Talmud Builders

    Nedarim 22b

    Chapter 3 - Arba'ah Nedarim

    גם: נדרים דף כ״ב ע״ב, פרק ג׳ ארבעה נדרים

    English translation - Nedarim 22b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1we had not yet crossed the Jordan River, and we were still outside of Eretz Yisrael. Therefore, the curse of a heart of anger was relevant.

    2Rabba bar Rav Huna said: Anyone who gets angry, at that moment even the Divine Presence is not important to him, as it is stated: “The wicked, in the height of his anger says: He will not require; all his thoughts are: There is no God” (Psalms 10:4). Rabbi Yirmeya of Difti said: Anyone who gets angry forgets his learning and increases foolishness, as it is stated: “For anger rests in the bosom of fools” (Ecclesiastes 7:9), and it is written: “But a fool unfolds folly” (Proverbs 13:16). Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to one who gets angry, it is acknowledged that his sins are more numerous than his merits, as it is stated: “And a wrathful man abounds in transgression” (Proverbs 29:22).

    3Rav Adda, son of Rabbi Ḥanina, said: Had Israel not sinned in earlier times they would have been given the five books of the Torah and the book of Joshua alone. They needed the book of Joshua because it includes the arrangement of Eretz Yisrael. Since it contains the division of Eretz Yisrael among the tribes, it was required for all generations, but the other books of the prophets primarily detail the history of how Israel angered God and He sent prophets to admonish them. What is the reason, i.e., what is the allusion to this idea? It is stated: “For in much wisdom is much vexation” (Ecclesiastes 1:18). All the wisdom that the Jews possess from the books of the Bible is the result of their angering God.

    4§ Rabbi Asi said: One does not attend to a request to dissolve a vow in which the name of the God of Israel is invoked because such a declaration is especially stringent, except for a case where one swears by the God of Israel and adds: Benefiting from me is konam for my wife because she stole my purse or she hit my son, and then it became known that she did not steal or did not hit his son. In such a case, the vow can be dissolved because the vow was made in error, but in other cases such a vow is not dissolved.

    5The Gemara relates: There was a certain woman who came before Rav Asi. He said to her: With what language did you vow? She said to him: By the God of Israel. He said to her: If you would have vowed and said: By mohi , which is merely a substitute name, I would have attended to your request and dissolved the vow, but now that you did not vow by mohi but rather, by the God of Israel, I will not attend to your request and dissolve the vow.

    6The Gemara relates another incident: Rav Kahana happened to come to the home of Rav Yosef. Rav Yosef said to him: Let the Master eat something. He said to him: No, by the Master of all I will not eat it. Rav Yosef said to him: No, by the Master of all you will not eat it. The Gemara comments: Rav Kahana’s statement: No, by the Master of all I will not eat it, is well understood. But for Rav Yosef, why did he say: No, by the Master of all you will not eat it? What was the purpose of his vow? The Gemara answers: This is what he said to him: No, by the Master of all you will not eat it is what you said; therefore, you may not eat it, since a vow taken in such solemn fashion may not be dissolved.

    7Rava said that Rav Naḥman said: The halakha is that it is permitted for a halakhic authority to broach dissolution based on regret, and that one also attends to a request to dissolve a vow in which the name of the God of Israel is invoked.

    8§ Rava praised his student Rav Seḥora to Rav Naḥman by saying that he is a great man. Rav Naḥman said to him: When Rav Seḥora comes to you, bring him to me. Rav Seḥora had a vow that he wanted to dissolve, so Rava sent Rav Seḥora to Rav Naḥman. He came before Rav Naḥman.

    9Rav Naḥman, who wanted to dissolve the vow, said to him: Did you vow with such a matter in mind? He said to him: Yes, so Rav Naḥman did not dissolve the vow. He then asked again: Did you vow with such a matter in mind, and suggested another possibility. He said to him: Yes. This happened several times, and every time Rav Naḥman attempted to broach an opening, Rav Seḥora replied that he had that in mind when he made the vow. Rav Naḥman became upset with him because it appeared that Rav Seḥora was making it unnecessarily difficult for him to dissolve the vow. Rav Naḥman said to him: Go to your tent [ kilakh ] because I do not want to talk to you.

    10Rav Seḥora went out and made the following opening for himself that would enable the dissolution of his vow, based on a mishna in tractate Avot (2:1): Rabbi Yehuda HaNasi says: What is the proper path that a person should choose? He should choose any path that is considered a glory to the one who does it and a glory from his fellow men. Rav Seḥora then reasoned that now that Rav Naḥman became upset at him, he would not have made the vow with knowledge of this fact, since he would not receive glory from his fellow men, and based on this he dissolved the vow for himself.

    11The Gemara relates a similar incident: Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, had a vow to dissolve. He came before the Sages for dissolution. They said to him: Did you vow with the knowledge of this particular fact? He said: Yes. They proposed another possibility: Did you vow with the knowledge of this other particular fact? He said to them: Yes. This happened several times,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לא עברינן ירדנא - עדיין לא עברנו את הירדן כשאירע אותו מעשה ולא הוינן בתחום א"י:

    כגובה אפו - שיש לו חרון:

    אין אלהים כל מזמותיו - במחשבותיו אין שכינה חשובה כנגדו:

    יפרוש אולת - שמשתטה:

    רב פשע - שפשעיו מרובים:

    מפני שערכה של ארץ ישראל הוא - שכתוב בו ערך חלק של כל שבט ושבט ולא סגיא בלאו הכי ולפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר:

    אין נזקקין - להתיר לו נדרו לפי שנדר חמור הוא:

    חוץ מקונם אשתי נהנית לי - שאפילו נדר באלהי ישראל שאין אשתי נהנית לי נזקקין להתיר לו לפי שאמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים בידים לעשות שלום בין איש לאשתו לא כ"ש האי נדר אי נדר באלהי ישראל שהוא לשון נדר:

    לא מרי כולא - שהוא נשבע באדון העולם לא אוכל א"ל רב יוסף לא מרי כולא לא טעימת ליה הכי קאמר רב יוסף לא מרי כולא קאמרת בודאי לא טעימת ליה שאסור להתיר לך דהיינו כמי שנשבע באלהי ישראל:

    [חסר הנה והעתקתיו מפירוש רבינו גרשום]

    הניחא לרב כהנא - לפי שהיה מסרב בו רב יוסף נדר הכי אלא רב יוסף אמאי קאמר נמי לא מרי כולא:

    [ה"ק לא מרי כולא קאמרת] - בתמיה קא"ל רב יוסף כדאמרן:

    איקפד רב נחמן - שלא היה יכול לומר לו דבר שהוא פתח לחרטה:

    אמר ליה זיל לקילעך - לביתך הואיל ואיני יודע לפתוח לך:

    כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם - שיהא דבר מקובל נמי בעיני הבריות הוי תפארת לעושיה והואיל דאיקפד רב נחמן שאין מתקבל עליו שנדרו חמור כ"כ שאינו יכול למצוא לו פתח אדעתא דהכי והכי לא נדרי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 22 עמוד ב

    1לא עברינן ירדנא.

    2אמר רבה בר רב הונא: כל הכועס, אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו, שנאמר: ״רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזמותיו״. רבי ירמיה מדיפתי אמר: משכח תלמודו ומוסיף טיפשות, שנאמר: ״כי כעס בחיק כסילים ינוח״, וכתיב: ״וכסיל יפרוש אולת״. רב נחמן בר יצחק אמר: בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר: ״ובעל חימה רב פשע״.

    3אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא (לא) חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, [מפני] שערכה של ארץ ישראל הוא. מאי טעמא: ״כי ברוב חכמה רב כעס״.

    4אמר רבי אסי: אין נזקקין לאלהי ישראל״, חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני״, ונודע שלא גנבה ושלא הכתו.

    5ההיא דאתאי לקמיה דרב אסי, אמר לה: במאי נדרת? באלהי ישראל״. אמר לה: אי נדרת במוהי״ שהיא כינוי בעלמא מזדקיקנא לך, השתא דלא נדרת במוהי אלא באלהי ישראל, לא מזדקיקנא לך.

    6רב כהנא איקלע לבי רב יוסף, אמר ליה: לטעום מר מידי. אמר ליה: לא מרי כולא, לא טעימנא ליה. אמר ליה: לא מרי כולא, לא טעימת ליה. הניחא לרב כהנא, דאמר: ״לא מרי כולא״. אלא לרב יוסף, אמאי אמר ״לא מרי כולא״? הכי הוא דקאמר ליה: ״לא מרי כולא״ הוא דקאמרת, הלכך לא טעימת ליה.

    7אמר רבא אמר רב נחמן: הלכתא, פותחין בחרטה, ונזקקין לאלהי ישראל.

    8משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא. אמר לו: כשיבא לידך, הביאהו לידי. הוה ליה נדרא למישרא. אתא לקמיה דרב נחמן.

    9אמר ליה: נדרת אדעתא דהכי? אמר ליה: אין. אדעתא דהכי? אין. כמה זימנין. איקפד רב נחמן. אמר ליה: זיל לקילעך.

    10נפק רב סחורה ופתח פיתחא לנפשיה. רבי אומר: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם. כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. והשתא דאיקפד רב נחמן אדעתא דהכי לא נדרי. ושרא לנפשיה.

    11רבי שמעון ברבי הוה ליה נדרא למישרא. אתא לקמייהו דרבנן, אמרי ליה: נדרת אדעתא דהכי? אמר: אין. אדעתא דהכי? אין. כמה זימנין,׃

    Tosafot

    אין נזקקין לאלהי ישראל - דכיון שנשבע בשם שמים אין נזקקים לו: חוץ מקונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע לו שלא הכת' - וריצב"א ל"ג ונודע לו שלא הכתה דאם כן אפי' התרה נמי לא בעי דאמר כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות אלא הכי גרסינן חוץ מקונם אשתי נהנית לי ותו לא ומיירי שהוא אמת שגנבה כיסו ושהכתה את בנו דהשתא בעי התרת חכם וקאמר דאפי' נשבע באלהי ישראל נזקקין להתירו משום שלום בית:

    לעושיה - להקב"ה ותפארת לו מן האדם שבני אדם מקלסים אותו:

    והשתא דאיקפד רב נחמן אדעתא דהכי וכו' - פי' משום דליכא תפארת מן האדם אבל תפארת לעושיה שמא הוה כגון שנדר לקיים דבר מצוה:

    ושריא לנפשיה - פי' שע"י פתח זה נתחרט והפר לו נדרו וא"ת אמאי לא התיר לו רב נחמן מעיקרא ע"י חרטה דהא רב נחמן גופיה אמר לעיל הלכה פותחין בחרטה וי"ל דהיינו דוקא כשמתחרט מן הנדר מעיקרא אבל כשאינו מתחרט אלא מכאן ולהבא לא ולכך לא רצה להתירו עד שאמר אדעתא דהכי נדרת:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    כל שביארנו בהיתר נדרים לא סוף דבר בהיתר נדרים שאין בהם הזכרת השם אלא אף בשהזכיר בו את השם כגון שאמר קונם עלי ככר זה באלהי ישראל ואין צריך לומר במזכיר אחד מן הכנויין וזה שאמרו כאן אין נזקקין לאלהי ישראל אין הלכה כן ויראה לי שלא נאמרה אלא לדעת האומר אין שאלה בשבועות שאפשר שהטעם מפני שהשבועה סתמה יש בה הזכרת השם כמו שביררנו במקומו והראיה שהרי סמכו לה ההיא דאתא לקמיה דר' אסי ואמר לה במאי נדרת אמרה ליה באלהי ישראל אמר לה אי נדרת במואי הוה מזדקיקנא לך דלא הוי אלא כנויא בעלמא השתא דנדרת באלהי ישראל לא מזדקיקנא לך ומואי כנוי שבועה הוא ומפני שסתם שבועות יש בהם הזכרת השם והנדרים סתמם אין בהם הזכרת השם אמר לה אפילו היתה שבועה שסתמה בהזכרת השם ואין הזכרת השם מורה בה דקדוק מחשבה וכונת הלב אלו היתה באלהי ישראל לא הייתי נזקק לך אלא אם כן היתה במואי או בשאר הכנויים כל שכן בנדר שיש לומר שהזכרת השם שלא במנהג ולחדשת בו דקדוק מחשבה וכונת הלב:

    ולענין ביאור גרסת הספרים אין נזקקין לאלהי ישראל חוץ מזו קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי והכתה את בני ונמצא שלא גנבה ושלא הכתה והדברים מתמיהים שזו מה צורך ליזקק בה והלא אינו צריך שאלה עד שקצתם פירשו חוץ מזו שאפילו הזכיר בה את השם כשבא לפנינו נזקקין לו לומר שאין צריך שאלה ויש מפרשין שמאחר שמזכיר בה את השם מדקדק הוא בדבר וגומר בדעתו לידור אף לכשלא גנבה אלא שלהראות פנים לדבריו הוא אומר כן וצריך שאלה ואף גדולי הדור כתבו שאף בלא הזכרת השם לא התירו ארבעה נדרים בלא שאלה אלא בשאף הוא אומר כן ר"ל שלכך נתכון אבל אם אמר בדוקא נדרתי צריך שאלה וכדרך שאמרו בנדרי זירוזין שבמעמידין צריכין התר ועל זו אמרו שאף אם הזכיר בה את השם נזקקין לו ובתוספות גורסין אין נזקקין לאלהי ישראל חוץ מזו קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי אין גורסין בו ונודע שלא גנבה והענין שאין נזקקין לה אלא במקום שימת שלום בין איש לאשתו ושאר מיני מצוה ולענין פסק אין לנו שהרי פסקנו שבכלם נזקקין ואם כן מה שאמר ברב הונא דאיקלע לבי רב יוסף ואמר ליה ליטעום מר מידי ואמר ליה לא כלומר לא אוכל עמך וכשהיה מפציר בו אמר לו מארי כלא לא טעימנא כלומר באדון הכל אני נשבע שלא אוכל והשיבו רב יוסף כדבריו מרי כלא לא טעימת כלומר אף אני נשבע שלא תאכל עמי ושאלו בה הניחא דרב הונא כלומר זה שהוצרך לישבע מפני שרב יוסף היה מפציר בו אלא רב יוסף מה הוצרך לישבע ותרצו בה שרב יוסף לא נשבע בכלום אלא שאמר לא כלומר לא תאכל עמי דמרי כלא קאמרת כלומר אחר שהזכרת את השם ודאי לא תטעום שאין נזקקין בהיתרך אין הלכה כן אלא נזקקין אף להזכרת השם בין לנדרים בין לשבועות והרי מצינו בצדקיהו שהשביעו נבוכדנצר בשם כדכתיב וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים והתירוהו סנהדרין כמו שיתבאר במסכתא זו ולא סוף דבר בשבועה שלא בנקיטת חפץ אלא אף כשהיה בנקיטת חפץ שעיקר שבועה בהזכרת השם הוא ולא החמירו בנקיטת חפץ אלא בשבועת הדיינין כדי לאיים עליו וקצת גאונים חולקים לומר שהנשבע בנקיטת חפץ אין לו היתר ואל תחוש לדבריהם:

    הוזכר כאן ברב סחורא שבא לפני רב נחמן ואמר ליה אית ליה נדרא למישרקא ואמר ליה נדרת אדעתא דהכי אמר ליה אין כלומר אפילו נתגלה לי דבר זה באותה שעה הייתי נודר וכן בכל פתח שהיה מבקש לו היה אומר לו כן כעס רב נחמן ואמר ליה זיל לקלעך כלומר שיצא מלפניו או שילך לו ויבקש פתח לעצמו ומה שהוזקק רב נחמן לחזר לו אחר הפתח והוא בעצמו פסק שפותחין בחרטה כבר ביארנוה למעלה:

    ואמר רב סחורה אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ר"ל שעושה אותה לשמה ולכונה טובה ושיהא לו בה תפארת מן האדם שפעמים שאדם עושה דברים שלא לשמן ושלא לכונה מעולה ואע"פ שמגיע לו ממנה תפארת מן האדם אינה תפארת לעושה וכן פעמים שאדם משפיל ומהדייט עצמו יותר מדאי לכונה טובה ואע"פ שהיא תפארת לעושה אינה תפארת לו מן האדם ואף אני אע"פ שמה שאמרתי תפארת לי שאיני רוצה לשקר בפתחים אינה תפארת לי כשאני מכעיס ומטריח יותר מדאי אדם גדול כמהו והוא שאמר אדעתא דאקפד רב נחמן לא נדרי ושרא לנפשיה שהרי נולד מצוי הוא.

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 22b

    Nedarim 22b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 308 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 22b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026