Talmud Builders

    Nedarim 4b

    Chapter 1 - Kol Kinnuyei

    גם: נדרים דף ד׳ ע״ב, פרק א׳ כל כנויי

    English translation - Nedarim 4b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if he shaves upon bringing one of the three offerings that a nazirite must bring when completing his term as a nazirite, i.e., a burnt-offering, a sin-offering, and a peace-offering, he has fulfilled his obligation to shave and the restrictions of a nazirite are lifted, he therefore does not violate the prohibition: You shall not delay, for delaying the other offerings. Consequently, it teaches us that the prohibition against delaying applies to these offerings.

    2And if you wish say: What is the novelty of the nazirite? The halakha of naziriteship is considered a novelty because the offerings of a nazirite cannot be accepted through a vow. And that which poses a difficulty for you based on the fact that one cannot accept upon himself a sin-offering of forbidden fat through a vow either, and nevertheless the prohibition against delaying applies, can be resolved. A sin-offering of forbidden fat comes for the purpose of atonement, and therefore if one delays bringing it he violates the prohibition against delaying. However, for what does the sin-offering of a nazirite come? Since it does not come to atone for a sin, one might have thought that the prohibition against delaying does not apply.

    3The Gemara asks: But there is the precedent of the sin-offering of a woman who gave birth, which also does not come for the purpose of atonement, and yet if she does not bring the offering on time she still transgresses due to the prohibition: You shall not delay. The Gemara answers: That sin-offering of a woman who gave birth permits the woman to eat consecrated food. Although it does not come to effect atonement, it does come to permit a matter. On the other hand, the sin-offering of a nazirite does not permit anything, and therefore the fact that one cannot accept upon himself an obligation to bring this offering is a novelty. Consequently, it was necessary for there to be a separate source to indicate that one is liable for violating the prohibition against delaying in the case of this offering.

    4§ The Master said in the baraita cited above: Just as with regard to vows, a father may nullify the vows of his daughter and a husband may nullify the vows of his wife, so too, with regard to nazirite vows, a father may nullify the nazirite vows of his daughter and a husband may nullify the nazirite vows of his wife. The Gemara asks: Why do I need the juxtaposition in the verse to teach us this halakha ? Let this halakha come through the method of analogy known as: What do we find, from the halakha with regard to vows. In other words, the halakha in the case of regular vows should serve as a legal precedent that can be applied to nazirite vows even without a biblical juxtaposition.

    5The Gemara responds: If not for the juxtaposition, one might have said that perhaps it is only with regard to vows that he may nullify her statements because there is no time limit with regard to vows, but with regard to naziriteship, which has a time limit, as unspecified naziriteship is for thirty days, one might say no, he may not nullify her vows. Therefore, it teaches us through juxtaposition that he may nevertheless nullify her vows.

    6§ It is taught in the mishna with regard to one who says to his fellow: I am avowed from you, or another intimation of a vow, that the vow takes effect. Shmuel said: In all these cases, the vow does not take effect until he says: I am avowed from you with regard to that which I eat of yours, or: That which I taste of yours. Without this addition, the statement: I am avowed from you, is not considered even an intimation of a vow.

    7The Gemara raises an objection based on the following baraita : If one says: I am avowed from you, or: I am separated from you, or: I am distanced from you, he is prohibited from benefiting from that individual. If he says: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited from eating or tasting that individual’s food. This indicates that the phrases mentioned in the first clause of the baraita take effect as vows even if he does not add the phrases mentioned in the latter clause. The Gemara answers: This is what the baraita is teaching: In what case is this statement said i.e., if one says: I am avowed from you, or the like, the vow takes effect? It is in a case of one who says: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours.

    8The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita in the opposite order? If one says: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited from eating or tasting that individual’s food, i.e., the vow takes effect. If he says: I am avowed from you, or: I am separated from you, or: I am distanced from you, he is likewise prohibited. In this case, the baraita cannot be interpreted as explained above, and it appears that if one said: I am avowed from you, the vow takes effect even if he did not say: I am avowed from you with regard to that which I taste of yours. The Gemara answers: Teach the baraita as follows: The vow takes effect in the cases mentioned in the first clause when he already said: I am avowed.

    9The Gemara asks: If so, this is the same as the first baraita cited above. And furthermore, if the vow takes effect only if he combined the statements mentioned in the first and latter clauses of the baraita , why does the baraita teach that he is prohibited in the first clause of the baraita and then repeat that he is prohibited in the second clause of the baraita ? The repetition of this ruling indicates that these are two separate cases.

    10Rather, Shmuel actually said as follows: The reason is that he said: I am avowed from you with regard to that which I eat of yours, or with regard to that which I taste of yours; it is for this reason that he is prohibited from benefiting from his fellow, and his fellow is permitted to benefit from him, as this formulation indicates that he is applying his vow only to himself.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאם גילח על אחת משלשתן - דנזיר חייב שלש קרבנות עולה חטאת ושלמים כדכתיב והקריב את קרבנו לה' כבש בן שנתו תמים וגו' (במדבר ו׳:י״ד) ואם לא הביא אלא חטאת מגלח עליו והיינו חידוש משא"כ בשאר קרבנות ולהכי אימא אינו עובר בבל תאחר קמ"ל:

    ואב"א מאי חידושיה דאין מתפיסו בנדר - כדאמרינן לעיל דאי אמר הרי עלי חטאת נזיר לא מתפיס ליה:

    אתיא לכפרה - דהאי צריך כפרה משום חלב שאכל וכיון דלכפרה קא אתי קאי בבל תאחר אבל נזיר לא עביד שום חטא דליבעי כפרה:

    תיתי במה מצינו - בנדרים אב מיפר:

    אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא - דכיון דלא מיתסר אלא עד אותו זמן ימתין עד לזמן ולא ליעבור ליה קא משמע לן היקישא דא היקישא ליכא למיפרך כמו במה מצינו:

    אמר שמואל בכולן - בכל הני דקתני במתני' מודר אני ממך מופרשני ממך וכו' לא הוי נדר ועד שיאמר שאני אוכל לך לא מיתסר באותו דבר:

    הכי קתני - כלומר חסורי מיחסרא:

    במה דברים אמורים - דאסור כי אמר מודר אני באומר נמי שאני אוכל לך:

    והתניא איפכא - דלא מצית אמרת בד"א:

    תני הכי - דהכי קתני שאני אוכל לך ושאני טועם וכבר אמר מעיקרא מודרני ממך אסור אבל אמר שאני אוכל לך בלבד או מודרני ממך אינו אסור אא"כ אמר לתרוייהו דהיינו נדר גמור:

    אי הכי היינו נמי רישא - דקתני מודרני ממך בברייתא קמא:

    ועוד - אי הכי הוא כדתרצת תרי זימני אסור למה לי למיתני:

    אלא - הכי אמר שמואל טעמא דאמר נמי שאני אוכל לך הוא דאיהו אסור בלבד דמתני' בנודר בלבד קאמר דאסור דקתני אסור:

    נדרים ד עמוד ב

    1ואם גילח על אחת משלשתן יצא, לא ליעבור עליה בבל תאחר, קמ''ל׃

    2ואיבעית אימא: מאי חדושיה משום דלא מתפיסו בנדר. והא דקא קשיא לך חטאת חלב חטאת חלב קאתיא לכפרה. חטאת נזיר למאי אתיא?

    3והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה, ועבר עלה משום ״בל תאחר״! ההיא קא שריא לה למיכל בקדשי'׃

    4אמר מר: ומה נדרים, האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו אף נזירות, האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו. למה לי היקשא? תיתי במה מצינו מנדרים!

    5דילמא גבי נדרים הוא דמיפר, משום דלא אית ליה קיצותא. אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא, דסתם נזירות ל' יום, אימא לא קמ''ל׃

    6האומר לחבירו מודר אני וכו'. אמר שמואל: בכולן עד שיאמר, ״שאני אוכל לך״, ״שאני טועם לך״.

    7מיתיבי: ״מודר אני ממך״ ״מופרשני ממך״ ״מרוחקני ממך״ ה''ז אסור. ״שאני אוכל לך״ ״שאני טועם לך״ ה''ז אסור! הכי קתני: בד''א באומר: ״שאני אוכל לך״ ״שאני טועם לך״.

    8והתניא איפכא: ״שאני אוכל לך״, ״שאני טועם לך״ אסור, ״מודרני ממך״ ומופרשני ממך״ ״מרוחקני ממך״ ה''ז אסור! תני הכי: ״וכבר אמר מודרני.

    9אי הכי, היינו רישא! ועוד: ״אסור״ ״אסור״ ל''ל למתני?

    10אלא, אמר שמואל: טעמא דאמר ״שאני אוכל לך״ ״שאני טועם לך״, הוא דאסור וחבירו מותר.

    Tosafot

    וכי גילח על אחת משלשתן יצא - כי נזיר היה לענין שמביא ג' קרבנות חטאת ועולה ושלמים ויצא לענין שיהא מותר ביין ולא לעבור משום בל תאחר קמ"ל:

    מאי חידושו דאין מתפיסו בנדר - דמכי הוי נזיר ממילא חייב להביא קרבן:

    חטאת חלב לכפרה קאתי - ושייך בל תאחר אבל נזיר לא לכפרה קאתי ולכך ליכא בל תאחר:

    והרי חטאת יולדת - דמשמע ליה דאיתא בכלל שאר חטאות תימה תיקשי ליה אמאי איצטריך היקשא לקרבן יחיד דליתיה בכלל שאר חטאות:

    ההיא קא שריא ליה למיכל בקדשים - אע"ג דנזיר נמי שרי ליה (נמי) לשתות ביין אין זה מצוה אבל לאכול בקדשים מצוה היא דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם הלכך שייך ביה:

    למה לי היקשא - אבל לעיל גבי בל תאחר לא פריך דאין עונשין מן הדין אבל לא מצי למימר גבי בל יחל דאתי במה מצינו דלא שייך נמי הכא דטעמא דמפר נדר משום עינוי נפש גם בנזירות נמי יש עינוי נפש:

    נדרים לית ליה קיצותא - ובנדרים כי נדר סתם לעולם הוא אבל נזירות אימא לא דסתם נזירות שלשים יום קמ"ל דהך עינוי נפש ומיפר:

    אמר שמואל בכולן עד שיאמר כו' - פירוש דמודרני ממך לאו כלום לחודיה אבל שאני אוכל לחודיה ודאי אסור ומתני' פירושי קמפרש לה מודרני ממך באומר שאני אוכל לך:

    מיתיבי מודרני ממך אסור - מדקאמר אסור אכל חד משמע דבלא שאני אוכל קאמר ומשני בד״א קתני דסיפא מפרש לרישא שאין אסור אא״כ אמר שאני אוכל לך והא קתני סיפא שאני אוכל לך והכא ליכא למימר בד״א דהא שאני אוכל לחודיה אמר דדוקא לעיל דקתני ברישא מודרני ממך שייך למימר בד״א אע״ג דבריי' אחריתי היא קרי ליה סיפא וכן איתא בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסה) דקאמר זהב בדינרים ופריך אי הכי היינו רישא אע״ג דהיינו ברייתא אחריתי ומשני וכבר אמר מודרני ממך תימה שהרי שאני אוכל לך לחודיה אמר וצ״ל דה״פ וכבר אמר כלומר אפילו אומר מודרני ממך דסד״א הואיל ומודרני ממך לחודיה לא אסר אפי' אמר אחריו שאני אוכל לך לא אסר וכבר אמר אפי' כבר אמר:

    אי הכי היינו רישא - כלומר אם בא התנא לאשמועינן דכ"ע עד שיאמר שאני טועם לך א"כ אמאי לא אמר כי האי לישנא של אידך ברייתא ולא להקדים שאני אוכל לך דאז ניחא למימר בד"א שמפרש דאי אמר שאני אוכל לך לחודיה דאינו אסור וכן משמע דקמשני גבי וכבר אמר מודרני ממך וכן משמע דמתחילה הוה פריך ורוצה להוכיח דשאני אוכל לחודיה מהני:

    אי הכי היינו רישא - תימה מאי אי אמרת בשלמא איכא הכא וי"ל דהכי פרושא אי אמרת בשלמא דכל חד וחד מהני לחודיה לא קשיא מידי דליכא למיפרך היינו רישא דה"א דתנא סיפא לגלויי רישא דאי לא תנא סיפא הייתי מפרש דרישא ר"ל כגון שאמר שאני אוכל לך עם מודרני ממך קמ"ל סיפא דכל חד וחד לחודיה מהני:

    ועוד אסור אסור למה לי - אברייתא קאמר ליה הכי:

    אלא הכי קאמר טעמא [דאמר] בהדיא מודרני ממך שאני טועם לך הוא דאסור וחבירו מותר - דהכי משמע אסור מדלא קתני שניהם אסורים אבל מודרני ממך לחודיה שניהם אסורין דמודרני ממך משמע ממוני וממונך עלי וברייתא דקתני מודרני ממך אסור שניהם אסורים קאמר והא דלא תני שניהם אסורים משום דתנא ברישא שאני טועם לך דאז אינו אסור אלא מודר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    חטאת חלב לכפרה קא אתיא - יש מי שפירש דאין מתפיסו בנדר קא מהדר, כלומר מה שאין חטאת חלב נתפס בנדר אין זה קולא. דהדין נותן דחטאת חלב לכפרה קא אתיא, וכי צריך כפרה אינו ראוי שיהא נתפס בקדושה מחמת נדרו לנדבה, אבל חטאת נזיר (בשאינו) [כשאינו לפי הש"מ] נתפס בנדר הוי ודאי משום חדוש לקולא, שהרי כל עצמו של נזיר וקרבנותיו (אינן) [אינו לפי הש"מ] לכפרה ומשום חובה אלא לנדבה. וכיון שכן אף כשיאמר הרי (זו) [זה לפי הש"מ] חטאת נזיר או הרי עלי להביא חטאת נזיר אמאי לא מתפיס, אלא ודאי היינו חדוש ולקולא. ואינו מחוור בעיני, דאם כן מאי קא מקשה מחטאת יולדת דאף היא אינה באה מן הנדבה אלא מחמת לידתה, וכל שלא ילדה ונטמאת בלידה למה תביא חטאת, ואם כן אינו קילותא. והנכון דעל בל תאחר קא מהדר, כלומר חטאת חלב אע"פ שאינו נתפס בנדר, דין הוא שיהא עובר בבל תאחר הואיל ולכפרה קא אתיא, וחייב הוא להתכפר. אבל חטאת נזיר למאי קא אתיא, ומה לנו אם נתאחר (להביא) [מלהביא לפי הש"מ], ואפילו למ"ד נזיר חוטא הוא, מ"מ לא חמיר חטאיה כולי האי משום שציער עצמו מן היין. וכן נמי חטאת היולדת, אפילו לרשב"י דאמר [בנדה לפי הש"מ] בשלהי המפלת (נדה לא, ב), דבשעה שכורעת ללדת קופצת ונשבעת שלא (תזקק לבעלה) [אזקק לבעלי לפי הש"מ], לפיכך אמרה תורה תביא קרבן. אפילו הכי לא חשבינן ליה הכא דבא לכפרה, לפי שזה אינו אלא בשמא אמרה כן, ובין אמרה בין לא אמרה היא מביאה ואינו נתפס בנדר ואפילו הכי עובר בבל תאחר, ועוד דדהיא דר"ש אידחייא התם כדאתקיף ליה רב יוסף, ודברי אגדה הם ואין משיבין מהם.

    אמר שמואל בכולן עד שיאמר שאני טועם לך שאני אוכל לך - אבל אם אמר מרוחקני ממך מופרשני ממך לחודיה אינו אסור כלל, לא באכילה ולא בשאר הנאות, וכטעמא דאסיקנא לקמן משום דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים.

    מיתיבי מודר אני ממך, כו' הרי זה אסור - כלומר אסור בכל ההנאות, דהא לא פירש ממה יהא מרוחק, ואין במשמעות הנאות אכילה יותר משאר ההנאות. (וכההיא) [וכההוא לפי הש"מ] לישנא דפרקינן בסמוך לתרוצי לדשמואל, דלא תקשי עליה האי ברייתא, ואמרינן אלא מעיקרא דשמואל הכי אתמר, טעמא שאמר שאני אוכל הוא דאין אסור אלא באכילה בלבד, אבל מודרני ממך אסור אפילו בהנאה. והא דאקשינן ליה לשמואל מהא ברייתא, משום דקתני בה אסור אסור, דאי לא ליקשי ליה ממתניתין גופה, וכי פריק הכי קתני במה דברים אמורים באומר שאני אוכל לך, (מדהוה) [מיד הוה לפי הש"מ] ליה לאקשויי אי הכי אסור אסור למה לי כדאקשי בסמוך. אלא דניחא ליה מאידך ברייתא, דקתני שאני אוכל לך ברישא והדר מודרני ממך, דמשמע ליה מינה בהדיא דתרתי קתני. אלא דאכתי (קשה) [קשיא לפי הש"מ] לי קצת, (דכיון) [כיון לפי הש"מ] דעיקר קושייתו משום אסור אסור דקתני בה, למה לי לאהדורי אפירכא אחרינא ולא בירר קושייתו דמשום אסור אסור דקתני בה קא פריך ליה מינה, ואי מתחזי ליה (באידך) [דאידך לפי הש"מ] פירכא (בההיא) [דההיא לפי הש"מ] ברייתא אחריתי עדיפא מינה, אמאי לא אקשינן מינה ברישא.

    אי הכי היינו רישא - לאו רישא דוקא קאמר אלא ראשונה קאמר, והכי קא מקשה בשלמא אי תרתי קאמר ומודרני לחודיה אסור, היינו דקא תני שאני אוכל ברישא והדר מודרני ממך, לגלויי דמודרני לחוד אסור, [בכל ההנאות לפי הש"מ], אלא אי אמרת דחדא קתני וכבר קאמר, למה לי להפוכי לישנא ולמתני וכבר אמר, ליתני כדקתני אידך ראשונה דאמרן, וליתני מודרני אסור שאני אוכל לך אסור, ולפי דברי המקשה דאמר דתרתי קתני, שמע מינה דשאני אוכל לך לבד אסור, וכן כתוב בתוס' רבותנו הצרפתים ז"ל. ודוקא (כשאמר) [בשאמר שאני לפי הש"מ] בשי"ן אבל אני אוכל לחוד לא, דכשאמר בשי"ן משמע לשון קונם, ונ"ל דאפילו לדבריהם דוקא בשהיו מסרבין בו לאכול, דאי לא דילמא דאכילנא בהדך קאמר, וכדאמרינן לקמן (נדרים ט, א) גבי כנדרי רשעים הימנו בשבועה ודילמא דאכילנא קאמר, ומתניתין נמי דקתני לקמן (נדרים טז, א) בפרק הרי אלו מותרים שבועה שאוכל לך אסור, אקשינן עלה בגמרא ממתניתין [דשבועות ב, א לפי הש"מ] ואוקימנא לה במסרבין בו, ואיתא נמי בשבועות פרק שבועות תניין (יט, ב). וקשיא לי דכיון שכן מאי קושיא לשמואל מינה, דכשהיו מסרבין בו לאכול ואמר מודרני ממך לחוד אסור דהני ידים מוכיחות הוויין, ולא גרע מאהא (דנזיר) [בנזיר לפי הש"מ] עובר לפניו דהויין ידים מוכיחות. ויש לומר דהשתא אכתי לא מחמת שאין מוכיחות אתי ליה עד מסקנא, אלא הוה משמע להו השתא דלשמואל אפילו שאין מוכיחות לא הויין, ולפיכך לא אמר כלום אפילו במסרבין וכמו שאני עתיד לכתוב לקמן בס"ד. וקצת נ"ל ראיה לדבריהם ממתניתין (לעיל נדרים ב, א) דתני בידות שאני אוכל, ולמאי דקס"ד דמקשי ממתניתין תרתי קתני, ואפילי הכי קתני שאני אוכל לך לחודיה אסור, דאי אמרת דוקנם שאני אוכל לך קאמר הני לאו ידות נינהו, אלא עיקר נדר הוא כאילו אמר קרבן שאני אוכל [לך לפי הש"מ]. ועוד י"ל דאפילו בשאין מסרבין בו לאכול נמי קאמר, דכיון שאמר שאני אוכל לשון נדר משמע, דהכא קאמר קונם שאני אוכל לך, ובלשון נדר אי אפשר להסתפק דשאני אוכל לך דלא אכילנא משמע, דאין נדר שייך באעשה שאי אפשר לומר קונם שאעשה כך, והא דאמרינן בפרקין דלקמן (נדרים טז, א) תנא מילתא פסיקתא ואוכל דאכילנא משמע, הני מילי בשבועות והיינו נמי דלא הקשו על מתניתין דשאני אוכל לך דבפרקין, למימר דשאני אוכל לך דלא אכילנא משמע, ורמינהו שבועות שתים כו' כמו שהקשו אותה בפרקין דלקמן (נדרים טז, א) (גבי מתניתין) [דשבועה שאוכל לך אסור ובשבועות גבי מתניתין לפי הש"מ] דשאוכל ושלא אוכל, ואם איתא לא שביק הא דפרקין קמא ונטר עד פרקין דלקמיה. ויש מי שפירש כאן דקונם דשאני אוכל לך קאמר, אבל שאני אוכל לך לחודיה לאו כלום הוא, ואפילו למאן דאמר ידים שאין מוכיחות הווין ידים, ואני כתבתי מה שנ"ל. עוד מצאתי בירושלמי (כאן פ"א ה"א) דמשמע כלשון ראשון שכתבתי, דשאני אוכל לך (למ"ד) [לחוד לפי הש"מ] בלא קונם הוי יד לקרבן, דגרסינן התם שאני אוכל [לך לפי הש"מ] שאני טועם לך ר' אלעזר בשם ר' הושעיא תופסין אותו משום יד לקרבן, ר' בון בר [בשם ר' לפי הש"מ] חייא בעי אמר לא אוכל לך תופסין אותו משום יד לשבועה, אמר ר' יוסי אורחיה דבר נשא למימר שבועה (לא) [שלא לפי הש"מ] אוכל דילמא לא אוכל לך שבועה, אמר רבי ירמיה אורחיה דבר נשא למימר קנסא דכולבא דילמא כולבא דקנתא, ע"כ בירושלמי. אלמא ודאי דאפילו לא אמר קונם שאני אוכל לך אלא שאני אוכל לך לחודיה הוי יד לקרבן, דאי אמרת כשאמר קונם שאני אוכל לך דכוותה נמי בשבועות באומר שבועה לא אוכל לך, והאי פשיטא דשבועה גמורה הוי ולא יד, והכא אמרינן דאפילו יד לא הוי.

    טעמא דאמר שאני אוכל לך (הוא) [דהוא לפי הש"מ] ניהו אסור וחברו מותר. דמשמע ליה דמדערבינהו ותני להו מודרני ממך שאני אוכל לך וקתני אסור, כי היכי דשאני אוכל לך אינו אסור אלא הנודר בלבד [אף מודרני ממך אינו אסור אלא הנודר בלבד לפי הש"מ] דבתרווייהו קתני אסור, אבל ברייתא דקתני מודרני עמך אסור אע"ג דלא קתני אסורים, לא משמע (שאינו) [דאינו לפי הש"מ] אסור אלא הנודר בלבד, אלא משום דתני דשאני אוכל לך דקתני ביה על כרחיה אסור, ולא מיתני ליה אסורים תני נמי במודרני ממך אסור.

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 4b

    Nedarim 4b. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 193 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 4b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026