Talmud Builders

    Nedarim 61a

    Back to index

    English translation — Nedarim 61a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If we say that it is exactly as it teaches, why do I need to state this halakha ? It is obvious that a year means that entire year, even if it is a leap year. Rather, is it not referring to a case where he did not say that the vow applies this year, but rather, he said that it applies for a year, and the mishna teaches that the vow applies for the remainder of that year? Apparently, saying that a vow applies for a year is comparable to saying it applies this year; and similarly, the halakha in a case where one accepts a vow for a day should also be like the halakha in a case where one accepts a vow for today.

    2The Gemara refutes this argument: No, actually, the case in the mishna is that he said his vow should apply this year, and it was necessary to state this halakha lest you say: Follow the majority of years, which do not have an intercalated month, and his vow should be understood as referring to a twelve month period. The tanna therefore teaches us that the phrase this year means that the vow should last until the end of the year.

    3A dilemma was raised before the Sages: If one said: Any wine that I taste for a Jubilee is hereby forbidden to me, what is the halakha ? Is the fiftieth year considered as before fifty, i.e., is it included in the vow, or is it considered as after fifty, in which case it is not included in the vow?

    4The Gemara answers: Come and hear, as it is taught in a baraita that there is a dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis: The verse states: “And you shall sanctify the fiftieth year” (Leviticus 25:10), from which it is derived: You count it as the fiftieth year, i.e., the Jubilee Year, but you do not count it as both the fiftieth year and the first year of the next Sabbatical and Jubilee cycles. From here they stated: The Jubilee Year is not included in the counting of the seven-year cycle of the Sabbatical Year. Rather, the year following the Jubilee Year is considered the first year of the next seven-year cycle. Rabbi Yehuda says: The Jubilee Year is included in the counting of the following seven-year cycle of the Sabbatical Year.

    5The Rabbis said to Rabbi Yehuda: Doesn’t the verse state: “Six years you shall sow your field” (Leviticus 25:3)? But according to your opinion there are only five years here, in the Sabbatical cycle following the Jubilee Year, as the first year would be the Jubilee Year, when it is forbidden to sow one’s field.

    6Rabbi Yehuda said to them: There is a difficulty according to your statement as well. Doesn’t the verse state: “And it shall bring forth produce for the three years” (Leviticus 25:21)? The Torah promises the Jewish people that in the year preceding the Sabbatical Year, the land will bring forth enough produce to last for the duration of that year, for the Sabbatical Year, and for part of the following year, until the new produce grows. However, in the case of the Jubilee, there are four years to account for, as agricultural labor is prohibited in the forty-ninth year, which is a Sabbatical Year, and in the following year, which is the Jubilee Year.

    7Rather, you must say that it is possible to establish the verse as referring to the other years of seven-year cycles, i.e., other Sabbatical Years apart from the Sabbatical Year right before the Jubilee Year. With regard to my opinion also, it is possible to establish the verse you presented as a difficulty as referring to the other years of seven-year cycles, i.e., other Sabbatical cycles apart from the cycle immediately following the Jubilee. With regard to the dilemma cited previously, according to the Rabbis, just as the Jubilee Year does not count as part of the ensuing Jubilee cycle because it is considered the end of the previous Jubilee cycle, if one takes a vow and states that it applies for the Jubilee cycle, the Jubilee Year is included in the vow. According to Rabbi Yehuda, the Jubilee Year itself actually begins the next Jubilee cycle, and therefore if one takes a vow for the current Jubilee cycle, the Jubilee Year itself is not included.

    8§ It was taught in the mishna that if one vows that wine is forbidden to him until Passover, he is prohibited from drinking wine until the Festival arrives. However, if one vows that wine is forbidden to him until before Passover, there is a dispute as to whether the vow remains in effect until the beginning or the end of the Festival. The Gemara asks: Is this to say that Rabbi Meir, who holds that it is prohibited only until the beginning of Passover, maintains that a person does not place himself

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אילימא כדקתנידאמר השנה למה לי למימר פשיטא כיון דאמר השנה משמע השנה זו קאמר ועיבורה נמי בכלל הוי:

    ולא אית בהו עיבורולא ליתסר בעיבורה קא משמע לן: היה עומד בשנה של יובל והיה אומר קונם יין שאיני טועם יובל מהו:

    שנת חמשים כלפני חמשיםומותר נמי בשנת חמשים דאיהו לא קאסר עילויה אלא לאחר חמשים או בשנת חמשים נמי אסור דבשנת חמשים מתחיל יובל הבא:

    ואי אתה מונה שנת חמשים ואחתשלא תתחיל למנות ז' שנים של שמיטה הבאה בשנת היובל עצמה שלא תהא מונה אחת לשנת נ' ולשנה הבאה אחריה שנת נ"א שניה אלא לשנת חמשים ואחת תהא מונה אחת ושנת נ' עצמה נמנית ליובל שעבר שאין עולה למנין שבוע הבא כדאמרינן:

    יובל עולה למנין שבועדשנת חמשים עולה לכאן ולכאן:

    אמרו לו וכו'אם כן ששנת יובל עולה למנין שבוע אינו אלא חמשה בשבוע ראשון של יובל שהשנה שהיא ראשונה שהיא יובל אסור לזרוע בה והשביעית נמי אסורה שהיא שמיטה ואינה אלא חמשה לזריעה:

    אמר להם לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש השניםשנה ששית ושנה שביעית ושמינית עד קצירתה ואי [נמי] אמרת אין יובל עולה למנין שבוע הרי כאן ארבעה שנים שצריכה לעשות לארבע שנים כיצד שנת מ"ח היא ששית ותבואה שלה צריכה לששית עצמה ולשנת ארבעים ותשע שהיא שמיטה ולשנת חמשים שהוא יובל ולשנת חמשים ואחת עד הקציר הרי ארבע שנים והאי פירכא לדברי הכל היא דלרבי יהודה נמי איכא למיפרך דאע"ג דאמר יובל עולה למנין מכל מקום אסור הוא בזריעה והוו נמי ארבע שנים:

    אלאלדברי הכל ליכא לאוקמי להאי קרא אלא בשאר שני שבוע בשש השמיטות ולא בשמיטה שביעית של יובל ולא קשיא כלל לא לדידי ולא לרבנן לדידי נמי דפרכת לי שש שנים מוקמינן ליה לקרא בשאר שני שבוע בשאר שמיטין ולא בשמיטה ראשונה הסמוכה ליובל:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 61 עמוד א

    1אילימא כדקתני למה לי למימרא? אלא לאו, דאמר ״שנה״. אלמא ״שנה״ כהשנה״ דמי, ויום״ נמי כהיום דיניה.

    2לא, לעולם דאמר ״השנה״, ומהו דתימא: הלך אחר רוב השנים, ולא אית בהו עיבור, קא משמע לן.

    3איבעיא להו: אמר ״יין שאני טועם יובל״ מאי? שנת חמשים כלפני חמשים, או כלאחר חמשים?

    4ת"ש דתניא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן: (ויקרא כה, י) ״וקדשתם את שנת החמשים שנה״. שנת החמשים אתה מונה, ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת. מכאן אמרו: יובל אינו עולה למנין שבוע. רבי יהודה אומר: יובל עולה למנין שבוע.

    5אמרו לו לרבי יהודה: הרי הוא אומר (ויקרא כה, ג) ״שש שנים תזרע שדך״, ואין כאן אלא חמש!

    6אמר להם: לדבריכם, הרי הוא אומר (ויקרא כה, כא) ״ועשת את התבואה לשלש השנים״. הרי כאן ארבע!

    7אלא איכא לאוקמה בשאר שני שבוע, דילי נמי איכא לאוקמה בשאר שני שבוע.

    8״עד הפסח״ אסור כו'. למימרא דרבי מאיר סבר: לא מעייל איניש נפשיה׃

    Tosafot

    הלך אחר רוב שניםולא אית בהו עיבור וכשנדר בשבט ונאסר בחדש העיבור יהיה מותר בחדש אחד לפני ראש השנה קמ"ל דכולה עד סופה נקראת שנה:

    יין שאני טועם יובלה"ה דמצי למיבעי כי אמר היובל ומיירי [שעומד] באמצע היובל בשנה ומיתסר עד סוף היובל ומיבעיא כשהגיע שנת היובל כלפני חמשים ומיתסר או כלאחר ושרי אי נמי לפי' שני דפרישית במתני' עומד בשנת יובל עצמו מיבעי ליה אם נאסר בה דאי כלפני חמשים ולא נתכוון לאסור אלא במנוייו הבא עליו:

    ת"שמפלוגתא דר' יהודה ורבנן דתניא שנת חמשים ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת מכאן שאין שנת חמשים נמנית במנין שמיטה שאם היה נמנה א"כ היא אחת למנין שמיטה א"כ לת"ק שנת חמשים כלפני שהרי אינו נמנה לאחריו בשמיטה ולר' יהודה כלאחר חמשים:

    [ואין כאן] אלא חמשכגון בשבוע ראשון שסמוך ליובל אחריו כשיגיע ה' שנים עם שנת היובל יהיה שמיטה ויובל אסור בזריעה ומשמע להו דקרא מיירי בכל השמיטות אף בשמיטה הסמוכה ליובל:

    לדבריכםשאתם סבורים להעמיד המקרא אף בשמיטה הסמוכה ליובל הרי אמר ועשת את התבואה לשלש השנים ומיירי בכל שמיטה ושמיטה ששנה ששית מספקת לעצמה לשביעית ולשמינית עד אחר קציר והרי כאן ארבעה בשמיטה הסמוכה ליובל לפניה בשביעית ויובל אסורין בזריעה ועוד שנה שאחר היובל ושנה ששית הרי כאן ארבע:

    אלא כו'ולא בכל שמיטות איירי כלומר מה שמקשין לי מקרא דשש שנים איכא לאוקומי בשאר שני שבוע שבאמצע היובל:

    למימרא [דרבי מאיר כו'] כדפרישית במתניתין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Meiri

    שנת היובל שהיא שנת חמישים שאלו בה בסוגיא זו אם היא משבוע שעברה או משבוע הנכנסת והדבר ידוע ששנת היובל סמוכה היא לשמטה שהרי שנת מ"ט היתה שמטה ושנת חמישים יובל ושתיהן אסורות בעבודה ומתוך כך בא לשאול בענין נדרים אם היה באמצע היובל ונדר ביין כל היובל או יובל זה אם שנת חמישים בכלל האסור אם לאו הא ביובל אחד ודאי אסור חמישים שנה וכך יובל סתם מתורת ספק ולשיטה זו אנו גורסין בה איבעיא להו יין שאני טועם יובל זה וכן כתבוה גאוני ספרד בפירושיהם ויש גורסין יין שאני טועם יובל ר"ל שאף ביובל סתם שאלוה ואינו נראה אלא כפי' הראשון וכן אם היה עומד בשנת היובל ואמר יובל זה אם הוא מזמן שעבר שלא ליאסר אלא באותה שנה או אם משל הבא וליאסר כל שנים הבאים ליובל הבא:

    והביאוה ממה שנחלקו ר' יהודה ורבנן שחכמים אומרים שאין היובל עולה למנין שבוע כלל אלא מחמישים ואחת מתחילין למנות שני השבוע הבאה שש שנים לחולין ושביעית לשמטה שהיא שנת חמישים ושבע הלכך שנת חמישים כלפני חמישים שהרי אחריה מתחילין למנות שנה ראשונה לשמטה הבאה ואם נדר ליובל זו נאסר בו ואם היה בשנת היובל לא נאסר אלא אותה שנה וזהו שאמרו שנת חמישים ולא אמר חמישים ואחת כלומר לתשלום חמישים לשנים שעבר אתה מונה אותה למנין השנים הבאים שהם היובל הבא שאינו נמנה בהם כלל ור' יהודה אומר שנת היובל עולה למנין ובחמישים ושש שמטה ונמצא לדעתו שהיא כלאחר חמישים וכל שנדר באמצע היובל ליובל זה מותר בו ואם נדר ביובל עצמה נאסר כל חמישים הבאים עד תחלת היובל האחר והלכה כחכמים:

    ולענין ביאור שאלו לו לר' יהודה אם היובל עולה למנין שבוע נמצא בשבע שנים של שמטה ראשונה הבאה שתי שנים קדושות ראשונה ושביעית ונמצא שאין שם אלא חמש שנים לעבודה והרי כתיב... הסמוכה ליובל וקרא סתמא קאמר אף בשמטה הסמוכה ליובל והשיבם ואף לדבריכם מה שאמרה תורה ועשת את התבואה לשלש השנים כלומר שתבואת שנה ששית תספיק לעצמה ולשביעית ולשמינית עד שיגיעו ימי קצירה הרי אי אפשר להעמידה לא לדידי ולא לדידכו בשמטה הסמוכה ליובל שהרי על כל פנים שנה ששית שהיא שנת מ"ח צריך שתספיק לעצמה ולשנת מ"ט שהיא שמטה ולשנת היובל ולשנת חמשים ואחת עד שעת קצירה אלא איכא לאוקמה בשאר שני שבוע ולא בשמטה הסמוכה ליובל ואף בזו כן ואע"פ שבדין השיבם מכל מקום הלכה כחכמים כמו שביארנו ודינו כשלפניו:

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון והוא שאמר עד הפסח אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא עד לפני הפסח ר' מאיר אומר עד שיגיע ר' יוסי אומר עד שיצא עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא וכל שאין זמנו קבוע בין שאמר עד שיהא ובין שאמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות עד הקציר עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים הכל לפי מקום נדרו אם היה בהר בהר ואם היה בבקעה בבקעה אמר הר"ם פי' קציר קציר חטים בציר בציר הענבים מסיק לקיטת הזתים והלכה כר' יוסי עד הקיץ שם הקיץ אבל היה זה השם מפורסם אצלם על זמן בשול התאנים ובעת שיתחילו לאכלם וכן בארו כלכלות ירצו בו סלי תאנים ומקצעות הם המחצלות אשר ישליכו עליהם התאנים לנגבם וליבשם ואמר עד שיקפלו רוב המקצועות ר"ל עד שישלימו האנשים ללקטם ויסירו המחצלות ממקומם ואמר אם היה בהר בהר ענינו אם נדר בהר שישמור עת הקציר ועת הבציר בהר אע"פ שהוא ירד לבקעה וכן אם היה בבקעה בשעת הנדר אמנם ישמר זה הזמן בבקעה ועל זה הוא ההקש בכל הנדרים:

    אמר המאירי עד הפסח ר"ל שנדר מאי זה דבר עד הפסח אסור עד שיגיע ומותר כשיגיע שכך הוא לשון בני אדם עד ולא עד בכלל אמר עד שיהא הפסח אסור עד שיצא כל הפסח שלשון זה משמע כל שיהא פסח אמר עד פני הפסח ר' מאיר אומר עד שיגיע שאין אדם מוריד עצמו לספיקות וודאי דעתו לכשיגיע ופני הפסח קמי פסחא הוא ור' יוסי אומר עד שיצא מחית איניש נפשיה לספיקא ושמא מתכוין לפני שעה אחרונה כלומר עד דמפני פסחא והלכה כר' מאיר ובגמרא נהפכו הדברים דר' מאיר לר' יוסי ודר' יוסי לר' מאיר לענין מה שנהפכו הדברים הלכה כר' יוסי ונמצא פסק משנתנו בין עד הפסח בין עד פני הפסח פירושו עד שיגיע עד שיהא הפסח פירושו עד שיצא ומה שחלק ר' יהודה למטה לומר שאף בעד שיהא פסח אינו אסור אלא עד ליל הפסח שלא נתכון אלא עד שדרך בני אדם לשתות אע"ג דמסתבר טעמיה אין הלכה כמותו ודוקא בפסח שזמנו קבוע שידוע שהן שבעה ימים וכן בסכות שמנה ימים וכמו שאמרו בתלמוד המערב בקונם יין שאני טועם בחג אסור ביום טוב האחרון אבל עד הקציר ר"ל של חטים כמו שיתבאר בסמוך או עד בציר ר"ל של ענבים או עד המסיק ר"ל זמן חביטת הזתים אפילו בעד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע והוא שאמרו סתם עד הקציר עד הבציר עד המסיק עד שיגיע ר"ל אפילו בעד שיהא והוא שסמך לה זה הכלל כל שזמנו קבוע ר"ל כמה הוא נמשך כל שאמר עד שיהא אסור עד שיצא וכל שאין זמנו קבוע ר"ל כגון קיץ וקציר ובציר ומסיק שאין זמנם שוה ואיכא חרפי ואפלי וכן פעמים רוב תבואות נמשך הרבה אפילו אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע כך פרשוה גדולי הרבנים וכן עיקר:

    ומכל מקום יש מפרשים שאף קיץ וקציר ובציר ומסיק כל שאמר עד שיהא אסור עד שיצא ועד הקציר וחבריו דוקא כל שלא אמר עד שיהא הוא דקאמר עד שיגיע וכללא דבתר הכי מה שאמר בו כל שאין זמנו קבוע אפילו בעד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע לאו אקציר ובציר קאי דהני הואיל ומשנה לשנה הן באין זמן קבוע הוא ואין ענין זמן קבוע אצלם על המשך הזמן אלא על קביעות הזמן ר"ל להיותם זמן ידוע ואין זמנו קבוע פירושו באומר עד שילך פלוני למקום פלוני שאין כאן זמן קבוע וכן כל כיוצא בזה שאין שם זמן קבוע ובתוספות מוחים בפירוש זה ממה שאמרו בסמוך עד הקיץ או עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות ר"ל שהקיץ היה מונח אצלם על זמן בשול התאנים ולימד שאין בהם זמן שיגיע משיתחילו העם לאכלם שאכילתם אינה קרויה קיץ אלא עד שיתחילו העם להכניס תאיניהם בכלכלות אלמא משיגיע הקיץ הותר אף בעד שיהא אלמא כאין זמנו קבוע הוא נידון אלא עיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה:

    ואם אמר עד שיעבור הקיץ זמנו עד שיקפלו המקצועות ופרשו בגמרא רוב המקצועות ר"ל שכבר נתיבשו התאנים והכניסום וקפלו המחצלאות שנתיבשו עליהם ומקצועות פירושו מחצלות וגדולי הרבנים פירשו במקצועות אלו פירוש אחר וזה עיקר ודברים אלו כלם צריך שתדון בהם לפי המקום ולפי הזמן אלא שהמשנה ענינה לפי זמנם ולפי מקומותיהם:

    ואמר אחר כן שאם אמר עד הקציר והוא במקום שיש בה קציר חטים וקציר שעורים אין סתם קציר אלא לשל חטים ולא לשל שעורים ואמר אחר כן הכל לפי מקום נדרו והוא שביארנו שדבר זה במקום שיש קציר חטים וקציר שעורים אבל מקומות שרוב קציריהם שעורים הולכין אחר קציר שעורים וכן שאם היה בשעת הנדר בהר שזמן הקציר שבו מתאחר הולכין אחר קציר של הר אע"פ שהוא עכשו בבקעה ואם היה בבקעה שזמן קציר שבו ממהר הולכין אחריו וכן כל כיוצא בזה והוא שאמרו בגמרא הנודר מן הקיץ בגליל וירד לעמקים אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל:

    ובתלמוד המערב נסתפקו בעד שיהא משתה בנו אם הוא כמו שזמנו קבוע ועד שיגיע אם כאין זמנו קבוע ועד שיצא ולא הובררה שם וגדולי הדור מחמירין בה אלא שנראין הדברים לדעתי להקל שלא נתכון זה אלא שלא לשמוח עד אותו זמן שראוי לו לשמוח ואע"פ שעד שיהא הפסח אומרין עד שיצא בזו שמחתו תלויה בעניני עצמו בפרט ומתכוין הוא לשמוח בחתנת בנו מה שאין כן בפסח שהשמחה לכל היא ולענין ביאור מיהא נראה משם כפירוש שני שפירשנו באין זמנו קבוע ר"ל שהרי יכול לדחות את הזמן שאם בהמשך הזמן הרי זמנו קבוע וכן לא התבאר במשנה זו עד פרס הפסח עד שיגיע זמן פרס הפסח עד שיהא פירושו עד שיצא ר"ל שעה הסמוכה לפסח וכן נראה בתלמוד המערב:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    Edition: Meiri on Shas · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 61a

    Nedarim 61a. The full printed text of this folio side — 8 numbered segments, about 147 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אילימא כדקתני דאמר השנה למה לי למימר פשיטא כיון דאמר השנה משמע השנה זו קאמר ועיבורה נמי בכלל הוי:

    ולא אית בהו עיבור ולא ליתסר בעיבורה קא משמע לן: היה עומד בשנה של יובל והיה אומר קונם יין שאיני טועם יובל מהו:

    שנת חמשים כלפני חמשים ומותר נמי בשנת חמשים דאיהו לא קאסר עילויה אלא לאחר חמשים או בשנת חמשים נמי אסור דבשנת חמשים מתחיל יובל הבא:

    ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת שלא תתחיל למנות ז' שנים של שמיטה הבאה בשנת היובל עצמה שלא תהא מונה אחת לשנת נ' ולשנה הבאה אחריה שנת נ"א שניה אלא לשנת חמשים ואחת תהא מונה אחת ושנת נ' עצמה נמנית ליובל שעבר שאין עולה למנין שבוע הבא כדאמרינן:

    יובל עולה למנין שבוע דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן:

    אמרו לו וכו' אם כן ששנת יובל עולה למנין שבוע אינו אלא חמשה בשבוע ראשון של יובל שהשנה שהיא ראשונה שהיא יובל אסור לזרוע בה והשביעית נמי אסורה שהיא שמיטה ואינה אלא חמשה לזריעה:

    אמר להם לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש השנים שנה ששית ושנה שביעית ושמינית עד קצירתה ואי [נמי] אמרת אין יובל עולה למנין שבוע הרי כאן ארבעה שנים שצריכה לעשות לארבע שנים כיצד שנת מ"ח היא ששית ותבואה שלה צריכה לששית עצמה ולשנת ארבעים ותשע שהיא שמיטה ולשנת חמשים שהוא יובל ולשנת חמשים ואחת עד הקציר הרי ארבע שנים והאי פירכא לדברי הכל היא דלרבי יהודה נמי איכא למיפרך דאע"ג דאמר יובל עולה למנין מכל מקום אסור הוא בזריעה והוו נמי ארבע שנים:

    אלא לדברי הכל ליכא לאוקמי להאי קרא אלא בשאר שני שבוע בשש השמיטות ולא בשמיטה שביעית של יובל ולא קשיא כלל לא לדידי ולא לרבנן לדידי נמי דפרכת לי שש שנים מוקמינן ליה לקרא בשאר שני שבוע בשאר שמיטין ולא בשמיטה ראשונה הסמוכה ליובל:

    Rashi on Nedarim 61a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    הלך אחר רוב שנים ולא אית בהו עיבור וכשנדר בשבט ונאסר בחדש העיבור יהיה מותר בחדש אחד לפני ראש השנה קמ"ל דכולה עד סופה נקראת שנה:

    יין שאני טועם יובל ה"ה דמצי למיבעי כי אמר היובל ומיירי [שעומד] באמצע היובל בשנה ומיתסר עד סוף היובל ומיבעיא כשהגיע שנת היובל כלפני חמשים ומיתסר או כלאחר ושרי אי נמי לפי' שני דפרישית במתני' עומד בשנת יובל עצמו מיבעי ליה אם נאסר בה דאי כלפני חמשים ולא נתכוון לאסור אלא במנוייו הבא עליו:

    ת"ש מפלוגתא דר' יהודה ורבנן דתניא שנת חמשים ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת מכאן שאין שנת חמשים נמנית במנין שמיטה שאם היה נמנה א"כ היא אחת למנין שמיטה א"כ לת"ק שנת חמשים כלפני שהרי אינו נמנה לאחריו בשמיטה ולר' יהודה כלאחר חמשים:

    [ואין כאן] אלא חמש כגון בשבוע ראשון שסמוך ליובל אחריו כשיגיע ה' שנים עם שנת היובל יהיה שמיטה ויובל אסור בזריעה ומשמע להו דקרא מיירי בכל השמיטות אף בשמיטה הסמוכה ליובל:

    לדבריכם שאתם סבורים להעמיד המקרא אף בשמיטה הסמוכה ליובל הרי אמר ועשת את התבואה לשלש השנים ומיירי בכל שמיטה ושמיטה ששנה ששית מספקת לעצמה לשביעית ולשמינית עד אחר קציר והרי כאן ארבעה בשמיטה הסמוכה ליובל לפניה בשביעית ויובל אסורין בזריעה ועוד שנה שאחר היובל ושנה ששית הרי כאן ארבע:

    אלא כו' ולא בכל שמיטות איירי כלומר מה שמקשין לי מקרא דשש שנים איכא לאוקומי בשאר שני שבוע שבאמצע היובל:

    למימרא [דרבי מאיר כו'] כדפרישית במתניתין:

    Tosafot on Nedarim 61a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Meiri

    שנת היובל שהיא שנת חמישים שאלו בה בסוגיא זו אם היא משבוע שעברה או משבוע הנכנסת והדבר ידוע ששנת היובל סמוכה היא לשמטה שהרי שנת מ"ט היתה שמטה ושנת חמישים יובל ושתיהן אסורות בעבודה ומתוך כך בא לשאול בענין נדרים אם היה באמצע היובל ונדר ביין כל היובל או יובל זה אם שנת חמישים בכלל האסור אם לאו הא ביובל אחד ודאי אסור חמישים שנה וכך יובל סתם מתורת ספק ולשיטה זו אנו גורסין בה איבעיא להו יין שאני טועם יובל זה וכן כתבוה גאוני ספרד בפירושיהם ויש גורסין יין שאני טועם יובל ר"ל שאף ביובל סתם שאלוה ואינו נראה אלא כפי' הראשון וכן אם היה עומד בשנת היובל ואמר יובל זה אם הוא מזמן שעבר שלא ליאסר אלא באותה שנה או אם משל הבא וליאסר כל שנים הבאים ליובל הבא:

    והביאוה ממה שנחלקו ר' יהודה ורבנן שחכמים אומרים שאין היובל עולה למנין שבוע כלל אלא מחמישים ואחת מתחילין למנות שני השבוע הבאה שש שנים לחולין ושביעית לשמטה שהיא שנת חמישים ושבע הלכך שנת חמישים כלפני חמישים שהרי אחריה מתחילין למנות שנה ראשונה לשמטה הבאה ואם נדר ליובל זו נאסר בו ואם היה בשנת היובל לא נאסר אלא אותה שנה וזהו שאמרו שנת חמישים ולא אמר חמישים ואחת כלומר לתשלום חמישים לשנים שעבר אתה מונה אותה למנין השנים הבאים שהם היובל הבא שאינו נמנה בהם כלל ור' יהודה אומר שנת היובל עולה למנין ובחמישים ושש שמטה ונמצא לדעתו שהיא כלאחר חמישים וכל שנדר באמצע היובל ליובל זה מותר בו ואם נדר ביובל עצמה נאסר כל חמישים הבאים עד תחלת היובל האחר והלכה כחכמים:

    ולענין ביאור שאלו לו לר' יהודה אם היובל עולה למנין שבוע נמצא בשבע שנים של שמטה ראשונה הבאה שתי שנים קדושות ראשונה ושביעית ונמצא שאין שם אלא חמש שנים לעבודה והרי כתיב... הסמוכה ליובל וקרא סתמא קאמר אף בשמטה הסמוכה ליובל והשיבם ואף לדבריכם מה שאמרה תורה ועשת את התבואה לשלש השנים כלומר שתבואת שנה ששית תספיק לעצמה ולשביעית ולשמינית עד שיגיעו ימי קצירה הרי אי אפשר להעמידה לא לדידי ולא לדידכו בשמטה הסמוכה ליובל שהרי על כל פנים שנה ששית שהיא שנת מ"ח צריך שתספיק לעצמה ולשנת מ"ט שהיא שמטה ולשנת היובל ולשנת חמשים ואחת עד שעת קצירה אלא איכא לאוקמה בשאר שני שבוע ולא בשמטה הסמוכה ליובל ואף בזו כן ואע"פ שבדין השיבם מכל מקום הלכה כחכמים כמו שביארנו ודינו כשלפניו:

    המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון והוא שאמר עד הפסח אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא עד לפני הפסח ר' מאיר אומר עד שיגיע ר' יוסי אומר עד שיצא עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד שיגיע אסור עד שיגיע עד שיהא אסור עד שיצא וכל שאין זמנו קבוע בין שאמר עד שיהא ובין שאמר עד שיגיע אינו אסור אלא עד שיגיע עד הקיץ עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות עד שיעבור הקיץ עד שיקפלו המקצועות עד הקציר עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים אבל לא קציר שעורים הכל לפי מקום נדרו אם היה בהר בהר ואם היה בבקעה בבקעה אמר הר"ם פי' קציר קציר חטים בציר בציר הענבים מסיק לקיטת הזתים והלכה כר' יוסי עד הקיץ שם הקיץ אבל היה זה השם מפורסם אצלם על זמן בשול התאנים ובעת שיתחילו לאכלם וכן בארו כלכלות ירצו בו סלי תאנים ומקצעות הם המחצלות אשר ישליכו עליהם התאנים לנגבם וליבשם ואמר עד שיקפלו רוב המקצועות ר"ל עד שישלימו האנשים ללקטם ויסירו המחצלות ממקומם ואמר אם היה בהר בהר ענינו אם נדר בהר שישמור עת הקציר ועת הבציר בהר אע"פ שהוא ירד לבקעה וכן אם היה בבקעה בשעת הנדר אמנם ישמר זה הזמן בבקעה ועל זה הוא ההקש בכל הנדרים:

    אמר המאירי עד הפסח ר"ל שנדר מאי זה דבר עד הפסח אסור עד שיגיע ומותר כשיגיע שכך הוא לשון בני אדם עד ולא עד בכלל אמר עד שיהא הפסח אסור עד שיצא כל הפסח שלשון זה משמע כל שיהא פסח אמר עד פני הפסח ר' מאיר אומר עד שיגיע שאין אדם מוריד עצמו לספיקות וודאי דעתו לכשיגיע ופני הפסח קמי פסחא הוא ור' יוסי אומר עד שיצא מחית איניש נפשיה לספיקא ושמא מתכוין לפני שעה אחרונה כלומר עד דמפני פסחא והלכה כר' מאיר ובגמרא נהפכו הדברים דר' מאיר לר' יוסי ודר' יוסי לר' מאיר לענין מה שנהפכו הדברים הלכה כר' יוסי ונמצא פסק משנתנו בין עד הפסח בין עד פני הפסח פירושו עד שיגיע עד שיהא הפסח פירושו עד שיצא ומה שחלק ר' יהודה למטה לומר שאף בעד שיהא פסח אינו אסור אלא עד ליל הפסח שלא נתכון אלא עד שדרך בני אדם לשתות אע"ג דמסתבר טעמיה אין הלכה כמותו ודוקא בפסח שזמנו קבוע שידוע שהן שבעה ימים וכן בסכות שמנה ימים וכמו שאמרו בתלמוד המערב בקונם יין שאני טועם בחג אסור ביום טוב האחרון אבל עד הקציר ר"ל של חטים כמו שיתבאר בסמוך או עד בציר ר"ל של ענבים או עד המסיק ר"ל זמן חביטת הזתים אפילו בעד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע והוא שאמרו סתם עד הקציר עד הבציר עד המסיק עד שיגיע ר"ל אפילו בעד שיהא והוא שסמך לה זה הכלל כל שזמנו קבוע ר"ל כמה הוא נמשך כל שאמר עד שיהא אסור עד שיצא וכל שאין זמנו קבוע ר"ל כגון קיץ וקציר ובציר ומסיק שאין זמנם שוה ואיכא חרפי ואפלי וכן פעמים רוב תבואות נמשך הרבה אפילו אמר עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע כך פרשוה גדולי הרבנים וכן עיקר:

    ומכל מקום יש מפרשים שאף קיץ וקציר ובציר ומסיק כל שאמר עד שיהא אסור עד שיצא ועד הקציר וחבריו דוקא כל שלא אמר עד שיהא הוא דקאמר עד שיגיע וכללא דבתר הכי מה שאמר בו כל שאין זמנו קבוע אפילו בעד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע לאו אקציר ובציר קאי דהני הואיל ומשנה לשנה הן באין זמן קבוע הוא ואין ענין זמן קבוע אצלם על המשך הזמן אלא על קביעות הזמן ר"ל להיותם זמן ידוע ואין זמנו קבוע פירושו באומר עד שילך פלוני למקום פלוני שאין כאן זמן קבוע וכן כל כיוצא בזה שאין שם זמן קבוע ובתוספות מוחים בפירוש זה ממה שאמרו בסמוך עד הקיץ או עד שיהא הקיץ עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות ר"ל שהקיץ היה מונח אצלם על זמן בשול התאנים ולימד שאין בהם זמן שיגיע משיתחילו העם לאכלם שאכילתם אינה קרויה קיץ אלא עד שיתחילו העם להכניס תאיניהם בכלכלות אלמא משיגיע הקיץ הותר אף בעד שיהא אלמא כאין זמנו קבוע הוא נידון אלא עיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה:

    ואם אמר עד שיעבור הקיץ זמנו עד שיקפלו המקצועות ופרשו בגמרא רוב המקצועות ר"ל שכבר נתיבשו התאנים והכניסום וקפלו המחצלאות שנתיבשו עליהם ומקצועות פירושו מחצלות וגדולי הרבנים פירשו במקצועות אלו פירוש אחר וזה עיקר ודברים אלו כלם צריך שתדון בהם לפי המקום ולפי הזמן אלא שהמשנה ענינה לפי זמנם ולפי מקומותיהם:

    ואמר אחר כן שאם אמר עד הקציר והוא במקום שיש בה קציר חטים וקציר שעורים אין סתם קציר אלא לשל חטים ולא לשל שעורים ואמר אחר כן הכל לפי מקום נדרו והוא שביארנו שדבר זה במקום שיש קציר חטים וקציר שעורים אבל מקומות שרוב קציריהם שעורים הולכין אחר קציר שעורים וכן שאם היה בשעת הנדר בהר שזמן הקציר שבו מתאחר הולכין אחר קציר של הר אע"פ שהוא עכשו בבקעה ואם היה בבקעה שזמן קציר שבו ממהר הולכין אחריו וכן כל כיוצא בזה והוא שאמרו בגמרא הנודר מן הקיץ בגליל וירד לעמקים אע"פ שהגיע הקיץ בעמקים אסור עד שיגיע הקיץ בגליל:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Nedarim 61a · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    רש"י הוי הס"ד עילוה אלא הד"א חמשים אסור כצ"ל ולכאן הס"ד ואחר כך מ"ה א"כ כצ"ל:

    בא"ד אלא חמשים כצ"ל:

    בד"ה א"ל כו' וא"נ אמרת אין כצ"ל הכל הס"ד הפסח הס"ד שיצא הס"ד:

    הרא"ש ור' יהודה סבר כצ"ל:

    בד"ה עד כו' וקאמר רבי מאיר כצ"ל:

    ר"ן משמע הס"ד שנים הס"ד לעת הס"ד שעבר הס"ד יובל הס"ד בכלל הס"ד כולו הס"ד קאמר הס"ד שיטתן הס"ד פסחא משמע הד"א:

    Chidushei Halachot on Nedarim 61a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    ואי אתה מונה שנת חמשים אחת כלומר שאין שנת חמשים שהיא שנת היום נימנית אחת למנין שמטה הבאה. הריטב"א ז"ל. וזה לשון השטה הכי גרסינן ואי אתה מונה שנת חמשים (ואחת) אחת פירוש אי אתה מונה שנת חמשים ראשונה למנין שנת חמשים הבא. אחת ראשונה. לישנא אחרינא ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת אי אתה כולל שנה זו של חמשים לכלל חמשים ואחת פירוש לכלל של שנים שהם אחר חמשים דהיינו יובל הבא. עד כאן. הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש השנים ברכת ששית עומדת לשלש שנים שבניסן נקצרת ונפסקת חצי ששית עד ראש השנה ושביעית כולה ושמינית עד ניסן שתקצר תבואת שמינית שני חצאין ושנה שלימה קורא שלש שנים והרי כאן בשנת היובל ארבע שנים חצי ארבעים ושמונה וארבעים ותשע וחמשים שלם וחצי חמשים ואחת.

    מתניתין עד הפסח אסור עד שיגיע דבלשון בני אדם אמרינן עד ולא עד בכלל ומן הדין הוה ליה למיתני אינו אסור אלא עד שיגיע דאסור לא אצטריכא ליה דלכל הפחות עד הפסח הוא אסור אלא איידי דבעא למיתני בסיפא אסור תנא ליה אסור. הרא"ם ז"ל.

    עד הפסח אסור עד שיגיע פירוש קונם יין שאני טועם עד הפסח אסור עד שיגיע פירוש עד ערב הפסח וארבעה עשר בניסן בכלל ומותר בליל חמשה עשר בניסן. עד שיהא פסח אסור עד שיצא פירוש עד שיעבור כל חג המצות דעד שיהא משמע כל זמן שיהיה. עד לפני הפסח רבי מאיר אומר עד שיגיע פירוש ואינו אסור אלא עד ארבעה עשר בניסן ומותר בליל חמשה עשר כאלו אמר עד הפסח דרישא. דפני הפסח פנים ראשונים של פסח משמע דאי לא הוה ליה לפרושי פנים אמצעיים או אחרונים דכל יומא ויומא פנים הוא דליומא דלבתריה. רבי יוסי אומר עד שיצא פירוש דלא בריר לן אי פנים ראשונים או אמצעיים קאמר ואסור בכולן. הרנב"י ז"ל. אמר עד פני הפסח רבי מאיר אומר עד שיגיע דלא מעייל איניש נפשיה לספיקא ועד פני יום הראשון משמע אף על גב דאיכא למימר דששי הוא פני השביעי. ורבי יוסי דקאמר עד שיבא סבירא ליה דמעייל איניש נפשיה לספיקא ואפילו עד סוף יום שביעי של פסח אסור דאפילו ברגע אחרון של יום שביעי איכא למימר דהרגע שקדם לאותו רגע אחרון הוא פני. הרי"ץ ז"ל.

    Shita Mekubbetzet on Nedarim 61a · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    Gilyon HaShas

    גמ' דר"מ סבר לא מעייל עיין לעיל דף יח ע"ב:

    בהר"ן ד"ה אסור בה פשיטא דהשנה. ע' רד"ק ירמיה כח יז:

    Gilyon HaShas on Nedarim 61a · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Nedarim, daf 61, Amud Aleph, about 147 words in 8 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 8 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “אילימא כדקתני למה לי למימרא? אלא לאו,…”

    2. Segment 217 words

      Opens “לא, לעולם דאמר ״השנה״, ומהו דתימא: הלך…”

    3. Segment 315 words

      Opens “איבעיא להו: אמר ״יין שאני טועם יובל״…”

    4. Segment 438 words

      Opens “ת"ש דתניא פלוגתא דרבי יהודה ורבנן: (ויקרא…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 518 words

      Opens “אמרו לו לרבי יהודה: הרי הוא אומר…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר להם: לדבריכם, הרי הוא אומר (ויקרא…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אלא איכא לאוקמה בשאר שני שבוע, דילי…”

    8. Segment 812 words

      Opens “״עד הפסח״ אסור כו'. למימרא דרבי מאיר…”

      Named: רבי מאיר.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 61a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026