Talmud Builders

    Nedarim 32a

    Back to index

    English translation — Nedarim 32a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Because he was occupied with lodging first and did not immediately perform the mitzva of circumcision, as it is stated: “And it came to pass on the way at the lodging-place” (Exodus 4:24).

    2Rabban Shimon ben Gamliel says: It was not Moses our teacher that Satan wanted to kill, but rather, that infant who was not circumcised, as it is stated: “Surely a bridegroom of blood are you to me” (Exodus 4:25). Go out and see: Who does it make sense would be the one that is called the bridegroom in this instance? You must say this is the infant, since he is the one who entered the covenant of Abraham by means of the circumcision.

    3Rabbi Yehuda bar Bizna taught: At the time that Moses our teacher was negligent about the circumcision, the destructive angels named Af, meaning anger, and Ḥeima, meaning wrath, came and swallowed him, and only his legs were left outside. Immediately, “Zipporah took a flint, and cut off the foreskin of her son” (Exodus 4:25), and immediately “He let him alone” (Exodus 4:26).

    4At that moment, Moses our teacher wanted to kill them, as it is stated: “Cease from anger [ af ] and forsake wrath [ ḥeima ]” (Psalms 37:8), which indicates that he wanted to harm them. And there are those who say: He killed the angel named Ḥeima, as it is stated: “Wrath is not in me” (Isaiah 27:4). The Gemara asks: How is it possible to say that he killed Ḥeima? Isn’t it written that Moses himself said much later: “For I was in dread of the anger and wrath” (Deuteronomy 9:19)? The Gemara answers: There are two types of wrath. And if you wish, say that the army of Ḥeima remained but not the angel itself.

    5It is taught in a baraita : Rabbi Yehuda HaNasi says: Great is the mitzva of circumcision, for there is no one who was engaged in mitzvot like Abraham our Patriarch, and yet he was called wholehearted only due to the mitzva of circumcision, as it is stated: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1), and it is written in the next verse: “And I will make My covenant between Me and you” (Genesis 17:2), and Abraham was then commanded with regard to circumcision. This indicates that he was not called wholehearted until he performed circumcision.

    6Alternatively, so great is the mitzva of circumcision that it is equal to all the mitzvot of the Torah, as it is stated at the giving of the Torah: “For according to these words I have made a covenant with you and with Israel” (Exodus 34:27), and “covenant” refers to circumcision. Alternatively, so great is the mitzva of circumcision that if not for circumcision heaven and earth would not have been established, as it is stated: “If My covenant be not with day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth” (Jeremiah 33:25), and the covenant that exists day and night is the covenant of circumcision, as it is always found on the person’s body.

    7The Gemara comments: And this statement disagrees with the words of Rabbi Eliezer, for Rabbi Eliezer said: Great is the Torah, for if not for Torah, heaven and earth would not have been established, as it is stated: “If My covenant be not with day and night, I would not have appointed the ordinances of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). According to Rabbi Eliezer, the covenant that exists day and night is the Torah, as it says: “You should contemplate it day and night” (Joshua 1:8).

    8Rav Yehuda said that Rav said: At the time that the Holy One, Blessed be He, said to Abraham our Patriarch: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1), a sensation of trembling seized him and he said: Perhaps there is something disgraceful about me due to a transgression that I committed, and therefore I cannot be called complete. When God said to him: “And I will make My covenant between Me and you” (Genesis 17:2), his mind was set at ease, since he understood that the removal of the foreskin that he was now commanded to do was the reason he had not yet achieved completion.

    9The Gemara expounds the verse “and He brought him outside” (Genesis 15:5): Abraham said before Him: Master of the Universe, I looked at my constellation and according to it I will have only one son, and a son has already been born to me, i.e., Ishmael. He said to him: Emerge from your astrology because there is no constellation for the Jewish people, as they are not subject to the influence of astrology.

    10Rabbi Yitzḥak said: Anyone who conducts himself with wholeheartedness, the Holy One, Blessed be He, treats him with wholeheartedness, as it is stated: “With the devout You act devoutly, and with the one who is strong in his wholeheartedness You act wholeheartedly” (II Samuel 22:26).

    11Rabbi Hoshaya said: Anyone who acts wholeheartedly, time will stand for him, i.e., he will be successful, as it is stated: “Walk before Me and you should be wholehearted” (Genesis 17:1), and it is written: “And you shall be the father of a multitude of nations” (Genesis 17:4).

    12Rabbi Yehuda HaNasi said: Anyone who divines, i.e., he guesses and looks for signs about the future, the sign will injure him, as it is stated: “For there is to him [ lo ] divination with Jacob” (Numbers 23:23). The Gemara asks: But it is written lo with the letters lamed alef , meaning “no divination,” as opposed to with the letters lamed vav , meaning “there is to him divination.” The straightforward meaning of the verse is that there is no divination with regard to Jacob. Rather, the reason that he will be injured is not based on the verse but rather due to the concept of measure for measure: Since he attempts to tell his fortune, it injures him.

    13Ahava, son of Rabbi Zeira, teaches: Any person who does not divine his future is brought inside a partition close to God to a place that even the ministering angels cannot enter inside, as it is stated: “For there is no divination with Jacob, neither is there any enchantment with Israel, now it is said to Jacob and Israel what has God wrought” (Numbers 23:23). In other words, matters are revealed to Israel that even the angels do not know, since Israel is closer to God than the angels.

    14Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: For what reason was Abraham our Patriarch punished and his children enslaved to Egypt for 210 years? Because he made a draft [ angarya ] of Torah scholars, as it is stated: “He led forth his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). These trained men that he took to war were actually his disciples, who were Torah scholars.

    15And Shmuel said: Because he greatly examined [ hifriz ] the characteristics of the Holy One, Blessed be He, as it is stated: “Whereby shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). And Rabbi Yoḥanan said: He was punished because he distanced people from entering under the wings of the Divine Presence, as it is stated that the king of Sodom said to him: “Give me the people and take the goods to yourself” (Genesis 14:21), but Abraham refused to take any goods either. If he had not listened to the king of Sodom and had allowed the people to remain with him, he would have brought the prisoners under the wings of the Divine Presence.

    16The Gemara returns to discuss one of the verses cited previously: “He led forth [ vayyarek ] his trained men, born in his house” (Genesis 14:14). Rav said: He showered them [ horikan ] with Torah like someone who pours from one vessel into another, and Shmuel said: He showered them [ horikan ] with gold and gave them an abundance of money so that they would go to war with him.

    17The Torah states that he took “eighteen and three hundred” (Genesis 14:14) men to war. Rabbi Ami bar Abba said: Eliezer was equivalent to all of them. There are those who say: Only Eliezer is referred to here, as the numerical value of the letters of his name is this amount, i.e., 318.

    18And Rabbi Ami bar Abba said: Abraham recognized his Creator at the age of three years, as it is stated: “Because [ ekev ] Abraham hearkened to My voice” (Genesis 26:5). The numerical value of the letters of the word ekev is 172, indicating that he observed the halakha for this many years. If Abraham lived until 175 then his first recognition of the Creator must have been at the age of three.

    19And Rami bar Abba said in a similar manner:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מפני שנתעסק במלון תחלהואח"כ במילה והיה לו להתעסק במילה תחלה ואותו מלון סמוך למצרים דלא היה סכנה ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונה ימים:

    להורגןלאותן שני מלאכים:

    גונדא דחימהחיל שלו אבל איהו גופיה נהרג:

    שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורהדכתיב (שמות כ״ד:ח׳) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה וכתיב במילה (בראשית י״ז:ב׳) ואתנה בריתי וגו' כרתי ברית וגו' וכתיב להלן (שם) ואתנה בריתי מה להלן ברית אף כאן ברית:

    אם לא בריתי יומם ולילהמה להלן תורה אף כאן תורה והיינו פליגא דהכא מוקי לה להאי קרא במילה והתם מוקי לה בתורה:

    שמא נמצא בי דבר מנוגה(עד) עכשיו שלא אמר לו והיה תמים עד עכשיו:

    כל המתמיםמתמם עמו:

    כל המנחשכלומר שרודף אחרי המנחשים:

    לו נחשאחריו רודפין ניחושין דכל דקפיד קפדי בהדיה:

    בלמ"ד אל"ףדמשמע דאין רודפין אחריו:

    מדה כנגד מדהדבמדה כאדם מודד בה מודדין לו ולא נפיק מקרא:

    שנאמר כי לא נחשכל זמן שאינו מנחש מה כתיב בתריה כעת יאמר ליעקב כלומר עדיין יהא אותו עת דמלאכי השרת יהיו שואלין אותו שאינו מנחש מה פעל אל לפי שהוא נכנס למקום שאין מלאכי השרת יכולין ליכנס:

    שהפריז על מדותיושהגדיל לישאל על מדותיו של הקב"ה שאמר במה אדע:

    תן לי הנפש והרכוש קח לךולא היה לו לעשות כן שהיה לו לגיירם:

    שהוריקן בתורהשלימדם תורה כאדם שמריק מכלי זה לתוך כלי זה כך הוא לימדן תורה:

    שהוריקןלשון ציהוב שנא' (תהלים סח) ואברותיה בירקרק חרוץ שנתן להם זהב הרבה:

    אליעזרהיה שקול כנגד כולן:

    אליעזר הוא חושבניהדאליעזר בגימטריא שמונה עשר ושלש מאות שלא היה עמו אלא אליעזר לחוד:

    מאה ושבעים ותרתיןדהכי משמע עקב כמנין עק"ב שנים שמע אברהם בקולי וכל שנותיו היו קע"ה אלמא בן שלש שנים הכיר את בוראו:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 32 עמוד א

    1מפני שנתעסק במלון תחילה שנאמר ״ויהי בדרך במלון״. (שמות ד, כד)׃

    2רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו ביקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר: ״כי חתן דמים אתה לי (שמות ד כה) צא וראה מי קרוי חתן הוי״. אומר זה התינוק׃

    3דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה (שמות ד, כה) מיד וירף ממנו (שמות ד, כו)׃

    4באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר: ״הרף מאף ועזוב חמה (תהלים לז״, ח) ויש אומרים לחימה הֲרָגוֹ שנאמר ״חמה אין לי (ישעיהו כז״, ד) והכתיב ״כי יגרתי מפני האף והחמה (דברים ט״, יט) תרי חימה הוו ואיבעית אימא גונדא דחימה׃

    Baraita

    5תניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצוות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם מילה שנאמר ״התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז״, א) וכתיב ״ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז״, ב)׃

    6דבר אחר גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה שנאמר ״כי על פי הדברים האלה וגו' (שמות לד״, כז) דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ״אם לא בריתי יומם ולילה וגו' (ירמיהו לג״, כה)׃

    7ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר ״אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וגו'״׃

    8אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם אבינו התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א) אחזתו רעדה אמר שמא יש בי דבר מגונה כיוון שאמר לו ואתנה בריתי ביני ובינך (בראשית יז, ב) נתקררה דעתו׃

    9ויוצא אותו החוצה (בראשית טו, ה) אמר לפניו רבונו של עולם הסתכלתי במזל שלי ואין לי אלא בן אחד אמר לו צא מאיצטגנינות שלך אין מזל לישראל׃

    10אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו שנאמר ״עם חסיד תתחסד עם גבר תמים תתמם (תהלים יח״, כו)׃

    11אמר רבי הושעיא כל המתמים עצמו שעה עומדת לו שנאמר ״התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז״, א) וכתיב ״והיית לאב המון גוים (בראשית יז״, ד)׃

    12אמר רבי כל המנחש לו נחש שנאמר ״כי לא נחש ביעקב (במדבר כג״, כג) והא בלמ"ד אל"ף כתיב ״אלא משום מידה כנגד מידה״׃

    13תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם שאינו מנחש מכניסין אותו במחיצה שאפילו מלאכי השרת אין יכולין ליכנס בתוכה שנאמר ״כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל וגו' (במדבר כג״, כג)׃

    14אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתיים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר ״וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד״, יד)׃

    15ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה שנאמר ״במה אדע כי אירשנה (בראשית טו״, ח) ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה שנאמר ״תן לי הנפש והרכוש קח לך (בראשית יד״, כא)׃

    16וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד, יד) רב אמר שהוריקן בתורה ושמואל אמר שהוריקן בזהב׃

    17שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד, יד) אמר רבי אמי בר אבא: אליעזר כנגד כולם איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי׃

    18ואמר רבי אמי בר אבא בן שלוש שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר ״עקב אשר שמע אברהם בקולי (בראשית כו״, ה) חושבניה מאה ושבעין ותרין׃

    19ואמר רמי בר אבא׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י ולא נפיק מקרא הס"ד לימדן תורה הס"ד כצ"ל:

    בר"ן שיעזבם אלמא רוצה היה כו' ויתר הפקיר הס"ד כצ"ל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 32a

    Nedarim 32a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 519 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מפני שנתעסק במלון תחלה ואח"כ במילה והיה לו להתעסק במילה תחלה ואותו מלון סמוך למצרים דלא היה סכנה ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונה ימים:

    להורגן לאותן שני מלאכים:

    גונדא דחימה חיל שלו אבל איהו גופיה נהרג:

    שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה דכתיב (שמות כ״ד:ח׳) הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם על כל הדברים האלה וכתיב במילה (בראשית י״ז:ב׳) ואתנה בריתי וגו' כרתי ברית וגו' וכתיב להלן (שם) ואתנה בריתי מה להלן ברית אף כאן ברית:

    אם לא בריתי יומם ולילה מה להלן תורה אף כאן תורה והיינו פליגא דהכא מוקי לה להאי קרא במילה והתם מוקי לה בתורה:

    שמא נמצא בי דבר מנוגה (עד) עכשיו שלא אמר לו והיה תמים עד עכשיו:

    כל המתמים מתמם עמו:

    כל המנחש כלומר שרודף אחרי המנחשים:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Nedarim 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    ברש"י ולא נפיק מקרא הס"ד לימדן תורה הס"ד כצ"ל:

    בר"ן שיעזבם אלמא רוצה היה כו' ויתר הפקיר הס"ד כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Nedarim 32a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    שנתעסק במלון תחלה וכבר היה קרוב למצרים ויכול היה למול ואין כאן סכנה לתינוק שכל עיקר הסכנה ביום השלישי כדכתיב ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. עוד שמעתי דלכך נענש דמאחר ששם לדרך פעמיו קיים היטיב מצות המקום דלך שוב מצרימה ואם כן כשהיה במלון היה לו למול התינוק ולאחר עד שיתרפא. שיטה:

    בדרך במלון על עסקי מלון משמע שהיה לו להזכיר הדרך אף על פי שכבר ידוע שיצא לדרך. הרא"ם ז"ל:

    כי חתן דמים משמע הקרוי חתן היה רוצה לעשות דמים והתינוק קרוי חתן שנתחתן בהקדוש ברוך הוא על ידי הברית. שיטה. ומסיים הרא"ם ז"ל: על שנתחתן בהקדוש ברוך הוא נקרא חתן על דין ואירשתיך לי. עד כאן.

    ובלעוהו האחד סייע לחברו לבלוע אבל שניהם לא בלעוהו דקרא וירף ממנו אחד משמע. אלא רגליו. שנאמר ותגע לרגליו שלא מצאה מגולה ממנו כי אם רגליו. הרף מאף. הקדוש ברוך הוא אמר לו למשה מכלל שהיה רוצה להרגו על שפגעו בו בשליחותו של מקום. חמה אין לי. ומסתמא משה הרגו כיון שנתגרו יחד והכתיב כי יגורתי מפני האף ובתר הכי הוה. הרא"ם ז"ל. וז"ל הרי"ץ ז"ל: באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו. כנוי הוא לערוה כי האחד בלעו מראשו עד אותו מקום והאחר מפרסת רגלו עד אותו מקום. ורמז הוא זה לומר כי חמה היתה עליו מאת ה' עד שלא מלו וכמעט שלא נענש עליו עונש מיתה. ובראות משה זה בקש רחמים מאת ה' לבטל ממנו אף והחימה שנאמר הרף מאף ועזוב חמה ולא עלה בידו. ויש אומרים לחמה הרגו. כלומר ומה שאמר תרי חמה הוו ואיבעית אימא גונדא דחמה דהיינו חיל שלה לרמוז (בו) כי מדת החמה לא נתבטלה לגמרי וכל זה רמז לנקמת פורענות הרשעים כדרך האדם הרוצה לינקם מחברו נענש עליו תחלה ועל ידי כן מתנקם ממנו כי דברה תורה כלשון בני אדם. עד כאן.

    שמא יש בי דבר מגונה שהוצרכתי להתמים עצמי. צא מאצטגנינות שלך. מחכמה שלך ואל תחוש אליה שאין מזל לישראל להתקיים כנגד מעשיהם אם רעים ואם טובים שנאמר אם תאבו ושמעתם אם בחקתי תלכו ואם בחקותי תמאסו. וכתיב ועשיתי את אשר בחקי תלכו שהתורה והמצוות מבטלות מזלות השמים שהרי המזלות תלויות בתורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה. מתמים עמו מסייעו לטהר. הרא"ם ז"ל. וזה לשון הפירוש ז"ל: כל המתמים עצמו לילך בתמימות הקדוש ברוך הוא מתמים עמו שהקדוש ברוך הוא ממציא לו תמימות יותר. ושמא הכי קאמר הקדוש ברוך הוא מתמים עמו שאף הקדוש ברוך הוא מטפל עמו להלוך בתמימות דכיון דעובר על דבר קל הקדוש ברוך הוא פורע ממנו כמו שאמר להלן וסביביו נשערה מאד. פירוש.

    שעה עומדת לו מזלו עולה. וכן יש במדרש שכשישראל נולד במזל רע והוא מטיב מעשיו הקדוש ברוך הוא לוקח כוכבו של אחד מן האומות שנולד לו במזל טוב ומחליפו במזל של ישראל שנאמר מונה מספר לכוכבים וגו' ולעיל מיניה כתיב הרופא לשבורי לב שקורא לכוכב הטוב שמו של ישראל ומחליפו במזלו. וכן מצינו באברהם שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו כדאיתא התם. וכתיב נתתי בפרך מצרים ואומר ידבר עמים תחתנו וגו'. וכן נדרש מונשא השעיר עליו את כל עונותם שעיר עשו תם יעקב. וכן במדרש למכה מצרים בבכוריהם מה ענינו אחר את הירח וכוכבים. מלמד שהפך הקדוש ברוך הוא מזלן של ישראל שהיה להם להיות שם ארבע מאות שנה על ידי הכוכבים שהחליף מקומן ולא היו שם כי אם רד"ו. מפי הרב ר' נתן.

    לו נחש אחריו הולכים הנחשים שאם משנה נחשו נותן רשות לשטן לשטנו בנחשו על שעבר מצות הקדוש ברוך הוא ומנחש לשמור גופו ומניח לבטוח בהקדוש ברוך הוא ובוטח על נחשו. והקדוש ברוך הוא אמר תמים תהיה עם ה' אלהיך שיניח שמירתו עליו לכן מכשילו בו מדה כנגד מדה. הרא"ם ז"ל:

    אנגריא אין אגרא שהטריחם בלא שכר. שיטה. וכתב הרא"ם ז"ל: ולפי סברתי לא פליגי אלא כל אחד מהם אומר גם זה גרם לבניו. עד כאן.

    3 more comments on this page.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 32a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Ben Yehoyada

    בְּשָׁעָה שֶׁנִּתְרַשֵּׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מִן הַמִּילָה, בָּאוּ אַף וְחֵמָה וּבְלָעוּהוּ (שמות ד, כה). נראה לי בס"ד הא דהוצרך לבא שנים כדי שיעשו שניהם מלאכתם בבת אחת ובזה ניכר יותר מקום השיור שהוא מקום המילה ובזה ניכר טפי ונתברר יותר שבעבור המילה באו מה שאין כן אם היתה הבליעה של שני חצאי הגוף בזה את זה לא היה ניכר ומבורר דבר זה יפה. ונראה לי מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל, לא למשה רבינו ע"ה בקש השטן להרוג אלא לאותו תינוק, מודה שהבליעה היתה אליו ורק סבירא ליה מה שבלעו לאו משום דרצה להרגו אלא רצה להודיע על חסרון המצוה של התינוק כדי שתמול אותו אמו, וכן היה שהרגישה אמו ומלה אותו. אך משה רבינו ע"ה היה בלוע ולכן לא מל אותו בעצמו. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שבאו שנים האחד בעבור עיכוב מצות המילה והשניה בעבור עיכוב מצות הפריעה לכן תמצא אות שניה של חמה היא אות ראשונה של מילה ואות שניה של אף היא אות ראשונה של פריעה ונמצא מצות המילה קיימתה צפורה על ידי הצור שמלה התינוק בו. ובזה יובן מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם (שמות יז, ו) כי המילה [90] מספרה מים [90] והייינו בזכות מצות המילה שנעשית בצור תכה עתה בצור להוציא ממנו מים.

    וְלֹא נִקְרָא 'תָּמִים' אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה (בראשית יז, א) נראה לי בס"ד דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים בקדושה הוא תם וכנגדו בקליפה הוא מת ובזה פירש אמ"ל ז"ל מאמר רז"ל (תענית ה:) יעקב אבינו לא מת, כלומר הוא בקדושה שהוא תם ולא מת דכתיב וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם (בראשית כה, כז). והנה האדם קודם שנימול שעדיין דבוק בו הערלה שהיא זוהמת הנחש דרגא דמותא אין האדם נקרא חי וכיון שנכרתה הערלה נפרד מן חלק מת ונכנס בחלק חי שנעשה תם שהוא הכינוי שבקדושה בסוד וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. גם ידוע מה שכתב הרב ש"ש ז"ל בקדושה יש חמשים שערי בינה וכנגדן בקליפה חמשים שערי טומאה אך החמשים של קדושה נרמזים באותיות מ־י וחמשים של טומאה נרמזים באותיות טמ־א עיין שם. נמצא קודם שנימול דעדיין דבוקה בו הערלה שהיא דרגא טמא כי על שם זה היצר הרע נקרא בכלל שבע שמותיו בשם טמא כנזכר בגמרא (סוכה נב.) הנה זה האדם דבק בו דרגא דטמא ואחר שנימול שנכרתה הערלה נפרד מן חלק הטמא ודבק בחלק הקדושה שנקרא באותיות מ־י. לכן המילה בשמיני כנגד ספירת הבינה שהיא ספירה שמינית ואלו החמשים שערים שבקדושה הם בבינה כי הם חמשים שערי בינה הנקראת מי ולכן המילה שבה דבק האדם בדרגא דקדושה הנקרא מי ניתנה ביום השמיני שהוא כנגד בינה. ובזה יובן בס"ד הטעם שנקראת מצוה זו בשם מילה כי תחלק התיבה לשתים וקרי בה 'מי לה' דעל ידה האדם דבק במי שהוא חלק הקדושה ונפרד מן טמא שהוא חלק הקליפה. וזהו שאמר לֹא נִקְרָא 'תָּמִים' אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה כי תיבת תמים תחלקנה לשתים וקרי בה 'תם ים' שהנימול יצא מחלק מת ודבק בחלק תם וגם יצא מחלק טמא ונדבק בחלק ים שהוא חמשים שערים שבקדושה ולכן דקדקו רז"ל בלשונם ואמרו לֹא נִקְרָא 'תָּמִים' אֶלָּא עַל שֵׁם הַמִּילָה, שֵׁם דייקא כי בשם המילה רמוז ענין של מי כאמור דמילה קרינן בה 'מי לה'. ובאופן אחר נראה לי בס"ד שנקרא תמים על ידי מצות המילה דידוע אברהם אבינו עליו השלום אחוז בחסד. גם ידוע על ידי המילה יהיה גילוי החסדים. ובזה פרשתי בס"ד מילה ראשי תיבות הנה מלאכי יהלך לפניך והיינו 'מלאכי' אותיות 'מיכאל' שהוא שר החסד ילך לפניך על ידי מצות המילה. וידוע כי החסדים נקראים בשם 'מים' והם המתגלים על ידי מצות המילה אשר נעשית באות ברית קודש וידוע ת־ו רומז על ברית קודש שנקרא אות כי הוא אות המבדיל בין זכר לנקבה ואות ת־ו הוא רוצה לומר אות כמו וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים (יחזקאל ט, ד). ולכן נקרא אברהם אבינו עליו השלום תמים על ידי מצות המילה כי ת' רומזת לאות ברית קידש ונשאר מים שהוא סוד החסדים הנקראים מים וצירוף ת' עם מים הוא תמים. ולכן אמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי (בראשית יז, א) רוצה לומר כשר החסד שהוא מיכאל שהוא שר הפנים וזהו 'הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי' כשר הפנים שהוא מיכאל וֶהְיֵה תָמִים ת' מים שתמשיך חסדים במצוה הנעשית בתי־ו שהוא אות ברית קודש והיה שלם באותיות תמים. ולכן אמר לו השם יתברך וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ (בראשית יז, ב) שעל ידי המצוה של ברית קודש אתנה לך שפע חסדים שהם ביני וביניך בסוד אהבה מסותרת כי החיצונים אין להם יניקה מן החסדים.

    בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ (בראשית יז, א) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָּמִים", אָחֲזָה רְעָדָה אֶת עַצְמוֹתָיו. נראה לי בס"ד טעם לרעדה זו, כי ידוע מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בשם מרן ז"ל דתואר 'תמים' נאמר על הנשמר מעבודה זרה ותואר 'צדיק' נאמר על הנשמר מגילוי עריות עיין שם. ולכן כיון שאמר לו 'וֶהְיֵה תָּמִים' אחזתו רעדה כי הוא כבר מסר עצמו לכבשן האש בשביל שלא לעבוד עבודה זרה והרי נשמר היטב ומה בידו לעשות יותר מזה? וכיון שאמר לו וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ (בראשית יז, ב) נתקררה דעתו כי עתה הבין לעולם הוא נשמר מעבודה זרה כראוי אך ירצה השם יתברך שיהיה בבשרו סימן מובהק וקבוע שיהיה נודע לכל שהוא מובדל מן עובדי עבודה זרה וזה יהיה על ידי המילה שכולם ערלים והוא נימול ואי אפשר להתערב עמהם כי הנימול אי אפשר להיות ערל להתערב עם הערלים עובדי עבודה זרה ולכן כיון שאמר לו 'וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ' שהוא יעשה מצות המילה שבה יהיה ניכר שהוא עובד את ה' ואינו מתערב עם עובדי עבודה זרה אז נתקררה דעתו כי הבין דלא אית ליה מחסור בשמירתו מן עבודה זרה ורק רוצה השם יתברך שיהיה לו סימן מובהק בגופו להיות נבדל מן עובדי עבודה זרה. ועוד נראה לי בס"ד דיש שייכות למצות המילה עם מצות שמירת האדם מעבודה זרה והבדלתו מן עובדי עבודה זרה והוא כי עובדי עבודה זרה טוענים אם הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בעבודה זרה למה אינו מבטלה? ותשובה לדבריהם הוא דרוצה השם יתברך שהאדם יבטלנה דמעשה ידי אדם עדיף קמי שמייא. וכן הטעם הזה עצמו ישנו במצות המילה דגם כן טוענים אם הקדוש ברוך הוא אינו חפץ בערלה למה לא בראו מהול? וגם כן התשובה על זה מעשה ידי אדם עדיף שרוצה השם יתברך שהאדם יסיר הערלה. והא דאמר אֲחָזַתּוּ רָעֲדָה ולא אמר פחד או יראה או רתת או חלחלה או לשון אחר, נראה לי בס"ד כי תיקון המילה הוא למטרה דצריך לכרות הערלה כדי לגלות העטרה ולכן נקיט לשון רעדה [279] שהוא מספר עטר [279] שנמשך ונתעורר לו רעד מצד העטרה שהיא מכוסה בערלה וצריכה עתה להתגלות.

    כָּל הַמַּתְמִים אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּמֵּם עִמּוֹ (תהלים יח, כו) נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל שהאדם יש לו צלם בפנימיותו נמשך לו משם הוי־ה ויש לו צלם בחיצוניותו נמשך לו מאותיות שם אלקים. וקודם שנימול בעוד שהעטרה מכוסה בערלה אינו מאיר בו אלא רק אותיות יה־ו משם הוי־ה בפנימיותו ועדיין חסר ממנו הארת ה־א אחרונה כי הארת אות ה־א אחרונה היא בפנימיות מקום העטרה והיא עודנה מכוסה בערלה ואין לה הארת אות זה. וכן בחיצוניותו אינם מאירים אלא רק אותיות אלק־י משם אלקי־ם ועדיין חסר ממנו הארת אות מ־ם כי היא הארתה בחיצוניות מקום העטרה עדיין היא מכוסה בערלה. וכיון שנימול שהוסרה הערלה ונתגלית העטרה אז נשלם בו הארת שתי אותייות משמותיו של הקדוש ברוך הוא שהם אות ה־א אחרונה משם הוי־ה בפנימיותו ואות מ־ם משם אלקי־ם בחיצוניותו. ובזה פירשתי בס"ד מה שאמר אברהם אבינו עליו השלום להשם יתברך קודם שנימול הֳ' אֱלֹקִים מַה תִּתֶּן לִי (בראשית טו, ב). ובזה פירשתי וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה הֳ' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ (דברים י, יב) ועוד פירשתי בס"ד כמה מקראות ומאמרי חז"ל במקום אחר. וידוע שהאדם קודם שנימול הוא חסר ואחר שנימול הוא תמים ושלם כי הערלה היא חסרון בגוף ולכן לא נקרא אברהם אבינו תמים עד שנימול וזהו שאמר כָּל הַמַּתְמִים עַצְמוֹ כלומר שנימול דאז הוא תמים ואינו חסר הנה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּמֵּם עִמּוֹ פירוש משלים הארת שמותיו הקדושים עמו שהם אות ה־א דשם הוי־ה ואות מ־ם דשם אלקים. ועוד נראה לי בס"ד הכונה כָּל הַמַּתְמִים עַצְמוֹ שעובד את עבודת הקודש במעשה ודבור וכונה ומחשבה אז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּמֵּם עִמּוֹ שמאיר לו מן ד' אותיות שמו כי המעשה ודבור וכונה ומחשבה הם כנגד אותיות שם הוי־ה וכנגד ד' מלואים ע־ב ס־ג מ־ה ב־ן. או אומרו עמו על דרך מה שאמרו המקובלים על פסוק כִּי חֵלֶק הֳ' עַמּוֹ (דברים לב, ט) כי השם מתמלא בארבע מלואים עם ע־ב שעולים רל"ב [232] וחצי רל"ב הוא מספר עַמּוֹ [116] דדיו לעולם שישתמש בחצי השם וזהו חֵלֶק הֳ' עַמּוֹ, רוצה לומר מספר 'עמו' וחלק לשון חלוקה והמתמם עצמו בשלימות העבודה נשפע גם מן חלק השני של עמ"ו. או יובן מִתַּמֵּם עִמּוֹ רוצה לומר מתמם תורה ותפלה ומצות של אחרים שלא שלא עשו אותם כראוי הוא יתברך משלים אותם על ידי שיצרפם עמו כמו ספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשוטה ומגעת עמה ביחד ובזה חולק עמהם. או יובן בס"ד מִתַּמֵּם עִמּוֹ רוצה לומר ששולח לו נשמות צדיקים בסוד העיבור שיהיו לו לעזר והם נשלמים בשכר המצות עמו. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד) וזה לשונו: הכלל העולה מכל זה הוא כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת האדם העושה בסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפלת ערבית עד סוף תפלת המנחה ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנזכר נעשים על ידו ממש ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו וכו' עד כאן לשונו. וזהו שאמר כָּל הַמַּתְמִים עַצְמוֹ לכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפלת ערבית עד סוף תפלת המנחה אז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּמֵּם הזווגים שנעשים בעולמות העליונים עִמּוֹ כלומר נעשים על ידו ממש כמו שאמר רבינו זלה"ה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּמֵּם עִמּוֹ שתהיה הנהגתו על ידי יתברך ולא על ידי השרים ורבי אושעיא פירש 'שָׁעָה עוֹמֶדֶת לוֹ' רוצה לומר משלים הכוכבים והמזלות עמו שיהיו פועלים עמו לטובה עד כאן דבריו נר"ו.

    כָּל הַמְנַחֵשׁ, לוֹ נַחַשׁ! שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג, כג) "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב". וְהָא, בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף כְּתִיב? אֶלָּא מִשּׁוּם 'מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה'. קשא וכי אם הוה כתיב בלמ"ד וא"ו מי ניחא? ונראה לי בס"ד דהמקשן הבין כונת רבי לוי למילף זה מהאי קרא דקאמר אם לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, לֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל, הא אם יש נחש אז פועל הקסם ואם כן שמע מינה 'כָּל הַמְנַחֵשׁ לוֹ נַחַשׁ' כי נחש וקסם ענין אחד הם ושורש יש להם. והכי מקשי וְהָא קְרָא בְּלָמֶ"ד אָלֶ"ף כְּתִיב דנקיט קרא למילתא על מי שאין לו נחש ולכן גם רבי לוי הוה ליה למנקט כסגנון הכתוב לומר 'כל מי שאינו מנחש אין לו נחש' ולמה נקיט מילתיה על המנחש? ותירץ דאין כונת רבי לוי ללמוד דבר זה מגוף הפסוק הזה דכתיב 'כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב' אלא קאמר כן מסברא דכך הסברא מחייבת המנחש לו נחש משום 'מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה' ואייתי האי קרא לאו למילף מניה כדי שתאמר הוה ליה למנקט כמו סגנון הכתוב דאיירי באינו מנחש אלא אייתי האי קרא לדוגמה לומר מצינו דוגמה למדה כנגד מדה זו בהאי קרא דכתיב כִּי לֹא נַחַשׁ וכו' שהוא רוצה לומר כיון דלא נחש ביעקב לכן לא קסם בישראל.

    כָּל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְנַחֵשׁ, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לִמְחִיצָה, שֶׁאֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם יְכוֹלִין לִכָּנֵס לָהּ (במדבר כג, כג). נראה לי בס"ד רמז לעולם הבריאה שאין המלאכים נכנסים בה כי המלאכים שרשם ביצירה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד הכתוב הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה (ישעיה לג, ז) וידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד מה שאומרים 'וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבודֶךָ' דקאי על הבריאה הנקרא 'כסא הכבוד' וידוע שכחה היא שורש החיצונים. ולכן כל שאינו מנחש דמתרחק הוא מן החיצונים ששם הניחוש אז מדה כנגד מדה מכניסין אותו למחיצה שאין מלאכי השרת נכנסין בה היא עולם הבריאה שאין שם שכחה שהיא שורש החיצונים והוי מדה כנגד מדה.

    מִפְּנֵי מַה נֶּעֱנַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ וְנִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו לְמִצְרַיִם מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שָׁנִים. קשה אמאי פלגינהו דהא העונש של אברהם אבינו הוא זה שנשתעבדו בניו ואם כן הכי הוה ליה למימר מפני מה נענש אברהם אבינו 'שנשתעבדו' בניו וכו' כי באומרו 'ונשתעבדו' משמע דתרתי קאמר דחלקנהו בוא"ו? ונראה לי בס"ד כי באמת תרתי אינון והוא כי השם יתברך לא העלים דבר השעבוד של בניו ממנו אלא גילה אותו לו ואמר לו יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ (בראשית טו, יג) ובידיעה זו נעשה לו צער גדול אחר שידע שבניו יהיו גולים כמה שנים וזה עונש בפני עצמו לאברהם אבינו עליו השלום.

    מִפְּנֵי שֶׁהִפְרִישׁ אֶת בְּנֵי אָדָם מִלָּבוֹא תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה הכונה כיון שאמר לו מלך סדום תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ (בראשית יד, כא) משמע שהוא מודה שזכה אברהם אבינו בנפשות אלא שהוא שואל אותם בדרך בקשה שיתנם דאם לא זכה בהם למה אומר לו: תֶּן לִי? ועל כן נתנו אשמה לשונאי אברהם אבינו בדבר זה דהיה לו לומר: לא אתן לך הנפש שכבר זכיתי בהם ושלי הם! אך קשה דאף על גב דמלך סדום אמר 'תֶּן לִי' ודאי הוא דבר בדרך כבוד ולא היה מודה לאברהם אבינו שנעשו הנפשות שלו! ואם כן, אם אברהם אבינו היה אומר לו 'לא אתן לך הנפש' היה מוכרח להעיז פניו ולומר לא זכית בנפשות ולא היה מרוצה בכך ומה אשמה יש על אי אפשר בזה? ונראה לי בס"ד דאין הכי נמי ודאי מצד הנפשות לא היה מתרצה מלך סדום ליתן לאברהם אבינו עליו השלום דאם כן הוא בטל ממלכותו! ומה אהני ליה? אך האשמה מפני שאמר לו 'וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ' ולא רצה אברהם אבינו ליקח כלום ואם היה לוקח הרכוש אף על פי שלא היה תובע הנפשות הם מאליהם היו רובם או חציים באים אליו להתגייר כדי שיתן להם הרכוש ומתוך שלא לשמה היו באים לשמה ועוד בכלל הרכוש הם העבדים והשפחות שהיה לאנשי סדום ואם היה אברהם אבינו לוקח הרכוש היה לוקחם והיה מגיירם.

    3 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Nedarim 32a · Sefaria · Edition: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 32, Amud Aleph, about 519 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “מפני שנתעסק במלון תחילה שנאמר ״ויהי בדרך…”

    2. Segment 232 words

      Opens “רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה…”

      Named: רבן שמעון.

    3. Segment 337 words

      Opens “דרש רבי יהודה בר ביזנא בשעה שנתרשל…”

      Named: רבי יהודה בר ביזנא.

    4. Segment 441 words

      Opens “באותה שעה ביקש משה רבינו להורגן שנאמר:…”

    5. Segment 535 words

      Opens “תניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך…”

      Named: רבי אומר.

    6. Segment 639 words

      Opens “דבר אחר גדולה מילה ששקולה כנגד כל…”

    7. Segment 726 words

      Opens “ופליגא דרבי אליעזר דאמר רבי אליעזר גדולה…”

      Named: רבי אליעזר.

    8. Segment 838 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב בשעה שאמר…”

      Named: רב יהודה, רב בשעה.

    9. Segment 927 words

      Opens “ויוצא אותו החוצה (בראשית טו, ה) אמר…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אמר רבי יצחק כל המתמים עצמו הקב"ה…”

      Named: רבי יצחק.

    11. Segment 1125 words

      Opens “אמר רבי הושעיא כל המתמים עצמו שעה…”

      Named: רבי הושעיא.

    12. Segment 1223 words

      Opens “אמר רבי כל המנחש לו נחש שנאמר…”

      Named: רבי כל.

    13. Segment 1331 words

      Opens “תני אהבה בריה דרבי זירא כל אדם…”

      Named: רבי זירא.

    14. Segment 1431 words

      Opens “אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני…”

      Named: רבי אבהו, רבי אלעזר.

    15. Segment 1536 words

      Opens “ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של…”

      Named: רבי יוחנן, שמואל.

    16. Segment 1616 words

      Opens “וירק את חניכיו ילידי ביתו (בראשית יד,…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    17. Segment 1722 words

      Opens “שמנה עשר ושלש מאות (בראשית יד, יד)…”

      Named: רבי אמי בר אבא, אבא.

    18. Segment 1825 words

      Opens “ואמר רבי אמי בר אבא בן שלוש…”

      Named: רבי אמי בר אבא, אבא.

    19. Segment 194 words

      Opens “ואמר רמי בר אבא…”

      Named: אבא.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Nedarim 32a · Segment 2 — “רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא למשה רבינו ביקש…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 32a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026