו שדנתני אתה בתמיה:

    ידעת ליהמכרת אותו:

    ורבה כריסיהבטן גדול יש לו:

    טורמיטא עבדה דעביד ליהלההיא ביצה טורמיטא שווי אלפא זוזי:

    עד דמתזוטראשמתמעטת כדי שיכול לבולעה שלימה:

    ואי אית ביה כיבאבמעיו סריך עליה על ההיא ביצה וניכר בה:

    וכדנפקא ממעיושלימה ידע אסיא כו':

    הוה בדיק נפשיה בקולחאהיינו דומיא דביצה טורמיטא והיה מפשפש כל מעיו אם יש בהן כאב והיה מתחלש ומתעלף כל כך עד שאשתו בוכה עליו ותולשת שערה מחמת דאגה:

    היה עושההפועל שמלקט לו בכלופסין:

    לא יאכל בבנות שבעשלא הרשתו התורה לאכול אלא מאותו המין שהוא מלקט דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים וגו' (דברים כג):

    לפדימיני מאכל:

    לאגמורי אלפא מיני לפדישילמדו לעשות אלף מיני מאכל:

    אזמניה לדינאעל מאתים מין שלא לימדו:

    אבותינו אמרו נשינו טובהדכתיב נשיתי טובה (איכה ג׳:י״ז) שראוה כבר אלא שעכשיו שכחוה אבל אנו לא ראינו טובה מעולם שאין אנו יודעים כמה מיני טעם יש בפירות כלומר דבר מופלא הוא שכל כך לימדו:

    לא אזמני' לבר קפראלפי שהיה איש בדחן ומתיירא שמא יעשה שום דבר שישחוק:

    אמרבר קפרא לרבי אם לעוברי רצונו משפיע לו טובה כ"כ לעושי רצונו כו' שהיה מגנהו על שלא זימנו:

    לעושי רצונומשפיע לו בעוה"ז טובה כ"כ שהתחיל לספר בשבחו בשביל שזימנו:

    נדרים 50 עמוד ב

    1ומן אשתו של טורנוסרופוס, ומן קטיעא בר שלום.

    2רב גמדא יהיב ד' זוזי לספונאי לאתויי בהון מידעם. לא אשכחו, אתיוה ליה בהון קופא. אישתמיט על לחרתא, חפרו בתריה, אשכחוה דרביע על מרגלייתא, אייתינון ליה כולהון.

    3אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה: תורה מפוארה, בכלי מכוער. א"ל למדי מבית אבוך, במה מניחין יין? אמרה ליה: במאני דפחרא. אמר לה: כולי עלמא בפחרא, ואתון במאני דפחרא?! אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא!

    4אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי. אמר לה: אף אורייתא כן. והאיכא שפירין וגמירין! אמר לה: אי הוו סנו, הוו גמירין טפי.

    5ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא. אמרה ליה: שמואל רבך הכי דנן?! אמר לה: ידעת ליה? אמרה ליה: אין, גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה. אמר לה: לבזוייה קאתית? תיהוי ההיא אתתא בשמתא. פקעה ומתה.

    6ומותר בביצה טורמיטא. מאי ביצה טורמיטא? אמר שמואל: עבדא דעביד לה שוי אלפא דינרי, ומעייל לה אלפא זימני במיא חמימי ואלפא זימני במיא קרירי עד דמתזוטרא כי היכי דבלעיתה ואם אית כיבא סריך עלה, וכד נפקא ואתיא, ידע אסיא מאי סמא מתבעי ליה ובמאי מתי׃

    7שמואל הוה בדיק נפשיה בקולחא, עד דמסתרין אינשי ביתיה עליה שעריהון.

    8תנן התם: היה עושה בכלופסין לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע לא יאכל בכלופסין. מאי כלופסין? מינא דתאיני דעבדין מנהון לפדי.

    9ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא מיני לפדי, אגמריה תמני מאה. אזמניה לדינא לקמיה דרבי. אמר רבי: אבותינו אמרו ״נשינו טובה״, אנו אפילו בעינינו לא ראינו.

    10רבי עבד ליה הלולא לר"ש ברבי, כתב על בית גננא: עשרין וארבעה אלפין ריבואין דינרין נפקו על בית גננא דין, ולא אזמניה לבר קפרא. אמר ליה: אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. אזמניה, אמר: לעושי רצונו בעולם הזה כך לעוה"ב עאכ"ו:

    11יומא דמחייך ביה רבי, אתיא פורענותא לעלמא. א"ל לבר קפרא: לא תבדיחן ויהיבנא לך ארבעין גריוי חיטי. א"ל ליחזי מר׃

    Tosafot

    אשתו של טורנוסרופוסשהיה ר"ע מקפח טורנוסרופוס לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה:

    קטיעא בר שלוםפ"ק דע"ז (דף י:) מפ':

    קופאקוף:

    לחרתאלחור:

    דרביערבוץ:

    אייתינהו נהליהמדת חסידות עשו לו ולא מן הדין אלא אמרו אחרי אשר על ידי גלגולו בא נתנו לו:

    אי הוי סנופי' מכוערין:

    טורמיטאאין בו משמעות:

    דזוטראויכול לבולעה:

    סריך עלהכלומר הכאב נדבק עליה:

    בקולחאהיינו ביצת טורמיטא והיתה בודקת כל גופו עד שהיה מפיג לבו:

    עד דמסתרין אנשי ביתי' עליהמסירין שערן מרוב צער:

    עשה בכלופסין לא יאכל בבנות שוחפי' בפועל קאמר שאמרה תורה שאוכל ואמר התם שאינו אוכל אלא באותו המין וכלופסין אינו ממין בנות שוח ואע"ג ששניהם תאנים שני מינים הם:

    לפדיתבשיל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    כתב רבינו ז"ל וה"ה לכל מילי דנדרים דלפום לישנא דכל אתר ואתר מיתדנן ע"כ ואמר מורי רבינו נר"ו דכגון אנן שאנו מספרים בלשון גוים מי שנדר מן המבושל אסור בצלי כלשון תורה וכן כל כיוצא בזה וכן בכל לשון הכתוב בתקנת קהל דינו כנדרים:

    ירושלמי הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר במעושןמהו שיהא מותר במטוגן. פי' במבושל בשמן על המחבת. מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בחמי טבריא. הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר במבושל כו' ולא איפשיטא ולחומרא:

    והא דתנן ומותר בעבה הוינן בה אמאי מותר והא מתבשיל נדר והא נמי תבשיל הוא ופריק אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכלא (א) כעין ליפתא תבשיל קרי ליה פי' דלא מיקרי תבשיל מאי דמתאכיל בלא פתא אלא מאי דמתאכיל ביה פתא שעושין בו פתין ופת הצנומה בקערה מה שאין כן במעשה קדרה עבה ותניא נמי הכי שאין לשון תבשיל כל מה שמתבשל בקדרה אלא מה שנאכל הפת עמו דתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בחוטריות רכות הן מין דלעת עגולה כעין חטוטרות שהחולים אוכלין בהן פתן. פי' ואע"פ שאינם נעשות בקדרה מכיון שאוכלין בהן הפת תבשיל מקרי:

    ירושלמיאסור בביצה מגולגלת שכן דרך החולה לאכול בה את פתו פירוש ואע"ג שאינה נעשית בקדרה מיהו כולהו מלאכתן ע"ג הפת:

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 50b

    Nedarim 50b. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 302 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומן אשתו של טורנוסרופוס אדון אחד ששמו רופוס והיה מפטפט בדברי תורה כנגד ר"ע והיה ר"ע מנצחו בכל פעם והיה אותו אדון מתבייש ובא וסיפר לאשתו אמרה לו אני אפתהו ואכשילהו לפי שהיתה יפת תואר ביותר באתה אצלו וגילתה שוקה כנגדו ורק ר"ע ושחק ובכה אמרה לו מדוע עשית כן אמר לה השנים אומר לך מה שרקקתי בשביל שמטיפה סרוחה באת ובכיתי בשביל שיופיך עתיד לבלות בארץ ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה שעתידה להתגייר ותנשא לו אמרה לו וכי יש תשובה אמר לה הן ונתגיירה לאחר שמת בעלה ונשאת לו והביאה לו ממון גדול:

    מן קטיעא בר שלום מפורש במסכת ע"ז בפ"ק (דף י:):

    קופא קוף:

    על לחרתא נכנס הקוף בחור אחד בקרקע:

    רביע רובץ:

    הכי דנן כמו שדנתני אתה בתמיה:

    ידעת ליה מכרת אותו:

    ורבה כריסיה בטן גדול יש לו:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 50b · Sefaria

    Tosafot

    אשתו של טורנוסרופוס שהיה ר"ע מקפח טורנוסרופוס לפני קיסר בקראי פעם אחת הלך לביתו זועף אמרה לו אשתו מפני מה פניך זועפים היום אמר לה מפני פלוני שמצער אותי אמרה לו אלהיהם של אלו שונא זימה תן לי רשות ואכשיל אותו בדבר עבירה והלכה וקישטה עצמה ובאת לפני רבי עקיבא כשראה אותה רקק ושחק ובכה אמרה ליה פרש לי שלשה דברים הללו אמר לה שתים אפרש והשלישית לא אפרש מה שרקקתי שאת כותית ובאת מטיפה סרוחה ופסולה מה שבכיתי על האי שופרא דבלי בארעא ומה ששחק לה לא פירש לה והוא שחק לפי שראה ברוח הקודש שעתידה להתגייר ולהנשא לו אמרה לו יש לי תשובה אמר לה הן הלכה ונתגיירה והכניס' לו ממון הרבה ונשאה:

    קטיעא בר שלום פ"ק דע"ז (דף י:) מפ':

    קופא קוף:

    לחרתא לחור:

    דרביע רבוץ:

    אייתינהו נהליה מדת חסידות עשו לו ולא מן הדין אלא אמרו אחרי אשר על ידי גלגולו בא נתנו לו:

    אי הוי סנו פי' מכוערין:

    טורמיטא אין בו משמעות:

    6 more comments on this page.

    Tosafot on Nedarim 50b · Sefaria

    Ritva

    כתב רבינו ז"ל וה"ה לכל מילי דנדרים דלפום לישנא דכל אתר ואתר מיתדנן ע"כ ואמר מורי רבינו נר"ו דכגון אנן שאנו מספרים בלשון גוים מי שנדר מן המבושל אסור בצלי כלשון תורה וכן כל כיוצא בזה וכן בכל לשון הכתוב בתקנת קהל דינו כנדרים:

    ירושלמי הנודר מן המבושל מהו שיהא מותר במעושן מהו שיהא מותר במטוגן. פי' במבושל בשמן על המחבת. מהו שיהא מותר בתבשיל שנתבשל בחמי טבריא. הנודר מן המעושן מהו שיהא מותר במבושל כו' ולא איפשיטא ולחומרא:

    והא דתנן ומותר בעבה הוינן בה אמאי מותר והא מתבשיל נדר והא נמי תבשיל הוא ופריק אמר אביי האי תנא כל מידי דמתאכלא (א) כעין ליפתא תבשיל קרי ליה פי' דלא מיקרי תבשיל מאי דמתאכיל בלא פתא אלא מאי דמתאכיל ביה פתא שעושין בו פתין ופת הצנומה בקערה מה שאין כן במעשה קדרה עבה ותניא נמי הכי שאין לשון תבשיל כל מה שמתבשל בקדרה אלא מה שנאכל הפת עמו דתניא הנודר מן התבשיל אסור בכל מיני תבשיל ואסור בצלי ובשלוק ובמבושל ואסור בחוטריות רכות הן מין דלעת עגולה כעין חטוטרות שהחולים אוכלין בהן פתן. פי' ואע"פ שאינם נעשות בקדרה מכיון שאוכלין בהן הפת תבשיל מקרי:

    ירושלמי אסור בביצה מגולגלת שכן דרך החולה לאכול בה את פתו פירוש ואע"ג שאינה נעשית בקדרה מיהו כולהו מלאכתן ע"ג הפת:

    Ritva on Nedarim 50b · Sefaria

    Meiri

    הפועל אינו רשאי לאכול אלא ממה שהוא פועל שלא אמרה תורה ואכלת ענבים וכו' וכן וקטפת מלילות וכו' אלא באותן שהוא עושה בהם אבל לא מגפן זו לגפן אחרת ואין צריך לומר ממין למין כגון מכלופסן לבנות שוח אע"פ ששתיהן מיני תאנה הואיל ומכל מקום מינין חלוקין הן וכל שכן מענבים לתאנים וכיוצא בהן:

    Meiri on Nedarim 50b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא בקולחא נ"ב בערוך בערך קלח היה משים קלח של כרוב בפיו ובולעו:

    רש"י אתיא כו' הס"ד:

    ר"י בד"ה ודאמרן כו' אחת איכא לאקשויי כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 50b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    עבדא דעביד לה שויא אלפי דינרי העבד שיודע לעשותה ולתקנה כראוי שוי אלף דינרים. או נוכל לפרש דעל הביצה קאי שלאחר שהיא מתוקנת כראוי שויא אלף דנרים. ומעייל לה אלף זימני לאו דוקא אלא בא לאשמועינן שצריך לשרות אותה פעמים הרבה במים חמים ובמים צוננים עד שתקטין הביצה מאד בענין שיוכל לבולעה שלימה.

    קולחא הם ששותין אותו להעיר השלשול ויש אומרים דהיינו ביצה טרמיטא. ובערוך פירש קלח כרוב שפולט ובודק עצמו בו והיה מחלישו מאד. הרי"ץ ז"ל.

    לא זמניה לבר קפרא אית דאמרי משום דהוה בדחן ואית דאמרי ששכח להזמינו. פירוש. יומא דמחיך ביה רבי יום שהיה משחק היה בא פורענות לעולם לפי שרבי היה ראש גולות ישראל והיה לו ליצטער על חרבן בית המקדש ועל הגלות ומתוך שהיה עשיר גדול היה נראה כשהיה שוחק כאלו אינו חושש ואינו מצטער על הדבר. הרי"ץ ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 50b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל אם לעוברי רצונו כך עיין בזה דבר נחמד בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קפב:

    Gilyon HaShas on Nedarim 50b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    וּמִן אִשְׁתּוֹ שֶׁל טוּרְנוּסְרוּפוּס איתא בגמרא כשנתפס רבי עקיבה להריגה היה נידון בכל יום לפני טורנוסרופס הרשע ואיך קאמר כאן שנשא את אשתו לדברי רש"י ז"ל שכתב שנתגיירה אחר מיתת בעלה ונשאת לו? ובאמת דברי רש"י ז"ל מוכרחין הם דאי אפשר לומר שנתגיירה בחיי בעלה שגירשה, דאיך גירשה בחייו והיא היתה יפה עד מאד! על כן בודאי שם זה של טורנוסרופס אינו שם העצם של אדם אחד אלא הוא שם התואר של שר המשפט שכל שר המשפט קורין אותו כך וכמו שם פרעה שהוא אינו שם העצם של אדם אחד דוקא אלא שם התואר של מלכי מצרים וכן כאן. ועל כן אותו שר המשפט שהיה מתווכח עמו ושלח את אשתו להסיתו ולא יכלה לו נעשה קדוש השם בפניה ונכנס בה רוח טהרה שהסכימה בדעתה להתגייר אחר מיתת בעלה וכן עלה בידה כי מן השמים סבבו שימות בעלה תכף ואז נתגיירה בסתר ונשאת לרבי עקיבה. ואותו שנידון לפניו שהיתה הריגתו על ידו היה שר המשפט אחר שגם כן נקרא בשם זה שהוא שם תואר להשררה שלו וזה ברור.

    אִישְׁתַּמִּיט, עַיִיל לְחוֹרְתָּא נראה ודאי הקוף לא הרגיש שיש שם מרגלית ונכנס ורבע עליה אלא מן השמים היתה סיבה זו שנכנס באותו החור ורבע שם וכאשר באו להוציאו מאותו החור ראו דהוה רבע על מרגליות ומזה ידעו שיש מרגליות באותו החור וחפשו ומצאו עוד והביא הכל לרב גמדא ממידת חסידות באומרם הקוף שלך הוא היה סיבה שנמצא מציאה זו ולכן מעיקרא הגבהנו המציאה בעבורך לזכותה לך.

    אָמַר לָהּ אַף אוֹרַיְתָא כֵּן. נראה לי בס"ד הטעם, להורות כי דברי תורה אף על פי שתמצא בהם דברים שהם סיפורים חיצונים כמו וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע (בראשית לו, כב), וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ (בראשית לו, יב), וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם וכו' (בראשית לו, לא) וכיוצא במקראות אלו הרבה שאין בגופם צורך ואין גופם נאה לשמוע הנה תוכם וקרבם מלא סודות ועניינים יקרים ונאים במאד מאד! ולכך תלמיד חכם העוסק בתורה גופו שחור ובקרבו יש תורה יקרה וחכמה גדולה ורבה מאד! ובזה יובן הטעם שהחכמים נקראים בשם עינים כמו שאמרו רז"ל על פסוק וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה (במדבר טו, כד) היינו שהם דוגמת העינים אשר האור יוצא מן השחור שבעינים כן אור התורה יוצא יותר מגוף שחור. ועוד נראה לי הטעם דהוה באורייתא הכי כדי ללמד מוסר לבעלי תורה שיהיו ענוים ושפלים שלא יתגאו כי היופי מביא את האדם לידי גאוה וכמו שאמרו בריש מכלתין באותו הנזיר שבא מן הדרום. אי נמי משום דבזה ניכר תפארתה של תורה שזה החכם שחור ואינו נאה ועם כל זה מחבבין אותו ביותר ונושקין ידיו ורגליו, ולמה? אלא בעבור תורה שבו! דאומרים עליו אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו (משנה אבות ד, כ).

    אָמְרָה לֵיהּ אִין, גּוּצָא, וְרַבָּה כְּרֵיסֵיהּ, אוּכָם, וְרַבָּה שִׁינֵיהּ. נראה כונתה להלעיג ולהתלוצץ לומר אף על פי שהוא קצר כריסו רחבה שאוכל הרבה. גם היה שחור אך שיניו שהם לבנים היו גדולים שיכול ללעוס בהם מאכל הרבה ולכך חרה אפו בה ושימתה עד שפקעה ומתה שהיתה חייבת בכך.

    עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אַלְפִין רִבּוֹאִין דִּינְרִין נַפְקֵי עַל בֵּית גְּנָנָא דֵּין, וְלָא אַזְמְנֵיהּ לְבַר־קַפָּרָא. הנה בודאי נקיט מספר זה על דרך ההפלגה ולשון גוזמא. אך קשא לימא עשרים אלפין רבוואן או תלתין אלפין רבוואן או מאה אלפין רבוואן כי אין דרך למנקט לשון הפלגה וגוזמה אלא במספר עשרות או במספר מאות בלבד ואין תופסים עם העשרות או המאות מספר אחדים גם כן? ונראה לי בס"ד כי הוא כיון בזה ענין עמוק דידוע בנשואין חתן וכלה לשם שמים נעשה תיקון ועילוי בעשרים וארבעה צירופים של שם אדנ־י שהם נקראים עשרים וארבעה קשוטי כלה שהם בספירת המלכות העליונה וידוע דאלו העשרים וארבעה צירופים שהם עשרים וארבעה קשוטי כלה הנה הם בעולם העשיה מספר אחדים וביצירה הם עשרים וארבעה עשרות ובבריאה עשרים וארבעה מאות ובאצילות עשרים וארבעה אלפים ולמעלה מאצילות שהם הכתר הם עשרים וארבעה רבבות. ועל תיקון ועילוי זה של עשרים וארבעה צירופים דשם אדנ־י הנעשה על ידי מצות הנשואין ההיא שהיתה לשם שמים כיוון בר קפרא לומר עשרים וארבעה אלפין רבוואן דינרין נפקי על בית גננא דין כלומר ודאי הצלחתם לעשות תיקון ועילוי בעשרים וארבעה צירופים דשם אדנ־י עד למעלה למעלה במקום האלפים והרבבות ורק הייתם חסרים בשמחת מצוה זאת מצד שעשיתם ביוש לבר קפרא שלא הזמנתם אותו בשמחה זו שהיתה לשם שמים דחלשה דעתיה בכך ונמצא בחכמה גדולה דבר בר קפרא בכתיבת דברים אלו ובכוון נקיט עשרים וארבעה אלפין רבוואן.

    אָמַר (לְהוֹן) [לֵיהּ] אִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ כָּךְ, לְעוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הנה גרסה זו של אמר ליה ושל אמר להון לא תתיישב היטב במאמר זה. ונראה לי דהגרסה היא אימרו ליה שכתב אימרו ליה אם לעוברי רצונו והיתה כתובה בראשי תיבות אמר לו והמדפיסים טעו וחשבו שהוא ראשי תיבות אמר ליה או אמר להון.

    לָא תְּבַדְּחָן, וְיָהִיבִנָא לָךְ אַרְבְּעִין גְּרִיוֵי חִיטֵּי נראה לי בס"ד הטעם דנקיט בזה מספר ארבעים והוא דידוע מה שכתב הרב מורנו הרב משה גלאנטי ז"ל בספר קול בוכים שיש שני כחות דסטרא אחרא והם נקראים שתי נשים זונות שהם מחלת ולילית ויש למחלת תע"ח חיילות כמנין מחלת [478] ויש ללילית ת"ף [480] חיילות כמנין שמה. ואלו השתי נשים נלחמים זה בזה תמיד כי עניינם הם הפכיים מחלת לשון חולי ומחלה וממנה נמשך אותם הליצים ובעלי משתאות הרוג בקר ושחוט צאן ושמחה של הוללות וסכלות (על פי ישעיה כב, יג) הכל נמשך ממנה, אך לילית היא להפך לשון יללה וממנה נמשכים בעלי מרה שחורה ויגון ואנחה בר מינן. על כן הם לוחמים תמיד זה בזה כי מחלת חושבת שהדמעות שמורידין ישראל בתפילות וסליחות וגם בתיקון חצות על חרבן בית המקדש באים להם מצד קליפה השנית שדרכה בכך שאוהבת יללה ובכיה ולכן נלחמת אתה לבטל אותה! וקליפה השנית שרוצה ביללה ובכיה בראותה את ישראל שמחים בשמחה של מצוה חושבת שזה בא להם מצד הקליפה של מחלת שזו עסקה ודרכה במחולות ולכן נלחמת עמה כדי לבטל אותה ונמצא הם נלחמים זה בזה תמיד, עד כאן דבריו עיין שם. ולפי זה נמצא בשמחה של מצוה מצטערת ונעלמת קליפת לילית שהיא כל חפצה ביללה ובכיה ולכך נפשה מרה לה על זאת ונכנעת ונשפלת בדבר זה שהוא נגדיי אליה. ובזה פרשתי בס"ד מאמר הגמרא בכתובות (כתובות קיא:) על פסוק חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן (בראשית מט, יב), כל חיך שטועמו אומר 'לי לי', והכונה כי היללה הרמוזה בשם לילית היא באותיות לילי שבשמה דאותיות אלו הם שורש היללה וידוע כי הַיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ (תהלים קד, טו) שמגביר השמחה וכל שהוא חשוב ביותר מגביר השמחה יותר עד שהטועמו אומר 'לי לי' כלומר בשמחה זו שיש לו מן היין הוא משפיל ומעליב לאותיות לי לי של לילית שהם לשון יללה. והנה כאן רוצה בר קפרא להבדיח את רבי כדי שבזה ישפיל ויעליב אותיות לי לי שבלילית אך עם כל זה רבינו הקדוש אינו רוצה בכך מפני דביומא דמחייך רבי אתי פרעניות לכן אמר לו לא תבדחן! אף על פי שכונתך לטובה להעליב את לי לי של לילית וכדי לרמוז לו שהוא יודע כונתו על מה היא ועם כל זה אינו רוצה שיבדיחו, לכן אמר לו ואתן לך בעבור זאת שתמנע ולא תבדחני ארבעין גריוי חיטי שהוא כמספר אותיות לי [40] דלילית להודיעו אני יודע דכונתך לטובה בעבור הכנעת והשפלת אותיות לי שבלילית ועם כל זה איני רוצה שתבדחני!

    Ben Yehoyada on Nedarim 50b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 50, Amud Bet, about 302 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “ומן אשתו של טורנוסרופוס, ומן קטיעא בר…”

    2. Segment 227 words

      Opens “רב גמדא יהיב ד' זוזי לספונאי לאתויי…”

      Named: רב גמדא.

    3. Segment 336 words

      Opens “אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן…”

      Named: רבי יהושע.

    4. Segment 423 words

      Opens “אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא, וסרי.…”

    5. Segment 539 words

      Opens “ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא…”

      Named: רב יהודה, שמואל, רבה.

    6. Segment 645 words

      Opens “ומותר בביצה טורמיטא. מאי ביצה טורמיטא? אמר…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 711 words

      Opens “שמואל הוה בדיק נפשיה בקולחא, עד דמסתרין…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 821 words

      Opens “תנן התם: היה עושה בכלופסין לא יאכל…”

    9. Segment 927 words

      Opens “ההוא גברא דיהב עבדא לחבריה לאגמוריה אלפא…”

    10. Segment 1045 words

      Opens “רבי עבד ליה הלולא לר"ש ברבי, כתב…”

      Named: רבי עבד.

    11. Segment 1120 words

      Opens “יומא דמחייך ביה רבי, אתיא פורענותא לעלמא.…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Nedarim 50b · Segment 5 — “…דינא. אמרה ליה: שמואל רבך הכי דנן?! אמר לה:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 50b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026