Talmud Builders

    Nedarim 3a

    Chapter 1 - Kol Kinnuyei

    גם: נדרים דף ג׳ ע״א, פרק א׳ כל כנויי

    English translation - Nedarim 3a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, the Mishna is not particular with regard to this matter, and there is no consistent pattern. Sometimes it explains first that subject with which it began, and sometimes it explains first that subject with which the introductory line in the mishna finished. And if you wish, say an alternate explanation of the order of the mishna here: With regard to intimations, since they are derived from the exposition of verses and are not explicitly mentioned in the Torah, the tanna cherishes them and explains them first.

    2The Gemara asks: If so, let him begin the mishna with that, i.e., intimations, first. The Gemara answers: The tanna begins with substitutes for the language of vows, which are written in the Torah, in the first clause, and then explains intimations, which are derived from the exposition of verses.

    3The Gemara asks: This works out well according to the one who said that substitutes for the language of vows are terms for vows in a foreign language. Consequently, they may be considered to have been written in the Torah, as vows are certainly valid regardless of the language in which they are expressed. However, according to the one who says that these substitute terms are simply language that the Sages invented for one to use in taking a vow so as to minimize using God’s name in expressing a vow, what can be said? These include novelties just as intimations do.

    4The Gemara responds: Does the mishna explicitly teach the halakha of intimations of vows? Do you not consider it incomplete, missing the phrase that mentions intimations? Once you are inserting this phrase into the mishna, you can also have it precede the clause about substitutes for the language of vows and teach the halakha of intimations at the beginning, so that the mishna reads as follows: All intimations of vows are like vows, and all substitutes for the language of vows are like vows. And these are intimations: One who says to his fellow: I am avowed from you, etc. And these are substitutes for the language of vows: Konam , konaḥ , konas .

    5§ Apropos the discussion of intimations of vows, the Gemara asks: And where are intimations of vows written, i.e., from where in the Torah is the halakha of intimations of vows derived? The Gemara explains that it is from the verse: “When a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite [ nazir ], to consecrate [ lehazir ] himself to the Lord” (Numbers 6:2). And it was taught in a baraita that the doubled term “ nazir lehazir ” serves to render substitutes for the language of nazirite vows like nazirite vows, and intimations of nazirite vows like nazirite vows.

    6I have derived only intimations of nazirite vows; from where do I derive intimations of general vows? The verse states: “When a man or woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord.” This verse juxtaposes nazirite vows to other vows and other vows to nazirite vows: Just as with regard to nazirite vows, the verse rendered intimations of nazirite vows like nazirite vows, so too, with regard to vows, it rendered intimations of vows like vows.

    7And just as with regard to vows, one who breaks his vow transgresses the prohibition: He shall not profane (see Numbers 30:3), and if he does not fulfill his vow in time, he transgresses the prohibition: You shall not delay (see Deuteronomy 23:22), so too, with regard to nazirite vows, he transgresses the prohibition: He shall not profane, and the prohibition: You shall not delay. And furthermore, just as with regard to vows, a father may nullify the vows of his daughter and a husband may nullify the vows of his wife, as written explicitly in the passage concerning vows (Numbers, chapter 30), so too, with regard to nazirite vows, a father may nullify the nazirite vows of his daughter and a husband may nullify the nazirite vows of his wife.

    8The Gemara questions this explanation: What is different with regard to nazirite vows, with regard to which it is written “ nazir lehazir ,” using the doubled term, when with regard to all vows as well it is written: “To utter a vow [ lindor neder ],” also using a doubled term? Why do I need the juxtaposition of all other vows to nazirite vows in order to derive that intimations of vows are like vows, when this can be derived from the doubled term with regard to general vows?

    9The Gemara answers: If the Torah had written: A vow to utter [ neder lindor ], as it wrote with regard to a nazirite: “The vow of a nazirite, to consecrate himself [ nazir lehazir ],” it would be as you said, and there would be no need for the juxtaposition. Now that it is written: “To utter a vow [ lindor neder ],” it is possible to say that the Torah spoke in the language of men, and nothing can be derived from the phrase lindor neder , which is simply a common manner of speech.

    10The Gemara asks: This works out well according to the one who holds that the Torah spoke in the language of men, but according to the one who does not hold that the Torah spoke in the language of men, any doubled term comes to teach something. What does he do with this phrase: “To utter a vow [ lindor neder ]”? The Gemara answers: He expounds it to render intimations of vows like vows themselves. And the verse juxtaposes nazirite vows to other vows to teach that intimations of vows are like vows with regard to nazirite vows, and to teach the other halakhot mentioned above. With regard to the phrase: “The vow of a nazirite, to consecrate himself [ nazir lehazir ],” he expounds: This teaches

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא לאו דוקא - הא דאמרת דתנא לא דייק להי מפרש ברישא דזימנין מפרש וכו':

    וליפתח - בגווייהו וליתני ברישא כל ידות נדרים הואיל דחביבי ליה:

    כינויין לשון נכרים - דבהני לשונות נדרי נכרים כקונם קונח קונס שיש לשון שקורין לקרבן קונם ויש לשון שקורין לקרבן קונח וכן השאר [ומש"ה] קא חשיב להו וה"ה לכל לשון הנודר אדם מיחייב והא דקא מנו חכמים הני לשונות משום דבהני לשונות בקיאין וכיון דאיכא נכרים דנדרי התורה אסרה בכל לשון דקאמר דהא הוי נדר:

    אלא לריש לקיש דקאמר לשון שבדו להם חכמים - דחכמים תקינו הני לשונות להיות נודר בו:

    מאי איכא למימר - היכי מצי אמרת ידות איידי דאתיין מדרשא הא תרוייהו בין ידות בין כינויין מדרשא אתיין דמדרבנן נינהו:

    מי קתני ידות - הא לא קתני במתני' וידות נדרים כנדרים אלא חסורי מיחסרת לה דאמרת לעיל חסורי מיחסרא וכו' וכיון דאמרת הכי תני נמי ברישא כל ידות נדרים כנדרים וכיון דפתח להו ברישא להכי מפרש נמי להו ברישא:

    וידות היכן כתיבן - היכא כתב להו קרא דדריש להו מיניה דאמר (רישא) מדרשא אתיא ולא כתיבי ממש דא"כ הוו להו מדאוריי':

    נזיר להזיר - דמצי למיכתב כי יפליא לנדור נדר נזיר אלא מלהזיר דרשינן לעשות כל כינויי נזירות [כנזירות] דבכל כינויי לשון דמזיר הוי נזיר. והתם במסכת נזיר מפרש ידות נזירות וכינויי נזירות:

    מה נדרים עובר בבל יחל - דכתיב לא יחל דברו (במדבר ל׳:ג׳):

    ובבל תאחר - דכתיב כי תדור נדר לה' אלהיך לא תאחר (דברים כ״ג:כ״ב):

    הא כתיב לנדור נדר - ונידרוש נמי מלנדור לעשות כינויי נדרים כנדרים:

    והיקישא למה לי - דאמרת מקיש נדרים לנזירות הא מצינן למידרש מקרא גופיה:

    לנדור נדר - הכי משתעו בני אדם ודברה תורה כלשון בני אדם וליכא למידרש מינה כלום:

    לא דברה תורה כלשון בני אדם - דכל היכא דכתב ייתור לשון כהאי גוונא לדרשא קא אתי ולא משום דמשתעי בלשון בני אדם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים ג עמוד א

    1אלא לאו דווקא: זימנין מפרש ההוא דפתח ברישא, זימנין ההוא דסליק מפרש ברישא. ואיבעית אימא: ידות איידי דאתיין מדרשא, מפרש להון ברישא.

    2וליפתח הדין ברישא! מיפתח פתח בכינויין דאורייתא ברישא, והדר מפרש ידות דאתיין ליה מדרשא.

    3הניחא למאן דאמר כינויין לשון נכרים הן. אלא למ''ד לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו, מאי איכא למימר?

    4מי קתני ידות? ולאו חסורי קא מחסרת לה? אקדים נמי ותני ידות: כל ידות נדרים כנדרים, וכל כינויי נדרים כנדרים, ואלו הן ידות: האומר לחבירו, ואלו הן כינויין: קונם, קונח, קונס.

    5וידות היכא כתיב״? (במדבר ו ב) ״איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'״, ותניא: ״נזיר״ להזיר״ לעשות כינויי נזירות כנזירות, וידות נזירות כנזירות.

    6אין לי אלא בנזירות, בנדרים מנין? ת''ל ״איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'״, מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות; מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים.

    7ומה נדרים עובר בבל יחל״. ובבל תאחר״ אף נזירות עובר בבל יחל״ ובבל תאחר״. ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו.

    8מ''ש גבי נזירות דכתיב ״נזיר להזיר״, נדרים נמי הא כתיב ״לנדור נדר״, והיקישא למה לי?

    9אי כתב ״נדר לנדור כדכתב ״נזיר להזיר״ כדקאמרת, לא צריך היקישא. השתא דכתיב ״לנדור נדר״, דברה תורה כלשון בני אדם.

    10הניחא למאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, אלא למאן דלית ליה דברה תורה כלשון בני אדם, האי לנדור נדר״ מאי עביד ליה? דריש ליה: לעשות ידות נדרים כנדרים, ומקיש נזירות לנדרים. ״נזיר להזיר דריש ליה: מלמד׃

    Tosafot

    אלא למאן דאמר לשון שבדו חכמים - למא' דפרשינן במתני' דתקינו חכמים שהלשון יהיה מועיל וחל עליה מן התורה י"ל מ"מ אין דינם פשוט יותר מידות ובדין היה להקדימן אמאי לא אקדמינהו: עוד אומר ר"י בשם רבי יחיאל דבירושלמי איתא בהדיא למאן דאמר לשון שבדו חכמים דאינו מביא קרבן על כינוי נזירות וכינוי נזירות אינו כנזיר אלא לענין מלקות: הכי נמי אקדים ותני ידות ברישא. וצ"ע כי מתחילה היה קשה להגיה ברישא ועתה מגיה:

    הכי נמי אקדים ותני ידות ברישא - וצ"ע כי מתחילה היה קשה להגיה ברישא ועתה מגיה: (לעיל):

    וידות - דאמר לעיל דאתיא מדרשא מהיכא נפקא:

    לעשות כינוי נזירות כנזירות - לא מיבעיא קרא יתירא דודאי הם מן התורה ולא איצטריך היתר רק לידות (ולא) [דהא] מגופיה דקרא שמעינן הכינויים וכבר הזכירה דבהיקש דסיפא לא מזכיר כינויין כן פירש ה"ר אליעזר דיתור דאיצטריך למדרש ידות נזירות כנזירות:

    אף נזירות עובר בבל תאחר - ולקמן קאמר בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה:

    אי כתב נדר לנדור כדכתב נזיר להזיר כדקאמרת - שכך דרך המקראות לכתוב שם דבר כמו עשה יעשה אמר אמרתי ומדשני דכתב נזיר להזיר לדרוש השתא דכתיב לנדור נדר אורחיה דקרא הוא וליכא יתורא ודברה תורה כלשון בני אדם:

    הניחא למאן דאמר נזירות חל על נזירות - פלוגתא היא בפרק שני דמכילתין (דף יז) ואומר ר"י דלקמן מוכח דהיכא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר דכולי עלמא לא פליגי דחייב שתי נזירות מיגו דחיילא על יום אחד חיילא על כולו וכי פליגי באומר הריני נזיר היום הריני נזיר היום ובזה יש לפרש האי פלוגתא:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    וידות היכא כתיבא דכתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' והתניא להזיר לעשות ידות נזירות כנזירות פי' מלישנא יתירא דכפליה ללישנא. אין לי אלא בנזירות בנדרים מניין ת"ל כי יפליא וכו' ואמרינן בגמרא [דף ג:] דלא מצי יליף לה מדכפליה ללישנא דכתיב לנדור נדר דבנזירות דכתיב נזיר מעיקרא והדר כתיב להזיר אתי לדרשא אבל הכא דכתיב לנדור נדר אמרינן דברה תורה בלשון בני אדם:

    וכי תימא אכתי למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנזירות הא לא קשיא דא"כ היכי לקי אידות דהא אין עונשין אמה מצינו אלא בגזירה שוה או בהקישא. וא"נ דאיכא למפרך מה לנזירות שכן יש בו כמה דברים שאינם בנדרים הילכך כתיב רחמנא היקשא למידרש ידות:

    אמר שמואל בכלן עד דאמר שאני אוכל לך - פי' דהוו ידים מוכיחות אבל מודרני ממך לחוד לא משמע דאמר אסור דילמא מודרני ממך דלא משתעינא בהדך קאמר כלומר דלהרחקה נתכוון ולא לאיסור נכסים והוו להו ידים שאינם מוכיחות דלא הויין ידים וכן במרוחקני ממך ומופרשני ממך כדמפרש ואזיל:

    וכתב רבינו ז"ל דלא חייל לנדרא כלום כלומר דאפילו בדיבור ומשא ומתן והרחקה ד' אמות דאיכוון בהני לישני לא מחסר וטעמא משום דכל הני דבר שאין בו ממש הוא ולא חייל ביה קונם אפילו אמר ביה קונם בפירוש והשתא דאמריה בהאי לישנא לא נתכוון אלא להרחקה בעלמא ואפילו בל יחל דרבנן ליכא דאיכא בנדרים שהם דבר שאין בו ממש:

    ועוד כתב רבינו ז"ל דאפילו אמר מודרני ממך שאני אוכל לא חייל נדרא דדילמא ה"ק מודרני ממך דלא משתעינא בהדך אם אני אוכל היום דשאני שפיר משמע אם אני והיכא דאמר נמי מודרני ממך (א) שאני אוכל לא חייל נידרא דילמא הכי קאמר מודרני ממך שאיני אוכל במקום א' אפילו משלי והוי הרחקה ולא איסור נכסים אבל אמר מודרני ממך מאכילה נראה מדברי רבינו ז"ל לקמן דאסור דיד מוכיח הוא דלאיסור הנאת נכסיו לאכילה נתכוון אבל מורי נר"ו כתב דהא נמי יד שאין מוכיח הוא דאיכא למימר דהכי נמי קאמר מודרני ממך מאכילה משלי עמך ולא הוי ידים מוכיחות עד דאמר שאיני אוכל (ב) דמשמע משלך והשתא הוי יד מוכיח אפילו לא אמר נמי מודרני ממך וכדכתיבנא לעיל:

    ודייק לה רבא לשמואל ממתניתין וכו' - פירוש דאילו הוה סבירא ליה לתנא דמתניתין דבמודרני ממך בלחוד מיתסר אע"ג דהוי יד שאינו מוכימ הוא הדין דהוה סני ליה בשאיני אוכל דהוי נמי יד שאין מוכימ ומדבעי לך מכלל דסבר דידים שאין מוכיחות (ג) הויין ידים והלכתא כשמואל דסתם מתני' כוותיה:

    ותו דרבא סבירא ליה כשמואל דאיתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הויין ידים רבא אמר לא הויין ידים ואמרינן בגמ' לימא בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן קא מפלגי דתנן גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם רבי יהודה אומר ודן דיהוי ליכי מנאי וכו' לימא אביי דאמר כרבנן דלא בעי ודן ורבא דאמר כר"י דבעי ודן דבלאו ודן הוי יד שאין מוכיח דבהאי גיטא מגרש לה ולא בדבורא ולאו מנאי הוי יד שאין מוכיח דמניה קא מגרש לה ופרקי' אביי אמר לך אנא דאמרי אפי' לר' יהודה עד כאן לא קאמר ר' יהודה אלא לגבי גט דבעי' גט כריתות וליכא אבל בעלמא ביד שאין מוכיח סגי ורבא אמר לך אנא דאמרי אפילו לרבנן עד כאן לא קאמרי רבנן אלא גבי גט דאין אדם מגרש אשת חבירו אבל בעלמא לא והכי פירושא דבין לרבנן בין לרבי יהודה ידים (ד) בעיא וגבי גט פליגי דרבנן סברי דבלאו ודן נמי ידים מוכיחות הוא דמיניה מגרש לה דאין אדם מגרש אשת חבירו ופשיטא מילתא דלא בדבורא קא מגרש לה אלא בהאי גיטא מגרש לה וקיימא לן כרבא דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים דאביי ורבא הלכתא כרבא והא דאיבעיא לן התם בפרק המגרש [גיטין דף פה:] מי בעינן ודן או לא היינו מטעמא דפריש רבא הכא דפלוגתא דרבנן ורבי יהודה היינו אי הוי ידים מוכיחות בלאו ודן או לא ולהכי איבעיא לן מי בעינן ודן או לא כלומר מי הוי בלא ודן ידים מוכיחות כרבנן או לא ולא איפשיטא ומאי דאמרינן התם דרבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים ור' יהודה סבר לא הויין ידים לאו דפליגי בפלוגתא דאביי ורבא אלא הכי פירושא רבנן סברי הכא ידים שאין מוכיחות בדבור כי האי הויין ידים דהא איכא הוכחת ענין דלאו בדיבורא קא מגרש לה ושאין אדם מגרש אשת חבירו וכידים מוכיחות חשיבי ורבי יהודה סבר דהכא ידים שאין מוכיחות הן ולא הויין ידים וכן פי' שם רבינו ז"ל וכמו שכתבתי שם:

    בעי רב פפא יש יד לצדקה או אין יד לצדקה - פי' מי אמרינן כיון דאיתקש לנדרי הקדש בקרא דמוצא שפתיך כי היכי דיש יד לקרבן יש יד לצדקה או דילמא לבל תאחר הוא דאיתקש בלחוד ואין יד ואמרינן היכי דמי אילימא דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה והדין נמי. פירוש תוך כדי דבור:

    הא צדקה גופא היא - וכל דבוריה אסיק:

    אלא כגון דאמר הדין זוזא ליהוי לצדקה וחזר תוך כדי דבור ואמר והדין ולא אמר נמי מאי מי אמרינן והדין נמי קאמר או דילמא והדין לנפקותא קאמר ודבוריה הוא דלא אסקיה. פירוש דאע"ג דכל תוך כדי דבור הוי הוכחה דלצדקה קאמר כיון דאמר והדין בוא"ו דילמא ליכא לצדקה ידות כלל ואפילו מוכיחות דאילו שאין מוכיחות לא מיבעי לן דהנהו אפילו בנדרים לא הוו ידים אליבא דהלכתא וסוגין אליבא דהלכתא אזלינן:

    כתב רבינו נר"ו ובעיין לא איפשיטא וסוגיין דיש יד לצדקה - פי' מדאמרינן בגמ' את"ל יש יד לצדקה יש יד להפקר או לא ונקטינן מרבוותא ז"ל דכל את"ל הלכה ותו דהא איכא טעמא רבא דאין היקש למחצה ותו דהא קיימא לן נמי דכל תיקו דאיסורא לחומרא:

    מנודה אני לך ר"ע היה חוכך בזה להחמיר - פי' חוכך מלשון נתחכך בכותל או מטעים לחכו ועניינו שהיה מסתפק בדבר להחמיר אבל לא פשיטא ליה מילתא והיינו דאמרינן אמר אביי מודה ר"ע לענין מלקות שאינו לוקה פי' משום [במדבר ל] לא יחל דברו דספוקי מספקא ליה כדמפרש ואזיל. כתב רבינו ז"ל מיהא שמעי' ידות נדרים כנדרים מדאורייתא אפילו למלקות פי' דהא אמר אביי דמשום דמספקא ליה אי הוי יד דנדר הוא דלא לקי הא כל היכא דהוי יד מוכיח ודאי לקי ולא אמרינן דלאיסורא רבי רחמנא ידות בנזירות ולא למלקות:

    Edition: Vilna, 1884 · License: unknown

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 3a

    Nedarim 3a. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 251 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 3a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026