Talmud Builders

    Nedarim 24a

    Chapter 3 - Arba'ah Nedarim

    גם: נדרים דף כ״ד ע״א, פרק ג׳ ארבעה נדרים

    English translation - Nedarim 24a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Benefiting from you is konam for me if you do not take from me for your son a kor of wheat and two barrels of wine as a gift, this other individual can dissolve his vow without the involvement of a halakhic authority. This is because he can say to the one who vowed: Did you say your vow for any reason other than due to my honor, in order to convince me to accept a gift for my son? This is my honor, that I refrain from accepting the gift.

    2The Gemara infers: The reason that he may dissolve the vow without a halakhic authority is because the potential recipient said: This is my honor. But if he did not say so, then it is a vow. The Gemara clarifies: Whose opinion does this follow? If it is the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, then it is included in the category of vows of exhortation and is not considered a vow, since the intention was solely to encourage the other individual to accept the gift. Rather, conclude from this mishna that the Rabbis disagree with him and hold that vows of exhortation are also vows.

    3The Gemara responds: Actually, it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, but Rabbi Eliezer ben Ya’akov concedes in this case that it is a vow and not just a means of encouragement because the one who took the vow said to him: I am not a dog, that I benefit from you and you do not benefit from me. Therefore, one truly wants the vow to be valid so that the other will accept the gift, and it was not intended merely as a means of encouragement.

    4The Gemara suggests another proof: Come and hear the continuation of that mishna: So too, in the case of one who says to another: Benefiting from me is konam for you if you do not give my son a kor of wheat and two barrels of wine, Rabbi Meir says: The vow is valid, and he may not benefit from the one who took the vow until he gives the gift. And the Rabbis say: Even this individual who took the vow can dissolve his own vow without the involvement of a halakhic authority, as he can say: I hereby consider it as though I received the gift from you.

    5The Gemara infers: The reason is because he said: I hereby consider it as though I received it from you. But if he did not say so, it would be a vow. The Gemara clarifies: Whose opinion does this statement reflect? If it reflects the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, then it is included in the category of vows of exhortation. Rather, is it not the opinion of the Rabbis, and this demonstrates that the Rabbis disagree with him with regard to vows of exhortation?

    6The Gemara responds: No, actually it is possible that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. And Rabbi Eliezer ben Ya’akov concedes in this case that it is considered a vow because the one that took the vow says to him: I am not a king that I provide benefit to you and you do not provide benefit to me. Consequently, the intent is not simply to encourage him but rather, to actually take a vow.

    7Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Come and hear a proof from a mishna (27a): What are examples of vows impeded by circumstances beyond one’s control, which do not require dissolution? If one’s friend took a vow with regard to him that he should eat with him, and then he became sick, or his son became sick, or a river that he was unable to cross barred him from coming, these are vows impeded by circumstances beyond one’s control. The Gemara infers: Such a vow does not require dissolution in cases like these, but if not for this unavoidable element, it would be a vow. The Gemara clarifies: Whose opinion does this follow? If it follows the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, then they are vows of exhortation that he did not intend to be treated as vows at all. Rather, is it not the opinion of the Rabbis, and it is therefore clear that the Rabbis disagree with him?

    8Rav Ashi responds: Actually, this follows the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. But do you hold that in the case here the host took a vow with regard to the potential guest? No, the case here is where the potential guest caused a vow to be taken by the host and said to him: Do you invite me to your meal? The inviter said to him: Yes. The invitee then asked him: Is this vow upon you, i.e., do you vow to do so? The inviter agreed and he vowed, and then he became sick, or his son became sick, or a river barred him from coming; these are vows impeded by circumstances beyond one’s control. Because the vow was initiated by the potential guest rather than the host, it cannot qualify as a vow of exhortation. Consequently, dissolution is not allowed except when unavoidable situations like these occur.

    9Come and hear another proof: Further to the point of the mishna, Rabbi Eliezer ben Ya’akov said: In the case of one who says to his friend: Benefiting from you is konam for me if you do not lodge with me, and eat hot bread with me, and drink a cup of hot water with me, and the other becomes irritated at him because he was forcing him to do so, these are also vows of exhortation. But the Rabbis did not concede to him on this issue, because the friend’s opposition implies that the vow must be a valid vow and not a vow of exhortation. The Gemara clarifies: What is the meaning of: The Rabbis did not concede to him? Does it not

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הרי זה יכול - המודר להתיר נדרו בעצמו שלא ע"פ חכם שיכול לומר לו המודר כלום אמרת ליתן לבני כך וכך אלא בשביל כבודי:

    זהו כבודי - יותר שלא אקבל שאיני צריך וכבר הותר הנדר:

    מני אי רבי אליעזר בן יעקב - אע"ג דלא אמר זהו כבודי יותר בטל דנדרי זירוזין הוא:

    אלא לאו רבנן היא - דסברי דלא הוי נדרי זירוזין וש"מ פליגי:

    לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא - הא מתני':

    ומודה ר' אליעזר בן יעקב בהאי דנדר הוי - ולא זירוזין דודאי משום נדר ממש קא"ל דאמר ליה לאו כלבא אנא כו':

    וחכ"א אף זה - נודר יכול להתיר שיכול לומר לו הריני מחזיק לך טובה כאילו התקבלתי ממך לפיכך אינו נדר:

    אי ר"א בן יעקב נדרי זירוזין הוו - שמזרזו ומדירו כדי שיתן לו כך וכך אע"ג דלא אמר התקבלתי הוי בטל דנדרי זירוזין הוו:

    אלא לאו רבנן היא - דסברי דלא הוו נדרי זירוזין אלמא פליגי:

    לעולם ר"א בן יעקב היא - הא מתני':

    ומודה - דהאי לא הוה נדרי זירוזין אלא נדר ממש ולהכי אי אמר התקבלתי לא הוי נדר:

    משום דאמר ליה לאו מלכא כו':

    מני אי ר"א בן יעקב נדרי זירוזין הוו - המדיר חברו שיאכל עמו ואפי' לא חלה מותר:

    אלא לאו רבנן היא - ופליגי דלא הוו נדרי זירוזין:

    לעולם ר"א בן יעקב היא - ומודה דלאו נדרי זירוזין הוו:

    מי סברת דאדריה מזמנא - דהיינו נדרי זירוזין:

    לא זמינא הוא דאדריה למזמנא דאמר ליה מזמנת לי בהדך אמר ליה אין נדר זה קבל עליך ונדר וחלה הוא - המזומן הא לא חלה הוי נדר גמור:

    יתר על כן - על אותו שאמר במשנה אמר ר"א בן יעקב האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך כו':

    והלה הקפיד כנגדו - אף על גב שפירש לו הכל ואע"פ שהקפיד כנגדו אף אלו נדרי זירוזין ומותר:

    ולא הודו לו חכמים - שיהא נדרי זירוזין:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    נדרים 24 עמוד א

    1״קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור של חיטין ושתי חביות של יין״, הרי זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר לו: כלום אמרת אלא בשביל כבודי זה הוא כבודי.

    2טעמא דאמר ״זה הוא כבודי״, הא לאו הכי נדר הוא. מני? אי רבי אליעזר בן יעקב נדרי זירוזין הוי. אלא שמע מינה: פליגי רבנן עליה.

    3לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא, ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוי, דאמר ליה: לא כלבא אנא, דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי.

    4תא שמע: האומר לחבירו ״קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטין ושתי חביות של יין״, רבי מאיר אומר: עד שיתן. וחכמים אומרים: אף זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם, שיכול לומר: הריני כאילו התקבלתי.

    5טעמא דאמר ״הריני כאילו התקבלתי״, הא לאו הכי נדר הוא. מני? אי רבי אליעזר בן יעקב נדרי זירוזין הוי, אלא לאו: רבנן, ופליגי!

    6לא, לעולם רבי אליעזר בן יעקב, ומודה רבי אליעזר בהאי דנדרא הוי, משום דאמר ליה: לאו מלכא אנא, דמהנינא לך ואת לא מהנית לי.

    7אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי, תא שמע: נדרי אונסין, הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא או חלה בנו או שעכבו נהר. הא לאו הכי נדר הוא. מני? אי רבי אליעזר בן יעקב זירוזין הוי. אלא לאו: רבנן, ופליגי!

    8לעולם רבי אליעזר בן יעקב, ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא? לא, דזמינא אדריה למזמנא. דאמר ליה מזמנת לי לסעודתיך? אמר ליה: אין. נדר זה עליך? ונדר. וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין.

    9תא שמע: יתר על כן, אמר רבי אליעזר בן יעקב: האומר לחבירו ״קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס חמין״, והלה הקפיד כנגדו אף אלו נדרי זירוזין. ולא הודו לו חכמים. מאי ״לא הודו לו חכמים״? לאו׃

    Tosafot

    מי סברת דאדריה מזמנא לזמינא לא זמינא אדריה למזמנא אמר ליה מזמנת לי אמר ליה אין - פירוש כן אני רוצה לזמן אותך וא"ל זמינא למזמנא דור עליך שאתה מזמן לי ונדר פירוש נדר מזמנא ואמר קונם פירות עלי אם אין אני מזמן אותך ולא הוו נדרי זירוזין משום דדוקא היכא שהמזומן מסרב ומזמן מפציר בו ומזרזו לאכול משלו התם שייך נדרי זרוזין אבל כאן אין צריך לזרז המזומן לאכול שהרי אדרבה המזומן מבקש מן המזמן שידור על כך שיזמנהו:

    יתר על כן אמר ר' אליעזר ב"י ואוכל עמו פת חמה - וא"ת מאי יתר על כן י"ל דהכי קאמר אע"ג דשייך לומר לאו כלבא אנא וא"ת והאמר לעיל דלא הוי זירוזין היכא דשייך לומר לאו כלבא אנא לכן נראה דאמר ליה קונם שאי אתה נהנה ממני לעולם אם אי אתה אוכל היום פת חמה והשתא לא שייך טעמא דלאו כלבא אנא ואשמעינן דאע"ג דפי' לו פת חמה וכוס של חמין דמקפיד הוא טפי וסד"א דמתכוין לנדר אפ"ה שרי:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם, ואומר כלום נדרת אלא מפני כבודי זהו כבודי. כלומר עיקר הנדר לא היה אלא שאתכבד עם הבריות על ידיך, שיראו שאני אדם חשוב שאתה נותן לי מתנה מרובה זהו כבודי גדול יותר שאתה רוצה לתת לי, ושאני חשוב כל כך שאיני רוצה לקבל מתנה. ואם כן הרי נתקיים הנדר, ואין זה כאומר הריני כאילו התקבלתי כההיא דסיפא, אלא טפי עדיף, דהתם אינו מתקיים לגמרי הנדר על אותו דעת שנדר, שהוא נדר על דעת שיתן לו ממש מפני שהיה צריך להרווחה והא לא איצטריך, והוא מוחל אותם חביות [וחטים – לפי השי"מ] שהתנה עליהם כאילו קבלם, ומשום הכי פליג בה רבי מאיר. אבל בהא מודה רבי מאיר, לפי שעיקר הנדר לא היה מעיקרו אלא על דעת כן ממש, שיתכבד זה על ידי מתנתו, והרי הוא נתכבד על ידי כך יותר (שרצה) [כשרצה – לפי השי"מ] ליתן ולא קבל. כן נראה לי. אבל בתוספת אמרי דהכא רגילות הוא שיאמר הריני כאילו התקבלתי, מפני שזה הוא כבודי, והלכך הויא התרה חשובה, ומשום הכי לא פליג בה רבי מאיר, אבל בסיפא שרוצה ליתנו לו בדוקא הוא נודר, ואין רגילות לומר הריני כאילו התקבלתי, ומשום הכי פליג בה רבי מאיר. ומיהו בירושלמי אמרינן דחלוק היה רבי מאיר אף בראשונה, דגרסינן התם [פרק ח' הלכה ז'] קונם יין, אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן אף הראשונה במחלוקת.

    כלום אמרת אלא מפני כבודי זה כבודי - ירושלמי (פרק ח', הלכה ז') אמר ר' זעירא בסתם חלוקים, מה לן קיימין אם כשזה אומר מפני כבודי, וזה אומר מפני כבודי, דברי הכל אסור, ואם כשזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר, אלא במן קיימין בסתם, רבי מאיר אומר סתמו כמי שזה אומר מפני כבודי, ורבנן אמרי סתמן כמי שזה אומר מפני כבודי, וזה אומר מפני כבודך אמרתי. עד כאן. בכאן נמי גילו שאף הראשונה במחלוקת, ואומר לו הריני כאילו התקבלתי. ומסתבר דדוקא כשהיו הבנים סמוכין על שלחנו, דטעמא דהא מלתא משום דלהרווחה איכוין והא לא איצטריך, כדאיתא בגטין פרק מי שאחזו (גיטין עד, א) גבי הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטלתי. והלכך כשהבנים סמוכים על שלחנו, ומתחלה היה הוא צריך להרווחה ועכשיו יודע בעצמו שאין צריך לה, יכול הוא לומר הריני כאילו התקבלתי, אבל אם אין סמוכין על שלחנו אינו יכול לומר כן, שהם שמא עדיין צריכין לאותה הרווחה, ואיך יאמר הוא הריני כאילו קבלו הם, זה אינו תלוי בו אלא בבניו. וכן נמי אם אמרו הבנים הרי אנו כאילו התקבלנו, כשסמוכין על שלחן אביהם לא אמרו כלום, דאיהו להרווחה דידיה לצורך הבנים איכוון, דאכתי איצטריך לה, ואם אינן סמוכין על שלחן אביהם, יכולין הם להתיר את הנדר ויאמרו הריני כאילו התקבלנו. ועוד נראה דדוקא בקיום מעשה הוא, שיכולים להתיר שלא על פי חכם ויאמר הריני כאילו התקבלתי. אבל בבטול מעשה לא, שאילו המדיר את חברו שלא ילך למקום פלוני, או שלא יעשה דבר פלוני, מחמת שהוצרך שלא ילך חברו לאותו מקום, או שלא יעשה דבר פלוני אינו יכול להתיר שלא על פי חכם ולומר לך ועשה והריני כאילו לא עשית, שהרי עשה והלך ואין אומרים שלא יהא מה שכבר היה. אבל בקיום מעשה שלו, כגון אם אין אתה נותן לי, בזה שייך מחילה כאילו קבלתים אלא שאני מוחלם. והגע עצמך אילו קבלם ממש יכול הוא להחזירם ואפוכי מטרתא למה לי, והלכך הואיל ויכול להחזירם לאחר קבלתם, יכול הוא למחול קודם קבלה וכאילו קיבל, ובגיטין בפרק מי שאחזו מדין מחילה פרישנא. וכל זה סיוע למה שכתבתי דדוקא בסמוכין על שלחנו שרואין אותו כאילו קבל והחזיר. ואי קשיא לך אי טעמא דמלתא משום אפוכי מטרתא, וכאילו קבל והחזיר, אם כן לגבי גטין נמי, אם אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז, וחזר ואמר לה מחולין ליך, דאסיקנא התם [עד, ב] דאינו יכול למחול, משום דלצערה קמכוין והא לא צערה, מכל מקום תיפוק ליה שהרי אחר קבלתו יכול הוא להחזירם. לא היא, דמכל מקום הרי נתכוון הוא שתצטער היא בנתינתם.

    תא שמע מן הדא נדרי זרוזין הדירו חברו שיאכל אצלו כו' - והא דלא פריק נמי בהא, משום דאמר ליה לאו כלבא אנא דמתהנינא מינך ואת לא מתהנית מינאי, היינו משום דלא שייך לתרוצי הכי, אלא כשרצה ליתן לו מתנה מרובה, דאז ניכר שהוא קבל ממנו הנאות גדולות, ועל ידי כך הוא רוצה שיהנה חברו ממנו, כדי שלא יהיה ככלב שיהנה ואינו מהנה. אבל בזמנו לאכול עמו, אינו ניכר מזה שקבל ממנו טובה, דמתנה מועטת כזו אדם נותן למי שלא הקדים לו טובה, ולפיכך לא שייך בה למימר לאו כלבא אנא.

    הכי גרסינן - מאי לאו אפילו בקמייתא, והיינו מה ששנינו במשנתינו רבי אליעזר אומר הרוצה שידיר חברו שיאכל אצלו וכו', ושמע מינה לא פליגו רבנן עליה אלא בבתרייתא. כלומר דוקא בבתרייתא דקסברי רבנן דכיון שמזכיר האכילה מההיא שמע מינה לאו (להב') [לזרז – לפי השי"מ] קאמר אלא בדוקא, אבל באידך מודו ליה. והיינו נמי דקא תני יתר על כן אמר רבי אליעזר בן יעקב דמיתרת היא, זו על קמייתא. ויש ספרי שכתוב בהם מאי לאו אפילו בקמייתא, ושמע מינה פליגי רבנן שמע מינה, ואינו מחוור, דכיון דקתני יתר על כן אמר רבי אליעזר מנין שחלוקין עליו חכמים אף בראשונה.

    Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Nedarim 24a

    Nedarim 24a. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 301 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Nedarim 24a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026