Talmud Builders

    Nedarim 20a

    Chapter 2 - VeEllu Muttarin

    גם: נדרים דף כ׳ ע״א, פרק ב׳ ואלו מותרין

    English translation - Nedarim 20a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: One who took a vow by associating an item with a dedication [ ḥerem ], saying: This item is hereby forbidden to me like an item dedicated to the Temple, and then said: I took a vow only with the intention that it would be like a sea net [ ḥermo shel yam ] that is used to catch fish; or one who took a vow by associating an item with an offering, and then said: I took a vow only with reference to offerings to kings, i.e., a gift for a king, not an offering to God.

    2Or one who said: I am hereby an offering myself [ atzmi ], and then said: I took a vow only with reference to a bone [ etzem ] that I set aside for myself to vow with, as atzmi means both myself and my bone, i.e., he set aside a bone so as to pretend to take a vow upon himself; or one who said: Deriving benefit from me is konam for my wife, and then said: I took a vow only with regard to my first wife whom I divorced, not with regard to my current wife.

    3For all of the above vows, those who took them do not need to request of a halakhic authority to dissolve them, as the speaker interpreted the vows in a manner that caused them not to take effect at all. However, if they requested dissolution, apparently due to their being uncertain of their explanations, the court punishes them and treats them stringently and the vows are not dissolved. This is the statement of Rabbi Meir.

    4And the Rabbis say: These vows are not treated stringently. Rather, dissolution is broached with them by suggesting a different extenuation, i.e., the halakhic authority suggests extenuating circumstances that undermine the vow but do not pertain to its wording. And we teach them that they should not take this kind of vow in the future, in order that they will not take vows lightly.

    5GEMARA: This matter is itself difficult. On the one hand, you said they do not need to request to dissolve them, and then it is taught that if they requested dissolution, the court punishes them and treats them stringently, i.e., the vows took effect and the vows are not dissolved.

    6Rav Yehuda said that this is what the mishna is teaching: All of these vows do not need a request. However, in what case is this statement said? In the case of a Torah scholar, who knows that these vows do not take effect, and he obviously did not intend for them to take effect in the first place. However, in the case of an ignoramus who comes to request dissolution of the vow, the court punishes him and treats him stringently.

    7The Gemara asks: Granted, the court treats him stringently in that the halakhic authorities do not broach dissolution with him merely by means of regret; rather, extenuating circumstances must be found. However, what are the circumstances in which the court punishes him?

    8The Gemara answers that the circumstances are as it is taught in a baraita : With regard to one who vowed to be a nazirite and violated his naziriteship, the halakhic authority does not attend to him to dissolve his vow until he observes the prohibitions of naziriteship for the same number of days in which he behaved with permissiveness concerning the restrictions of a nazirite. This is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei said: In what case is this statement, that he must observe naziriteship for a period of time corresponding to his vow, said? It is said in the case of a short term of naziriteship, which is not longer than the minimum thirty days. However, in the case of a long term of naziriteship it is enough for him to observe it for thirty days, even if he violated it for a greater number of days. This explains the punishment mentioned in the mishna: An ignoramus who requests the dissolution of his vow must first observe the vow for a certain period of time.

    9Rav Yosef said: Since the Sages say that the halakhic authority does not attend to him, a court that does attend to him and dissolves his vow immediately is not acting properly. Rav Aḥa bar Yaakov says: A halakhic authority who dissolves the vow prematurely is excommunicated.

    10§ It is stated in the mishna that the Rabbis say: Dissolution is broached with him by suggesting a different extenuation, and he is taught not to take this kind of vow so that he will not take vows lightly. It is taught in a baraita : Never be accustomed to taking vows, because ultimately you will disregard them, and you will even abuse oaths, which are more grave. And do not regularly be around an ignoramus, because ultimately he will feed you untithed produce, as he is not careful to tithe. Do not regularly be by an ignorant priest, because ultimately he will feed you teruma due to his close relationship with you, and teruma is forbidden to a non-priest. And do not talk extensively with a woman, because ultimately you will come to adultery.

    11Rabbi Aḥa, son of Rabbi Yoshiya, says: Anyone who watches women will ultimately come to sin, and anyone who looks at the heel of a woman will have indecent children as a punishment. Rav Yosef said: And this relates to all women, including his wife when she has the status of a menstruating woman. Rabbi Shimon ben Lakish said: The heel of a woman that is mentioned is not the heel of the foot, but the place of uncleanliness, i.e., the genitalia, and it is called a heel as a euphemism, as it is situated opposite the heel.

    12§ It is taught in a baraita : “That His fear may be upon your faces” (Exodus 20:17); this is referring to shame, as shame causes one to blush. “That you not sin” (Exodus 20:17) teaches that shame leads to fear of sin. From here the Sages said: It is a good sign in a person that he is one who experiences shame. Others say: Any person who experiences shame will not quickly sin, and conversely, one who does not have the capacity to be shamefaced, it is known that his forefathers did not stand at Mount Sinai.

    13§ Rabbi Yoḥanan ben Dehavai said: The ministering angels told me four matters: For what reason do lame people come into existence? It is because their fathers overturn their tables, i.e., they engage in sexual intercourse in an atypical way. For what reason do mute people come into existence? It is because their fathers kiss that place of nakedness. For what reason do deaf people come into existence? It is because their parents converse while engaging in sexual intercourse. For what reason do blind people come into existence? It is because their fathers stare at that place.

    14And the Gemara raises a contradiction: Imma Shalom, the wife of Rabbi Eliezer ben Hyrcanus, was asked: For what reason

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' נדר בחרם - דאמר חפץ זה חרם עלי ושוב אמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים על שם הרשת שצדין בו את הדגים ולא בחרם ממש:

    אלא בקרבנות מלכים - דורונות שמקריבין לפני מלכים:

    וכן אם אמר הריני עצמי קרבן - דמשמע שהקדיש את עצמו ושוב אמר לא נדרתי אלא בעצם אחד שיש לי בתוך ביתי שהנחתיו להיות נודר בו ולא בעצמי ממש:

    על כל אלו אין נשאלין להן - דאין צריך שאלה דודאי מותר הואיל ואינהו אמרי דעל דעת כן אמרו:

    ואם נשאלו - אם באו לישאל:

    וחכמים אומרים פותחין להן פתח - בחרטה ומוכיחין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

    גמ' וכולן אין נשאלין - דאין פותחין להם פתח ואין מתירים להן דקנסינן להו משום דנדרא ממש משמע:

    והדר תני אם נשאלו - דמשמע דנשאלין:

    וכולן אין צריכין שאלה - דמותרין בלא שאלה:

    בד"א בתלמידי חכם - דאקראי הוא דנדר כה"ג ולא אתי למיסרך:

    אבל ע"ה שבא לישאל עונשים אותו ומחמירים עליו - כדי שלא יהא רגיל לנדור בו:

    ועבר על נזירותו - דכסבור בטעות נדר ואחרי כן בא לישאל:

    אין נזקקין לו - לפתוח לו בחרטה:

    נזירות מועטת - שקבל עליו נזירות ל' יום אבל אם קיבל נזירות מרובה ועבר ושתה ק' יום אין אומרים ינהג איסור ק' יום שנהג היתר אלא לעונש ל' יום כסתם נזירות הכי נמי עונשין אותו שינהג איסור בנדרו וכימים שעכב כל נדרו דכשאמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים ונהג היתר בנדר עד לאחר זמן שעלה בדעתו לישאל:

    בי דינא דמזדקקי ליה - קודם שינהוג איסור בעצמו לא עביד שפיר:

    שסופך למעול בנדרים - אם תרבה לנדור:

    שהופכין - פנים כנגד עורף שבאים על נשותיהן שלא כדרכן:

    שהופכים שולחנן - היא למעלה והוא למטה:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 20 עמוד א

    Mishna

    1נדר בחרם, ואמר: לא נדרתי אלא בחרמו של ים. בקרבן, ואמר: לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים.

    2״הרי עצמי קרבן״, ואמר: לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו, ״קונם אשתי נהנית לי״, ואמר: לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתי׃

    3על כולן אין נשאלין להם. ואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן. דברי רבי מאיר.

    4וחכמים אומרים: פותחין להן פתח ממקום אחר, ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים.

    Gemara

    5הא גופא קשיא, אמרת: אין נשאלין להן, והדר תני: אם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן?

    6אמר רב יהודה, הכי קתני: וכולן אין צריכין שאלה, במה דברים אמורים בתלמיד חכם, אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו.

    7בשלמא מחמירין דלא פתחינן ליה בחרטה, אלא עונשין היכי דמי?

    8כדתניא: מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתר. דברי רבי יהודה. אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים בנזירות מועטת. אבל בנזירות מרובה דיו שלושים יום.

    9אמר רב יוסף: הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו, בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר. רב אחא בר יעקב אומר: משמתינן ליה.

    10וחכמים אומרים פותחין לו פתח כו'. תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות. ואל תהי רגיל אצל עם הארץ, שסופך להאכילך טבלים. אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופך להאכילך תרומה. ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבוא לידי ניאוף.

    11רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים, סופו בא לידי עבירה. וכל המסתכל בעקבה של אשה, הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. אמר רבי שמעון בן לקיש: עקבה דקתני, במקום הטינופת שהוא מכוון כנגד העקב.

    Baraita

    12תניא: ״בעבור תהיה יראתו על פניכם״ זו בושה. ״לבלתי תחטאו״ מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מיכן אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש, לא במהרה הוא חוטא. ומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

    13אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ארבעה דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין מפני שהופכים את שולחנם. אילמים מפני מה הויין מפני שמנשקים על אותו מקום. חרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין מפני מה הויין מפני שמסתכלים באותו מקום.

    14ורמינהו, שאלו את אימא שלום: מפני מה׃

    Tosafot

    ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים - לשון מצודה לשון משטח חרמים תהיה בתוך הים (יחזקאל כ״ו:ה׳):

    לא נדרתי אלא בעצם - אחד של בהמה שהנחתי בתיבתי להיות נודר בו להטעות העולם להאמין דברי שיהו סבורים כי אני נודר נדר גמור:

    כולן אין נשאלין עליהם - ואין צריכין שאלה בת"ח אבל ע"ה שבא לישאל עונשין אותו כדקאמר בגמרא שאם נוהג היתר בנזירות על ידי טעמים הללו שהוא אמר עכשיו שלא היה חושבו נדר אע"פ שאינו נדר ולבסוף בא לישאל עליו לפי שלבו טרפו שמא נדר גמור הוא עונשין אותו לנהוג איסור כימים שנהג בה היתר:

    ומחמירין עליו - מפרש בגמרא דלא פתחינן בחרטה לומר לבך עלך או כדו תהית אלא צריך לומר לו דאדעתא דהכי לא נדר דזהו חרטה גמורה כדפי' ר"ת:

    וחכ"א פותחין לו פתח ממקום אחר - פר"ת פותחין לו פתח ממקום אחר כדאמרת כלומר זאת החומרא אני מודה לך דלא פתחינן ליה בחרטה אלא צריך לבקש לו פתח ממקום אחר דהיינו אדעתא דהכי לא נדר אבל מיענש לא מיענשי ליה וקשה אם כן אמאי שביק לישנא דמתני' דמחמירין עליו דאמר ת"ק הואיל ולא פליגי עליה דמחמירין ונקט בלישנא אחרינא פותחין הוה ליה למימר מחמירין ועוד דבירושלמי משמע דפליגי רבנן עליה אף במחמירין עליו לכך נראה לר"י דרבנן פליגי אף במחמירין עליו דפותחין ממקום אחר לאפוקי שלא יתירו לו [מגופו של] נדר כלל כיון שהיה בדעתו לקרבנות מלכים וכיוצא בהן אלא מבקשין לו ממקום אחר כמו בשאר נדרים או על ידי פתח דאדעתא דהכי לא נדרת [או] ע"י חרטה [דכדו] וכן פי' התוס' לעיל גבי האומר הרי את עלי כבשר [אימא] פותחין לו פתח ממקום אחר וכן פר"י כרבי יהודה:

    אמר מר אין נשאלין - לשון נדרים משונה הוא מדתניא אין נשאלין דמשמע דמקיל סתם אין צריכין שאלה והדר תני אם נשאלין אלמא משמע דבעי שאלה לא קשיא הא בת"ח כדפי' המשנה:

    אבל בעם הארץ שבא לישאל - יש לספק דמשמע דוקא נקט בא לישאל אבל לא בא לישאל לא אמרינן ליה:

    מי שנזר ועבר על נזירותו - ששתה יין כדמוכח בירושלמי:

    אין נזקקין לו - להתיר עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר:

    א"ר יוסי בד"א בנזירות מועטת - דאינו כ"א שלשים יום:

    אבל נזירות מרובה - כגון שנה או שנתים וכו' והשתא עונשין אותו היינו כי הכא לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ורבנן פליגי במתניתין גבי קרבנות מלכים אבל בשאר נדרים גמורים אפילו רבנן מודו דעונשין אותו אם עבר על נזירותו ואין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר ואפשר דאף ר' יוסי דאמר בנזירות מרובה דיו שלשים יום היינו דוקא בנזירות דסתם נזירות שלשים יום אבל בנדרים דאין סתם נדר ל' יום אלא לעולם אפי' ר' יוסי מודה עד שינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר אף בנדר מרובה ומיהו בתוספתא (ספ״א) קתני האי פלוגתא דר' יוסי ור' יהודה בלשון נדר ולא בלשון נזירות ואפ״ה א״ר יוסי בנדר מרובה שלשים יום ותימה מה ענין ל' יום לנדר ויש רוצים לדקדק מזה דסתם נדר ל' יום ול״נ דהא אמר בפרק קמא (דף ד:) נדר לית ליה קיצותא לכ״נ דאע״ג דסתם נדר לעולם מ״מ אין סברא להחמיר בנדר יותר מבנזירות שיש בה קרבן ולכך אמר ר' יוסי ל' יום כמו בנזירות ולכאורה היה נראה דהלכה כרבי יוסי דרבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואם כן בנדר גמור נמי אם עבר על נדרו דיו שלשים יום כדמשמע בתוספתא דאף בנדר פליג רבי יוסי ומיהו הדעת נוטה דהלכה כר' יהודה דבפרק ב״ש (נזיר דף לד.) מייתי הש״ס להך ולא מדכרא התם רבי יהודה כלל אלא קתני סתם מילתיה ועוד [דקרו] התם בכולה סוגיא מילתא דרבי יהודה רבנן דקאמר מתני' לא רבי יוסי ולא רבנן משמע דהלכה כוותיה מדקרי ליה רבנן ולענין מתני' דחרם צ״ע דנימא הלכה כר״מ משום דהלכה כר״מ בגזירותיו (כתובות נז.) בחומרותיו ושמא לא חשבינן ליה הלכה כר״מ בגזירותיו אלא בקנסותיו:

    אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בנדרים - ויש ספרים דגרסי שסופך למעול בשבועות פירוש אף בשבועות החמורות שכתוב בהם לא ינקה ויש ספרים דגרסינן בהדיא אף בשבועות והא דאמר נדרים סייג לפרישות מפרש ר"ת כגון שנודר לקיים המצוה כמו אשנה פרק זה או אעשה מצוה זו:

    הויין ליה בנים שאינם מהוגנים - מדה כנגד מדה לפי שמסתכל בעקיבה של אשה שזהו ענין הערוה לכך הויין ליה בנים שאינן מהוגנים:

    חגרים מפני שהופכים שולחנם - פי' שמשמשים מטותם שלא כדרכם ולפי שמשנים תשמישן בדבר התלוי בירכים אף בניהם לוקים בירכים הר"י:

    מפני שמנשקים באותו מקום - ולכך לוקים הוולדות בפיהם:

    מפני שמספרים בשעת תשמיש - שיש להם לשמש בהצנע והם משמיעים קולם לכך נעשים הולדות חרשים:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    [מתני':] ועל כולן אין נשאלין להם, ואם נשאלו עונשין אותם ומחמירין עליהם דברי רבי מאיר. ופירשוה בגמרא דהכי קאמר, ועל כולן אין צריכין שאלה אם תלמיד חכם הוא הנודר, ויודע שאינו נדר ומחזקינן ליה דלא משקר שלכך נתכוון אין צריך שאלה כלל דאין כאן נדר, אלא בעם הארץ צריך שאלה, ועונשין אותן כלומר, אם נהג היתר בדבר מעצמו אין נזקקין לו להתיר, עד שינהוג איסור בעצמו כימים שנהג בהם היתר, ומחמירין עליו דלא פתחינן בחרטה, אלא צריכין פתח היתר דאדעתא דהכי מי נדרת.

    וחכמים אומרים פותחין לו פתח ממקום אחר - יש מפרשים פותחין לו פתח ולא בחרטה וכדברי רבי מאיר, אלא שבאו להקל שאין עונשין אותם בנדרים אל אלא בנדר גמור, והקשו בתוספות על פירוש זה, דאם כן הוה ליה למיתני וחכמים אומרים אין עונשין אותן, דהא לא פליגי רבנן אלא בהא. על כן יש לפרש דחכמים אכולה מילתא פליגי דאין עונשין אותן, לפי שאין עונשין אלא בשל תורה, אבל בנדרים אלו לא, וכן אין מחמירין עליהם לבקש פתחים דאדעתא דהכי מי נדרת, אלא [אפילו – לפי השי"מ] בחרטה דכדו תהית נמי סגי, ופותחין לו פתח היינו דנשאלין להם בין בפתח, בין בחרטה, וכן פירשו בתוספות, וכן כתב הרמב"ן נר"ו בפסקי הלכותיו. וראיתי בתשובה לרב שרירא ז"ל ורב האי ז"ל, דבכל מקום שאמרו אין פותחין בחרטה אנן הוא דלא פתחינן, הא פתח איהו לנפשיה שרי, ואף למקצת המפרשים ראיתי כן בלשון הזה, לא פתחין להו אנן בחרטיה אלא הם עצמם יבקשו חרטה. וקיימא לן כרבנן דאמרי הכא פותחין לו בחרטה, ואם נהג היתר קודם שישאל אין עונשין אותו, אלא נזקקין לו מיד.

    [גמרא:] היכי דמי כדתנא מי שנזר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו, עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר. כתוב (בתוספותא) [בתוספות – עפ"י הש"מ] אחד מרבני הצרפתים ז"ל, שמעשה בא לפני הרב, באדם שנדר מכל פירות, חוץ מדגן, ועבר על נדרו (הורה) [להורות – לפי השי"מ] שנזקקין לו מיד, כיון שענינו של זה כן, שאינו יכול לקיים לנדרו, וכל שאתה מוסיף עליו זמן יעבור. ועוד דהיינו לדבר מצוה, שימעט במלאכת שמים, או שיהא במכשול כל ימיו שלא יכל ליזהר בנדרו. ומיהו ודאי צריך לבקש לו פתח אחר, ולא פותחין בחרטה דכדי תהית (כו') [כ"י – לפי השי"מ] נדר על חרם ועבר על נזירותו שוים הם עד כאן, ואיני יורד לסוף דעתם, במה שכתבו כאן שאין פותחין בחרטה, ואי משום דמחמירין עליו כאן הואיל ועבר [זו – לפי השי"מ], לא שמענו לדברי חכמים בעובר בנדר גמור, יתר מנדרים אלו, ותנן וחכמים אומרים פותחין לו פתח ממקום אחר.

    האי ביד דינא דמזדקיק ליה שפיר עביד - פירוש שהיה סבור לפרש אין נזקקין לו, אין אנו מחוייבים ליזקק לו כמו בשאר נדרים.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 20a

    Nedarim 20a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 354 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 20a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026