Talmud Builders

    Nedarim 42a

    Back to index

    English translation — Nedarim 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: In the case of one for whom benefit from another is forbidden, before, i.e., a year other than the Sabbatical Year, he may neither enter the field of that other person, nor eat from the produce that leans out of the field , even if he does not enter the field. And during the Sabbatical Year, when the produce of the trees is ownerless, he may not enter his field; however, he may eat from the growths that lean out of the field, as the produce does not belong to the other person. If one vowed before the Sabbatical Year that benefit from another’s food is forbidden for him, he may enter his field; however, he may not eat of the produce. And during the Sabbatical Year, he may enter the field and may eat the produce.

    2GEMARA: It is Rav and Shmuel who both say that if one vowed before the Sabbatical Year: Benefit from this property is forbidden to you, the other may neither enter his field, nor eat from the produce that leans out of the field, even though the Sabbatical Year arrived in the interim, because the prohibition of the produce took effect before the Sabbatical Year and remained in effect after the Sabbatical Year began. And if he vowed during the Sabbatical Year, he may not enter a field that is included in that property; however, he may eat from the produce that leans out of the field, because the produce was ownerless when he vowed.

    3And it is Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish who both say that if one vowed before the Sabbatical Year: Benefit from my property is forbidden to you, the other may neither enter his field nor eat from the produce that leans out of the field. When the Sabbatical Year arrives, he may not enter his field; however, he may eat from the produce that leans out of the field, because the produce is ownerless.

    4The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this, that Rav and Shmuel hold: A person can render an item in his possession forbidden, and the prohibition remains in effect even when it leaves his possession. Since he rendered the produce forbidden before the Sabbatical Year, the prohibition remains in effect after the produce becomes ownerless during the Sabbatical Year. And Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish hold: A person cannot render an item in his possession forbidden and have the prohibition remain in effect when it leaves his possession. Therefore, it is permitted to eat the produce during the Sabbatical Year.

    5The Gemara asks: And how can you understand it in that manner? Is there anyone who says that a person cannot render an item in his possession forbidden and have the prohibition remain in effect when it leaves his possession? If so, if Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish hold that one cannot do so, let them disagree in the case of one who said: Benefit from this property is forbidden to you, and that would be true all the more so if he said: Benefit from my property is forbidden to you. In the latter case, it is clear that the prohibition remains in effect only as long as the item remains in his possession.

    6And furthermore, didn’t we learn in a mishna ( Bava Kamma 108b) that a person can render an item in his possession forbidden and the prohibition remains in effect when it leaves his possession? This is as we learned in a mishna, that with regard to one who says to his son: Benefit from my property is konam for you, if the father dies, the son will inherit him. He is not deriving benefit from his father’s property, as after death it is no longer his. If the father vowed to render benefit from his property forbidden to his son during his lifetime and upon his death,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעיתשהדירו חבירו קודם שנכנסה שביעית:

    אין יורד לתוך שדהולאכול מפירות שביעית דאסור בדריסת הרגל:

    ואין אוכל מן הנוטותמאותן פירות הנוטין חוץ לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה ואע"ג דהן שביעית לא יאכל מהן כדאמרינן בגמרא אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו והאי נמי כיון דלפני שביעית הדירו חבירו כי אתי נמי שביעי' אסור בהן:

    ובשביעיתאבל אם הדירו בשביעית לא יורד לתוך שדהו:

    אבל אוכל הוא מן הנוטותהואיל ולא הוי ברשותו השתא כי מדיר ליה ובגמרא מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל הא ארעא נמי דהפקר היא:

    נדר הימנו מאכל לפני שביעיתאבל לא נדר הימנו הנאה לכי מטי שביעית יורד ואינו אוכל דהא לא הדירו אלא מן מאכל אבל אינו אוכל כדפרישית לעיל דאדם אוסר דבר שברשותו אפי' לאחר שיצא מרשותו:

    ובשביעיתהדירו בשביעית:

    יורד ואוכלדעכשיו יצא מרשותו. ואית דנפרש המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון דהדירו ובשביעית כלומר אם הגיעה שביעית לא ירד לתוך שדהו כו' ולישנא קמא עיקר:

    גמ' דאמרי תרוייהו נכסי אלו עליךכלומר כל נכסי עליך בכל מקום שהן:

    ואין אוכל מן הנוטותואע"פ שהגיע שביעית ושל הפקר הן:

    ואם בשביעית נדרדהשתא לאו ברשותו הוא ולא מצי מדיר לה מנייהו אוכל מן הנוטות:

    ר' יוחנן ור"ל דאמריהגיע שביעית אין יורד אבל אוכל מן הנוטות:

    אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותודכיון דבשעה שאסר הויין ברשותיה אפילו לכי הגיע שביעית נפקן מרשותיה אפילו הכי אסורין עליו:

    ר' יוחנן ור"ל סבר אין אדם כו'ומשום הכי כי הגיע שביעית דנפקא מרשותיה אוכל הוא מן הנוטות:

    ותסבראדבהאי טעמא פליגי:

    ומי איכא למ"ד אין אדם אוסר כו'ור' יוחנן ור"ל הכי סבירא להו:

    אם כןדמשום האי טעמא פליגי ואמרי דאוכל הוא בשביעית:

    ליפלגי בנכסים אלואפי' היכא דאמר נכסים אלו עליך ולימרו ר' יוחנן ור"ל דאוכל בשביעית משום הטעם דאמר אין אדם אוס' דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כ"ש היכא דאמ' נכסי דמשמע כל זמן שהן ברשותו אלא מדלא פליגי בנכסים אלו אלא בנכסי ש"מ דלית להו האי סברא ועוד היכי מצי אמר לעולם דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו והתנן דאוסר:

    האומר לבנו קונם שאתה נהנה ליכלומר שאי אתה נהנה לי מכל נכסי:

    מת יירשנושלא אסר עליו אלא כל זמן שהנכסים שלו לפיכך יירשנו אם מת:

    ואם נדר בחייו ובמותוכיון דמפרש במותו מת לא יירשנו אלמא דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לאחר מותו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 42 עמוד א

    Mishna

    1המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנוטות. ובשביעית אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנטיעות הנוטות. נדר הימנו מאכל, לפני שביעית יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הפירות, ובשביעית יורד ואוכל.

    Gemara

    2רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ״נכסים אלו עליך״ לפני שביעית אין יורד לתוך שדהו, ואינו אוכל מן הנוטות, אע"פ שהגיע שביעית. ואם בשביעית נדר אין יורד לתוך שדהו, אבל אוכל מן הנוטות.

    3ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: ״נכסי עליך״ לפני שביעית אין יורד לתוך שדהו ואין אוכל מן הנוטות, הגיע שביעית אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא את הנוטות.

    4לימא בהא קמיפלגי, דרב ושמואל סברי: אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו. ורבי יוחנן ור"ל סברי: אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו.

    5ותיסברא מי איכא למ"ד אין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו? א"כ ניפלגי בנכסים אלו״, וכ"ש בנכסי״!

    6ותו, הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו, דתנן: האומר לבנו ״קונם שאתה נהנה לי״, מת יירשנו. ״בחייו ובמותו״,׃

    Tosafot

    המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהודדריסת הרגל אסורה ואינו אוכל אפילו מן הנוטות חוץ לשדה דאינו צריך לירד ולאוכלם:

    ובשביעיתפי' אם הדיר בשביעית לא ירד לתוך שדהו ליקח מן הנוטו' (אבל) אם יצטרך לירד ולאכול אסור - ובגמ' פריך אמאי אסור לירד בו לצורך אכילה הא רחמנא אפקריה לשדה לכל דבר אכילה:

    נדר ממנו מאכל לפני שביעי' יורד לתוך שדהודאינו מודר אלא מדבר המביא לידי מאכל ואינו אוכל מן הפירות:

    ובשביעית יורד ואוכלדהפקר הוא וקשה דלעיל (נדרים דף לג -) מיבעיא ליה אם מפסק ומיזיל בארעא אי הוי הנאה המביאה לידי מאכל וי"ל דבשביעית אף השדה הפקר לצורך אכילה דהכי מסיק בגמ' ולאידך נמי דמשני שמא ישהה בעמידה הכא לא שייך במודר מאכל דאי שהה אין בכך כלום:

    רב ושמואל אמרי נכסי אלו עליך לפני שביעית אינו אוכל מן הנוטותואף על פי שהגיע שביעית דכיון דאמר אלו אסורין עליו אפי' לאחר שנתנם או שהפקירם ולכך אסור בשביעית והשתא ס"ד דבלא אמר נכסיי אלו והגיע שביעית אסור לאכול מן הנוטות דאדם אוסר דבר שברשותו אף כשיצא מרשותו ומתני' דקתני ובשביעי' אוכל בנוטות מיירי בהדירו בשביעית עצמה:

    רבי יוחנן ור"ש בן לקיש [אמרי] נכסי עליך אינו יורד לתוך שדהו כו' הגיע שביעית אוכל מן הנוטות - והפקר הן ולא אסרן אלא כי איתנהו לדידיה אבל אי יהבינהו [לא] דאין אדם אוסר בקונמות לכשיצא מרשותיה וה"ה היכא דאמר נכסי אלו הגיע שביעית מותר בנוטות ופריך אם כן דלא אסר רבי יוחנן כלל לכשיצא מרשותו אמאי לא אשמועינן למילתא באלו אלא אית להו אדם אוסר ועוד תנן דאדם אוסר לכשיצא מרשותו:

    מת יירשנודכשיש כח ברשותו אוסרה ותו לא:

    בחייו ובמותו לא יירשנואלמא אוסר אחריו לאחר מותו שיצאו מרשותו ומשני לה לעולם לא תפשוט מידי דהיכא דאמר נכסי אלו עליך שיאסרו לאחר שיצאו מרשותו דשאני הכא שפי' בהדיא שיאסרו לאחר מותו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לימא בהא קמיפלגי דרב ושמואל סברו אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וכו'. קא סלקא דעתך השתא דבפירושא דמתניתין פליגי, דרב ושמואל מפרשי לה הכין, המודר הנאה מחברו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו, ואפילו הגיע שביעית, שהשביעית מוציאתו מרשותו, ואם בשביעית נדר אוכל הוא מן הנוטית, דבשעת הנדר אין פירות השדה שלו, ואין אדם אוסר פירות חברו על חברו, ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מפרשי לה הכי, המודר הנאה מחברו לפני שביעית, לא ירד לתוך שדהו קודם שביעית, אבל הגיע שביעית אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנוטות לפי שכבר יצאו מרשותו.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 42a

    Nedarim 42a. The full printed text of this folio side — 6 numbered segments, about 162 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית שהדירו חבירו קודם שנכנסה שביעית:

    אין יורד לתוך שדהו לאכול מפירות שביעית דאסור בדריסת הרגל:

    ואין אוכל מן הנוטות מאותן פירות הנוטין חוץ לשדה שיכול ליקח מהן ואינו צריך ליכנס בתוך השדה ואע"ג דהן שביעית לא יאכל מהן כדאמרינן בגמרא אדם אוסר דבר שברשותו אפילו לכשיצא מרשותו והאי נמי כיון דלפני שביעית הדירו חבירו כי אתי נמי שביעי' אסור בהן:

    ובשביעית אבל אם הדירו בשביעית לא יורד לתוך שדהו:

    אבל אוכל הוא מן הנוטות הואיל ולא הוי ברשותו השתא כי מדיר ליה ובגמרא מפרש אמאי אינו יורד ואמאי אוכל הא ארעא נמי דהפקר היא:

    נדר הימנו מאכל לפני שביעית אבל לא נדר הימנו הנאה לכי מטי שביעית יורד ואינו אוכל דהא לא הדירו אלא מן מאכל אבל אינו אוכל כדפרישית לעיל דאדם אוסר דבר שברשותו אפי' לאחר שיצא מרשותו:

    ובשביעית הדירו בשביעית:

    יורד ואוכל דעכשיו יצא מרשותו. ואית דנפרש המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו לפני שביעית ולא יאכל מן הנוטות כיון דהדירו ובשביעית כלומר אם הגיעה שביעית לא ירד לתוך שדהו כו' ולישנא קמא עיקר:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו דדריסת הרגל אסורה ואינו אוכל אפילו מן הנוטות חוץ לשדה דאינו צריך לירד ולאוכלם:

    ובשביעית פי' אם הדיר בשביעית לא ירד לתוך שדהו ליקח מן הנוטו' (אבל) אם יצטרך לירד ולאכול אסור - ובגמ' פריך אמאי אסור לירד בו לצורך אכילה הא רחמנא אפקריה לשדה לכל דבר אכילה:

    נדר ממנו מאכל לפני שביעי' יורד לתוך שדהו דאינו מודר אלא מדבר המביא לידי מאכל ואינו אוכל מן הפירות:

    ובשביעית יורד ואוכל דהפקר הוא וקשה דלעיל (נדרים דף לג -) מיבעיא ליה אם מפסק ומיזיל בארעא אי הוי הנאה המביאה לידי מאכל וי"ל דבשביעית אף השדה הפקר לצורך אכילה דהכי מסיק בגמ' ולאידך נמי דמשני שמא ישהה בעמידה הכא לא שייך במודר מאכל דאי שהה אין בכך כלום:

    רב ושמואל אמרי נכסי אלו עליך לפני שביעית אינו אוכל מן הנוטות ואף על פי שהגיע שביעית דכיון דאמר אלו אסורין עליו אפי' לאחר שנתנם או שהפקירם ולכך אסור בשביעית והשתא ס"ד דבלא אמר נכסיי אלו והגיע שביעית אסור לאכול מן הנוטות דאדם אוסר דבר שברשותו אף כשיצא מרשותו ומתני' דקתני ובשביעי' אוכל בנוטות מיירי בהדירו בשביעית עצמה:

    רבי יוחנן ור"ש בן לקיש [אמרי] נכסי עליך אינו יורד לתוך שדהו כו' הגיע שביעית אוכל מן הנוטות - והפקר הן ולא אסרן אלא כי איתנהו לדידיה אבל אי יהבינהו [לא] דאין אדם אוסר בקונמות לכשיצא מרשותיה וה"ה היכא דאמר נכסי אלו הגיע שביעית מותר בנוטות ופריך אם כן דלא אסר רבי יוחנן כלל לכשיצא מרשותו אמאי לא אשמועינן למילתא באלו אלא אית להו אדם אוסר ועוד תנן דאדם אוסר לכשיצא מרשותו:

    מת יירשנו דכשיש כח ברשותו אוסרה ותו לא:

    בחייו ובמותו לא יירשנו אלמא אוסר אחריו לאחר מותו שיצאו מרשותו ומשני לה לעולם לא תפשוט מידי דהיכא דאמר נכסי אלו עליך שיאסרו לאחר שיצאו מרשותו דשאני הכא שפי' בהדיא שיאסרו לאחר מותו:

    Tosafot on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    לימא בהא קמיפלגי דרב ושמואל סברו אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו וכו'. קא סלקא דעתך השתא דבפירושא דמתניתין פליגי, דרב ושמואל מפרשי לה הכין, המודר הנאה מחברו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו, ואפילו הגיע שביעית, שהשביעית מוציאתו מרשותו, ואם בשביעית נדר אוכל הוא מן הנוטית, דבשעת הנדר אין פירות השדה שלו, ואין אדם אוסר פירות חברו על חברו, ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מפרשי לה הכי, המודר הנאה מחברו לפני שביעית, לא ירד לתוך שדהו קודם שביעית, אבל הגיע שביעית אינו יורד לתוך שדהו, אבל אוכל הוא מן הנוטות לפי שכבר יצאו מרשותו.

    Rashba on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Ritva

    מתני' המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו יורד לתוך שדהו פי' שאף בדריסת הרגל אסור המודר הנאה כדאי' (ד) (בפ"ק):

    ואינו אוכל מן הנוטות פירוש מענפי האילן הנוטים חוץ לשדהו אע"פ שאינו צריך ליכנס שם והיינו קודם שביעית שהפירות שלו אבל אם הגיע שביעית אם כשנדר קודם שביעית שהיו הפירות שלו אמר נכסי אלו ה"ז אסור בהם אף בשביעית שהם הפקר ויצאו מרשותו אבל לא אמר אלא נכסי אינו אסור בהם אלא קודם שביעית אבל הגיע שביעית כבר יצאו מרשותו והוא מותר בהם וכדתנן [לקמן דף מו.] קונם לביתך שאני נכנס ומת או מכרו לאחר מותר בית זה שאני נכנס ומת או מכרו לאחר אסור. והכי אסיקנא בגמ':

    ובשביעית לא ירד לתוך שדהו אבל אוכל מן הנוטות פירוש שאם נדר הנאה מחבירו אחר שנכנסה שביעית דפירי הפקר מותר לו לאכול מן הנוטות אבל לא יכנס לשדהו לאכול מהם ובגמ' [דף מב:] פרכינן אמאי אינו נכנס שם דהא רחמנא אפקרה לארעא נמי בשביעית ללקיטת הפירות ולאכילתן (א) שאמר לכן מה הועילה הפקר הפירות ופריק ר"ש בן אליקים גזירה שמא ישהה בעמידה פי' שישהה שם אחר שילקוט הפירות ויאכל אותם דהשתא לית ליה למשהי תמן דלא אפקרה רחמנא להכי והא מילתא דשכיחא היא שלא יצא משם לאלתר ומשום הכי איכא למיגזר בה אף בעמידה כדפרישית לעיל וכן הלכתא:

    נדר ממנו מאכל פירוש דהשתא לא מיתסר בדריסת הרגל:

    לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות כלל:

    נדר בשביעית יורד ואוכל מפירות השדה דהפקרא נינהו:

    Ritva on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Vilna, 1884 · unknown

    Meiri

    המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הנוטות ובשביעית לא יורד לתוך שדהו אבל אוכל היא מן הנוטות נדר ממנו מאכל לפני שביעית יורד לתוך שדהו ואינו אוכל מן הפירות ובשביעית יורד ואוכל אמר הר"ם פי' נוטות הם הפירות שנתלות מן האילנות הנוטים חוץ לפרדס אשר אפשר לאכלם חוץ לפרדס וכבר ידעת בלא ספק שפירות שביעית הפקר ואין להם בעלים ואשר התחייב שיאסר למודר הנייה הכניסה לשדה חבירו לשביעית לאכול הפירות שלא יארך העמידה שם ויועיל בעמידתו וזה אסור לפי שתכלית מה ששם השם הארץ הפקר מפני פירותיה מפני שהיא מסלול לאכל פריה אבל לא שם עצם הארץ ואם נתעכב שם בזולת אכילת הפירות בעמדו שם כבר נהנה ממה שאין ראוי ליהנות:

    אמר המאירי המודר הנאה מחבירו לא יכנס המודר לתוך שדהו של מדיר שהרי דריסת הרגל אסורה לו ואינו אוכל מן הנוטות ר"ל הפירות שבנופים היוצאים מן הגנה שהרי מכל מקום אסור בנכסיו ובשביעית לא ירד לתוך שדהו שהרי דריסת הרגל אסורה לו אבל אוכל הוא מן הנוטות שהרי הפקר הם ואינן נכסיו בין שנדר בשביעית בין שנדר קודם שביעית והגיע שביעית ואע"פ שגוף הקרקע מופקר לכל זמן שהפירות בתוכה והיה לנו להתיר דריסת הרגל מצד ההפקר פירשו בגמרא גזרה שמא ישהא לשם שלא לצורך אכילת פירות או שהפירות עומדות על הגבולים שיכול לאכול בלא ירידה לשדה וכל שיכול לאכול בלא ירידה לא אפקריה רחמנא נדר הימנו מאכל שנמצא שאינו אסור בדריסת הרגל יורד לתוך שדהו אבל אינו אוכל מן הפירות ובשביעית יורד ואוכל שהרי דריסת הרגל אין כאן וכן שהפירות הפקר הן:

    ולפי מה שיתבאר בגמרא זה שביארנו שאף בנדר קודם שביעית והגיע שביעית אוכל מן הנוטות דוקא בשאמר נכסי וכשהגיע שביעית אינן נכסיו והוא הדין אם נתנם לחבירו אבל אם נדר קודם שביעית ואמר נכסים אלו אף לכשיגיע שביעית או נתנם לחבירו אינו אוכל אף מן הנוטות אע"פ שהשביעית הוציאתו מרשותו שהרי נכסים אלו אמר ואדם אוסר דבר שברשותו אף לכשיצא מרשותו הואיל ואומר נכסים אלו אבל אם נדר בשביעית אף בנכסים אלו אוכל הוא מן הנוטות שבשעת הנדר אין פירות השדה שלו ואין אדם אוסר פירות שאינו שלו על חבירו ויש מפרשים שהדין כן אם אמר נכסי אלו ומאחר שאמר אלו אע"פ שאמר נכסי שאין תופסין לשון נכסי אלא לשון אלו והרי הוא כאלו אמר נכסים אלו ומביאין ראיה מתלמוד המערב שאמרו שם ביתך זה משום מה אתה תופסו משום ביתך או משום זה נפל ובני לית ליה הוא נשמעינה מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבנו ונפל היורשין חייבין לבנות ואיני רואה בראיה זו הכרח ועיקר הדברים הנכסים אלו גרסינן ובנכסי אלו יש לפקפק אלא שהדעת מכרעת לדון בהם כן:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    האומר לבנו קונם אתה נהנה לי אם מת יירשנו ואם אמר בחייו ובמותו אם מת לא יירשנו אמר קונם ביתך שאני נכנס שדך שאני לוקח ומת או שמכרו לאחר מותר לבית זה שאני נכנס שדה זו שאני לוקח ומת או שמכרו לאחר אסור כמו שיתבאר בפרק השותפין:

    Meiri on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא שביעית יורד כצ"ל:

    רש"י אסור בהן הס"ד בשביעית יורד הד"א מרשותו הס"ד:

    בד"ה ואין כו' שביעית ושל הפקר הן כצ"ל והד"א מינייהו אוכל הד"א הנוטות הס"ד הנוטות הס"ד:

    בד"ה לפלגי כו' משום הטעם כצ"ל ירשנו אם הד"א:

    ברא"ש בד"ה מתניתין ובשביעית כצ"ל ובגמרא מפרש הס"ד דהפקר הן הס"ד:

    בד"ה אם כן כו' בנכסים אלו כצ"ל:

    ר"ן לקמן הס"ד שביעית הס"ד:

    בד"ה לימא דבנכסים אלו דינו כנכסי כצ"ל:

    1 more comments on this page.

    Chidushei Halachot on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מתניתין לא ירד לתוך שדהו דמתהני מדריסת הרגל ובשדה בימות החמה דקפדי אינשי ודברי הכל. שטה.

    גמרא אדם אוסר דבר שלו בלשון קונם מידי דהוה אהקדש שאם יקדישנו אסור לעולם. אין אדם אוסר בלשון קונם ולא דמי להקדש דאפילו למאן דאמר יש מעילה בקונמות כבהקדש להחל עליו אי איסור בעודו ברשותו אבל לכשיצא מרשותו לא הוי כהקדש דאילו בהקדש כיון שהכניסו ברשות הקדש אינו יכול להוציאו ויצא מרשותו אבל גבי קונמות לא יצאו מרשותו וכשיצא מרשותו פקע איסורו. שיטה.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 42a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 42, Amud Aleph, about 162 words in 6 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 6 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 140 words

      Opens “מתני׳ המודר הנאה מחבירו לפני שביעית אינו…”

    2. Segment 232 words

      Opens “גמ׳ רב ושמואל דאמרי תרוייהו: ״נכסים אלו…”

      Named: רב ושמואל, שמואל.

    3. Segment 329 words

      Opens “ור' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: ״נכסי…”

    4. Segment 424 words

      Opens “לימא בהא קמיפלגי, דרב ושמואל סברי: אדם…”

      Named: רב ושמואל, רבי יוחנן, שמואל.

    5. Segment 517 words

      Opens “ותיסברא מי איכא למ"ד אין אדם אוסר…”

    6. Segment 620 words

      Opens “ותו, הא תנן דאדם אוסר דבר שברשותו…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026